הפלאה/כתובות/פז/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רש"י ד"ה על הפוגמת וכו'. וכ"ש משבועת האפטרפיא הנה בפשטות כוונת רש"י ז"ל דאל"כ לא משני מידי דקאי אסיפא דאכתי מנא ידעה אלא ודאי דממילא פטרה מאפוטרפיא במכ"ש מפוגמת. ולכאורה היה נראה לי דיש לומר דלא שייך כאן להקשות מנא ידעא והיינו דמזה ראיה למ"ש הרא"ש לעיל דמודו רבנן דיכול להשביעה על פילכה ועיסתה ע"י גלגול א"כ כיון דמסקא אדעתי' לפטור משבועת פוגמת מסיק אדעתיה נמי לפטור משבועת האפוטרפיא דהא אין לך אשה שלא נעשית אפוטרופוס על פילכה ועסתה כדאמר לעיל וכיון דיכול להשביעה ע"י שבועת פוגמת נמי על פילכה ועיסתה מסיק אדעתיה לפטרה משבועת האפוטרפיא ג"כ אך זה אינו דכיון דפטרה משבועת פוגמת ממילא בטל הגילגול על פילכה ועיסתה ושאר אפוטרופוס הא לא אסיק אדעתיה ואדרבא נראה הוכחה איפכא דא"כ מאי מקשה על מ"ד דס"ל משבועת אפוטרופוס הא לא מסיק אדעתיה דילמא ס"ל דלא פטרה משבועת פוגמת משום דאיהי גרמא לנפשה אבל פטרה משבועת אפוטרפיא דפילכה ועיסתה דאסיק אדעתיה משום גילגול דשבועת פוגמת ופטרה מן הגילגול הואיל ואיהו גרם לה ולא מעיקר שבועת פוגמת דהיא גרמא לנפשה וצ"ל כמ"ש לעיל דדוקא בשבועת אפוטרופוס שמינה אותה וגרם לה בזה שייך לחלק בינה לפוגמת אבל פילכה ועיסתה לא גרם לה כיון דפטרה מגילגול דפילכה ועיסתה ה"ה מעיקר שבועה דפוגמת. ודוק:
עוד נראה דיש לומר דהא דקאמר דמי מסיק אדעתיה היינו דמקשה דאין המחילה מועיל משום דקי"ל בח"מ סימן ר"ט דכשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מוחל דבר שלא בא לעולם א"כ האיך יכול לפטור על האפוטרופיס שנעשה אח"כ אלא דהכא לרב קיימינן ורב ס"ל ביבמות דף צ"ג דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כר' מאיר אלא דבעינן לר"מ דוקא עבידי דאתי כדאיתא ר"פ המפקיד והיינו דקאמר מי מסקא אדעתיהנ ולא עבידי דאתי וממילא דנכון מה שפירש"י דכשפטרה מפוגמת פטרה נמי מכ"ש שבועת אפוטרופיא אע"ג דהוי דבר שלא בא לעולם היינו דס"ל בדעת הפוסקים בח"מ סימן ר"י דאם מקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם מהני א"כ הכא נמי אגב דמהני מחילה לשבועת פוגמת מהני נמי לשבועת אפוטרופוס. ודוק:
בגמרא אנן אהא מתנינן לה. והנה הרא"ש בשם רב האי וכן הטור בשם תשובת הרי"ף דמיירי בלא נאמנת אלא דאין היורשים יכולין להשביע על אפוטרופוסים שבחיי אביהם וכתב הרא"ש הטעם משום דכיון דלא השביע בחיים וצ"ל דס"ל דה"ל כחלקו השותפים אלא דלכאורה קשה דלמה באמת לא ישבע על אפוטרופוס שבחיי בעלה ע"י גילגול של העתיד דהא קי"ל דאפילו חלקו השותפים בנתחייב לו שבועה יכול להשבע ע"י גלגול ונראה לע"ד דלהרי"ף הפירוש ואין משביעין על העבר הוא בלא גילגול אע"ג דכבר תנא ליה הלכה מקבר וכו' יש לומר דכשמינהו אותה אפוטרופוסים גרע טפי דלא ה"ל כחלקו כיון דעדיין עוסקת בנכסים קמ"ל דאפ"ה כל שאין משביעין לעתיד כגון שאין חושדין אותה אחר כך א"י להשביע על העבר דכיון שמת נגמר זה האפוטרופוסות והתחיל אפוטרופוסות אחרת. ודוק:
שם בגמרא אבל מה אעשה וכו'. כתב הרי"ף דבפטרה בפירוש מהני כסתמא דמתניתין צריך להבין דמה חילוק יש יותר בפטרה בפירוש מלשונות אלו דס"ל גם כן דבין הוא בין יורשןי אין משביעין אותה מצד הדין. ותו דלמה באמת עשו חכמים כן. ומה זה דקאמר אבל מה אעשה וכו'. נראה לפע"ד דבאמת מפורשים ממש הדברים שכתבנו לעיל. דבשבועת אפטרופיא כיון דלא שייך ביה דאינו מעיז בפניו תו אין חילוק בינו ליורשיו והא דצריך פיטור ביורשים היינו כשיטת הרמב"ן דאף לאחר הפיטור יכול לגלגל. א"כ ביתומים דצריכה בל"ז לישבע על כתובתה כדין הבא לגבות מנכסי יתומים צריך פיטור שלא יגלגל עליהן שבועת אפטרופיא. ולפ"ז יש לומר דסבירא ליה לאבא שאול דכל לשונות אלו אינם לשון פיטור מיורשים והא דקאמר בין הוא בין יורשיו אין משביעין היינו משום דמיירי לענין שבועת אפוטרופוס כמו שפירש"י לעיל דאף ברישא שפטרה משבועת פוגמת ה"ה כל שבועות נמצא דממילא כיון שפטורה משבועת אפוטרופוס לגבי דידיה ה"ה דפטורה מן היורשים דבטענת ספק דלא שייך העזה אין חילוק כנ"ל והיינו דקאמר שורת הדין דפטורה אפילו מיורשים כנ"ל אבל מה אעשה שהרי וכו' ולגבי שבועת היתומים שמא התפיסה צררי דשייך בה העזה לא מהני פיטור דידיה לגבי יורשים וממילא דיכולין לגלגל. משא"כ בפיטור בפירוש דמתניתין שפיר כתב הרי"ף דמועיל. ועיין לקמן דף פ"א שם ביארנו שיטת הרי"ף יותר בטוב טעם:
תוס' ד"ה מנכסי יתומים וכו'. וצ"ל דהכא וכו'. לולי דבריהם יש לומר דהכא לא שייך לומר דמדנקט סתמא בכל ענין איירי. דיש לומר דלא שייך שבועה לגבי יתומים קטנים דהא פריך בב"מ דנימא מיגו דחשיד אממונא חשוד אשבועה ומסיק שם אי משום אשתמוטי משתמיט אי משום דאמרינן ספק מלוה ישנה יש לו. והנה טעמא דאשתמוטי לא שייך גבי נשבע ונוטל. וע"כ צ"ל משום ספק מלוה ישנה א"כ יש לומר דבקטנים דלא שייך ספק מלוה ישנה. כיון דלא שייך מלוה גבייהו ואם יש לו ספק מלוה ישנה. אצל אביהם הא מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשים למ"ד דס"ל שעבודא לאו דאורייתא וחששא רחוקה הוא לומר דשמא יש לו ספק מלוה שנהי ע"י שטר שאבד ממנו. ולפ"ז יש להקשות על שיטת המרדכי דס"ל לעיל בדף פ"ד במתניתין דקאמר ר"ע שכולן צריכים שבועה דמיירי ביתומים קטנים ולפמ"ש קשה דהא ביתומים קטנים לא שייך שבועה וכ"ש למאי דקאמר בירושלמי הגע עצמך שפטרו משבועה ומשני זו תורה וזו אינה תורה משמע דס"ל דשיעבודא לאו דאורייתא ועיין מ"ש שם א"כ לא שייך שבועה ביתומים קטנים ועמ"ש לעיל דף י"ח מיהו יש לומר דשפיר שייך שבועה דיש לומר דאתפסיה צררי וקי"ל בח"מ סימן פ"ג ס"א דכשיש לו ב' הלואות ונותן לו על הלוואה שיש למלוה בה כח יותר יכול לקבלם בשתיקה ולחשוב אותם על חוב אחר א"כ יש לומר שתפס הצררי בחיי האב על ספק מלוה ישינה שיש לו ועתה רוצה לגבות חוב בשטר. ולפ"ז יש לפרש הא דמקשה שם הש"ס ולר' עקיבא תפיסה לא מהני כלל אמר רבא והוא שתפס מחיים ועמ"ש שם ולשיטת המרדכי יש לומר דהיינו דמקשה דאס"ד דלר"ע לא מהני תפיסה א"כ לא משכחת שבועה כלל ביתומים קטנים דאיירי ביה ר"ע כשיטת המרדכי הנ"ל דע"כ צ"ל שתפס אותו על חוב אחר ש"מ דמהני תפיסה בנכסי יתומים וע"ז משני שפיר והוא שתפס מחיים ושפיר שייך שבועה דשמא תפס מחיים ואין להאריך יותר ודוק:
תוס' ד"ה מקשין וכו'. ואע"ג דגרושה נמי בעיא חן וכו'. לכאורה קשה דה"ל להקשות ממתניתין עצמו דלעיל דף פ"ד דקאמר שם לכתובת אשה משום חינא אף בגרושה ולמה צריכה שבועה לר"ע ודוחק לומר דפליג ר"ע ור"ט בהא. ויש ליישב דודאי באשה הבאה לגבות מנכסים משועבדים לא שייך לפטור מלקוחות משום חינא א"כ כיון דהתם איכא נמי הבע"ח צריכה עכ"פ שבועה נגד הבע"ח כדאיתא לקמן במתניתין דף צ"ג ע"ב וה"ל כמשועבדים ואין להקשות מסיפא דמתניתין שם בזכה הבע"ח יתר על חובו דקאמר נמי ר' טרפון ינתן לכושל והתם ליכא בע"ח ואפ"ה צריכה לישבע דבסיפא יש לומר בגרושה דלא שייך חינא ואפ"ה קרינן ליה כושל נגד היורשים משום דאינהו ל"ל פסידא והא דהוצרך שם לטעמא דחינא היינו ברישא דאיכא נמי בע"ח ע"כ לכך נקראת כושל משום חינא משא"כ בסיפא כיון דליכא בעל חוב אין צריך לטעמא דחינא. וק"ל:
מתניתין הפוגמת וכו'. ואמר לה התקבלת כתובתיך וכו'. הנה בפוגמת בודאי בעינן שיטעון ברי התקבלת אף דקי"ל דנשבע ונוטל נשבע אף בטענת שמא כמ"ש בח"מ סימן קמ"ו עיין בש"ך שם מ"מ הכא ה"ל א"י אם פרעתי דקי"ל דחייב לשלם והיינו דקאמר בגמרא דפרע דייק דמיפרע לא דייק דלכאורה הוי סגי בהא דמיפרע לא דייק אלא דקי"ל בח"מ סימן פ"ב ס"ב דבמלוה בשטר אפילו ב' אומרים לא ידענו אם נפרע חייב לשלם ואין המלוה צריך שבועה והטעם בזה משום דמעמידין השטר על חזקתו א"כ ה"נ לא סגי בהא דמפרע לא דייק אלא משום דפרע דייק דאל"ה ה"ל כשניהם טוענים ספק דחייב לשלם. אך הא קשיא לי בסיפא גבי שבועת עד אחד מעיד שפרוע נקט נמי ואמר לה התקבלתי ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דהא קי"ל בח"מ סימן ע"ה דיכול להשביע בספק שבועת התורה ע"פ עד אחד אפילו לפטור וכ"ש הכא דבא ליטול ואפשר דהכא שאני דהא מסיק רבא לקמן דשבועה זו להפיס דעתו של בעל א"כ כשאין הבעל טוען ברי לא תיקנו להפיס דעתו. אך בתוס' לעיל דף פ"ד ע"ב ד"ה מיגו דיכלי וכו' לא משמע כן דאל"ה לא הוי מקשה מידי דהא כתבו התוס' בפרק חזקת דאמרינן מיגו דהעזה בלא שבועה דאורייתא וגם מסתימת דברי הפוסקים לא משמע כן וצ"ע. וק"ל:
רש"י ד"ה מנכסים משעובדים וכו'. ומנכסי יתומים וכו'. לכאורה קשה מזה על הא דקי"ל בח"מ סימן צ"ב סעיף ב' דחשוד א"י לגבות מיתומים ובסימן פ"ג בטענת אשתבע לי חשוד גובה בלא שבועה כמ"ש הש"ע שם דהכי מסתברא ועיין בש"ך סימן צ"ב דרש"י עצמו ס"ל הכי דנוטל בלא שבועה אלמא דשבועה הבא לגבות מנכסי יתומים תקנה אחריתי הוא ולא מטעם השבע לי וצ"ל דרש"י ל"ל הך דסימן צ"ב וס"ל דחשוד גובה מיתומים נמי בלא שבועה אלא דדוחק לומר כן. ותו דנצטרך לומר לדעת רש"י דבטוען אשתבע לי ומת המלוה קודם השבועה דאין היורשים נוטלין כמו בשמת הלוה בחיי מלוה דקי"ל דכבר נתחייב המלוה שבועה ואים אדם מוריש שבועה לבניו ונראה לפע"ד דלא פי' רש"י כן אלא במשנתינו דסתם במשנה הקודמת דנאמנות מפורש מועיל לגבי יתומים דלא כאבא שאול בן אימא מרים אבל למאי דקי"ל כאבא שאול בן אימא מרים דאפילו האמין בפירוש לגבי יתומים אינו מועיל ע"כ תקנה אחרת הוא ולא מטעם השבע לי דאל"ה למה יועיל כשפטרה בפירוש כיון שא"א לומר שאביהם היה טוען השבע לי ובזה א"ש בפשטות לשון הברייתא דאבא שאול בן אימא מרים בין שאמר דלא נדר וכו' בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותו וכו' אבל מה אעשה שהרי אמרו וכו'. ר"ל שמצד הדין דשבועת אשתבע לי או הבא לגבות מנכסי יתומים דהדין נותן שנטעון בשבילם אילו היה אביהם קיים היה טוען אשתבע לי בכל זה מועיל הנאמנות לפוטרו משבועה בין ממנו בין מיורשים אבל מה אעשה שתקנה אחרת תיקנו בבא ליפרע מנכסי יתומים שישבע ולא מטעם השבע לי דהוי טען אביהם ובזה אין כח באב לפטור מיתומים אבל לתנא דמתניתין דל"ל כלל אבל מה אעשה וכו' דאבא שאול אין השבועה מיתומים אלא משום השבע לי וכן בשבועת הבא ליפרע מנכסים משועבדים אזיל רש"י לשיטתו שפירש"י במתניתין דלעיל ד"ה לבאים ברשותי וכו' דנאמנות מועיל לגבי לקוחות היינו משום דס"ל דהשבועה אינו אלא משום אשתבע לי וכיון שנתן נאמנות מפורש מועיל והא דנאמנות סתם אינו מועיל היינו כמ"ש המפרשים דלא האמין אלא נגדו משום דאינו יכול להעיז. ונראה לפע"ד דמוכרח לומר כן דהא קשה דלפמ"ש הפוסקים דהך אבל מה אעשה דאבא שאול אינו אלא להצריכו שבועה אבל במת לוה בחיי מלוה לא אלים הך תקנה לבטל הנאמנות להפסיד השטר לגמרי א"כ קשה לכאורה מאי פריך בשבועות שם על רב ושמואל דס"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו מהך מתניתין דלעיל דילמא טעמא דמתניתין בנאמנות סתם דאין מועיל לגבי יורשים הוא נמי תקנת חכמים הוא לטובת היתומים והוא נמי אינו רק לחייבו שבועה כסברא דאבא שאול ולא הפסידו השטר לגמרי ולפמ"ש דעיקר פלוגתא דמתניתין עם אבא שאול בנאמנות מפורש הוא משום דתנא במתניתין ל"ל תקנה אחרת ביתומים אלא משום דטענינן להו שהיה האב אומר אשתבע לי וא"כ ע"כ הא דס"ל דנאמנות סתם אינו מועיל לגבי יורשים הוא משום דלא הימניה אלא כנגדו דאינו יכול להעיז. ושפיר מקשה ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |