הפלאה/כתובות/ה/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה מהו לבעול וכו' ואע"ג דתיקנו וכו'. לכאורה היה נראה דהכא לאו בתחלה ממש מיירי אלא דלא בעיל עדיין בעילה גמורה כי הא דאמר לקמן גבי נותנין לה ד' לילות מאי לאו דלא בעיל פירש"י דלא בעיל בעילה גמורה. ובהא א"ש נמי דלא קשה מברייתא בין כך ובין כך לא יבעול בערב שבת וכו' כיון דמיירי בביאה שניה לא שייך שמא ישחוט בן עוף דליכא תו סעודה. ונראה דהתוס' אזלו בשיטת ר"י דלדם הוא צריך לא שייך אלא לראות אם היא בתולה והא דלקמן גבי נותנין לה ד' לילות אמרינן דגם בביאה שניה איכא איסורא ע"כ צ"ל לשיטת ר"י כמו שנבאר שם בס"ד דהתם למשנה ראשונה מיירי דצריך לראות אם פסק הדם אבל בשמעתין דע"כ מיירי האיבעי כדקי"ל השתא אחר משנה אחרונה לא שייך לדם הוא צריך אלא שיראה שהיא בתולה בביאה ראשונה. אי נמי דהתם משום עשיית פתח הוא דזה שייך אף בביאה שניה דלפתח גמור הוא צריך כמו שיבואר לקמן. ובזה נכון נמי דלא מפרשי התוס' דהכא מיירי שהיא אלמנה רק שאומרת עדיין בתולה אני דלא שייך טענת בתולים כיון שכבר נכנסה לחופה כדאיתא לקמן דף י"א ושפיר ניסת בכל יום. ואפ"ה איכא איסורא דשבת כיון שהיא אומרת שהיא בתולה והוא מאמינה אלא דכיון דלא שייך טענת בתולים לא שייך לדם הוא צריך לראות אם היא בתולה ואף דאמרינן לקמן דף י"ב דהיכא דנכנסה לחופה ולא נסתרה ומת יש לה טענת בתולים לאוסרה על בעלה שני כדאמר שם וניחוש שמא תחתיו זינתה וצ"ל דס"ל דאלמנה כזו באמת ניסת בד' כמ"ש במתניתין בריש מכילתין. ומיהו הא דלא כתבו התוס' דמיירי במקום שב"ד קבועים בכל יום. צ"ל דהתוס' לשיטתייהו אזלי דכתבו לעיל דף ג' דמ"מ אין ניסת ביום ו' משום דאין דנין בשבת. ולפמ"ש לעיל דיש לומר דנשאת גם ביום ו' דליכא משום אקרורי דעתיה עד יום א' ממילא דלק"מ. וק"ל:
שם בא"ד דאיכא למימר דפליגי בה וכו'. הקשה מהרש"א ז"ל למאי דבעי למימר את"ל הלכה כר' יהודה מקלקל הוא אצל הפתח א"כ הך ברייתא דאסור ליבעול דלא כמאן. ולפמ"ש בסמוך דהא שהוכיחו התוס' דהכא מיירי בביאה ראשונה משום דבביאה שניה לא שייך לדם הוא צריך אבל פתח שייך אף בביאה שניה ובהכי מיירי לקמן גבי ד' לילות. ולפ"ז יש לומר איפכא דביאה שניה חמורה טפי דאף אי נימא דבביאה ראשונה מקלקל הוא משום דבתולה חשיבי טפי אבל בביאה שניה דכבר נפגמה לא הוי תו מקלקל ואסור משום פתח. ולפ"ז יש לומר דהך ברייתא דאסורה ליבעול מיירי בביאה שניה ובזה נכון דלא פליגי הך ברייתא דקתני מפני שהוא עושה חבורה אאידך ברייתא דחיישינן שמא ישחוט בן עוף משום דיש לומר דמיירי בביאה שניה דליכא סעודה. ומיהו משום הא יש לומר בפשטות דלא פליגי דלהכי נקט בברייתא ומפרישין את החתן היינו אפילו יחוד אסור כמשמעות לשון ומפרישין כמו בחתן שפירסה נדה דאסור אפילו יחוד. משא"כ בגזירה שמא ישחוט אין לאסור משום זה היחוד. מ"מ אין להקשות על מה שכתבנו דמוקי להך ברייתא בביאה שניה דא"כ למה נקט ומפרישין דמשמע אפילו יחוד אסור הא בפירסה נדה אמרינן דלאחר ביאה ראשונה מותר לייחד יש לומר דהך איסורא קילא ליה טפי מנדה ואסור היחוד אפילו בביאה שניה. כדאשכחן לעיל גבי אבלות ובהא ניחא נמי מ"ש התוספות דלא ידע הברייתא דחיישינן שמא ישחוט בן עוף ולכאורה הוי מצי למימר דידע הברייתא אלא דלית ליה הא דקאמר לעיל השתא דאתית להכי בע"ש נמי משום שמא ישחוט וכו' וס"ל דדוקא במוצאי שבת חיישינן שמא ישחוט. משא"כ בע"ש דיש לו פנאי להכין בע"ש. ומפרש הברייתא בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת וכו' היינו משום חבורה והוא פלוגתא דר' יהודה ור"ש כמ"ש התוס' בברייתא ומפרישין. ולפמ"ש אתי שפיר דאפילו אם נימא כן אכתי תקשה קושיות מהרש"א דאין לתרץ כנ"ל דמיירי בביאה שניה דהא קאמר לא בע"ש ולא במוצאי שבת ע"כ דמיירי בחדא מילתא ובמ"ש ע"כ מיירי בביאה ראשונה דבביאה שניה ליכא סעודה. א"כ ע"כ בערב שבת נמי מיירי בביאה ראשונה וממה נפשך צ"ל דלא ידע הך ברייתא דבין כך ובין כך וכו'. ודוק:
עוד נראה לישב קושית מהרש"א ז"ל לפמ"ש התוס' בד"ה דם מיפקד פקיד וכו' ואר"ת כי דם חלזון וכו' ולכאורה קשה א"כ לר' יהודה דס"ל שם דחייב בדם חלזון משום מפרק ע"כ אפילו היכא דמיפקד פקיד שייך משום מפרק א"כ ה"ל למימר בבעילה ראשונה אפילו את"ל לדם הוא צריך הלכה כר"י דחייב משום מפרק או הלכה כרבנן דס"ל אין דישה אלא בגדולי קרקע. וצ"ל דפשיטא להש"ס דבהא אין הלכה כר' יהודה לגבי חכמים א"כ לפ"ז ממילא אין להקשות מברייתא דלעיל דיש לומר דאתיא כר' יהודה והחיוב הוא משום מפרק אע"ג דמקלקל הוא הא כתבו התוס' לקמן בד"ה את"ל דאע"ג דמקלקל אפ"ה אסור אם לא שאין מתכוין גם כן א"כ כיון דהכא לדם הוא צריך פשיטא דאסור לר' יהודה משום מפרק. ונלענ"ד דלפ"ז אתי שפיר הא דקאמר בבעילה ראשונה לדם הוא צריך ושרי כו' דע"כ צריך לדחוקי דיכול להוציא הדם בלא עשיית הפתח כמ"ש התוס' לקמן ולא קאמר להנאת עצמו הוא צריך כמו בבעילה שניה. ולפמ"ש אתי שפיר דצ"ל לדם הוא צריך דבזה מתוקם ברייתא דלעיל כר"י משום מפרק כנ"ל. אבל אי הוי אמר דלהנאת עצמו הוא צריך א"כ הוי ליה גבי מפרק נמי מקלקל בדבר שאין מתכוין. ודוק:
עוד נראה דבאמת צריך להבין לפי משמעות פשטות האיבעיא ראשונה דדם מיפקד פקיד אין בו איסור משום חבורה אלא משום עשיית הפתח דאסור משום בונה א"כ כיון דבברייתא דמפרישין מפורש מפני שהוא עושה חבורה ע"כ צ"ל דלא ידע לה. וגם משמע מדבריהם ד"ה את"ל וכו' פירוש דלר' יהודה אית ליה מקלקל בחבורה פטור וכו' משמע דגרסי בהאיבעיא ראשונה נמי את"ל מקלקל הוא מקלקל בחבורה חייב או פטור כמו שהיה הגירסא בתחילה ומוחקו רש"י ז"ל נראה דס"ל דאפילו לפתח הוא צריך אין הטעם משום בונה אלא הענין כמ"ש התוס' בדם חלזון דעיקר הדם שצובעין בו הוא מיפקד פקיד אלא דממילא כשפוצעו מוציא עמו גם כן דם המחובר. וכן נמי בעשיית הפתח מוציא גם כן דם המחובר. ועיקר האיסור משום דבעשיית הפתח עושה חבורה. ובזה נראה דא"ש הא דקאמר לקמן דף ז' רב פפא משמיה דרבא אמר בי"ט שרי בשבת אסור ודקדקנו לקמן דבאיסור עשיית הפתח שהוא משום בונה אין חילוק בין שבת ליו"ט כמו שיבואר שם באורך בס"ד. ולפמ"ש דס"ל להתוספות דאיסור עשיית הפתח הוא ג"כ משום חבורה א"ש דהותר ביו"ט לשחיטה לצורך יו"ט. ובזה ממילא מיושב נמי קושיות מהרש"א ז"ל דאיכא למימר דברייתא דמפרישין ס"ל דמקלקל בחבורה חייב. ודוק:
בגמרא ואת"ל דמקלקל בחבורה הוא במקלקל הלכה כר' יהודה וכו'. לכאורה קשה הא אמר בשבת דף ק"ג בפלוגתא דר"י ור"ש במקלקל דחובל ומבעיר ר"ש יליף בחובל מדאיצטריך למישרי מילה וכו' ובמבעיר מדאסר רחמנא הבערת בת כהן ור' יהודה ס"ל מה לי לתקן כלי או מתקן מילה ופירשו שם התוס' דס"ל דתיקון מצוה הוי תיקון א"כ ה"נ הא מצוה קעביד כדקתני לעיל ובועל בעילת מצוה וכמ"ש התוס' לעיל דף ד'. ואפשר לומר דבאמת המ"ל שם דלר"י אצטריך גבי מילה משום תיקון דמפרק כדס"ל לר"י בחלזון וכדאמר בשבת כל אומנא דלא מייץ סכנתא ומחללינן שבת עלוהי א"כ אפילו נחשוב לגוף המילה לקילקול מ"מ בפירוק הדם הוי תיקון ואיצטריך קרא למישרי מילה אף דאתי מיניה ע"כ חילול שבת במפרק הדם. ורבנן לטעמייהו דס"ל דאין דישה אלא בגדולי קרקע אלא דהש"ס הוצרך לומר שם בלא"ה דתיקון מצוה הוי תיקון גבי הבערת בן כהן קאמר נמי האי טעמא לגבי מילה כיון דבאמת הוא כן דס"ל לר"י דתיקון מצוה הוי תיקון אבל בשמעתין שפיר קאמר דילמא הלכה כר"י דוקא במקלקל בחבורה ואפ"ה אצ"ל דתיקון מצוה דמילה הוי תיקון אלא במילה הוי הטעם משום מפרק דהוי תיקון כנ"ל משא"כ הכא דאף שהוא מפרק מ"מ מפרק עצמו מקלקל הוא. וכיון דקיימינן השתא דלהנאת עצמו הוא צריך הוי ליה מקלקל באינו מתכוין ומותר לכתחלה כמ"ש התוס' משא"כ במילה דהפירוק הוי תיקון כנ"ל איצטריך קרא למישרי. ולפ"ז אמרתי בלימוד הישיבה דיש למצוא ישוב לגירסא ישנה שהביא רש"י בהאיבעיא ראשונה את"ל מקלקל הוא וכו'. וכבר כתבנו דמשמע מדברי התוס' בד"ה את"ל דהוי גרסי לה והוא את"ל מקלקל הוא אצל הפתח מ"מ אי מקלקל בחבורה פטור ע"כ מוכח ממילה דתיקון מצוה חשיב תיקון ואף דנימא הטעם דאיצטריך גבי מילה משום מפרק כנ"ל. מ"מ ה"נ אסור משום מפרק דאף דמקלקל הוא מ"מ אסור לכתחלה במתכוין הואיל ולדם הוא צריך כדקאמר בהאיבעיא ראשונה והיינו דלא קאמר בהאיבעיא קמייתא דלהנאת עצמו הוא צריך כמו שדקדקנו לעיל כדי לאסוקי הך את"ל מקלקל בחבורה פטור וכבר כתבנו דלפי גירסא זו ממילא מתורץ קושיות מהרש"א דאי מקלקל הוא ברייתא דמפרישין וכו' כמאן אתיא יש לומר דברייתא ס"ל כר"י דתיקון מצוה הוי תיקון או משום מפרק כנ"ל ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |