חידושי הר"ן/עבודה זרה/עג/א
מתני' יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא. פי' רת"ם ז"ל בס' הישר דדוקא ביין נסך ממש דומיא דמים במים שאין הדברים אמורים אלא במים שנתנסכו ודאי לע"ז אבל סתם יינם בנותן טעם כשאר אסורין שבתורה. והקשו עליו מדתני' בתוספתא עכו"ם שטעם במינקת ונפלה ממנו טפה כ"ש אסורה מפני שטפה של יין נסך אסורה ואוסרת בכ"ש. אלמא סתם יינם נמי במינם במשהו. וליכא למימר דהאי תנא דברייתא סובר כל מין במינו במשהו דא"כ למה לי' למתני מפני שטפה של יין נסך וכו' כל אסורין שבתורה נמי הכי דינייהו דבמינם במשהו אלא ש"מ דלהאי תנא דוקא ביין נסך אבל בשאר אסורין לא. וש"מ דסתם יינם אוסר במשהו כיין נסך. ומיהו דוקא ביין שנאסר בהנאה אבל יין שאינו נאסר אלא בשתי' אינו אוסר בכ"ש. דהא אמרי' בגמ' בסמוך דהאי דאוסר יין נסך בכ"ש משום חומרא דע"ז הוא. הלכך דוקא ביין שנאסר בהנאה שיש בו משום לתא דע"ז אבל ביין שלא נאסר אלא בשתי' דלית ביה משום לתא דע"ז לא:
גמר' כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן המערה יי"נ מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל. פי' כגון שלא נפל בבת אחת יין שהוא ראוי ליתן טעם במים שהוא כשיעור יין שבבור הא אילו נפל בבת אחת יין שהי' ראוי ליתן טעם בכיוצא בו בשאינו מינו ודאי לא אמר ר' יוחנן ראשון ראשון בטל. שכל שנפל בבת אחת כדי נתינת טעם אפי' איסורא לגו התירא לא בטיל שהרי שנינו שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפל לתוך העיסה. אלמא איסורא שנפל לגו היתרא ב"א כדי נתינת טעם לא בטיל. וא"ת א"כ מאי קא מקשי עלי' דרב דימי אמר ר"י מדתנן יין במים בנותן טעם מאי לאו דקא נפיל חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתירא מאי קושיא לימא לי' הכא במאי עסקי' כגון שנפל בב"א ובכה"ג אפי' ר"י מודה דלא בטיל וכדכתיבנא. י"ל אין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא איידי דאצטריך לאוקמא לרישא דוקא בדקא נפיל התירא לגו אסורא אוקמא לסיפא בכה"ג. ומתוקמא ביין שנפל במים מעט או בב"א שכל המיםשל איסור נתן טעם ביין של היתר נאסר:
שם תנן יין נסך אסור ואוסר בכ"ש וכו' לא דקא נפיל היתרא לגו איסורא פירש ז"ל דקמא קמא דהתירא בטיל ומשו"ה אוסר בכ"ש. ולפי דבריו ז"ל אילו נפל יין של היתר לתוך יין של איסור שיעור גדול בבת א' שלא הי' ביין של איסור שיעור כדי ליתן טעם בכיוצא בו בשאינו מינו מותר שמה ששנינו אוסר בכ"ש אינו אלא היכא דנפל התירא לגו איסורא פורתא פורתא ומשום דקמא קמא בטיל. וכיון שכן קשיא טובא א"כ מאי רבותי' דיין נסך משאר אסורין דתנן בי' אוסר בכ"ש אף בכל אסורין שבתורה יש לך לומר כן דהיכא דנפל התירא לגו איסורא פורתא פורתא ראשון ראשון בטל שאי אתה יכול לומר דדוקא משום חומרא דיין נסך הוא דאמרי' בהתירא לגו אסורא דראשון ראשון בטל אבל לא בשאר אסורין. שהרי אפי' לקולא אתה אומר כן דהיכא דנפיל אסורא לגו התירא ראשון ראשון בטל שהדין נותן כך אף בשאר אסורין יש לך לומר דהיכא דנפל התירא לגו איסורא שיהא ראשון ראשון בטל ונמצאו יין נסך ושאר אסורין שוין ולא מצית אמרת הכי דהא ר' יוחנן גופי' אמר בסמוך כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו וכו' כך הקשה הרמב"ן ז"ל ועוד קשה על דברי רש"י ז"ל שהוא פי' בהא באמרי' לא דקא נפיל חמרא דהתירא לגו מיא דאיסורא א דכי אמרי' דדוקא בנו"ט נאסר הא בשאין במים כדי ליתן טעם ביין אינו נאסר ה"מ כגון שנפל היין בב"א ואין במים כדי ליתן טעם בו הא אילו נפל היין מעט מעט אע"פ שאין במים של איסור כדי נתינת טעם אסור דראשון ראשון בטל. ולפי זה קשיא טובא א"כ מאי איכא בין מין במינו למין בשאינו מינו דהא אמרת לעיל ביין ביין דכי אמרי' דבדקא נפיל התירא לגו איסורא אוסר בכ"ש טעמא דמילתא משום דראשון ראשון בטל אלמא דוקא דקא נפיל פורתא פורתא הא אם נפל בב"א אין באיסור כח נתינת טעם בו ומותר וה"נ אמרי' ביין במים שאילו הי' נופל מעט מעט היתרא לגו איסורא אפי' לא הי' באיסור כדי ליתן טעם אסור וכי אמרי' דדוקא בנו"ט הנ"מ בשנפל ההיתר בב"א דבכה"ג אם אין באיסור כדי נתינת טעם מותר וה"נ אמרי' במין במינו. נמצאו מין במינו ומין בשאינו מינו שוין ואלו במתני' תנן זה הכלל מין במינו בכ"ש מין בשאינו מינו בנותן טעם. לפיכך נראה דכי אמרי' לא דקא נפל התירא לגו אסורא דאוסר בכ"ש גבי יין ביין אפי' בשנפלה חבית גדולה של היתר לתוך טיפה א' של יין נסך נאסר הכל והיינו חומרא דיי"נ משאר אסורין. ואע"ג דמחמרינן בי' בכה"ג היכא דנפל איסורא לגו התירא ראשון ראשון בטיל אלא א"כ נופל בב"א כדי נתינת טעם. וטעמא דמילתא לפי שאותו דבר שהוא עומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפי' כ"ש אוסר כל היין שבא עליו ואפי' חבית גדולה בב"א משום חומרא דיי"נ אבל כשההיתר במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל את האיסור אא"כ בא עליו איסור מרובה שיש בו כדי ליתן טעם בהיתר וזה כענין ששנינו במקואות דרביעית מים שאובין מתחילה פוסלין את המקוה מפני שמי המקוה באין עליהן ואילו על פני המים אין השאובה פוסלת אלא בשלשה לוגין וכל הני מילי במין במינו אבל בשאינו מינו קיל טפי דחמרא דהתירא דנפל בב"א למיא דאסורא ואין במים של איסור כדי ליתן טעם בו מותר והיינו דתנן יין במים בנותן טעם. ולפי דרך זה הדבר ברור חלוק בין יי"נ לשאר אסורין שביי"נ אם נפל היתר מרובה בב"א לתוך איסור מעט נאסר. ואילו בשאר אסורין בעינן שיהא באיסור כדי נותן טעם. וכן בזה הדרך עצמו הוא החילוק שיש בין מין במינו ומין בשאינו מינו ביי"נ וכן נראה מדברי הר"מ במז"ל ונראה לי שלפי שיטה זו אף בשאר אסורין היכא דנפל התירא לגו אסורא מעט מעט כגון במערה מחבית לבור או מצלצול קטן דאפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ונאסר הכל שזו שאנו מחמירין ביי"נ מבשאר אסורין אינו אלא בהיתר מרובא שנפל בב"א לגו איסור מועט שביי"נ אסור במינו ובשאר אסורין א"נ ביי"נ בשאינו מינו מותר אבל בהיתר שנפל לתוך איסור מעט מעט אפי' בשאר אסורין א"נ ביי"נ בשאינו מינו ראשון ראשון בטל ואסור שהרי אנו אומרים כן להקל ביי"נ היכא דקא נפיל אסורא לגו התירא. ואם תשיבני לומר א"כ כי תנן דביין במים צריך כדי ליתן טעם ואוקימנא לה בנפל חמרא דהתירא לגו מיא דאסורא דוקא בשנפל חמרא דהתירא בב"א הא בנופל מעט מעט אפי' אין במים כדי ליתן טעם ביין אסור דראשון ראשון בטל. ואי בשנפל בב"א דוקא עסקינן למה ליה לאוקמא דקא נפיל [חמרא דהתירא בגו מיא דאסורא אפילו] חמרא דאסורא במיא דהתירא נמי מתסרי דכל בב"א כדי ליתן טעם לא אמרינן ראשון ראשון בטל וכמו שכתבנו למעלה. לא תקשי לך דאף על גב דודאי למאי דמתרצינן בדקא נפל חמרא דהתירא לגו מיא דאסורא דוקא בבת אחת מתוקמא הא בזה אחר זה אפילו אין באסור כדי ליתן טעם בהיתר ראשון ראשון בטל הני מילי לענין שריותא דפחות מכדי נתינת טעם דדוקא בבת אחת הא בזה אחר זה אפילו פחות מכדי נתינת טעם אסורא הא לענין אסורא דבנותן טעם מילתא פסיקא קתני בין בנופל [בבת אחת] ובין בנופל מעט מעט דומיא דרישא דיין ביין אוסר בכל שהוא דבדקא נפיל התירא לגו אסורא אסור בין שנפל בבת אחת או מעט מעט וכמו שפירשנו. ודכוותה קתני יין במים בנותן טעם דכל היכא שיש באיסור כדי נתינת טעם נאסר הכל ומתוקמא שפיר בדקא נפיל חמרא דהתירא לגו מיא דאסורא והכי קתני כל שיש באיסור כדי נתינת טעם מתסר בשאינו מינו בכל הני גוני דמתסר בכל שהוא מין במינו כלומר אפילו נפל ההיתר בב"א הא בשאין האסור כדי ליתן טעם אינו נאסר בכל הני גוני דמתסר במין במינו אלא דוקא כשנפל מעט מעט ומשום דראשון ראשון בטל. אבל בדקא נפיל חמרא דאסורא לגו מיא דהתירא לא הוי מצי לאוקמא דאם כן לא מתוקמא אלא בבת אחת ומתני' לענין אסורא מילתא פסיקתא קתני בין במין במינו ולכל שהוא בין לשאינו מינו ונותן טעם כן נראה לי. ולפ"ז לא למדנו לשאר אסורין א"נ למין בשאינו מינו ביין נסך שלא נאמר בהן ראשון ראשון בטל היכא דנפל התירא לגו אסורא ולחומרא. ומכל מקום דעת הרמב"ן ז"ל כך הוא דלא קאמרינן בהתירא לגו איסורא ראשון ראשון בטל לא בשאר אסורין ולא ביין נסך בשאינו מינו אף על פי שאנו אומרים כן להקל ביין נסך בדקא נפיל איסורא לגו התירא והטעם לפי שהאסור עשוי להתבטל אבל לא ההיתר והוא ז"ל מפרש זו שאמרו במין במינו לא דקא נפל התירא לתוך איסורא דבנופל מעט מעט הוא ומשום דראשון ראשון בטל וחומר הוא שהחמירו ביי"נ מה שאין כן בשאר אסורין לפי שאין היתר עשוי להתבטל. ומכל מקום יש לדקדק בעיקר שמעתייהו היכי אמר ר"י ראשון ראשון בטל והתניא בתוספתא עכו"ם שטעם במניקת ונפלה ממנו טפה כל שהוא אסורה מפני שטפה של יין נסך אסורה ואוסרת בכל שהוא ולא אמרינן דראשון ראשון בטל. זו אינה קושיא שכבר כתבנו למעלה דטעמא דראשון ראשון בטל מפני שההיתר עומד במקומו ובחשיבתו ומבטל האיסור שהוא בא להתערב עמו. אבל בעכו"ם שטעם במניקת טפה זו האסורה מן החבית עצמה היא ולפיכך הרי היא חשובה מפני שעומדת במקומה ואין ההיתר יכול לבטלה:
דוקא צלצול קטן דלא נפיש עמודי' אבל חבית דנפיש עמודי' לא. וטעמא דמילתא דחבית כיון דנפיש עמודי' הרי היא כאילו כל היין שבחבית מחובר לבור דכיון דנפיש עמודי' חבירו חשיב וכנופל בבת אחת דמי וכל שנפל בב"א כדי ליתן טעם בהיתר לא אמרינן ראשון ראשון בטל וכדאמרי' לעיל. אבל צלצול קטן דלא נפיש עמודי' אין כל היין שבצלצול כנופל בב"א לבור הילכך ראשון ראשון בטל, ואע"ג דקיי"ל נצוק חבור ויין שבצלצול הרי הוא מחובר לבור ע"י קלוח של נצוק אפ"ה לא מתסר שאין הנצוק חבור אלא לומר שהיין של מעלה דינו כאותו יין שנתערב למטה והרי הוא כמוהו וכיון שאותו שנפל למטה נתבטל ונעשה היתר היאך יאסור יין של מעלה. אבל הראב"ד ז"ל אומר דכי אמרי' ראשון ראשון בטל ה"מ היכא דמקטף קטופי הא במערה ואינו מפסיק כיון דקיי"ל נצוק חבור הרי הוא כאילו נפל בב"א. וכי תימא א"כ בחבית דנפיש עמודי' למה נאסר דכיון דמקטף קטופי אין היין שבחבית חבור ליין שבבור ובאותו שנפל לבדו ליכא כדי נתינת טעם דאי הכי פשיטא. תי' הרב ז"ל דכל שהקלוח גדול כקלוח חבית אע"פ שאין בו כדי נתינת טעם כל שהוא בעצמו חשוב אינו ראוי להתבטל ברבוי יין שבבור:
שם. כי אתא רבין אמר ר"י יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים. לכאורה משמע דהאי מימרא דרבין אמר ר"י פליגי אדרב יצחק בר יוסף אמר ר"י ואדרב דימי אמר ר"י. דקאמר דוקא בנפל שם קיתון של מים הא לא"ה מתסר כולי' בור ולא אמרי' ראשון ראשון בטל. וכי תימא נהי דפליגא אדרב דימי אמר ר"י דאמר אפי' במערה מחבית ראשון בטל. אדרב יצחק ב"ר יוסף אמר ר"י לא פליגא דהא מודה איהו דבחבית דנפיש עמודי' לא אמרינן ראשון ראשון בטל ומימרא דרבין רב יוחנן בחבית דנפיש עמודי' מתוקמא. לא משמע הכי דא"כ צריך אתה לומר דיי"נ זה שנפל לבור הי' בו כדי נתינת טעם עד שהיין שבבור לא הי' יכול לבטלו וא"כ היאך בטל אותו קיתון של מים א"ו הא דרבין אמר ר"י פליגא אתרויהו אדרב דימי ואדרב יצחק וזהו שכ' רש"י ז"ל ואין הלכה כרב דימי דאתא רב יצחק והחמיר ואתא רבין והחמיר. משמע דס"ל ז"ל דאמוראי נינהו ואליבא דר"י דרב דימי אמר הכי אמר ר"י ואתא רב יצחק ואמר דלא"ה אמר אלא הכי ואתא רבין ואמר דאפ"ה לא אמרה ר"י אלא דוקא בשנפל שם קיתון של מים הלכך לית הלכתא לא כרב דימי ולא כרב יצחק ב"ר יוסף אלא כרבין אמר ר"י. אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפי"ו מה' מאכלות אסורות כרב יצחק ב"ר יוסף אמר ר"י דבצלצול קטן ראשון ראשון בטל. משמע דס"ל ז"ל דכי בעיא רבין אמר ר"י קיתון של מים דוקא בחבית דנפיש עמודי' ואפשר שהוא ז"ל מפרש זו שאמרו אבל חבית דנפיש עמודי' לא אפי' במערה ומפסיק ואע"פ שלא היה בקלוח זה כדי ליתן טעם מהיתר אוסר הכל מפני חשיבותו כדברי הראב"ד ז"ל שאל"כ אלא דוקא בשיש ביין שנפל כדי ליתן טעם ביין שבבור יהי' מן התימה שלה הי' ביין שבבור כדי לבטל וקיתון זה של מים ביטל אותו. ומ"מ לענין פסק הלכה מדברי כולם ז"ל נלמוד דבמערה מחבית לבור לא אמרי' ראשון ראשון בטל. ולפי מה שפרשנו למעלה אף בצלצול קטן נמי לא אמרי ראשון ראשון בטל. אבל לדברי הרמב"ם ז"ל בצלצול קטן ראשון ראשון בטל. וכ' הראב"ד ז"ל דאע"ג דלית הלכתא כר"י לענין יין ביין מיהו גבי יין במים ומים ביין וכן לכל איסור שנמוח כגון חלב ודם וכן כיוצא בהו הלכתא כותי' שאם יפול האסור לתוך ההיתר מעט מעט שאין בו נתינת טעם בשעת נפילה אע"פ שנפל בו איסור כל היום כולו מותר דראשון ראשון בטל וכיון שנתבטל הרי הוא היתר גמור ולא די לו שאינו מצטרף עוד לאסור אלא אף להיתר מצטרף לבטל האסור הנופל בו אחר מכן דתנן במס' ערלה פ"ב הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד סאה של ערלה שנפלה למאתים ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה או סאה ועוד של כלאי הכרם זו היא שהערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה. והערלה את הערלה. פי' שאותו ועוד אחרון מתבטל בסאה ערלה שנתבטלה שם בתחי' ונעשית חולין גמורין והוא שיש באותה סאה מאתים באותו ועוד. ותנן נמי לעיל מינה התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה כיצד סאה של תרומה שנפל למאה של חולין ואחר כך נפלו שלשת קבין ועוד ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם שנפלו למאה סאה חולין ואחר כך נפלה סאה ועוד תרומה זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה. הנה נתברר מאלו כי התרומה והערלה לאחר שנתבטלו נעשו היתר גמור אף לבטל איסור הבא על ידם לאחר מכן כ"ש שאין מצטרפי' עוד לאיסור. ודוקא בערלה וכלאי הכרם דכיון שנתבטל אין צריך להעלותן כלל אלא נעשה הכל היתר גמור. א"נ בתרומה לגבי ערלה ולכהן שאינו צריך להרים אבל תרומה לגבי חולין בישראל שצריך להרים לא דתנן בתרומות סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה סאה אחרת הרי זו אסורה ור"ש מתיר. וכן הדין לכל אסורין אחרים שלא נמוחו כגון כזית חלב שנפל בשל ששים של היתר ולא נמוח כ"א חציו כיון שהאיסור קיים שאם יפול לקדירה אחרת יאסור כחלב גמור אם יפול עוד בקדירה זו זית א' של חלב ונמוחו שניהם יצטרפו שניהם לאסור את הקדירה ולא נחשוב את הראשון כאלו נמוח כולו כבר קודם נפילת השני שהרי מצאו בעין שעדיין ראוי לאסור במקום אחר משו"ה מצטרף עם האחרון כדין התרומה וכן כל כיוצא בזה עכ"ד הרב ז"ל. נראה שטעמו ז"ל דרב דימי תרתי אמר חדא דיי"נ אסורא לגו התירא אינו אוסר בכ"ש. ועוד דאפי' ריבה עליו כל היום ראשון ראשון בטל ואע"ג דבקמייתא לא סבירא לן כותי' היינו טעמא משום דאדחי' לי' מימרא דרבין אמר ר"י דמשמע דס"ל דביי"נ אוסר בכ"ש אפי' התירא לגו אסורא. אבל במאי דאמר דאסור שאינו אוסר במשהו ואפי' רבה עליו כל היום ראשון ראשון בטל סבירא לן כותי' דלא אשכחן מאן דפליג עלי' ונ"מ לדידן לשאר אסורין שאין אוסרין במה שהן א"נ ליי"נ מין בשאינו מינו. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דאפי' בשאר אסורין נמי לא אמרי' ראשון ראשון בטל אלא אם נפל בהיתר איסור מעט אע"פ שנתבטל מחמת מיעוטו אם חזר ונפל שם איסור שבצירופו של ראשון יש בו כדי נתינת טעם נאסר היתר זה דהא דחינן לי' לדרב דימי לומר דלא אמרה ר"י וכיון דאידחיא לה לגמרי אידחיא וליתא כלל וטעמא דמילתא משום דטעמא לא בטל ואפי' במין במינו דליכא למיקם אטעמא כיון דנפל שם שיעור שיש בו לתת טעם בכנגדו בשלא מינו אסור. ואין צריך לומר באיסור המקלח בלא הפסק דלא אמרי ראשון ראשון בטל דכנופל בב"א דמי. אלא אפי' היכא דמקטף קטופי אסור דחוזר ונעור. וראי' לדבר מדפרכינן לרב דימי ממתני' דקתני יין במים בנותן טעם דמשמע דלדעתי' דרב דימי דאמר ראשון ראשון בטל הוא דקשיא מתני' אבל לדידן ניחא ואם כד' הראב"ד ז"ל שאומר דבאיסור נו"ט אמר ראשון ראשון בטל לימא לי' לרב דימי ולדידך מי ניחא והא מין בשאינו מינו את גופך מודית דראשון ראשון בטל דמתני היא במס' ערלה א"ו משמע דלדידן לית לן אף בשאר איסורין ראשון ראשון בטל אלא איסור חוזר ונעור ומצטרף לאיסור. ועוד הביא ראי' מדפרכינן לחזקי' ממתני' דשאור של חולין ושל תרומה ואמרי' והא אמר אביי ל"ש אלא שקדם וסלק את האסור דאלמא לא אמרי' ראשון ראשון בטל. ואם איתא היכי מקשינן מינה לחזקי' דאמר הגדילו בהיתר מותר לימא טעמי' דחזקי' משום דכיון שבטלו המים ליין נסך אע"פ שעכשיו נפל שם של היתר אינו חוזר ונעור ככל איסורין שבתורה ושאני תרומה מפני שצריך להרים דע"כ בתרומה לישראל קא מיירי דאי לא"ה ראשון ראשון בטל לדברי הראב"ד ז"ל. א"ו משמע שאין חלוק בין תרומה לשאר אסורין בענין זה שבכולן לר' אליעזר אם לא קדם לסלק את האסור אסור דלא אמרי ראשון ראשון בטל ומדר"א בשלא קדם וסלק נשמע לרבנן דהא ר"א דאסר משום דסבר זה וזה גורם אסור ורבנן דשרו משום דסבירא להו זו"ז גורם מותר מכלל דאם נפל שם איסור אסור אפי' רבנן מודו דאסור ולא אמרי' ראשון ראשון בטל. עוד הביא ראי' מדגרסי' בירושלמי גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשים חולין ואין בהם בנו"ט רבה עליהן גריסין של חולין אסור מין מעורר מינו לאסור בתמי' הא לא תהא גדולה מיי"נ כמה דתימר ביי"נ אתה רואה את ההיתר כמו שאינו ואותו האסור אם יש בו נותן טעם אסור ואם לאו מותר הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של תרומה אסור אלמא דאפי' בשאר אסורין לא אמרי' ראשון ראשון בטל שהרי גריסין ועדשים מין בשאינו מינו הוא ותרומה מין בשאינו מינו בטל לגמרי בששים ואפ"ה כשריבה עליהן עד כדי נותן טעם חזר האיסור ונעור. וכי תימא א"כ קשיא מתני' דערלה אינה קושיא דהתם שאני מפני ששיעורן במאתים ואע"פ שנפלה עוד סאה אחרת אכתי אין באיסור כדי ליתן טעם הלכך דינא הוא דנימא ראשון ראשון בטל דכיון דנתבטל מחמת מיעוטו ועדיין לא ניתוסף כ"כ שיתן טעם דין הוא שלא יהא נעור האיסור הראשון. אבל ודאי אם נתוסף עד כדי נתינת טעם חזר איסור ראשון ונעור. הלכך מתני' דקתני יין במים בנו"ט לדידן דלית לן דרב דימי כפשטה מתוקמא באסורא לגו התירא שאע"פ שנפל כדרך הנופלים ראשון ראשון לא בטל. וא"ת והא אמרי' בפ' כסוי הדם (ד' פ"ז] אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ל"ש אלא שנפלו מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל ואע"פ שיש בו מראית דם. והא מראית דם התם כנותן טפה הכא אפ"ה ראשון ראשון בטל. י"ל דהתם לענין קדשים בטל אבל לענין אסורין לא בטיל וכדאמרי' התם עלה דההיא ולענין כסוי הדם אינו כן דאין דחוי אצל מצות הלכך לענין אסורין נמי אינו כן דגבי קדשים הוי טעמא משום דכיון דנדחה אינו חוזר ונעור אבל לגבי מצות ואיסורין כיון שיש בו כשיעור לבסוף חוזר ונעור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |