זכר למקדש/הערות הרב מפוניבז'
|
< הקודם · הבא > |
במש"כ בפתיחה בדבר שעיקרו מדרבנן ל"א בו כעין דאו' תיקון, נראה מזה להא שפשטו האחרונים אם חציצה פוסלת טבילת בע"ק לתפלה מהא דיומא ל"א א', דאר"י בטבילת הנכנס לעזרה דכל דת"ר כעד"ת, דאין ראיה משם שהוא עיקרו דאו' לכל הטמאים כשיכנסו לעזרה משא"כ לטבול לתפלה עיקרו דרבנן ועי' בכורות נ"ב א' דאמרי' במעשרות כל דת"ר כעד"ת ע"ש ברש"י ותוספות, וביבמות ב' א' לא ס"ל לרב כלל הך סברא, ואפשר דבכה"ג י"ל כהא דפ"ג דידים דאין דנין ד"ס מד"ס ולא מד"ת, דהא רב גופיה ס"ל בכתובות פ"ד א' חכמים ע"ח לדבריהם כשל תורה, ואש"ק הגרע"א בשבת נ"ג ב' דלרב קאי שם [ועיין תוספות עירובין פ"א שבלא זה א"ש] ואכמ"ל יותר:
בפ"א האריך באין מלך בישראל על מי החובה, ע' תפי"ש שכתב בפשיטות דהא דחכמים תקנו שהמלך יקרא מפני כבוד התורה ולא זכר שר ד' התוי"ט דאסיק לה אקרא דיהושע שא"ל מ"ר תקרא את התה"ז, וע' בספר מנחה בלולה פ' וילך שכמדומני דבריו מתאימים עם הס' יראים והסמ"ג ע"ש:
שם, לא העיר הרב המחבר שיחיה מד' התוספות פסחים ג' ב', דיושבי חו"ל פטורים מראיה וא"כ גם מהקהל פטורים לפ"ד הרמב"ם ששלל מכלל זה רק נשים טף וערל, ודבריו צודקים מהא דגמרינן ראיה ראיה מהקהל כחגיגה ג' א' ד' אלא שגוף ד' התוס' לא נמצא מקור לזה ועיין משנה למלך וצל"ח (פסחים שם), ובספר הפלאה שלהי כתובות, ואאמו"ר הג' ז"ל העיר מדברי רש"י סנהדרין י"א א' ד"ה ומפני גליות ישראל:
ואני בעניותי הנ"ל ראיה דחייבים מהא דס"ל לר"ע בסנהדרין פ"ט א', דאין ממיתין לזקן ממרא עד הרגל מדכל ישראל ישמעו ויראו, ולר"י כותבים ושולחים דכ"מ מדלא כ' יראו ויראו, ות"ל דביושבי ח"ל בע"כ צ"ל כדברי ר"י וא"כ למה חלק ר"ע מדאו' ול"ל דבאמת א"צ להודיע לכולם מדחברך חברא א"ל וחד"ח חברא א"ל וכב"ב ל"ט דז"א דא"כ גם בפחות סגי וככתובות ז' ב', דבועז לקח עשרה אנשים לפרסומי מילתא דמואב ול"מ, וביבמות ק"א ב' דעבד עובדא חליצה בחמשה לפ"מ ובערכין ט"ו ב' מלתא דמתאמרה באפי תלתא ל"ב משום ל"ב, ועיין בב"ב שם [וצל"ח בין הנושאים ויתיישב בזה דלא תקשה על האו"ז דס"ל דצריך ב"ד של ג' לסידור הגט מהא דכתובות כ"ג א' דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא והרי ב"ג א"ל קלא ואכמ"ל] א"ו גזה"כ לדעת ר"ע שצריך לקיים וכל ישראל ישמעו וייראו בפ"א לא בזמנים מחולקים, ול"נ דמ"מ יודע להם מדבאים לקיים מצות שמחה ברגל דז"א דא"כ גם ריב"ב ה"ל לעלות לירושלים למען מצות שמחה א"ו דגם משמחה פטורים יושבי חו"ל, וק"ו הדברים מדפטירי מפסח לשי' התוס' ואפשר דהתוס' רק לריב"ב הוא דכ"כ ואה"נ דלא קי"ל הכי, וא"כ הדק"ל וא"ל דבע"כ ל"ד כל ישראל מהא דנשים פטורות מראיה וא"כ הרי גם הם בכלל וכל ישראל, אלא דלדברי הכ"מ פ"ג מממרים רק בז"מ פליג ר"ע, וא"כ א"ש דבז"מ ל"ש נשים כלל. אולם דבריו תמוהים דבתוספתא דסנהדרין מבואר להדיא דבכולהו פליג [ועי' ספרי פ' ראה שנראה שם חסור בדפוס וכמ"ש בסק"א בס"ד], אבל י"ל דמשום הא לא איריא שי"ל ר"ע לשיטתו דס"ל דנשים חייבות באמת בראיה מהא דמבעיא ליה לר"ז בר"ה ו' ב' אם נשים חייבות בב"ת מדפטורה מראיה, ומצינו לר"ע בספרי ר"פ מטות דדרש מדכ' ואשה שנשים עוברות בבל תאחר כאנשים וא"כ בע"כ דס"ל דחייבות בראיה, ובע"כ דיושבי ח"ל נמי חייבים וא"ש:
אך במק"א כתבתי בס"ד דר"ע יפרש לא יחל דברו היינו לא יאחר כמ"ש הרשב"ם ז"ל, וע"כ לא מייתי הגמרא לפשוט מזה האיבעיא דלדידן ס"ל לא יחל לא יחלל כנדרים פ' ב' והיינו רבותא דברייתא שם ע"ש בר"ן, וא"כ י"ל דגם ר"ע ס"ל דנשים פטורות מראיה ומ"מ לענין ב"ת ריבה הכתוב משא"כ לדידן ודוחק.
עוד ה"נ דס"ל לר"ע כדעת הירושלמי דבראית פנים גם נ"ח, וא"כ ע"ז שפיר קאי ובאת שמה והבאתם שמה שאר קרבנות של נדרים, אלא דבחגיגה ד' ב' דברייתא דערל וטמא פטורים מראיה כר"ע אתיא דערל כטמא משוי ליה, ושם מבואר דקרא דוב"ש וה"ש בקרבן ראיה מדבר וא"כ אאל"כ, ואפשר דכוונת ר"ז הוא עפ"ד הירושלמי ריש חגיגה דמבע"ל באיזה מקום רואים פנים אם בעזרה או בהר הבית ופשיט ליה מדטמא פטור מכלל דבעזרה ע"ש, וז"ש שפטורות מראיה וא"כ ל"ש בנשים דאשה בעזרה מנין או בהר הבית ומשום דחייבות בשמחה והרי יכולים לאכול גם בכל העיר אלא דהר הבית לפני ה' מקרי עיין ר"ה כ"ז א' ובטורי אבן שם, ולפ"ז י"ל דר"ע ס"ל דר"פ גם בהה"ב סגי א"כ גם נשים חייבות אף דפטורות מראיה, וא"כ דברי תוספות נכונים, ורק מהא דחגיגה שם למ"כ:
ובחידושי הקשיתי על אביי במ"ק י"ד ב' דפריך ליה לרי"ו איך דנין ד"נ במועד והרי אר"ע שאסור לטעום כל אותו היום ומבטלים משי"ט ותקשה ליה לר"ע מדר"ע בעצמו שז"מ ממיתין אותו ברגל דוקא, ולכן דנתי שי"ל דברגל דקאמר היינו בערב הרגל וכהא דחייב לטהר א"ע ברגל שכ' רש"י בביצה י"ז ב' דבעה"ר קאמר, וא"כ אז אכתי לא היו כל ישראל, א"ו דרוב ישראל נמי כל קרי ליה וא"ש, ומיהו הכא בפ' הקהל דכ' בבא כל ישראל הרי כ' בתריה הנשים והטף, י"ל דש"ה דגלי קרא משא"כ בשאר דוכתי רובו ככולו, ואפשר דמדמרבה אח"כ לכל י"ל דהכא לא נדרוש כל ישראל שיהיה ככלו ישראל למעוטי ח"ע וחב"ח, כמש"כ הרב המחבר שליט"א דאצטריך לגופיה כפשוטו:
בפ"ב בפ' בגוף הקריאה שינוי נוסחאות בזה, עיין במשנה שבירושלמי הגי' עשר תעשר וכתל"ע בו"ק עד שגומר א"כ כלשון היראים וסמ"ג, ומש"כ התוי"ט שהרע"ב מפרש שלא כרש"י תמוהים דבריו:
עיין רש"י מש"כ שקוראים פ' המעשרות מפני שהוא שנת אסיף, ותמה הגר"ץ בהגהותיו דהא בשביעית ליכא כלל תרו"מ, וכבר קדמו התוי"ט והביא טעם הירושלמי שע"י שיצאו משביעית לשמינית שלא לשכוח תורת המעשרות, ולפ"ז י"ל דבשביעית השביעי שהיא שנת היובל ל"ש טעם זה, וי"ל שלא היה קורא אז באמת פ' המעשרות, ואפשר שלא הי' כלל אז מצות הקהל מדתנן בשמיני במוצאי שביעית אלמא תרתי בעינן דשנת היובל לאו שמינית מיקריא, אלא דלר"י בערכין י"ב ב', דשנת היובל עולה לכו"כ, שפיר י"ל דגם בשמיטה האחרונה נהגו, משא"כ לחכמים וא"ש בזה דקדוק התוי"ט למה תנן כלל בשמיני כיון דלא סגי לי' בלא במוצאי שביעית די"ל משנתנו כחכמים דר"י מדינא קמ"ל, אך צ"ע דבתורה כ' במועד שנת השמטה ולא נזכר שמינית כלל, וע' ג"כ תוספות ר"ה ט' א' דסמ"ש דשם כר"י [ועמש"כ המהרש"א ע"ד התוס' ד"ה מצוה צ"ל משנתנו כר"י דסנהדרין פ"ב, אלא שדבריו א"מ ואכ"מ] ודקדוקו של התוי"ט י"ל כמ"ש המחבר שאולי טמנו רבינו הקדוש ברמז דגם בי"ט האחרון יכולים להשלים מצות הקהל, וע' בקול הרמז מ"ש עפ"ד רש"י בפה"ת ע"ש:
שם אע"פ שיש שם לענ"ד לועזות, פשוט ששייך להלכה ו' שלאחריה עיין שם, אף שהתוי"ט מ"ח העתיק כהנדפס:
בפ"ד באיזה מקום היה, עיין בתוספתא דלראב"י קרא בהר הבית ומייתי קרא דעזרא, ובגמ' מייתי לה לקריאת כה"ג:
בפ"ה ודרשות נדרשות בה וגו' עד סוף, עיין בחסדי דוד שנדפס מחדש פירש בא"א, והעיטור בכורים פירש דקאי ע"ד משוח מלחמה: