חידושי רבנו חיים הלוי/גזלה ואבדה/ב

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ גזלה ואבדה ב

הלכות גזילה ואבידה
פ"ב הט"ו

גזל כלי ושברו אין שמין לו הפחת אלא משלם דמיו והכלי השבור של גזלן, ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור נוטלין ומשלם הפחת שזו תקנה היא לבעלים ואם לא רצו הרשות בידם. עכ"ל. ותמה ע"ז הה"מ דאמאי פסק דאם רצו הבעלים ליטול השבור נוטלין אפילו בע"כ של גזלן והא קני בשינוי מעשה, ומוקי לה הה"מ דאיירי בשבר קטן שעדיין שמו עליו דלא חשיב שינוי מעשה עי"ז, אלא דלפ"ז קשה תחלת דברי הרמב"ם שפסק דמחוייב הגזלן לשלם כל דמיו והכלי השבור יהיה לגזלן, והא מבואר בב"ק דף צ"ד דהא דאין שמין לגנב ולגזלן הוא משום דשינוי קונה, וא"כ הרמב"ם דאיירי בשבר כי האי דלא הוי שינוי מעשה, א"כ הרי צריך להיות הכלי השבור של הנגזל, דהרי בלאו שינוי קונה הא שמין לגזלן. ועוד קשה מהא דאיתא בב"ק דף צ"ו ודף צ"ח דפירות שהרקיבו מקצתם וכחשה הכחשה דהדרא אומר לו הרי שלך לפניך, וקשה מ"ש מקצתן ומ"ש הכחשה דהדרא הא כולהו היזקא דמינכרא נינהו, אלא פשוט דהטעם בשניהם משום דלא הוי שינוי מעשה, דבשינוי מעשה הוי דינא דבעינן דוקא דלא הדר, וכן בהרקיבו מקצתם צ"ל דהוי מקצת כי האי דלא חשוב שינוי מעשה, וכן מבואר בנ"י שם ובתוס' ב"ק דף נ"ו ע"ב דהטעם הוא משום דלא הוי שינוי מעשה, הרי דהיכא דלא הוי שינוי מעשה אומר לו הרי שלך לפניך, ואיך פסק הרמב"ם דאף בשבר כי האי דלא הוי שינוי מעשה אינו יכול לומר הרש"ל. וכן קשה מהא דקאמר בגמ' בב"ק דף צ"ה דמהא דגזל בהמה והזקינה אינו יכול לומר הרש"ל מוכח דשינוי קונה, הרי להדיא דבלאו שינוי קונה יכול לומר הרש"ל, ואיך פסק הרמב"ם דאף דלא הוי שינוי לקנות מ"מ אינו יכול לומר הרש"ל ומשלם כשעת הגזילה.

והנה בב"ק דף צ"ו תנן גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו וכו' גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה, מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח וכו' אומר לו הרי שלך לפניך, ובגמ' שם מייתי הברייתא דדריש לה מקרא דוהשיב את הגזלה אשר גזל יחזיר כעין שגזל, ועיין לעיל בדף ס"ו דקאמר בגמ' שינוי קונה כתיבא והשיב את הגזלה אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי, הרי להדיא דהך דינא דהרי שלך לפניך והך דינא דשינוי קונה תרווייהו חד דינא נינהו מקרא דאשר גזל, דאם. כעין שגזל לא קנה ויכול לומר הרש"ל, ואם אינו כעין שגזל קנה ואינו יכול לומר הרש"ל. אלא דצ"ע, אם זה דאינו יכול לומר הרש"ל הוא משום דקני בהשינוי, ומשום דקניי' הוא דאינו יכול לומר הרש"ל, או דנימא דמשום זה גופי' דאינו כעין שגזל משו"ה אינו יכול לומר הרש"ל, וכמו דמהני זה דאינו כעין שגזל לקנותו כמו"כ מועיל זה גופא דלא הוי כעין שגזל לענין שלא יוכל לומר הרש"ל. ונראה פשוט דשניהם אמת, דמשום דקניי' אינו יכול לומר הרש"ל, וכמבואר לעיל בדף ס"ו דהיכא דקני ביאוש שוב אינו יכול לומר הרש"ל, וה"נ קנין שינוי לא גרע מיאוש, אלא דגם בלאו הך טעמא דקניי' ג"כ אינו יכול לומר הרש"ל משום דלא הוי כעין שגזל, וראיה לזה מהא דפליגי ר"א ור"ח בדף ס"ה בגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור אם קנאו בשינוי אם לא, וקשה לר"ח דס"ל דלא הוי שינוי לקנות על ידו מהא דתנן בדף צ"ו ע"ב דגזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה, אלא ודאי צ"ל דר"ח ס"ל ג"כ דהבהמה מיהת נשתנית ולא הויא כעין שגזל וע"כ אינו יכול לומר הרש"ל, אלא דס"ל דלא מועיל השינוי כי האי לקנות על ידו, הרי להדיא דאף דלא קנאו בהשינוי מ"מ מועיל השינוי לזה דאינו יכול לומר הרש"ל.

ובאמת שכן הוא מוכרח גם מצד הסברא, דנראה דכל עיקר הך דינא דבעינן כעין שגזל על דין השבה נאמר, דדוקא אם היא כעין שגזל מיקיימא בה חובת השבה, ובאינה כעין שגזל לא מיקיימא בה שוב בהשבתה חובת השבה ומתחייב בתשלומין, וממילא הוא דהדר דינא דכיון דאינה בדין השבה בזה הוא דנקנית לו הגזילה, וא"כ הרי הא ודאי דכל שאינו כעין שגזל אינו יכול לומר הרש"ל, כיון דלא מיקיימא בי' דין השבה. והא דתני לה בגמ' הך דינא דהרש"ל בדין שינוי קונה, היינו משום דלמ"ד שינוי אינו קונה לא צריכינן כלל בהשבת גזילה שתהא כעין שגזל ושפיר מיקיימא מצות השבה ויכול לומר הרש"ל ג"כ. וגם דהרי עיקר הדין דשינוי אחד הוא דלא הוי כעין שגזל, ורק דמתחלק לתרי נ"מ, חדא לענין לקנות את הגזילה, ועוד שאינו יכול לומר הרש"ל, אבל תרווייהו הרי הויין חד דינא דשינוי, וע"כ אם שינוי אינו קונה א"כ הא ליכא דין שינוי כלל בגזילה, וממילא דיכול לומר הרש"ל ג"כ, ולא איכפת לן כלל מה דנשתנית הגזילה כיון דליכא דין שינוי כלל בגזילה, משא"כ למ"ד שינוי קונה ובעינן בהשבת גזילה כעין שגזל, ואיכא דין שינוי בגזילה, וע"כ היכא דנשתנית אינו יכול לומר הרש"ל גם משום זה גופא דלא הויא כעין שגזל, ולא צריכינן לטעמא דהואיל וכבר קנה. ואשר על כן נראה, דבאמת הא כל שבר וכל היזק ניכר הוי שינוי, אלא דלא חשוב שינוי בכל החפץ, והחפץ עוד חשוב כשהיה, וא"כ כ"ז הוא רק לענין קנין, דלענין לקנות את הגזילה בעינן שיחול השינוי על כל החפץ, ולא מהני מה דהוי שינוי כמקומו, משא"כ לענין הרש"ל, דזהו דין בחיובא דגזלן, דכיון דאינו כעין שגזל אינו יוצא בו ידי השבה ואינו יכול לומר הרש"ל, בזה לא צריכינן כלל שיחול השינוי על כל החפץ, וכל דהוי שינוי במקומו שוב לא הוי כעין שגזל, ואף בשבר קטן שוב אינו יכול לומר הרש"ל, וגם דלא שייך שיעורא רק לענין לקנותו, דבזה חלוק דשבר קטן אינו מועיל לקנותו ושבר גדול מועיל לקנותו, משא"כ לענין הרש"ל כל דלא הוי כעין שגזל שוב אינו יכול לומר הרש"ל, ולא שייך בי' שיעורא כלל, ובכל גווני אינו יכול לומר הרש"ל. ולפ"ז הרי ניחא דעת הרמב"ם דהכל תלוי בבעלים אם רצו נוטלין השברים וישלם הפחת ואם רצו צריך לשלם הכל כמו שגזל, דהרמב"ם איירי בגוונא דנשבר ועוד לא נשתנית כל הגזילה לגמרי שיהא חשוב עי"ז שינוי לקנות, וכמש"כ הה"מ, ונמצא דהגזילה עדיין של הנגזל, ומ"מ אינו יכול לומר הרש"ל, כיון דהוי מיהא שינוי במקומו, וע"כ הכל תלוי ביד הבעלים. ומעתה שוב לא קשה מפירות שהרקיבו מקצתם ומכחשה הכחשה דהדרא דיכול לומר הרש"ל, דלפמש"נ הא דאינו יכול לומר הרש"ל הוא משום דהוי שינוי, ובפירות שהרקיבו מקצתם אין המקצת שנשתנה שייך כלל להנשאר, ולא הוי שינוי כלל, וכן בהכחשה דהדרא הוי דין מסויים בשינוי דכל דהדר לא הוי שינוי כלל, ונמצא דכפי שווי' שמחזיר הויא כעין שגזל לגמרי, וע"כ יכול לומר הרש"ל ג"כ. משא"כ בכלי, דכולו כלי אחד, והשבר הוי חסרון בכל הכלי כולו, ע"כ ממילא הוי כולי אינו כעין שגזל, ואינו יכול לומר הרש"ל, ואע"ג דאין השבר גדול כל כך לענין לקנות על ידו בדין שינוי, הרי נתבאר דרק לענין קנין הוא דאיכא שיעורא, אם השינוי גדול כל כך אם לא, אבל לענין דינא דהרש"ל כל שינוי כל דהוא סגי, דאינו כעין שגזל ממש, ואינו יכול לומר הרש"ל.

ובאמת שקשה מאד להנך פוסקים דס"ל דגם בליתא לגזילה כלל ומשלם כלים אחרים דצריכין להיות דוקא שלמים ולא שבורים, ומפרשים כן דזהו הך דינא דאין שמין לגנב ולגזלן, וא"כ איך קאמר הגמ' לקמן דהך דינא דאין שמין היינו כמ"ד שינוי קונה, ומאי שייך כאן שינוי קונה, כיון דגם כלים אחרים צריכים להיות דוקא שלמים ולא שבורים. וצ"ל דבאמת נכללו בזה תרי דיני חדא דהתשלומין צריכין להיות דוקא שלמים ולא שבורים, וזה לכו"ע אף למ"ד שינוי אינו קונה, אלא דכ"ז הוא אם ישלם משל אחרים, אבל במחזיר הגזילה עצמה, א"כ הא נמצא דכפי שיווי הגזילה שמחזיר ליכא עליו שום חיובא כלל ואומר לו הרש"ל, וממילא לית בזה חיוב תשלומין כלל. וליתא גם להך דינא דשלמים ולא שבורים, וזהו דתלי לה בגמ' בדין שינוי קונה, דלמ"ד שינוי קונה אינו מועיל מה שמחזיר את הגזילה עצמה, כיון דכבר נשתנית, משא"כ למ"ד שינוי אינו קונה, אז שפיר אמרינן דהגזילה עצמה יכול להשיב לבעלים, וליתא לחיוב תשלומין בכדי שווי' שאומר לו הרש"ל. ולפ"ז הא נמצא, דבהך דאין שמין לגנב ולגזלן דהוי כמ"ד שינוי קונה, תרתי נכללו בי', חדא דאינו יכול לומר הרש"ל בהשברים, ועוד דאינו יכול לשלם בשברים. וע"כ אינו יכול ליתן השברים בתורת תשלומין. וקשה כיון דתרי שיעורי נינהו, דלענין שינוי הרי בעינן שבר כי האי דהוי שינוי, ולענין לשלם בשברים אחרים הרי פשיטא דכל שנשבר מעט שוב אינו יכול לשלם בו, ואיך כיילינהו בחדא. אלא ודאי דלענין חיובא דאינו יכול לומר הרש"ל, דהוי חיובא דגזלן, בעינן כמו שגזל ממש, וכל שנשתנה או נשבר מעט שוב אינו יכול לומר הרש"ל, ושפיר כיילינהו בחדא. דהוי חד דינא דצריך להיות כעין שגזל ממש בין לענין השבה ובין לענין תשלומין. ולפ"ז גם לאידך פוסקים דס"ל דיכול לשלם גם בשברים, היינו לענין תשלומין, דכל מילי מיטב. הוא, ולא שייך בתשלומין לדידהו הך דינא דכעין שגזל, אבל לענין הרש"ל, דתלוי בכעין שגזל, כו"ע ס"ל דכל שיש בו היזק ניכר ושינוי מעט שוב אינו יכול לומר הרש"ל, כיון דלא הוי כעין שגזל ממש, ואף אם עוד לא נשתנה לגמרי שיוכל לקנות עי"ז. והיינו כמש"כ בדעת הרמב"ם דחלוק דין קנין מדין הרש"ל, ולענין קנין בעינן שיהא שינוי חשוב ולענין הרש"ל כל דהוי מיהא שינוי שוב לא הוי כעין שגזל. ואינו יכול לומר הרש"ל, וכמש"כ.

והנה בב"ק דף צ"ז ע"א איתמר התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה אמר רב רצה שכרה נוטל רצה פחתה נוטל ושמואל אמר אינו נוטל אלא פחתה, וכבר הקשו הראשונים דממ"נ באיזה פחת מיירי הכא, אם בפחת כי האי דהוי שינוי מעשה, א"כ אמאי אינו משלם אלא פחתה, והא קי"ל דאין שמין לגזלן, וא"כ יהא חייב לשלם דמי כל הספינה, ואי מיירי בפחת דלא הוי שינוי מעשה. אמאי משלם פחתה, ולימא לי' הרש"ל, ותירצו דבאמת מיירי בפחת כי האי דחשוב שינוי מעשה, ולהכי אינו יכול לומר לו הרש"ל, והא דאינו משלם אלא פחתה, הוא משום דמיירי הכא שלא גזל את גוף הספינה ורק תשמישה, דהוי שואל שלא מדעת דחייב משום גזלן, ולהכי לא שייך בזה הך דינא דאין שמין, כיון דאין כאן שינוי קונה, דהרי לא נחית לה אדעתא דגזלנותא לקנותה כולה. ולפמש"נ בדעת הרמב"ם דגם היכא שאינו קונה אותה בשינוי מ"מ כל שנשתנית שוב לא הויא כעין שגזל ואינו יכול לומר הרש"ל, א"כ הא הדרא קושית הראשונים לדוכתה, דנהי דהך דינא דשינוי קונה לא שייך בשואל שלא מדעת, כיון שלא עשה בה קנין גזילה ע"מ לקנותה, אבל הך דינא דבעינן בהשבת גזילה כעין שגזל, הא הוי זה דין בעיקר חיובא דגזלן, דכשאינה כעין שגזל לא מיקיימא בה השבה בהרש"ל, וחיילא עלי' חיוב תשלומין של גזלן, ובעיקר חיובא דגזלן הא שואל שלא מדעת שוה בזה לגוזל גוף החפץ, והדרא קושית הראשונים לדוכתה, וצ"ע. והנראה לומר לדעת הרמב"ם, דבאמת מיירי הכא בפחת כי האי דלא מיחשב שינוי כלל בהנשאר, והרי היא עדיין כעין שגזל ממש, והא דפחתה מיהא משלם, הוא משום דהרמב"ם סובר דגם בלאו הך טעמא דבעינן בהשבת גזילה כעין שגזל, מ"מ הא מיהא ודאי, דכל מה שנפחתה משעת גזילה עד שעת השבה, כיון דהוי חסרון בגוף הגזילה, א"כ ממילא דחסר זאת גם בהשבתה, דהך מקצת שיווי שחסר כעת בהגזילה הא אינו משיב כעת, והך מקצת שיווי דינו כליתא לגזילה בעין, דחייל ע"ז חיוב תשלומין. וראיה לזה מהא דאיתא למאן דס"ל שינוי אינו קונה, ולא בעינן בהשבת גזילה כלל כעין שגזל, אטו נימא לדידי' בגזל כלי ונשבר או בהמה ומתה שיוכל לפטור עצמו בהשברים או בהנבילה לחוד, ודאי דלא, אלא ודאי דנהי דלא בעינן כעין שגזל, מ"מ. אכתי מיחסרא השבה על הך מקצת שנפחתה משעת גזילה עד שעת השבה, וצריך להשלים דמי הפחת, והך דינא דכעין שגזל הוא רק לענין שאינו יכול לומר בהנשאר הרש"ל ומתחייב בכולו בתשלומין, אבל דמי הפחת באמת משלם גם בלאו טעמא דבעינן כעין שגזל וטעמא דשינוי קונה. ולפ"ז הא ניחא הא דבתוקף ספינתו של חבירו משלם פחתה, ואינו נפטר בהרש"ל, ואף דבע"כ הא מיירי בפחת כי האי דלא חשיב שינוי מעשה, וחשובה עוד כעין שגזל, מדלא משלם דמי כל הספינה, ומ"מ פחתה מיהא משלם, דכיון דמ"מ הפחת הוא ניכר וחשוב היזק ניכר בהגזילה, א"כ ממילא דין פחת זה כליתא לגנבה וגזילה בעין, וחיילא עלי' חיוב תשלומין על שיווי הפחת, וע"כ משלם פחתה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף