הר המוריה/שגגות/ב

הר המוריה ‏ שגגות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מתחלה

ועד וכו'. שבת ד' א' ק"ב א' ותוספתא שם פי"א.

שהוציא

חפץ וכו'. עיין בלח"מ מה שהקשה על רבינו דהו"ל לאשמעינן רבותא דאפי' בזריקה פטור יעו"ש והנה ודאי דדינו של הלח"מ אמת וכמו שמבואר לקמן פ"ו ה"ח יעו"ש רק י"ל דמילתא דפסיקא נקט רבינו דבעינן שיהיה השגגה מתחלה ועד סוף ולא יהא נזכר באמצע וזה אינו רק במוציא ומעביר ולא בזורק כמו שמבואר לקמן בפ"ו.

ב

ויודע

שהיא וכו'. שבת ס"ט א' ופסק כר' יוחנן ועיין ירושלמי פי"א דשבת ה"ו ובגירסת הש"ס שם דכתב דריב"ל ס"ל ג"כ כר"י ושם מייתי דרשב"י מסייע ליה לריב"ל יעו"ש היטב (והיינו משום דרשב"י אזיל לשיטתו דס"ל דקרא אשר לא תעשינה וכו' בא למעט מומר דאינו שב מידיעתו יעו"ש בש"ס ועיין בלח"מ ועוד משמע שם מירושלמי קצת כסברת התוס' בשבת שם בד"ה כגון ששגג וכו' וביומא פ"ו א' יעו"ש היטב אף שאין הכרח).

אינה

שגגה וכו'. פסקו כרבנן דמונבז ועיין לקמן סעיף ו' ומש"כ שם. ועיין במל"מ שכתב דאם נצטרפו שתי שגגות יחד דהיינו שסבור שחלב מותר ואכל חתיכה כסבור ששומן הוא ובאמת היה חלב יעו"ש והנה לכאורה יש להביא ראיה מהא דאיתא בשבת ס"ט ב' שגג בזה ובזה יעו"ש ולכאורה היינו שסבור שהמלאכה זו מותרת עוד סבור שהיום חול וחייב והא דקאמר התם הא מני מונבז י"ל דקאי על סיום הברייתא או שאמר יודע אני שמלאכה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן יעו"ש ועיי"ש עוד ע' ב' העלם זה וזה יעו"ש והיינו שסבר שהמלאכה זו מותרת וג"כ שכח שהיום שבת יעו"ש ודומיא דהכי הוא דין דהמל"מ דלא ידע דחלב אסור ולא ידע דזו חלב. וע"ע במש"כ על הך דיומא פ' א' יעו"ש היטב מש"כ בזה והנה בזה אזדא מה שקיהה בזה בס' כפות תמרים שם בתוס' יוהכ"פ בהך סוגיא יעו"ש היטב (ודע דמה דפשיטא ליה להמל"מ דהך סוגיא מיירי באכל חלב בשוגג דסבור שהוא שומן באמת כ"כ רש"י אבל אין זה מוכרח כ"כ וי"ל שפיר דמיירי באכל חלב במזיד פחות מכשיעור והא דצריך לכתוב משום דאח"כ יהיה שוגג למפרע ויש ליישב קצת והבן) ועוד יבואר לפנינו אי"ה בסימנים הבאים. ומה דפשיטא ליה בטעה בשיעור דחייב חטאת עי' שבת ע"ג א' ובמהר"ם שם שלא כ"כ אבל כבר העירותי עליו בחי' לשבת שם מהתוס' ישנים דשם ס"ט א' יעו"ש ומ"מ יש ליישב דברי המהר"ם דלא כתב זה רק לענין שבת דמתעסק פטור בו אבל בחלבים דחייב בו מתעסק העיקר כהמל"מ ועיין לקמן הלכה ז' ומ"מ יקשה דעיין בכריתות י"ט ב' בד"ה דהא לא וכו' וכ"ש לשיטת רש"י שם וכמו שהארכתי לקמן הלכה ז' יעו"ש היטב ודוק.

ג

שלא

נודע וכו'. שבועות י"ח ב' הוריות ה' א' כריתות י"ט א' תוספתא שם פ"ב ותו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"כ פרשה י"ב ופ"ז פרשה ה'.

ד

ונודע

לו וכו'. עיין תוספתא פ"ב דכריתות וז"ל חטא ואין ידוע באיזה חטא חטא מביא חטאת חטא ונודע לו חטאתו שכחו באיזה חטא חטא ה"ז מביא חטאת ותשחט לשם מה שהוא ותיאכל וחזר ומביא חטאת על הידיעה ותשחט לשם מה שהוא ותיאכל עכ"ל והנה באמת אין לו ביאור כיון דקתני מתחלה דחטא ואינו יודע באיזה חטא דמביא חטאת א"כ כ"ש בידוע לו מתחלה וחזר ושכח וצ"ל דרישא מיירי אליבא דר' אליעזר דמחייב בכה"ג וסיפא מיירי אליבא דר' יהושע ולכן רבינו השמיט הרישא וזה כוונת הראב"ד מש"כ וז"ל חטא ונודע לו א"א הא אפילו לר"י עכ"ל ואתי למעוטי דרישא אליבא דר"א ומה שתמה על הסיפא עיין מרן מש"כ בזה. ויותר נ"ל לפרש דקאי על הרישא דרישא דספק חטא ספק לא חטא מביא אשם תלוי (ומש"כ בסיפא חטאת על הידיעה ותישחט לשם מה שהיא ותיאכל הך לשם מה שהיא אין לו ביאור לכאורה) א"נ דיש לחלק ברישא דלא נודע לו החטא כלל צריך להביא אחר משא"כ בידע ושכח וצריך להיות הך וחזר ומביא חטאת וכו' אחר בבא דרישא שוב ראיתי במפרש שפי' כן יעו"ש ומ"מ צ"ע בזה.

ה

והם

שני וכו'. כריתות שם י"ט א' ועיין תוספתא שם פ"ב והנה בזה נראה פשוט שלכו"ע מחייב והא דאוקמה שם בש"ס ע"ב וכ' א' בגוונא אחרינא דהיינו בנתכוין להקדים או שאבד מלקט מלבו יעו"ש היינו בנתכוין על אחר ולא נתקיימה מחשבתו אבל מיירי הכא בשנתקיימה מחשבתו שפיר דהיינו שבא על אותה שכיוון לזה ובזה פשיטא דלא שייך בה מתעסק כלל (ועיין בתוס' שם כ' א' ד"ה היינו וכו' והובא בלח"מ) והנה כאן אף לאחרת כיון ג"כ חייב דהא מתעסק חייב בעריות כמש"כ בהלכה ז' יעו"ש רק כיון דמדמה לשתי נרות דולקות וכו' א"כ אין הטעם משום דהיא עריות ופשוט ועוד יבואר לפנינו אי"ה ועיין תו"כ דבורא דחטאת פ"ז פרשה ה' יעו"ש והנה על גירסת התו"כ דגרס שתי נשיו נדות ושתי אחיות יעו"ש יש לעיין דא"כ לא אתי שפיר סוגיא דכריתות כ' א' ד"ה אלא וכו' יעו"ש היטב ויש ליישב לפי המסקנא יעו"ש היטב.

ו

תינוק

שנשבה וכו'. שבת ס"ח ב' פלוגתא דמונבז ורבנן ופסק כרבנן ועיין מרן מה שכתב בזה דלא פסק כר"י וכר"ל יעו"ש ובלח"מ. ויש ראיה מפורשת מהא דירושלמי שבת פרק ז' ה"א דאיתא שם דר' יוחנן ס"ל דתינוק שנשבה חייב יעו"ש ובשיירי קרבן ובזה מיושב קושית התוס' בשבת ס"ט א' בד"ה אמר קרא וכו' יעו"ש היטב.

ז

בעריות. שבת ע"ג א' סנהדרין ס"ב ב'.

במאכלות

אסורות. שם בסנהדרין ובכריתות י"ט ב' ובירושלמי שבת פי"א ה"ו וראיתי שם במשניות בכריתות על מש"כ הרע"ב שם וז"ל משום שם אחד כגון שתי נשים נדות עמו בבית ושגג באחת מהן עכ"ל ותמה ע"ז רע"ק איגר בחי' וז"ל קשה לי דבזה אף נדה וטהורה עמו בבית ונתכוין לטהורה ובא על הנדה דהוי מתעסק ממש דמתכוין על דבר המותר ג"כ חייב כדאמרינן בנתעסק בחלבים ועריות שכן נהנה עכ"ל והנה באמת כן יש לתמוה על רבינו בהלכה ה' ובפי' המשניות שלו שכ"כ אבל לפי מש"כ לעיל בהבנת דברי רבינו דלא מיירי כלל מענין מתעסק רק דבא על אותה שנתכוין לה ושוב שכח על איזה מהם בא ולענין פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע יעו"ש והכי כוונת הרע"ב א"כ לק"מ אבל אי איכא לאקשויי על תו"כ דבורא דחטאת פ"ז פרשה ה' יש להקשות דאיתא שם ור' יהודה אומר אף על דבר שהוא משם אחד היה ר' יהושע פוטר כיצד שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית נתכוין לבא על זו ובא על זו תאנים וענבים לפניו נתכוין ללקוט וכו' יעו"ש והנה ר"י מיירי ע"כ במתעסק וא"כ למה נקיט שתי נדות ושתי אחיות ובזה הא ר' יהושע מחייב דהא בעריות לא שייך מתעסק ובאמת בש"ס לא הובא זה הא דנדות ואחיות אבל בתוספתא שם פ"ב הובא ג"כ הא דנדות וכך איתא שם א"ר יהודה לא נחלקו ר"א ור"י על המתכוין לעשות מלאכה ועשה כיוצא בה כיצד אשתו ואחותו נתכוין לבא על זו ובא על זו שתי נשיו אחת נדה ואחת שאינה נדה נתכוין לבא על זו ובא על זו תאנים וענבים לפניו נתכוין ללקוט תאנים וליקט ענבים ענבים וליקט תאנים שחורות וליקט לבנות לבנות וליקט שחורות ר"א מחייב חטאת ור"י פוטרו עכ"ל (ובאמת לשון התוספתא מגומגם קצת ואולי צ"ל לא נחלקו ר"א ור"י אלא על המתכוין וכו' ודומיא דנקט שם בר"ש שזורי יעו"ש) אמנם מ"מ מבואר דה"ה בעריות מתעסק פטור.

ואין לומר דהא דמתעסק חייב בעריות היינו היכא דמתכוין לעשות איסור בגוף זה ועשה איסור בגוף אחר ובכה"ג פטר שמואל בשבת וקמ"ל דבעריות כה"ג חייב אבל היכא דנתכוין לדבר היתר ועלה בידו איסור גם בעריות פטור חדא דא"כ אכתי יקשה על הא דתו"כ דהתם נתכוין לדבר איסור ועוד דהא ג"כ ליתא דהא מבואר שם בכריתות דאפילו בכה"ג דנתכוין לדבר היתר ועלה בידו איסור חייב בחלבים ועריות כדמוכח שם בכריתות דאפי' בכה"ג דנתכוין לדבר היתר ועלה בידו איסור חייב דפריך שם מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות יעו"ש ומאי קושיא דילמא בכה"ג מיירי דנתכוין לדבר היתר ועלה בידו איסור (ועיי"ש ברש"י דפי' בהדיא דנתכוין לדבר היתר וכן פסק בשבת ע"ב ב' ובסנהדרין שם ובשבועות י"ט א' ואי"ה לקמן יבואר מזה) והנה אי לא מסתפינא אמינא דיש להגיה בתוספתא דצ"ל לא נחלקו ר"א ור"י אם היה אשתו ואחותו נתכוין לבא וכו' ובא על זו כי נחלקו על המתכוין לעשות מלאכה ועשה כיוצא בה כיצד נתכוין ללקוט תאנים וכו' ולפ"ז אתי שפיר התוספתא לפי הדין (אבל קשה בעיני להגיה כ"כ) אבל התו"כ אין בידי ליישבה שוב ראיתי בקרבן אהרן שם אות י' בסופו שהקשה זה ותירץ דמיירי בנתכוין לבא על זו ובא על זו ושוב נפל לו ספק על איזה מהן בא יעו"ש היטב ולפ"ז יש ליישב ג"כ דברי התוספתא וא"כ יש לתרץ דברי הרע"ב ג"כ בכה"ג ועדיין יש לעיין בזה.

ובעלה

בלא וכו'. עיין רש"י בכריתות י"ט א' שפי' דמתעסק היינו שנתכוין לדבר היתר ועלה בידו איסור והנ"מ בין שוגג למתעסק שוגג מיקרי אם נתכוין לאותו הדבר שעלה בידו רק סבור שהוא מותר כמו האוכל חלב וסבור שהוא שומן כ"כ שם ע"ב בד"ה מתעסק בחלבים וכו' וד"ה מתעסק בעריות וכו' ושם כ' א' בד"ה מאי לאו וכו' אבל לפ"ז יש לעיין במש"כ בד"ה מתעסק בעריות וכו' וז"ל כגון נתכוין לבא על אשתו נדה וסבר טהורה היא אחותו ואשתו לפניו ונשמטה אשתו ולא ידע ובא אחותו במקומה עכ"ל והנה בהא דאחותו ואשתו נימא דנתכוין לאשתו ובא על אחותו שפיר מיקרי מתעסק דלא בא לידו אותו הדבר שכיון אליו אבל בנתכוין לאשתו רק כסבור שהיא טהורה הא שוגג גמור הוא והוי כמו סבור שהוא שומן ובאמת הוא חלב וא"כ בכה"ג גם בשבת חייב כגון ששכח שהיום הוא שבת דג"כ הוא דומה ממש לסבור על אשתו נדה שהיא טהורה או על חלב שהוא שומן לכן אי לא מסתפינא אמינא דט"ס הוא ברש"י וזה שייך לדבור הקודם בד"ה מתעסק בחלבים וכו' וכצ"ל שם ולא דמי לשוגג דשוגג היינו שנתכוין לחתיכה זו עצמה אבל סבור שהוא שומן וכגון נתכוין לבא על אשתו נדה וסבר טהורה היא עכ"ל ושוב מתחיל הדבור וכצ"ל מתעסק בעריות כגון אחותו ואשתו לפניו וכו' יעו"ש היטב כן נראה לענ"ד בזה.

וע"ע בשבת ע"ג א' בד"ה דסבור שומן וכו' כתב וז"ל והיינו דשגג דסבר שומן הוא ולא מתכוין לאכול חלב וחייב ואע"פ דמתעסק הוא לרבא דהא לא מתכוין לאכילת איסור חייב דאמר שמואל בכריתות בחלבין ועריות מתעסק חייב שכן נהנה וכו' יעו"ש וגם זה צ"ע דהא בכה"ג שוגג הוא ומ"ש מהא דכתב שם ע"ב ב' ד"ה וחתך וכו' שכתב וז"ל ושוגג היכי דמי כגון שנתכוין לכך אבל שגג דסבר שאין היום שבת או סבור שמלאכה זו מותרת יעו"ש והא נמי דמי לסבר שאין שבת היום (ועיין לקמן ד"ה מלאכת מחשבת מש"כ ליישב זה) לכן נ"ל דכוונתו שם ג"כ בהיו לפניו שתי חתיכות חלב ושומן ונתכוין לאכול השומן ועלה בידו חלב אבל בהיה לפניו חתיכה אחת וסבור שהיא שומן ואכלה הוי שוגג ואף בשאר עבירות חייב ועיין רש"י שבועות י"ט א' בד"ה פרט למתעסק כו' יעו"ש היטב והכל הולך למקום אחד וכ"כ רש"י בסנהדרין ס"ב ב' בד"ה שהשאר מצות וכו' ועיין תוס' בשבועות שם ד"ה פרט וכו' שכתב וז"ל ועוד מתעסק אחר כגון סבור שהוא שומן או רוק ובולעו וכו' יעו"ש ע"כ היינו נמי בכה"ג שהיו מונחין שניהם לפניו דאם היה חתיכה אחת וכסבור שהוא שומן מיקרי שוגג ולא מתעסק וכנ"ל אבל י"ל דהתוס' לא ס"ל כרש"י עיין בכריתות י"ט ב' בד"ה דהא לא וכו' יעו"ש היטב ודוק ועיין קרבן אהרן שם אות י' יעו"ש אבל מדברי רבינו מבואר דאינו מפרש כן כלל אלא מפרש האי מתעסק כמו מתעסק דקדשים דלעיל פ"א מהל' פסולי המוקדשין יעו"ש וכן פי' ג"כ בפי' המשניות בכריתות וכן רש"י מודה בזה כמו שפי' בסנהדרין ובכריתות שם ועיי"ש בשבת והנה לדעת התוס' דאכל חלב וכסבור הוא שומן מ"מ הוא חייב אף דהוא מתעסק הא מתעסק בחלבים ועריות חייב ופשוט ועיין ירושלמי פי"א דשבת ה"ו.

להגביה

את וכו'. עיין לקמן סימן פ"ז מהל' שגגות שם כ' דנתכוין לחתוך תלוש וחתך המחובר דהוי כמתעסק משום דרבינו מפרש מתעסק היינו שאין מכוין למלאכה או לבעילה כלל אבל שם הוי כמתעסק ר"ל דדינו כמו מתעסק ולכן הכא דמיירי מעיקר מתעסק תפס גוונא דאביי אבל התם מיירי מדין דמתעסק ולכן תפס דין דרבא דהלכה כוותיה ועיין רדב"ז ח"ה סימן י"ט.

מלאכת

מחשבת וכו'. לכאורה כאן א"צ טעם זה דהא כאן פטור מטעם מתעסק אבל י"ל ע"פ מש"כ רש"י בכריתות שם דלר' יהושע דס"ל אשר חטא בה צריך למש"כ בהלכה ג' דבעינן שידע במה חטא יעו"ש ולכן צריך למלאכת מחשבת אסרה תורה ולפ"ז זה שייך דוקא במלאכת שבת אבל בשאר איסור אע"פ שלא נהנה חייב דהא מטעם מתעסק אינו פטור ומלאכת מחשבת ג"כ אינו שייך רק בשבת ולא בשאר דוכתי ועיין בתוס' סנהדרין ס"ב ב' בד"ה להגביה וכו' ובשבועות שם י"ט א' בד"ה פרט וכו' שם כתבו דצריכי לתרווייהו יעו"ש וע"ע ב"ק כ"ו ב' בד"ה נתכוין לזרוק וכו' ורבינו אזיל בשיטת רש"י כמו שיבואר לקמן בפ"ז ובחי' בשבת ע"ב ב' העירותי קצת בזה (והנה לדעת התוס' דכסבור שהוא שומן ואכלו מיקרי מתעסק ומ"מ בשבת ששכח שהיום שבת ועשה מלאכה מיקרי שוגג וחייב א"כ י"ל דרש"י בשבת ע"ג א' ס"ל כשיטת תוס' דכריתות ומ"מ כתב שם ע"ב דשכח דשבת היום חייב ולק"מ מה שהקשיתי לעיל ד"ה וע"ע בשבת ועיין לקמן פ"ז שם יבואר).

שביארנו

במקומו. בפ"א מהל' שבת מהלכה ח' ולהלן יעו"ש.

ח

הבא

על וכו'. פסחים ע"ב ב' מימרא דר' יוחנן יעו"ש היטב ועיין ירושלמי פ"ו דפסחים ה"ה יעו"ש היטב ודבריו מגומגמים יעו"ש בקרבן העדה ב' פירושים ואי לא מסתפינא הו"א להגיה שם כך ויש בעשייתו מצוה ר' יוחנן אמר יש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה רשב"ל אמר אין בעשייתו מצוה כגון שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה וביקש לאכול מזה ואכל מזה מתניתא פליגא על ר"י וכו' ור"ל דפליגי בדר"מ אם בעינן שיעשה מצוה או לא וס"ל לר"י דר"מ מודה דבעינן שיעשה מצוה ורשב"ל ס"ל דלר"מ לא בעינן שיעשה מצוה ופריך שפיר לר"י דהא ר"מ ס"ל דאף אם לא עשה מצוה פוטר ר' יהושע ומשני התם משום דלמחר מיהת מצוה הוי. וצ"ע בזה וה' יאיר עיני.

על

אשתו וכו'. ר"ל אף שקיים מצות עונה או ששימח את אשתו בדבר מצוה או שאינה מעוברת וקיים מצות פריה ורביה הנה עשה מצוה בזה מ"מ חייב דהו"ל לשיולה וכמש"כ מרן ורבינו לא ס"ל כמש"כ התוס' בפסחים שם בד"ה באשתו וכו' וכמש"כ הלח"מ יעו"ש היטב.

שני

תינוקות וכו'. עיין בשבת קל"ז א' והנה שם איתא פלוגתא בין ר' שמעון בן אלעזר ור"מ דר"מ ס"ל דבמל של ע"ש בשבת לכו"ע פטור ולא פליגי רק במל של אחר השבת בשבת ור' יהושע פוטר בזה ורשב"א ס"ל דבמל של אחר השבת בשבת כו"ע ס"ל דחייב ולא פליגי רק במל של ע"ש בשבת יעו"ש והנה רשב"א הוא תלמיד דר"מ (עיין תוס' מנחות ל"א ב' בד"ה רשב"א וכו' ועיין בסה"ד סדר תנאים ואמוראים אות ש') ומשמע דהלכה כר"מ דהוא רבו של רשב"א אמנם בתוספתא שבת פט"ז איתא ר"ש סתם וכ"ה בירושלמי פי"ט דשבת ה"ד ופ"ו דפסחים ה"ה וכ"כ התוס' בפסחים ע"ב א' בד"ה לר"י וכו' יע"ש היטב (והתימה שלא העירו המפרשים בזה) ור"מ ור"ש עלתה בעירובין מ"ז ב' בתיקו הלכה כדברי מי (וע"ע פסחים ע"ג א' ד"ה שחטו וכו' ובירושלמי שם ה"ו). והנה בכריתות י"ט ב' איתא והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת וכו' יעו"ש והיינו כדעת ר"מ ולכאורה משמע מדתפס הש"ס שיטת ר"מ לעיקר דהלכתא כוותיה אבל אי מהא לא איריא משום די"ל דרב יהודה דשבת שם דמתני פטור ע"כ מדשמואל שמיע ליה כידוע בכמה דוכתין דרב יהודה אמר מימרות שלו או משמיה דרב או משמיה דשמואל (ולדוגמא בעלמא עיין עירובין ז' א') וסוגיא דכריתות אזלא אליבא דשמואל לכן פריך מהא דמיתנייא אליבא דר"מ דרב יהודה תפסו לעיקר א"נ דלרבותא נקט האי דעה דאפי' לכל היותר מיקל אינו מיקל כ"א בטעה בדבר מצוה אף בלא עשה מצוה אבל בלא"ה חייב שפיר ואדרבה י"ל מדפליגי רב הונא ורב יהודה בשבת שם איך מתנייא מתניתין והלכה כר"ה לגבי ר"י כמש"כ הרא"ש בב"ק פ"ט סימן י' יעו"ש היטב. (ודע דיש לפקפק ברש"י פסחים (ע"ב א') בד"ה תינוקות דיש וכו' כתב וז"ל מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת וכו' יעו"ש ולכאורה הא התם אזלא אליבא דר"ש דמוקי פלוגתייהו באחד למול בע"ש ובהא פוטר ר"י אבל באחד למול אחר השבת גם ר"י מודה דחייב והו"ל לרש"י למימר דמיירי בהיכא דאחד למול בע"ש ויש לעיין בזה אם לא כי ט"ס הוא וצ"ל אחד למול בשבת ואחד למול בע"ש כו').

והנה אליבא דר"מ באם מל של ע"ש בשבת לכו"ע פטור דהא עביד מצוה והא דקאמר באם שמל של ע"ש בשבת לכו"ע חייב כבר אוקמוה שם בקדם ומל את של שבת בע"ש שם בפסחים ובשבת ובירושלמי שם ושם ובהכי מיושב היטב מה שהעירו התוס' בפסחים ע"ב א' בד"ה שקדם וכו' דלא הוה מצי למינקט בלא קדם ומל את של שבת בע"ש ומל את של ע"ש בשבת דפטור לר' יהושע משום דהתם אפי' ר"א מודה דפטור כדתני ר"מ במתניתא קמייתא וכמש"כ הלח"מ אבל י"ל דדעת התוס' דהש"ס ס"ל דהך ברייתא פליג אברייתא קמייתא מדהקשה הש"ס ותסברא מה התם דלא עבד מצוה פטר ר"י היכא דקא עביד מצוה מחייב ולמה לא פריך מברייתא דקאמר ר"מ דבמל של ע"ש בשבת לכ"ע פטור אלא ודאי דמזה אין ראיה די"ל דר"ח לא ס"ל הך ברייתא קמייתא ולכן הקשה מינה ובה וא"כ הקשה שפיר התוס' דהו"ל לומר דפליגי בכה"ג דמל של ע"ש בשבת וק"ל.

ועכשו נבא לדברי רבינו. רבינו כתב דאם היה לו שני תינוקות למול אחד בשבת ואחד בע"ש או באחד בשבת ושכח ומל את שניהם בשבת פטור והנה מרן הרגיש במש"כ דמל שניהן ולמה לא כתב דמל אחד מהן בשבת דפטור ועיין בלח"מ מש"כ בזה יעו"ש היטב. והנה מדברי מרן מבואר דרבינו ס"ל כר"מ דכל דטעה בדבר מצוה פטור אף שלא עשה מצוה יעו"ש היטב והנה באמת מדברי רבינו מבואר דבעינן שעשה מצוה דוקא וכדעת ר"ש רק דהוקשה לו הא מתעסק הוא וכמו שמקשה הש"ס בכריתות שהבאתי לעיל ומאי דמשני הש"ס משום דמקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב זה לא שייך לרבינו דפסק בפ"א מהל' שבת הי"ז דמקלקל בחבורה פטור יעו"ש היטב ולכן כאן פטור באם מל אחד מהן דהא הוי מתעסק ואינו חייב רק במל שניהם וכיון שכן דאין החיוב רק במל שניהן א"כ הוי שפיר עשה מצוה דאל"כ אם לא היה מל את של שבת היה פטור מטעם מתעסק וכל עיקר החיוב דמל שניהם ודוק היטב והנה ר"ש דהוא מארי דהאי הלכה ס"ל בשבת ק"ו א' דהמקלקל בחבורה חייב יעו"ש וש"נ וכן י"ל דר"מ ס"ל הכי ולכן לדידהו מתעסק חייב אמנם לרבינו דס"ל כר' יהודה דס"ל מקלקל בחבורה פטור אה"נ דהכא לא מיחייב רק במל שניהם (ועוד היה נראה לומר מש"כ ושכח ומל שניהן ר"ל הן מי שנולד בע"ש והן מי שנולד אחד בשבת אבל אין הלשון משמע כן והראשון נראה עיקר) אבל בסיפא בלא היה ראוי אחד מהן למול בשבת אה"נ דכל מי שמולו אין שייך כאן מתעסק בשלמא בהיה אחד זמנו להמול בשבת כוונתו היה למולו ושכח ומל האחר א"כ הוי מתעסק אבל בלא היה אחד זמנו להמול בשבת א"כ אין שייך לומר דהיה כוונתו על זה ומל האחר רק על כרחך או דשגג שמותר למול בשבת מילה שלא בזמנה והוי שגגת מלאכה או ששגג בשגגת שבת ששכח שהיום שבת (או שסבור ע"ז שמל שזמנו בשבת והוי כמו שסבור על מחובר שהוא תלוש לדעת רש"י דלא מיקרי מתעסק) ועיין בפירוש המשניות לרבינו שכוונתו ג"כ למש"כ כאן יעו"ש היטב.

והנה לפ"ז אף היכא דמל תחלה את של שבת והוא לא ידע ג"כ פטור (ולקמן יבואר עוד אי"ה בזה) והנה עיין רש"י בפסחים ע"ב א' בד"ה על מה וכו' שכתב דרישא מיירי במל של שבת תחלה ובסיפא מיירי דמל אחד מהן דליכא למימר דמל את שניהם דלא טעי בהכי יעו"ש היטב ולכאורה יש לעיין אמאי לא משכחת לה בסיפא ג"כ דמל שניהם ואולי יש לומר בדוחק דברישא כיון שגם של ע"ש הגיע זמנו להמול א"כ י"ל דטעי ומל שניהם אבל בסיפא דלא הגיע זמנו של אחד בשבת להמול א"כ אינו רגיל לטעות ולמולו אלא ודאי דמיירי שנתחלף לו של אחד בשבת בשל אותו שבשבת (ויש לעיין בזה קצת) והנה לדעת רש"י דבאחד בשבת לא שייך למיטעי ולמול שניהם בשבת א"כ לא אתי שפיר דברי רבינו דכתב דגם בנולד אחד בשבת מל שניהם בשבת וצ"ל דרבינו מפרש הכי דהמקשה ג"כ ס"ל דיש למיטעי ולמול שניהם בשבת רק דהכי מקשה על כרחך מיירי רישא בקדם ומל של שבת ברישא ובסיפא מיירי דמל של אחר השבת ברישא ולהכי ברישא חייב ובסיפא פטור ומה דנקט ברישא החיוב בע"ש והפטור באחד בשבת משום דנקט רישא לרבותא אע"פ שעשה מצוה חייב ובסיפא נקט לרבותא אע"ג דלא עשה מצוה פטור וכמש"כ התוס' בד"ה שקדם וכו' והתרצן שהקשה לו ותיסברא וכו' ס"ל דיותר יש סברא לפטור היכא דעשה מצוה אע"ג דלא טריד מהיכא דלא עשה מצוה אע"ג דטריד והבן ולקמן אי"ה יבואר עוד מזה וע"ע בתשובות בנו של רבינו (ברכת אברהם) סימן א'.

וזמנו

בהול וכו'. לכאורה יקשה והא מדפטר לעיל בבא על יבמתו נדה והתם אין זמנו בהול כדאיתא התם בפסחים ע"ב ב' ועיין בלח"מ שהרגיש בזה ובהא דפסק רבינו בפ"י מהל' תרומות הי"ב יעו"ש מש"כ בזה דרבינו סמך על הסוגיא דיבמות ל"ד א' יעו"ש אבל לענ"ד תירוצו אתי שפיר על הא דפ"י דתרומות דהתם לא עשה מצוה אבל הכא דעשה מצוה אכתי לא אתי שפיר דביבמות קאי לשיטת ר"מ ומיירי דלא עשה מצוה יעו"ש אבל היכא דעשה מצוה משמע דלא בעינן זמנו בהול ואין לומר דקאי על אחד שהיה זמנו באחד בשבת דלא עשה מצוה ולכן בעינן זמנו בהול זה אינו דלישנא משמע דקאי על תרווייהו ועוד דכבר הוכחתי דגם באחד בשבת כיון דבעינן שימול שניהם מיקרי עשה מצוה ומדקדוק לשון רבינו משמע קצת דהא דבעינן זמנו בהול היינו דוקא בשני גופים אבל בגוף אחד לא בעינן זמנו בהול ולפ"ז אתי שפיר מהך דיבמתו נדה והבן אבל לא ידעתי מקור לדברי רבינו כעת ועיין במאירי יבמות שם יעו"ש היטב (אך יש לעיין עוד במאירי לשבת ואינו כעת בידי) והן אמת לפי מש"כ רבינו פ"ו מהל' ביאת מקדש ה"י שכהן שנמצא חלל ואח"כ עבד עבודתו כשרה א"כ מיקרי עשה מצוה ומ"מ בעינן שם זמנו בהול אלמא דבעשה מצוה ג"כ דעת רבינו דבעינן זמנו בהול דוקא (ובלא"ה כיון דבשעה שאכל לא נודע לו שהוא חלל א"כ ודאי עביד מצוה ומ"מ בעינן שיהא זמנו בהול) והנה באמת לכאורה הסוגיא דפסחים צ"ע קצת דהקשה על ר"י ולא תירץ כלום וא"כ הו"ל לכל הפחות להשאר בקושיא על דברי ר' יוחנן וכמעט סוגיא כזו לא מצינו שיקשה על דברי אחד ולא יתרץ כלום לכן נ"ל לומר (אי לא מסתפינא) דאולי רבינו היה לו קצת גירסא אחרת דמקשה אר' יוחנן אמאי פטר ביבמתו משום דבזיז מינה אבל בלא זה היה חייב אף דעשה מצוה והלא בתינוקות פטר ר"י אף דלא שייך האי טעמא וכן בלולב פטר ר' יוסי וכן בכל הנך דמייתי דפטרי משום דעשה מצוה אף דהיה יכול לשאול ומשני דהתם נמי היה זמנו בהול (וס"ל לרבינו דזמנו בהול שוה לבזיז מינה דאידי ואידי אין לו לישאל) ומ"מ צ"ע בזה וה' יאיר עיני.

ט

למול

לפנות וכו'. שבת קל"ג ב' (ועיין תשובות שאגת אריה סימן נ"ג נ"ד).

שהרי

התרו וכו'. ור"ל לא מיחשב כלל אנוס לומר שהרי ברשות עשה ז"א ועיין מרן וכ"מ שם בש"ס דאיתא שם ואמרו לו לא מספקת יעו"ש.

י

את

הלולב וכו'. פסחים ע"ב ב' סוכה מ"א ב'.

לצאת

בו וכו'. שם בסוכה מ"ב א' מימרא דאביי וכמו שהובא במרן ויש לעיין למה לא הובא ברבינו שמיירי שהפכו או דנטלו ע"י כלי וכדאוקמה שם בש"ס. כבר העירותי בזה בחי' לר"ה כ"ט א' וכתבתי שם לפי מש"כ התוס' בסוכה שם ד"ה אמר אביי וכו' דס"ל לאביי ורבא דמצות אין צריכות כוונה יעו"ש ואביי ורבא לשיטתייהו בר"ה שם דמצות א"צ כוונה אבל ר' יוסי ס"ל דמצות צריכות כוונה כדאיתא שם בר"ה ובפסחים קי"ד ב' יעו"ש היטב והנה רבינו פסק בפ"ב מהל' שופר ה"ה דמצות צריכות כוונה ועיי"ש בהה"מ מש"כ בזה ושם הארכתי ולפ"ז אתי שפיר פסק רבינו הכא דאפי' לא הפכו פטור כן העליתי שם והארכתי בזה (ושוב מצאתי ראיתי כן בהגהות חדשות שעל הסמ"ק ד' ס"ט ב' יעו"ש היטב) עוד כתבתי בחי' לשבת ה' ב' וז"ל שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך וכו' ראיתי בספר דרוש וחדוש בסוכה מ"ב א' על הא דפריך הא מדאגביה נפיק ביה יעו"ש והקשה מה בכך הא מ"מ הוי הנחה בלא עקירה כיון דעקרו לצאת בו יעו"ש היטב (ולכאורה יש לעיין בזה דהא באמת לא ניתן שבת לדחות אצל לולב א"כ כשעקרו לצאת בו לרה"ר הוי עקירה באיסור והא דפטור משום דלבסוף עשה מצוה והוי כטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור אבל כשטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב לכן כשנפק בו אה"נ דחייב שפיר אבל אכתי י"ל כיון שבעקירה יש כאן מצוה א"כ עקירה אין כאן. ועוד דהא מסיק התם ר"ה דאפילו אם לא עשה מצוה ג"כ פוטר ר' יוסי יעו"ש גבי עולת העוף וכו') ולכאורה הייתי אומר לשיטת התוס' לעיל ג' א' דידו ורשותו במקום אחד הוי כמונח וא"כ כיון דנטל בידו ועמד (דדוחק לומר דמיירי דנטל ותיכף יצא לחוץ ולא עמד לפוש בנתים כלל) וא"כ הוי כהנחה ושוב כשעקר לצאת הוי עקירה באיסור.

ובזה מיושב קצת דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' שגגות ה"י שתמוה הוא למה לא כתב דמיירי בשהפכו אבל לפ"ז מיושב קצת דהא הטעם שגזרו על לולב בשבת היינו טעמא דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר עיין סוכה מ"ג ב' וש"נ ובתוס' שם דלשמא יוציאנו לא חיישינן דאיכא הכירא רק דעיקר החשש על העברת ד' אמות ברה"ר וכ"כ הרמב"ם בהל' לולב פ"ז הי"ג יעו"ש והמעביר ד' אמות ברה"ר אינו עומד באמצע כלל ועוד דאם עמד לפוש הוא באמת פטור כדאיתא הכא ונמצא כל שהעבירו לצאת בו שוב אינו חייב אף מדאגבהיה נפיק בו והש"ס מיירי מהוצאה מרה"י לרה"ר ומיירי אף שעמד לפוש לכן שפיר הקשה אבל רבינו מיירי כאן בהעברת ד' אמות ברה"ר (ומילתא דשכיחא נקיט כמש"כ בשם התוס') ולכן אף אי נפיק ביה פטור דאין כאן עקירה (ומש"כ כדי לצאת בו היינו לאפוקי אם כבר יצא בו מקודם שנטלו) עכ"ל התם. (ואע"פ דיש להיות שנטלו ועמד לפוש ואח"כ הלך בו ד' אמות מ"מ מילתא דלא שכיחא הוא) ולכן סתם הדברים וכתב סתם נטלו כדי לצאת בו וכו'.

איתא בסוכה מ"ב א' וז"ל אמר רב הונא אומר היה ר' יוסי עולת העוף שנמצאת בין הגפיים וקסבר חטאת העוף הוא ואכלה פטור מאי קמ"ל דטעה בדבר מצוה פטור היינו הך מהו דתימא התם הוא דטעה בדבר מצוה פטור היינו דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה ולא עבד מצוה אימא לא קמ"ל עכ"ל ולא הובא זה ברבינו משום דלא ס"ל כן דס"ל דבעינן דוקא דעבד מצוה (ועיין ירושלמי פי"ט דשבת הלכה ד' ופ"ו דפסחים ה"ה) והנה שמעתי להקשות מהא דאיתא בר"ה כ"ח א' אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין יעו"ש היטב וא"כ אמאי מעל הא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה לכו"ע לא מעל ע"כ שמעתי ובאמת לענ"ד לק"מ דהא ה"ק דאפילו תימא דלא יצא (דלא דמי להני דשבת ודפסחים דהמצוה קיים ושוב א"א לומר דלא קיים המצוה וצריך לעשות אותה פעם אחרת אבל כאן י"ל שפיר דלא קיים המצוה וצריך לעשותה פעם אחרת) א"כ מעל שפיר וא"כ יצא ממנ"פ דאם תימא דיצא שפיר א"כ אין כאן מעילה כלל דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה לא מעל כלל ויצא ואפי' תימא דלא יצא המצוה בזה וא"כ מעל א"כ נפק לחולין ושפיר יצא משא"כ בשלמים י"ל דשפיר לא יצא וצריך לעשותה פעם אחרת וכיון דאין כאן מעילה א"כ לא יצא לחולין ושפיר לא יצא בתקיעה. כן אמרתי בהשקפה ראשונה אבל אחר העיון נ"ל דלק"מ באופן אחר דבאמת לא מצינו במעילה שאם נטל מעות הקדש ונתן לעני שיפטור בשביל זה משום דעשה מצוה (ועיין לעיל פ"ז מהל' מעילה ה"א דאם אמר לשלוחו תן לאורחים חתיכה של בשר יעו"ש והתם נמי קעבד מצוה הכנסת אורחים יעו"ש) אלא ודאי על כרחך אמרינן דפטור ממעילה רק כסבור שהוא חטאת ומחויב לאוכלו וכן הבא על יבמתו נדה שכסבור שהיא טהורה מצוה עליו לבא עליה וכן במל תינוק בשבת שסבור שזמנו בשבת מחויב למולו בשבת וכן כל כה"ג דעשה המצוה המוטלת עליו בדבר הזה ששגג בו אבל כאן לא עשה מצוה בגוף ההקדש דבר שמוטל עליו והוי כשגג בדבר אחר וה"ז דומה למל תינוק וידע שאין זמנו בשבת רק שסבור שהיום חול ולא מצינו בזה שפטור ודוק היטב בסברא זו ועוד י"ל דכאן תלוי המצוה במעילה דאם מעל עשה המצוה ואי לא מעל לא עשה המצוה משא"כ התם דבכל ענין עביד מצוה והבן.

השוחט

את וכו'. פסחים ע"א ב' ועיי"ש תוס' ע"ג א' ד"ה שחטו וכו' שכתב דאתיא כר' מאיר אבל לר' שמעון חייב יעו"ש וא"כ יש לתמוה על רבינו מאחר דבעי בעשייתן מצוה א"כ הו"ל לחייב כאן וכן הקשה הלח"מ. ודע כי בירושלמי שם ה"ו איתא וז"ל שכן נצרכה לחלל הא בגלוי חייב אמר ר' יוחנן דר"ש הוא ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש היא עכ"ל והרי מפורש כדברי רבינו ובאמת דזה מיקרי אנוס דא"א בלא"ה וכמש"כ השיירי קרבן שם אבל אי קשיא הא קשיא דהא בנטמאו הבעלים או שמתו או משכו ידם קודם השחיטה דזה לא הוי אנוס רק שוגג וכדמוכח שם ע"ג ב' וכמש"כ התוס' שם א' ד"ה שחטו וכו' ותירוצו דהשיירי קרבן לא שייך כאן כלל אבל הלח"מ תירץ דמהא דנטמאו הבעלים או שמתו או שמשכו לק"מ דהא פסק רבינו לעיל פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הי"ב דשוחט אחרים לשום פסח כשר א"כ שפיר מצוה קא עביד (ומש"כ ומה שהקשו בגמ' לר' אליעזר הוא משום דאית ליה השוחט לשם פסח פסול והוי טועה בדבר מצוה ולא עשה מצוה יעו"ש לכאורה הו"ל לומר הא ר"א ס"ל דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה נמי חייב אמנם לפי מש"כ התוס' שם א' ד"ה ושחטו וכו' דמתניתין מני ר"מ היא אתי שפיר מש"כ דלר"א אינו חייב רק בלא עשה מצוה יעו"ש) ולא הבנתי דכ"ז אתי שפיר למאן דס"ל דלא בעי עקירה אבל לרבינו דס"ל דבעי עקירה עיין לעיל פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הט"ו א"כ לא עשה מצוה כלל וכל הסוגיא דקאמרה שם הא מני ר"א היא דאמר השוחט אחרים לשם פסח פסול אזלא הכל אליבא מ"ד דלא בעי עקירה אמנם למאן דס"ל בעי עקירה א"כ בפשיטות ניחא. ועיין לעיל בפ"ד מהל' קרבן פסח ה"ג יעו"ש היטב דשם כתב דאם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידיהם או מתו או נטמאו ה"ז ישרף מיד יעו"ש משמע דאם שחטו קודם שנודע לא ישרפו משום שהם שלמים ועיין בצל"ח שם בפסחים ספ"ו יעו"ש היטב וא"כ כאן מיירי ששחטו קודם שנודע י"ל דהם שלמים וא"כ מצוה קעביד ואתי שפיר דברי רבינו ודוק היטב אבל יש לעיין דאכתי מיפסל משום ששחטו אחר תמיד של בין הערבים וכדאיתא התם בש"ס וא"כ אכתי מאי מצוה עביד אמנם עיין לעיל פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ו דרבינו ס"ל דאחר התמיד של בין הערבים כשר יעו"ש א"כ אתי שפיר והבן היטב. אמנם מה שתמה הלח"מ על רש"י במשנה שם ע"א ב' (וכן יש לתמוה על הרע"ב) לכאורה צ"ע וי"ל דכונתם דאנוס הוא משום דטריד ולכן פטר ר"י דהוי כאנוס וצ"ע בזה וה' יאיר עיני. ועיין בתוספתא פ"ה שם מבואר דחייב יעו"ש וצ"ל דאתי כר"א יעו"ש היטב.

יא

שלא

לשמו וכו'. שם במשנה בפסחים ובש"ס שם ועיין ירושלמי שם דמסיק ג"כ הכי דהא דמחייב מיירי בעוקר ולא בטועה ועיין בתוספתא פ"ה שם מבואר דר"מ ס"ל דהשוחט פסח שלא לשמו פטור ומשמע שם דגם ר"ש לא פליג עליו על כרחך צ"ל דמיירי בטועה יעו"ש היטב.

פסולי

המוקדשין. לעיל פט"ו מהל' פסולי המוקדשין יעו"ש ובמש"כ שם.

יב

זבחים

אחרים וכו'. שם במשנה ובתוספתא שם ואתיא כר"ש אליבא דר' יהושע אבל לר"מ אף בשאינן ראוין פוטר ר' יהושע יעו"ש ועיין מרן מש"כ בשם בנו של רבינו יעו"ש היטב אבל יפה תמה עליו הלח"מ בהלכה ח' יעו"ש היטב וכאן פטור אפי' הקריב כל הפסחים משום שאין לו קצבה.

שלא

לאוכליו וכו'. שם בפסחים ע"א ב' במשנה.

יג

קרבן

צבור וכו'. בתוספתא פ"ה איתא חטאת צבור שלא לשמן יעו"ש והוא תמוה לכאורה דהא בחטאת שלא לשמו פסול כדאיתא לעיל פט"ו מהל' פסולי המוקדשין ה"א ולא חילק בין יחיד לצבור ואולי מטעם זה שינה רבינו וכתב קרבן וכוונתו על שאר קרבן ועיי"ש בעיטור בכורים בתוספתא שהרגיש בזה (אך יש שם ט"ס מש"כ וז"ל על כרחך לאו דוקא חטאת דהרי חטאת לא עשו (לא עלו צ"ל) לבעלים וא"כ איך יקטיר אימורין לערב עכ"ל וביותר הו"ל להקשות דהא בחטאת פסול לגמרי ועוד א"כ מאי תיקן בשאר קרבנות הא ג"כ לא עלו לבעלים ועוד אף שלא עלו לבעלים מ"מ מצוה קעביד כמו שפי' רש"י במשנה אצל שאר זבחים ששחטן לשם פסח והבן).

יתר

על וכו'. עיין מרן שהראה מקום להא דפסחים שם השוחט לשם אימורי צבור יעו"ש אבל א"כ יקשה קושיית הלח"מ בהלכה ח' דהא מסקינן שם בפסחים ע"ב א' דאינו חייב רק בשחט אימורי צבור ברישא וכן הא דפטור בתינוקות מיירי ע"כ שמל את של ער"ש ברישא וא"כ קשה על רבינו דלמה לא חילק בהלכה ח' לגבי תינוקות וכתב סתמא לפטור וכאן לא חילק וכתב סתמא לחיובא יעו"ש היטב ובאמת לכאורה היא תמיה עצומה. והנה בהלכה ח' כתב דרבינו שפוסק דמקלקל בחבורה פטור א"כ א"א למצוא בתינוקות רק שמל שניהם ואפ"ה פטור משום דעשה מצוה יעו"ש היטב ודומיא דהכי באם שחט אחד לשם אימורי צבור פטור משום דהוי מתעסק וכאן לא מיירי מזה מדלא כתב לישנא דמשנה השוחט לשם קרבן צבור דליהוי משמע דטעה על קרבן אחד שהוא קרבן צבור. ואמנם כוונתו למאי דאיתא בתוספתא שם וז"ל השוחט שתי חטאות לצבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה שתי עולות לצבור וא"צ אלא אחתחייב על האחרונה עכ"ל ואין זה שוחט לשם אימורי צבור דזה תני שם מקודם וכאן מיירי דידע דהצבור א"צ אלא אחת רק דטעה וסבר שמותר לשחוט יותר והרי כאילו שגג בד"א וחייב חטאת שפיר והוא ממש דברי רבינו וכונתו לזו התוספתא ולענ"ד כי נכון הוא שוב ראיתי בצל"ח שם בפסחים שהשיג גם הוא על מרן ובקצת דברים כתב כמש"כ אבל באופן אחר יעו"ש היטב והבוחר יבחר.

יד

קרבנות

יחיד וכו'. תוספת' שם בפסחים פ"ה והובא במרן ומש"כ במרן וזרק דמן שלא לשמן בוודאי אינו נראה דא"כ איך מסיים שם דהורצו הבעלים ועוד הא בחטאת ג"כ פסול אלא ודאי דצ"ל וזרק לשמן וקאמר דאע"פ שהורצו הבעלים מ"מ השוחט חייב חטאת ועיין בשבת ירושלמי פי"ג ה"ג בשיירי קרבן שם.

מותר

בהנאה. עין מרן מש"כ ע"ז.

ואין

זורקין וכו'. מדלא כ"כ בהלכה י"ג לגבי קרבנות צבור משמע לכאורה דשם שפיר זורקין את הדם ועוד מדכתב ויקטיר אימורין לערב אלמא דזורקין דאל"כ הוי זבח פסול ועיין לעיל בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין הי"ט דאין זורקין יעו"ש היטב ועיין בצל"ח לביצה כ' א' מש"כ בזה יעו"ש היטב.

טו

שתי

בהמות וכו'. מנחות ס"ד א'.

שחט

השמנה וכו'. ואע"ג דנשפך הדם של הראשונה ונתכפר בשנייה חייב כ"ה שם. ורבינו לא כתב זה ועיין בלח"מ הטעם בזה.

טרפה

בבני וכו'. רש"י פי' שם דמיירי שהיתה הראשונה כחושה בבני מעיים ושחט השניה השמנה טרם שידע כי הראשונה היא כחושה בבני מעיים ומחשבתו היתה לשחוט השניה ששוה לראשונה פטור יעו"ש אמנם רבינו מפרש דהראשונה היתה שמנה והשנייה כחושה ומ"מ פטור מטעם שהראשונה נמצאת טרפה. ודעת התוס' בד"ה ואפילו וכו' כדעת רש"י יעו"ש היטב.

כל

כיוצא וכו'. הטעם דאזלינן בתר מעשיו ולא בתר מחשבתו כמבואר שם בש"ס.

טז

צלי

של וכו'. פסחים ע"ב ב' ובירושלמי שם ה"ה. ועיין רש"י שם דמפרש בצלי של קדשים ורבינו מפרש דמיירי בצלי של פסח. והנה לכאורה יש לעיין קצת דהא זמנו בהול ורבינו פסק בפ"י דתרומות דבזמנו בהול פטור אפי' לא עשה מצוה ושוב ראיתי בצל"ח שהרגיש בזה ועי' בס' יד דוד ולפי מש"כ לעיל ה"ח ד"ה וזמנו בהול דע"כ לא פטר בזמנו בהול רק ביש מצוה דבתרומה ג"כ עביד מצוה דעבודת חלל כשר וכמו שתירצו בש"ס שם ורבינו ס"ל דגם בעשה מצוה בעינן זמנו בהול וכמש"כ בס"ק הנ"ל ואתי שפיר והבן.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.