חידושי הרי"מ/כתובות/ה/ב

חידושי הרי"מ כתובות ה ב

דף ה' ע"ב

או דלמא מקלקל הוא כו' והקשה בס' הפלאה אהא דפריך הש"ס ורב שרי כו' דלמא ס"ל דגם בטולה בהטי' הוי דבר מצוה וסבר דעוסק בדבר מצוה וטעה ועשה מצוה פטור וממילא כיון דהוא מקלקל מותר ע"ש וכן בס' פ"י ע"ב הקשה דלמא סבר דגם בעילה בהטי' הוי מצוה ושרי ע"ש:

ונראה לישב דהנה בס' הפלאה הקשה מאי אמר או דלמא מקלקל בחבורה פטור הלא אמרינן התם שבת דף ק"ג דר"ש סבר דמקלקל בחבורה חייב ממאי דאיצטרך רחמנא למישרי מילה בשבת הא בל"ז מקלקל הוא ומוכח דמקלקל בחבורה חייב ור"י דסבור פטור הוא משום דסבר דהתם במילה הוי מתקן משום דעושה מצוה והוי תיקון מצוה ולכך ה"א דאסור והוצרך התורה להתיר מילה אבל בכל מקום פטור ע"ש. וא"כ גם הכא כיון דבועל בעילת מצוה הוי מתקן אף לר"י דמקלקל בחבורה פטור כמו התם במילה ואמאי אמר הכא לר"י דפטור הא הוי מתקן ע"ש:

ונראה לישב דהנה לכאורה יש להקשות למאי דקי"ל דמצוה הבאה בעבירה לא הוי מצוה כלל היכא שבא המצוה ע"י העבירה ולשיטת הרבה פוסקים הוא מדאורייתא ולא עשה מצוה כלל ע"ש בסוכה. וא"כ לכאורה קשה לר"י דמקלקל בחבורה פטור רק דהוצרכה להתיר מילה דאל"ה ה"א דאסור למול משום תיקון מצוה והנה הטעם דבכל מקום היכא דעשה דוחה לא תעשה לא הוי מצוה הבאה בעבירה משום שכיון שדוחה הלאו אין כאן עבירה כלל וא"כ קשה למה הוצרך להתיר מילה הא אם לא הי' אמרה תורה דמילה דוחה שבת והוי אמרינן דאינו דוחה וא"כ כיון שאינו דוחה אם מל בשבת הוי מצוה הבאה בעבירה דהמצוה אי אפשר בלא האיסור וכיון שאינו דוחה יש כאן עבירה וא"כ כיון דהוי מצוה באה בעבירה לא הוי מצוה כלל וכיון שלא עשה מצוה ממילא ליכא תיקון מצוה כלל והוי מקלקל בחבורה ואין כאן עבירה כלל כיון דליכא מצוה דהוי מצוה הבאה בעבירה אי איכא מצוה דהוי מתקן ויש עבירה וממילא אינו מצוה ואינו מתקן ואינו עבירה כלל וממילא מותר למול מדאורייתא דלא הוי מתקן וקשה למה הוצרך להתיר מילה לר"י:

אך באמת זה לא קשה מידי דשפיר הוצרכה התורה לצוות למול בשבת דאל"ה ודאי לא הי' מולין כלל דממ"נ אין עושין מצוה דאי הוי מצוה ודאי לא הוי מצוה דהוי מתקן ואיכא איסור שבת והוי מצוה הבאה בעבירה ואין עושין מצוה כלל ולכך צוה למול בשבת ועושין מצוה כנ"ל:

ולפ"ז מיושב קושית ס' הפלאה הנ"ל דגם הכא הוא מתקן דבועל בעילת מצוה והוי תיקון מצוה ולמ"ש א"ש דהנה הפ"י ז"ל כתב דלמאי דאמר לקמן דאיירי הכא דרוצה לבעול באמת בהטיי' ורוב בקיאין בהטיי' ואעפ"כ חיישינן שמא לא יבעול בהטי' משום דאף בכל מקום סומכין על הרוב מ"מ כיון דאיכא חשש איסור סקילה חיישינן שמא לא יבעול בהטיי' ויוכל לבא לידי איסור סקילה ע"ש בפ"י ד"ה א"ל וא"כ א"ש דאם מקלקל בחבורה פטור מותר שפיר לבעול בהטיי' דלא שייך החשש הנ"ל שלא יטה ויבא לידי איסור סקילה דז"א דאם יבעול בלא הטיי' ממילא לא יהי' איסור סקילה דהוי מקלקל ואין לומר דהוי מתקן משום מצוה ז"א דאם יבעול בלא הטיי' יהי' מצוה הבאה בעבירה ולא יהי' מצוה כלל ולא יהי' תיקון ולא הוי עבירה רק דגם מצוה לא יהי' משום מצוה הבאה בעבירה כנ"ל וע"ז שפיר סמכינן על הרוב דרוב בקיאין בהטיי' כיון דלאיסור סקילה ודאי לא יבא רק דלא יהי' מצוה ושפיר מהני הרוב ומיושב שפיר קושית ההפלאה הנ"ל. ואף לשיטת תוס' דמצוה הבאה בעבירה הוא דרבנן וא"כ א"ש התם גבי מילה בלא מ"ש אבל הכא דגם המצוה הוא רק דרבנן דבביאה ראשונה לא מתעברה כמ"ש תוס' לעיל וא"כ לא הוי מצוה כלל דבאה בעבירה כנ"ל. אמנם לכאורה ז"א כיון דמצוה הבאה בעבירה הוא רק היכא שאי אפשר לקיים המצוה בלא העבירה אבל היכא דאפשר בלא העבירה לא הוי מצוה הבאה בעבירה כלל כמ"ש תוס' סוכה ע"ש וא"כ עדיין קשה הכא כנ"ל דאיך סומכין על הרוב שמא לא יבעול בהטיי' ויבא לידי איסור סקילה ויהי' מתקן מחמת תיקון מצוה וא"ל כנ"ל שיהי' מצוה הבא בעבירה ז"א דכיון דאפשר לבעול בהטיי' א"כ יכול לקיים המצוה בלא העבירה ולא הוי מהב"ע כנ"ל וממילא כשבועל בלא הטי' הוי מצוה וחייב סקילה כנ"ל:

אך באמת ז"א דכשבועל בהטי' אינו מצוה כלל וא"כ אי אפשר לבוא המצוה בלא העבירה דאם יבעל בהטי' ליכא מצוה כנ"ל וממילא גם עכשיו ליכא מצוה ולא הוי מתקן ואינו חייב כנ"ל וא"ש דסומכין על הרוב כנ"ל. ולפ"ז מיושב קושית ס' הפלאה הנ"ל דלמא סבר דגם בהטי' איכא מצוה ולמ"ש מיושב דאי נימא דגם בהטי' איכא מצוה לא הוי כלל מקלקל דהוא מתקן מחמת תיקון מצוה דלא הוי מצוה הבאה בעבירה דאפשר ליבעול בהטי' והוי ג"כ מצוה וע"כ דאין מצוה בהטי' וא"ש:

בגמ' את"ל מקלקל הוא במקלקל בחבורה הלכה כר"י או כר"ש דמקלקל בחבורה חייב וכר"י דדבר שאינו מתכווין אסור כו'. והקשה בשיטה מקובצת הא אף אי נימא דדבר שאינו מתכווין אסור ומקלקל בחבורה חייב מ"מ הוי תרי דרבנן דאף לר"י אין אסור דבר שאינו מתכווין אלא מדרבנן לדעת הרבה פוסקים וגם היא מלאכה שאינה צריכה לגופי' וממילא מותר לגמרי כמ"ש תוס' ע"ש. ונראה לישב דהנה ראיית הפוסקים דדבר שא"מ מותר מדאורייתא לר"י כתב בש"מ מהא דיומא דף ל"ד ע"ב דאמר עששית של ברזל כו' ופריך אי לר"י הא סבר דבר שאינו מתכווין אסור גבי בהרת ומשני שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולכך אינו אסור מדאורייתא אף לר"י ומוכח דאינו אסור לר"י דשא"מ רק מדרבנן גבי שבת ע"ש. והנה תוס' כאן ד"ה את"ל מקלקל כו' הקשו הא אמרינן פ' ספ"א דלר"ש הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב וא"כ אמאי פוטר דבר שאינו מתכווין בחבורה ותירצו דדוקא במתעסק דבכל מקום חייב רק בשבת פטור משום מלאכת מחשבת א"כ כיון דגלי' קרא דמקלקל חייב ולא בעינן מלאכת מחשבת גם מתעסק חייב אבל דבר שאינו מתכווין דפטור אף לא לענין שבת רק בשאר איסורים ג"כ לכך פטור גם בחבורה ע"ש. ולפ"ז מיושב קושית הש"מ הנ"ל דאמר שפיר את"ל דמקלקל בחבורה חייב כר"ש ודשא"מ אסור כר"י א"כ ממילא אסור דבר שאינו מתכווין מדאורייתא לר"י בשאר מקומות רק בשבת אינו אסור מדאורייתא משום מלאכת מחשבת כמ"ש ביומא שם וא"כ כיון דמקלקל חייב ממילא גם דבר שא"מ חייב בחבורה כקושית תוס' דלא שייך תירוצם דכיון דלר"י קיימינן ואסור דשא"מ בכל מקום מדאורייתא רק בשבת משום מ"מ א"כ הוי כמו מתעסק וחייב בחבורה דלא בעינן מלאכת מחשבת כנ"ל ואסור שפיר מדאורייתא לר"י וא"ש:

תוס' ד"ה מאי לבעול בתחלה בשבת והקשו הא תקנו שתהא ניסת ברביעי ותירצו דאעפ"כ אם אירע שלא בעל מיד לא חייבוהו להמתין כו' ע"ש. והקשו המפ' ובס' הפלאה הא שפיר י"ל דאיירי שכנסה היום ובועלה מיד רק דהאי בעיא הוא היכא שבתי דינין קבועים בכל יום וניסת אף בערב שבת דעד יום א' לא שייך איקרורי דעתא עיין בס' הפלאה וגם לדברי תוס' איכא לאוקמי באין בתי דינין קבועין כלל ורק להקביל בפני בני אדם יכול אף בשבת כמ"ש תוס' לעיל דף ג' ע"א ע"ש:

ונראה לישב דהנה הפוסקים כתבו דלכך אינו אסור לבעול בשבת מטעם קונה קנין משום דסבר קנה אותה בחופה ובמקדש בשבת כתב היש"ש ביצה דכיון דאסור דהוי קונה קנין בשבת י"ל לרבא דסבר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הקדושין בטלין ולא הוי קדושין כיון דהוי כקונה קנין ואף שהפוסקים חולקין וסוברים דמהני בכה"ג אעפ"כ עי' מ"א ה' שבת ר"פ ע"ש. והנה בס' הפלאה במתניתין כתב דמשום אשת כהן לחוד או פחותה מבת ג' לחוד לא תיקנו רק שיש אשת כהן וגם כמה נשים פחותה מג' ולכך תיקנו ע"ש. והנה לקמן דף ט' הקשו בתוס' הא גם באשת כהן נוקמי בחזקת היתר ונימא דלאו תחתיו זינתה ותירצו דאדרבה איכא לאוקמי בחזקת הגוף דתחתיו זינתה ע"ש. והקשה בס' הפלאה הא איכא גם חזקת פנוי' דלא תחתיו זינתה והוי מקח טעות דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה והוי ב' חזקות להתיר והוא חדא במקום תרתי ותירץ דאמרינן חזקה אין אדם בועל בעילתו זנות וודאי כיוון לשם קדושין וא"כ עכשיו ודאי מקודשת אף אם אין תחתיו זינתה ולא שייך חזקת פנוי' ע"ש:

ולפ"ז לכאורה הכא יש להקשות דהיך מותר לבעול בתחילה בשבת הא ודאי שייך איקרורי דעתא אף באשת כהן דלא תאסר כלל אף אם יקביל לפני בני אדם בשבת או שיבא אח"כ לב"ד דלא נאסור אותה דאיכא חזקת היתר וגם חזקת פנוי' והוי חדא במקום תרתי ואי"ל כתירוצו הנ"ל דבעל לשם קדושין דז"א דמקדש בשבת לא הוי קדושין דהוי קונה קנין רק דביאה לא הוי קנין וא"כ איך נימא חזקה אין עושה בעילתו זנות ובעל לשם קדושין הלא אף אם קידשה בביאה לא מהני דהוא בשבת וממילא עדיין איכא חזקת פנוי' ואף לשטת רוב הפוסקים דמהני בקידש בשבת מ"מ למ"ש הב"ש באה"ע ס' קמ"ט דלא אמרינן חזקה אין אדם בועל בעילת זנות רק היכא דאם נאמר שכיוון לשם קדושין לא עשה איסור כלל לכך אמרינן דודאי לא עבר על איסור דרבנן לבעול ביאת זנות לשיטת הראב"ד ז"ל אבל אם גם אי כיוון לשם קדושין עשה איסור לא אמרינן חזקה זו דמאן לימא לן דהאי איסור עדיף לי' ע"ש. וא"כ הכא אם בעל לשם קדושין ג"כ עשה איסור שקידש בשבת והוי קונה קנין ואם לא כיוון לשם קדושין לא עשה איסור זה רק איסור דביאת פנוי' וא"כ לא שייך חזקה זו כנ"ל אף להפוסקים דמהני קדושין בשבת וא"כ ממילא תהי' מותרת דנוקי אותה בחזקת פנוי' וחזקת היתר והוי חדא במקום תרתי והיא מותרת וממילא אסור לבעול בתחלה בשבת משום איקרורא דעתא ובהא כ"ע מודים דאין אנו צריכין כלל לאיקרורי דעתא דאף אם לא יתקרר דעתו ויבא לב"ד אעפ"כ תהי' מותרת אם יבעל תחילה בשבת וקשה על דברי התוס' שכתבו דלא חייבוהו חכמים להמתין וכתבו הטעם דאעפ"כ יבא לב"ד דאיקרורא דעתא הוא באמת רחוק ע"ש בש"מ וא"כ קשה כנ"ל דאף אם יבא לב"ד לא תיאסר:

ולכאורה הי' אפשר לומר דבאמת אם יבעול אותה עוד פעם אחד אחר השבת תהי' אסורה אח"כ דאז שפיר מכווין לשם קדושין כיון שלא כיוון בפעם הראשון לשם קדושין ממילא מכווין בביאה שני' לשם קדושין דאז אינו איסור במה שמקדשה דהוא אחר השבת וא"כ כיון שמכוין אז לשם קדושין ממילא אזלה לה חזקת פנוי' כיון דהיא ודאי מקודשת עכשיו וממילא נשאר חזקת הגוף ואסורה אח"כ דהוי חדא במקום חדא וא"כ אין החשש במה שבועל עכשיו בשבת רק שנתיר לו לבעול עוד פעם אחת באיסור דאח"כ נאסור אותה באמת. והנה התוס' הקשו במתניתין איך חששו לזנות הא אמרינן דזנות לא שכיח ולא תיקנו ע"ש ותירצו דהתם שלא יהי' רק פעם א' לא חששו אבל הכא כדי שלא תשב עמו באיסור כל ימים חששו לזנות אף דלא שכיח ע"ש. וא"כ הכא כיון דהחשש הוא רק שיבעל אותה פעם א' באיסור דאח"כ תיאסר וא"כ ממילא לא חששו לזנות דלא שכיח כנ"ל. אך באמת ז"א כמ"ש התוס' בכמה מקומות דכיון דבבוא הספק לפני ב"ד הוא מותר אף שאח"כ נשאר הספק הוא מותר כיון דאיכא עכשיו חזקת פנוי' ומתירין אותה לו דודאי מותרת ממילא מותרת אף שבועל אח"כ לשם קדושין ועיין תוס' קדושין דף ע"ט גבי קדשה אבי' בדרך דכשקידשה קודם שבא הספק לפני ב"ד אסורה דליכא חזקת פנוי' אבל אם לא קידשה מקודם מתירין אותה משום חזקת פנוי' ומותרת להתקדש אח"כ ע"ש והוא ממש כמו הכא וא"כ עדיין קשה כנ"ל:

אך נראה לפמ"ש בס' הפלאה במתניתין דביש שהות אחר החופה בל"ז אסורה משום כאן נמצא וכאן הי' ואמרינן שזינתה אחר החופה רק במתניתין דאיירי שבועל אותה מיד אחר החופה לא שייך טעם זה והוצרכו לטעם אחר ע"ש. וא"כ ממילא א"ש הכא דכתבו תוס' דאיירי הכא שפיר בקידשה בד' ולא בעל עד השבת ולא חייבוהו חכמים להמתין ולא קשה כמ"ש דלא תיאסר דז"א דכיון שלא בעל עד עכשיו א"כ כיון שיש שהות אחר החופה שפיר תהי' אסורה משום כאן נמצא כאן הי' אף דאיכא חזקת פנוי' דאיכא תרתי במקום תרתי דגם החזקה דכנוכ"ה מסייע לחזקת הגוף ותירצו תוס' שפיר:

ולפ"ז מיושב מאי שהקשו אמאי לא תירצו תוס' שנשאת בערב שבת רק דאיירי כגון שבתי דינין קבועים בכל יום וא"כ יכול להקביל בפני בני אדם אף בשבת וכנ"ל ולמ"ש א"ש דאם קדשה ע"ש ואין שהות וא"כ לא שייך כאן נמצא כאן הי' כמו במתניתין א"כ אף אם יקביל לפני ב"ד בשבת לא תהי' אסורה כלל שיהי' חדא במקום תרתי דלא שייך חזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות כיון דבועל בשבת וכמ"ש ואיכא חזקת היתר וחזקת פנוי' ולאיסור ליכא רק חזקת הגוף לחוד ושפיר תהי' מותרת ולכך הוצרכו תוס' לומר דאיירי בקידשה בד' ולא בעל עד עכשיו לא חייבוהו חכמים להמתין דאעפ"כ תהי' אסורה כנ"ל כיון דיש שהות וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף