הר המוריה/תמידין ומוספין/י

הר המוריה ‏ תמידין ומוספין י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

פר

ואיל וכו'. כ"ה בפרשת פינחס ונזכר ביומא ע' א' יעו"ש היטיב.

איל

העם. וכרבי דהלכה כמותו לגבי ר"א בר"ש ביומא ג' א' ע' ב' ועוד דר"ע ור"א ס"ל כוותיה כמבואר התם יעו"ש ועיין לקמן פ"א מהל' עבודת יוה"כ ה"א וכ"כ מרן כאן.

נאכל

לערב. ועיין מנחות צ"ט ב' ועיי"ש (לקמן בה' עבודת יוה"כ בסי' פ"ג) ועיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הט"ז ועיין לעיל פ"ז ה"ב ופ"ח ה"א.

ב

נשרף

שבן וכו'. עי' פ"א ממעשה הקרבנות ובפ"ה שם הי"ב ולקמן בפ"א מהל' עבודת יוה"כ.

ג

י"ג

פרים וכו'. כן מבואר בתורה פרשת פינחס ועיין סוכה נ"ה ב' וע"ע במנחות ק"ג ב' וע"ע ירושלמי פ"ג דחגיגה ה"ח (הבאתי בפ"ו ה"א ד"ה הצריכין להם).

ד

פוחתין

א' וכו'. שם בסוכה ושם מ"ז א' ועיין ערכין י' ב' יעו"ש.

ה

פר

ואיל וכו'. מפורש בפרשת פינחס ובסוכה שם מ"ז א' ושם נ"ה ב'.

וזה

מוסף וכו'. והיינו הק' של פז"ר קש"ב המוזכר בר"ה ד' ב' יומא ג' א' סוכה מ"ז א' מ"ח א' חגיגה י"ז א'.

ו

מנסכין

את וכו'. סוכה מ"ב ב' ועיין תענית ג' א' ובתוספתא דסוכה פ"ג.

ודבר

זה הל"מ וכו'. עי' סוכה ל"ד א' מ"ד א' שבת ק"ג ב' ר"ה ט"ז א' תענית ג' א' מו"ק ג' ב' זבחים ק"י ב' מעילה י"ג ב' ועיין ירושלמי שביעית פ"ק ב' א' ופ"ד דסוכה ה"ו ובתוספתא שם פ"ג.

של

שחר וכו'. ר"ל אבל בשל ערב לא היה מנסך כדאיתא יומא כ"ו ב' ועיין תוספתא דסוכה פ"ג. ועיין לח"מ שהביא ראיה למרן דהיה מנסך המים בשעת ניסוך היין מהך דסוכה מ"ח ב' יעו"ש ולא ידעתי מאי דמסיק ומשמע דהיה מנסך שניהם יחד וכדי שיכלו יחד עשו כן הנקבים עכ"ל כיון דמבואר כן במשנה בהדיא כדי שיהיו כלים בבת אחת יעו"ש בש"ס ועי' בירושלמי שם וע"ע בתענית כ"ה ב' יעו"ש ועי' לקמן הלכה ז'.

ז

מכלי

אחד וכו'. כן מפרש רבינו הא דאיתא בסוכה מ"ח ב' עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא היינו שעירה כלי של יין לתוך של מים ועירן מכלי אחד או שעירה כלי של מים לתוך כלי של יין ועירן מכלי אחד יצא. אבל יש לפרש בדרך אחר דקאמר שם דבספל המזרחי היה ניתן של יין ובספל המערבי היה נותן מים וע"ז קאמר דאם עירה המים לתוך המזרחי והיין לתוך המערבי יצא וכן נראה מלשון רש"י ד"ה אתי לאשחורי וכו' אמנם רבינו מפרש דה"ק דאם עירן באחד יצא ונמצא דהיה הולך היין והמים מעורבין בספל אחד לכן אשחורי משחר. שוב ראיתי בתוס' יו"ט סוכה שם שהרגיש בזה. ועי' בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' י"ח.

הקדים

ניסוך וכו'. עיין רש"י ותוס' תענית ב' ב' יעו"ש היטיב ועיין בירושלמי פ"ד דסוכה ה"ו (והובא במל"מ).

דרומית

מערבית וכו'. זבחים ס"ג א' ובפ"ז דתמיד ועיין לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות הי"א וי"ב יעו"ש.

כמו

שביארנו. לעיל פ"ב מהל' מעה"ק ה"ב יעו"ש.

זהב

מחזקת וכו'. סוכה מ"ח א' וכת"ק שם ועי' זבחים ק"י ב' מעילה י"ג ב' ובתוספתא דזבחים פי"ב יעו"ש.

של

כסף וכו'. שם וכת"ק דס"ל הכי.

ח

הגבה

ידך וכו'. יומא כ"ו ב' סוכה מ"ח ב'.

ט

כך

מעשהו וכו'. שם מ"ח ב' ועיי"ש נ' א' ועיי"ש בירושלמי ה"ז.

י

ממלא

מן וכו'. שם בסוכה מ"ח ב' וכתב שם רש"י הטעם משום דחסר מן המים כשיעור הארס ועי' שם בתוס' ד"ה שהיין וכו' וצ"ע אמאי נאדו מפשטי' משום דאסור בשתי' ובעינן ממשקה ישראל המותר לישראל ובאמת בירושלמי איתא טעם שכתבתי ואולי דהיה קשה להו אם נימא דטעם דאסור למזבח משום דאסור להדיוט ותו ליכא ביה טעמא אחרינא א"כ איך קאמר בב"ב צ"ז ב' אי למעוטי מגולה סכנה היא. ואיך ס"ד דאתי למעוטי מגולה הא פשיטא דאסור להדיוט דמשום דהוא אסור להדיוט לכן אסור לגבוה ול"ל מיעוטא ע"ז לכן פי' דיש טעם אחר לפסול לגבוה וזה הוה ס"ד דלא שייך זה בהדיוט ומ"מ פריך והא סכנה הוא והבן ועיין לעיל פ"ו מהל' איסורי מזבח ה"י.

יא

ברביעי

היו וכו'. וכרב ספרא דמנח ביה סימנא הומבה"י.

יב

כבר

ביארנו. לעיל פ"ד מהלכות כלי המקדש ה"ב.

וכולן

עובדין וכו'. שם הלכות ד' וה'.

היו

כל וכו'. ה"ז מבואר בסוכה נ"ה ב'.

יג

לא

היו וכו'. שם במשנה ובגמ' שם.

כולן

כאחד וכו'. עי' לח"מ מה שהעיר בזה למה פסק כר' ולא כרבנן ונ"ל לפי שזה הוא הפ' של פז"ר קש"ב שהוא טעון פייס בפ"ע כמו שפי' רש"י בכל המקומות שציינתי לעיל בס"ק ח' ועי' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ז ופ"ק דחגיגה ה"ו יעו"ש היטיב ועי' בתוספתא פ"ז דסוכה. ועי' בחי' הרמב"ן סוכה מ"ח א' מה שהאריך קצת בענין המשמרות בכל הסכות שלא כדברי רבינו יעו"ש היטיב.

כמו

שביארנו. עיין לעיל פ"ד מהל' כלי המקדש ה"ג.

יד

ס"א

עשרון וכו'. מנחות ק"ג ב' ותוספתא שם פי"ב.

היו

מערבין וכו'. שם ושם.

טו

נסכי

הפרים וכו'. לכאורה משמע דכל מין בפ"ע קרב אבל אישי המין מערבין יחד אע"פ שהם קרבנות בפ"ע וצ"ע הא שם ילפינן מהקטירו דכל קרבן בפ"ע צריך להיות מוקטר ואפי' במין אחד וכמש"כ רבינו לקמן בפ"א מהל' קרבן פסח ה"ו וכמ"ש לשון רבינו בהלכה ט"ז ויש לעיין בזה.

טז

מערבין

אותם וכו'. עי' פסחים ס"ד ב' מנחות פ"ט ב' תו"כ ויקרא פי"ז ופ"כ ועי' ירושלמי פסחים ה"י וז"ל כתיב והקטירו אותו והקטירו והקטירם מה ת"ל והקטירו אותו הכשר ולא הפסול והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והקטירם כלם כאחת הכא את מר והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והכא את מר והקטירם כלם כאחד (ובפסחים שם בבבלי מפרש דהקטירו כלם כאחת אתי למימר שלא יקטיר הקרבן איברים איברים אלא יקטיר כל האימורים כלם כאחד יעו"ש היטיב) א"ר לא כאן במגס וכאן ע"ג המזבח עכ"ל ופי' הקרבן העדה דבמזבח יערב כל החלבים בבת אחת אבל במגס לא יערב יעו"ש והנה במאי דמכשר להקטיר ע"ג המזבח ביחד בוודאי ליתא דא"כ מאי מקשה כאן במנחות לימא מאי דמערבין היינו ע"ג המזבח. גם מאי דאסר לערובינהו במגס ק"ל מהא דאיתא ביומא ס"ז ב' דהיה נותן ביחד אימורי פר ושעיר הנשרפין לכן נ"ל איפכא דבמגס שרי להניחן ביחד וע"ג המזבח צריך להקטיר כל אחד בפ"ע ובהכי ניחא לי לפרש דברי הש"ס דיומא התם דמקשה ומקטירן ס"ד ר"ל והא אסור להקטירן ביחד כמות שהן מעורבין ומשני נתנן ביחד במגס כדי להקטירן כאו"א בפ"ע ויציבא מילתא בעזר ה'. ועיין בתוספתא דמנחות פ"ד דבמנחות מותר לערב לכתחלה בשוין ולהקטירן יחד יעו"ש.

מקטיר

הכל וכו'. כן מבואר שם פ"ט ב' דמשני ר' יוחנן אם נתערבו קא אמר יעו"ש ואף שהאי שינוייא לא קאי הוא מטעם אחר דא"כ בכבשים ואלים אף בדיעבד לא יעו"ש ומטעם זה נאדי מהך תירוצא אולם הדין דין אמת ופשוט וק"ל ועיין זבחים ע"ד א' ע"ז ב' פ' א'.

יז

כשרות. כ"ה שם במשנה עיי"ש כ"ג א' יעו"ש ודווקא אחר שנבלל אבל קודם שנבלל פסול כ"ה שם במשנה.

יח

הקטיר

מנחות וכו'. רבינו השווה נקטרו סולתן ושמנן לנתערבו סולתן ושמנן ובשניהם פסק דפרים בשל אלים מותר לערב לכתחלה יינם ובדיעבד כשר אף ביין של כבשים ויין של אלים או פרים כמו שמבואר כאן ובהלכה י"ט והלכה כ'. ולענ"ד יש מקום עיון בזה. והנה בהא דנתערבו סלתן ושמנן מבואר כן בהדיא בש"ס דאיתא שם וז"ל אמר אביי ה"ק מערבין יינן אם נתערב סלתן ושמנן והנה מדמפרש המשנה דמיירי בשנתערב סלתן ושמנן ומ"מ ס"ל להמשנה דשל פרים בשל אלים מערבין את היין לכתחלה אבל לא בנסכי כבשים ואלים וקאי אפילו אנתערבו וכן מפרש רש"י שם וזה פשוט וברור.

אמנם בדין אם הוקטרו סלתן ושמנן לכאורה משמע לפירש"י דמערבין היין לכתחלה אפילו בכבשים ואלים דעל מאי דמקשה הש"ס התם ויינן לכתחלה לא והתניא בד"א בסלת ושמן אבל יין מערבין (ופירש"י וז"ל ויין לכתחלה לא אפילו דאלים ודפרים אם לא נתערב סלתן ושמנן והא תניא בד"א דאין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואלים בסלת ושמן אבל יין מערבין לכתחלה בין נתערב סלתו ושמנו בין לא נתערב) נמצא לפ"ז דדעת המקשה היה דמותר לערב יין לכתחלה אפי' דכבשים בשל אלים ועלה קאי ומשני אלא אמר אביי ה"ק היכא דהוקטר סלתן ושמנן מערבין יין לכתחלה היכא דלא הוקטר אם נתערב סלתן ושמנן מערבין נמי יינן ואם לאו אין מערבין דילמא אתי לאיערובי סלת ושמן לכתחלה. ומשמע דה"ק דהברייתא דס"ל דמערבין יינם לכתחלה אפי' בכבשים ואלים מיירי בהוקטר כבר סולתן ושמנן אבל בלא הוקטר אז קאי תירוץ הקודם דאביי דשל פרים ואלים ג"כ אסור לערבן לכתחלה אם לא נתערב סלתן ושמנן ואם נתערב סלתן ושמנן אז בשל פרים ואלים מערבין יינם לכתחלה ובכבשים ואלים אין מערבין יינם אפי' בנתערב סלתן ושמנן (ומה דכתב רש"י בד"ה מערב נמי וכו' והא דקתני מציעתא דמתניתין אבל אין מערבין היינו בשלא נתערבו סלתן ושמנן על כרחך ט"ס הוא וצ"ל היינו אפי' בנתערבו סלתן ושמנן וכמש"כ על הגליון בשם נ"א והיא גי' מרן א"נ צ"ל כמש"כ הצאן קדשים דכצ"ל היינו בשלא הוקטר סלתן ושמנן. והא דכתב רש"י בד"ה אלא אמר וכו' היכא דהוקטרו כבר סלתן ושמנן של פרים ואלים כמצותן עכ"ל לאו למימרא דפרים וכבשים אפילו בשהוקטר סלתן ושמנן נמי אין מערבין יינן לכתחלה דליתא דהא איהו מפרש הברייתא דמיירי אפי' בפרים וכבשים ועוד דא"כ ל"ל לפרש בסוף דבריו דהא דנקט אבל אין מערבין מיירי בנתערבו או דמיירי בלא הוקטר לגירסת הצאן קדשים) יפרש דמיירי בהוקטר ומ"מ אין מערבין אלא ודאי דה"נ כיון דהוקטר כמצוותן דמערבין יינן לכתחלה אפי' בפרים ואלים וכבשים אלא רבותא מפרש בהיה לפנינו מנחות של פרים ואלים וכבשים והוקטרו של פרים ואלים אף דלא הוקטר עדיין של כבשים מ"מ מערבין היין לכתחלה כיון דשל פרים ואלים הוקטרו כדינן תו ליכא למיחש שמא יערב מנחת כבשים עם של פרים ואלים כיון דשל פרים ואלים כבר נקטרו כהלכתן. ולענ"ד זה ברור כוונת רש"י ז"ל) ולפ"ז יש חילוק ברור בין הוקטר סלתן ושמנן דבזה שוו נסכים של פרים ואלים לנסכי פרים וכבשים ובין נתערבו שמנן וסלתן דבזה בנסכי פרים ואלים מערבין יינם לכתחלה משא"כ בנסכי פרים וכבשים דאין מערבין יינם לכתחילה.

וכ"ז כתבתי לדעת רש"י אמנם דעת רבינו אינו כן ולדידיה שוה הוקטרו סלתן ושמנן לנתערבו סלתן ושמנן ובכל גווני שרי לערב נסכי פרים עם נסכי אלים לכתחלה ואסור לערב נסכי פרים וכבשים או אלים וכבשים ומפרש סוגיין דש"ס הכי בתחלה תירץ הא דנקט במשנה מערבין נסכי פרים בנסכי אלים מיירי בנתערבו סלתן ושמנן ובכה"ג מערבין יינם בפרים ואלים אבל לא נסכי כבשים בנסכי פרים ואלים ופריך דיינן לכתחלה לא והתניא בד"א בסלת ושמן אבל יין מערבין ומשמע דלכתחלה נמי ואע"ג די"ל דהא דכשר בדיעבד דווקא היינו בסלתן ושמנן אבל לערבן לכתחלה ליכא שום היתר אבל ביינן יש היתר לכתחלה כגון שנתערב כבר סלתן ושמנן אז מותר לערב יינם לכתחלה מ"מ לא ניחא ליה לאוקמי בכך דכיון דעירוב יין תלוי בעירוב דסלת ושמן שנתערבו כבר א"כ תלוי היין בעירוב השמן והסלת ומלשון הברייתא משמע דלא תלוי כלל בעירוב השמן והסלת ובכל ענין מותר לערב לכתחלה ומשני דהברייתא מיירי בהוקטרו השמן והסלת ואז מותר לערב לכתחלה היין ומתניתין מיירי בדלא הוקטר הסלת והשמן לכן תלוי אם נתערב השמן והסלת מותר לערב היין ואם לא נתערב השמן והסלת אסור לערב היין ומיירי הכל הן המשנה והן הברייתא מיירי בנסכי פרים ואלים אבל בנסכי פרים ואלים וכבשים בכל ענין אסור לערב היין בין בהוקטרו הסלת והשמן ובין בנתערבו הסלת והשמן כן נראה לענ"ד בזה.

והנה מרן ז"ל הלם יחד דעת רש"י לדעת רבינו ז"ל דתרווייהו מודו דהקטר סלתן ושמנן שוה לנתערבו סלתן ושמנן לגמרי דבשניהם מותר לערב יינן של פרים ואלים ואסור לערב יינן של כבשים ופרים, ולענ"ד לא נראה כן מפשט דברי רש"י ז"ל. והלח"מ לקח לו דרך אחרת ברש"י ז"ל והוא דס"ל אם הוקטר הסלת והשמן מותר לערב יינם לכתחלה אפי' נסכי פרים ואלים בנסכי כבשים וכן בנתערבו סלתן ושמנן מותר לערב יינם אפי' לכתחלה ואפי' בנסכי פרים ואלים בנסכי כבשים ומאי דמחלק המשנה בין נסכי פרים ואלים ובין נסכי פרים ואלים ונסכי כבשים מיירי בשלא הוקטר סלתן ושמנן ולא נתערבו סלתן ושמנן יעו"ש היטיב ולפ"ז צ"ל דבשינוייא בתראה הדר ביה ממאי דקא משני ברישא דאם נתערב סלתן ושמנן מערב נמי יינן דמיירי נסכי פרים בנסכי אלים אלא הדר ביה עכשו ומוקי לה הברייתא דמיירי בנסכי פרים בנסכי כבשים וכס"ד בקושיא השניה וה"ק בהוקטר סלתן ושמנן מערבין יינן לכתחלה אפי' של פרים וכבשים וכן אם נתערב סלתן ושמנן מערבין יינן לכתחלה של פרים ושל כבשים ומתניתין דמחלקת בין נסכי פרים ואלים לנסכי פרים וכבשים מיירי בלא הוקטר סלתן ושמנן ולא נתערב שמנן וסלתן ולכן מחלקת בין נסכי פרים ואלים לנסכי פרים וכבשים ואתי שפיר תיבת אלא אמר אביי וכו' דעכשיו הדר ביה משינוייא קמא לגמרי דבשינוייא קמא אוקמה לה להך חילוקא דנתערב סלתן ושמנן מערבין יינן לכתחלה קאי זה על נסכי פרים ואלים ולא על נסכי פרים וכבשים. אבל עכשו בשינוייא בתרא מוקי לה על נסכי פרים וכבשים ולא על נסכי פרים ואלים (ולפי' קמא ולפי' רבינו קאי האי אלא לאפוקי ממאי דשני מעיקרא דבשום ענין לית ביה היתר לערב לכתחלה יינם אם לא נתערב הסלת והשמן מכבר. והבן).

רק דלפי"ז יקשה לי לשון רש"י ז"ל בד"ה מערב נמי וכו' וז"ל דליכא למיחש דילמא אתי לאערובי סלתן ושמנן דבני הקטרה נינהו ואיכא משום והקטירו שלא יערב חלבין בחלבין וכו' אין מערבין דחיישינן דילמא אתי לאיערובי סלת ושמן לכתחלה דאסור שלא יערב חלבים בחלבים וכו' דלפ"ז דקאי אמנחת פרים וכבשים א"כ בלאו האי טעמא דחלבין בחלבין נמי אסור לאיערובי מנחת פרים וכבשים משום דמנחת פרים חריבה היא לגבי מנחת כבשים כדלעיל כ"ב א' כ"ג א' ק"ג ב' ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' יהודה ומכשרי רק בדיעבד אבל לא לכתחלה (ועיין רש"י ק"ג ב' בד"ה והלא אלו וכו' שכתב וז"ל ואי מערב להו מיפסלי וכו' ולכאורה תמוה למה פי' אליבא דר"י ולא פירש אליבא דחכמים דלכתחלה מיהת אסור ואם נימא דס"ל לרש"י ז"ל למאן דמכשיר אפי' לכתחלה מכשיר א"כ אתי שפיר דכתב הכא הטעם משום שלא יערב חלבין בחלבין והבן וצע"ג בזה) לכן מכל הלין טעמי נ"ל לפרש שלא כדעת מרן דמשווה דעת רש"י לדעת רבינו לגמרי הן בהוקטר הסלת והשמן הן בנתערבו הסלת והשמן ולא כדעת הלח"מ שמחלק בין רש"י ז"ל לרבינו ז"ל בתרתי הן בהוקטר הסלת והשמן והן בנתערבו הסלת והשמן אלא כנ"ל שבנתערב הסלת והשמן ס"ל כרבינו ז"ל ובהוקטר פליג עליו דרבינו ז"ל. דו"ק היטיב בכל מש"כ כי נכון הוא לפענ"ד בעזר ה'.

ועיין בהג"ה שבמרן שהעתיק דברי תוס' יו"ט להשיג אמרן. אבל הדברים שבהג"ה מחוסרי הבנה. והנה על מש"כ מרן דמש"כ במשנה ואם בללן אלו בפ"ע ואלו בפ"ע ונתערבו כשרין אם עד שלא בלל פסול וכתב מרן דזה מיירי אפילו נסכי פרים בנסכי אלים ונסכי כבשים בנסכי כבשים יעו"ש וע"ז השיג התוס' יו"ט דבשוין כשר אפי' לא בלל עדיין והא דנקט ואם לא בלל פסול לא קאי רק אשאינם שוים יע"ש היטיב וכן משמע מדברי רבינו ז"ל הלכה י"ז שכתב אחר שנבלל כל מין ומין בפ"ע כשרות ומינה דאם קודם שנבללו פסולות ודווקא מינים נפרדים אבל מינים כשרים שוים בכל ענין ואפילו עד שלא נבלל ופשוט.

יט

של

אמש וכו'. שם מנחות פ"ט א' במשנה ובספרי שלח לך פיסקא ק"ז.

כ

אחר

שנתערבה וכו'. אף שזה נודע ממש"כ בהלכה י"ח מ"מ שם לא השמיענו רק דאחר שנתערב הסלת או אחר שהוקטר מותר לערב לכתחלה וכאן משמיענו דבלא זה אסור לערב לכתחלה.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.