אילת השחר/בבא מציעא/מה/א
אמר רבא ירושלים קמותבת שאני ירושלים דכתיב ונתת הכסף וכו'. ובתוד"ה השתא ביארו סברת המקשן דהוי ס"ל דלגבי הא דכסף שני גם בירושלים לא יועיל, והיינו דכל מה דהחסרון הוא לחלל מחמת דאינו כסף ידע המקשן דבירושלים לא צריך שיהא ע"ז דין כסף, אבל לגבי כסף שני ס"ד דאין חילוק משום דאין החסרון מחמת דחסר בדין כסף אלא מה דהוי כסף שני זהו הגורם שא"א לחלל וזה אפילו בירושלים.
ומ"מ צ"ע מה הק"ו השתא לגבי פריטי לא אמרינן למעטם מחמת כסף שני כ"ש לגבי זהב, דהא אדרבה הא מה שיותר כסף אינו מעלה לענין שיועיל כשזה כסף שני.
וע"ז תירץ דהחסרון דכסף שני היינו ג"כ מחמת דהיכא דבעי כסף אז לא מהני כסף שני אבל בירושלים דל"צ כסף אין חסרון במה דהוי כסף שני.
תוד"ה ושאני הלואה. השתא מצי מיירי בדינר כסף וכבית הלל. פירוש דקודם דלא חילקנו בין חילול להלואה, אז בכסף כיון דאף ב"ש מודו דאפשר לחלל פירות על מטבע כסף, הרי דלגבי נפשי' לכל הפחות הוי ודאי טבעא לכן מותר ללות כסף בכסף, אבל כעת דאנו מחלקין דלגבי רבית תלוי איך הוא ביחס למטבע יותר טובה ממנו, ממילא לב"ה כיון דכסף לגבי דהבא הוי פירא אסור ללות דינר כסף בדינר כסף. אמנם בתוס' הרא"ש מבואר דהא דפשיטא להגמ' לעיל דדינר כסף מותר ללות אפי' לב"ה אע"ג דס"ל דכספא פירא, דמ"מ עיקר המשא ומתן הוא בכסף ואין היוקר והזול ניכר בו ואינו נראה כרבית. ובתירוץ הגמ' דשאני הכא דשוויהו רבנן כי פירא דאמרינן איהו הוא דאוקיר וזיל, אע"ג דלענין חילול דינו כטבעא לגבי פירא כתב הרא"ש ג"כ דהשתא מצי למימר דאסור ללות או דינר כסף בכסף לב"ה או בדינר של זהב וכמתני'. ולדבריו הא גם השתא צ"ל דב"ה מודו דלענין הלואה כיון דאינו ניכר בהכסף שמחזיר ענין רבית דעיקר משא ומתן בכסף לא מיחזי כרבית, דמה נשתנה עכשיו מקודם לגבי סברתו, אלא דמסתמא זהו כונתו במש"כ שם אח"כ וז"ל הלכך נראה דאיירי ר' יוחנן בדינר זהב לבית שמאי ולית לי' טעמא דפרישית לעיל דב"ה מודו דדינר כסף לענין הלואה טבעא הוי, ומסתמא יש שם ט"ס וצריך להיות ואית לי' טעמא דפרישית לעיל דב"ה מודו דלענין הלואה הוי כסף טבעא. אלא דעדיין צע"ק דמה הוי ס"ד לדון בזה כיון דסברא זאת לא נשתנה כעת.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |