חיי אדם/ב/סו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב סו

כלל סו
דין באיזה ענין ותיקון מותר לטלטל מוקצה והטעם למה אסר מוקצה

א המוקצה אע"פי שאסור בטלטול יש מהם דברים דמהני בהם מחשבה מע"ש ויש מהם שצריכין איזה תקון ויש מהם דלא מהני שום תיקון ויש מהם שא"צ אפילו מחשבה. וטעם החילוקים בדיניהם. הוא ע"פ הטעם שאסרו חכמים לטלטל דבר מוקצה ואע"פ שאין בו שום גררא דמלאכה לא דאורייתא ולא דרבנן והטעם שאסרו כתב הרמב"ם וז"ל ומה אם הזהירו הנביאים שלא יהא הילוכך בשבת כשל חול ולא שיחת שבת כשל חול ק"ו שלא יהיה טלטול שבת כטלטול של חול כדי שלא יהיה בעיניו כיום של חול ויבא לתקן ולהגביה כלים מפנה לפנה ומבית לבית ולהצניע אבנים וכיוצא בו שהרי יושב בביתו בטל ומבקש דבר להתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שכתוב בתורה למען ינוח ועוד כשיבקר ויטלטל כלים במלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעת ויבא לידי מלאכה ועוד מפני שמקצת העם הם טיילין ויושבי קרנות וכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר לילך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הנזכרת ולפיכך שביתה בדברים אלו הוא שביתה השוה בכ"א ומפני זה אמרו שלא יטלטל אלא כלים הצריך להם עכ"ל. והראב"ד כתב הטעם משום גדר הוצאה ואמנם עם כל זה לא זכינו לידע טעם שחלקו חכמים לאסור מוקצה אחד יותר מחבירו כאשר נבאר פרטיהם ונ"ל להוסיף עוד טעם שכיון שראו חכמים לאסור המוקצה מטעמים הנזכרים סמכו דבריהם על פסוק והכינו את אשר יביאו דאיכא מאן דיליף בגמרא מפסוק זה דמוקצה הוא דאורייתא כיון שלא היה מוכן מע"ש ולכן אף דלא קיי"ל הכי מ"מ סמך גדול סמכו על פסוק זה שלא לטלטל אלא מה שהוא מוכן מע"ש או ממילא או שהכין במחשבה או במעשה בכל דבר לפי תשמישו וזהו הטעם עצמו דאמרינן מגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא דכיון דלא היה מוכן מערב שבת נשאר באיסורו ולכן חלקו חכמים בדבר ואמרו:

ב כל כתבי קדש ואוכלין ומשקין אע"פ שיחדן לסחורה כיון שהם לצורך שבת לא רצו לגזור ולכן אפי' לא הזמינן לא במחשבה ולא בדבור מותר לטלטלן שהם דברים שמצוה לעסוק בהם או להתענג ואפילו שלא לצורך כלל אלא לפנותן ממקום למקום מותר חוץ מן התפילין דכיון דאסור להניחן בשבת אסור לטלטלן אלא לצורך כגון שלא יפלו (סי' ש"ח סעיף ד'):

ג כלים שמלאכתן להיתר או אפי' לאיסור ולהיתר כגון קערות וסכינים וכוסו' וקדרות אע"פ שמבשלין בו מ"מ דרך להשתמש בו בלא בישול וכל כיוצא בזה שאין אדם מקצה דעתו מלהשתמש בהם ולכן כולם הם מוכנים רק שרצו חכמים לגזור שלא לפנותן ממקום למקום משום טרחא יתירה כמו שבארנו ולכן אם עושה לצורך הכלי שלא יגנב או שלא יפסד מקור וחום וכיוצא בו מותר לטלטלו ולהעמידו במקום המשתמר (שם). ומכל מקום כלים הנעשים מפרקים או שיש בהן חריצים הדומין לפרקים אסור לטלטלו דשמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי בשבת אלא אם כן דרך אותו כלי להיות רפוי כדאיתא במלאכת בונה (סימן רע"ט):

ד כלים שמלאכתן לאיסור כמבואר לעיל כלל ס"ה סי' ד' דמהם מקצה דעתו מחמת איסורן וגם דיש לחוש שמא יבא לעשות מלאכה בהן ולכן אסרו לטלטל אפילו לצורך הכלי שלא יפסד ויגנב ולא התירו אלא א"כ הוא צורך לשבת כגון לפצוע אגוזים ולכסות בהן כלים ולפתוח בו דלת ותיבה וכיוצא בו לצורך שבת או אפילו אינו צריך לגוף הכלי אבל צריך למקום הכלי דלתשמישים אלו אינו מקצה מדעתו שהרי גם בחול לפעמים משתמש בהם לצורך גופם או מקומם ואפילו אם עכשיו עיקר כונתו לצורך הכלי כיון שעל כל פנים מטלטלו לצורך גופו ומקומו מותר דאין כאן מקום לגזור (ש"ח סעיף ג'):

ה לפיכך מנעל חדש מותר לשמטו מעל הדפוס אף על פי שהדפוס מלאכתו לאיסור כיון דשם כלי עליו מותר לטלטל לצורך מקומו דהיינו המנעל ואין חילוק בין ליטול הדפוס מתוך המנעל או המנעל מן הדפוס וכן חלוק שכבשו ותחבו בו קנה אם הקנה הוא כלי מותר ליטלו מתוכו ואם אינו כלי שומטו מן הקנה אבל אסור ליטול הקנה ממנו כיון שאין עליו תורת כלי דינו כעצים ואבני' לעיל פן ו' (שם סעיף י"ד):

ו דברים שהם מוקצים מחמת חסרון כיס כמבואר לעיל כלל ס"ה פן ז' ח' ט' כיון שמקפיד עליהן מלהשתמש בהם בחול שום תשמיש כמבואר לעיל פן ו' וכן מוקצה מחמת מצוה כיון שכ"ז אדם מקצה מדעתו לגמרי ולכן אפילו לצורך גופן או מקומן אסור ואין לך מוקצה שיהיה מותר לצורך גופו ומקומו אלא כלים שמלאכתן לאיסור כיון שיש תורת כלים עליהם ולא הקצה אותם מדעתו לגמרי אבל כל השאר מקצה לגמרי (ש"ח):

ז לפיכך אם הכין אותם מותר לטלטלם ואמנם לא הכל שוין בדין ההכנה דמוקצה מגופו המבואר בפן ו' אם מיחדו לתשמיש הרי עי"ז דינו ככלי ולכן אם הוא תשמיש שדרך ליחד דבר זה לתשמיש זה כגון אבן שדרכו בכך ליחד לפצוע בו אגוזים סגי בייחד לזה מע"ש אע"פ שאינו מיחדו בהדיא להשתמש בו לעולם ואם רוצה להשתמש בו דבר שאין דרך ליחדו לכך כגון שרוצה לכסות בו כלים ולסמוך בו דנת ולהכות בו ברזא שדברים אלו הם רק במקרה ואינם תדירים ואף שישתמש בזה לפעמים תיכף אחר תשמיש זורקה דהרוצה לייחד עץ ואבן למלאכות אלו מחליקו ומתקנו כידוע ולכן לא מהני אם מייחדו לתשמיש לשבת זו אא"כ יחדו לכך לעולם ואפילו במחשבה בעלמא סגי וכ"ש כשעושה בו מעשה ומגלה דעתו לעשותו כלי ואז דינו ככלי שמלאכתו להיתר (סעיף כ"א) ודוקא סתם אבנים אבל אבנים המונחים על הכירה מותר לטלטלן בלא שום הכנה דמסתמא מיוחדין לתשמיש (מגן אברהם סי' רנ"ט) ולפיכך אסור לטלטל העצים העגולים שנסרו לשריפה שקורין (קלעצליך) לישב עליהם אם לא שתקנם מע"ש לכך כיון דאינם עומדים לישיבה או שסדרם מע"ש וישב עליהם מע"ש (מגן אברהם ס"ק מ'):

ח וכן עפר וחול הצבור בזוית בחצר או בבית מותר לטלטלו דכיון דצברו זה הוא הזמנתו לתשמיש אבל אם הוא מפוזר בטל לקרקע ואסור בטלטול ולכן מותר ליטול פירות הטמונים בחול הצבור (שם סעיף ל"ח). ומותר לטלטל אפר כירה שהיה שם מע"ש אבל מה שהוסק בשבת אסור דהוי נולד (סימן ש"י מ"א ס"ק ח') וכן מותר לחתוך ענף מן הדקל מע"ש להניף בו להבריח הזבובים וכיוצא בו כיון דיחדו לכך עשאו כלי גמור (ש"ח סעיף ס"ג) אבל אסור לקצות ענף מן המכבדות שהרי הוא מוקצה ואפי' נטל נכרי אסור לטלטלו:

ט וכן מוקצה מחמת חסרון כיס מהני הזמנה להשתמש בו רק שצריך ליחדו לעולם לתשמיש ולא מהני יחוד לשבת זו לבד ולכן הרוצה להניח צמר גפן ופשתן שיחדן לסחורה על מכתו צריך יחוד לעולם או שימשח בשמן ואם לא יחדן לסחורה סגי במחשבה מע"ש וכן עורות לחים ויבשין וכל כיוצא דינן שוה (סעיף כ"ד כ"ה):

י ודוקא לדבר שראוי להשתמש בו קצת לכסות בו וכיוצא בו מהני יחוד אבל לדבר שאינו ראוי לכלום כגון שיזמין גרוגרות וצמוקים קודם שיתייבשו שאינם ראוים לכלום באותו זמן וקליפי ביצים ואגוזים ועצמות יבשים וכיוצא בו לא מהני להו מחשבה ואפילו הזמנה בפה וכן מטבע אם לא שיעשה מעשה דמוכח שעומד לתשמיש כגון במטבע שינקוב אותה דראוי לתלו' בצואר בתו ואפי' עצים ואבני' אם עושה בהם מעשה המוכיח שרוצה להשתמש בו דעי"ז נעשה כלי אע"ג שאין מיחדו לעולם סגי בזה וכבר כתבנו כלל נ"ט סימן י' דין בהמה שנפלה לגומא אם מותר להוציאה:

יא מוקצה מחמת מצוה הוא כל דבר שהוקצה למצוה בין בחול ובין בשבת וא"כ אסור להנות מהן וכיון דאסור להנות מהן לכן בשבת וי"ט אסורין בטלטול אבל בחול ואפילו בחש"מ ל"ש איסור טלטול ואיזה דבר הוא מוקצה למצוה כגון נר של שבת ונר של יום טוב [א] ונוי סוכה ואתרוג [ב] ולולב והדס וערבה אפי' הערבה שנוטלין בהושענא רבה ונר חנוכה בכל זה אסור להסתפק מהן משום ביטול מצוה וכ"ש מנר שדולק בשבת וי"ט דאסור משום מכבה ואפי' להנות מהן בענין שאין בו ביטול מצוה אפ"ה אסור משום ביזוי מצוה דכיון שהקצה למצותן כל משך מצותן הם אסורים:

יב לפיכך מותר השמן שבנר וכן שמן המטפטף אסור להנות מהן כל השבת ואפי' לאחר שכבה הנר דמסתמא הקצה השמן שידליק (רע"ט) וכן נוי סוכה אסור להנות מהן אפי' בחו"המ ואפילו לאחר שנפלו דכיון שתלאן נתבטלו לסוכה ואיכא ביזוי מצוה (סי' תרל"ח בב"י בשם ר"ן דלא כמ"שכ תוספות בשבת ע"ב וע"ש במהרש"א ובט"ז ס"ק כ"א) וכן אתרוג אסור ליהנות כל שבעה ואפי' נפסל אחר שעשה בו המצוה (דא"ר כ' דהזמנה לאו מלתא) והט"ז אוסר תיכף אחר דבהש"מ ובח"ל אסור גם בח' (תרס"ה) וכן נר חנוכה אפילו אחר שכבה (תרע"ח) וכן ציצית כשהן כשרות אסור לקשור בם שום דבר משום בזיון (מגן אברהם) ונר של ב"הכנ עיין כלל י"ז:

יג כל דבר אינו אסור אלא למה שהקצה אותו דהיינו אתרוג לא הקצה אלא מאכילה ולכן מותר להריח בו מן הדין רק לפי שנחלקו אם מברכין עליו כיון שאינו עומד להריח יש למנוע מלהריח בו בשעת נטילתו אבל באמצע היום או בשבת מותר להריח בו ולברך עליו וההדס שאינו עומד אלא להריח נמצא שהקצה אותו מלהריח ולכן אסור להריח בו ואפילו בשבת שאין נוטלין הלולב מ"מ כבר הוקצה לכל ז' (תרנ"ג ע"ש במגן אברהם) וכן אם תלה פירות בסוכה לנוי אסור לאכלן ומותר להריח בהן ואם תלה בה עשבות המריחים נ"ל דאסור להריח בהם (ומ"שכ המגן אברהם סי' תרל"ח דאם סיכך בהדס יש מתירין להריח היינו דוקא בסיכך בהן דאפשר לסכך בעצים כמ"שכ שם מגן אברהם בשם ר"ן משא"כ בתלה בה) וכן אסור לטלטל הלולב בשבת. ונ"ל דלא מיבעיא לצורך גופו דאסור כיון שכבר הקצה למצוה אלא אפילו לצורך מקומו אסור דהוי כאבן:

יד הפריש אתרוג סתם לז' ימים אסור לדידן גם בח' הפריש לכל יום א' אסור לאותו יום כולו ומותר למחר (תרס"ה) ומותר לכתחלה להתנות על אתרוג שיהיה כולו ליום א' ושאינו בודל כל ב"השמ של ליל ב' ואילך (ונ"ל לפי מש"כ המגן אברהם סי' תרל"ח דהיכא דליכא סתירת אהל מהני תנאי א"כ אצ"ל איני בודל כל בהש"ע) הפריש לשאר ימים דחסר כשר מותר לאכול ממנו ובלבד שנשאר בו כשיעור לצאת ואפילו בלא תנאי דמתחלה לא הקצה אלא כשיעור (כ"כ המגן אברהם סי' תרמ"ט ס"ק י"ט וצ"ע דבלא תנאי מסתמא הקצה כולו):

טו בנויי סוכה מהני תנאי דהיינו שעומד מבע"י ואומר אני מתנה שאיני בודל מהם כל בה"ש או לאכלן כל זמן שארצה וא"כ גם ב"השמ בכלל שהרי גם בהש"מ מותר ליטלן (תרל"ח) אבל תנאי אחר כגון שיאמר אני מתנה עליהם לאכלן למחר דכיון דחלה הקדושה עליהן בהש"מ אסורין כל ז' דסוכה נוהג בלילות כבימים משא"כ אתרוג דכל יום הוא מצוה בפ"ע ובשמן המטפטף והנותר בנר לא מהני אפי' תנאי זה דע"כ אסור בהש"מ משום איסור כיבוי דהמסתפק מן הנר חייב משום מכבה ומ"מ מותר לאחר השבת והנותר משיעור הדלקה בנר חנוכה כגון שכבה אסור לעולם וצריך לשורפה בפ"ע דאגב חביבות הנס מקצה לגמרי שלא להנות ממנו (תרע"ג):

טז אם טלטל המוקצה לצורך גופו או מקומו כ"ז שעודו בידו מותר לטלטלו ולהניח באיזו מקום שירצה (ססי' רס"ו ור"ס ש"ח ועיין בסי' רס"ו במגן אברהם ס"ק י"ט שהקשה משבת ל"ה ומה שתירץ אינו מספיק דעכ"פ קשה מר"י בר חנינא שאמר שמעתי כו' ואם הוכיח מזה שמא ש"ה כיון דעדיין בידו ולכן דין זה צ"ע):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.