חיי אדם/ב/קכה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

חיי אדם TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png קכה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

כלל קכה
דיני הגעלה (סי' תנ"א)

א כל כלי חרס שנשתמש בהם חמץ אינו מועיל להם הגעלה שהתורה העידה שא"א להוציא האיסור מכ"ח ע"י הגעלה. שהרי בקדרה של מתכות שבישל בה חטאת כתיב דמהני לה הגעלה ובכ"ח כתיב תשבר ואפילו אם ימלאם גחלים לא מהני כיון שאין דרכן בכך שמא חייס עלייהו שלא יתבקעו ולא ילבן יפה:

ב אבל התנורים שמסיקים בהם אע"פ שהם של חרס מהני להו ליבון אך לא מהני בלהבה לבד אלא שצריך ללבנו כ"כ עד שיהיו ניצוצות נתזין ממנו. ואח"כ צריך לדקדק שיגרוף הגחלים על פני כל התנור דגם בלע ע"י גחלים (תס"א) וקיי"ל בכל דבר כבולעו כך פולטו. ואפי' הסיקו כמה פעמים לא מהני אא"כ היה כונתו להכשיר לצורך פסח כי שמא לא הלכו הגחלים ע"פ כולו ומ"מ בזה שהסיק כמה פעמים אם נסתפק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש לאסור אפילו בדיעבד וטוב וישר שלא לאפות המצה בהיסק זה שהכשיר דשמא היה בו חמץ בעין ונמצא נהנה מחמץ. וכיון דאינו אלא מחומרא בעלמא לכן אם לא הכשיר בעי"ט מותר להכשירו בי"ט. ולא יעשה היסק ב' בהבערה שלא לצורך י"ט (ח"י תס"א). וכן הכירה צריך להסיק שילכו הגחלים ע"פ כולו או שיטיח בטיט כעובי אצבע אבל הקאחלען שבתנור בית החורף לא מהני היסק כיון שאין דרכו להסיק שם שמא יחוס מללבנו היטב וכן לא מהני אם מטיח בטיט אא"כ מטיחו מלמעלה ולמטה ומכל צדדיו: ובדיעבד אם לא הכשירו התנו' והניח שם קדרה בפסח רוב אחרונים מתירים שהרי אין שם חמץ בעין רק מה שנבלע בתנור וא"כ הוי כב' קדרות שנגעו זו בזו ואפילו את"ל שהיה שם משהו חמץ בעין כיון שאין שם רוטב וא"כ אינו אוסר רק כדי קליפה וכ"ד שאינו אוסר כלו אין חילוק בין פסח לשאר איסורים כמבואר כלל קכ"א ודי לאסור הקדרה והתבשיל מותר אבל אם נתנו בתנור או כירה או קאחלען מצה אזי אפי' בדיעבד אסור כולו. ונ"ל מה שהחמירו האחרונים בתנור בית החורף דלא מהני ליבון היינו כמי שעושין במדינות פולין גדול ששם מקום כבודם של רמ"א והמ"א ובאשכנז כידוע שהתנור נעשה רק מקאחלען וא"כ הוי כלי חרס ממש אבל במדינה זו שידוע שבונין סביב הקאחלען מחיצה של לבנים וא"כ דינו ממש כתנור שאופין בו דבזה לא חייס שמא פקעי. ולכן נ"ל דכ"ע מודים דמהני ליבון או טיח בטיט וה"ה לתנורים שקורין במדינתנו שוועדצקע אויבין שיש עליו כסוי מהני לבון ולכן נ"ל דבמקום שאין לו לבשל בכירה יש להתיר ללבן תנורי בית החורף במדינת ליטא וכיוצא בו שעושין התנורים כן. ובתנורים אלו שאין אופין בהם וכן בכירה א"צ להסיק כל התנור או כל הכירה רק מקום מושב הקדירה ומקום שדרך לבשל שם כל השנה (ח"י סי' תכ"א):

ג שאר כל הכלים בין כלי עץ או כלי מתכות או כלי אבן וכלי עצם מהני הגעלה ובלבד שלא יהיו דברים שמתקלקלים בחמין כגון שעושין בדבק ואפי' אם רק הקתא מדובק בדבק אין להם תקנה בהגעלה דחיישינן דלמא חייס עלייהו ולא יגעילן יפה. וכל כלי צריך הכשר לפי תשמישו אם נשתמש בהם בכ"ר צריך הגעלה בכ"ר ואם תשמישו בעירוי יגעילנה בעירוי ואם תשמישו ע"י אור בלא משקה צריך ליבון ואם יש לחוש שמא נשתמש בו פעם אחת בכ"ר או ע"י אור אע"ג דיש פוסקים דהולכים אחר רוב תשמישן אם בכ"ר או בכ"ש דאע"ג דבלע פעם א' על ידי אור או כ"ר מ"מ כיון שאינו ב"י וא"כ מותר מה"ת וא"כ הם אמרו להגעיל והם אמרו לילך אחר רוב תשמישן וכן סתם הב"י בש"ע. אבל כל האחרונים חולקין וס"ל דאזלינן אף אחר מיעוט תשמישן (ומ"מ אם הכלי אינו ב"י הולכין אחר רוב תשמישן ואין צריך ליבון) (פ"ח סימן תנ"א סעיף י' בשם תשובת מ"ע מפראג סי' צ"ו) ולכן מנהגנו להגעיל הכל אפי' קערות וטעלער בכ"ר דוקא ובדיעבד אם נשתמש בכלי שאין משתמשין בו רק בכלי שני כגון טעלער והוא אינו ב"י אפי' בכלי חרס מותר במקום מניעת שמחת יו"ט והפ"מ דקיי"ל כ"ש אינו מבליע וגם שרבים מקילין בנטל"פ (שם בח"י ס"ק ח'):

ד קודם שיגעיל צריך להעביר כל חלודה שקורין ראסט אבל אם אין בו רק מראות שחורות שקורין שלעקין אין קפידא ולא יהיה בכלי גומות כי אז צריך לנקר היטיב היטיב הגומות כי הגעלה אינו מפליט רק מה שבלוע בכלי אבל לא מה שיש בעין. ואם הוא כלי ברזל או נחשת ילבן מקום הגומות ואחר כך יגעיל וכן הסכינים הקבועים בקתא של כסף יסירנו ויגעיל הסכין וגם הקתא כדין כל ידות הכלי' לקמן ולכתחל' ילבן הסכין וסכינים שלנו שהקתא קבוע במסמרים ויש בו גומות אינו מועיל לו הגעלה אלא יסיר הקתא ואם השחיז במשחזת של נפחים ואח"כ הגעיל מהני אפילו לכתחלה כמו ליבון אם יכול לנקות הגומות ובדיעבד אם הגעיל או השחיז במשחזת להשתמש בו בחמין אינו אסור (שם ח"י סק"ך) והנדן של סכין אין תקנה בהגעלה ואסור להכניס בה הסכין בפסח כי א"א לנקרו אם לא שיפתח התפירות וינקר היטיב וכל כלי שיש בו סדקים או גומות או חלודה מבפנים בתוך הכלי ולא יכול לנקרן ולנקותם לא מהני הגעלה וצריכין ליבון באותו מקום אבל אם הוא מבחוץ לעבר השני אינו מזיק (שם):

ה כלים שמשתמשין בהם ע"י אור דהיינו בלי מים כגון שפוד ואסכלה שצולין עליו חמץ צריכים ליבון ואפי' בדיעבד אסור אבל אם (לא) צלו עליו בשר מלוח שנמלח במלח שלא נבדק אע"ג דלכתחלה צרי' ליבון מ"מ בדיעבד אם צלו עליו בפסח בלא הכשר מותר דאת"ל שהיה בו חמץ כבר נתבטל קודם פסח אע"ג דבכלי לא שייך ביטול מ"מ מספיקא לא מחזקינן איסור. אבל מחבת שמטגנין בה כגון אותן שמטגנין בהם שקורין שקאווראדע אע"ג דתשמישה ע"י אור מ"מ יש מקילין דדי בהגעלה כיון שתמיד יש בו לחלוחית של שמן או שומן. אבל דעת רוב הפוסקים דינו כתשמישו ע"י אור ולכן צריך ליבון (סעיף י"א):

ו הכלים הצריכי' ליבון י"א דדינם כליבון דשאר איסורי' דגם חמץ כיון דשמו עליו הוי כשיגיע פסח כנבלה וצריך ליבון עד שיהיו נצוצות מתזין ממנו וי"א דחמץ קודם פסח דינו כהתירא בלע ודי בליבון קל שיתלבן כ"כ עד שקש נשרף עליו מבחוץ ולכן דבר שצריך ליבון מדינא צריך ללבן עד שיהיו ניצוצות נתזין. אבל דבר שדינו בהגעלה רק שיש בו סדקים שמחמירין ללבן סגי בליבון קל ונוהגין ללבן האגנות לכתחלה מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין אופין בו עוגות בעין אבל האגנות שאופין בהם עוגות בעין אפילו שמושחין אותן בחמאה או שומן כגון (פורמעש שאופין בו טארטין או בעקן קוכן) צריכי' ליבון מדינא וכן השקוועראדעס שפעמים מחממין בהם סובין לחולה צריכין ליבון מדינ':

ז כלי הצריך ליבון אם לא ליבנו אע"פ שהגעילו אסור להשתמש בו בחמין דחיישינן שמא לא פלט הכל ע"י הגעלה ויחזו' ויפלוט (בי"ד סי' קכ"א בט"ז) וכן כלי שצריך הגעלה אסור להשתמש בהם עד שיכשירן כדין. ודוקא בדרך קבע אבל בדרך עראי מותר להשתמש בצונן. ולכן לכתחלה מצניע כל הכלים של חמץ במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם (מגן אברהם ס"ק ב' בשם ב"ח) והאחרונים מקילין בכלי מתכות שא"צ להצניען דרובן אינם ב"י ואף אם ישתמש בהם רבו המתירין בנטל"פ בפסח ומכ"ש באותן שתשמישן בכ"ש כגון טעלער והמחמיר אף בזה תע"ב. ומ"מ כלי חרס יש אומרים כיון דבליעתן מרובה הוי כגופו של איסור ולכן צריך להצניעם:

ח ידות הכלים צריך הכשר כמותן דמוליך הבליעה בכולו ואם לא הגעילו הידות ונשתמש בתוך הכלי אין לאסור בדיעבד דאינו מפליט בכולו. ואם נשתמש ביד הכלי שלא הכשיר אסור שהרי בלע בכולו (מגן אברהם ס"ק כ"ד) וי"א להיפך דאינו מוליך בכולו (ש"ך פ"ח בי"ד סי' קכ"א וע' בחיבורי שער או"ה שהארכתי בזה) ומ"מ יכול להגעיל היד ע"י עירוי שמערה עליהן שזה שבלע מצד השני אינו אלא כמו עירוי שנתזין עליו ניצוצות (מגן אברהם שם) ולכ"ע כלי שצריך ליבון ולא הכשיר היד ונשתמש ביד אוסר דבליבון לא שייך לומר כבולעו כך פולטו שאינו אלא ששורף הבליעה במקום שמלבן (פ"ח שם):

ט כיסוי של כלי צריך הגעלה כמו הכלי כיון שמזיע בכל שעה מחום הכלי ואם נתונה בפסח על הקדרה אסור כל התבשיל ואם הוא כיסוי שמשימים אותו על החררה או הבלעכין שאופין בו צריך ליבון לכ"ע לפי שנוגעת בחררה (סעיף ט"ו):

י כלי שיש בו טלאי ואינו דבוק יפה בענין שיש לחוש שמא יש שם חמץ בעין צריך להרחיב הסדק כדי שיוכל לנקרו היטיב או שצריך ללבן אותו מקום עד שבוודאי אם יש שם איזה חמץ תשרף ותהיה לאפר דהיינו שילבן עד שניצוצות נתזין הימנו ואם מדובק יפה בענין שאין בו ממש אלא מחמת שבלע חמץ אם קדם הטלאי לבליעה כגון שהיה הטלאי בו מחדש או שהכשיר הכלי ואא"כ נתן עליו הטלאי ואח"כ נשתמש בו מהני לה הגעלה עכשיו דממ"נ כבולעו כך פולטו. אבל אם היה הבליעה קודם לנתינת הטלאי א"כ הטלאי מפסיק בין הבליעה ובין מי הגעלה לכן צריך ללבן שם מקום הטלאי. ואם הטלאי הוא שהתיך לתוכו בדיל או כסף א"כ נשרף גוף האיסור וא"כ אין חילוק אם קדם הטלאי או לא וא"צ ליבון. וכלים שמחפין בבדיל יש מחמירין שצריכין הגעלה אח"כ מפני שהאומנין אין מדקדקין ללבן הכלי כדין ויש לחקור אצל האומנין (ע' פ"ח וח"י) והנה חקרתי שהגם שמלבנין הכלי כדי שיקלוט הבדיל אבל ידות הכלים אין מלבנים ולכן צריכים ליזהר עכ"פ להגעיל את הידות והיותר נכון להגעיל לאחר הצפוי ורושם שעושין האומנין בתוך הכלי מותר להגעילם מאחר שנעשה מחדש רק שינקרם היטב ואם א"א ישים גחלים על אותו מקום (סעיף י"ג):

יא מדוכה במקום שנהגו לדוך בו שומים ובצלים עם פרורי לחם ודמי לבית שאור לקמן סי' י"ג ולכן מצריכים ליבון עד שקש נשרף מבחוץ אך במדוכות שלנו שלעולם אין דכין בהם רק כרכום ופלפלין וכיוצא בו די בהגעלה וראוי להחמיר לדוך הכל לפני פסח דאז הוי נ"ט ב"ר נ"ט (ועיין בנ"א סי' י"א) ואם דכו בלא הגעלה כיון שאין בו אלא חשש שמא נתערב פירור חמץ בבשמים שדכו בו או שמא חתכו זנגוויל וכיוצא בו בסכין של חמץ ודכו בו בח"י משמע להקל בדיעבד אך כ"ז במדוכה שיש רק חשש חמץ אבל בהאק מעסר שידוע שחותכין הבצלים בסכין של חמץ ומניחים אותו בבשר ומחתכין בהאק מעסר אותו בשר דק דק א"כ י"ל דאסור וצ"ע (וע' בנ"א סי' כ"ב) ומדוכה של עץ יש לקלפו בכלי אומנות דחיישינן לגומות ולהגעילו אח"כ (שם):

יב סלים שמולחים בהם בשר יש מצריכים להם הגעלה דחיישינן שמא היה חמץ בתוך המלח שמלחו בו ובלעו טעם חמץ דאע"ג דהבשר מותר ע"י הדחה כמבואר בכלל קכ"א מ"מ שאני התם דאף את"ל שבלע קצת בטל קודם פסח משא"כ בכלי ל"ש בו ביטול וי"א שאין לחוש לזה מן הסתם ואין צריך הגעלה כלל אם לא בידוע שהיה גרעינין מחומצים או פירורים במלח דאז לכ"ע צריך הגעלה לכתחילה (פ"ח) ומ"מ בדיעבד אם מלחו עליו בכל ענין מותר דקיי"ל אין מליחה לכלים להפליט (שם):

יג כל הכלים אפי' של חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה אפי' בחמין שהרי לא בלעו כלום בצונן ובלבד שיהיו מודחים היטיב. חוץ מבית שאור או בית חרוסת דהיינו שנותנים לתוכו דברים חריפים עם חמץ וכן בחבית שמחזיקים בו יי"ש שבאלו אע"פ שלא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן אסור להשתמש בהם מצה בחמין אבל להניח בהם מצה אפויה בצונן בדרך עראי מותר. ומכל מקום ללוש בהן אסור דממהר להחמיץ מכח הכח שבכלי וכ"ז בלא הגעלה אבל על ידי הגעלה אפי' בית שאור וחרוסת מותר אם אינם של חרס אבל לשל חרס לא מהני הגעלה ואפי' לא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן לא ישתמש בהם מצה אפי' בצונן (והפ"ח גרס אלא בצונן) כן סתם הב"י בש"ע. ומנהגינו שאין משתמשין בפסח בכלי חרס אפי' בצונן אפי' בדרך עראי אפי' בכלי עץ כגוץ הדף שעורכים עליו כל השנה וכן עריבה שלשין בה אע"ג דמדינא סגי בהגעלה מ"מ מנהגנו שאין משתמשים כלל בעריבות ודפין שמשתמשים בהם כל השנה דנוהגין כדעת הפוסקים דלבית שאור וחרוסת לא מהני הגעלה (מגן אברהם ס"ק לג). ולפי טעם זה היה לנו לאסור אפי' בכלי מתכות כגון כלים של נחושת שעומד בו יי"ש כל השנה אבל י"א הטעם דדוקא בעריבות ודפין שא"א לגרר יפה ולנקותן שלא ישאר משהו באיזה סדק וכן כל הכלים שהיו מחזיקים בו קמח וכן החביות שהיו מחזיקים בו שכר או משקה שעושין במדינות אלו ממי סובין שקורין בארשטץ שמניחין בתוכו קמח מעורב במים שקורין פאמאטקי שכל אלו א"א לנקרן אבל אם היו קודם פסח מחזיקין שם מים איזה זמן אין לחוש להגעילו אחר שינקרו אותו היטיב (ט"ז ס"ק כ') והביא ראיה משקים שכתב רמגן אברהם דמהני כיבוס ול"נ דאין ראיה משם דבשקים מתיר התפירות מקודם ואח"כ מהני כיבוס משא"כ באלו הכלים שנעשו מנסרים הרבה ומהדקים אותם ברייפין אפשר לא מהני הגעלה כי א"א שלא ישאר חמץ בעין אך עכ"פ הכלים שהם מדף א' בודאי מהני הגעלה וכמש"כ לקמן סי' י"ד ולפ"ז כ"ש דמהני הגעלה לכלי בדיל ושאר מיני מתכות ובלבד שינקר יפה יפה מכל הסדקים ואם החזיק בהן יי"ש צריך לבשל בו תחלה מים עם אפר עד שיסתלק ממנו הריח לגמרי ואח"כ יגעיל (ט"ז ס"ק כ"ז) ודוקא לכלים פתוחים לגמרי ויכול להכניס ידו לתוכו לנקר יפה ולראות ולבדוק בכל הסדקים שלא יהיה נדבק בו שום ממשות אבל אם אינו בענין זה לא מהני להם אפי' יבשל באפר כמה פעמים וכן סכין שגורדין בו בצק כל השנה וחתכו בו בצל בפסח אם ידוע שהיה נקי מותר דל"ד כלל לבית שאור כיון שלא בלע ע"י חמין (תמ"ז מגן אברהם ס"ק ל"ו):

יד ו"ל דזה דוקא בכלי שנעשה מחתיכ' אחת (כמש"כ הט"ז ס"ק כ"ד) אבל העשויים מנסרים הרבה כחביות וכלים שלנו וידוע שנכנס הזוהמה בין נסר לנסר לאלו לא מהני הגעלה (וכמש"כ הב"ח הביאו המגן אברהם ס"ק ל"ט וכ"כ בע"ש (אפילו אם יפתח א' משוליה שא"א לנקר בין נסר לנסר ועיין א"ר בשם הפרישה שמחמיר מאוד דאם נשתמש בחבית שכר ולא פתח השולים וניקר היטיב דאסור אפילו בדיעבד משום חמץ בעין ומ"מ משמע מדברי האחרונים אם פתח א' משוליה וניקר היטב בפנים דמהני הגעלה ול"נ דבמקום שאין דוחק גדול יש להחמיר גם בזה לכתחלה שהדבר ידוע שבוודאי נדבק זוהמא בין נסר לנסר וכ"ש דהדבר ידוע שלפעמים נרפים העקולים (שקורין רייפן) ואז בוודאי נכנס לבין הנסרים מן השכר וזה נשאר אף לאחר שיתקן החבית וזה בלתי שום ספק ואפילו אם יאמר שידוע לו שלא תיקן שום פעם החביות נ"ל דהוי מילתא דלא רמיא וגם כשעומד החבית כך ריקן בחמה ידוע דאז נרפין הרייפין ולכן נ"ל דאין להקל כלל להשתמש בכלים של נסרים בכלים שלנו ואפילו שריה במים כמה ימים לא מהני כן נ"ל וכן כתב הגאון בעל ח"ד דכן עיקר. אבל חבית של מי דבש אפילו אם נתבשל הדבש ביורה של שכר מ"מ יש להתיר ע"י הגעלה דהוי נ"ט בר נ"ט אע"פ דקיי"ל דלענין חמץ לא אמרינן נ"ט בר נ"ט מכל מקום יש להקל:

טו בדיעבד אם נתנו בחבית בלא הגעלה יין או דבש והדיחו היטיב מקודם בענין שאין בו חשש מחמץ בעין רק מחמת הטעם שעמד בתוכו היין מע"ל ונעשה כבוש אם לא עירו היין והדבש קודם פסח אסור שעכ"פ נטל"פ ואסור לדידן אבל אם עירו אותו מקודם פסח כתב המגן אברהם דביין מותר דהוי נטל"פ דשכר ביין נטל"פ אבל בדבש אם היה הכלי ב"י אסו'. ולי צ"ע דנ"ל דבין ביין ובין בדבש אע"פ שהחבית היה ב"י מן השכר מ"מ מותר כיון שאינו יוצא ע"י כבישה עד אחר מע"ל ונמצא כבר נטל"פ קודם הפסח ואם נתנו לתוכו דבר חריף כחומץ או שנכבש בתוכו ירקות אפילו לא היה ב"י אוסר דאגב חורפיה משויא ליה לשבח (ועיין כ"ז בנ"א סימן כ"ח) וכן אם נתנו יין או דבש בכלי שהחזיקו בו יי"ש אפי' היה אב"י אסור הכל דעינינו רואות שהוא חריף מאד (מגן אברהם שם):

טז כל דבר שצריך הגעלה לא מהני ליה קליפה דהגעלה מפלטת מעבר לעבר משא"כ הקילוף:

יז הגעלת החבית יעשה בדרך זה ילבן אבנים וישימם בהם ויערה עליהם רותחים מכלי ראשון ויגלגל החבית כדי שיגיע ההגעלה לכל מקום:

יח הנפה נהגו שלא להשתמש בה כלל אפי' ע"י שפשוף היטיב והגעלה כי א"א לנקות אותה ואפילו במקום שאין שם נפה חדשה מוטב שלא ירקד הקמח (מגן אברהם) ואם נמצא גרגירי חיטה בקמח ואם כן אם ימצא אותם בפסח במצה מבושלת אסור דאע"ג שכבר נאפה מ"מ י"ל דלא גרע ממצה שנילוש בה קמח ונאפה (בססי' תצ"ט וסי' תס"ג) ולכן בשעת הדחק אפשר דיש לסמוך על הב"י שכתב שמותר להשתמש בנפה אחר שישפשפו אותה יפה יפה ואח"כ יגעיל אותה דהוי כחליטה ואם א"א לנקותה ואין לו נפה אזי ישמור שלא יאכל המצות כי אם יבשים ולא יבשלם ולא יתנם ברוטב ובדבר לח (שם) וכן נוהגין שלא להשתמש בריב אייזין וכן הכיס של רחיים וכן סלים שמשתמשין בהם חמץ וכל כיוצא בזה אין משתמשים בהם אפילו על ידי הגעלה שא"א לנקותם ובדיעבד שנשתמש בריב אייזן עיין כלל קכ"א סימן ל"ב. ולענין השקים והסדינים (עיין בכלל קכ"ח סימן ו'):

יט הרחת (שקורין פאלע או לאפעטע) אין מועיל לו הגעלה לפי שבולע האיסור ע"י האור ולכן אפי' אם יקליף ויגעיל לא מהני ואם הוציא ברחת של חמץ יקלוף המצה (ר"ל כדי נטילה כדין חם בחם) כיון דחמץ אינו אלא איסור כחוש אינו יוצא מחתי' לחתי' בלא רוטב אך לפי מה שרגילין לאפות עוגות עם שומן א"כ אזיל היתר ומפטם לאיסור ואוסר כלו ואם הדיחו הרחת וא"כ אין לו רק בלוע סגי בנטילה (מגן אברהם ס"ק ל"ז ונ"ל דאפילו להש"ך בי"ד סימן ק"ה שכ' דצ"ע בכלי שבלע שומן אם מפליט בלא רוטב לאסור בכולו היינו כשהאיסור עצמו הנבלע היה שמן בזה צ"ע לדעת הש"ך אבל הכא האיסור עצמו כחוש רק מחמת דמפטם י"ל דמודה למגן אברהם) ואם נתערבה באחרות כיון דאין איסורו מחמת עצמו מן הבלוע וא"כ לא הוי דבר שבמנין ובטלות אם הוא קודם פסח אבל בפסח הכל אסור דלא שייך ביטול (וכ' הח"י דלדידן דקיי"ל ביבש דחוזר וניעור א"כ אפילו קודם פסח לא בטיל אא"כ עשאן לח בלח וצ"ל לדבריו דאע"ג דאין כאן אלא טעם וטעם אינו חוזר וניעור נ"ל דזה דוקא כגון חטה של תרנגולת דנתבטל הטעם בס' אבל בדבר שאינו אוסר אלא כדי קליפה א"כ לא נתבטל הטעם הרי אין בקליפה לבטל הטעם וא"כ הוי כגופו של איסור וחוזר וניעור אבל מדברי המגן אברהם משמע דגם בזה בטל כיון שאינו אלא טעם וכבר נתבטל כשהיה בלח ואינו ח"ונ (ועיין לעיל כלל קכ"א סימן כ"א) וכ"ז בחמץ גמור אבל במרדה שהוציא בו מצה כפולה ונפוחה די לאסור הרחת לכתחלה אבל בדיעבד אינו אוסר ויותר מזה כ' הח"י דאם א"א למצוא בקל רחת אחרת מותר לכתחלה להוציא בה המצות דא"כ יצטרך תמיד מרדה חדשה והוי כדיעבד ואם נסתפקו במרדה אם היתה של חמץ או חדשה מותרים כל המצות (סי' תנ"א):

כ השולחנות והתיבות שמצניעים בהם אוכלין כל השנה ולפעמים נשפך עליהם מרק מן הקדרות לתוכן ולכן מערין עליהם רותחין ויש נוהגין דמניחין עליהם אח"כ מפה שמא דבוק בו עדיין עוד חמץ בעין אבל סתם תיבות א"צ הגעלה. והגעלת השולחנות נוהגין שמלבנים אבנים ושופכין עליו מים רותחים מן היורה או אפילו מכלי שני דהא נרתחין על הדף והוי ככ"ר (כ"כ א"וה כלל נ"ח סימן ע' וכ"כ בפ"מ ובלבוש ולא כתב שישפוך עליהן דוקא מכ"ר) ויזהר שיוליך האבן ע"פ כולו כדי שיהיו המים מרותחין ע"פ כולו. ומיהו בשולחנות וכיוצא בו די אם יערה עליהן מים מרותחין מן כלי ראשון בלא אבנים שהרי לא בלעו ג"כ רק ע"י עירוי ועיין לקמן סימן ל"ה (סעיף כ') וכן ידות הכלים אם א"א להכניסן ליורה סגי בעירוי שלא בלעו ג"כ רק ע"י עירוי (ס"ק כ"ה). אבל כלים שיש להם בליטות שא"א להעביר עליהן אבן לא מהני בהגעלה זו (מגן אברהם ס"ק י"ח) וכן קדירות של מתכות או נחושת שבלעו ע"י בישול אצל האש לא מהני הגעלה זו ועיין פ"ח סעיף ט"ז וכ"מ בא"ר. (נ"ל דאפילו בדיעבד אם לא הרתיח בהם המים אסור דכלל גדול הוא כבולעו כך פולטו וא"כ אינו פולט רק ע"י מים שעומד אצל האש):

כא כל כלי שתיה כגון כוסות מדינא סגי בשטיפה בין של מתכות ובין של עץ או חרס שהרי תשמישן בצונן ואין שוהה בתוכו מע"ל אך אנו נוהגין דמצריכין הגעלה וכן נוהגין משום שלפעמים נותנים בהם לחם ושכר חם ועוד שלפעמים שורין בו פתיתי לחם או שכר ויי"ש וכבוש כמבושל (סעיף כ"ה ובמגן אברהם ס"ק י"ז ונרשם שלא במקומו) וכ"ש המדות שלפעמים מחממין בו שכר בימות החורף וכן הכלים ששותין בו יי"ש שהוא חריף וקיי"ל דשיעור כבישה בדבר חריף הוא רק כדי שיתן על האש וירתיח וא"כ מדינא צריכין הגעלה (שם במגן אברהם ס"ק מ"ט):

כב כלי זכוכית אפילו בוטלקעש ששוהין בו השכר כמה ימים או חדשים י"א דזכוכית אינו בולע כלל אפילו אם נשתמש בהן בחמין ולכן לעולם אין צריכין רק שטיפה והדחה ויש מחמירין דאדרבה אפילו הגעלה לא מהני לזכוכית וכן המנהג במדינות אלו. אבל בדיעבד אין להחמיר ולכן אם היה תשמישן בצונן אפילו בלא הגעלה כשר ואם תשמישו בחמין או שיש לחוש שעמד בו חמץ מע"ל מהני הגעלה בדיעבד. ובמקום שאין בנמצא כלי זכוכית ואין לו כוסות ושאר כלים רק הכלים המחומצים נ"ל דבוטלקעש אין להם תקנה שידוע שהשמרים נדבק בהם וכן כל כלי שא"א לו להכניס ידו לתוכו לנקות אותו היטיב היטיב אבל כוסות אם יכול לנקותן יפה יפה יכול להכשירן ע"י עירוי ג' ימים דהיינו שיתן אותם לכלי אחר וישהה שם במים יותר מכ"ד שעות ואז ישפוך אותו המים וישפוך לתוכו מים אחרים וישהה ג"כ יותר מכ"ד שעות ויחזור לשפוך המים ויתן מים אחרים וישהה בתוכו כ"ד שעות עד שישהה בתוך ג' מימות מחולפות ג' מעת לעת דאפילו את"ל שהה בתוכו חמץ מע"ל ובלע חמץ מ"מ הא לא ישהה עכשיו מע"ל ואע"ג דבכ"ח שנשתמש בו חמץ בחמין אסור להשתמש בו אפילו בצונן כמש"כ בסימן י"ג מ"מ הא י"ל דכלי זכוכית אינו בולע כלל חפילו על ידי חמין ובמקום דוחק יש לסמוך על זה אבל במקום שנמצא לקנות חדשים אסור לפרוץ גדרן של ראשונים כיון שהמנהג כן הוא שלא להשתמש בהן:

כג כלי כסף שיש בתוכן התוך זכוכית (שקורין גשמעלצט) אין להגעיל ודינו ככלי זכוכית אבל מבחוץ אינו מזיק (ע"ש במגן אברהם ס"ק נ' שכ' דכיון דקיי"ל בי"ד דהבליעה הולכת בכל הכלי וא"כ אף מבחוץ אסור) ונ"ל דלפי מה שכתב המגן אברהם שם ס"ק כ"ד שעכ"פ אין מפליט מכל הכלי. וא"כ כיון דאין בו אלא חשש שמא נשתמש בו בחמין ואת"ל שנשתמש בו שמא לא ישתמש בו בפסח בחמין ואת"ל שישתמש בו חמין הא אינו מפליט מצד הב' ולכן מתיר רמגן אברהם משא"כ במחבת שם דודאי השתמש בו בחמין וגם ישתמש עכשיו בחמין:

כד שפוד ישן שצלו בו עופות בפסח מותרין אע"פי שמקודם צלו בו בשר ממולח במלח שלא נבדק דאע"פ שאם היה ידוע לנו שהיה במלח חמץ אע"פי שהיה לפני פסח מ"מ היה אסור שהרי בכלי לא שייך לבטל איסור וא"כ למ"ד חוזר וניעור היה אסור מ"מ מספיקא לא מחזקינן איסורא שהיה חמץ על הכלי ומ"מ אין להתיר רק בדיעבד. אבל אם צלו על הכלי פעם א' מולייתא או שיבשו עליו חתיכות לחם ולא ליבנוהו בינתים אסור (סעיף כ"ז ובמגן אברהם שם ונ"ל לפ"ז פשיטא (בקאווע ברענר) המיוחדים רק לקאווע דאם קלו בו קאווע דמותר בדיעבד. ונ"ל דבזה אפילו לכתחלה מותר שהרי יש כאן כמה ספיקות שמא לא היו גרעינים בתוך הקאווע דבשלמא במלח רגילין למצוא בו גרעינים והעולם נוהגין ללבנו בליבון קל. והריחים של קאווע ששחקו בו קאווע בלא הכשר פשיטא דמותר ולא עוד נ"ל דאם אין לו אחרת מותר לשחוק בו אפילו לכתחלה שהרי לא רגיל כלל למצוא גרעינים בקאווע ואת"ל שהיו בו גרעינים שמא נקלה יפה ואינו בא עוד לידי חימוץ ועכ"פ צ"ל דחיישינן שמא היו בו גרעינים ולא נקלה יפה ונתערב עם הקאיוע ויבא לידי חימוץ א"כ גם הגעלה לא יועיל בו וע"כ צריכין לנקותו יפה יפה שלא ישאר בו משהו א"כ בלא הגעלה נמי מותר. ומ"מ י"ל כיון דא"א לנקותו היטיב ממשהו יגעיל דהוי כמו חליטה ברותחים ואם רוצה להיות מן המהדרין אם אין לו רחיים מיוחד לפסח ינקה כפי כחו היטיב היטיב ואח"כ יכניס אותו ברותחין. ועיין לעיל סימן י"ב בשם פ"ח ולעיל י"ח גבי נפה וכ"ש בזה די"ל דכ"ע מודים:

כה הברזות שבחביות של יין וכן השטאפקעש של יין והעצים שתוחבין בהם כלי שתיה של שכר צריכין הדחה לתחוב בהם כלים של פסח מפני שמשתמשין בהם בידים המדובקים חמץ (שם):

כו דרייא פוס צריך ליבון דלפעמים נשפך עליו כשמבשלין עליו לביבות וכיוצא בו (סעיף ד') ולפי"ז פשיטא דצריך ללבן אותן הברזילים שקורין קאצירעש שמושכין בהם הקדירות מן התנור שידוע שנשפך עליה' מן הקדירו':

כז כלי שתשמישו מבחוץ כמו קערה שכופין לפעמים על הקדרה או כלי ששואבין בה מהקדרה אף צד החיצון צריך הגעלה (סוף סי' תל"ב במגן אברהם):

כח כלי שפיה צר שאי אפשר לשפשפו מבפנים או שיש לו קנים אסו' להגעיל' (שם):

כט אין מגעילין בשום משקה די"א דאין כח בשום משקה להפליט הבלוע מן הכלי רק מים לבד ואפי' במים המעורבים עם אפר שקורין לויג וכן במה שנוהגים הצורפים ע"י שמרי יין או בוויין שטיין מעורב במים רק במים לבד. ומיהו בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה ואין לאסור הכלי מפני שבלע מוויין שטיין אם הוא לאחר יב"ח כדאיתא בי"ד סימן קכ"ג סעיף ט"ז ואסור להשתמש לכתחילה במי הגעלה (ח"י ס"ק י"ח בשם או"ה) ונ"ל דאו"ה מיירי כשמגעיל הכלי משום בליעת איסור דאז הוי כמבטל איסור לכתחלה אבל כשמגעיל לצורך פסח א"כ אין איסור עליו כלל קודם פסח אע"ג דחמץ שמו עליו זה דוקא לענין לאוכלו בפסח ואפשר דמ"מ כיון שמגעילין של בשר וגם של חלב ושל איסור הכל בכלי זה ולכן גם אם מגעיל רק של מין א' של היתר אין להשתמש בהם דאתי לאחלופי (וכה"ג כ' האו"ה שם) אבל בחמי טבריא אין מועיל הגעלה אפי' לכלי שני דאין תולדות אור כלל וקיי"ל כבולעו כך פולטו מה בולעו ע"י תולדת אור כך פולטו דוקא ע"י תולדת אור (תנ"ב):

ל אם מגעיל בצבת יגלגל הכלי דאל"כ במקו' שמחזיק בצבת אין בא שם ממי הגעלה וטוב יותר לשום הכלי במחרוזה קטנה הקלועים (שקורין נעץ) או בסל:

לא לא יניח כלים הרבה לתוך כלי ויגעילם יחד אם נוגעים זה בזה דבמקום נגיעתן לא סלקא הרתיחה אע"ג דלענין טבילה אין חוצצין לענין רתיחה שאני:

לב מצינו שצותה התורה להגעיל כלי מדין וכן בקדשים כתיב ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים ר"ל בהגעלה והיינו משום דרתיחת המים הוא מוציא כל מה שבלוע בכלי אך אם הכלי ב"י אז אינו מועיל כלום שהרי הכלי חוזר ובולע האיסור ואין להתיר שהרי הוא נ"ט ב"ר נ"ט שהרי באיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט כמבואר בחבורי ח"א כלל מ"ח ולכן צריך שיהיה בכלי שהגעיל בו ששים נגד הכלי שמגעיל וא"כ תיכף בטל האיסור בששים ואם אין בו ס' לא מהני הגעלה אבל אם הכלי אינו בן יומא אפי' אם אין ס' נגד הכלי מותר דאע"ג דחוזר ובולע נטל"פ וגם מתחילה לא היה רק נטל"פ מ"מ מתחילה בלע האיסור כשהיה לשבח משא"כ עכשיו בולע רק מנטל"פ. ולכן המגעיל צריך ליזהר שבשע' שמכניס הכלי להגעיל יעלו המים רתיחות ולא מהני במה שהו' חם שהיד סולד' בו רק דוקא ע"י רתיחה מפליט הבלוע ולכן כשחוזר להגעיל כלי אחר צריך שיראה שיעלו המים רתיחות דע"י שהכניס הכלי הראשון נצטננו קצת המים וכל פעם ופעם כשמכניס כלי צריך ליזהר בזה שיעלו המים אבעבועות מחמת הרתיחה:

לג לפי הטעם הנזכר לדידן דקיי"ל דנטל"פ ומשהו אסור בפסח א"כ לא מהני הגעלה ביו"ט ובחו"המ אפילו לכלי שאינו ב"י וגם יש ה' דעכ"פ חוזר ובולע משהו מנטל"פ אבל מותר ללבן שהרי שורף אבל מן תחלת שעה ה' דאז אסור עכ"פ מדרבנן וכ"ש לאח' שש שעות עד הלילה דאסור מה"ת אע"ג דמהני הגעלה אך אז צריך שיזהר בכל חומרות הנזכרים דהיינו שיהיה הכלי אינו ב"י או שיהיה ס' נגד הכלי ואם מגעיל כלים הרבה אפי' בזה אחר זה צריך שיהיה ס' נגד כולם שהאיסור חוזר וניעור מ"מ בדיעבד סמכינן על הפוסקים דלא אמרי' חוזר וניעור וא"כ כשמגעיל בזה אחר זה בדיעבד יש להתיר אם היה ס' נגד הכלי הגדול שבהם. וכן צריך שיגעיל תחלה כלים שבליעתן מועטת ואח"כ אלו שבליעתן מרובה דאל"כ יש לחוש שבלעו ממה שפולטין אותם שבליעתן מרובה. וכן צריך ליזהר שאם נחו המים פעם א' מרתיחתן אסור להרתיחן פעם ב' דכל זמן שהן רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעין. וכן צריך ליזהר שלא יכניס הכלי' עד שירתיחו המים כדי שלא יבלע ממי הגעלה. וכן צריך להגעיל היורה הגדולה שמגעיל בה תחלה וסוף. וכן יזהר שלא ישהה הכלים בתוך מי הגעלה יותר מדאי דאז יחזרו ויבלעו (ועיין בפ"ח ובח"ד בבאורים ס"ק א'):

לד אבל קודם שעה ה' דאז עדיין זמן היתר אע"ג דכתבנו דגם בחמץ אסור בנתבשל בכלי חמץ ב"י אפי' קודם פסח מכל מקום לענין הגעלה דאיכא הרבה נ"ט החמץ בכלי והכלי במים והמים בכלי ומכ"ש דיש פוסקים דאפי' חמץ קודם זמן איסורו מקרי התירא ולכן מותר להגעיל וא"צ לדקדק בכל החומרות הללו:

לה ומ"מ כיון שבהגעלת כלי איסור צריך ליזהר לעולם בכל החומרות הנזכרים אם הכלי ב"י ואין ס' כנגדו דבכל איסורין לא מהני נ"ט בר נ"ט דבשלמא כשהוא אינו ב"י אז הוא נט"לפ ומותר בכל איסורין אבל כשהוא ב"ו א"א להגעיל כלי איסור עד שיהיה צריך לדקדק בכל זה ומכ"ש שרוב עולם אין בקיאין בדינים ולכן נוהגין שלא להכשיר שום כלי ב"י אפילו לבדו ויש ס' נגד הכלי ולכן אפילו המגעיל קודם פסח נוהגין שלא להגעיל שום כלי שהוא ב"י רק דוקא אב"י דכיון שהוא אינו ב"י הוי נט"לפ ולכן א"צ להגעיל היורה הגדולה אם גם הוא אב"י אלא או בתחלה או בסוף ואם אינו רוצה להשתמש ביורה הגדולה בפסח א"צ להגעילה כלל ואם היא ב"י א"א להגעיל בה כלל שהרי הכלים יבלעו איסור מהיורה וגם א"א להגעיל אותה בפני עצמה כלל שהרי תחזור ותבלע ממי הגעלה שהרי אין כלי שיהיה ס' במה שבתוכו ולכן א"א להגעיל שום כלי שא"א להכניס בכלי אחר אא"כ היא אינה ב"י. וכיון שצריך שיעלו המים גם על שפתה שהרי גם שם בלעה מהניצוצות הניתזין עליה לכן נוהגין כשיעלו המים רתיחות היטיב זורקין לתוכו אבן מלובן או לפידים ואז המים נשפכין גם על שפתו. ונוהגין שלא להגעיל כלל אחר חצות מ"מ נ"ל שאם שכח ולא הגעיל יכול להגעיל בביתו כלים שאינם ב"י עד הלילה כיון דנט"לפ מותר עד הלילה ואע"ג דנטל"פ אסור לכתחלה היכא דלא אפשר שאני דא"כ גם בכלי איסור יהיה אסור אפילו באינו ב"י אא"כ כשיהיה ס' נגד הכלי ובמקום צורך שאין לו כלים לי"ט יש להתיר דחשיב כדיעבד:

לו כבר בארנו בסימן י"ט כיצד מגעילין השולחנות ונהגו לשפשף אותן היטיב וישהה אחר השפשוף מע"ל כי בלא"ה צריך להמתין עכ"פ שיהיה מנוגבים יפה מן המים הצוננים שלא יצטננו הרותחין ולכן נהגו מילתא דפסיקא מע"ל ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא חשוב עירוי ויזהר שישפוך עליהם מן הכלי שבישל בו המים אבל לא ישאוב עם כלי אחר מהקדירה ולערות עליהן להגעיל דזה מקרי כלי שני אם מגעיל בלא אבן מלובן כדלעיל סי' כ' ואם שוהה הכלי ששואב עמו תוך הקדרה עד שהמים מעלין רתיחה בקדרה הקטנה מקרי שפיר בכ"ר (מגן אברהם שם וט"ז בי"ד):

לז נוהגין שאחר הגעלה שוטפין הכלי שהגעיל במים קרים ומ"מ בדיעבד אין מעכב (שם):

לח שאר דיני הגעלה עיין בחבורי חכמת אדם כלל ע"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.