מעשה רקח/שגגות/ב

מעשה רקח ‏ שגגות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות שגגות

א

כיצד כגון שהוציא וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דהו"ל לאשמועינן רבותא אפילו בזורק דהכי הוה סלקא דעתא בגמ' מפני שאין בידו להחזירה עיי"ש ואיני רואה תחילת קושיא דעיקר הדין כבר הזכירו רבינו פי"ג דהל' שבת הל' י"ג וכאן לא הוצרך אלא לדוגמא בעלמא:

ד

חטא ונודע לו וכו'. כתב הראב"ד ז"ל הא אפילו לרבי יהושע ע"כ נראה דכוונתו משום דר' יהושע ס"ל דבעינן ידע עצמו של חטא ואם לא נודע לו עצמו של חטא פטור כמ"ש רבינו לעיל מינה והכא שנודע לו בנתים אפילו ר"י מודה בה ומשום דכוונתו להשיג מסיפא דתוספתא לכך כתב כן:

ה

שגג בשם אחד וכו'. כתב מרן ז"ל משנה בפרק ספק אבל ר' שמעון וכו' ט"ס הוא וצ"ל אכל בכא"ף:

ו

כל המחוייב חטאת וכו'. מרן ז"ל האריך ליישב פסקו של רבינו ולענ"ד נראה דכיון דרב ושמואל אתו כרבנן לא חיישינן לר' יוחנן וריש לקיש דאתו כמונבז דהוי יחיד לגבי רבנן:

ז

בשבת ופטור. ט"ס הוא וצ"ל ובשבת פטור. ומ"ש

בנתכוון להגביה את התלוש וכו' ומרן ז"ל כתב דלאו לדיוקא נקטיה וכו' ע"כ נראה דכוונתו דאין לדייק דדוקא נתכוון להגביה הא אם נתכוון לחתוך יתחייב וכו' דזה כבר ביארו פ"ז והכא לא נחית רבינו לדיוק זה אלא כלפי דין העריות והמאכלות שלא נתכוון לא לבעילה ולא לאכילה אפילו דהיתר לכך נקט נתכוון להגביה וחתך דהוי בנושא שוה לבעילה וזה לחיוב וזה לפיטור והרב כנה"ג הקשה על מרן ז"ל. ולענ"ד נראה דזו היא כוונת מרן ז"ל ואין כאן גמגום ואף מה שדייק שם ממ"ש רבינו בלא כוונה לחתיכתו וכו' על פי האמור יתיישב דבכי הא בבעילות ומאכלות חייב כמ"ש רבינו להדיא בלא כוונה לבעילה בלא כוונה לשם אכילה גם מ"ש הרב שם דכוונת רבינו הכא בחתך אותו הדבר עצמו שהיה סבור שהוא תלוש ונמצא מחובר ועוד שם שסיבב לשון רבינו לכוונה אחרת ולעולם דפוסק כאביי מלבד שדבריו מגומגמים ודחוקים מ"מ אם איתא לרבינו היה לו לפרש וכבר העיד ז"ל על עצמו שכפי דבריו דברי רבינו בהל' שבת סותרין אותו ודברי מרן ז"ל על פי האמור שרירין וקיימין:

ח

אבל אם בא על אשתו וכו'. מדלא חילק משמע דבכל גווני קאמר וקשה דקי"ל כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הבאין מן הדרך ואין צריך לשאול לה כלל כמ"ש רבינו פ"ד דאיסורי ביאה הל' ט' אם לא שנאמר דסמך למ"ש שם או בדאין לה וסת קבוע או בהניחה נדה דעל כל פנים צריך לשאול:

הואיל וזמנו בהול אינו מדקדק. אפשר שנתכוון בזה למ"ש בפסחים דף ע"ב כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת דאיכא הך דשבת דטריד ביה הכא כגון שקדם ושחטינהו לאמורי צבור ברישא ע"כ ורבינו לקמן הל' י"ג חייב חטאת על התוספת דמשמע דאמורי צבור שחט ברישא ובהכי תתורץ קושיית הרב לח"מ והרב שמות בארץ ז"ל שהקשו דאמאי לא חילק רבינו כיון דשניהם יש להם קצבה עיי"ש וע"ע להרמ"ע מפאנו ז"ל סי' ק"ה ומבואר הדבר דלהו"א שהביא מרן ז"ל לקמן הא כדאיתא והא כדאיתא עיין עליו ומ"מ הרואה יראה דדברי מרן ז"ל תמוהים ודחוקים עעיין עליו ועיין מה שכתבתי בסוף פרקין:

אבל אם לא היה אחד מהם ראוי וכו'. קצת קשה דמלתא דפשיטא היא כיון דאין אחד מהם ראוי למה יפטר וצ"ל דכוונתו אפילו שמל את של (מ"ש) [ערב שבת] בשבת דהו"ל מילה הגונה אלא שלא ניתנה שבת לדחות אכן אכתי קשה דמאי שנא מבא על יבמתו נדה שפטר לעיל הרי התם נמי עשה מצוה דיבום ומהאי טעמא פטרו ה"נ עשה מצוה דמילה ומדברי רבינו פ"ב דיבום נראה דלא קנאה שהרי הזכיר אנוסה וישנה וכו' ולא הזכיר נדה וכבר ידוע דרבינו פוסל אפילו הקדושין כשהיא נדה ואין זה פלא שהרי אמרינן בפ' לולב הגזול דף מ"ב דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אך אין זה כלום דהשתא בדלא עשה מצוה פטור בדעשה מצוה דהיינו שמל דעל כל פנים יצא ידי מילה יתחייב ועוד דרבינו לא הביא ההיא דר' יוסי בעולת העוף שנמצאת בין אגפיים וצ"ע אם לא שנאמר דגבי יבום עשה מצוה כתקנה משא"כ גבי מילה דביום השמיני כתיב:

י

או שנמצא טריפה בסתר וכו'. הרב לח"מ ז"ל בהבינו בדברי רבינו דנתכוון לעשות מצוה ולא עשה מצוה דחייב וכו' הקשה מהא דנמצא טריפה וכו' דהא הכא לא עשה מצוה כלל ואפ"ה פטור ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא ראי זה כראי זה דהכא הוי אונס גמור ומוחלט דמאי הו"ל למעבד בעולם ובהכי ניחא ג"כ גבי אומן בהל' ט' שכתב מרן ז"ל דלא תימא דאנוס הוא ולא שוגג וכו' משום דהתם היה לו לקבל ההתראה וכו':

יב

שחט זבחים אחרים לשם פסח וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל בשם הרב אברהם בנו של רבינו ז"ל לא ידעתי למה לא שאלו כן בההיא דתינוקות עם אמורי צבור דר' יהושע מודה בה ולדידיה דוקא בהקדים וכמ"ש בגמ' וכמ"ש בהל' ח' ותיבת נראה שכתוב בספרי רבינו ט"ס מבואר הוא וכ"כ בדפוס מגדל עוז:

יד

שחט קרבנות יחיד וכו'. עיין מ"ש ז"ל בשם מהר"י קורקוס ז"ל נראה דכיון דאין איסור זריקת דם אלא מדרבנן לא אתי דרבנן ודחי היתר אכילה מדאורייתא וכיון שאין דיחוי אצל מצות אם ירצה ליתנו במתנה לכהנים שרי ונפק"מ שאם יזרק הדם יהא מותר אף באכילה וכן מצאתי להרמ"ע מפאנו סימן ק"ה הזכירו השיירי כנה"ג ז"ל:

טו

נמצאת הראשונה השמינה טריפה. בגמ' לא אמרו אלא נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים ורבינו הוסיף השמינה לרבותא דאפ"ה פטור והעתיק טריפה במקום כחושה שאמרו בגמ' משום דהיא היא דכחושה נמי פיסולה משום הקריבהו נא לפחתך וכמ"ש רש"י ז"ל שם אי נמי י"ל דנתכוון לכתוב טרפה לכלול בה ההיא דנתכפר בשניה דלרבי אמי חייב ולרבה פטור משום דאזלינן בתר מעשיו ואינו מפרש כדברי התוס' וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ופשוט:

טז

מי שהיה לפניו וכו'. הקושי מבואר לפי מ"ש מרן ז"ל לעיל הל' ח' גבי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ונתחלף לו ומל של אחר השבת בשבת דפטור מאחר שהיה שם מי שהיה ראוי למול בשבת ע"כ. ה"נ הרי הצלי לפניו וי"ל שאני התם דעכ"פ עבד מצוה אף שנתחייב בשביל שבת. אכן אכתי קשה מההיא דהבא על יבמתו דלא עשה מצוה ופטור וכן ההיא דהמוציא את הלולב וי"ל דהתם נמי עסיק בדבר מצוה הוא וקצת עשה מצוה אלא שטעה משא"כ כאן דלא עשה שום מצוה וכ"כ הר"ח אבולעפיה ז"ל פרשת ויקרא דף ח' אכן אכתי קשה דהכא משמע דאפילו (לכל) [אכל] הצלי אחר כך חייב מ"מ וקשה דמאי שנא משני תינוקות ואחד מהם היה ראוי למול באחד בשבת דאין כאן מילה כלל והוא פטור מטעם דטריד וי"ל דהתם סבור ששניהם ראוים למול בשבת משא"כ הכא דכו"ע ידעי דנותר אסור אכן אכתי קשה משחט כחושה תחילה שכתב רבינו לעיל דפטור אף דכחושה אינה ראויה כלל משום הקריבהו נא כמ"ש רש"י ז"ל וי"ל דהתם נמי עסוק במצוה הוא אלא שטעה משא"כ הכא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---