חיי אדם/ב/סח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב סח

כלל סח
דין במקום שמותר לחלל שבת (סימן שכ"ה)

א כל חולי שיש בו סכנה מחוייב כל אדם לחלל שבת בשבילו בכל מלאכות ובלבד שתהא הרפואה ידוע ע"פ מומחה או שידוע לכל שהיא רפואה בדוקה ומותר לכבות הנר בשביל שישן החולה שיש בו סכנה (רע"ח):

ב כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה אם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור ע"י שינוי או ע"י נכרי עושין אבל במקום דיש לחוש שיתעצל הנכרי או יתאחר כשיעשה ע"י שינוי אסור לעשות ע"י נכרי אלא ע"י אנשים גדולים מישראל וכל הזריז לחלל הרי זה משובח ואסור לשאול כלל אלא כיון שידוע שצריך לדבר זה ע"י רופא מומחה או מה שידוע לכל שצריך לו חייב לחלל שבת ואם רצו י' בני אדם לעשות דבר א' להביא שכל א' לא ידע מחבירו יש להם שכר טוב:

ג כל מכה של חלל מהשנים ולפנים ושנים עצמן בכלל דהיינו שנתקלקל אחד מאברים פנימים מחמת מכה או בועה וכיוצא בזה אפילו אין כאן מומחה וגם החולה אינו אומר כלום אעפ"כ מחללין שבת:

ד מכה שעל גב היד ועל גב הרגל ומי שנשכו כלב שוטה ואפילו אם הוא ספק אם יש בו סכנה ה"ה כמכה של חלל:

ה מכה שנעשית מחמת ברזל ושחין הבא בפי הטבעת וכן כל מיני חולי שבא לו קור וחום בפעם א' שקורין (שוידרין) מחללין עליו שבת אבל קדחת הרגיל ר"ל שידוע שאין בו סכנה כלל אין בכלל זה ואסור לחלל עליו שבת ע"י ישראל ומ"מ כל צרכיו נעשה ע"י נכרי:

ו כל חולי ומכה שהרופאים אומרים שהוא סכנה אעפ"י שהוא מבחוץ מחללין ואפי' רופא אחד אומר צריך ואחד מכחישו הולכין להקל ומכ"ש כשהחולה אומר שצריך אע"פ שהרופא אומר א"צ שומעין לחולה אם לא שהרופא אומר שהרפואה זו יזיק לו אין מחללין אבל בסתם שאין כאן מומחה והחולה אינו אומר כלום כיון שאינו מכה של חלל אין מחללין עד שיאמר א' מהם צריך חילול או שיאמר שהוא סכנת נפשות:

ז אבל מכה של חלל א"צ אומד ואפי' אין שם בקיאין והחולה אינו אומר כלום עושין כל מה שרגילין לעשות לו בחול ומשמע אפילו אין בו סכנה במניעת הדבר ההיא (כצ"ל במגן אברהם סק"ד ועיין סימן ט') ודוקא בסתם אבל כשיודעין ומכירין באותו חולי שממתין וא"צ חילול אפילו מכה של חלל אסור לחלל שבת (עיין ב"ח סימן ג') אע"פ שאינו רופא מומחה אלא סתם ישראל שאומר שמכיר חולי זה וצריך לחלל עליו שומעין לו ודוקא כשאין רופא מומחה מכחישו ודוקא סתם ישראל אבל נכרי שאינו מומחה אין מחללין על דבריו כיון שאינו מכה של חלל:

ח אם החולה אינו רוצה לקבל התרופה כופין אותו:

ט חולה שיש בו סכנה שצריך לחממו ואפשר לחממו בבגדים י"א כיון שהוא מסוכן אע"פ שאפשר לחממו בלא"ה מותר לעשות מדורה. ויש אוסרין. ומ"מ נ"ל דאם הדבר בהול יש לסמוך על המקילין:

י היה צריך לבשר לאלתר ויש כאן בשר טרפה או נבלה נותנין לו נבלה ואין מאחרין עד שישחטו ואם אין הדבר בהול כ"כ שוחטין לו ואין נותנין לו נבלה כיון דבלא"ה דחוי שבת אצל החולה אצל שאר מלאכות ועוד דאכילת איסור נבלה וטרפה בכל כזית וכזית חשוב איסור חמור יותר מחילול שבת בפעם א' אבל כשצריך להחם יין ואין הדבר בהול מחממין ע"י נכרי (עיין א"ר שכ' בשם רדב"ז דאם אין החולה קץ מוטב שיאמר לנכרי לנחור ע"ש ואמנם צ"ע דזהו דוקא לטעם רא"ש אבל לטעם ר"ן ל"ש שכתב שאיסור זה חמור משבת וצ"ע):

יא נ"ל דאם אין הדבר בהול אין מבשלין ועושין שאר מלאכות רק מה שצריך עכשיו בצמצום אבל אם הדבר בהול אין מדקדקין בכך שלא יבא לידי דיחוי ועכוב (סימן שכ"ח סעיף ט"ז):

יב מי שרוצי' לאנסו לעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו שבת כדי להצילו. ודוקא שרוצים לאנסו לעבור פעם אחת אפי' עבירה חמורה מאד אבל אם רוצים לאנסו להוציאו מכלל ישראל מצוה על כל אדם לחלל עליו שבת אפילו במלאכה דאורייתא להשתדל בהצלתו ואפי' הוא ספק שמא לא תועיל בהשתדלותו כמו ספק פיקוח נפש דכמו שמחללין שבת על חולה דאמרינן מוטב שיחלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ה"ה הכא ודוקא כשרוצים לאנסו אבל היכא דפשע באיסור דאורייתא אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך ומ"מ באיסור דרבנן כגון ללכת חוץ לתחום ולרכוב ע"ג סוס א"ר מתיר סימן ש"ו ועיין בסי' רס"ו במגן אברהם שם לענין רכיבה:

יג וכ"ז בגדול אבל אם שמע שרוצים לאנוס בנו הקטן צ"ע אם מותר לגדול לחלל עליו שבת כמו בפ"נ או שמא כיון שעכשיו כשהוא קטן אין מצוין עליו להפרישו אסור לחלל [א] ונ"ל דבאיסור דרבנן מותר ובדאורייתא עיין נשמת־אדם:

יד ולהציל את הצבור נמי מותר לחלל שבת (עיין מגן אברהם ס"ס ש"ו ס"ק כ"ה כי מהראיה דר"א שחרר עבדו אינו מוכח אלא באיסור עשה וצ"ע) ודוקא להציל מגזרה שגזרו ח"ו לבטל מצוה אבל להצילם מסכנת נפשות אפילו בשביל יחיד וקטן מצוה לחלל שבת וכן בכל דבר שיש לחוש שיבא מזה סכנה מותר לעבור איסור דאורייתא לחלל שבת ומכ"ש דמותר לכבות דליקה במקום שיש לחוש שיזיק זקן או חולה או ילד וכיוצא בו (של"ד):

טו מי שנפלה עליו מפולת ספק חי ספק מת מחללין שבת ומפקחין הגל ובודקים עד חוטמו. ואם לא הרגישו בחוטמו חיות אז ודאי מת לא שנא אם פגע בראשו תחלה ל"ש פגע ברגליו תחלה לעולם מפקחין עד חוטמו ואפי' מצא עליוני' מתים לא יאמר כבר מתו תחתונים אלא מפקח שמא הם חיים עדיין (שכ"ח):

טז יולדת היא כחולה שיש בה סכנה ומחללין עליה שבת לכל מה שצריכה קורין לה מילדת ממקום למקום ומדליקין לה נר אפי' היא סומא ואע"פ שיכולין לעשות לה בלא נר דשמא תרגיש שלא הדליקו ותחלש דעתה ומ"מ כיון שכאב היולדת הם דברים טבעים ואין א' מאלף שמתה מחמת לידה ולכן כל מה שיכול לעשות ע"י שינוי עושין ומשעה שמרגשת קצת ואפי' בספק מותר לקרות המילדת ואפי' מחוץ לתחום אבל לחלל בשאר דברים אסור עד שתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד או משעה שאין בה כח להלוך עד שחברותיה צריכין לשאת אותה בזרוע וכיון שנראה בה אחד מכל אלו מחללין עליה שבת (ש"ל):

יז כל ג' ימים ראשונים אפי' אמרה אינה צריכה מחללין עליה שבת ולא חשבינן מעת לעת אם חברותיה אומרין שצריכה אפי' ליכא חכמה ורופא עושין לה שהדברים שעושין לחיה בחול ידועים הם אפי' אוכלת מאכל בריאים אמרי' שאינה מרגשת לשעתה ואם תאכל צונן תסתכן. אבל אם חכמה ורופא אומרים א"צ שומעין להם שהרבה יולדת שאין עושין להם חמין בכל יום. וכן נוהגין עכשיו שאוכלין חמין של אתמול (מגן אברהם) מג' ועד ז' אם אמרה אינה צריכה ואפי' שחברותיה אומרים צריכה אין מחללין אבל אם רופא אומר שצריכה מחללין (במגן אברהם סי' ש"ל סק"ט יש ט"ס ונרשם שלא במקומו אלא דקאי על מג' ועד ז' וצ"ל כמו שכתבתי) ומז' ואילך ה"ה כחולה שאין בו סכנה ומותר לעשות צרכיה ע"י נכרי עד שלשים יום (שם):

יח עושין מדורה ליולדת כל שלשים יום ואפילו בתקופת תמוז אם יש לה צער צנה שידוע שמסוכנת בצנה (שם):

יט לפדות חבירו משביה אם יש לחוש אפי' בספק שמא יתבטל נ"ל דאין ספק דמותר למנות המעות בידו ממש דאם התירו איסור מוקצה משום הפסד הבא פתאום כדלעיל במלאכת מכבה ובהוצאה כ"ש אבידת גוף חבירו ואמנם אם הדבר ברור שלא יתבטל עד למחר אסור למנות המעות וכיוצא בו (ועיין בב"י ובד"מ ס"ס תקמ"ד שכ' דבחה"מ מותר למנות משמע דבשבת אסור. ונ"ל דמיירי שאין חשש כלל שיתבטל וע' בפסחים פרק האשה וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין דאיכא למיחש משום פיהם דבר כו' וביותר לדעת הירושלמי שהביאו שם תוספות):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.