חיי אדם/ב/קכט
|
< הקודם · הבא > |
דין ערב פסח
א כבר כתבנו לעיל כלל קכ"א דאסור לאכול חמץ רק עד שליש היום לפי גדלו ואח"כ אסור באכילה ומותר עוד בהנאה ולמכרו לנכרי שעה א' ואחר כך אסור מדרבנן אפילו בהנאה עד חצי היום לפי גדלו וקטנו ומחצי היום ולמעלה אסור בהנאה מדאורייתא וישרוף החמץ בשעה חמישית ויבטל החמץ:
ב כשהיה ב"הק קיים ביום שמביאין קרבן הוא לו יו"ט וכיון שבע"פ מחצות היום הוא זמן שחיטת הפסח שכ"א מישראל חייב בו ולכן היה יו"ט לכל ישראל שהיו אסורין במלאכה ולכן אף האידנא דליכא פסח כיון דדבר זה הוא מתקנת חכמים הכולל בכל מקום וקיי"ל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ולכן אף עכשיו אסור במלאכה מחצות היום והעושה בו מלאכה מקללין אותו ואינו רואה סי' ברכה מאותה מלאכה וחמור בזה ע"פ משאר ע"ש ועיו"ט אפי' להפוסקים דס"ל דבכל ע"ש ועיו"ט אסור במלאכה ממנחה גדולה ולמעלה מ"מ אין משמתין אותו (סי' תס"ח):
ג בד"א כשעושה מלאכה להשתכר או אפילו בחנם והיא מלאכה גמורה כגון לתפור בגדים ממש אבל מותר לתקן כליו ליו"ט וכל מה שמותר בחול המועד כ"ש דמותר בע"פ (ועיין בהל' תה"מ) ויש מתירין לתקן בגדי חבירו ליו"ט בחנם ובלבד שלא יעשה מלאכה גמורה אפילו לצורך יו"ט ומותר לכתוב ספרים דרך לימודו אבל לאחרים אפילו בחנם אסור (שם ובח"י):
ד יש מקומות שקבלו עליהם שלא לעשות מלאכה בע"פ אפילו קודם חצות היום וא"כ חלה על זרעם אחריהם ג"כ וא"א להתיר להם וכתב רמ"א שכן נהגו במקומו ומ"מ נהגו שהחייטין והספרים והכובסין וי"א גם רצענין מתחילין ועושין עד חצות ובשאר אומנות אם התחילו מקודם והוא לצורך מועד עושין עד חצות. אבל האחרונים כתבו שלא ראו מקום שנהגו איסור עד חצות ולכן לא אאריך בדין הולך ממקום שעושין למקום שאין עושין שבכל מדינתינו עושים והרוצה לעיין יעיין בסי' תס"ח. ואם אין לו מה יאכל מותר לעשות אף אחר חצות דאין לך לצורך מועד יותר מזה (ח"י ס"ק י"א והוא בכלל מה שכתב המ"א דכל מה שמותר בחה"מ כ"ש בע"פ):
ה הזבל שבחצר לא יוציאנו אלא יסלקנו לצדדים אא"כ נתרבה בחצר. ואין מושיבין בתחלה תרנגולת על ביצים ואם כבר ישבה על הביצים וברחה מחזירין אותה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה ולעת הצורך מותר להושיב גם בתחלה (א"ר). גורפין במגרפה הזבל מתחת רגלי הבהמה ומשליכין אותו לאשפה (שם):
ו יש אוסרין לעשות מלאכה אפילו ע"י נכרי ויש מתירין וכן נוהגין (שם):
ז לספר עצמו ע"י נכרי יש אוסרין לפי שע"כ הישראל המסתפר צריך להוות ראשו ומסייע לו וה"ז דומה כאלו הישראל עושה (עיין מגן אברהם ס"ק י"ג נ"ל לפי מה שכתב רמגן אברהם בסי' שכ"ח להתיר הוצאת השן בשבת וע"ש בט"ז אבל הש"ך בי"ד סימן קצ"א בנקה"כ כתב דדוקא בגילוח הפאות שייך דין מסייע אבל לא באיסורי שבת וא"כ כ"ש בע"פ ובפרט שגם הח"י מתיר) ונ"ל דיש להקל אבל ודאי דישראל אסור לספר לנכרי. ונטילת צפרנים אסור לאחר חצות ומ"מ אם שכח לטלן קודם חצות מותר ליטלן (א"ר שהרי יש מתירין אפילו בחה"מ שם):
ח אע"פ שבחה"מ אסור להביא כלים מבית האומן אא"כ לצורך המועד אבל בע"פ מותר אפילו אינם לצורך המועד (שם):
ט ע"פ שחל בשבת בודקין ליל י"ג ומבערין ביום ו' בשעה ה' כמו בכל ע"פ ומברכין על הבדיקה ומבטלין בלילה בזמן הבדיקה וכן בשבת לאחר שאכל מבטל וא"צ לבטל ביום ו' בשעת שריפת החמץ (סי' תמ"ד):
י אין מבשלין בשבת זה דייסא ושום שעורים או חיטין כתושין וכן אין עושין המולייתא מקמחין שקורין לאקשין וקוגל שהרי החמץ דבק בקדרות ואסור לקנחן שלא לצורך השבת ואם עבר ועשה משום מצות ביעור חמץ מותר לקנחו באצבע ולהדיחו ואח"כ ינער המפות שאכל בהם ויטמון כלי החמץ ואם נשאר פת יכול ליתנו לנכרי ואם הוא עיר שאסור להוציא יתן לו דבר מועט שיוכל לאכלו וכן בכל פעם יתן לו דבר מועט ובלבד שלא יתנו לתוך ידו כמבואר בהל' שבת כלל ס"ב ואם אין שם נכרי ליתן לו יכפה עליו כלי עד מוצאי יו"ט כמבואר לעיל כלל קי"ח ונ"ל דבודאי מותר ג"כ להאכיל לבהמה או להשליכו לבית הכסא דבזה ג"כ מבער החמץ (שם). ואם שכח למכור חמצו שיש לו בחדר מיוחד יתן לנכרי בשבת במתנה וימסור לו המפתח שיקנה עי"ז החדר והחמץ ואם א"א במתנה ימכור לו אפילו בשבת דלא הוי כמקח וממכר כיון שאינו עושה רק להנצל מאיסור חמץ ואם אין לו נכרי לכבד הבית יכבד הישראל בבגד (א"ר שם):
יא ע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה בע"ש מלחם חמץ שאפה לשבת אסור לאכול ממנו אע"ג דחלת ח"ל אוכל ואח"כ מפריש הכא כיון שצריך לבער החמץ נמצא אכל טבל למפרע וגם א"א ליתן במתנה לנכרי שמא יאכלנו (מגן אברהם סי' תק"ו) ומצאתי בספר קרבן נתנאל שכ' וז"ל לא נהירא פסק המגן אברהם דכדאי הם הפוסקים שפסקו לקולא להפריש חלה בשבת וליתן לכהן קטן או לגדול שטבל לקריו ואף לכהן טמא דיוכל לבטלה ברוב כו' ואי ליכא כהן אוכל והולך וישייר פחות מכזית ויכפה עליו כלי עד מיו"ט כמו שאר חמץ שנשאר אם אין לו נכרי בסי' תמ"ד סק"ה ולפסק המגן אברהם קשה הא מפקיע מחלה בידים כנ"ל לפסק הלכה עכ"ל (ע"ש במסכת ביצה דף ה' ברא"ש):
יב הבכורים חייבין להתענות ובסעודת ברית או פה"ב נהגו כאן ק"ק ווילנא להקל והמ"א כ' דבמדינתינו נוהגין להחמיר ואם חל ע"פ בשבת יתענו ביום ה' והאסטניס אם יאכל ביום אינו תאב לאכול מתענה כדי שיאכל מצה לתאבון ובכור הבא אחר נפלים מתענה:
יג אסור לאכול מצה בע"פ אבל בליל י"ד וכ"ש לפניו מותר מדינא אך יש נוהגין שלא לאכול אפי' מר"ח (ח"י) והאוכל מצה בע"פ כאלו בא על ארוסתו קודם שבירך ז' ברכות וכן קודם אכילת מצה מברכין ז' ברכות ואפילו קטן וקטנה היודע מענין י"מ אסור ליתן לו מצה לאכול ואפילו מצה מפוררת וחזר ולשה ביין ושמן וחזר ואפה אסור לאכול די"א דיוצאין בו אבל מפורכת ומבושל שקורין מצה ברייא או קניידליך מותר לאכול דאין זה לחם כלל לכ"ע וה"ה חרעמזיל המטוגנים (ולענין ברכה עיין בהלכות ברכות כלל נ"ד) (תע"א):
יד ודוקא קודם שעה עשירית, אבל משעה עשירית ולמעלה אפי' קניידליך וכיוצא בו אסור כדי שיאכל מצה לתאבון, אבל מותר לאכול מעט פירות ובשר ודגים וגם בכ"ז יזהר שלא ימלא כריסו מהם (שם):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |