חיי אדם/ב/סז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב סז

כלל סז
דין בסיס לדבר איסור (ש"ט ש"י שי"א)

א כבר כתבנו שהמניח דבר מוקצה אפילו על כלי שמלאכתו להיתר דין הכלי כמוקצה גופא ואמנם אינו נעשה בסיס אלא ע"פ ז' אופנים:

א) שיהיה מונח עליו בהש"מ דאז אמרינן מיגו דאיתקצאי לבהש"מ איתקצאי לכולי יומא אבל אם הניח הנכרי או קטן או אפילו הוא בעצמו בשוגג בשבת אע"ג דכל זמן שהמוקצה מונח עליו אסור לטלטל הכלי מ"מ לאחר שהוסר המוקצה ממנו אין עליו דין בסיס עוד ומותר לטלטל וי"א דאפילו בעודו עליו מותר לנער המוקצה ממנו.

ב) לגדולי הפוסקים לא נעשה בסיס אא"כ היה דעתו שיהיה מונח שם כל השבת אבל אם דעתו שלמחר יטלנו נכרי לא הוי בסיס ויש לסמוך ע"ז במקום פסידא אבל בל"ז קי"ל כגדולי הפוסקים דאפילו דעתו לסלקו הוי בסיס כיון שבהש"מ היה מוקצה עליו:

ג) דוקא כשהניח עליו בכוונה אבל אם שכח אפילו שהניח עליו בחול בכוונה והיה דעתו לסלקו קודם שבת ושכח לא הוי בסיס:

ד) שיהיה מונח המוקצה על כלי שלו או על של חבירו שנתן לו רשות אבל אם הניח מוקצה שלו על כלי של חבירו שלא ברשות קי"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומכל מקום אם נתן ראובן מוקצה של שמעון בכלי של שמעון הוי בסיס דמסתמא ניחא ליה לשמעון שלא יבא לידי הפסד:

ה) שיהיה מונח שם המוקצה בשביל שיתיישב עליו בטוב אבל מה שמניחין בדרך אקראי כמו שרגילין להשים בתיבה חפצים אלו על אלו מפני שאין לו ריוח לפנות לכל חפץ מקום בשולי התיבה לא הוי בסיס ונ"ל דאף לסברא זו התיבה הוי בסיס שהרי עכ"פ היה דעתו שיונח בתיבה אלא שהכלים שבתיבה שהמוקצה מונח עליו לא הוי בסיס ויש חולקין וס"ל דהוי בסיס:

ו) שיהיה מונח על עיקר הכלי אבל כיס התפור בבגד ומעות מונח בכיס כיון שאינו על עיקר הבגד לא הוי הבגד בסיס:

ז) לא מקרי בסיס אלא כשמונח עליו דבר איסור בלבד אבל אם מונח עליו גם דבר היתר וההיתר חשוב אצלו יותר מן האיסור לא הוי בסיס. ודוקא שחשוב לו אבל אם אינו חשוב לו אף על גב דלאחרים חשוב לא נקרא חשוב:

ב החילוק אם הוא בסיס או לא הוא זה דכל מקום דהוי בסיס אסור לטלטל הכלי אפילו לצורך גופו ומקומו ואפילו לנער ממנו המוקצה דהוי רק טלטול כלאחר יד אפ"ה אסור שהרי הכלי גופו נעשה כאלו היא עצמה המוקצה ובמקום דלא נעשה בסיס אם צריך להשתמש בגופו של כלי או שצריך למקום הכלי מותר לנער המוקצה דהוי טלטול כלאחר יד ואם א"א לנער שמתירא מהפסד הכלי או אפילו [א] מהפסד המוקצה מטלטל הכלי עם המוקצה למקום הצריך לו וכן אם צריך למקומו מטלטלו ועודו עליו שכיון שצריך למקומו א"א לו לנער שם (סי' ש"ט):

ג הא דשרינן ניעור דוקא כשצריך הכלי המותר או מקומו אבל בשביל הפסד המוקצה אסור לנער (עיין מגן אברהם סי' ש"ט ס"ק ה' וסי' ש"י ס"ק י"א מש"כ בשם הב"ח ואי איכא הפסד בניעור ור"ל שיפסיד המוקצה וכן הוא בהדיא בב"ח):

ד ע"פ הכללים המבוארים נתברר כשהדליקו מנורה על שולחן אסור לטלטל השולחן שהרי השולחן הוא בסיס למנורה ונרותיה אם לא שיהיה מונח על השלחן בהש"מ לחם דא' הוי בסיס לאיסור והיתר וההיתר חשוב יותר מהאיסור שהרי צריך לסעודת שבת. ונ"ל דזה הטעם שמקפידות הנשים להנית הלחם על השולחן קודם הדלקת הנרות (ובזה מסולק תמיהת הט"ז בסי' ש"י סק"א) ואם אינן נביאות בנות נביאים הן ואם נפל נר דולק על השולחן ומתירא שלא תדלוק השולחן אע"פ שלא היה לחם עם השולחן מותר לנער כיון שאין דעתנו להניח המנורה כל השבת ובמקום הפסד סמכינן ע"ז כדלעיל סי' א' בדין ב' (סי' רע"ז):

ה המנורה שהדליקו בו נר שבת נעשה בסיס לנרות ולכן אסור לטלטל המנורה אף לאחר שיכבה אפילו לצורך גופו ומקומו אף על גב דשאר כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל בכה"ג זה אסור כיון דבין השמשות היה אסור לטלטל בכה"ג משום הנרות ומכל מקום נוהגין לטלטלו למחר ע"י נכרי וסומכין בזה על דעת האומרים שלא נעשה בסיס כיון שלא יהיה עליו כל השבת ומ"מ אם הנר מאוס עליו ביותר המיקל לטלטל על ידי ישראל לא הפסיד מידי דהוי אגרף של ריעי (סימן רע"ט):

ו ולכן ג"כ מותר לנער המפה שמונח עליו קליפי אגוזים ולא אמרינן דהוי בסיס משום שלא היו עליו בהש"מ ועוד דאפילו בשעה שמניתן שם אינו חושש להיכן יפלו ודוקא ניער אבל אסור להגביה המפה עם הקליפין ואם יש ג"כ פת על המפה מותר להגביה להמפה ולטלטל עם הקליפין ולזרוק הקליפין דכיון דקליפין אינן חשובין כלל בטלים לגבי פת ואפילו לא היה שם פת מותר להניח שם פת כדי לטלטל אגבן הקליפין (מגן אברהם סי' ש"ח ס"ק נ' ועיין ביצה כ"א ע"ב תוספות ד"ה עושה ועיין ט"ז ס"ס ש"י ס"ק ח'):

ז כבר בארנו שאם היה בסיס לאיסור ולהיתר אם היה ההיתר חשוב יותר אזי בטל האיסור לגבי ההיתר ואם האיסור חשוב לו יותר בטל ההיתר לגבי האיסור ולכן תיבה שיש בה דבר המותר לטלטל וגם מעות אם המעות אינם עיקר וצריך לטלטל התיבה עם הדברים המותרים אם אפשר לו שיקח משם דברים המותרים לא יטלטל התיבה ואם א"א לו לטלטל אלא ע"י כלי זו שאם יקח אותם מן התיבה ימאסו או שיפלו לארץ ויטנפו אם יכול לנער המעות מן התיבה ינער ואם א"א לנער מפני הפסד כדלעיל סימן ב' או שצריך למקום התיבה מותר לטלטל התיבה כמו שהיא ואין צריך לנער (ש"י):

ח היה האיסור וההיתר שניהן חשובין או שניהן אינן חשובין נ"ל דאסור [ב] (שם):

ט כיס המיוחד למעות התפור בבגד אם אין בתוכו מעות בטל לגבי הבגד ומותר ללבשו ואם שכח מע"ש ויש בו מעות ילך למקום המשתמר וינער שם דכל זמן שהמוקצה בידו אינו מחוייב להשליך מידו תיכף אלא מותר לילך למקום שירצה להניחו שם (ועיין בכלל הקודם סימן ט"ו שדין זה צ"ע) ואם א"א לו לנער מ"מ מותר לטלטל הבגד כיון שהמעות אינו על עיקר הבגד וא"כ בטל הכיס לבגד אבל אסור ללבשו שמא יצא בו לר"ה ואם הוא בדרך עיין לעיל כלל נ"ד סי' ה' וה"ה אפי' הניח בכיס מעות בכוונה מותר לטלטל הבגד אבל אסור להכניס ידו בכיס דהכיס הוא מוקצה כדין בסיס אבל בשכח מותר להכניס ידיו בתוכו דלא נעשה בסיס כדלעיל (שם):

י וכ"ז בכיס התפור בבגד וכן תיבה שבשלחן שקורין טיש קעסטיל המיוחד למעות וכיוצא בו ועשוי בענין שא"א להוציאו לגמרי מן השלחן וא"כ נתבטל לעיקר הבגד ולשלחן אבל כיס מעות הקשור בבגד וכן התיבה אם יכולין להוציאו לגמרי מן השלחן וא"כ כא"וא כלי בפ"ע לא נתבטל לבגד ולשלחן ואסור לטלטל הבגד והשלחן שהרי הם נעשים בסיס למעות אא"כ יש בתוכם ג"כ דבר היתר החשוב כדלעיל סי' ז' ח'. ונ"ל דאם יש בתוכו רק איזה פרוטות בטלים לגבי הבגד דאין אדם מבטל בגדו ושלחנו בשביל איזה פרוטות [ג] (שם):

יא נ"ל דאם הטיש קעסטל תלוי בשלחן ועשוי להניח בתוכו לחם וסכינים ואירע שהניח בו מעות אפילו אין בו לחם וסכינים אף על גב דהטיש קעסטיל ודאי אסור לטלטל אבל מותר לטלטל השלחן שהרי גם הטיש קעסטיל הוא כלי שמלאכתו להיתר וא"כ נעשה השלחן בסיס לאיסור ולהיתר ומכ"ש כיון שאין המעות על עיקר הכלי וצ"ע. ואם הטיש קעסטל קבוע ברגלי השלחן ואינו תלוי בשלחן נ"ל דמותר לטלטל השלחן עם הרגלים אע"פ שאין דף השלחן קבוע ברגלים ומכ"ש כשמחובר עד שא"א לטלטלו בלא רגלים אבל הרגלים לבד אסור לטלטל [ד]

יב מטעמים שבארנו נתבאר שלא אסרו מוקצה אלא בטלטול אבל בנגיעה מותר כשהוא לצורך דבר המותר ובלבד שלא יניד אותה בידים לפיכך מותר לישב על אבנים וקורות גדולים שאינם זזים ממקומם מחמת ישיבתו (סי' ש"ח מ"א ס"ק מ"א) וכן מותר ליגע בשולחן ועמוד אע"פ שנרות קבועים בו אבל אסור ליגע במנורה תלויה וכן בביצה שנולדה שמא יתנדנד קצת אבל מותר לכפות עליו כלי אם לא נוגע בו ואם דבר היתר מונח על המנורה מותר ליטלנה משם אע"פ שעי"ז תנדנד המנורה דהוי טלטול מן הצד כמו שנבאר בסי' שאח"ז וכן מותר לטלטל מוקצה ע"י נפיחה (ש"ח):

יג לא אסרו לטלטל אלא כדרכו בידים אבל טלטול מן הצד דהיינו שאין מטלטל המוקצה בידו כגון שהטמין פירות בדבר מוקצה וגם מקצתו מגולה או שיוכל לתחוב בו דבר וליטלו בענין שא"צ לטלטל המוקצה בידים נוטלו ושומטו אע"ג דעי"ז נופל המוקצה ממנו כיון שאין צריך כלל להמוקצה אבל כשכלה טמונה בו אסור ליטול שהרי צריך לפנות המוקצה ואם המוקצה הוא כלי שמותר לטלטלו לצורך מקומו אפילו כולו טמון בתוכו מותר לפנות: ודוקא כשצריך לדבר ההיתר אבל לטלטל לצורך המוקצה שלא תפסד אפי' בטלטול מן הצד אסור [ה] (סי' שי"א):

יד אם אינו צריך לטלטל בידים כלל אלא בגופו או ברגליו אפי' בשביל דבר המוקצה מותר דזה לא נקרא אפי' טלטול מן הצד ולפ"ז כשנר חלב וכיוצא בו מונח על הארץ מותר לדחפו ברגליו ויש אוסרין (ש"ח מ"א ס"ק ז'):

טו מתוך זה יתבאר דמה שנוהגין למכור בשבת ולקבל המעות בכלי או שגוררין בסכין מלבד הרעה הגדולה של מקח וממכר כמה סמיות עיניהם דדוקא כשמטלטל ההיתר והמוקצה נופל מאליו מיתר ודוקא לצורך דבר המותר אבל הכא שאין כאן אלא לצורך המעות אין שום ס' שהוא איסור גמור [ו]

טז נוטל אדם את בנו בחצר אע"פ שיש בידו אבן אם התינוק יש לו געגועין על אביו ואינו יכול להיות בלא אביו ואם ישליך האבן מידו יצעק התינוק דכיון שיש בו חשש חולי התירו אבל בלא"ה אסור ודוקא אבן אבל אם בידו מעות או שאר דבר מוקצה שמקפיד עליו אף על פי שהמעות ביד התינוק רק שאוחז התינוק בידו והתינוק מהלך ברגליו אסור דחיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי: בלבוש כתב לאתויי ד' אמות וע"כ הוא ט"ס אלא שיטפיה דלישנא דהא מיירי בחצר כמש"כ רש"י דבר"ה אסור לשאת התינוק אלא ר"ל דאתי לאתויי שיטול הדינר ויש מתירין גם בזה ולא אסרו אלא אם כן נושא התינוק עם המעות דיאמר כשם שמותר לטלטל המעות כשהוא ביד התינוק ה"נ מותר לטלטל המעות בשביל המעות (סימן ש"ט):

יז כל דבר שיש לחוש שיזיקו בו רבים או תינוקות אפילו מונח ברה"ר מותר לטלטל בפחות פחות מד' אמות וכן אם נשבר כלי זכוכית בבית וכיוצא בו במקום שיש לחוש שיזוקו בהם בני אדם מותר לטלטל להוציאו (ש"ח סעיף ז' סעיף י"ח):

יח מת בשבת נוהגים להגביה אותו מעל הכרים ע"י ככר אף במקום שאין לחוש שיסריח ויש למחות בידם רק לשמוט הכר מתחתיו (מגן אברהם סי' שי"א) ובמקצת מקומות נוהגין להעצים עיניו וליישר איבריו שלא יתעקמו ואומרים דאיתא בזוהר שהוא סכנה וכל זה אין לו שורש על פי הדין ואף בזוהר לא נזכר סכנה אלא בעינים ואם כן ליישר האיברים אין לו שום סמך. ואם הוא מלוכלך בטיט וצואה עד שמאוס בעיני רואיו מותר לטלטלו ע"י ככר או תינוק או ע"י כסותו ולרחצו במים בידו אבל לא ע"י מפה משום סחיטה אבל בלאו הכי אסור אפילו ע"י נכרי ואסור לטלטל המת לצורך כהנים או לצורך מצוה אפילו על ידי ככר ותינוק אבל ע"י נכרי מותר או בטלטול מן הצד דהיינו להפכו ממטה למטה אפילו ע"י ישראל. ודוקא אם הקרובים רוצים אבל א"י לכופן להוציאו מן הבית אם לא שהכהן חולה שאינו יכול לצאת מן הבית כופין הקרובים להוציאו כדי להציל הכהן מאיסור ואם הוא נפל דליכא משום כבוד כופין הקרובים להוציאו מן הבית בשביל כהנים ע"פ אופנים המבוארים (סי' שי"א):

יט היתר זה ע"י ככר או תינוק לא מצינו אלא במת אבל לא בשאר דברים המוקצים מגופו אבל כלי שמלאכתו לאיסור יש מתירין לטלטלו על ידי ככר או שיניח עליו שאר דבר היתר אם חושש שיפסד במקום זה ויכול לטלטלו למקום אחר שהרי גם בין השמשות היה לו היתר על כל פנים לטלטלו לצורך גופו ומקומו אבל המנורה שהדליקו עליו נרות בין השמשות אע"פ שהוא כלי כיון שהדליקו עליו בין השמשות נעשה כמוקצה מגופו ולכן אפילו אם הניח עליו דבר המותר מע"ש כדי שיהיה בסיס לאיסור ולהיתר לא מהני שהרי ידוע שהנר חשוב לו בלילה יותר מדבר שמונח על המנורה (ט"ז סי' שי"ח) וכן סחורה שירדו עליו גשמי' בשבת אסו' לטלטל ע"י ישראל אפי' ע"י ככר ולכסותה אם יש נכרי מוטב ואם לאו מותר הישראל לכסות (של"ח):

כ ודוקא בהפסד שאינו בהול עליו כירידת גשמים שיכול לקרות לנכרי לטלטלן או לכסותן בעצמו אבל היזק שבא פתאום על אדם כגון דליקה או שמתירא מגנבים וגזלנים מותר לטלטל אפי' מעות ע"י ככר או דבר המותר ויש מתירין אפי' בלא דבר המותר (סי' של"ד סעיף ב' וסעיף י"ז):

כא כל דבר מטונף כגון ריעי וקיא וצואה בין של תרנגולים וכיוצא בהם אם הם במקום דריסת רגלי בני אדם או שמאוס לו מותר לסלקן לצדדין או להוציאם באשפה אפילו בלא כלי. ואם אינו במקום דריסת רגלים אלא שירא שתינוקות יתלכלכו בו אסור להוציאו אפילו בכלי או לסלקו אלא יכפה עליו הכלי. ומ"מ אם הכלי מלא וא"א לפנות עליו מותר להוציאו לאשפה ולהחזירו משום כבוד הבריות (סי' ש"ח):

כב כשהוציא גרף של ריעי או עביט של מי רגלים כל זמן שעדיין בידו מותר להחזירו כדין כל מוקצה שבעודו בידו מותר לטלטלו למקום שירצה ולאחר שהניחו מידו אסור להחזירו דמאוס כ"כ דלא חזי למידי אא"כ נותן לתוכו מים ובלבד שיהיו המים ראוין לבהמה דאל"כ גם המים הם כגרף עצמו וכיון שהמים ראוים מותר לטלטל הכלי אגבן כדלעיל (שם):

כג בזמן הזה מותר לזמן לנכרי ואם השקהו יין מותר לטלטלו אפילו נשאר בו פירורי הפת שנשרה ביין האסור בהנאה מ"מ בטלים לגבי הכוס ומותר להדיחו אח"כ דאינו אלא כמסיר גרף של ריעי ולכן איסור שנגע בהיתר או כלי מותר להדיח כיון שגוף הכלי הוא מותר אינו רק להסיר האיסור ואינו דומה למטביל כלי דהתם גוף הכלי אסור:

כד כשיורדים גשמים על דברים המוקצים עד שנמאס הבית מותר להוציאן ואפילו אם היו מונחים במקום שאינו משתמש שם אם יהיה לו פסידא מותר לקבוע דירתו שם כגון להכניס שולחנו או מטתו שם כדי שתמאס לו ואז מותר להוציאן וכן עכבר שנמצא באוכלין מותר לזרוק לחוץ (שם):

כה כבר כתבנו דאסור לבטל כלי מהיכנו דהיינו שיקח כלי שמותר לטלטל וליתנו תחת המוקצה שיפול בתוכו דכיון דאז אסור לטלטל כלי ההיתר דומה כאלו חברו בטיט (ד' מג ברש"י) ולכן אסור ליתן כלי תחת התרנגולת שיפול הביצה לתוכה ואפי' נותן כלי תחת מוקצה על מנת שישמט תיכף הכלי מתחתיו אסור דאפי' לפי שעה אסור לבטל כלי מהיכנו ומ"מ במקום הפסד מרובה מותר אפי' לבטל לכל השבת (סימן רס"ו) אבל מותר לכפות כלי על המוקצה שלא תפסיד ובלבד שלא יגע בכלי במוקצה שמא ינענע אותה (סימן תקי"ג) ולכן כופין סל על אפרוחים כדי שיעלו וירדו וכל זמן שהן עליו אסור לטלטלו ואם היו עליו בין השמשות אע"פ שירדו אסור לטלטלו:

כו נותנין כלים תחת הדלף שדולף דרך התקרה וכיוצא בו בשבת ואם נתמלא שופכו ומחזירו למקומו והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה אבל אם אינו ראוי אסור שאין מבטלין כלי מהיכנו ואם נתן כלי תחת דלף שאינו ראוי לרחיצה ומאוס עליו מותר לטלטלו עם המים המאוסים כדין גרף של רעי (לעיל סי' כ"א) אבל לכתחלה אסור ליתן שם הכלי כדי שיהיה כגרף ויוציאנו שאין עושין גרף של רעי לכתחלה (של"ח) ונ"ל דבמקום צורך גדול יש לסמוך על הטור דמתיר אפילו באינו ראוי (ועיין בט"ז):

כז לטלטל מוקצה לצורך מצוה אם ע"י טלטול זה מקיים המצוה כגון ששחט ביו"ט וצריך לכסות ואין לו עפר מוכן אבל אם אינו כך אלא שעל ידי זה יוכל לקיים המצוה אחר כך אסור כגון שירדו גשמים על סוכתו וכבר פסקו הגשמים ועדיין מטפטף ולכן אם אינו יכול לאכול בסוכה אסור לנער הסכך כדי שיפלו המים למטה לא מיבעי להגביה הסכך ולטלטל אסור משום סתירת אהל אלא אפילו להכות עליו בידו אסור שהרי מנענע בידו והוי טלטול ממש ואסור שהרי אינו מקיים עי"ז המצוה אלא שהיא מכשירי מצוה ולכן אסור אבל להכות עליו במקלים שאינם מוקצים הוי טלטול מן הצד ומותר כדלעיל סי' י"ג י"ד [ז] ואפילו אם עי"ז מקיים המצוה דמותר דוקא בסתם מוקצה אבל אם הוא מוקצה מחמת גזירה כגון לולב שנתלש ביו"ט אפי' ע"י נכרי כיון דכל מחובר אסור שמא יעלה ויתלוש לכן אסור ליטלו אפילו ביום טוב ראשון ואע"ג דבעידנא דמטלטל מקיים המצוה. ואפילו בסתם מוקצה ומקיים המצוה דמותר דוקא אם בעידנא דמטלטל מקיים המצוה אבל אם הטלטול קודם אסור ולכן אסור לטלטל חמץ שנמצא ביום טוב של פסח כדי לבערו (ועיין בסימן תמ"ו):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.