חובות הלבבות/שער היחוד/י
|
< הקודם · הבא > |
אך ביאור המידות האלהיות המושכלות והכתובות המסופר בהן הבורא יתברך, הכוונות בהם רבות מאד כפי רוב הברואים והטובות הכוללות אותם, והן מתחלקות לשני חלקים: עצמיות ופעליות, וטעם אמרנו עצמיות שהן מידות קיימות לאל יתעלה קודם הברואים ואחריהם תאותנה לו לעצם כבודו, והן שלש מידות, והן: שהוא נמצא, ושהוא אחד, ושהוא קדמון אין לו ראשית, והטעם שאנו מספרים אותו באלה המידות להורות על ענינו ואמיתת מציאותו, ולהעיר על כבודו, ולהבין המדברים כי יש להם בורא שחייבים בעבודתו, והוצרכנו לספר אותו בנמצא מפני שהראיות הורו על מציאותו בעדות סימני מעשיו בעולם, כמו שנאמר (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, ע"כ נתחייבנו לספר אותו בנמצא מפני שהתקיים בשכלנו כי הנעדר לא יהיה ממנו פעל ולא שום מעשה, וכיון שהתבררו מעשיו ובריאותיו התברר בדעתנו מציאותו.
אך מה שאנו מספרים אותו בו מן הקדמות, מפני שהראיות הורו כי לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו ותחילה שאין תחילה לפניה, והתברר כי ההתחלות אי אפשר שתהיינה מאין תכלית מנין בתחלתן, והדין נותן על כל פנים שהבורא יתעלה ראשון אין ראשון לפניו, וזהו ענין הקדמות, כמו שאמר (תהלים צ ב) ומעולם עד עולם אתה אל, ונאמר (ישעיה מג י) לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, אך מה שנספר עליו שהוא אחד כבר בארנו זה באר היטב בראיות ידועות והתקיים בעדיות ברורות כי ענין האחדות האמיתי דבק אל עצם כבודו, וענין האחד ריחוק הריבוי מעצם כבודו והמנע השינוי והגילגול והמקרה וההויה וההפסד והחיבור והפרידה והדמיון והשיתוף והחילוף מאמתת עצם כבודו, ושאר גדרי הרב.
וצריך שתבין מן המידות האלה שהן לא תחייבנה לעצם כבוד הבורא שינוי וחילוף, אך ענינם להרחיק זולתם ממנו יתעלה, והעולה על דעתנו ושכלנו מענינם כי בורא העולם יתעלה לא מתרבה ולא נעדר ולא מחודש, וכן צריך שתדע כי כל אחת מאלה המידות השלש אשר זכרנו מחייבת שאריתם כאשר נתבונן בעניניהם, ובאור זה, כי האחד האמת כשהוא דבק וקיים בשום דבר צריך על כל פנים שיהיה נמצא קדמון, מפני שהתברר כי הנעדר לא יסופר באחד ולא ברוב, וכשיאות לשום דבר ענין האחד האמת ויתקיים לו דין שיאות לו שם המציאות וענינה, וכן ענין הקדמות דבק לו מפני שאחד האמת לא יהיה ולא יפסד ולא ישתנה ולא יתחלף, א"כ הוא קדמון כיון שאין לו תחילה, ומי שהתקיים לו ענין האחדות האמיתית כבר התקיים לו ענין המציאות והקדמות, וכן נאמר כי מדת המציאות התמידית כשהיא נאותה לדבר תאות לו עמה מדת האחד האמת ומדת הקדמות, אך מה שראוי לו ממדת האחד מפני שהנמצא תדיר לא יתכן שיהיה נמצא אחר אפס, ולא ישתנה מענין המציאה אל אפס מציאה ולא מאפס מציאה אל מציאה, ומה שהוא במדה הזאת איננו רב מפני שהרב לא ימצא מציאה תדירה-ר"ל תמידית בלתי נפסקת, מפני הקדמת האחד לו, וכל הנמצא תדיר איננו רב, א"כ הוא אחד, וכן ראויה לו עוד מדת הקדמות, כי הנמצא תדיר אין לו תחילה ולא תכלה, א"כ ענין הקדמות דבק לו עכ"פ, וכן נאמר כי מדת הקדמות מחייבת למי שהיא ראויה לו מדת האחד האמת ומדת המציאות התדירה, ומה שראוי לו ממדת האחד האמת מפני שהנמצא תדיר הוא שאין לו תחילה, ומה שאין לו תחילה איננו מתרבה שכל מתרבה יש לו תחילה, והוא האחד, א"כ אין המתרבה קדמון והקדמון לא יתכן שיהיה אלא אחד, והתחייבה מדת האחד בחיוב מדת הקדמות, וכן צריך שתתחייב מדת המציאות בהתחייב מדת הקדמות, כי האפס לא יסופר לא בקדמון ולא בחדש.
וכבר התבאר כי המידות האלה השלש ענינם אחד והנראה מהן אחד ושאינן מחייבות שינוי לעצם כבוד הבורא יתעלה ולא הכנסת המקרים עליו ולא הרבוי על עניניו, מפני שהענין אשר נבין מהם הוא שהבורא יתעלה איננו נעדר ולא חדש ולא מתרבה, ואילו היינו יכולים להליץ על ענינו במלה א' הכוללת אלו המידות בבת אחת כדי שיעלו אלו השלשה ענינים בדעתנו בה כאשר הם עולים בדעתנו בשלש אשר זכרנו היינו מליצים בה עליו, וכיון שלא מצאנו במה שאנו מדברים בו מן הלשונות מלה שתורה על אמתת ענין הבורא יתברך הוצאנו הענין [האחד] ביותר ממילה אחת, והריבוי הנמצא במידות הבורא יתעלה איננו מצד עצם כבודו, רק מצד קוצר כח מליצת המספר מהשיג ענינו במלה אחת שתורה עליו, וצריך שתבין מענין הבורא שאין כמוהו דבר, וכל אשר תספר אותו בו מן המידות צריך שתבין מהם ריחוק שכנגדם ממנו, כאשר אמר אריסט"ו השוללות במידות הבורא ית' אמיתיות מן המחייבות, מפני שכל מה שמחייבין לעצם כבודו מן המידות איננו נמלט ממידות העצם או ממידות המקרה, ובורא העצם והמקרה לא תשיגהו מדה ממידותם בעצם כבודו, וכל המרוחקות ממנו מן המידות הן אמיתיות בלי ספק, והנה נאותות לו, כי הוא נעלה מכל מדה ותאר ומרומם מכל דמות ודמיון, וע"כ אתה צריך שתבין מן המידות האלה השלש אשר זכרנו הרחקת שכנגדם מעל הבורא יתברך.
אך המידות האלהיות הפעליות הן המידות אשר יסופר בהן הבורא יתברך מצד פעולותיו, ואפשר שישתתף בסיפורם עם קצת ברואיו, והותרנו לספר אותו בהם מפני הדחק המצריך אותנו להודיענו ולעמוד על מציאותו כדי שנקבל עבודתו, וכבר מצאנו שמשתמשין במין הזה ממידות הבורא בספר התורה ובספרי הנביאים הרבה מאד, ובתשבחות הנביאים והחסידים, והם גם כן על שני דרכים, הדרך האחד מידות שהן מורות על דמות וצורה גשמית, כמו שאמר הכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו (בראשית א כז), כי בצלם אלהים עשה את האדם (שם ט ו), על פי ה' (במדבר ט יג), אני ידי נטו שמים (ישעיה מה יב), באזני ה' (במדבר יא י), ותחת רגליו (שמות כד י), זרוע ה' (ישעיה נא ט), אשר לא נשא לשוא נפשי (תהלים כד ד), בעיני ה' (בראשית ו ח), ויאמר ה' אל לבו (שם ח כא), והדומה לזה מן האברים הגופיים, והשני מידות שהן מורות תנועות ומעשים גשמיים, כמו שנאמר וירח ה' (שם), וירא (שם ו ה), וינחם ה' (שם פסוק ו), ויתעצב אל לבו (שם), וירד ה' (שם יא ה ועוד), ויזכור אלהים (שם ח א), וישמע ה' (במדבר יא א), ויקץ כישן ה' (תהלים עח סה), ורבים כאלו ממעשי המדברים, אלא שקדמונינו ז"ל בפרשם כתבי הקדש תרגמו לנו המין הזה מן המידות ודקדקו בו כפי יכלתם להבינם דרך כבוד וייחסו הכל אל כבוד הבורא יתברך, כאשר תרגמו והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג) והא יקרא דה' מעתד עלוהי, וירא ה' (שמות ב כד ועוד) וגלי קדם ה'[1], וירד ה' (שמות יט כ ועוד) ואתגלי יקרא[2] דה', ויעל מעליו אלהים (בראשית לה יג) ואסתלק מעלוהי יקרא דה', הוציאו את הכל דרך כבוד והרחיקו אותם מהבורא יתברך כדי שלא ישיגהו שום הגשמה ולא שום מקרה, וכבר האריך בבאור הענין הזה הגאון הגדול רבינו סעדיה ז"ל בספר האמונות ובפירוש סדר בראשית ובפירוש סדר וארא ובספר יצירה מה שיש בו די, ושלא נצטרך עמו לפרשם ולבארם בספר הזה.
ואשר נסכים עליו כולנו כי הדחק הביאנו להגשים הבורא יתברך ולספר אותו במידות הברואים כדי לשער ענין שיקיים מציאות הבורא יתברך בנפשות, והוציאו אותו ספרי הנביאים לבני אדם במלות גשמיות שהם קרובות לשכלם ולהבנתם, ואלו היו מספרים אותו בענין שראוי לו מן המילות הרוחניות והענינים הרוחניים לא היינו מבינים לא המילות ולא הענין, ולא היה אפשר שנעבד דבר שלא נדע, כי לא יתכן עבודת דבר שאינו נודע, ע"כ היה צריך שתהיינה המלות והענינים כפי כח בינת השומע כדי שיפול הענין על לבו על דרך הגשמות המובן מן המלות הגשמיות בתחילה, ואח"כ נתחכם לו ונדקדק להבינו ולהודיעו שכל זה על דרך הקירבה ומליצת הספר ושהענין האמיתי הוא יותר דק ומעולה ומרומם ורחוק מאשר נוכל להבין אותו על תכונת דקות ענינו, והמשכיל הנלבב ישתדל להפשיט קליפות המלות וגשמותם מעל הענין ויעלה במחשבתו ממדרגה אל מדרגה עד שיגיע מאמיתת הענין הנדרש אל מה שיש בכח יכלתו והשגתו, והכסיל הפתי יחשוב הבורא יתברך על דרך הנראה ממליצת הספר, וכשהוא מקבל על עצמו עבודת אלהיו והוא משתדל לעשות לכבודו יש לו טענה גדולה מצד פתיותו ומיעוט הבנתו, מפני שאין האדם נתבע אלא כפי יכלתו והשגתו בשכלו והבנתו וכחו וממונו, אלא שהכסיל כשאפשר לו ללמד החכמה ומתעלם ממנה הוא נתבע עליה ונענש על אשר קיצר ועמד מללמוד, ואלו היה נוהג הספר כשמתרגם הענין הזה המנהג הראוי באמיתו אשר לא יוכל להבינו כי אם המשכיל הנלבב, היו נשארים רוב המדברים בלי דת ובלי תורה מפני קוצר שכלם וחלישות הכרתם בענינים הרוחניים, כי הדבר שיובן ממנו ענין גשמי לא יזיק המשכיל מפני שהוא מכיר בו ומועיל הכסיל כדי להתישב בלבו ובדעתו כי יש לו בורא שהוא חייב בעבודתו.
וזה דומה לאדם שבא אל אחד מאוהביו מן העשירים והיה חייב בארוחתו והיו לו בהמות שחייב לתת להם מספוא ושלח אליו הרבה מן השעורים לבהמותיו ושלח מן המאכל הראוי לו מעט כפי הצורך והמספיק למזונו בלבד, וכן הרחיבה לשון הקודש וכל ספרי הנביאים ודברי החסידים במידות הבורא יתברך במליצות הגשמיות אשר זכרנו כפי הבנת ההמון ובלשון שמדברים בו בני אדם איש אל רעהו, ועל כן אמרו רז"ל בדומה לענין הזה דברה תורה כלשון בני אדם, ורמזו הספרים במעט מן הענינים הרוחניים אשר יבינום אנשי השכל והלבבות להיות הכל שוים בדעת מציאות הבורא יתעלה, ואם תתחלק אמיתת עצם כבודו בדעתם, וכן נאמר בכל ענין דק שיש בספר תורת האלהים, כמו גמול העולם הבא וענשו, וכן נאמר בבאור החכמה הצפונה אשר כווננו לבארה בספר הזה, כי התורה קצרה בבאור ענינה מפני שסמכה בו על אנשי השכל ורמזה ממנה ברמזים להעיר עליה, כבר זכרנום בתחלת הספר הזה, להתעורר אליה כל מי שיוכל לחקר עליה ולדרש אותה כדי שיגיע אליה ויבינה, כמו שנאמר (משלי כח ה) ומבקשי ה' יבינו כל, וכבר הזהירנו הנביא שנשמר מחשב שיש לה' צורה או דמיון כמו שנאמר (דברים ט טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, ואמר (שם פסוק יב) ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ר"ל באמרו ונשמרתם וכו' הזהרו במחשבותיכם ורעיוניכם שלא תמשילו לבורא יתעלה תכנית ולא תדמוהו בדמות ולא דמיון, מפני שלא נפלו עיניכם על דמות ולא על צורה בעת שדבר עמכם, ואמר (ישעיה מ יח) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, ואמר (שם פסוק כה) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, ונאמר (תהלים פט ז) כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, ואמר (שם פו ח) אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך, והרבה כזה.
ומפני שנמנע לדמותו בשכל ולהמשילו ברעיון מצאנו בספר הזה שהוא מיחס רוב שבחיו ותהלותיו אל שם הבורא, כמו שנאמר ויברכו שם כבודך (נחמיה ט ה), ליראה את השם הנכבד והנורא (דברים כח נח), יודו שמך גדול ונורא (תהלים צט ג), ואמר ומפני שמי נחת הוא (מלאכי ב ה), וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (שם ג כ), שירו לאלהים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו (תהלים סח ה), וכל זה לגדל ולרומם עצם כבודו יתברך מפני שאין מתברר במחשבתנו וברעיוננו מענינו אחר מציאותו זולתי שמו הגדול בלבד, אבל עצם כבודו ואמיתת ענינו אין לו דמות ותמונה במחשבתנו, ועל כן שנה במקומות רבים בספר התורה שמו, וכן בספרי הנביאים, כי לא נבין ממנו בלתי שמו ומציאותו, וכבר צרפו שם כבודו אל השמים ואל הארץ ואל העולם ואל הרוחות, כמו שאמר אברהם (ראשית כד ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ, ואמר יונה (יונה א ט) את ה' אלהי השמים אני ירא, ואמר משה רבינו ע"ה (במדבר כז טו) יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, ואמר הכתוב (ירמיה לב כז) אני ה' אלהי כל בשר, והעילה בזה כי הוא נודע אלינו מן הצד אשר ממנו ידענוהו והשכלנו ענינו.
ומצאנוהו נודע אלינו הרבה מצד אבותינו כמו שנאמר (שמות ג טו) ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם, והעילה בזה שנודע אלינו מן הצד שעמדנו עליו והוא קבלת אבותינו אשר ירשנו מהם דרכיו, כמו שנאמר (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ואפשר שנודע אליהם בעבור התיחדם בעבודתו בדורם, מפני שהיו אנשי דורם עובדים לאלהים אחרים, וכן נאמר בהקראו אלהי העברים, אלהי ישראל, כמו שאמר הכתוב (ירמיה י טז) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, ואמר דוד (תהלים טז ה) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, ואלו היינו יכולים להשיג אמיתת ענינו לא היה נודע אלינו בזולתו, וכיון שנמנעה משכלנו השגת אמיתת ענינו, סיפר עצם כבודו שהוא אלהי מבחר יצוריו מדברים ושאינם מדברים, ועל כן אמר למשה רבינו ע"ה בעת ששאלו (שמות ג יג-יד) ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם [וגו'], ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, וכיון שידע שהשם הזה לא יבין העם ממנו אמיתת ענינו הוסיף באור ואמר (שם פסוק טו) כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, והיה רצונו בזה אם לא יבין העם המלות האלו וענינם בדרך שכלם אמור להם שאני הוא הידוע אצלם מצד הקבלה שקבלו מאבותם, מפני שלא שם הבורא דרך לדעתו זולתי אלה השני דרכים, האחד מה שהשכל מראה מדרך אותות פעולותיו הנראות בבריאותיו, והשני מצד הקבלה מן האבות, כמו שאמר הכתוב (איוב טו יז) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם.
ומפני שהיתה השגתנו לכל נמצא על אחד משלשה צדדים, האחד מהם הרגשותינו הגשמיים, כראות וכשמע וכטעם וכריח וכמישוש, והשני בדרך שכלנו, והוא שער הראיה על הדבר הנמצא מסימניו ומעשיו עד שתתקיים לנו אמיתת מציאותו וענינו ממנו בקיום השגתנו בהרגשותינו, והוא הנקרא בספר דעת ומוסר השכל, והשלישי ההגדה האמיתית והקבלה הנאמנת, ומפני שנמנעת השגת הבורא מצד הרגשותינו לא יכלנו להשיגו אלא מצד ההגדה האמיתית ומצד הראיה עליו מאותות מעשיו בלבד, וכיון שעמדו לנו הראיות מצד אותות פעולותיו בברואים ורבו מספרם, רבו סיפורי מידותיו יתעלה בעבורם, וספרוהו הנביאים והחסידים בספורים שאין דומים זה לזה, אמר משה רבינו ע"ה (דברים לב ד) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, ואמר עוד (שם י יז) הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא וגו', ואמר (שם פסוק יח) עושה משפט יתום ואלמנה וגו', ואמר הוא יתעלה בסיפור מידותיו (שמות לד ו) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים וגו', וכל אלה המידות הראיה עליהם מסימני מעשיו בבריאותיו והחכמה והיכולת הנראות במעשיו, ואם נחקר על הענין הזה בשכלנו והכרתנו נלאה מהשיג הקטן שבקטנים מחלקי מידותיו ושבחיו, כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים מ ו) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו', ואמר (שם קו ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, ואמר (נחמיה ט ה) ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה, וכבר אמרו ז"ל (ברכות לג:) ההוא שלוחא דצבורא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא העזוז החזק והאמיץ, אמר ליה סיימתינהו לכלהו שבחי דמרך, אנן האל הגדול הגבור והנורא אי לאו דמשה אמרינהו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוה אמרינן להו, ואת שבחתיה כולי האי, משל למלך שהיה לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסים אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו, ואמר (תהלים סה ב) לך דומיה תהלה אלהים בציון, ואמרו קדמונינו ז"ל (מגילה יח.) סמא דכולא משתוקא, משל למרגניתא דלית לה טימי כל כמה דאת משבח לה את מגנה לה, על כן אתה צריך להטריח נפשך עד שתדע את אמיתת בוראך יתעלה מצד סימני מעשיו ולא מצד עצם כבודו, כי הוא קרוב מכל קרוב מצד פעולותיו ורחוק מכל רחוק מצד דמות עצם כבודו והמשלו, כי לא נוכל למצאו במחשבתנו מן הצד הזה כמו שהקדמנו, וכשתגיע להוציאו ממחשבותיך והרגשותיך כאלו איננו נמצא, ומצאת אותו מצד סימני פעולותיו כאילו אינו נפרד ממך, זאת היא תכלית ידיעתו אשר הזהיר הנביא עליה באמרו (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו'.
ואמר אחד מן החכמים, "היודע את הבורא דעת יתירה הוא נבהל בענינו יותר", ואמר אחד, "החכם שבבני אדם בדעת הבורא הוא יותר סכל באמיתת עצם כבודו, ומי שאינו יודע אותו הוא סבור שיודע עצם כבודו", ונשאל קצת החכמים על הבורא מהו, ואמר אלוה אחד, אמר לו השואל ואיך הוא, אמר לו מלך גדול, אמר לו ואנה הוא, אמר לו בצפיה, אמר לו השואל לא שאלתיך על זה, אמר לו שאלתני במלות האלה שמורות על המידות הראויות לנברא ולא על בורא, אך המידות שצריך להבין מבוראנו יתעלה הן מה שאמרתי לך, מפני שאי אפשר לנו זולת זה, ונאמר על קצת מן החכמים שהיה אומר בתפלתו אלהי אנה אמצאך אך אנה לא אמצאך, נסתרת ולא תראה והכל ממך מלא, דומה למה שאמר יתברך (ירמיה כג כד) את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', ותכלית דעתך אותו שתודה ותאמין שאתה בתכלית הסיכלות באמיתת עצם כבודו, וכשתדמה לו צורה במחשבתך או המשל ברעיונך השתדל לחקר על ענינו אז תתברר לך מציאותו ותדחה ממחשבתך דמותו עד שלא תמצאהו אלא בדרך הראיות בלבד, והדמיון בזה על דרך הקרוב מצאנו אמיתת הנפש מבלי שנשיג ממנה צורה ולא דמות ולא מראה ולא ריח, אע"פ שפעולותיה נראות ומעשיה ניכרים בנו, וכן השכל שפעולותיו וסימניו נכרים ונראים לא נשיג ממנו דמות ולא צורה ולא נמשילהו ברעיוננו, כל שכן יוצר הכל אשר אין כמוהו יתברך, ואמר הפילוסוף אם הדברים יגעים בענין הנפש קל וחומר בענין הבורא יתעלה, וכיון שהגענו עד הנה מדברינו אין צורך לבאר הענין הזה יותר, מפני שאנו חייבין לרהות ולירא ולהזהר ממנו, כמו שאמר קצת החכמים (ספר בן סירה, חגיגה יג.) במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשת התבונן ואין לך עסק בנסתרות, ואמרו רז"ל (חגיגה יא:) כל מי שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם, ואמרו בהיסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע (איוב לז כ), אם בא אדם לספר גבורתו של מקום מתבלע מן העולם (מגילה יח.), ואמר הכתוב (שמואל-א ו יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה', ואמר (משלי כה ב) כבוד אלהים הסתר דבר, רוצה לומר להסתיר סודו מבני אדם שאינם חכמים, ואמר (תהלים כה יד) סוד ה' ליראיו.
וממה שצריך שתדע ויתבאר אצלך מענין החושים הגשמיים אשר זכרנו, והחושים הנפשיים אשר הם הזכרון והמחשבה והרעיון והזמם וההכרה שכולם מגיעים עד ענין אחד והוא השכל הנותן להם כח להשגת הענינים, ולכל חוש מהם ענין מיוחד להשיגו ולא ישיג זולתו, כמראים והצורות אשר לא נשיגם כי אם בחוש הראות בלבד, וכהקולות והניגונים אשר לא נשיגם כי אם בחוש השמע בלבד, וכן הריח ומיני המורחים בחוש האף, וכן מיני המטעמים בחוש הטעם בלבד, והחום והקור והרבה מעניני האיכות בחוש המשוש, ולכל חוש מהם כח להשיג מוחשו עד גבול ידוע מגיע אצלו, ואחר יעמוד בתכלית הגבול ההוא, כראות, שהוא משיג הדבר הנראה מקרוב, וכל אשר ירחק ממנו תחלש השגתו אותו עד שתעמוד ולא ישיגהו, וכן חוש השמע וכן שאר החושים, ואי אפשר להשיג מוחש מבלעדי חושו המוכן לו, ומי שיטרח להשיגהו בזולתו לא יגיע אל חפצו, כמו מי שיטרח להשיג הנגון בחוש ראותו, והמראים בחוש שמעו, והטעמים בחוש משושו, לא יוכל למצאם ולהשיגם, ואם הם נמצאים מפני שמבקשם בבלעדי האברים אשר בהם יושגו, וכן נאמר בחושים הנפשיים אשר זכרנו שיש לכל חוש מהם כח מיוחד להשיג מוחש מיוחד לא יושג בזולתו, והגבול אשר יגיע החוש אליו יעמד אצלו כמו שזכרנו בחושים הגשמיים, וכן נאמר בשכל שהוא משיג הדברים המושכלים בעצמו ובדרך הראיות, מה שהוא קרוב אליו ישיגהו באמיתת עצמו, ומה שהוא רחוק ונעלם ממנו ישיגהו בדרך הראיות המורות עליו, וכיון שהבורא יתברך נעלם מכל נעלם ורחוק מכל רחוק מצד עצם כבודו אצלנו, לא ישיג השכל זולתי ענין מציאותו בלבד, ואם ישתדל להשיג אמיתת עצם כבודו או לדמותו תהיה מציאותו נעדרת ממנו אחר המצאו מפני שהשתדל בדבר שאיננו ביכלתו, כמו שספרנו מהעדר המוחש הגשמי כשמבקשים אותו בבלתי החוש המוכן לו, ועל כן אנחנו צריכים לבקש מציאות הבורא יתברך מצד סימני מעשיו בברואים, ויהיו לנו לראיות עליו, וכשתתקיים לנו מציאותו מן הדרך הזה אנחנו צריכים שנעמוד ולא נבקש במחשבותינו לדמותו ולא ברעיונינו לשים לו תבנית ולהמשילו ולהשיג הוית עצם כבודו, ואם נעשה כן, ואנו חושבים להקריבו אל בינתנו, אז תעדר ממנו מציאותו, כי כל המתדמה במחשבותינו הוא ענין זולתו, ואמר הכתוב (משלי כה טז) דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאותו.
וראיתי לקרב לך הענין הזה בשני דמיונים קרובים, האחד מהם יורך כי כל חוש משיג מוחשו, ואחר יעמד ויתחיל חוש אחר סמוך לו, ואחר יעמד גם הוא, וכן שאר החושים, וכשיעמדו יתחיל השכל להשיג מה שיש בכחו להשיג, וכל זה בענין אחד בעצמו, והוא שתחשוב באבן מושלכת מרחוק עשתה צליל והכתה אדם אחד, השיג בחוש ראותו מראה האבן ודמותה, והשיג בחוש שמעו צליל אבן, והשיג בחוש משושו קרירותה וקשויה, ואחר עמדו החושים הגשמיים ולא השיגו מענין האבן יותר מזה, ואחר כך השיג השכל כי יש לאבן משליך השליכה, מפני שהתברר כי האבן לא נדה ממקומה מאליה, כי מה שדרכו שיושג בחושים הגשמיים ימנע מהשכל להשיגו בבלעדיהם, כל שכן שימנע מהחושים הגשמיים מה שדרכו שיושג בשכל בלבד, וכיון שנמנע משכלנו להשיג הויית עצם כבוד הבורא יתברך איך יהיה לנו רשות להמשילו או להגבילו ולדמותו לשום דבר ממושגי חושינו הגשמיים, וזה דבר נמנע, והדמיון השני יורך כי הענינים הרוחניים כאשר נעמוד על ברור מציאותם אין מן הזריזות לדקדק בהם ולחקר על גופם, כי זה מפסיד את שכלנו, וזה כמי שטרח להשיג השמש מצד אורה וניצוצה וזריחתה ורוחק האופל ממנה יעמוד על מציאותה ונהנה ממנה ומשתמש לאורה ומגיע אל הענין המבוקש ממנה, ומי שיטרח למצאה מצד עגולה וכוין בעיניו להביט אל עין השמש תכהינה עיניו ויעדר אורם ולא יהנה מהשמש, וכן יקרנו כשנשיג מציאות הבורא יתעלה מצד אותותיו וחכמתו בהם ויכלתו בכל ברואיו נשכיל ונבין ענינו, אז יאור שכלנו בידיעתו ונשיג כל מה שיש בכח שכלנו להשיג, כמ"ש (ישעיה כח יז) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך, ואם נטריח שכלנו להשיג ענין עצם כבודו ולדמותו ולהמשילו במחשבותינו נפקד שכלנו והכרתנו ולא נשיג בהם שום דבר מן הידוע לנו, כמו שיקרה לעיננו בהביטנו אל עין השמש, וצריכים אנו להזהר בענין הזה ולזכרו בחקרנו על ענין מציאות הבורא יתברך, וכן אנו צריכים שנזהר במידותיו אשר ספר בהם עצם כבודו ואשר ספרוהו בהם נביאיו שלא לחשב אותם כנראה מהמלות ומה שיורה עליהם פרושם הגשמי, אך צריך שנדע ידיעה ברורה כי הם על דרך העברות ומליצות כפי כח הכרתנו ויכולת תבונתנו ושכלנו מפני דוחק צרכנו לדעתו ולרוממו, והוא יתברך גדול ומרומם מכל זה עד אין תכלית, וכמו שאמר הכתוב (נחמיה ט ה) ומרומם על כל ברכה ותהלה, ואמר אחד מן הפילוסופים מי שקצר שכלו להבין ענין הפשיטות החזיק בשמות אשר דברו בהם הספרים הנתונים מאת הבורא ולא ידע כי המליצה בספרי התורות לא תהיה אלא כפי בינת מי שניתנו להם לא כפי מה שמליץ בה המדבר אליהם, אך הם כמו השריקה לבהמה בעת שתות המים שמביאתה לשתות יותר ממה שהיה עושה הדבור הצח והנכון, וכאשר תעמד על המעלה הזאת מן היחוד בשכלך ותבונתך, יחד נפשך לבורא יתעלה והשתדל להשיג מציאותו מצד חכמתו וגבורתו וחנותו ורחמנותו ורוב השגחתו על ברואיו, והתרצה אליו בעשותך זאת, אז תהיה ממבקשי ה' ואז תשיג ממנו העזר והאומץ להבינו ולדעת אמיתת ענינו, כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים כה יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, ואני עתיד לבאר לך דמיונות בשער השני מן הספר הזה, כשתתנהג בהם ותלך בנתיביהם יקל עליך הדבר בעזרת האל יתעלה.
אך מפסידות היחוד בלב שלם הרבה, מהם לשתף הבורא, והוא על כמה פנים, מהם אמונת בעלי השניות ובעלי השלוש, ומהם עבודת הצורות והשמש והירח והמזלות והאש והצמחים והחיות, ומהם הגשמת הבורא עם ידיעת הכוונה שכוון בה הספר, ומהם השתוף הנעלם והוא החונף בעניני הדת לבני אדם, והוא על כמה ענינים אני עתיד לבאר אותם בשער החמישי מן הספר הזה בעזרת השם, ומהם הנטיה אל תאוות הגופות המגונות, כי הוא שתוף נעלם מפני שמשתף האדם עם עבודת אלהיו עבודת תאותו, והכתוב אומר (תהלים פא א) לא יהיה בך אל זר, ואמרו רז"ל (שבת קה:) איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר.
ושמא הכסיל הפתי כשיקרא הספר הזה ויעמד על מה שזכרנו בשער הזה יאמר בלבו היעלם ענין היחוד ממי שלמד דף אחד מן התורה עד שיעיר אותנו המחבר הזה עליו ויורנו אותו, אומר בתשובתו כמו שצוה החכם (משלי כו ה) ענה כסיל כאולתו וגו', כי האומר זה הכרתו חלושה להבין כלל הענינים המגיעים על מינים נחלקים, כי הענין הכולל אם מגיע על מינים נחלקים קבולם מתחלק ברב ובמעט ובחזק ובחלש, והדומה לזה תועלת אור השמש שכוללת כל בני האדם, ומצאנו אותה מתחלקת לשלשה חלקים, האחד מהם למי שעיניהם מאירות ונצלות מכל חלי שהם נהנים מן השמש ומשתמשים לאורה ומגיעים לכל הנאתם ממנה, והחלק השני העיורים אשר נעדר אור עיניהם לגמרי אין השמש מועילה אותם ולא מזקת אותם אבל תועלתם ממנה תהיה ע"י אמצעים, והחלק השלישי בני אדם שנחלשו עיניהם מהשתמש בהם כנגד השמש והשמש מזקת אותם אם לא יסתירום מאורה, שאם ימהרו לרפא עיניהם בכחלים וברטיות ובתקון מאכלם עם שמירת עיניהם מהשתמש בהם לאור השמש אפשר שיגיעו אל הבריאות ויהנו בשמש שהיתה מזקת אליהם, ואם יתעכבו לרפא עיניהם יגיעו אל כת העורים במהרה ויעדר מאור עינם לגמרי, ועל הדמיון הזה יתחלק ענין היחוד הנכתב בספר התורה לקהלת המדברים, אחר שכלל אותם ככלול אור השמש לכל בעלי העינים כאשר זכרנו, ומתחלקת הבנתם לשלשה חלקים, האחד מהם אנשי השכל הצלול והתכונות הזכות, והחלק השני בני אדם ששכלם חלש מהבין מה שיש בספר התורה לגמרי, והחלק השלישי בני אדם שקצר שכלם מהשיג כמו הכת הראשונה אך יש בהם כח להכיר רב הענינים הקרובים הקלים, והכת הראשונה שהם אנשי השכל השלם הנמלט מכל פגע, כשהם משימים אל לבם להבין מה שהגיע אליהם בספר התורה בענין היחוד יבינו אותו ויכנס ענינו בליבם בכח הבנתם וזכות שכלם, ואלה הם שאינם צריכים אל הספר הזה אלא להזכירם דבר שהתעלמו ממנו, אך הכת השניה אינה יודעת ספר תורת אלהים כל שכן היחוד אשר בו, והם שומעים את שמעו ואינם מבינים ענינו, אין להם תועלת ולא נזק בספרי זה כלל, והכת השלישית שמבינים היחוד אשר בספר תורת אלהים קצת הבנה ואין בכח הכרתם להבין ענינו ולעמד על אמתתו, ואם יורם אותו מורה ויבינם ענינו על דרך המופתים האמיתיים והראיות השכליות יתברר להם ענינו ויגלה להם סודו ויגיעו לכת הראשונה, ואם יתעלמו מחקר ויתרשלו מעיין במה שיחזק הכרתם וילטש שכלם ירדו אל מדרגת הפתאים, וספרי זה מועיל לכת הזאת תועלת גדולה וכוללת, מפני שיכולים לחקור ויהיה להם הספר הזה ככחלים המועילים לבעלי העינים החלושות שמקוים הארוכה ברפאם אותם, וכבר המשיל הספר האדם הכסיל בעיור והחכמה באור והסכלות בחשך, באמרו (קהלת ב יג) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, ואמר (קהלת ב יד) החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך, ואמר (ישעיה מב יח) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, והמשיל החכמה והמוסר בעץ החיים, ככתוב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה וגו', ואמר (שם ד כב) כי חיים הם למוצאיהם, ואלהים יורנו דרך ידיעתו ויישירנו לעבודתו ויפיק לנו רצונו ברחמיו ובחמלתו, אמן.