חידושי הרי"מ/כתובות/פז/א

חידושי הרי"מ כתובות פז א

דף פ"ז ע"א

הפוגמת כתובתה כו'. וי"ל הא כל שטרות כן ולמה נקיט כתובה. ונראה דקמ"ל דסד"א כיון דגם במקום שאין כותבין כו' גבי' בתנאי ב"ד א"כ גם שכותבין עכ"פ חיוב מנה ומאתים בפ"ע והתוספת מחמת השטר והוי כב' שטרות דבמה שפוגמת התוס' לא איתרע חיוב דעיקר שהיא בפ"ע בלי השטר וקמ"ל דכיון שהוסיף הוי הכל חיוב א' כנ"ל. והיינו דמפרש במשנה כיצד כו' היה כ' אלף זוז כו' לא התקבלתי אלא ק' ול"ל פירוש הזה. ולמ"ש מיושב דזה עיקר הרבותא דאלף זוז הוא על ידי התוספת ופוגמת רק שקיבלה ק' וס"ד דהעיקר לא נפגם כלל. וקמ"ל דאין יכול לגבות כלל אלא בשבוע' והיינו שפירש"י ז"ל לא תפרע השאר כו' דפשוט. ולהנ"ל מיושב כונתו שכל השאר דלא נימא רק ח' מאות לא תגבה משא"כ ר' קמ"ל דלא תפרע כלל אלא בשבועה. ולעיל נ"ד ת"כ ככתובה כו' לפוגמת מפורש כנ"ל רק דא"כ מתניתין דהכא הוא לכך פרש"י שם אם פגמ' תוס' שאמרה בשם פרעון התוס' קבלתי דינר כו' דכאן מפרש במשנה רק סתם התקבלתי ק' דלא פירש' בשם תוס'. וקמ"ל שם במפרשת על התוס' ג"כ הדין כנ"ל. ולע"ד י"ל דממתניתין דהכא לא מוכח רק פוגמת התקבלתי ק' ותובעת ט' מאות לכך שוב גם ר' לא תפרע אלא בשבועה דעכ"פ על ז' מאות של התוס' צריכה שבועה ממילא על ידי גלגול חייבת שבועה על העיקר. ושוב כמו דקי"ל במודה מקצת וכה"ג שגילגל עליו עוד לא מהני כשרוצה לשלם העיקר שבועה רק צריך לישבע על הגלגול גם כן או לשלם ע"ש ח"מ סי' ע"ה כנ"ל. כן גם בנוטל כיון שכבר על ידי גלגול יש שבועה גם על הר' דעיקר כתובה לא מהני מה שלא תרצה ליטול אלא ר' רק תשבע או לא תטול כלום. אבל פוגמת שקיבלה כל התוספת ותובעת רק ר' דעיקר לא מוכח ממתניתין דהכא שפיר י"ל דהוי כב' שטרות וע"א היינו העיקר לא נפגם כלל ואין כאן גלגול כנ"ל. וקמ"ל התם פרק אף על פי דכיון שהוסיף הכל חד ואף שפוגמת כל התוס' צריכה שבועה על העיקר כנ"ל:

בתוס' נ"ד שם כ' דכשפגמה כו' לא תגבה גם התוס' אלא בשבועה אף שעיקר בשטר א' ותו' בשטר א' ע"ש. משמע אם פגמה התוס' כה"ג בב' שטרות גוב' העיקר בלא שבועה. ואם כן י"ל דמפרש כאן היה כן אלף זוז דוקא שטר א' אז בהתקבלתי ק' לתא"ב. אבל אם היה בב' שטרות לא צריך שבועה על העיקר או אפש' כיון דאמרה סתם ק' לא בפי' על התוס' גם בב' שטרות לתא"ב גם עיקר כנ"ל:

עוד י"ל דקמ"ל אף תוך זמנו דבשאר שטרות להרבה פ' פוגם אין צריך שבועה ת"ז. ובכתובה משום דא"ל בתנאי ב"ד שייך צררי גם תוך זמנו כמו דאין אלמנה כו' יתומים בשבועה אף דשאר ת"ז אין צריך שבועה ומיושב ג"כ שם דתוס' ככתובה דגם כן גבי פוגמת צריכ' שבועה דאי לא ככתובה הי' פטורה. ורק דחשיב הכל כתנאי ב"ד כנ"ל. ומפרש כאן שפיר כ' אלף כנ"ל להפ' דגם בירושה שייך צררי גם תוך זמנו ע"ש. עוד י"ל דאי הוי נקט שאר שטרות הוי ס"ד כרב"ח דש' דאוריית' ואי משום ש"ק במחל או ל"ל קרקע ככל מודה מקצת לתוס' פ"ק דב"מ. ונקיט כתובה דלא גבי ממטלטלין רק מקרקע וע"כ דרבנן כרבא. או דס"ד דשייך משום חינא כדמשני ש"ס גטין פ' השולח אמתניתין דאין אלמנה נפרעת כו':

ועוד י"ל דקמ"ל דלישנא דלא תפרע אלא בשבועה משמע שבשום פנים אינה גובה כשלא נשבעת וכדעת הפ' סי' פ"ב דבחשיד שפוגם כיון שאי"ל אינו נוטל. והש"ך ז"ל הקשה שם דברי ש"ע אהדדי דכאן פ' דחשוד שפוגם נוטל בלא שבועה ובאה"ע פ' להיפוך ומחלק דבשט' דמה"ת נוטל בלא שבועה רק מדרבנן וכיון שאין יכול לשבע לא מפסיד משא"כ כתובה שהוא דרבנן כל החיוב ולכך אף דגם השבועה מדרבנן מ"מ מפסיד כשהוא חשוד כיון דגם החיוב דרבנן ע"ש וכ"כ בט"ז. ומיושב שפיר לשון המשנה דלא תפרע אלא בשבועה וכשהיא חשודה אינה גובה כיון דמ"מ אינה נשבעת ובלא שבועה לא תפרע וזה שפיר דוקא בכתובה דמדרבנן וכש"ך ז"ל הנ"ל. משא"כ בשטר הדין רק לכתחלה נשבע ונוטל משא"כ בחשוד שאי"ל נפרע בלא שבועה. ולכך לקמן בברייתא דמייתי הש"ס ואלו נשבעין ונוטלין תני פוגם שטרו כו' ולא בכתובה דהדין דנשבע ונוטל היינו דמחויב שבועה תני שפיר גם בשטר משא"כ במתני' דלא תפרע כו' תני בכתובה דוקא כנ"ל:

ובזה מיושב הש"ס ריש פ' אע"פ דאמר תנאי כתובה ככתובה נ"מ לפוגמת כו' ותמוה הא בכל שטר הדין כן ומאי נ"מ דת"כ ככתובה ע"ש בתוס' ולמ"ש א"ש דהנה בהא דכתובה דרבנן לכאורה בכתב לה יהי' דאוריית' דהא מהני בשטר מחייב עצמו בדבר שאינו חייב. אך ז"א כיון דאינו מדעתו וע"כ צריך לכתוב לה מתקנת החכמים אינו מחייב כלל במה שאינו חייב רק כחיוב החכמים ושפיר הוי רק דרבנן אף שכתב כנ"ל. אך בתוס' שפיר מה"ת כיון דמחייב במה שא"ח וא"כ היה הדין בפוגמת בחשודה דנוטלת בלא שבועה כמו בשט"ח כיון שמה"ת נוטלת בלא שבועה כנ"ל. וקמ"ל דתנאי כתובה ככתובה והיינו כיון שהוא רק תוספת אין רוצה להתחייב יותר רק שיהי' דינו כמו העיקר שהוא דרבנן. וכיון דבדרבנן הדין לא תפרע כו' ממילא כן גם בתוספת ואשמועינן שפיר כנ"ל. אולם רי"ף ז"ל סוגיא דפ"פ ס"ל לענין פ"פ דאינו נאמן בתוס' ע"ש ויש לחלק דהא לענין קרקע לשבח אמר ג"כ דת"כ ככתובה וכן מה דקאמר התם לשבועה א"ש ג"כ כנ"ל וכמו חיוב דרבנן ע"ש. עוד י"ל דתני להו בכתובה דהא הביא רא"ש ז"ל יש פ' דגם שבועה דרבנן אין נשבעין על ש"ק ודחה להו מהכא דמסיק דשבועה מדרבנן ואף דהוי ש"ק מ"מ נשבעין ע"ש והנה הה"מ לדעת רמב"ם ז"ל כ' דהיכי דגבי מטלטלין ג"כ לא חשיב כלל שיעבוד קרקעות ודוקא כתובה קודם תקנת הגאונים ז"ל ע"ש פ' מה"א וכ"כ הרא"ש ז"ל פ"ב וא"כ שפיר קמ"ל בפוגמת בכתובה דאף דמטלטלי לא משעבדי לכתובה והוי שיעבוד קרקע מ"מ נשבעין כנ"ל כיון שהוא מדרבנן כמ"ש הרא"ש. אבל בשטר לא הוי שמעינן מינה דלא הוי ש"ק כיון שגובה גם ממטלטלין וה"א דהיכא דהוי ש"ק לא משבעינן אף שבועה דרבנן וקמ"ל כנ"ל בכתובה דוקא:

כיצד כו' ואמר לה התקבלתי כו'. לכאורה מסתמא תובעת א"כ פגימתה הול"ל קודם שתובעת השאר והוא אומר התקבלתי כו' ולמה היפוך והנה לרב"ח דש"ד כמודה מקצת א"כ הא קי"ל דבעינן קדמה תביעה להודא' י"ל דוקא נקיט שתובע אותה קודם ומודית אח"כ משא"כ להיפוך. אולם לרבא אין סברא שנאמר דכעין דאורייתא דוקא תיקנו דלא חלקו הפ'. וי"ל דלרבותא נקיט דאף שקדמה תביעה מ"מ השבועה רק דרבנן דומיא דיתומים ושלא בפניו כנ"ל. ולמ"ש לקמן בע"א בעז"ה מיושב יותר:

התקבלתי כו'. וי"ל נקיט למעוטי פוחתת. או מחלתי ק' דלא שייך מיפרע לא דייק. עוד כיון דגם בע"פ לא מהימן מחלת רק במיגו דפרעתי א"כ אף שנפגם השטר מ"מ לא נפגם החיוב דבע"פ דעכ"פ מסלק השטר המיגו. ורק שיהיה נאמן גם עתה מחלת במיגו לחייב שבועה להפ' דאמרינן. א"כ י"ל הנ"ל דנקיט אמירתו קודם דבזה דוקא התקבלתי שאלו אמר מחלת הכל ל"ל מיגו שהיה אומר פרעתי הכל דאז שמא תכפור שלא נפרעת כלל דאמת כן שרק מחלה ק'. משא"כ אם היא אמרה קודם בזה גם מחלת הכל א"ל מיגו לחייב' שבועה שהיה אומר פרעתי הכל כיון שכבר פגמה כנ"ל:

התקבלת כתובתך כו' משמע שטוען שהכל פרע. ולכאור' באומר שפרע יותר ש' או ת' אפשר דנאמן לגמרי דליכא חזקה שטרא בידי מ"ב דכמו שפרע ק' כן יכול להיות ש'. דבשלמא הכל יש החזקה דלדברי' שפרע מקצת שפיר נשאר השטר בשביל השאר שחייב דגם אפשיטא דספרי שייך דשייר כו'. משא"כ לדבריו שפרע הכל היה לו ליקח השטר. ועדיין יש חזקה כנ"ל. משא"כ כשטוען שפרע יותר לא הכל ואין שום ראיה יותר לדבריו דכמו ק' כן י"ל שפרע יותר כנ"ל ובאמת משמע מהפ' שאין חילוק וגם כה"ג נאמנת בשבועה. וי"ל דמטעם מיגו נאמנת דעכשיו דרמי רבנן שבועה דתידוק ליכא בדדמי כמ"ש לקמן בעז"ה. וא"ל מיגו דמהני להוציא בשטר ופוגמת בעדים דליכא מיגו שוב יש ראיה דזה ידוע בעדים ושאר לא ושייך שטרא בידי מ"ב כנ"ל ועיקר נראה כמו במשכון דמלוה אומר ב' הלוית עליו ולוה אומר פחות (בח"מ סי' ע"ב) דא"נ בל"ל מיגו דלקוח ואף דלא שייך חזקת מ"ק כמו בלקוח כיון דעכ"פ הלוה יכול להיות יותר כמו פחות. וע"כ כיון דבחזקת מ"ק קאי מה שמבורר דאיתרע חזקה איתרע ועל מה שלא נתברר בחזקתו קאי כן לענין הזמן בגבינות בחזקה דמכח רובא. דגם בתוך זמנו ולמ"ד מלוה בעדים צל"ב. לא מצינו חילוק בפרע מקצת שיהי' נאמן כנ"ל:

עוד דאם יהיה הדין כנ"ל בפרע מקצת שוב נאמן על יותר דאיתרע החזקה כנ"ל כיון שרואין שפרע והניח השטר בידו א"כ שוב עדיין החזקה קיימת די"ל שבכונה פרע המקצת ולא לקח שובר והניח השטר כדי שיהיה נאמן על השאר שפרע שיודע שהמלוה נאמן ויודה מה שקיבל ויהיה הוא נאמן על המותר. משא"כ אם פרע כמו שטוען היה לו ליקח השטר להחליף או שובר וע"כ כנ"ל כטענת תובע ואין ראיה ממה שפרע כנ"ל. ואף דלענין להשביע י"ל ג"כ כנ"ל כדי שיוכל להשביע ז"א כיון דאמת ישבע ומה תועלת לו להניח מעותיו בספק שמא יכפור וגם אם יודה ישבע משא"כ אם יהיה הדין דנאמן לגמרי כנ"ל. ואף דעכשיו שהדין דאינו נאמן שוב שלא כדין דאתרע דאין חילוק ולא דייק כנ"ל. מ"מ א"א שיהיה הדין דנאמן דיהיה שלא כדין כנ"ל. ובזה מיושב תמיהת תוס' לקמן ע"ב לתנא דברייתא דחשיב פוגם שטרו למה לא חשיב כל דבמתני' כיון דחשיב גם מה שמדינא היה לפרע בלא שבועה ע"ש ולמ"ש א"ש דבמשנה דמפרש כיצד שטוען התקבלתי הכל דבזה מדינא שייך החזקה כנ"ל רק חכמים הטילו שבוע' כנ"ל. משא"כ ברייתא דתני סתם פוגם וגם שהלה טוען רק שפרע יותר לא הכל דבזה עכשיו שנוטל בשבועה הי' ראוי מדינא שלא יטול אף בשבועה דלא שייך כנ"ל שפרע בכונה. וע"כ רק שתיקנו שיטול משום דכשיהי' הדין דנאמן יהיה שייך החזקה משא"כ עכשיו דאינו נאמן שוב מדינא נאמן רק תקנה שיטול בשבועה ושפיר חשיב ליה כנ"ל לא שאר דתני' במתני' דמדינא נוטלין בלא שבועה כנ"ל וא"ש בעזה"י. ומיושב ג"כ דעכ"פ רבותא הול"ל במשנתינו אף שלא טוען פרע הכל רק יותר ולהנ"ל א"ש דכה"ג לא מדינא והא תני רק כשמן הדין נוטלת בלי שבועה כנ"ל:

ע"א מעידה שהיא פרועה כיצד כו'. תמוה מה הוסיף בפירושו הא א"א לפרש בענין אחר ע"א מעיד כו' ואפשר דבעי למינקוט דוקא שאומר התקבלתי דטוען ברי דבספק אף דש"ד משבעינן בס' ע"פ עד מ"מ כאן דרק להפיס דעתו ולא שייך בס' (עיין בש"ך סי' כ"ד סק"ט) שכ"ד הרמב"ם לפי' הכ"מ וי"ל שהוכיח מלשון המשנה כנ"ל. אך הש"ך חילק עליו שם. וי"ל למ"ד ריש ב"מ בסלעין דנרין דסייע השטר פוטר משבועה. ואם כן הא דע"א פרוע מחייב שבועה נגד סייע השטר היינו משום דהא כל החיוב מחמת השטר וכיון דע"א נגדו אתרע דצריך שבועה ולא נשאר סיוע שטרו לפטרו. משא"כ א"י אם פרעתיך דגם בע"פ חייב א"כ דע"א פרוע היה מחייב שבועה לתובע בע"פ מ"מ שוב כיון דיש שטר ג"כ נוסיף שוב סייע השטר פוטרו משבועה. ולכך דוקא בטוען ברי אך היה להו לפ' לחלק כנ"ל. או י"ל דקמ"ל ע"א שפרוע אף שא"י כמה שוב לא תפרע כלל אלא בשבועה משום גלגול. ואף שרוצית רק השאר שאינו מעיד כנ"ל כמו ברוצה לשלם העיקר כנ"ל. עוד נראה דקשה ג"כ למה נקט טענת הבעל קודם שאומר כנ"ל והיא אומרת לא התקבלתי הל"ל תביעתה קודם וכן בפוגם כנ"ל. וי"ל דקמ"ל למה דפ' בח"מ בפרע וטוען מלוה שאבד השטר ושיתן שובר יכול להשביעו ואף דאין הנייר ש"פ מ"מ אצלו שוה שיהיה מוחזר לו השט"ח שלא יצטרך לשמור שוברו כו'. וא"כ ס"ד דכאן כשהוא תובע אותה להחזיר לו הכתובה שפרוע וע"א מעיד תתחייב שבועה להכחיש העד או פוגמת כמ"מ דמדרבנן נשבעין על שטרות וש"ק וקמ"ל דלא תפרע אלא בשבועה דוקא כשבא ליפרע היה התקנה לעיל שתשבע לא כשאינה רוצה ליפרע רק היא תובעה כנ"ל והיינו דנקט תביעתו קודם כנ"ל דמ"מ הדין רק לא תפרע כו' והטעם י"ל דוקא היסת שם חייב מלוה דתיקנו בכל דבר משא"כ ש' המשנה כנ"ל תיקנו רק ליטול כנ"ל כדמסיק רבא דמיפרע לא דייק ובע"א להפיס כו' רק ליטול כנ"ל. עוד י"ל להירושלמי דגירשה צריך ליתן לה מזונות עד שישלם לה כל הכתובה עד פ"א וכן פ' הרא"ש פ"ק דב"מ וקמ"ל דאף דקי"ל כחנן בא"א ואלמנה דא"צ שבועה בתחלה רק בסוף מ"מ דוקא התם דלמזונות נכסים בחזקתה מצ"ע ועוד דמסתמא תגבה הכתובה ותשבע. משא"כ גרושה דרק מצד שלא פרע הכתובה יש לה מזונות ממילא כיון שטוען שפרע הכל ואין לה מזונות:

מנכסים משועבדים כיצד כו'. ג"כ אינו מובן למה מפרש. ואי דדוקא מכר הא אינו כן דגם נגד מאוחר צריכה לשבע. גם תמוה דמפרש משועבדים קודם יתומים ומעיקרא תני יתומים קודם. וי"ל דקמ"ל דס"ד למה דתני משועבדים אחר יתומים דג"כ במת מיירי דצריכה לישבע בין ליפרע מנכסי יתומים ובין משועבדים דטעינן אשתבע לי כיון שמת. וקמ"ל מכר נכסיו אף שחי ואינו טוען אשתבע לי ואפילו מודה שלא פרע דמיתומים גבי' בל"ש מ"מ משועבדים צריכה לשבע ולא מהני הודאתו בחב ללקוחות דס"ד כיון דכל דלא טעין אין חיוב שבוע' ממילא רק במת ושלא בפניו בסתם טענין כו' משא"כ בישנו ולא טעין או מוד' כנ"ל:

עוד י"ל דלשון מכר נכסיו לאחרים ג"כ קשה דמיותר לאחרים. וי"ל דס"ד משועבדים היינו ששיעבד לה וקאי אמנכסי יתומים כו' דגם בשיעבד לה כגון מטלטלי ואיתנהו או יחד לה ארעא דפ' אע"פ נ"ה פליגי אי בשבועה. מ"מ לא תפרע אלא בשבועה. לכך הקדים לפרש מנ' משועבדים קודם יתומים דלא מיירי כנ"ל דכה"ג קי"ל התם דא"צ שבועה גם ביתומים. רק דלא מיירי במת רק מכר נכסיו לאחרים ונפרעת מלקוחות כנ"ל:

מנכ' יתומים כיצד כו'. תמוה יותר דלא הוסיף כלום גם והניח נכסיו ליתומים והיא נפרעת מן היתומים כפל לשון ונראה דקמ"ל לאפוקי תפסה מחיים דמהני גם בכתובה להרבה פוס' דא"צ שבועה והטעם לעיל פ"ד משום דאין היתומים זוכין כלל כיון שלא היה ברשותן רק בר"ה והיינו דתני דווקא הניח נכסיו ליתומים שכבר זכו בהן וממילא נפרעת מהיתומים כנ"ל אבל כשתפסה דמהני מטע' שאין זוכין כלל ולא מיקרי הניח כו' ולא חשיב נפרעת מיתומים כלל כנ"ל. ולתוס' לעיל פ"ד, ע"ב דלא מהני בכתובה תפיסה מחיים רק בע"ח משום דלא ניתנה לגבות מחיים י"ל דמיירי כאן בגרושה דמת אחר כך לא תפרע א"ב משא"כ תפסה מחיים הוי בע"ח דמהני וא"צ שבועה דזכתה ולא מיקרי נכסי יתומים כנ"ל. ומיושב קושית תוס' ד"ה מקשים כו' דע"כ מיירי הכא בגרושה כנ"ל. או י"ל דס"ד דמנ' יתומים הפי' כשלא הניח רק משום מצוה לפרוע ח"א משלמים שלהם בזה יכולים להשביעה ולא בנכסי אביו. קמ"ל כיצד הניח נכסיו כו' דגם זה מיקרי נפרעת משלהם דדידהו נינהו כו' או י"ל דאתי לאורויי כהחולקין על הרמב"ם סי' צ"ג דמזונות לחוד גוב' בלא שבועה רק כשרוצה הכתובה אגב צ"ש גם אמזונות ע"ש. והיינו דבחזקתה קיימי נכסי לענין מזונות ולא מיקרי נפרעת כו' ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף