חידושי רבנו חיים הלוי/גניבה/ג

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ גניבה ג

פ"ג הל"ב

או שגנב כיס בשבת והיה מגררו עד שהוציאו מרשות הבעלים שהיא רשות היחיד לרה"ר ואבדו שם ה"ז פטור מן התשלומין שאיסור שבת ואיסור גנבה והיזק באין כאחד. עכ"ל. והנה כבר הקשו על הרמב"ם מהא דבשבת דף צ"א ע"ב פריך הגמ' למ"ד אגד כלי שמי' אגד מהך דהגונב כיס בשבת דאם היה מגרר ויוצא פטור, ואי ס"ד אגד כלי שמי' אגד קדים לי' איסור גנבה לאיסור שבת, ר"ל באותן המעות שנגמרה משיכתן קודם שהוציא את הכיס כולו, ולענין שבת אינו חייב עליהן משום הוצאה הואיל ועדיין אגודין ע"י הכיס, ומשני הב"ע דאפקי' דרך שוליו, וא"כ קשה לדידן דקי"ל כהך מ"ד שמי' אגד, וכמו שפסק כן הרמב"ם בפי"ב מה' שבת, א"כ הו"ל להרמב"ם לחלק כמו שמחלק שם בגמ', ואיך פסק דבכל גווני פטור.

והנראה לומר בזה, דהנה הא דקאמר הגמ' הכא דלענין איסור גנבה הוא חייב עוד קודם שיוציא את כולו, הוא רק לפ"מ דקי"ל דמשיכה בכליו של מוכר מהניא, וכדהוכיחו כן התוס' בב"ב דף פ"ה מהסוגיא שם, דאלא"ה לא היה חייב באיסור גנבה קודם שגמר משיכת הכיס, דהרי לפי המבואר בב"ב דף ע"ה ע"ב דצריך למשוך את כולה. וא"כ משיכת המעות היא עדיין בכליו של בעלים, כיון דעדיין לא משך את כל הכיס. והן נראה, דאם משך איזה דבר בתוך הכלי של הבעלים מזוית זו לזוית זו, ודאי דלא מהני, דהרי כליו של בעלים הרי הן כחצרו, וא"כ כמו דלא מהניא משיכה ברשות בעלים ה"נ לא מהניא בכליו של בעלים, והא דקי"ל דבכליו של מוכר מהניא המשיכה, היינו דוקא היכא דעשה המשיכה גם בכליו של מוכר, דא"כ הרי עשה מעשה משיכה על הכלי ג"כ, להכי מהניא לקנות מה שבתוכו, משא"כ היכא דהכלי עומד במקומו ולא משך בו כלל, ודאי לא מהניא משיכתו בהחפץ שבתוך הכלי, דהו"ל כמו שמושך את החפץ בתוך חצרו של בעלים דלא מהניא. ולפ"ז הרי תקשי כאן אהא דפריך והא איסור גנבה קדים, והא כ"ז שלא משך את הכיס כולו לחוץ א"כ לא עשה עדיין משיכה בהכיס, וא"כ אף אם המעות שבתוך הכיס נמשכו כולן במה שמשך את הכיס קצת, מ"מ לא תהניא משיכתו, כיון דבהכיס לא עלתה לו משיכה הו"ל כמו שמושך את המעות בתוך חצרו של בעלים. אלא דצ"ל דהגמ' קאי לאידך שינויא דבכתובות דף ל"א דמיירי שצירף ידו למטה משלשה וקבלו, דאז קני להו בכל גווני אף שלא עשה קנין בהכיס, וא"כ שפיר פריך הגמ' דאיסור גנבה קדים, אבל אה"נ דלענין קנין משיכה לא קני עד שיוציא את כל הכיס, וע"כ זהו שפסק הרמב"ם דאיסור גנבה ואיסור שבת באין כאחד, והשמיט כל הסוגיא דשבת, דהרמב"ם קאי בקנין משיכה, וכרבינא דמוקי לה גם במשיכה ובאפקה לרה"ר, ומשום דגם לרה"ר משיכה קניא בגנבה, ובזה לא קני עד שהוציא את כל הכיס, דבלא"ה הא הויא משיכה ברשות המוכר, וכש"נ.

אלא דקשה, דאי נימא דקאי להך תירוצא דצירף ידו למטה משלשה וקבלו, א"כ מאי משני הגמ' דמיירי בהוציאו דרך שוליו דלא מצי למישקל לי', וכן משני שם בנסכא, מ"מ הא ידו כמאן דפסיק דמי וקני בכל גווני, וכמבואר בב"מ דף ז' האי סודרא דתפיס בי' שלש על שלש כמאן דפסיק דמי וקני. אלא דבאמת צ"ע על גוף הגמ' דכתובות שם דאיירי שצירף ידו למטה משלשה וקבלו, דהרי כיון דביד כל מה דנקיט בידי' כמאן דפסיק דמי וקני, א"כ הא נמצא דכל משהו בפ"ע קנהו וחייב עליו משום גניבה ומשום שבת לא מתחייב עד שיוציא את כל החפץ, אף אם אגד כלי לא שמי' אגד, וכמבואר בשבת דף צ"א שם דמוקי שם לברייתא דבעינן שיוציאנו כולו באורנסי, וא"כ הא קדים לי' איסור גנבה לאיסור שבת. אלא בע"כ נראה מוכרח מזה, דהא דקאמר בגמ' שצירף ידו למטה משלשה וקבלו לא הוי קנינו משום יד, אלא משום הגבהה, ובהגבהה בעינן שיגביה את כל החפץ, ועל כן איסור שבת וגניבה באין כאחד, וע"ז שפיר משני הגמ' דהב"ע דאפקי' דרך שוליו, דלא מצי למישקל לי'. אכן רש"י מפרש דהוא מדין יד, והיינו משום דרש"י ס"ל בכתובות דף ל"א ע"א בד"ה דאי בעי דהגבהה צריכה להיות דוקא שלשה טפחים, והכא הרי קאמר שצירף ידו למטה משלשה, ובע"כ דהוא משום יד, אכן מהרמב"ם משמע דס"ל דלא בעיא שלשה טפחים, וע"כ שפיר מפרש להגמ' משום הגבהה, וכש"נ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

·

מעבר לתחילת הדף