חידושי הרי"מ/בבא מציעא/מה/א
אילימא דינר של כסף כו' לגבי נפשיה מי איכא למ"ד לאו טיבעא כו'. ותמוה כמ"ש תוס' דמעיקרא דדייק מר"ח דדהבא טיבעא פשיטא לגמ' להיפוך דאף דלגבי נפשיה טיבעא מ"מ אם לגבי כסף פירי אסור. ותירוץ תוס' דהתם דייק דסבר כמסקנא דהכא. גם כן עדיין תמוה דמ"מ מה הוכחה הוא מר"ח כיון דאדרבא הסברא דאי לגבי נפשיה טיבעא מותר ללות. דמהאי דמסיק כאן אינו הכרח רק דדחי לעולם כבר מחללין רק כיון דלגבי כו' דר"י סבר הכי. אבל ליכא הוכחה מר"ח כנ"ל. ועוד דקשה עכ"פ פשיטות הגמ' דלעיל נקיט לסברא פשוטה א"א פירי כו' אסור וכאן נקיט לפשוט להיפוך לגבי נפשיה כו'. ועוד תמוה דלתוס' למסקנא דללות תליא אי לגבי כספא פירי. א"כ למ"ד דהבא פירי כילדותיה דר' אסור ללות דינר כסף בדינר כסף וכ"כ תוס'. וזה דוחק גדול דכל סתם הלואות הוא כסף בכסף. גם לשון הגמ' דמשני שאני הלואה כיון דלענין מקח וממכר כו' שוי' רבנן כי פירי תמוה. דכיון דאיהו דאוקיר וזול וממילא פירי הוי כדאמר לעיל:
ונראה לישב דהנה בשיטה כתב טעמא דילדותיה דרבי דחשיב הוי טיבעא כו' משום דכיון דאיצטריך קרא לאשמעינן ישיב דשוה כסף ככסף ע"כ דהחשוב יותר הוא המטבע שבעד זה מוכרין הכל וממילא הסברא דזהב שהוא החשוב יותר עיקר המטבע ע"ש. ויש להסתפק גם לזקנותיה אי נד מסברא זו רק חריף עיקר טיבעא שנצרך לקנות הכל. ואינו תלוי כלל בחשיבות. או דע"י דחריף חשוב יותר מהחשיבות דזהב שמצד עצמו. אבל ג"כ כספא מטעם חשיבות דחריף. וג"כ מהוכחה הנ"ל:
והנה לכאורה למ"ש הר"ן פרק קמא דקדושין דאמר בגמ' דמהני לדידי שוה לי לשוי' ה' סלעים אף שאינו שוה. וכתב מה"ט דמסופק באינו שוה פרוטה אי מהני לדידי שוה לשויה תורת כסף. וכתב דלכך מהני שוה פרוטה במדי. דכיון דיש עליו תורת כסף באיזה מקום שוב מהני לדידי שוה לי שיהיה גם כאן עליו תורת כסף. ודוקא כשאין שוה פרוטה בשום מקום לא מהני לדידי כו' לשויה כסף משא"כ כשבאיזה מקום חשיב כסף שוב מהני גם היכא דאין שוה פרוטה ע"ש. ולכאורה לטעם הנ"ל דמטבע משום דחשיב יותר. יועיל במשנה לענין קנין זהב וכסף וכה"ג ג"כ לדידי שוה לי שאצלו כסף טיבעא אף שלשאר בני אדם דהבא חשיב יותר או להיפוך לשוי' חפץ הנמכר כיון שרוצה לקנותו בתורת חפץ. אך לא שייך זה לענין קנין דמ"מ אין הקנין מורה על זה דאף שמוכר הזהב בעד הכסף מ"מ אין הוכחה שרוצה הכסף בתורת טיבעא שחשוב אצלו יותר מזהב דדילמא להיפוך שרוצה לקנות חפץ ורוצה הכסף בתורת חפץ דאיקור וזול וכן להיפוך. וכן לגבי המוכר ג"כ אינו מוכח כנ"ל:
והנה הטעם דאסור סאה בסאה אינו מובן כדפריך פרק איזהו נשך יהא מותר כו' דא"ל שקילו טיבותך כו' חטי דקדחי באכלבאי. ומשני התם הלואה כו' ע"ש. אולם אינו מפורש הטעם דמ"מ גם אם היה החטין אצלו ג"כ הי' מתיקר ואינו מרויח כלום במה שהלוה לו. וע"כ הטעם כיון דתמיד מטבע טוב יותר משוה כסף. א"כ חשבינן מה שמלוה לו החטין להוציאן וקונה אותם כאלו מכרם בדמים. דסתמא דהי' המלוה מרוצה יותר שישלם לו דמי שויו מיד דהא כסף טוב יותר משוה. ואף שמקיל עליו לשלם לו שוה כסף חטין. אבל מ"מ חשבינן כאלו הלוה לו מעות שיוי החטין וממילא משלם לו עכשיו יותר כיון שנתיקר ואסור. וממילא גם בזהב וכסף הך דהוי פירי שייך ג"כ כנ"ל. דמסתמא היה מוכר בעד זה שהוא טיבעא זה שהוא פירי וחשבינן כהלוה כנ"ל. אך בזה שוב י"ל דמהני לדידי שוה לי כיון דזהב לגבי נפשיה טיבעא וכן לגבי חפץ רק לגבי כסף הוי פירא א"כ מ"מ מהני לדידי שוה יותר זהב להיות מטבע אצלו יותר מכסף דאצלו חשוב יותר. ומהני ג"כ לשויה עליו תורת כסף. ואין ראיה מסאה בסאה דזה לעולם אין עליו תורת כסף לא מהני אמירתו לדידי שוי להיות עליו תורת מטבע. כחילוק הר"ן הנ"ל משא"כ זהב דיש עליו תורת מטבע לגבי נפשיה. שוב מהני גם לגבי כסף לדידי שוה דהוי טיבעא גם לגבי כסף. וממילא במלוה דינר בדינר זהב הוי כמפרש לדידי שוה לי דהא מפרש שאינו רוצה שישלם לו כסף עבור הדינר זהב. רק דינר זהב שאצלו חשיב יותר. וממילא י"ל דלא אסור כלל דלא דמי לסאה בסאה כנ"ל. וכיון דרק מדרבנן אסור במה שאינו טיבעא כנ"ל ממהני בהנ"ל מהני לדידי שוה דחשיב טיבעא כנ"ל:
אך י"ל דלענין זהב לגבי כסף לא מהני זה כיון דזהב בלא זה חשיב יותר רק מ"מ כסף דחריף הוי יותר טיבעא א"כ לא מהני לדידי שוה לשויה חריף דמ"מ אינו חריף דלדידי שוה לא שייך יותר רק לענין שיוי יותר או לענין החשיבות דאצלו חשיב יותר. אבל לא למשוי' חריף שהוא היוצא לכל אדם. דכמו דאמר בנחושת דאף באתרי דסגי טפי מכספא מ"מ כיון דאיכא אתרי דלא סגי וכסף סגי בכל דוכתא הוי כסף טיבעא יותר אף במקום שנחושת סגי יותר. א"כ גם לדידי שוה לא מהני דאף שנגדו יותר מ"מ כסף חריף לכל כנ"ל. אף שיש לחלק קצת דאדם יכול לעשות בשלו כאלו הי' בכל מקום חריף יותר מ"מ הסברא כנ"ל דלא מהני לענין חריף לדידי שוה כנ"ל:
וא"כ מיושב הכל בעזה"י דלעיל דייק שפיר דדהבא טיבעא דאי פירי לגבי כסף הי' אסור דינר זהב בדינר זהב דלנגד כסף לא מהני לדידי שוה כנ"ל. משא"כ כאן להיפוך אי דהבא טיבעא ללות דינר כסף בדינר כסף פריך שפיר לגבי נפשיה מי איכא למ"ד דלאו טיבעא וכיון שיש עליו תורת טיבעא רק דהבא דחשיב יותר הוי טיבעא יותר מכסף משום החשיבות. שוב מהני לדידי שוה דאצלו כסף חשוב יותר כנ"ל. וממילא מותר ללות דינר כסף בכסף דהוי לדידי שוה כנ"ל ופריך שפיר ואח"כ אמר אלא דינרי זהב כו'. ורצה להוכיח לס"ד דע"כ דהבא פירי דאי לג"נ טיבעא סבר עכשיו דהיה מותר ללות דמהני גם לנגד כסף לדידי שוה כנ"ל. או דטעמא דחריף ג"כ משום חשיבות בשביל זה כמ"ש לעיל ממילא מהני גם בזה לדידי שוה כנ"ל. ודחי אח"כ דאף אי כנ"ל מ"מ דלמקח וממכר פירי לגבי כסף לא מהני לדידי שוה כו'. או דחכמים שוי' כי פירי כיון דלכל עולם כן לגבי כסף כנ"ל:
עוד י"ל דשם ברב לא הזכיר רק אוזיף דינרין כו' ולא מה ששילם. ממילא לא הוי כלל כלדידי שוה כו' ושייך כמו גבי חטין דמסתמא היה ניחא לה בכסף עבור הזהב שהוא טיבעא כנ"ל. ופריך שפיר דע"כ זהב טיבעא כנ"ל. משא"כ בר"י דאמר להדיא אסור כו' דינר בדינר דמשמע שפירש שישלם לו דינרין כו'. פריך שפיר כיון לגבי נפשיה טיבעא הוי לדידי שוה כנ"ל:
ובפשיטות י"ל דהא מכל המשנות משמע דמותר לוות דינר כסף כמ"ש הנמוקי יוסף וא"כ אי כסף פירי לגבי זהב ע"כ כיון דלגבי נפשיה טיבעא מותר ופריך שפיר כספא מי אלמ"ד כו'. משא"כ אי כסף טיבעא וזהב פירי מצינן למימר דזהב באמת אסור כיון דלגבי כסף פירי ואיקור וזול כנ"ל ולא מהני מאי דלגבי נפשיה טיבעא כהסברא הפשוטה:
עוד י"ל דהנה בבא קמא צ"ז ע"ב אמר בש"ס במלוה מטבע והוסיפו עליו דנותן לו מטבע היוצא ואינו רבית. ופריך והא זילא פירי ומסיק דאי מחמת טיבעא זיל אסור ע"ש. אף דהוא אותה מטבע מ"מ כיון שיכול לקנות כל פירי יותר מבעד מטבע ראשונה שהיה בשעת הלואה אסור. ואי מחמת תרעא זיל אף דשבח לענין נסכא מותר אם אינו דבר מופלג יותר מחומש ע"ש. והחילוק דהתם שהוא יותר לענין כל דבר המצוי לקנות מחזי רבית ואסור משא"כ כשלענין כל דבר הוא כמו שהיה רק לענין דבר מיוחד יש עדיפות למטבע זו לענין נסכא וכה"ג אינו רבית ומותר ע"ש. וא"כ לכאורה בדינרי זהב דאמר דאי הוי טיבעא מותר אף שנתיקר הזהב ונותנין עבורו כסף יותר מ"מ אמרינן כסף הוא דזל וטיבעא דזהב כדקאי קאי ומותר. ולכאורה למה נהי דטיבעא הוי מ"מ הא בשעת פירעון זילי פירי מחמת הטיבעא דכיון דכסף הוא היוצא בהוצאה דחריף לקנות הכל. וא"כ כשנותנין כסף יותר בעד הדינר זהב ממילא יכול לקנות הכל יותר בעד הזהב דכסף הוא המטבע היוצא לגבי כל דבר. וא"כ ממילא זילי פירי ע"י הטיבעא א"כ אף שהזהב טיבעא היה אסור דכיון שנתיקר הזהב ממילא יכול לקנות הכל יותר בעד הזהב בשעת פירעון מבשעת הלואה שהיה כסף פחות בעד הזהב והוי זיל פירי מחמת טיבעא דאסור אף שהוא טיבעא כנ"ל:
אך לא קשה למ"ש לעיל דטעם איסור סאה בסאה אף דגם שלו היה מתיקר מ"מ כיון דכסף עדיף יותר משוה כסף חשבינן הסתם שיהיה מרוצה אם הי' נותן לו דמי החטין מיד יותר מחטין שהוא שוה כסף וחשיב כאלו הלוה לו המעות ועתה מחזיר לו יותר. וא"כ בדינרי זהב ג"כ אי חשיב פירי וכסף טיבעא חשיב גם כן כשמלוה דינר זהב בדינר זהב כאלו מכרו לו דמסתמא הי' מרוצה בכסף יותר כשהיה נותן לו מיד כסף שיוי הדינר זהב ולכך חשיב רבית. אבל אי דהבא טיבעא וכספא פירי לגבי זהב. ממילא ודאי דלא חשבינן להיפוך כשמלוה לו דינר זהב שישלם לו דינר זהב דנימא שיהיה מרוצה בכסף שהוא שוה כסף לגבי זהב שהוא טיבעא דאדרבא כיון שמתנה מטבע הטוב יותר ממה דהוי פירא לגביה לא חשבינן כסף שיהיה כמוכר בעד שוה כסף,. וא"כ אי זהב טיבעא לגבי כסף אין כאן רבית כלל אף דזילי פירי עכשיו מחמת טיבעא שהוזל הפירות ע"י הכסף דזל מה בכך הא אם לא הי' מלוה לו והי' הדינר זהב אצלו ג"כ הי' לו פירות כ"כ דלא שייך טעם הנ"ל כאלו מכר כיון שהוא טיבעא כנ"ל. דלא דמי להאי דב"ק דהוסיפו על המטבע דאם לא הי' מלוה לזה הי' לו מטבע הראשונה שהיה לו פירות פחות ממה שיש לו עכשיו ע"י הפירעון אסור כנ"ל. משא"כ כאן דהוא מטבע שהלוהו אז דוקא אי פירי כו' וחשיב כמכר בעד טיבעא משא"כ אי טיבעא אף דהזול תלוי בכסף והוזלו פירי בשביל המטבע מ"מ גם בלא הלואה היה לו פירות כעכשיו כנ"ל:
אמנם י"ל דשפיר סברת הגמרא לעיל בזהב דאף דלגבי נפשיה טיבעא הוי מ"מ אי לגבי כסף פירי אסור והוא מטעם הנ"ל דאף דלגבי נפשי' טיבעא מ"מ הא זילי פירי מחמת טיבעא דשוב חשיב כהוסיפו עליו שנעשה מטבע זו שלגבי נפשיה מטבע נעשה שוה יותר כיון דהזהב הוא דאיקור א"כ נתיקר שיכול לקנות הכל יותר בעדו שלוקח כסף יותר וממילא הכל יותר. ואף דגם אצלו היה מתיקר זה לא מהני כמו סאה בסאה כיון דודאי היה מרוצה כשיתן לו כסף או שויו כנ"ל. ושוב שיהיה ההיתר רק מצד דלגבי נפשיה הוי טיבעא וזה לא מהני דעכ"פ הוסיפו עליה שנתיקרה מטבע זו שיכול ליקח הכל יותר עבורו כיון דכסף כדקאי קאי וזהב הוא דאייקר כנ"ל. ודייק לעיל שפיר מדמותר ללות דינר זהב דטיבעא הוי גם לגבי כסף כנ"ל. אבל בכסף אי פירי לגבי זהב מ"מ אמר הגמרא כיון דלגבי נפשיה טיבעא מותר ללות כו' דהא ניהו דחשיב כאלו הכסף נתיקר לגבי זהב וכהוסיפו כנ"ל. מ"מ לענין כל הפירות לא נתיקר הכסף כלל דאינהו נינהו דזילי דלגבי פירות כסף טיבעא שהוא חריף היוצא כנ"ל. ולא נתיקר הכסף כלל לגבי כל הדברים רק לגבי זהב שיכול ליקח בעדו זהב יותר וא"כ הוי רק כשבח לענין נסכא שכשנתיקר רק לדבר מיוחד אינו אסור כלל במטבע כיון שע"פ דין צריך לשלם לו מטבע זו. ממילא הכסף דלענין כל הפירות לא אייקר כלל רק לקנות זהב שפיר אין איסור כלל. ודוקא בזהב כנ"ל. משא"כ כסף אף דפירי לגבי זהב מ"מ אמר שפיר מי איכא למ"ד לגבי נפשיה לאו טיבעא וממילא מותר אף דלגבי זהב פירי כנ"ל. ושפיר גם למסקנא דתליא במו"מ מ"מ גם להסוברים כילדותיה דר' מכל מקום מותר ללות דינר כסף בדינר כסף כנ"ל וא"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |