חידושי הר"ן/ראש השנה/כב/א

חידושי הר"ן ראש השנה כב א

דף כ"ב ע"א

זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה. מהא משמע דכל הני דמתני במתני' פסולין מדרבנן בעלמא נינהו דמשחק בקוביא למאן דאמר התם בסנהדרין בפ' זה בורר לפי שאינו עוסק בישובה של עולם פשיטא דלא מיפסל אלא מדרבנן ואפילו למאן דאמר התם משום דאסמכתא היא ואסמכתא לא קניא כיון דמדעת בעלי' קא שקיל לאו גזלן דאורייתא הוא. ומלוה ברבית נמי למאן דבעי רשע דחמס האי נמי לאו רשע דחמס הוא דמדעת בעלי' קא שקיל. ולדידן דקיימ"ל כאביי דאמר דכל היכא דאיכ' ארבעין בכתפי פסול הכא ברבית דרבנן קאמר. ומפריחי יונים נמי היינו קוביא וסוחרי שביעית בשביעית בזמה"ז דרבנן. ומיהו איכא למידק היכי קתני עבדים דהא אינהו מדאורייתא מפסלי. וניחא לי דתננהו למידק ממתני' דהא כל עדות שהאשה כשרה לה אף הן כשרין לה דהא עבדים תנן בהדיא במסכת יבמות דכשרין לעדות אשה וממילא כי היכי דעבדים אע"ג דפסולי' הכא כשרין לעדות אשה דכלהו אחריני נמי אע"ג דפסילי לעדות החדש כשרין לעדות אשה דכלהו דמיתנו במתני' כי הדדי נינהו דמשום הכי תנא כל הפסולין בעדות החדש וכשרין לעדות אשה:

הדרן עלך ארבעה ראשי שנים

פרק שני

וחד מי מהימן והתניא וכו'. איכא נוסחי דגרסי תני עידו. ולומר דכיון דמדאורייתא אין צריכין להעיד עליו כלל ומדרבנן הוא דאצרוך מפני קלקול המיני' בעד אחד סגי. והכי איתא בירושלמי דגרסי התם ועד אחד נאמן משלך נתנו לך בדין הוא שלא יהו צריכין עדי' אומרין שיהא אחד נאמן כשנים:

וחד לא מהימן והא תניא מעשה בר' נהוראי שהלך לאושא בשבת להעיד עליו. פי' להעיד על העד והכי איתא בהדיא בתוספתא דתניא התם מעשה ברבי נהוראי שבא עם העד בשבת לאושא והעיד בו:

אי הכי מאי למימרא. האי אי הכי קאי נמי אפירוקא קמא והכי קאמר בשלמא אי אמרת דר' נהוראי אזל לחודיה לאסהודי ביה אצטריך לאשמועינן דאפי' חד מהימן דהם אמרו והם אמרו וכמו שכתבתי למעל' אלא אי אמרת באחרינא הוי בהדיא בין דאזל בהדיה בין דהוי באושא מאי קמ"ל. וכי תימא קמ"ל דמדאורייתא לא צריך אפ"ה מחללין את השבת להעיד עליו הא נמי פשיט' דהא תנן בפרקין קמא מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכין אותו על החמור ואפילו על המטה כו' אלמ' בשביל כל הדברים הצריכין לקדש את החדש מחללין את השבת וה"נ אע"ג דמדאורייתא לא צריך כיון דמדרבנן לא מקבלינן מניה אי אפשר שיתקדש החדש אם לא יחלל זה את השבת ופשיטא דמחללין. ומפרקינן מהו דתימא כיון דלא ידע אי משכח לה ואי לא משכח לה כו' והאי מהו דתימא אתי כפשטיה לפירוקיה דרב אשי ולאידך פירוקא נמי סליק דכל שחלולו תלוי בדעת אחרים ספיק' הוא דדילמא אידך סהדיה כי קאי בפני ב"ד לא מסהיד ביה ומספיקא לא ניחול שבתא קמ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף