חיי אדם/ב/קכח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קכח

כלל קכח
דין המצות ומצות של מצוה משעת קצירתן עד אפייתן

א המצות שכ' בתורה קבלו חז"ל דאין יוצאין אלא דוקא במה שהוא מה' מיני דגן דאלו באים לידי חימוץ משא"כ שאר מינים שנאמר לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות וקבלו חז"ל דהכתוב בא להקיש מצה לחמץ מה חמץ אין חייבין עליו אלא בה' מיני דגן כדלעיל בכלל הקודם אף מצה אין יוצאין בה אלא דוקא במה שהוא מה' מיני דגן. ונוהגין לעשות מצות מחטים משום הידור מצוה אבל מותר לעשות אף מכל שאר ד' מיני דגן (כנ"ג) והכהנים יוצאים בחלה ואין יוצאין בפת סובין או מורסן אבל לש הוא את העיסה בסובין ומורסנין שבה אבל אם הפרישן מן הקמח וחזר ועירב עמהן המ"א מסתפק והח"י כ' בפשיטות דאין מצטרף. ויוצא במצה מסולת נקיה ביותר ואין אומרים אין זה לחם עוני ומ"מ טוב לכתחלה שלא לעשות המצה רחבה יותר מדאי. ואין יוצאין במצה גזולה. בד"א כשגזל מצה אבל אם גזל חטים או קמח ועשה מצה יוצא בה שקנאה בשינוי וחטים לבד הוא חייב לו. ולענין הלכה כ' המ"א דלא יברך דהוי מצוה הבאה בעבירה. אבל יוצאין במצה שאולה (תנ"ד):

ב צריכין ליזהר מאד שלא יהי' בחטים שום חשש מחמץ ולכן ראוי לדקדק ולידע שלא עמדו השבלים במחובר עד שיתייבשו וילבינו כל צרכן דכיון דנתייבשו כל צרכן ואז אם ירדו עליהם גשמים יכולים לבא לידי חימוץ שהרי כיון שאינם צריכים עוד ליניקת הקרקע א"כ לא נתבטלו הגשמים בתוכו והרי הם כאלו מונחים בכלי (וזהו שאמרו בגמ' דאחמוץ במחובר) אך סומכין מן הסתם שאין מניחין לעמוד בקרקע כ"כ שלא יפלו הגרעינים ומ"מ ראוי ונכון להשגיח על זה דלפעמים מחמת הגשמים או שאר מניעות עומדין בקרקע לאחר שנתייבשו כל צרכם ולכן ראוי ונכון לקנות החטים בעיד שיש בהם עוד מעט מראה ירקות דאז אין חשש מחמת גשמים:

ג כבר כתבנו בכלל הקודם שהתבואה שלתתו (ר"ל שרחצו) הוא ספק חמץ ולכן צריך ליזהר ג"כ שלא יטחנו אפילו בריחיים אחרת באותו בית שטוחנין בו תבואה לתותה שהאבק יתערב יחד ואפי' אם נאמר דיש ששים מ"מ לכתחלה ודאי צריך ליזהר ולכן יעשה מחיצה ביניהם מן הקרקע מלמטה עד התקרה:

ד נוהגין לנקר הרחיים היטיב ולכסות כל הכלים בבגד פשתן או שרוחצין כל הכלים היטיב שלא ישאר בהם קמח מחומץ ובדיעבד ובשעת הדחק שא"א לנקר הרחיים מותר לטחון בלא ניקור רק שיאפה הכל קודם פסח וכן אם טחנו באותו רחיים שטחנו בו תבואה לתותה אין לאסור בדיעבד כיון שהוא קודם פסח דאז בטל (תנ"ג בח"י):

ה ביום שטחנו בו הקמח אסור לאפותו שאז הקמח רותח ומחמם המים ומתחמץ אלא יטחון עכ"פ מעת לעת קודם האפי' ואם עבר ולש אין לאסור בדיעבד (ח"י שם):

ו השקים שמניחים בו קמח טוב לעשותן חדשים ואם נתן בו קמח מתבואה לתותה אפילו פעם אחת צריך להתיר כל התפירות שיש בו ולרחצו היטיב בשפשוף וחמין ואפר וחביטה ואפילו אימרא שקורין (זיים). וכן אסור לעשות מצות על המפות שכבר עשו עליה' פעם א' שהחמץ נדבק בהם ולא מהני בהם הדחה לבד וכ"ש דלא מהני מה שמהפכין לצד השני דהחמץ מבצבץ ויוצא מעבר לעבר אלא שצריכין כיבו בחמין ואפר וחביטה. ובדיעבד שעבר ועשה מצות על הסדין בלא כיבוס אם הוא תוך הפסח אף בדיעבד אסור אך אם הפך הסדין או כבסו ולא התיר האימרא אין להחמיר בדיעבד ואפשר אפילו לכתחלה א"צ להתיר הזיים כי מסתמא אין עושין עליו מצות וכן לענין השקין שנתן לתוכן קמח ולא התיר התפירה אין לאסור בדיעבד (סימן תנ"ח בח"י ס"ק נ"ג) נ"ל דאם נמצא בתיך התפירות כמו עיסה שנתייבש אפילו בדיעבד אסור אפילו קודם פסח שהרי פירורין לא נקרא לח וחוזר וניעור (ועיין לעיל כלל קכ"ו סימן י"ד):

ז אסור להניח השק עם קמח ע"ג בהמה שאין עור עב תחת השק כי הבהמה מזיע וגם לא יניח הרבה שקים זה על זה במקום שאפשר כי אז יתחמם הקמח ובדיעבד אין לאסור בזה כדלעיל סימן נ' (תנ"ג):

ח אסור ללוש המצות אלא דוקא במים שהיו צוננין מתחלתן ועד סופן ולפי שהחמה מהלכת בימי ניסן בלילה תחת הקרקע ועי"ז מתחמם כל הימים שהרי כולן נובעין מתחת הקרקע לכן אסור לנלוש במים שנשאבו בלילה שהרי כבר היו חמים ואפילו אם ימתין י"ב שעות י"א דלא מהני כיון שכבר פעם א' היו חמין ועוד יש הרבה טעמים בזה ולכן צריך לשאבן סמוך לבין השמשות וימתין י"ב שעות כדי שיצטננו דהיינו כל היום במחובר ואח"כ כל הלילה י"ב שעות בתלוש ואם אין יכול לכוין בין השמשות יקדים מעט אבל לא הרבה. ובדיעבד ששאבן מבע"י או לאחר תחלת הלילה בשעת הדחק יש להקל ללוש בהם אחר עלות השחר אעפ"י שלא עמדו י"ב שעות אבל לא קודם עה"ש (א"ר בשם סמ"ק) ויכול לשאוב בפעם א' על כמה ימים אלא שאינו הידור מצוה. והמנהג לסנן המים שלא יפלו לתוכו איזה גרעינים וכצ"ל מכוסה מטעם זה (ועוד עכ"פ לענין מצוה ראוי ליזהר בגילוי) ויעמוד המים במקום קר דהיינו אם העת חם יתנם במרתף ואם העת קר ואז המרתף חם מעמיד במקום אויר ואז יזהר להכניס קודם שיזרח השמש כיון שעומד במקום מגולה שלא יתחמם מן השמש דאז אסור ללוש בהם אפילו אחר שיצטנן ולכן טוב יותר שלא יעמיד המים אלא תחת תקרה ומחיצות (תנ"ה). ומחד צריך ליזהר שלא יעמיד המים בחדר שיש בו תנור בית החורף או תנור שאופין בו מצות שבלילה סותמין הנקב שהעשן יוצא ואז הבית חם (ומצאתי בא"ר סי' תנ"ה סק"ג וז"ל מעשה בא ששם מי מצות בבי' החורף חם ושאל לזקני הגאון ושאל אם הכלי היה חם כשלקחו ואמרו לאו והתיר עכ"ל והנה הח"י סימן תנ"ה סקט"ו כ' דפושרין היינו כחמימות הרוק ובי"ד סי' ל"ו כ' הש"ך דפושרין הם כמים העומדים בבית בימות החמה וא"כ אלו שעמדו כל הלילה בבית מחומם ודאי לא גרע מהם וצ"ל דדווקא בפושרין במים הגרופים מדוד הוא אסור אבל לא סתם פושרין וכן יש לדקדק מדקתני בברייתא ולא בחמי אמה משמע דוקא שנתחממו מחמה. ולפעמים מחמת הקור נקרשו המים אסור להעמידו אצל תנור חורף שיפשר:

ט הנהרות הם יותר קרים מן הבארות אבל בזמן שהנהרות גדולות מהפשרות שלגים יותר טוב לשאוב מהבארות (שם):

י לא ישאבום ע"י נכרי אלא ע"י ישראל ולא יתנם בכלי שהיה בו דבש או שאר מי פירות דאז ממהר להחמיץ אא"כ רחצם היטב ולכתחלה טוב להגעילן. ונ"ל דאסור ליתנם בכלי שהחזיקו בו דברים חמוצים אפי' של פסח כגון שהחמיצו בו בוריקעש וכיוצא בו או חבית של דג מלוח שקורין הערינג וכ"ש אם החזיקו בו יי"ש אפילו של פסח דהוי כבית חרוסת דלא מהני הגעלה אא"כ בשלם הרבה במי אפר והחזיקו בו כמה ימים מים (ועיין לעיל כלל קכ"ה סי' תנ"ה) ולא יתנם בכלי נחשת די"א דמחמם ומ"מ בעבר ולש בהם מותר (פ"ח סי' תנ"ה) ואין לשפוך מים שלנו בין ששאבן ללוש מצות מצוה או שאר מצות מפני התקופה או מת ונוהגין ששואבין למצה של מצוה בכלי חרס חדשה (שם):

יא אם רואה שלא יספיק לו מים שלנו מותר לשפוך לתוכו מים שלא לנו ובלבד שיהיה רוב ממים שלנו ולכתחלה דוקא חד בתרי ממש (שם):

יב כשאופין מצות ביום א' לאחר שבת יזהר להביא מים בליל ה' דהיינו הלילה השייך ליום ו' אבל לא ישאבם בע"ש שא"א לכוין בהש"מ וגם אין מהראוי להקדים ובדיעבד ישאוב ע"י נכרי סמוך לבהש"מ או ישאוב בע"ש לאחר מנחה סמוך למעריב:

יג עבר ולש במים שלא לנו אסור ויש מתירין אם היה בשוגג ומ"מ אין ליקח אותם לצאת י"ח מצה בלילה ראשונה אבל אם לש במים שהוחמו בחמה ופשיטא חמי אור אע"פ שעכשיו הם צוננים אסור אם לא בשעת הדחק ומ"מ אם לש אפילו בחמין מותר בהנאה (עיין ח"י וא"ר ופ"ח):

יד לא ידחוק הקמח במדה שאז אינו נילוש יפה וכשיבא לתוך התבשיל יתחמץ (תנ"ו):

טו אסור ללוש עיסה יותר משיעור ג' קווארט שהוא שיעור חלה ואדרבה יש למעט כי כשהעיסה גדולה א"א לעסוק בה בפעם אחת וא"כ חלק מן העיסה מונח בלא עסק ואסור ומ"מ אם אופה ביו"ט דאין מודדין קמח ביו"ט אע"ג דיש מתירין למדוד מ"מ מנהגינו שאין מודדים אלא לוקחין מאומד (שם) (ונ"ל דאפי' לפי המחמירין ואומרים ששיעור חלה הוא ה' קווארט וי"א ו' מ"מ אסור ללוש עיסה יותר מג' קווארט שהרי מבואר בכל האחרונים ששיעור חלה היא מ"ג ביצים רק שמחמירין אומרים שביצים שלנו הם קטנים מביציהם עכ"פ לכ"ע אסור ללוש יותר משיעור חלה. וא"כ כמו שהביצים נתקטנו כן האנשים נתקטנו כן נ"ל) ומ"מ אם עבר ולש יותר משיעור זה אפי' במזיד מותר דיש מתירין אפילו לכתחלה:

טז אסור ליתן מלח או שאר תבלין בעיסה של מצה וכן אם נפל לתוכו מעט פלפלין או סיד או זנגוויל ואפשר ה"ה נעגליך אפי' קורט א' אוסר שמחמם כל ועיס' ודוקא כשנילוש בתוכו אבל אם נפל עליו יסלקנו ומ"מ בדיעב' מותרי' בהנאה וי"א דדוקא פלפלין וסיד אבל בשאר תבלין מותר אפי' באכילה (תנ"ה):

יז כל עשיית המצה אסור במקום השמש וביומא דעיבא אסור תחת כל אויר הרקיע דיומא דעיבא כוליה שמשא ואין לשין אלא בבית מקורה ולא נגד חלון פתוח אפילו אין שם שמש שמא יהיה מעונן ולאו אדעתיה אבל אם יש זכוכית בחלון מותר במקום שאין השמש בא שם אבל אם השמש בא לשם לא מהני הזכוכית אא"כ מכסה בסדין וכן נוהגין (כן נ"ל דלא כח"י) עבר ולש תחת השמש או סמוך לתנור מותר והב"ח אוסר ואם הוחמה העיסה לכ"ע אסור (תנ"ט):

יח אסור ללוש ולעשות המצות בבית שיש שם תנור בית החורף שהוסק או אפילו תנור שאופין בו ומחמת שמבערין אש והוא עשוי כמו תנור בית החורף או אפילו עשוי כסתם תנור שאופין בו רק שמבערין בפיו ומחמת זה הבית מחומם צריך ליזהר בזה מאוד ולפתוח הדלת והחלונות ומכ"ש שלא יתעסקו במצות נגד פי התנור (שם):

יט לא יניחו העיסה רגע בלא עסק ואם מונח בלא עסק שיעור ח"י מנוטין הוי חמץ ואם המצה עשויה וירא שלא תבא לידי תימוץ מותר לשברה ולחזור ולעשותה ולכן צריכין ליזהר שלא ילושו עיסות יותר ממה שיש עוזרין שמגלגלין המצות דאל"כ העיסה תהיה מונחת בלא עסק (שם):

כ אם העיסה רכה לא יוסיף בה קמח שאותו קמח אינו נילוש יפה ושמא לא נאפה יפה אותו הקמח ויש לחוש שיתננו אח"כ במרק ויחמץ ואם יש אדם אחר שילוש עיסה קטנה מגיבול קשה ויערבנה עם עיסה זו הרכה שפיר דמי אבל זה שלש הרכה אסור גם ללוש הקשה שא"א לאדם א' ללוש ב' עיסות בפעם א' ואם א"א בענין זה והוא עני או שדחוק לעיסה זו מותר להוסיף קמח רק שיזהר שלא ליתן המצות בדבר לח רק יאכלנו ביובש שהרוק אינו מחמיץ תיכף ובדיעבד שנתן המצה לרוטב יש להחמיר שהרי המצה מפסקת בין האור והקמח ואפי' בקמח שקלו אותו בתנור לבד רוב הפוסקים מחמירין וכ"ש בזה לדידן דאסרי' מצה כפולה (ססי' תנ"ט וסי' תס"ג ע"ש במגן אברהם):

כא ישער לחתוך מן העיסה כ"כ חתי' שיש עוזרין בכדי שלא ישאר בידיו כלום מן העיסה ותיכף כשגומרין מללוש העיסה תיכף יחלקו לגלגל (שם):

כב יזהיר שישגיחו שלא יהיו פרורין על השלחן כדי שלא ידבק במצה ויהיה כמצה כפולה (שם):

כג העוסק בילשה יזהר שלא יהיה בעריבה שלשין בה שום גומא וחריץ וסדק ויחליקם לעשותו יפה אבל לא ידבוק עליו חתי' נחושת במסמרים אלא ע"י היתוך וכן המרדה וכן אם עושה על השולחן מצות בלא סדין יזהר לסתום הגומות היטיב שיכניס בו בצק ולא יעמיד העריבה על כר וכסת שמחמם אבל על בגד או עור מותר. ויזהר לרחוץ ידיו ולנקותם היטיב עכ"פ לאחר שלש שיעור חימוץ וכן הכלים שלשין בו ירחצו היטיב לאחר שעשו בו ב' או ג' עיסו' עד שלא יהיה מהתחלת הלישה יותר משיעור מיל וכן הסדינים שמכסין בו השולחנות די להחליף משיעור מיל לשיעור מיל והמדקדקין יותר ינוח ברכה על ראשם ומנהג חסידות הוא (שם):

כד וכן ישגיחו על עצים המגלגלין שיהיו נקיים ולהחליפם בזמן הנזכר וכן כלים המנקבין בהם (שם):

כה המגלגלים ישגיחו אם מודבק בידיהם עיסה שירחצו ידיהם ג"כ משיעור מיל לשיעור מיל ולא יעשו במצות כמין חיה או עוף או דג לפי ששוהין בעשייתן אבל כל מה שעושין במסרק אפילו אם הוא עשוי כעין צורה כיון שזה עושה שלא יתפח המצה מותר ומ"מ ימהר לעשותן ויש לעשות המצות רקיקין ולא עבה טפח ומ"מ יש מקומות שעושין אותם קצת עבה אך צריך ליזהר הרבה שלא יוציא מן התנור עד שתהיה נאפה יפה ושיהיה התנור מחומם הרבה שלא תבא לידי חימוץ (שם):

כו לאחר שיעשו המצה יהיו נזהרים מאוד להוליכו בזריזות אל התנור ויזהיר להאופה שתיכף יניחנו בתנור שלאחר שנתחמם העיסה בידים יתחמץ מיד כשתהיה בפי התנור ששם החום גדול ולכן צריך שיושיט להאופה איש זריז ובעל תורה וירא שמים שיהיה נזהר בזה ויזהר מאד שלא להחזיק המצה נגד פי התנור אפילו רגע (שם):

כז התנור ראוי לכל י"ש שקודם שיאפה יכשיר התנור כדין אע"פ שאפו בו מצה כי מי יודע אם היו נזהרים ובפרט בעו"ה שרובם אינם מן המהדרים ולכן יכשיר התנור כדין מחמץ למצה המבואר בה' הגעלה ויהיו הגחלים מהלכים ע"פ כולו ויהיה חם מאד (ואני חושש אם התנור אינו מחומם הרבה שהרי יש מחמירין שלא יתן מצה במקום שכבר אפו בו מצה א' (עיין בח"י וכ"ש בזה):

כח האופה יהיה נזהר שלא יתכפל המצה בתנור ושלא תיגע אחת בחברתה שבמקום הכפל והנגיעה אינו שולט האש כ"כ ושלא יוציאנה עד שתהיה נאפת כ"כ עד שאם ישברנה לא יהיו חוטין נמשכין דאל"כ יתחמץ ובדיעבד שהוציא הט"ז וח"י אוסרין וא"ר כתב דאם החזיר מיד מותר וכ"ש אם יש לספק שמא אין נמשכין חוטין ומהראוי להוציא מצה שנתכפלה במרדה אחרת אך לא נוהגין כן ומצה כפולה או נפוחה אוסרין אותה תוך הפסח אבל שאר מצות שבתנור מותרין וקודם פסח אין לאסור רק מקום הדבק ונפוחה אין לחלק בין לפני פסח או תוך הפסח ולעולם כל המצה אסורה ומ"מ בדיעבד שנגעו ב' מצות כשהן לחין בתנור בדיעבד מותר. וכתב בא"ר שכל הגאונים אוסרים נפוחה זולת הט"ז שהפריז על המדה וקבלה בידם דלמעלה סמוך לקצה המצה וכן למטה מקרי קרום ואין לאסור אבל אם נפוחה אפי' שלא באמצע אלא בקצוות וניכר מבחוץ מחמת שעלה למעלה והנקב הוא כמו אגודל בינוני הן שניכר למעלה או למטה בזה יש לאסור אפי' התערובות וגם הכלים כשאין בו ס' יש לאסרו וריב אייזן לכתחלה יש לאסרו אך אם כבר נשתמשו בו יש להקל ודלא כח"י אך בהנאה יש להתיר ואם היו שוכבות זה על זה אם נסתלק תיכף תלוי בפלוגתא של הט"ז והח"י וא"ל דינו ככפולה ואסורין (תס"א):

כט כל ז' ימי פסח אם רצה לאכול מצה אוכל לא רצה אינו אוכל רק שלא יאכל חמץ ויאכל בשר ופירות וכיוצא בו אבל לילה ראשונה חייב כל אחד מישראל לאכול מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות וקבלו חז"ל שהיא מצות עשה אפי' בזה הזמן דאין לנו פסח וה"א מדכתיב על מצות כו' וכיון דליכא פסח יהיה פטור נמי ממצה והודיענו הכתוב שזה מצוה לדורות ולכן לילה ראשונה וכן לדידן בליל ב' חייב כ"א מישראל לאכול לא פחות מכזית מצה וזו נקרא' מצת של מצוה כיון שמצוה עלינו לאכלו וכל כזית הוא כחצי ביצה לפחות ויאכלנו ביחד ולא מעט מעט ויש מחמירין להכניס הכזית לפיו בפעם א' ולבלוע כשהוא מרוסק כזית כא' ואם שהה מתחלת אכילה עד סופו בכדי אכילת ג' בצים [דהיינו לחומרא] לא יצא (סי' תפ"ז):

ל כל אזהרות ושמירות הנזכרים בין בקצירה ובלישה ובאפייה אין חילוק בין המצות שאוכלין כל ימי הפסח או אלו שיוצאין בהם בלילה שהרי הכל הוא מחשש חמוץ. אמנם המצות שאוכלין בב' הלילות לצאת בו מצות בערב תאכלו מצות הם צריכים שימור יתירה לא משום חמוץ בלבד אלא שצריך שימור יתירה לשם מצות מצוה ולא סגי בשיודע בו שלא בא לידי שום חמוץ דכתיב ושמרתם את המצות וקבלו חז"ל דמצוה זו היא שצריך שישמור לשם מצה ולפחות צריך שישמור אותה משעה שמוליכין החטים לטחון דאז התקרבם למים דסתם רחיים הוא של מים ואז צריך לשמור והרבה פוסקים ס"ל דצריך שמירה משעת קצירה שתיכף משנקצר ישמרנה לשם מצה וזהו שקורין מצה שמורה ואף שמצד הדין א"צ שמירה זו אלא לכזית של חובה מ"מ נוהגין החרדים וכן ראוי שיהיו כל המצות משומרים משעת קצירה שיש כמה חששות מביאת מים על החטים וגם לפעמים שמניחין לייבשן במחובר יותר מדאי מפני שאין להם פנאי לקצור וזו שקורין שמורה עכ"פ ממהרין לקצור בעוד שהם לחים קצת (סימן תנ"ג) ואדונינו הגר"א החמיר מאוד בזה שלא לאכול רק מה שמשומר משעת קצירה כל ימי הפסח והיינו מטעם הזה ומכל שכן כשמוליכין החטים יורד לפעמים גשמים מרובים על השקים עד שכמעט נשרה כל השק במים ואסור מדינא כדלעיל כלל קכ"ו:

לא ולכן כיון שצריכה כזית זו שימור לשם מצוה ראוי שכל מה שיעשה יאמר לשם מצות מצה אפילו בשאיבת המים ופשיטא הלישה והגלגול והאפיה בכלן יאמר לשם מצוה וצריך דוקא ישראל שהוא בן י"ג שנה או אשה בת י"ב שנים אבל קטן פסול וכן נכרי פסול אפי' בישראל עומד ע"ג אם לא שא"א בענין אחר דאז מותר בנכרי ע"י ישראל עומד ע"ג (סי' ת"ס):

לב וראוי לכל ירא שמים שיהיה הוא בעצמו עומד על עשיית המצה וכ"ש במצת המצוה ולהזהירם ולזרזם וכן היו עושין גדולי ישראל הראשונים וגם בזמנינו (שם) וההמון טועים מאד וחושבים שכל הזהירות והזריזות הוא רק למצה שמורה ולכן מקילין מאד בשאר המצות וטועים הם שאין שום חלוק והפרש בשום דבר בכל הדינים וה' הטוב יכפר:

לג יש מהדרין ואופין מצה של מצוה בע"פ אחר חצות שהוא זמן הקרבת הפסח ואז בשעת לישה יאמר כל פרורין שיפלו וכן בצק הנדבק בכלים יהיה הפקר כדי שיהיו מבוטלין קודם שיתחמצו דאחר שיתחמץ כיון שהוא לאחר זמן איסורו לא מהנו ביטולו (תנ"ח):

לד אם נמצא גרעין של תבואה בתוך העיסה אם הוא קודם הפסח נוטל מן העיסה כדי נטילה אבל אם אפו מצה בפסח ונמצא הגרעין בעיסה אסור' כל העיסה דע"י הלישה מתמצה טעם הגרעין וע"י המים והלישה מתבלבל טעם המשהו בכל העיסה ואם נמצא בחתי' מן העיסה ויש לתלות שמא לא היתה בעיסה אינו אסור רק אותה חתיכה ואם א"א לתלות שנפל עכשיו ועל כרחך היה קודם לזה אסור כל העיסה וכבר נתבאר דינו בכלל קכ"ב סי' ד"ה:

לה אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה בד"א כשגזל מצה אבל גזל חטים או קמח ועשה מזה מצה יוצא דקנאה בשינוי ודמים הוא חייב לו ומ"מ לא יברך עליו דהוי בוצע ברך ולכן אם הרבה אופים בתנור אחד יאמרו כל מי שיגיע לידו מצתי יהיה לו במתנה וכן כשטוחנין נכון לומר כן שמא יתחלף הקמח אבל יוצאין במצה שאולה (תנ"ד):

לו אין יוצאין בפת סובין ומורסן אבל כ"ז שהכל מעורב הקמח והמורסן יוצא ואם נטל המורסן מתוכו וחזר לתוכו יש להסתפק וטוב לכתחלה שלא לעשות מצות שיוצאין בהם בלילה רחבה יותר מדאי שהרי נקרא לחם עוני (שם):

לז דין החלה אנו בקהלתינו נוהגין שאין נוטלין אלה מן העיסה רק אחר שנאפו ואז מניחין הכל בסל א' ונוטלין חלה. כמבואר בחבורי שערי צדק פרק ד':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.