הר המוריה/כלי המקדש/ה

הר המוריה ‏ כלי המקדש ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מכל

אחיו וכו'. יומא י"ח א' הוריות ט' א' חולין קל"ד ב' ירושלמי יומא פ"א ה"ג ובתוספתא שם פ"א ובתו"כ אמור פ"א וביומא שם בש"ס ליתא רק בנוי וחכמה ועושר ורק בחולין והוריות איתא נמי בכח ובמראה ליתא כלל בש"ס רק בתוספתא ובתו"כ ובירושלמי והגר"א מחק מהתוספתא תיבת ובמראה יעו"ש ורבינו גרס לכלם ובילקוט אמור אינו גורס במראה רק במדה יעו"ש ור"ל שיהיה גדול בקומה מכל אחיו ובשם התנחומא מביא שיהיה ג"כ גדול בשנים יעו"ש. ונסתפקתי מי שהיה גדול בחכמה מכולם ואחר היה גדול ממנו בנוי ואחר גדול ממנו בכח ואחר גדול ממנו במראה מי מהם קודם. ובעושר לא נסתפקתי כי יכול הדבר להיות מתוקן ע"י אחיו הכהנים אבל באינך מיבעיא לי ומסתברא כי בחכמה הדבר תלוי ומסתייע מילתא מהדא דיומא דאל"כ לא הוה פריך הש"ס מידי וק"ל.

אין

לו וכו'. אף דבש"ס איתא זה בשם אחרים מ"מ הכי הלכתא דהכי מבואר בתוספתא ובתו"כ ומעשה רב.

ב

כ"ז

למצוה וכו'. הכי משמע ממאי דבבית שני לא היו חכמים אף דהיא המעלה הגדולה שבכולם כמש"כ בהלכה א'.

ג

לנהוג

כבוד וכו'. כ"ז מבואר בתוספתא פ"ד דסנהדרין (וע"ע ביוסיפון ליהודים בפ' ממעשה דאסרטובלוס גיסו של הורדוס יעו"ש).

רצה

הוא וכו'. פסק כת"ק דשם בתוספתא ולא כר' יהודה ועי' ביו"ד סי' ר"מ סעי' ז' בהג"ה וסי' רמ"ב סעי' ל"ב יעו"ש (וכ"מ מהך עובדא שרמזתי לעיל בד"ה לנהוג כבוד).

ד

לבית

המשתה וכו'. למד זה מהא דאיתא שם בתוספתא וז"ל והולך להברות את אחרים ואחרים באים להברותו עכ"ל משמע הא לסעודה אחרת אף דהוא סעודה של מצוה דומיא דאבל אסור.

והסגן

ממצעו וכו'. כ"ז מבואר בסנהדרין י"ח א' במשנה שם.

והסגן

ומשוח וכו'. שם י"ט א' ותוספתא שם.

ואומר

לאבלים וכו'. הכי משמע מלשון הש"ס שם דקאמר שם והוא אומר תתנחמו ומוקי לה במנחם את אחרים ומדקאמר לשון והוא אומר אלמא דהם נמי היו אומרים לו דברי כבוד וריצוי דומיא דמתנחם מאחרים יעו"ש היטיב ופשוט.

ה

ואינו

יוצא וכו'. שם בסנהדרין י"ח א' ובתו"כ שם ופסק הלכה כר' יהודה ועי' ירושלמי פ"ג דהוריות ה"ה ויש שם ט"ס וצריך להגיה שם יעו"ש היטיב ודו"ק. ועי' לקמן פ"ב מהל' ביאת מקדש ה"י ומש"כ רבינו דאינו יוצא מפתח ביתו וכו' עי' במרן מש"כ בזה ומדבריו משמע דה"ג שם י"ט א' א"ה ביתו נמי לא ור"ל לדידך דאמרת דמן המקדש לא יצא דווקא א"כ גם בביתו אינו רשאי להיות ואיהו שמע מר"י דאם אינו יוצא מפתח ביתו סגי בזה אף שאינו במקדש. ומכאן יצא לרבינו דאם הוא בביתו סגי דבאמת הא דכתיב ומן המקדש לא יצא היינו שמקדושתו לא יצא אבל כשהוא יושב בביתו שפיר דמי. ודע כי הב"ח הגיה שכצ"ל א"ה מביתו נמי לא יעו"ש ולכאורה אין לו הבנה. ואולי הכי כוונתו דאיהו שמע לר"י דס"ל דאינו רשאי לצאת מפתח ביתו וכדעת רבינו ולכן מקשה לדידך דס"ל דמן המקדש הוא דווקא הא תינח כשהוא במקדש אבל כשהוא בביתו אמאי לא יצא מביתו ושיעור דבריו הוא כך א"ה. מביתו נמי לא. בתמיה אמאי לא יצא מביתו (אבל יותר היה ראוי לפי"ז להגיה א"ה מביתו אמאי לא) ואולי שט"ס הוא וכצ"ל בביתו נמי לא וכוונתו למש"כ מרן. אבל לגי' שלנו לביתו נמי לא אתי שפיר כפשוטו וה"ק לדידך דמן המקדש לא יצא הוא כפשוטו א"כ אסור לו לצאת מן המקדש לביתו ופשוט וק"ל ועוד י"ל כוונת הב"ח בפשיטות דה"ק א"ה לדידך דאסור לצאת אחר המטה א"כ למה כתיב מן המקדש וכו' הא גם מביתו אסור וכו' וממילא לפי המסקנא גם מביתו אסור ודו"ק וי"ל כי כוונת מרן ג"כ כך.

וסגן

מימינו וכו'. וכאן לא נזכר משוח שעבר משום דלא היה נכנס אז והטעם איתא שם י"ט א' והובא במרן ולא יכולתי לעמוד על דעתו במש"כ ואיני יודע למה השמיטו רבינו עכ"ל הא שפיר כתב רבינו דהמשוח שעבר לא היה עמו ואם על השמיעו את הטעם תמה הלא אין מדרך רבינו רק לכתוב פסקים ולא טעמים.

ואומרים

לו וכו'. כן הוא שם במשנה ובתוספתא שם יעו"ש.

ו

כל

העם מסובין וכו'. שם במשנה וכמש"כ מרן.

אבל

קורע הוא וכו'. כן הוא בהוריות י"א ב' וכרב ועי' בתו"כ אמור שם (ויש להגיה שם כמו שהוא בש"ס יעו"ש היטיב) ועי' בירושלמי פ"ג דהוריות ה"ה וז"ל ר"א בשם כהנא למעלה למעלה מקמי שפה למטה למטה מקמי שפה ר"י אמר למטה למטה ממש ר"י סליק מבקרא לר' חנינא כד הוה גו אוסטירטא שמע דדמך שלח ואייתי מנוי טבייא דשבתא ובזעין ר"י פליג על דר"י תרתין ואתיא ר"א בשם כהנא כר"י אין כר"י לא יפרום כל עיקר לא אתיא דא אלא על אביו ועל אמו כדברי ר"מ דתניא על כל המתים אינו מבדיל קמי שפה אלא על אביו ועל אמו כדברי ר"מ ר' יהודה אומר כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה ה"ז קרע של תפלות מאי כדון אומר הוא בכה"ג שיהא מבדיל קמי שפה עכ"ל ובאמת אין הבנה לדברים אלו. ובמו"ק בירושלמי פ"ג ה"ח אי' שם כל הסוגיא זאת וכן אי' שם אין כר"י לא יפרום כל עיקר מאי כדון חומר הוא בכה"ג שאינו מבדיל קמי שפה עכ"ל וגם לזה אין לו ביאור לכן נ"ל שהדא יליף על הדא וכל אחד צריך לתקן משל האחר ויגיד עליו ריעו והעיקר כמו שהוא בהוריות וכצ"ל חומר הוא בכה"ג שאינו מבדיל קמי שפה. ומסקנת הירושלמי דמשנה דהוריות אתי כר"מ ומיירי באביו ובאמו ולכן כל הכהנים היו צריכים להבדיל קמי שפה משא"כ הכה"ג ומה שאמר דר"י פליג על דר' יהודה בתרתי היינו דר' יהודה ס"ל דכה"ג אינו פורם כל עיקר וגם במה דס"ל כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה ה"ז קרע של תפלות ור' יוחנן ס"ל דשפיר קרע הוא ולכן בכה"ג יש לקרוע למטה ממש ור' יוחנן ור"א בשם כהנא לא פליגי לדינא דר"א בשם כהנא מיירי באביו ואמו ור' יוחנן מיירי בשאר מתים כנ"ל ביאור הירושלמי לנכון וע"ע בירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"א יעו"ש ודו"ק היטיב. ורבינו פסק כש"ס דידן דאף באביו ואמו אין לקרוע רק למטה דכיון דבשאר מתים הוי קריעה אף דאינו מבדיל לקמי שפה מיקרי זה קריעה לגבי כה"ג ודו"ק.

ועיין מל"מ שתמה על רבינו דלמה לא כתב דדינים אלו נוהגים אף במשוח מלחמה יעו"ש היטיב. והנה מאי דהקשה מהא דמוזהר על הבתולה פשיטא דלק"מ דרבינו ס"ל דכהן משוח מלחמה אינו מוזהר על הבתולה וחייליה מהא דאי' שם בהוריות וז"ל כתנאי והוא אשה בבתוליה יקח אחר שחלק הכתוב רבה דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אין לי אלא שעבר מחמת קירויו מחמת מומין מנין ת"ל והוא עכ"ל ונמצא דר"י הוא דאוקמי על כהן משוח מלחמה אבל ר"ע אוקמה על כה"ג שעבר מחמת מום והלכה כר"ע מחבירו לכן לא פסק דהוא מוזהר על הבתולה ועי' בפי"ז מהל' איסורי ביאה ה"א שפסק כר"ע יעו"ש וכיון שהך ברייתא לאו כהלכתא היא לכן באינך דברים ג"כ לא פסק ג"כ כוותה דהנה כל עיקר הלימוד שם מהא דכתיב והכה"ג מאחיו זה כה"ג אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים זה מרובה בגדים על כולן הוא אומר ראשו לא יפרע וכו' יעו"ש והנה בתו"כ פרשת אמור דריש מהך קרא לענין אחר דנתרבה יום אחד ונמשח יום אחד עי' לעיל פ"ג ה"ג יעו"ש היטיב א"כ אין לנו דרש על משוח מלחמה ואף דבתו"כ שם דריש והוא אשה וכו' לכהן משוח וכו' יעו"ש אך כבר מפורש בהוריות דזה דוקא לר"י ולא לר"ע ומשמע שם בהוריות דהך ברייתא אתיא כוותיה דר"ש ועיין יומא ע"ג א' משמע דהך ברייתא יחידאה הוא יעו"ש ולכן דחה זה רבינו מהלכה וכולי האי ואולי.

ואפילו

בעת וכו'. דבעת שנכנס למקדש גם כהן הדיוט אסור לגדל פרע כדאיתא שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין עיין בתענית י"ז א' ועיין לקמן פ"א מהל' ביאת מקדש ה"י יעו"ש היטיב וע"ש.

מע"ש

לע"ש. עיין תענית י"ז א' וסנהדרין כ"ב ב' יעו"ש.

בעיקר

זו וכו'. עי' בסנהדרין שם ובנדרים נ"א א' יעו"ש ועיין בראב"ד ובמרן מש"כ בזה.

ז

והוא

הנקרא וכו'. עי' לעיל פ"ה מהלכות בית הבחירה הי"ז ד"ה והיא יעו"ש.

שיהי'

יושב במקדש וכו'. עי' ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ד יעו"ש היטיב אבל בסוגיא דיומא י' א' לא משמע כן יעו"ש היטיב ועוד י"ל כי רבינו אזיל לטעמיה שכתב לעיל בהלכה ה' דאינו יוצא מביהמ"ק כל עיקר לכן תפס המקרא כפשוטו ולפי ששם הפי' דאינו יוצא אחר המטה שמא ישכח ויגע לכן לא כתב זה בדרך מצוה חיובית רק למצוה מן המובחר (ועי' בחי' הר"ן בסנהדרין י"ט א' דשם הביא בשם ס' מצות לרבינו דפליג אהרמב"ן וס"ל דלר' יהודה מדאורייתא אינו יוצא אחר המטה ודלא כהרמב"ן יעו"ש היטיב ודלא כמר"ן בסעי' ה' ועי' ס' המצות לרבינו לאוין סי' קס"ה יעו"ש היטיב).

ויהיה

ביתו וכו'. קאי זה על ותפארתו וכבודו. שתפארת וכבוד הוא לו שיהיה כן שיהיה ביתו בירושלים כדי שלא יתרחק מביהמ"ק אבל לא מחיובא.

ח

דן

ודנין וכו'. כ"ז בסנהדרין י"ח א'.

דיני

נפשות וכו'. לאפוקי דיני ממונות ודיני מלקות עיי"ש י"ח ב' ושם ט"ז א' ועיין לעיל פ"ד הכ"ב.

ט

ואפי'

בבי"ד וכו'. מדלא מוקי לה הש"ס בסנהדרין י"ח ב' דמיירי בבי"ד הגדול יעו"ש היטיב ודו"ק.

עדות

למלך ישראל. אף דהש"ס פריך ע"ז והא מלך אין דנין אותו היינו דוקא בזמן שהיה רעים וחטאים אבל רבינו כתב הילכתא למשיחא ואז יהיו המלכים טובים וישרים נכנעים לתורה והא למלכי בית דוד שפיר מעיד כמש"כ התוס' בד"ה והא תנן וכו'. רק דהש"ס לא רצה לאוקמה המשנה דמיירי במלכי בית דוד דוקא וכמש"כ התוס' שם (ועיין במר"ן מש"כ בזה) ועוד בפשיטות ניחא דמיירי כאן בדיני כה"ג ולא בדיני מלך וקמ"ל דבאותו מלך שדנין אותו אז הכה"ג מעיד לו אבל יש לעיין אמאי לא כתב נמי דין זה דבפני המלך מעיד ומשמע מתוס' דשם ד"ה והא אין וכו' דדוקא בבן מלך זה הדין ולא בהדיוטים יעו"ש היטיב ועוד יש לעיין למה כתב ה"ז הולך בבי"ד הגדול הא גם המלך נדון לפני בי"ד קטן כגון בדיני ממונות ובדיני מלקות אמנם למדתי תירוץ לזה מהלח"מ פ"א מהל' עדות ה"ג שכתב דכל בי"ד לבד בי"ד הגדול מיקרי קטן לגבי הכה"ג יעו"ש היטיב לכן כתב דוקא לבי"ד הגדול אבל מה שהשמיט הך דבן מלך יש לעיין בזה ודוחק לומר דהך למלך ישראל ר"ל כל שנוגע למלך ישראל היינו בנו ג"כ דא"כ הו"ל להביא הך דבא מלך ויושב בשעת העדות ואולי דה"ק מעיד למלך ישראל ר"ל בפני מלך ישראל אבל אין הלשון הולמתו דמלשון עדות למלך ישראל מבואר דהעדות עצמה היא למלך וצ"ע בזה (ועי' מש"כ הלח"מ עוד דלכן כתב בבי"ד הגדול משום דאין דנין המלך רק בבי"ד הגדול צ"ע דאכתי בדיני ממונות ומלקות מאי איכא למימר) ואם צריך להעיד במילתא דאיסורא ובעיבור החודש עיי"ש בתוס' שצריך להעיד ובכ"מ שם בהל' עדות כתב דא"צ להעיד יעו"ש היטיב ולח"מ שם יעו"ש.

בספר

קדושה וכו'. הוא בפי"ז מהל' איסורי ביאה יעו"ש.

ואינו

נושא וכו'. עיין בפי"ז שם דכתב הה"מ דיצא לו כאן מה דאיתא ביבמות נ"ט א' אשה אחת ולא שנים יעו"ש ואמת שכן משמע מלשון רבינו שם אולם כל הראשונים לא פי' הסוגיא שם כן אבל יותר נראה דהטעם כמש"כ הראב"ד שם דמשום דלא יצטרך לגרש בכל יום צום יעו"ש ומשמע כאן שעיקר הקפידא היא על יום הצום דאל"כ הוה דינא ככהן הנושא נשים בעבירה שאסור לו לעבוד עד שידיר שיגרשנה כמש"כ לקמן פ"ו מהל' ביאת מקדש הט"ו עו"ש ומה שהקשה הראב"ד מהא דכתיב וישא לו יהוידע ב' נשים כבר ראיתי בס' תולדות אדם שכתב בשם חכם אחד שלא לקח יהוידע לעצמו רק השיא את יהואש יעו"ש אלא שקשה לי לפי"ז לשון וישא שהוא בקל ופועל עומד וכל הראשונים לא פי' כן לכן י"ל כמש"כ הה"מ שם שנשא אחת אחר מיתת או גירושי האחרת. וכ"כ המגדול עוז שם.

וחולץ

וכו'. עי' יבמות כ' א' ובסנהדרין שם.

מותרת

להנשא וכו'. קמ"ל אע"ג דבמלך אין הדין כן דאין נושאים אלמנותו של מלך ומטעם זה אין מייבמין לאשתו וכן אין חולצין לה וכתב רש"י בסנהדרין י"ט ב' דלכן אין חולצין לאשת מלך משום דאסורה להנשא יעו"ש (ומבואר מזה דיבמה שאינה רוצית להנשא א"צ חליצה וליכא מצוה בזה).

יא

שכה"ג

נכנס וכו'. כ"ז מבואר בפ"ז דתמיד.

ויכנס

להיכל וכו'. כתב מרן שאתי לאפוקי ממש"כ בתוס' מנחות כ"ז ב' בד"ה להיכל וכו' יעו"ש אמנם כבר כתב שם על הגליון דט"ס הוא בתוס' וצ"ל אלמא להיכל שרי יעו"ש וכן משמע שם ריהטת לשון התוס' וכ"כ בס' באר שבע בתמיד שם.

הסגן

וכו'. במשנה אי' שם הממונה וכבר כתב רבינו לעיל פ"ד הט"ז שהוא הסגן יעו"ש.

את

הפרוכת. כי גם בכותל המזרחי של ההיכל היה שם פרוכת בפתח דבכל פתח היה שם פרוכת וכן ראיתי להבאר שבע אמנם לא ירדתי לסוף דעתו מש"כ מתחלה דמיירי בבית שני דאילו בבית ראשון לא היה שם פרוכת יעו"ש צ"ע דהא הך נפק"מ לא היה רק בכותל של הק"ק דבבית ראשון היה שם אמה טרקסין ובבית שני היה שם פרוכת אבל בכותל המזרחי של ההיכל כך לי בית ראשון כמו בית שני והבן. והנה לפנינו אי' שם במשנה וז"ל וכיון ששמע הממונה את קול רגליו של כה"ג שהוא יוצא הגביה לו את הפרוכת נכנס והשתחוה ויצא א"כ כיון שאמר מתחלה קול רגליו שהוא יוצא ע"כ הכוונה על פתח המזרחי. אבל ממה דאי' אח"כ נכנס והשתחוה ויצא משמע דפתיחת הפרוכת היתה קודם שהשתחוה והייתי אומר שהיו פותחין לו פרוכת של קדש הקדשים והשתחוה בהיכל נגד קדש הקדשים וא"כ אתי שפיר דברי הבאר שבע אבל הבאר שבע בעצמו כתב וז"ל אם אין מלת יוצא ט"ס וצ"ל נכנס צריך לפרש הא דקאמר אח"כ נכנס והשתחוה היינו הממונה א"נ קאי על כה"ג ור"ל יוצא מחדרו כדי ליכנס להיכל עכ"ל א"כ כוונתו על כרחך על פתח המזרחי. ודברי רבינו כאן מתוקנים היטיב שכתב כסדר נכון מאד ומש"כ מרן וז"ל שלפי דבריו גם שם היתה פרוכת עכ"ל לא ידעתי מי לא יודה לו בזה דשם היתה פרוכת הלא הוא ש"ס מפורש ביומא נ"ד א' בפרוכת דבבי וכמש"כ למעלה פ"ד מהל' בית הבחירה ה"ב וביותר תמהתי על מש"כ התוס' יו"ט שם בד"ה הפרוכת וכו'. וז"ל פי' הר"ב שעל האולם ויפה פי' ואישתמיטתיה להכ"מ שנדחק בהל' כלי המקדש וכתב שצ"ל שגם על ההיכל היה פרוכת ע"כ וזה לא שמענו בשום מקום עכ"ל וצ"ע איך נעלם ממנו ש"ס הנ"ל שוב ראיתי להמל"מ שתמה עליו בזה.

יב

הקטורת

וכו'. משא"כ בשאר הכהנים שחדשים היו מפיסין על הקטורת כמו דאיתא לקמן פ"ד מהל' תמידין ומוספין ה"ז וכ"ש שאר עבודות שמקריב בכל יום אם ירצה וכ"כ מרן ועיין יומא י"ד ב' ושם ע"ג א' והוריות י"ב ב' ותוספתא דיומא פ"א.

והרי

הוא בקדשי וכו'. שם בתוספתא. וכ"כ המל"מ.

[ומלשון התוספתא והרמב"ם שאומר חטאת זו שלי אשם זו שלי מבואר דיכול ליקח לעצמו כל החטאת וכל האשם. ובסיפא דתוספתא מסיים חלה אחת משתי חלות ארבע וחמש חלות מלחם הפנים. רבי אומר אומר אני שיהא זה נוטל מחצה שנאמר והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו שיהא אהרן שקול נגד בניו ועי' יומא י"ז ע"ב. ועד כאן לא פליגי רבנן ורבי אלא אם נוטל מחצה או פחות ממחצה אבל כולו לכו"ע לא שקיל. וצ"ל דרישא חטאת זו שלי אשם זה שלי מיירי בקרבן יחיד דבזה יכול ליקח לעצמו כל הקרבן אבל בקרבן צבור אינו יכול ליקח לעצמו כולו רק בורר לו מנה יפה וחולק עם אחיו הכהנים ונוטל מחצה או מעט פחות ממחצה לכל מר כדאית ליה. וכן הוא בהדיא בירושלמי פ"א דיומא ה"ב שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש. היך עבידה עור זה שלי חלה אחת משתי חלות שש חלות מלחם הפנים. הכא נסיב כולה והכא הוא נסיב פלגא. א"ר זעירא כאן לקרבן יחיד כאן לקרבן צבור ע"כ. ונראה דבזה כו"ע לא פליגי וכי פליגי רבי ורבנן בקרבן צבור. ועי' בשיורי קרבן שם שכ' וז"ל כתב הרמב"ם פ"ה מכלי המקדש ונוטל חלק בראש כיצד כשירצה אומר זו החטאת שלי זה האשם שלי ע"כ. ונראה שזה דעת רבנן שלעולם אינו נוטל אלא אחת ובפ"ד מתמידין פסק הרמב"ם כה"ג נוטל לעולם מכל משמר חצי החלות וכו' ופסק זה כרבי וכו' וא"כ תימה שדבריו סותרין זה את זה וכו' עכ"ל ודבריו בלתי מובנים דהא הרמב"ם פ"ה מכלי המקדש על כרחך מיירי מקרבן יחיד וכמ"ש וזה אתיא ככו"ע ולא תלי כלל בפלוגתא דרבי ורבנן. ומיהו בלא"ה קשה למה לא ביאר הרמב"ם דבריו דמיירי מקרבן יחיד וזה מוכרח כמ"ש וכמבואר בירושלמי וצ"ע. מפי ידי"נ הרה"ג מו"ה צבי הלוי נ"י בלייווייס מווארשא].

יג

הי'

עולה וכו'. כ"ה במנחות צ"ד א' ובתמיד פ"ז וכמש"כ מר"ן.

יד

רצה

וכו'. שם במשנה.

טו

אבל

אחיו וכו'. חולין כ"ד ב' ועי' תו"כ אמור פ"ב פרשתא ג'.

תחלה

אלא בשעה וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א טעה טעות גדולה שלא אמרו דבר זה אלא על לוי קטן שאינו ראוי לעבודה אלא לשיר ומסניפין לאחיו הגדולים מפני שקולן דק ונותנין תבל בנעימה ואין עולין מן החשבון עכ"ל ועיין מש"כ מרן ע"ז ועיין בתוספתא פ"ב דערכין דאי' שם אין אשה נראית בעזרה אלא בשעת קרבנה ולא נראה קטן בעזרה אלא בשעה שהלוים אומרים שירה יעו"ש היטיב ומשמע כדברי רבינו ויש לפרש גם דברי הש"ס לזה דבימי עזרא הוצרכו הרבה כהנים להתחנך לעבודה ולכן עמד יהושע לומר שירה כדי שיכנסו הכהנים כלם להתחנך (ועי' פ"ג ה"ג יעו"ש היטיב דרבינו לא מפרש כלל דמיירי בקטני לוים יעו"ש היטיב) ודו"ק וצ"ע בזה.

טז

עד

שיביא עשירית וכו'. עי' מנחות נ"א ב' ושם ע"ח א' ובירושלמי שקלים פ"ז ה"ג ובתו"כ פרשת צו פרשה ג'.

ועובדה

בידו. שם בתו"כ ובירושלמי ובתוספתא שם ובתוספתא חגיגה פ"ב.

עבודתו

כשרה וכו'. כ"ה בתוספתא שם ובירושלמי שם ובתוספתא פ"ב דחגיגה אמנם בתו"כ שם הגי' פסולה יעו"ש וכתב הקרבן אהרן מדכתיב זה הרי הוא לעיכובא ובאמת בתוספתא דשקלים י"ל דהא דנקט כשרה היינו אם אינו עובדה בידו הא אם לא הביא כלל פסול ומעכב אמנם בתוספתא דחגיגה א"א לומר כן והגר"א הגיה בירושלמי שם שצ"ל פסולה יעו"ש ועי' ביומא ה' א' ב' ובירושלמי שם פ"א ה"א. ומי יכניס ראשו בזה. שוב פקח ה' עיני וראיתי במל"מ שהעיר בזה וכתב שהעיקר דכשר דאל"כ איך יעבוד ביוה"כ בלי חביתין ונשען על מש"כ התוס' דמנחות ע"א א' ד"ה אחת וכו' יעו"ש היטיב ובאמת לענ"ד לא מכרע כלל דביוה"כ כיון דלא קרב חביתין דא"א ליקרב חביתין ביוה"כ לכן אינו מעכב ועוד די"ל דבכהן הממונה תחת כה"ג לא מעכב מידי כמו דכשר אף אם לא נמשח ולא נתרבה בבגדים ה"נ י"ל דכשר אף דלא הביא חביתים ועוי"ל בכמה גווני וצ"ע לדינא וע"ע במ"ר פרשת צו פ"ח דאיתא שם דמעכב יעו"ש היטיב.

יז

מביא

עשירית וכו'. הכי מבואר במנחות ע"ח א' וז"ל א"ר חסדא כה"ג המתקרב לעבודה צריך שני עשרונות האיפה אחת להמשחו ואחת לחינוכו מר בר רב אשי אמר שלשה ולא פליגי הא דעבד עבודה כשהוא כהן הדיוט עכ"ל הגמ' ולא ידעתי למה למרן להביא ממרחק לחמו מהירושלמי פ"ז דשקלים ובאמת נהפוך הוא כי שם מבואר שא"צ רק שני עשרונות אחד לחינוכו ואחד להמשחו. שוב ראיתי כן להשיירי קרבן שתמה על מרן בזה ונדחק בזה יעו"ש היטיב וגם הוא לא זכר מש"ס מפורש שהבאתי.

כמו

שיתבאר. לקמן בפ"ג מהל' תמידין ומוספין מהלכה י"ח ואילך יעו"ש.

ומעשה

שלשתן וכו'. וכ"כ רבינו בפי' המשניות דמנחות בפ"ז והקשה המל"מ מהא דאיתא בתו"כ פרשת צו ספ"ד וז"ל יכול מה אהרן מביא בכל יום אף בניו מביאים בכל יום ת"ל זה יכול מה אהרן דוחה את השבת ואת הטומאה אף בניו יהיו מביאים ודוחים את השבת ואת הטומאה ת"ל זה מה אהרן מביא ג' לוגים לעשרון אף בניו יהיו מביאים ג' לוגים לעשרון ת"ל זה מה אהרן מביא רבוכה אף בניו מביאים רבוכה ת"ל זה עכ"ל אלמא דלא שוה מידי לקרבן כה"ג ולא יתן בו אלא לוג אחד שמן ולא רבוכה עיי"ש בקרבן אהרן וכן הוא בתוספתא דמנחות פ"ז יעו"ש היטיב והנה בהא דרבוכה כבר כתב שם רש"י שם ע"ח א' בד"ה מקיש חינוכו וכו' דבכהן הדיוט מביא רבוכה יעו"ש היטיב (והמל"מ כתב זה בשם דעת עצמו ותמהתי למה לא הביא דברי רש"י ז"ל) ועיין יתר דברי המל"מ במש"כ בהא דג' לוגין שמן וכו' יעו"ש היטיב).

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.