קרית ספר/שגגות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png שגגות TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
ברכת אברהם
הר המוריה
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אין אדם חייב חטאת על שגגתו עד שיהא שוגג מתחלה ועד סוף אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף או איפכא אינו חייב חטאת סוף פ' הזורק משנה זה הכלל כל חייבי חטאות אינם חייבים עד שתהא תחלתן וסופן שגגה וכו' דכיון דמזיד אינו חייב חטאת בעינן דליהוי שוגג מתחלה ועד סוף דאם לא נגמרה העבירה בשוגג לא הוי שוגג בכל העבירה ואינו חייב חטאת כדכתיב תחטא בשגגה דמשמע דכל החטא הוא בשוגג.

ב[עריכה]

לא ידע שחייבין כרת על עבירה זו חייב חטאת פרק כלל גדול בפלוגתא דרבנן ומונבז דקאמר דבעינן ידיעה לשוגג כמזיד ובמאי שגג בקרבן דאינו יודע שחייבין על עבירה זו חטאת ורבנן סברי דשגגת חטאת לאו שמה שגגה עד שיהא שוגג בעבירה עצמה ואמרינן לרבנן שגגה במאי בכולה מילתה בלאו וכרת שלא ידע שהיתה עבירה זו בכרת לחודיה ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר כיון ששגג בכרת אף על גב דהזיד בלאו חייב חטאת דקרבן חטאת על הכרת הוא בא כדאמר' תורה אחת לעושה בשגגה וסמיך ליה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' דמשמע דקרבן משום שגגת כרת הוא בא כדאמ' וקרא דאשר לא תעשינה בשגגה דדריש מיניה ר"ל דהוי שגגת לאו איצטריך ליה לרבי יוחנן לכדא' השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וכו' כדאיתא התם.

ג[עריכה]

מי שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא אף על פי שיודע שחטא חטא שחייבין עליו כרת פטור מן הקרבן פ' ספק אכל פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בחלב ונותר ואשתו נדה ואחותו ושבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה באחת מהם ובגמרא תניא אמר לו רבי יהושע כתיב אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא. חטא ונודע לו במה חטא וחזר ושכחו מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות ואפילו לרבי יהושע דאמר עד שיודע לו במה חטא הא נודע לו אף על פי ששכח אחר כך. שגג בשם אחד והם שני גופין כשתי נדות או שתי אחיות ואינו יודע אי זו היא חייב חטאת שהרי ידע עצמו של חטא שם במשנה ר"ש ור"ש שזורי לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שחייב כגון שני אילנות של מין אח' לפניו ולא ידע אם מזה לקט או מזה שהרי ידע במה חטא אי זו מלאכה עשה שבלקיטת תאנים חטא ובגמרא אבל בחד מינא אפי' רבי יהושע מחייב.

ו[עריכה]

מי שנודע לו שחטא ולא היה לו ידיעה בתחלה כתינוק שנשבה לבין הגוים פרק כלל גדול פלוגתא דרבנן ומונבז דמונבז סבר דכי היכי דמזיד יש לו ידיעת חטא הכי נמי שוגג בעי' שהיה לו ידיעה בתחלה ורבנן סברי דלא בעינן ידיעה בתחלה כדתנן במתניתין בפרק כלל גדול כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה וכו' ומפרש בבריתא כיצד תינוק שנשבה לבין הגוים וגר שנתגייר בין הגוים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וחייב על הדם אחד ועל החלב אחד ועל עבודה זרה אחד ומונבז פוטר משום היקשא דשוגג ומזיד מה מזיד שהיתה לו ידיעה בתחלה אף שוגג שהיתה לו ידיעה בתחלה ורבנן מיבעי להו האי היקשא לכדמקריה ליה רבי יהושע לברי' תורה א' וכו' כדאמר' לעיל דלא אקשינן שוגג למזיד לאפוקי ליה ממשמעות שגגה דאדרבה שוגג משמע דלית ליה ידיעה.

ז[עריכה]

השוגג בלא כונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת ובשבת במלאכות פטור מחטאת פרק ספק אכל אמר רב נחמן אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומתעסק פירש רש"י ז"ל כגון חלב ושומן לפניו ונודע לו שזה חלב וזה שומן ופשט ידו ליקח שומן והביט במקום אחר והלכה ידו אל החלב ואכלו ולא דמי לשוגג דשוגג הוי שנתכוין לחתיכה זו עצמה אלא שסבור שהיא שומן וכן בעריות נתכוין לבא על אשתו שהיה לפניו ונשמטה אשתו ובאה אחותו במקומה והוא לא ידע ולא דמי לשוגג דשוגג הוי שנתכוין לזו שבעל עצמה אלא שסבור שהיא אשתו וכיון שנהנה חייב נמי מתעסק כשוגג ממש אבל במלאכת שבת פטור מתעסק דהיינו נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כונת חתיכה דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדאמר' בהלכות שבת ואיפליגו אביי ורבא בנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דאביי אמר חייב דהא איכוון לשום חתיכה ורבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכ' דאיסורא אבל נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר לכ"ע פטור דהא לא איכוון לשום חתיכה והרב ז"ל נקט מילתא דפשיטא לתרוייהו והוא הדין נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר לרבא דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדאמ' אבל מתעסק דהנאה חייב בין לרבי אליעזר בין לרבי יהושע כדאמר' התם ורבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה פרט למתעסק מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב שכן נהנה וכו' לרבא משכחת לה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר וכו' ולהכי איצטריך קרא דאשר חטא בה פרט למתעסק לר' אליעזר דלית ליה דרב נחמן דיליף ליה ממלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לרבי יהושע דדריש אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא דריש כרב נחמן דמלאכת מחשבת אסרה תורה.

ח[עריכה]

כל העושה מצוה מן המצות ובגלל עשייתה נעשית עבירה שחייבים עליה כרת בשגגה הרי זה פטור מחטאת מפני שעשה ברשות פסחים פרק אלו דברי' תנן כל זבחים ששחטן לשם פסח אם ראויין הם כגון שה בן שנה שלמים דמתוך שטרוד ובהול לשחוט פסחו לא נזכר שהקדיש זה לשלמים רבי אליעזר מחייב חטאת אף על פי שטעה בדבר מצוה ורבי יהושע פוטר דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח רבי יהושע מכשיר להו ובגמרא עלה דמתני' רבי יוחנן אמר אשתו נדה בעל חייב בסמוך לוסתה יבמתו נדה בעל פטור אף על גב דהוי סמוך לוסתה דקא עביד מצוה בביאה ראשונה ובוש ממנה לשואלה אם סמוך לוסתה היא והוי שוגג בדבר מצוה ועשה מצוה וכן גבי תינוקות שם לא נחלקו ר"א ורבי יהושע על שהיו לו ב' תינוקת וכו' אמרי דבי רבי ינאי רישא דקתני אחד למול בערב שבת ואחד בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דחייב כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת שנתחלף לו מאתמול ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואף על גב דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם עשה מצוה אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו אבל סיפא דאחד למול בשבת ואחד למול לאחר השבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת דניתנה שבת לידחות אצל של שבת אף על גב דטעה ומל את שלאחר השבת דלא עשה מצוה כיון ששגג בדבר מצוה שהיה לו למול את של שבת אף על גב דלא מל אלא שלאחר השבת דלא עשה מצוה פטור כיון דניתנה שבת לידחות אצלו והרב ז"ל כתב ושכח ומל שניהם בשבת לרבותא הוא אף על גב דמל שניהם ולא ראוי למול בשבת אלא אחד אותו של שבת וכ"ש אם לא מל אלא אחד מהם אפילו אותו שלאחר השבת או של ערב שבת שפטור כיון שגבי האחר של שבת היתה דחויה שבת אצלו דאינו חייב אלא דאין אחד מהם ראוי למולו בשבת ושכח ומלו בשבת אף על גב דעשה מצוה כגון שהיה ראוי למולו בערב שבת אפילו הכי חייב כיון שלא ניתנה שבת לידחות אצל זה המל שאין לו תינוק הראוי למול היום אבל היכא שאחד מהם ראוי למולו בשבת לא שנא מל אותו מערב שבת וסבור שלא מל אלא האחר ומלו את של ערב שבת בשבת לא שנא שמל שניהם בשבת בכולהו פטור שהרי ניתנה שבת לידחות באחד מהם והיינו שכתב הרב ז"ל אבל אם לא היה אחד מהם ראוי למול בשבת ושכח ומלו בשבת חייב. בא למול ואמרו לו לא נשאר פנאי פרק מילה כגון דאתא בין השמשות בשבת ואמרו ליה לא מספקת ואמר להו מספקנא ועבר ולא איסתפק ואשתכח דחבורה הוא דעבד ואיכא כרת דלא התחיל ברשות דלא ניתנו שבת לידחות אצלו בשעה זו.

י[עריכה]

המוציא הלולב ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ארבע אמות ברשות הרבים פטור פרק לולב הגזול במשנה רבי יוסי אומר יו"ט הראשון של חג וכו' ובגמרא אמר אביי ל"ש דפטור אלא שלא יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו דאף על גב דמדאגביה נפק ביה היינו כשהגביהו כדרכו אבל הכא בהפכו או הוציא בכלי עסקינן כדאמר אביי ורבא ואם כן דוקא כשלא יצא בו דהשתא טרוד בדבר מצוה וטעה בדבר מצוה ואף על גב דאכתי לא עשאה דלא נטלו כדרכו אבל אם כבר יצא בו ואחר כך הוציאו תו לא טעה בדבר מצוה הוא ולא הוי טרוד מהשתא במצוה לעשותה. וכן השוחט את הפסח ביום י"ד שחל להיות בשבת ונודע אחר כך שמשכו הבעלים את ידם ממנו או מתו או נטמאו קודם שחיטה או נמצא טריפה בסתר פטור מפני ששחט ברשות אבל נמצא בעל מום או טריפה בגלוי חייב שם פרק אלו דברים במשנה פטור מפני ששחט ברשות דאנוס הוא שלא היה יודע שכן הוא ולא היה לו לבדוק על כך ונמצא בעל מום נמי תנן דחייב דלאו אנוס הוא דהוה ליה לבקוריה וטריפה בגלוי מדתנן טריפה בסתר פטור משמע הא בגלוי חייב מטעמא דהוה לה לבקורה ולא ניתנה שבת לידחות אצלו. שחט את הפסח בשבת שלא לשמו וכו' שם במשנה הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת שחילל שבת דכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו כדאוקמי' בגמרא רישא בעוקר שם פסח ממנו דלאו טועה בדבר מצוה הוא אבל לא נתכוון לעקור שם פסח ממנו פטור כדאמרינן. שחט זבחים אחרים בשבת לשם פסח בטעות אם ראויים הם לקרבן פסח פטור שם במשנה רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר דפסח ששינהו ועקר שמו בדבר אסור הוא דחייב אבל זבחים אחרים ששינה אותן לפסח שהוא דבר המותר ביום זה פטור ואם אינם ראויים הא לא שינה אותן לדבר המותר שהרי אינם ראויין וחייב וכן שגג ושחטו שלא לאוכלין או שלא למנוייו או לערלים או לטמאים חייב חטאת שם במשנה סתם מתניתין שחט לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים פטור כדתנן בהאי מתניתין גופה דהא פסח כשר הוא כדתנן בתמיד נשחט דמקצת אוכלים לא פסלי.

יג[עריכה]

השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמן חייב חטאת ויקטיר אימורין לערב וכן אם שחט יותר על חובת היום שם במשנה אימורי צבור שהם מותרין לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב דיש להם קצבה דכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד ושוחט קרבן צבור שלא לשמו אף על גב דכשר דכל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים כיון דלא עלו לבעלי' לשם חובה חייב דהא חילול שבת שלא לצורך דאף על גב דטרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור כדאמרן לעיל הכא שאני דעקר שמו מתחלה שלא לשמו. שחט קרבנות יחיד שאינם דוחים את השבת בשבת חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואם זרק דמן לשמן עלו לבעלים והבשר יאכל כיון דנזרק הדם. היו לפניו שתי בהמות של צבור אחד כחושה ואחד שמינה והיתה חובת היום באחת ושגג ושחט השתים אם שחט שמינה בסוף פטור ולא עוד אלא שאם שחט הכחושה תחלה אומרים לו הבא שמינה ושחוט ריש פ' ר' ישמעאל במנחות מימר' דרבה וסמי כחושה ולמימרא קמייתא דרבא דהוה משמע דאפילו כחושה בתחלה חייב ואבע"א מימרא קמייתא ר' אמי אמרה כדאיתא התם אבל שחט שמינה תחילה חייב על הכחושה כדקאמר רבה התם משום דהוי תוספת שלא לדבר מצוה. נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעים אף על פי שלא ידע כששחט הכחושה אחר כך הואיל ונשחטה כמצותה פטור מחטאת שם אמר ליה רבינא לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעים מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא איכוון או דילמא בתר מעשיו אזלינן והרב ז"ל נראה שמפרש נמצאת כחושה בבני מעים כלומר שנמצאת טריפה בבני מעים ונקיט כחושה דכחושה נמי פסולה משום הקריבהו נא לפחתך היכא דאית שמינה ופשיט תלמודא להך בעיא ממימרא דרבה גופיה דאיפליגו רבה ורבא היכא דפרס מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור דזיל בתר מעשיו והרי העלה תינוק אף על גב שלא שמע שטבע והכא נמי זיל בתר מעשיו והרי הועיל מה ששחט אחר כך שהרי נמצאת הראשונה טריפה אף על גב דלא הוה ידע בההיא שעתא.

טז[עריכה]

מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוון לאכול צלי שהוא מצוה ואכל נותר חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה באכילה זו והוי כשני חתיכות לפניו אחד של שומן ואחד של חלב ונתכוון לאכול של שומן ואכל של חלב דחייב חטאת ואף על גב דאמרינן לעיל טרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור היינו היכא דאפילו כשעושה המצוה הוא דוחה איסור שבת דנדחה מפני המילה איכא טרדא אבל באכילת פסח בשחיטתו הוא דאיכא טרדא דדחי שבת ולא באכילה דליכא שום דחיה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.