חכמת אדם/קכא

חכמת אדם ‏ קכא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין הטבילה (סי' קצ"ח)

א ביום הז' לספירת ז' נקיים לערך שעה קודם הלילה תלך לבית המרחץ או לביתה ותחתוך צפרני ידיה ורגליה עד מקום ניכר רושם השחרו' שזה אינו מחובר לבשר ויותר מזה אפילו דקדוק מצוה אין כאן ואח"כ תעסוק בחפיפה דהיינו שתרחץ ראשה במים חמים ואפילו בפושרין או חמי חמה סגי ותסרוק ראשה היטיב שלא יהיו השערות דבוקים ומקושרין ואח"כ תרחץ בחמין כל מקום שער שבה ובריסי עיניה ותפספס בידיה להפריד השערות הנדבקים ומקושרים ואח"כ תרחץ כל גופה בחמין ותשטוף בשעת חפיפ' גופה ושערה וגם תרחץ היטיב רגלים מן האבק (סעיף מ"ד) ובפרט פרסות רגלים שנדבק בו אבק אבל לא כנשים המתחסדים נגרר בסכין שזה מעשה שטות ובשעה שחופפת ראשה וגופה תעיין היטיב בכל מקום שאפשר ובראשה ובגבה תמשמש בידים לבדוק אם אין שם חציצה דעיון ובדיקה הוא מדאורייתא. ומ"מ א"צ שחברתה תבדוק אותה אלא היא בעצמה תמשמש בידיה ואם לא עיינה בשעת חפיפה תעיין קודם טבילתה ותדיח כל בית הסתרים שבה וכל הקמטים שבגופה כגון תחת דדיה ובין ירכותיה ותחת השחי ותרחץ עיניה שלא יהיה בו לפלוף יבש מבפנים או מבחוץ אפילו לח ותסיר כל לחליחי צואה שעל בשרה מחמת זיעה ותנקה צואת החוטם וצואת האזנים (כצ"ל ססעיף מ"ג וכ"כ בד"מ) מה דאפשר אבל מה שיש בגובה החוטם ובגובה האזנים א"צ להוציא וצריכה שתחצוץ בין השניים שלא יהיה שום דבר חוצץ שאם תמצא שם שום דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה (סעיף כ"ד ובש"ך) ולכן נהגו הנשים שלא לאכול בשר ביום לכתן לטבילה מפני שהוא נכנס בין השניים יותר ממאכל אחר ואעפ"י שחוצצת שיניה חוששת שמא תשתייר מידי ומנהג יפה הוא אבל בשבת ויו"ט נוהגין לאכול בשר רק שתזהר לנקר ביותר (סעיף כ"ד) ומ"מ אם שכחה או אפילו במזיד ואכלה בשר אפילו בחול א"צ לעכב הטבילה (ט"ז ס"ק כ"ה) ואין לה לעסוק כל היום בבצק ובשעוה ובשאר דברים הנדבקים שאינו עובר בקל כדי שלא תדבק בה (סעיף כ"ד) ולכבוד שבת וי"ט אם אין לה מי שישמשנה מותר ללוש (קצ"ט סעיף ו'). ותזהר היטיב שתרחץ תיכף ובין הרחיצה לטבילה תזהר שלא תאכל אפילו בשבת וי"ט ותסיר מגופה כל בגדיה וכל תכשיטיה כנזמים וטבעת וכ"ד ואם יש לה שחין עכ"פ צריכה לרכך איתם היטיב ויש להחמיר שתסיר השחין לגמרי אם אפשר ותסיר כל רטיה שבגופה ותרחוץ היטיב שלא יהיה שם מוגלא ודם יבש מודבק בו וכן אם הקיזה דם שנגלד על מקומות כמין גליד אם הוא לאחר ג' ימים כבר נתייבש וצריך להסירו או לרככו עכ"פ אם יש בגופה מין כינים שקורין פילץ לייז צריכה לגרר בצפורן ולרחוץ בחמין להסירן אם לא שא"א להסירן בשום ענין אינו מעכב:

ב אחר שכל גופה נקי צריכה להטיל מים אם צריכה לכך ותבדוק עצמה לגדילים שלא תהא צריכה לעצור עצמה דאז אין ראוי לביאת מים ומ"מ בדיעבד אינו מעכב (סעיף מ"ג):

ג אח"כ תלך למקוה המים הכשרה כמבואר בכלל שאחר זה ולא תטבול במקום שיש חשש שיראוה בני אדם שמתוך כך ממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטביל'. ומיהו בדיעבד אם ברי לה שטבלה שפיר עלתה לה טבילה (סעיף ל"ג) ואם טבלה בבגדים הרחבות בדיעבד עלתה לה טבילה שהמים יבאו בהם אבל אם מהודקין על בשרה לא עלתה לה טבילה (סעיף מ"ו):

ד צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנים ויום א' בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על המים ואם יש ספק שמא נשאר משהו מבחוץ אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה ואם אין לה מי שיעמיד על גבה או שהוא בלילה תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה ובלבד שיהיה רפוי או אפילו בגד רפוי על שערותיה בענין שיכול לבא שם מים (סעיף מ"ו):

ה אם היה טיט במקום שטובלת לא תעמוד על גבי כלי עץ ואפילו עושה סולם בשליבות רחבות ואח"כ קבע הסולם במקוה אסור ואפילו היו הנסרים רחבים ד"ט שאין בו חשש שתתיירא לעמוד אפ"ה אסור כיון שהיה פעם א' כלי ואפילו בדיעבד י"א שלא עלתה לה טבילה. ופשיטא שאם הכניסו ספסל במקוה ועמדה עליו וטבלה שלא עלתה לה טבילה אפילו בדיעבד וכן מה שנוהגים בקהלות קטנות שמורידים סולמות שבביתם לתוך באר מים ועומדת על השליבות וטובלת אין טבילתן טבילה והן נדות גמורות ובניהן בני נדות (נ"ב ובל"י כ"מ בש"ך ס"ק מ"ה) אבל אם קבעו מתחלה במקוה נסרים ומדרגות ולא היה עליהם שם כלי מותר לעמוד עליהם ולטביל ומ"מ טוב לחוש לכתחלה שלא לעמוד על המדרגות ולתקן המקוה למטה ברצפה באבנים ולא בנסרים ולא תעמוד על דבר שתפחד שלא תפול ולא תטבול כראוי ולכן צריך להשגיח שאם עומדת על המדרגות וטובלת שיהיה רחב המדרגה לפחות ד' טפחים (ט"ז סס"ק ל"ב) ומ"מ אם עברה וטבלה עלתה לה טבילה (סעי' ל"א ל"ב):

ו ואם קרקעית המקוה אינו מרוצף ויש שם טיט אע"ג דרוב פוסקים מתירין אם אין הטיט עבה אלא שנמחה במים מ"מ יש פוסקין דס"ל דחוצץ ולכן טוב שתתן בקרקעית המקוה ענפי אילנות שאינם מקבלין טומאה ואם א"א תתן שם נסרים ובלבד שלא יהי' עליו שם כלי ומ"מ אם הטיט הוא טיט עבה לכ"ע חוצץ וצריך ליתן זמורות או נסרים. ול"נ דבכל טיט צריך לחזור ולטבול אם לא במקום שאין שם מקוה אחרת דיש לסמוך על המתירין (ועיין בב"א) יד (סעיף ל"ג):

ז צריכה ליזהר שלא יכנסו צרורות וקסמים בסדקי רגליה בין האצבעות דאפילו בדיעבד חוצץ ולא עלתה לה טבילה דאע"ג דבית הסתרי' א"צ ביא' מים מ"מ ראוי לביאת מים בעינן (סעיף מ"ב):

ח לא תטבול בקומה זקופה מפני שיש מקומות שמסתתרין בה ולא יבא שם מים ולא תשחה הרבה שאז ידבקו סתרים זה בזה אלא שוחה מעט עד שיהיה סתרי בית הערוה נראה ואינה צריכה להרחיב ירכותיה ולהרחיק זרועותיה מן הגוף יותר מדאי אלא כדרך שהן מרוחקין בעת הליכה וע"י שתשחה מעט יתגלה מעט תחת הדד ויהיה כדרך שנראה בשעה שמניקה שבכ"ז שיערו חז"ל שהם ראוים לביאת מים מ"מ אם שינתה כגון ששחתה ביותר או זקפה ביותר כיון די"א דלא עלתה לה טבילה ולכן אם אפשר לטבול שנית תטבול שנית ובשעת הדחק יש לסמוך על המקילין (סעי' ל"ה ובש"ך שם):

ט צריך שיהיה המקוה גבוה ממעל לטיבורה חצי אמה לפחות ובפחות מזה נכון שלא לטבול לכתחלה. ומ"מ אם אין מקוה אחרת אפילו אם אינם גבוהים כ"כ ואפילו הם נמוכים הרבה תוכל לטבול בענין זה שתשכב עצמה בקרקעית המקוה ובלבד שיהיו המים עולים ומכסים כל גופה וזה יותר טוב מלטבול בשחיה גדולה (סעיף ל"ו ל"ז ובסי' ר"א סעיף ס"ו):

י אינה צריכה לפתוח פיה כדי שיכנסו בו המים ולא תקפוץ אותו יותר מדאי ואם קפצה יותר מדאי לא עלתה לה טבילה אלא תדבק שפתותיה דיבוק בינוני שיהא ראוי לבא מים לתוך הפה (סעיף ל"ח):

יא לא תעצים עיניה ביותר ואל תפתחם ביותר. ומ"מ אינו דומה לקפצה פיה ביותר בסי' הקודם שאינו ראוי כלל לביאת מים ומש"ה אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה אבל הכא אינו מעכב כ"כ לבוא המים בקמטים ומש"ה בדיעבד עלתה לה טבילה. ומ"מ י"א דלא עלתה לה טבילה (סעיף ל"ט):

יב לא תתן שערה או מעות לתוך פיה ולא תקפוץ ידה ואם עשתה כן בענין שלא באו מים בהם לא עלתה לה טבילה (סעיף כ"ז) מ"מ אין לחוש ולהסתפק שמא סתמה פיה ושמא פתחה עיניה או סתמה ביותר כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר או לא דאם באנו לחוש לזה אין לדבר קץ רס"ט בשם רמב"ן):

יג אשה שאינה יכולה לטבול בעצמה וצריכה שחברתה תסייע אותה ואוחזת אותה לכתחילה תדיח חברתה ידה במי מקוה דוקא שתהיה טופח להטפיח ואז אין לחוש אם מרפה ידה ממנה בשעת טבילה או לא אבל אם לא הדיחה תחלה ידה לא תאחוז בה כלל. ואם א"א לה לטבול כ"א בסיועת חברתה אם לא הדיחה תחלה ידה סגי כשתרפה ידה כדי שיבואו המים במקום אחיזת ידיה ואף אם א"א לה לטבול כלל אין לה תקנה ע"י שישכבוה בסדין ויטבילוה דסדין מקבל טומאה ואין טובלין עי"ז (סעיף כ"ח):

יד צריכה לברך אק"בו על הטבילה. ונוהגין שאין מברכין עד אחר שטבלה בעודה עומדת תוך המים ולכתחילה תדבק ידיה למטה מלבה כדי להפסיק בין ערותה ללבה ואם לא עשתה כן אין בכך כלום ומיהו עכ"פ צריכה שתסתכל חוץ ולא תסתכל למים אם המים צלולים משום לא יראה ערות דבר (סי' ד'):

טו יש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה שלא ירגישו בה בני אדם ומי שאינה עושה כן נאמר עליה ארור שוכב עם בהמה (סס"י קצ"ח):

טז תיכף כשיוצאה מן הטבילה תפגע בה חברתה כדי שלא יפגע בה תחלה דבר טמא. ואם פגעה בהן תחלה אם היא יראת שמים תחזור ותטבול (שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.