חידושי הר"ן/ראש השנה/כה/ב

חידושי הר"ן ראש השנה כה ב

פרק שלישי דף כ"ה ע"ב

סד"א הואיל וראוהו ב"ד וכל ישראל איפרסמ' לה מילתא ולא לעברוה קמ"ל. פי' ואפי' לרב דימי מנהרדעא דתני דאין מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו משום דמחזי כשקרא וכדאית' בפרקין קמא. הכא אע"ג דאיפרסמא מילתא מעברינן ליה ולמחזי כשיקרא לא חיישינן שהכל יודעין שמפני שלא היה שהות לב"ד לומר מקודש הוא שמעברין אותו ובכי האי גונא לא מיחזי להו כשיקרא:

חק אימת הוי בגמר דין וקרי ליה משפט. הקשה הרשב"א ז"ל טעמא דגמר דהכא הוי כתחיל' דין דעלמא ולא אפשר בלילה הוא דלא מקדשין בלילה הא לאו הכי מקדשינן ליה למפרע אעפ"י שעבר יומו וא"כ אכתי אמאי מעברינן ליה לקדשוה למחר דהוי התחלת דין וגמר דין ביום. ותירץ דבשלמא אי הוי אפשר לקדושי בלילה ניחא דהא לא אפסקיה זמן שאינו ראוי לקדש בה הא ודאי מכיון דאפסקיה זמן שאינו ראוי אין ראוי לקדשו לאחר זמן אלו דבריו ז"ל. ולא ניחא לי בהאי פירוקא. אבל לדידי לא קשיא מידי משום דאם איתא דדיינינן לקדוש החדש כדיני ממונות דדנין ביום וגומרין בלילה אלמא כולה מילתא בתר תחילת דין שדנין לה דאי לא כיון דיום בעינן היאך גומרין בלילה אלא ודאי היינו טעמא דכיון דהוי תחילתו ביום גמרו נמי בתר תחילתו שדינן ליה וכאלו נגמר ביום דמי וכיון שכן בדין הוא דנקדשיה למפרע אבל כי מסקינן דגמר נמי בעינן ביום אלמא לא שדינן ליה בתר תחילתו אלא אחר שעה שנגמ' בו וכיון שכן היאך נקדש אותו למפרע כנ"ל:

אמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיה. פירש"י ז"ל דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש. נראה מדבריו דלגבי דיני ממונו' ודיני נפשות דכתיב בהו עדות לא אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראיה אלא בעי' עדות ממש או הודאת בעל דין דהוי כקבלת עדות כי היכי דאמרינן בפ' יש נוחלין ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין. ולא נהיר' דהא בפרק החובל מוקמינן הא דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינים דאלמא אין יכולין לדון עפ"י ראייתן בלילה דוקא הא לאו הכי כולן נעשין דיינין ודנין על פי ראיתן דאמרי' לא תהא שמיעה גדולה מראי' אלמא אפילו בדני נפשות לר' טרפון דבדיני ממונות בין לר' טרפון בין לר' עקיבא אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראיה אלא ודאי כי אמרי' הכא לא תהא שמיעה גדולה מראי' לאו בעדות החדש אמרי' לה:

אמר ר' זירא כגון שראוהו בלילה. פי' וכיון וההיא שעתא אין יכולים לדון הוו להו עדים וכשיקדשו את החדש למחר עפ"י ראייתן הוה ליה כאלו מעידין לעצמן ואין עד נעשה דיין. וטעמא דאין עד נעשה דיין פי' רבינו שמואל ז"ל בפ' יש נוחלין גבי ההיא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה דגזרת הכתוב היא דכתי' ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ובעדים הכתוב מדבר אלמא צריכין שיהו אחרים מעידי' לפני ב"ד וכן השיב רב צמח ז"ל בתשובה. ואחרים פרשו משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ולא גרע ממי שעדים קרובים לדיינין שהן פסולין כדגרסינן בירושלמי שאם הוזמו מפיהם אינם נהרגין וכ"ש לעדות עצמן. ועוד כתבו בתוס' דאפילו תימא דקרובי הדיין כשרין לא דמו דעדות שאתה יכולה להזימה לפני ב"ד אחר הוא אבל הכא אי עד נעשה דיין אי אתה יכול להזימה אפילו בב"ד אחר שהרי לא נתקבל עדותן בב"ד כשר שהרי הם עצמם היו הדיינים ומאחר שהוזמו איגלאי מילתא למפרע דפסולין הם ואפי' למאן דאמר בעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל מאותו דבר עצמו מסתמא הוא נפסל למפרע. ואחרים כתבו דנפק' לן מההיא דאמר רב יהודא התם בפ' יש נוחלין והי' ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה משום דכיון דראה בלילה הו"ל עד וש"מ דאין עד נעשה דיין:

עד דאיכא אהרן בהדך ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחר. והך סוגיא אתיא כרב אחא דאמר בשמעתא קמייתא דסנהדרין דבר תורה חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט את עמיתך מדאיצטריך הכא עד דאיכא אהרן בהדך דלמאן דבעי שלשה מומחין מדאוריית' וכדי שלא תנעול בפני לווין הכשירו שלשה הדיוטות גבי עדות החדש לא מצינן לאכשורי. וכי תימא א"כ תקשי מתניתין לר' אבהו דאמר התם בפ"ק דסנהדרין דשנים שדנו אין דיניהם דין ואלו אנן קיימ"ל כר' אבהו. י"ל דנהי דודאי סוגיין כרב אחא רהטא ודלא כר' אבהו ואפ"ה ר' אבהו מצי לפרוקא למתני' דכיון דתנן היתר נדרים בשלשה ואם היה מומחה לרבים אפי' ביחיד סד"א תהוי קדוש החדש כהפרת נדרים קמ"ל דכתיב החדש הזה לכם וכדתניא בפ' יש נוחלין מועדי ה' נאמרו הפר' נדרים לא נאמרה. וברייתא נמי דקתני ואם הי' מומח' לרבים דן אפי' יחידי לא קשיא לר' אבהו דאיהו מוקי לה לבתר תקנתא ומשום נעילת דלת ובסוגיין דהכא לא דייקא למנקט אליבא דהלכתא אלא במאי דמחזי טפי לפשיטותא דמילתא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף