חידושי הרי"מ/בבא בתרא/לד/א
תוס' הוי ליה מחויב שבועה כו' תימא ליהמן במיגו דלא חטפתי וא"ל דהיה צריך לישבע דהא בהחזרתי בשטר פקדון נאמן בשבועה במיגו דנאנסה וגם כאן יהיה נאמן גם עתה בשבועה כו'. ותירצו בסוף כיון דכל מקום כו' ואמרינן או ישבע או ישלם דכל זמן שאינו נשבע נגד העד להכחישו הוא כשנים ואינו מועיל מיגו עיין שם. ובאמת תירוצם אינו מובן דבשלמא אם הי' מכחיש את העד והי' אומרין שיהיה נאמן במיגו בלא שבועה היה שייך שפיר סברא הנ"ל דכל זמן שלא נשבע הוא כב' ואינו מועיל מיגו נגדו אבל כאן דבאמת אינו מכחישו כלל רק דאינו נאמן דידי חטפי רק במיגו וממילא כיון דאמרינן דחשיב מיגו למה לא יהיה נאמן מאי בכך שהוא כב' על מה שאומר חטף הא אינו מכחיש זה ואף אם היה ב' שחטף הי' נאמן אם היה לו מיגו רק דכשיש ב' אין לו מיגו אבל בא' כיון שיש לו מיגו למה לא יהי' נאמן כנ'"ל:
ויש לפרש דהא לכאורה קשה למה שכתב הרמב"ן ושאר פוסקים הובא בש"ך סי' מ"ז גבי אמנה דנגד חזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו אינו מועיל מיגו דהוי חזקה אלימתא ע"ש. ואם כן אף בלא עדים איך נאמן דידי חטפי במיגו דלא חטפתי הא איכא חזקה דכל מה שביד כו' שהוא של הנגזל ואיך מועיל המיגו כנ"ל. וע"כ צריך לחלק דדוקא התם שיודעין שהי' בידו אינו מועיל מיגו דאי בעי מחיל וכהאי גוונא מה שאין כן כאן דאין אנו יודעין כלל שהיה בידו כיון שאין עדים ואדרבא עתה הוא ביד התופס ואיכא החזקה שהוא שלו רק שמודה מעצמו שחטף ואית ליה מיגו על זה עצמו שלא הי' כלל ביד הנ"ל שפיר מועיל דהוי הפה שאסר כו' דעדיף ממיגו כיון שכל החזקה הוא ע"פ דיבורו כנ"ל:
וממילא מובן תירוץ תוספות הנ"ל שפיר דכיון דאמרה תורה כל זמן שאינו נשבע נגד העד להכחישו הוא כב' ואם כן כיון שאינו נשבע דהא מודה שוב אנו יודעין גם בלא הודאתו שחטף מחמת העד דהוא כב' רק דמ"מ אית ליה מיגו שהיה מכחישו כנ"ל. ושוב לא מהני המיגו נגד החזקה דכל מה שביד אדם כו' דכאן לא הוי החזקה על פיו דהא העד הוא כב' כיון שלא נשבע נגדו כנ"ל והוא רק כמו שאר מיגו שאינו מועיל כנ"ל:
ומיושב בזה לשון הש"ס כיון דמודה דחטף הוי לי' כגזלן דמיותר. ולהנ"ל אתי שפיר דהיינו דלכך אינו מועיל המיגו דכיון דמודה דחטף ואינו נשבע נגד העד שוב הוי כגזלן שאנו יודעין שגזל והיה ביד הנגזל ושוב אינו מועיל המיגו כנ"ל. וגם קושית הרמב"ן מיושב שהקשה דליהמן מיגו דהחזרתי אי גוזל בעדים אינו צריך להחזיר בעדים עיין שם ולהנ"ל אתי שפיר דכיון שיודעין שחטף שוב אינו מועיל כלל מיגו דהחזרתי כנ"ל:
עוד י"ל בקושית תוספות הנ"ל דהרמב"ן ז"ל הקשה אף ביש ב' עדים שחטף יהיה נאמן במיגו דהחזרתי והוכיח מכאן דהגוזל חבירו בעדים צריך להחזיר בעדים ולא יהיה נאמן החזרתי כנ"ל עיין שם. וצ"ל דגם, הגוזל בעד אחד צריך להחזיר בעדים דאי לאו הכי עדיין קשה שיהיה נאמן כאן שאין אלא עד אחד במיגו דהחזרתי וע"כ כנ"ל:
אמנם לכאורה קשה דהא כל זה אלו היינו יודעין שגזל בעד אחד הוי אמרינן שפיר דצריך להחזיר בעדים אבל כשמכחיש זה עצמו שלא גזל כלל בפני העד והחזיר א"כ הוא פטור לכאורה דהא על זה עצמו אין כאן אלא עד אחד שמעיד שגזל בפני העד דבשלמא בב' אם כן מעידים שני עדים שגזל בפני עדים מה שאין כן בעד אחד גם ע"ז אין כאן רק עד אחד. ולכאורה כשכופר אין כאן כפירת ממון דהא אף אם יודה שגזל בפניו טוען שהחזרתי ואינו חייב ממון ואם כן כשכופר גם זה שלא גזל בפניו כלל לא הוי כפירת ממון כנ"ל אלא כפירת ראי' כשטרות וע"כ צ"ל דגם זה מיקרי כפירת ממון כיון דהדין הוא דהגוזל בעד אחד אינו נאמן החזרתי וחייב לשלם אם כן העד שמעיד שגזל בפניו מעיד שחייב לשלם שאינו נאמן החזרתי ושוב מה שכופר שלא גזל בפניו הוי כפירת ממון ויהיה חייב שבועה כנ"ל. וממילא לא קשה דיהיה נאמן דידי חטפי כו' במיגו הנ"ל שהיה אומר שלא גזל בפניו והחזיר דהיה נאמן כנ"ל. דזה אינו למ"ש דהא גם אז היה צריך לישבע ועדיין שייך מתוך שאינו יכול לישבע משלם כנ"ל:
אמנם לפי קושית תוס' שהקשו דיהא נאמן בשבועה במיגו כנ"ל ולא נימא מתוך כו' כנ"ל אם כן נראה דבכהאי גוונא שאומר שלא גזל בפניו והחזיר גם שבועה אינו חייב דהא קיימא לן דהיכא דאינו רק כפירת שבועה פטור לגמרי גם משבועה עיין שם בש"ע. ואם כן כיון דאמרינן כמו שכתבו תוספות דנאמן בשבועה במיגו שהיה מכחיש את העד כנ"ל. ואם כן אם מודה שגזל בפני העד וטוען החזרתי גם כן נאמן בשבועה ואף דצריך להחזיר בעדים מ"מ הא נאמן במיגו שהיה מכחיש את העד שלא גזל כלל והיה נשבע וממילא גם עתה שמודה שגזל בפניו והחזיר נאמן גם כן בשבועה כיון דלא נימא מתוך כמו שכתבו תוספות. וא"כ ממילא אם יכפור שלא גזל כלל בפניו והחזיר ממילא יהי' פטור בלא שבועה דאף שעד אחד מעיד שגזל בפניו מ"מ אין זה רק כפירת שבועה מה שאומר שלא גזל בפניו דהא אף אם יודה להעד שגזל בפניו והחזיר ג"כ יהיה נאמן בשבועה במיגו דלא גזל כלל כנ"ל. ועתה שכופר שלא גזל בפניו הוא רק כפירת שבועה ופטור לגמרי ממילא כנ"ל גם משבועה. דבשלמא אי אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דלא כמו שכתבו תוספות הנ"ל שפיר הוי כפירת ממון דהא אם יודה שגזל בפניו והחזיר יתחייב לשלם דהא הגוזל כו' צריך להחזיר בעדים וא"ל דאית לי' מיגו שלא גזל כלל זה אינו דהוי מתוך כו' שיצטרך לישבע להכחיש העד כנ"ל וממילא הוי כפירת ממון כנ"ל. מה שאין כן אי נימא כתוספות הנ"ל שפיר יהיה פטור בלא שבועה כיון דאי מודה גם כן נאמן בשבועה במיגו שלא גזל כלל כנ"ל ואם יטעון כנ"ל יהיה פטור בלא שבועה. ואם כן ממילא עכשיו כשאומר אין חטפי ודידי חטפי יהיה גם כן פטור בלא שבועה דהא נאמן במיגו שהיה אומר שלא גזל בפניו והחזיר דהיה נאמן בלא שבועה כנ"ל. ואם כן ממילא אינו נאמן כלל עכשיו דידי חטפי דלא שייך מיגו דלא חטפתי דהא אם יטעון לא חטפתי יהיה צריך לישבע עכ"פ ועכשיו שאומר דידי חטפי נאמן בלא שבועה:
ומיושב שפיר קושית תוספות דנימא שיהיה נאמן עתה בשבועה במיגו דלא חטפתי ולמ"ש זה אינו דאי נימא דיהיה נאמן עתה בשבועה אם כן יהיה נאמן שוב ע"כ בלא שבועה דאית ליה מיגו שלא גזל בפניו והחזיר דיהיה פטור בלא שבועה דהוי כפירת שבועה דגם אם יודה שגזל בפניו והחזיר יהיה נאמן בשבועה וממילא כיון שיהיה פטור בלא שבועה שוב לא הוי מיגו כלל דטענה זו יותר טובה שנאמן בלא שבועה משיטעון לא חטפי דחייב שבועה וממילא אין כאן מיגו כלל וחייב לשלם ושוב הוי כפירת ממון כנ"ל. וא"ל דאם כן שוב אית ליה מיגו דגם עתה ישבע כיון דנימא דאינו נאמן הוי ממון וחייב לישבע ואיכא מיגו דזה אינו כמו שכתב הנמוקי יוסף ריש בבא מציעא גבי חצי שלי במיגו דכולה שלי שכתב דלא הוי מיגו דאי נימא דהדין הוא דנאמן במיגו אם כן נוטל כל טענתו ונח לו מלטעון כולה שלי ולא יטול רק מקצת טענתו ואף דאי אינו נאמן איכא מיגו מ"מ איך נפסוק הדין דנאמן במיגו אם כן טענה זו יהיה יותר טובה ולא יהיה מיגו עיין שם. וגם כאן ממילא כנ"ל דאיך נאמר דנאמן במיגו בשבועה אם כן ע"כ נאמר שיהיה נאמן גם בלא שבועה כנ"ל ושוב ליכא מיגו כלל דיותר טוב דנאמן בלא שבועה ולכך חייב לשלם וליכא מיגו כלל כנ"ל. דא"ל דמ"מ יהיה נאמן רק בשבועה דזה אי אפשר דכיון שנאמן לא יהיה רק כפירת שבועה אם יטעון כנ"ל ויהיה פטור לגמרי כנ"ל. וא"ל דגם אם יטעון לא חטפתי יהיה נאמן גם כן בלא שבועה במיגו דלא חטף בפניו והחזיר ז"א דכשמכחיש העד ודאי לא מהני מיגו לפטרו מהשבועה דהוא כשנים כל זמן שלא נשבע נגדו והוי כמיגו במקום עדים רק הקושיא הי' כאן כשאינו מכחיש העד ושייך שפיר כנ"ל. ובלא זה אין זה מיגו דלא חטפתי יותר עיין שם:
עוד י"ל קושית תוספות דבאמת לא אמרינן מיגו היכא שנצטרך לישבע שבועת התורה בטענה שיטעון רק דקשה מהחזרתי במיגו דנאנסה. וי"ל דלכאורה שייך התם כמו שכתב סמ"ע ושאר פוסקים דכיון דאיכא מיגו שוב הוי החזרתי טענה טובה בעצמו דלא שייך שטרך בידי מה בעי די"ל סמך עצמו דיהיה נאמן במיגו דנאנסה. אך מ"מ קשה קושיית תוספות דהא אי לא אמרינן מגו בכהאי גוונא כשיתחייב שבועה א"כ שוב אינו טענה טובה דלא שייך דסמך על המיגו דהא לא הוי מיגו בכה"ג וקשה כנ"ל:
אך י"ל למה שכתב הנמוקי יוסף ריש בבא מציעא דלאביי דמה דלא אמרינן מיגו דחשיד הוא דשמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו אם כן יש נפקא מינה כשמוחל לו כל הספק מלוה שוב פטור מן השבועה משום מיגו דחשיד כו' עיין שם. ואם כן לכאורה קשה הכא יהיה נאמן מיגו דלא חטפתי והיה מוחל לו כל הספק מלוה ישינה והיה פטור משבועה ממילא. אך זה טעות דהא אמרינן דבאמת אינו ודאי גזלן רק בשביל ספק מלוה ואיך שייך מיגו שימחול הא יהיה ודאי גזלן וזה אינו רוצה ולא קשה כנ"ל:
אמנם שם בהחזרתי שפיר י"ל כנ"ל דהוא טענה טובה דיכול להיות שפרע וסמך עצמו על המיגו דנאנסה וא"ל כנ"ל דהא לא הוי מיגו שיצטרך לישבע כנ"ל. זה אינו דהא כיון שבאמת פרע שפיר הי' יכול לסמוך על המיגו דהא יוכל שפיר למחול הספק מלוה ישינה כו' ולא יהיה גזלן דהא האמת כדבריו וכיון שימחול כנ"ל יהיה שפיר נאמן במיגו דנאנסה דהא לא יצטרך לישבע כלל כיון שמחל ושייך שפיר שסמך עצמו והוא טענה טובה ויכול להיות שבאמת פרע מה שאין כן כאן דהוא רק מטעם מיגו שפיר אינו מיגו דיתחייב שבועה ואמרינן שהוא שקר וממילא לא שייך שימחול דכיון שהוא שקר אינו רוצה להיות ודאי גזלן כנ"ל:
אמנם באמת הנמוקי יוסף לא כתב שם רק גבי טלית דלא שייך שמסופק על טענה זו בעצמו רק על ספק מלוה ישינה שייך דמהני כשמוחל כו'. מה שאין כך בשאר טענות כמו נאנסה וכהאי גוונא מה מועיל שמוחל הספק מלוה ישינה הא שמא מסופק בטענה זו עצמו אי נאנסה או לא וכהאי גוונא ולא מהני מה שמוחל כו'. ויש לדחות:
ולכאורה י"ל הא החזרתי יכול להפך לפי שאינו דאורייתא ממש ולכאורה שוב לא הוי מיגו דנאנסה דנוח לו שיוכל להפך. אך שם זה אינו דבלאו הכי יוכל להשביעו כשיטעון אישתבע לי כו' אבל כאן י"ל דלא הוי מיגו דעכשיו יוכל להפך מה שאין כן בלא חטפתי דהכא אינו יכול להשביעו בלא זה. אך זה אינו דאי נימא דלא הוי מיגו בשביל זה שוב נימא דלא יוכל להפך ויהיה נאמן במיגו ועוד דעכ"פ כשנשבע ואינו מהפך יהיה נאמן במיגו בשבועתו כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |