הרי בשמים/ב/ריט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב ריט

סימן ריט

בעזה"י יום ו' עש"ק ח' מרחשון שנת תרנ"ז לפ"ק סטרי.

חיים והשלום מאדון העולם לכבוד ידידי הרב הגדול המופלא חכם ושלם זך הרעיון. ומטיב הגיון. כש"מ סיני נ"י יכונה ד"ר שיפפער רב ואב"ד דקהל יראים בעיר קארלסרוהע יצ"ו במדינת אשכנז מחוז באדען.

יקרת מכתבו לנכון הגיעני ואותיותיו ישאלוני בענין השוכרים דירה לשנה כשאין בה מזוזה אם הם מחויבין לקבוע מזוזה בתוך שלשים יום ואם רשאין לברך עלי':

הנה כ"ת הביא ד' א"ז הגאון מליסא ז"ל בסידור דה"ח שכ' דהא דתניא השוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור מן המזוזה דזהו דוקא כששכרו על ל' יום אבל אם שכרו על זמן מרובה חייב מיד ובס' נחלת צבי חולק עליו ומדייק מלשון הברייתא דקתני כל ל' יום משמע אף אם שכר הבית על שנה תמימה ועז"כ כ"ת דלפמ"ש בתוס' מנחות מ"ד. דלא ממעטינין שוכר בית מביתך ולא ש"א ואתא לכדרבא דא' ביתך דרך ביאתך וה"ט דלא מסתבר קרא למעוטי בית אחרים דכיון דלשימור עביד ל"ש מיהו כל ל' יום פטור דלאו בית דירת קבע הוא עדיין וא"כ זהו רק כשלא שכר מתחלה רק על ל' יום אבל אם שכרו על זמן מרובה הרי עשה מעשה המוכיח שרוצה לעשותו לדירת קבע לכך הוא מתחייב מיד והביא ראי' לזה מד' הש"ס חולין קל"ב: לענין הא דקיי"ל כהן טבח ב' וג' שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות ופרש"י דבב' וג' שבתות עדיין לא קביע וא"י עדיין שהוא טבח מכאן ואילך חייב הואיל דקביע וקא' בגמ' הנ"מ דלא קבע מסחתא אבל קבע מסחתא חייב במתנות מיד ופירש"י כיון דהאי כהן קבע חנותו גלי אדעתי' דקביע והה"נ בתוך ל' יום הוא פטור ממזוזה משום דלא ידוע אי קבע אבל כששכר הבית מתחלה על זמן מרובה הא גלי אדעתי' דקביע וחייב מיד עכ"ד והיטב אשר דבר בזה וראייתו נכונה אמנם לפענ"ד להתי' הא' של התוס' מנחות הנ"ל דלא דרשי' ביתך ולא ש"א אפס דלכך בשוכר בית כל ל' יום כטור משום דלאו דירת קבע הוא עדיין הוא פשוט דכששכר מתחלה על זמן מרובה שידוע שידור גם אחר ל"י הוא מתחייב במזוזה מיד וממקומו הוא מוכרע דאלת"ה אמאי קא' דוקא בשוכר בית הי"ל למיתני בבית שלו בקנה או בנה בית דפטור ממזוזה כל ל"י משום דעדיין הוא דירת ארעי ובאמת בבית שלו הוא חייב מיד כדדחי מה"ט בתוס' ע"ז כ"א. ד"ה אף במקום כו' את דברי רבינו חיים כהן שר"ל דלהכי משכירין עתה בתים לנכרים ול"ח שמכניסין לתוכן ע"ז וקעברי משום ול"ת תועבה אל ביתך משום דבח"ל לא מיקרי ביתך והק' ר"י ע"ז דא"כ במזוזה דכתיב ביתך ה"נ תימא דמי שיש לו בית בח"ל יפטר ממזוזה ואנן תנינין בברייתא דרק שוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור ממזוזה משמע דאם הוא שלו חייב מיד ע"ש ולכאורה גם לד' התוס' הנ"ל דפטור דל"י הוא משום דהוא עדיין דירת ארעי א"כ בבית שלו ג"כ יהי' פטור בתוך ל"י הראשונים דהרי דירת ארעי פטור גם בבית שלו כדקיי"ל ביומא י' בסוכת החג בחג דפטורה מן המזוזה ועכצ"ל דכיון דקנה או בנה בית הא גלי אדעתי' שרוצה לקבוע דירתו בתוכו להכי הוא מתחייב מיד. גם הרי בתוס' שם מייתי דבל' יום הוי קביעות מהא דב"ב ח'. בנשתהא ל' יום הרי הוא כיושבי העיר והרי במשנה שם ד"ז: בהא דקתני דמאנשי העיר ל"ה אא"כ דר בה יב"ח תני ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד והיינו דכיון שקנה לעצמו בית דירה גלי אדעתי' שרוצה להשתקע שם ובח"מ סי' קס"ג ס"ב כ' הרמ"א שם בשם הריב"ש דאם שכר בית דירה ובח"מ ה"ה כאנשי העיר מיד ובשו"ת פנ"י בשניות חח"מ סי' צ"ו האריך בזה וכ' דהעיקר תלי' אם עשה מעשה המוכיח שדעתו לקבוע בעיר כגון ששכר בית ליב"ח או השתעבד עצמו ע"ז בחיוב אפי' בלא שכירות בית הו"ל כאנשי העיר מיד וכ"נ מד' תשו' הר"ן שהיבא בסמ"ע שם סק"ז וערמ"א ח"מ סי' קנ"ו ס"ה י"א דבר אומנותו יכול לעכב עד שישכור לו בית ויהי' כבני העיר ומשמע דמיד מששכר לו בית לזמן מרובה חשיב כבני העיר והכי אשכחן ביו"ד סי' רי"ז סל"ב לענין הא דקיי"ל דבנדר מיושבי העיר אסור במי שישב שם ל"י כ' דאם דר שם עם ב"ב דרך קבע אעפ"י שהוא פחות מל"י נחשב מיושבי העיר [ויש לה"ר עוד לזה מברייתא דסנהדרין קי"ב. שהובאה בב"ב שם דקתני החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום אם נשתהו שם ל"י הן נחשבין מהעיר הנדחת הן להיות נידונין בסייף וממונן אבד והן להציל אם יש עמהן מחצה או רוב שלא הודחו פחות מיכן הן בסקילה וממונן פלט עפירש"י במשנה שם קי"א: דלכאורה למה קתני הדין בשיירי של חמרים וגמלים העוברים ממל"מ שהוא באקראי הי"ל למיתני רבותא יותר גדולה דאפי' אם באו בע"ב ונתיישבו בעיר ושכרו להם בתים קודם ל"י אין נחשבין מהעיר והרגיש בזה בב"ח יו"ד סי' רי"ז ועכצ"ל דבשיירא העוברת ממל"מ הוי רבותא טפי כיון דגם קודם ל"י הא אין ידוע שמא יתעכבו שם יותר משא"כ כששכרו להם דירות ע"כ יהי' מיירי ששכרו רק על ל"י דאי על זמן מרובה הא נחשבין תיכף מבני העיר וא"כ הו"א דדוקא שכרו להם דירות רק על ל' יום דמיד מוכחא מילתא שלא ירדו להשתקע מדשכרו הדירות רק על ל"י בזה הוא דאין נחשבין מבנה"ע אבל אם התעכבו בסתמא הו"א דגם בפחות מל"י חשובין מבנה"ע] וכ"ז הוא להתי' הא' שבתוס' מנחות הנ"ל אמנם נתתי' הב' שכ' שם דמדאוריי' שוכר בית פטור ממזוזה גם אחר ל"י משום דהרי ביתך כתיבו ורק מדרבנן חייב אחר ל"י משום שנראה כשלו כמ"ש בתוס' ע"ז כ"א. ד"ה הא דרבנן הוא דחייבוהו אחר ל"י מפני שנראה כשלו מידי דהוי אטלית שאולה דכל ל"י פטורה מן הציצית וה"ה לעולם מה"ת דכתיב כסותך ולא ש"א ורבנן הוא דגזרו לאחר ל"י מפני שנראית כשלו ע"ש וא"כ להך פירושא הא לא תליא כלל בקבוע או לא ואפשר דגם אם שכר לשנה הוא פטור תוך ל' משום דעדיין אינו נראה כשלו. אמנם כן לכאורה צריך להבין להאי טעמא דאמאי גזרו בשוכר בית לאחר ל' יותר מקודם ל' דבשלמא לעני טלית שאולה שפיר שייך לומר דאחר ל' נראית כשלו כיון דאין דרך לישאל יותר מל' יום כמ"ש בתוס' חולין ק"י: ד"ה טלית אבל בשכירות בית אמאי נראה כשלו אחר ל' יותר מקודם ל' ובשלמא לד' הש"ך בח"מ סי' שי"ב סק"ז שכ' שם דבשכירות ג"כ אמרינן דסתם שכירות הוי ל' יום דלא טרח אינש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין שפיר אפשר לומר דעד ל"י לא נראה כשלו דיתלה הרואה ששכרה סתם וא"י להוציאו קודם ל' יום משא"כ לאחר ל"י אפי' הי' שוכרה סתם הא יכול להוציאו ולהכי נראה טפי כשלו אחר ל"י. אמנם באמת בסמ"ע שם סק"ו לא כ' הכי ע"ש שעל כן נראה דגם להתי' הב' של התוס' אנו מוכרחין לומר דלהכי ל"ג חכמים לחייב קודם ל"י במזוזה כיון שאפשר שיצא מהדירה קודם ל"י ולא יהי' רק דירת ארעי ולכך ל"ג אף שנראה כשלו ורק לאחר ל"י דהו"ל קביעות מקום גזרו לחייב השוכר בית במזוזה מהך טעמא שהוא נראה כשלו וכן נראה מפורש יוצא מדברי היש"ש בחולין פכ"ה סי' נ"ג שכ' וז"ל אלא עיקר הטעם דשלשים יום חשיב קבע ונראית כשלו עכ"ל הרי דמצרף ב' הטעמים יחד דדירת ל"י הוי דירת קבע לכך גזרו לחייב במזוזה משום שנראה כשלו וכן מורין להדיא דברי הש"ך ביו"ד סי' רפ"ו ס"ק כ"ח שכ' על הא דכ' וש"ע שם השוכר בית בח"ל פטור ממזוזה ל' יום וז"ל שאינו נקרא עדיין דירה ולכאורה כיון דאנן קיי"ל כהתי' הב' של התוס' דממעטי' ביתך ולא ש"א כדמוכחא פשטא דהש"ס שבת קל"א: דלהכי מודה ר"א במכשירי מזוזה שא"ד שבת הואיל ובידו להפקירו ועי' חי' רמב"ן שם וע"כ דש"א פטור ממזוזה אף שהוא דר בו ולהכי פוסק הרמ"א ביו"ד סי' רפ"ו ס"א דשותפות עכו"ם פטור ממזוזה וע"כ דהוא משום דאע"ג דשותפות ישראל חייב במזוזה אף דכתיב ביתך בכ"ז שותפות גוי עכ"פ ממעטינין מביתך כדא' בחולין קל"ה. לענין ראשית הגז אע"ג דכתיב צאנך בל' יחיד בכ"ז בשותפות ישראל מיוחד קרינין בי' הואיל דשניהם בני חיובא וכל ישראל קרויין בל' יחיד אבל שותפות גוי ממעטינין מדכתיב בל' יחיד ע"ש וה"ה לענין מזוזה ממעטינין שפיר מביתך שותפות עכו"ם וכמו שנתקשו באמת בתוס' חולין קל"ו. דנימא דביתך אתא למעוטי שותפות עכו"ם ופסיק הכי בהגהמ"ר חולין פכ"ה אמנם בחי' הרשב"א בחולין שם כ' דלא ממעטינין מביתך שותפות עכו"ם כיון דבמזוזה חובת הדר הוא ואפי' בשותפות נכרי ישראל הדר צריך שמירה ע"ש והוא כהתי' הראשון דתוס' מנחות הנ"ל דל"ב ביתך דידך משום דכיון דלשימור עביד ל"ש ומדלא פסיק הרמ"א הכי ע"כ משום דקיי"ל דבעינין ביתך דידך ולהכי פסקינין ג"כ דשוכר בית מדאוריי' פטור ממזוזה ורק לאחר ל"י חייבוהו חכמים שנראה כשלו וכ"כ ברא"ש ה' מזוזה סי' ט"ו וש"פ וא"כ בתוך ל"י פטור משום דאוקמי' אדינא ול"ל להש"ך לפרש משום דאינו נקרא עדיין דירה וע"כ דגם בתוך ל' הי' מקום לגזור בשכירות בית לחייב במזוזה משום שנראה כשלו אפס דעד ל' לא החמירו משום דלא נתברר עדיין הקביעות ולהכי כ' שפיר הש"ך שאינו נקרא עדיין דירה וז"ב ולפי"ז גם להתי' הב' של התוס' כל שנתברר קודם ל' שרוצה לקבוע דירתו שם כגון ששכר הדירה על משך חצי שנה או שנה תמימה בודאי הוא חייב במזוזה מיד כנ"ל וגם לפי הטעם שפירש"י במנחות שם דשוכר בית בח"ל כל ל"י פטור ממזוזה שמא יחזור בו וכ"כ בנימוק"י ע"כ מיירי הברייתא בשכר רק על ל"י דאי בששכר בפירוש לזמן מרובה הא ל"ש שמא יחזור לפמ"ש בסמ"ע סי' שט"ו בהג"ה בשם הריב"ש דכשהשוכר עושה קנין על השכירות ל"מ מחילה אפי' ברצון שניהם עד שיחזיר ויקנה בא' מהקנינים וא"כ כיון דבעי' חזרת קנין כשחוזר בו אפי' נתרצו שניהם בודאי ל"ש שמא יחזור בו ויקנה בחזרה להמשכיר דהוי הקנאה חדשה כמו דל"ש למימר כשקנה בית שיפטר ממזוזה ל' יום שמא יחזור בו ויתרצו שניהם כיון שצריך לחזור ולמכור לו בקנין הו"ל מכירה חדשה וה"ה בשכירות אפס כשלא שכר רק על ל"י שייך שפיר שמא יחזור בו סוף ל' ויצא מהדירה דאז ל"ב חזרת קנין והכי מתבאר באמת מלשון הנימוק"י דמיירי הברייתא כששכרה רק על ל' יום ע"ש עכ"פ ממוצא דברינו נשמע דלכל הדיעות אם שכר הדירה מתחלה לזמן מרובה חייב במזוזה מיד:

והנה לכאורה יש לעורר בזה עפי"ד הג"א ספ"ק דע"ז הובא ברמ"א יו"ד סי' קנ"א ס"י דאם שכר בית מנכרי אסור להניח להביא ע"ז לתוכו דשכירות קניא קצת וע' מק"ח סי' ת"מ שכ' דאף דשכירות ל"ק היינו רק להפקיע קה"ג דהמשכיר אבל מ"מ הוי של השוכר ג"כ ע"ש וא"כ לפ"מ דקיי"ל ביומא י"א: דבית השותפין חייבת במזוזה מדכתיב למען ירבו ימיכם וא"כ שוכר כיון דקני' קצת הו"ל כמו שותף ולא אתמעט מביתך אמנם כיון דהשוכר אין לו רק קנין פירות והמשכיר יש לו קה"ג א"כ ל"ד לשותפין דעלמא שיש לכ"א חצי בהגוף ולא כשיש לזה גוף ולזה פירות כמ"ש בתוס' ב"ק צ'. אמנם כיון דאתינא להכי יש לדון בזה עפי"ד הרא"ש בע"ז שם ס"ס כ"ב הובא בש"ך סי' קנ"א ס"ק י"ז דלהכי אנו משכירין בתים בזה"ז לעכו"ם לדירה אף שמכניס ע"ז לשם וקעבר משום לא תביא תועבה אל ביתך דנהי דלדידן שכירות ל"ק כיון שיד או"ה תקיפה ובדיניהם שכירות אלימא כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר א"י להוציאו ע"ש וא"כ כששוכרו לזמן קצוב הא פסקינן בח"מ סי' שי"ב ס"א דגם בדינינו אפי' נפל ביתו של משכיר א"י להוציאו א"כ מיקרי שפיר ביתו של השוכר דאלימא כמכר כמ"ש הרא"ש הנ"ל ובודאי חייב במזוזה מיד ולהסביר ד' הרא"ש דתלי לה בהא דהמשכיר א"י להוציאו גם כשנפל הבית לפענ"ד י"ל עפמ"ש בתשו' מהרי"ט דהך מילתא אי שכירות קניא או לא תליא אי ק"פ כקה"ג דמי או לא והנה בתוס' ב"ב כ"ז. ד"ה לא הקשו דבקנה אילן א' אמאי אינו מביא וקורא למ"ד ק"פ כקה"ג דמי ומ"ש ממוכר שדהו לפירות דמביא וקורא לדידי' ותי' דשא"ה שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש מיד האילן אין לו בקרקע כלום ע"ש ולפי"ז אי הו"א דאם נפל הבית אין לשוכר כלום א"כ ל"ש ק"פ כקה"ג דמי כמו בקנה אילן א' וממילא שכירות ל"ק משא"כ השתא דאמרי' דא"י להוציאו גם אם נפל הבית שייך שפיר למימר דשכירות אלימא כמכר וחייב במזוזה מיד ולפי"ז ל"ש לומר דשוכר בית פטור מה"ת ממזוזה משום דל"ה ביתך רק בשוכר סתם משא"כ בשוכר לזמן קצוב הו"ל כמכר ומחויב במזוזה מיד כמו בקונה בית דאף דאינו רק לזמן הו"ל כמו קונה בית בבתי ע"ח או בזמן שהיובל נוהג סמוך ליובל דאף דאינו רק לזמן בודאי הי' מחויב במזוזה מה"ת וה"ה בשוכר בית לזמן קצוב דאלימא כמכר חייב מה"ת במזוזה מיד אם לא כששוכר רק על ל"י דאז הו"ל רק דירת ארעי דפטור ממזוזה ושעפיז"נ ליישב מה דקשה לכאורה בדברי הש"ס יומא י"א: דקא' יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות ת"ל בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קודש ולכאורה למאי דקיי"ל דביתך ממעט ש"א דשוכר בית פטור מה"ת ממזוזה א"כ הלא הר הבית והלשכות והעזרות הוי של הקדש ולא מיקרי ביתך ואף בית של חול כה"ג הי' פטור ממזוזה וא"כ ל"ל לפוטרו משום שאינו דומיא דבית ואי דכל ישראל יש להם חלק בהן והו"ל בית השותפין דחייב במזוזה ז"א דמלבד דמבואר בתוס' ישנים שם י"ב. דבכה"ג שאין חלקו של כ"א מבורר ואין כ"א מכיר את שלו לא מיקרי בית השותפין להתחייב במזוזה ע"ש [ולמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים כל בתי העיר ירושלים יפטרו ממזוזה מה"ת כדתניא התם אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהם ע"ש] חוץ לזה הרי מבואר במתני' נדרים מ"ז: בהרני עליך ואת עלי שניהם אסורין ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל ואסורים בדבר של אותה העיר ואיזהו דבר של עולי בכל כגון הר הבית והעזרות ופי' הר"ן שם דבדבר של אותה העיר שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן הו"ל כשותפין שאוסרין זע"ז אבל הר הבית והעזרות שהוא לכל ישראל הו"ל כהפקר ע"ש וא"כ מיפטרי הר הבית והעזרות ממזוזה משום דל"ה ביתך ואי דמה"ט הא עכ"פ לאחר ל' מיחייבי מדרבנן ז"א דהרי הטעם הוא משום שנראה כשלו ובזה הא לא יטעו הרואים שהם של הדיוט ואשכחן כי"ב בענין המעיל שמבואר מדברי הרמב"ם שהי' לו למטה ד' כנפות ונתקשה בס' מנחת חינוך מצוה צ"ט דלא מצינו שהי"ל ציצית והק' לפי"ז מפ"ק דערכין דקא' הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים כהנים אצטריך לי' סד"א כיון דאשתרי כהנים כו' והא דאשתרי כלאים בכהנים מבואר בהרז"ה והר"ן ספ"ק דביצה דהוא רק בהכ"ג בהחושן ואפוד אבל כה"ד אף שהי"ל אבנט מ"מ קשין הם וא"כ כיון דס"ד שהיו פטורין מציצית הי' מחמת שריותא דכלאים רק בכ"ג היל"ל בלא"ה שהכ"ג הי' הולך במעיל בלא ציצית והי' ס"ד דא"ח בציצית ותי' דהמעיל הי' פטור מציצית משום שהי' של הקדש ולא מיקרי כסותך כמו טלית שאולה ע"ש ולכאורה הא אכתי מדרבנן חייב לאחר ל' וע"כ דכיון דכ"ע ידעי שהוא של הקדש ל"ש לחייבו מדרבנן משום שנראה כשלו וא"כ ה"ה לענין חיוב מזוזה דהר הבית והעזרות שהם הקדש ל"ש למיגזר משום משום שנראה כשלו ולהאמור י"ל כיון דבשוכר לזמן קצוב אמרי' דחייב מדאוריי' במזוזה משום דאפי' כשנפל א"י להוציאו ה"ה די"ל לענין הר הבית והעזרות כיון דיש לישראל וכהנים זכות תשמיש בהם שחיטת הקדשים ואכילתן עבמ"ל פ"ז מבית הבחירה הי"ג ועתשו' מבי"ט ח"א סי' ק"י דבחזקת תשמיש הו"ל כשוכר והרי קיי"ל כמ"ד קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ומקריבין ואוכלין אע"ג דנפיל מחיצות כ' יבמות פ"ב: וזבחים ס': ס"א. ובתוס' שם וברמב"ם ספ"ו מה' בית הבחירה וא"כ כיון דאפי' נפול מחיצות יש להם זכות זה מיקרי שפיר הר הבית והעזרות ביתך כמו שוכר לזמן קצוב ולהכי אצטריך שפיר לומר הטעם מה בית שהוא חול כו' והבן. וניחא לי בזה מה שיש להעיר בהא דמבואר בירושלמי סוף מגילה דהשוכר בית מעכו"ם צריך ליתן מזוזה וכ"ה בתלמודן ב"מ ק"ב. המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ומנכרי נוטלה בידו ויצא ומשמע דקאי אשוכר מנכרי ולכאורה לפ"מ דקיי"ל דשוכר בית פטור מה"ת ממזוזה ורק מדרבנן חייבוהו לאחר ל' מפני חשש הרואים שהוא נראה כשלו והרי מצינו בחולין קל"ג: גבי מתנות כהונה שהמשתתף עם כהן צריך שירשום מפני הרואים והמשתתף עם עכו"ם א"צ שירשום דסתם נכרי מפעי פעי ומפרסם שיש לו חוב בהפרה ע"ש וא"כ בשוכר מעכו"ם דמפעי פעי שהשכירה לישראל הא ליכא חשש רואים והיל"ל דשוכר מעכו"ם פטור ממזוזה. ולהאמור נכון דהרי בשכר מישראל לזמן קצוב כיון דאם נפל א"י להוציאו הו"ל כמכר וחייב מדאוריי' במזוזה א"כ בשכירות מנכרי אפי' בסתם הרי כיון דבדיניהם אם נפל א"י להוציאו כמ"ש הרא"ש הנ"ל וא"כ הלא א' בב"ק קי"ג. ישראל ועכו"ם שבאו לדין כו' בדיניהם דיינינן לי' וממילא שוכר בית מעכו"ם חייב מדינא במזוזה אמנם באמת בש"ך סוסי' רפ"ו מבואר דגם בשוכר בית מעכו"ם בח"ל א"ח במזוזה רק לאחר ל' מדרבנן כמו בישראל. עכ"פ עולה מדברינו לענין דינא דשוכר לזמן מרובה כגון לשנה או לחצי שנה בודאי מחויב תיכף לקבוע מזוזה ולברך עלי' אפס כשהשכירות הוא רק על חודש שהרשות בידו לצאת מהדירה בכל חודש אין עליו חיוב לקבוע מזוזה בחודש הראשון אעפ"י שדעתו להשאר בהדירה גם להלאה:

ובדבר מה שנסתפק בשוכר בית סתם שלא עשה מעשה המוכיח שרוצה להשאר בדירה זו אחר ל' דאין עליו חיוב לקבוע מזוזה בתוך ל' אם יכול אדם להחמיר ולקבוע מזוזה תוך ל' א"ד דהו"ל בכלל כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט הנה ד"ז דהירושלמי פ"ב דברכות כל הפטור כו' הוא מהלכות עמומות כמו שמובא במג"א סי' ל"ב סק"ח בשם הב"ש שתמה ע"ז דאיכא הרבה חומרות שמחמירין על עצמנו ול"א דנקרא הדיוט ובירושלמי פ"ק דשבת משמע דלדידן דקיי"ל כרבנן דאמרי חתן אם רוצה לקרות קורא לא ס"ל הך מימרא דחזקי' דכל הפטור כו' ומסקנת האחרונים להלכה הוא דבמצות דמשכחת לפעמים שיהי' חיוב עליו לעשותה רק כפי שהוא עתה הוא פטור מלעשותה אין בזה משום כל הפטור מן הדבר כו' דהיא כדי לעשות סיג לזמן החיוב ע' חידושי הריטב"א קידושין ל"א. ובמג"א סי' רל"ב סק"ט ובפמ"ג שם. ובחידושי אמרתי לבאר בזה ע"ד החידוד והפלפול דברי הש"ס יומא ע"ט. אמר רבה אר"י כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתי' בציר מהכי לא מיתבא דעתי' מיתיבי מעשה והביאו לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ותני עלה לא שהלכה כן אלא שרצו להחמיר ע"ע וכשנתנו לו לר"צ אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו הא כביצה בעי סוכה ואיס"ד כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה השתא ב' כותבות בלא גרעינין ל"ה כביצה כותבת הגסה וגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה כו' והק' בתו"י וז"ל תימא לי מאי קושיא מ"מ לעולם אימא לך גדולה מכביצה ולא תידוק הא כביצה בעי סוכה אלא הא כביצה בעי נט"י וברכה דהכי דייקי' בסוכה כ"ז על אביי ור"י דאמרי התם אכילת ארעי בסוכה תרתי תלת ביצי או כדטעים דבי רב ועייל לכלה דהיינו טובא יותר מכביצה ונלפענ"ד ליישב דהנה לכאורה אינו מובן הא דקא' בסוכה שם הא כביצה בעי נט"י וברכה דא"כ למה מייתי המתני' בסוכה שם הך עובדא דר' צדוק להא דקתני אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה דארעי הרי הוא טובא יותר מכביצה ומהך מעשה דר"צ הו"מ למיטעי דכביצה חייב אע"פ שהוא אכילת ארעי. אמנם באמת י"ל עפמ"ש הרבינו ירוחם הובא באלי' רבה סי' תרל"ט ס"ק י"א דכביצה יש מקום להחמיר ולהצריך סוכה אבל פחות מכביצה אין מקום להחמיר ע"ש וא"כ י"ל דהק' הש"ס בסוכה דמאי דבעיה לדיוקא חיובא בכביצה לא תידוק רק לענין נטילה וברכה דבכביצה חייב מדינא אבל לענין סוכה לא תידוק חיובא בכביצה אלא חומרא דר"צ שאכל רק פחות מכביצה חוץ לסוכה משום דבפחות מכביצה אין מקום להחמיר אבל בכביצה הי' מחמיר כד' הרבינו ירוחם הנ"ל והשתא א"ש היטב סדר המשנה הנ"ל דמעיקרא קתני דמדינא אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ואח"כ מייתי מעשה דר"צ דאף להחמיר אין מקום רק בכביצה אבל פחות מכביצה אין מקום להחמיר כלל ולכך אכל ר"צ פחות מכביצה חוץ לסוכה ול"ה מחמיר אנפשי'. והנה בהסברת ד' הרבינו ירוחם הנ"ל שכ' לחלק בין כביצה לפחות מכביצה לענין החומרא י"ל עפ"מ שתמה הב"ש הנ"ל איך יכולין להחמיר הרי כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט אכן הלא העלו האחרונים הנ"ל דבדבר דמשכחת בי' בשום פעם חיובא מן הדין אף שכמו שהוא עתה ליכא חיובא מ"מ יכול להחמיר ע"ע ולעשות סייג וא"כ הרי ידוע שי' ה"ר אביגדור הובא בס' תניא ובשבלי לקט סי' קי"א דבשבת ויו"ט אסור לאכול ארעי חוץ לסוכה דשויו"ט קובע כיון דמחויב לאכול משום שויו"ט המצוה הזאת עושה קבע גם לארעי וכ"כ בצל"ח ברכות מ"ט: בתד"ה אי בעי כו' בדעת התוס' שם ועשעה"מ פ"ו מסוכה ובטעה"מ שם. והנה ידוע מ"ש הר"ן פ"ב דסוכה במשנה דרא"א י"ד סעודות כו' דשיעור חיובא דפת בשויו"ט הוא כביצה ועטא"ח סי' רצ"א וא"כ ע"כ אין סעודת שויו"ט עושה קבע רק בכביצה ולפי"ז י"ל דזהו סברת הר"י הנ"ל דבכביצה יש מקום להחמיר כיון דבשויו"ט איכא חיוב מדינא משום דהוי קבע לכן גם בחה"מ איכא מקום להחמיר [ובמ"ש ברמ"א סי' תרל"ט ס"ז בשם הגהמי"י דכל הפטור מן הסוכה וא"י משם נקרא הדיוט מובא בברכ"י שם דמהר"א אזולי ז"ל פוסק באמת שיכול להחמיר ע"ע ואפי' לברך] אבל פחות מכביצה הא אין עליו דין קבע גם בשויו"ט א"כ א"י להחמיר דהו"ל בכלל הפטור מדבר ועושהו כנ"ל והנה מבואר בפוסקים בטעמא דהר"ן ז"ל דס"ל דסעודת שויו"ט בעי כביצה ולא סגי בכזית כמו אכילת מצה משום דסעודת שויו"ט הוא משום עונג ושמחה לכך בעי' בי' אכילה שי"ב שביעה שהוא כביצה כדאר"י מזמנין עד כביצה משום דכתיב ואכלת ושבעת איזהו אכילה שי"ב שביעה זהו כביצה והנה בסוגי' דיומא שם להלן דייקי' דככותבת פחותה מכביצה מהא דא' ואכלת ושבעת אכילה שי"ב שביעה ואיזה זה כביצה ואיס"ד כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי משבעא דעתא לא מיתבא אלא לאו ש"מ כותבת הגסה שאמרו פחות מכביצה כביצה משבעא ככותבת מיתבא דעתי' ומעתה מיושב קושי' התוס' ישנים הנ"ל ע"נ דביומא כדפריך על ר"י שאמר ככותבת יתירה מכביצה לא הו"מ לשנויי הא כביצה בעי נטילה וברכה דא"כ למאי מייתי במשנה מעשה דר"צ והתם לא הו"מ למימר הא כביצה מחמירין דע"כ הטעם הוא כיון דבכביצה משכחת חיובא מדינא בשויו"ט משום דעושהו קבע כנ"ל והתינח למאי דמסקי' דככותבת פחותה מכביצה שפיר י"ל דכביצה הוי שיעור סעודה בשויו"ט דהוי אכילה שי"ב שביעה כנ"ל משא"כ למאי דס"ד בש"ס יומא שם דכותבת יתירה מכביצה הא ע"כ ל"ה שיעור שביעה בכביצה וא"כ ליכא בכביצה שיעור סעודת שויו"ט וממילא אינו עושה קבע וא"כ גם בכביצה ליכא זמן שיהי' חיוב לאכול בסוכה מן הדין וא"כ גם בכביצה אין מקום להחמיר דהו"ל בכלל פטור מן הדבר ועושהו וע"כ דקאי הדיוק הא כביצה חייב מצד הדין ול"ק קושי' התוס' הנ"ל ודו"ק:

עולה מן האמור דהיכי דאיכא גוונא שמחויב מה"ד אין בזה משום כל הפטור כו' וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דכשעושה מעשה המוכחת שרוצה לקבוע ישיבתו בבית זה כגון ששכרו לזמן מרובה הא מחוייב מה"ד לקבוע מזוזה מתחלה א"כ גם בשוכר סתם יש מקום להחמיר לקבוע מזוזה תוך ל'. בפרט דלענין מזוזה ל"ש לומר בי' הך דפטור מה"ד כו' כיון שעושה כן לשימור ושיהי' מצות ד' נגד עיניו לא נקרא הדיוט וכעין מ"ש בסמ"ע סי' תכ"ז דאפי' בית דפטור ממעקה הוא חייב במזוזה דחייבתו תורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו ע"ש והנה אף דבמזוזה פסול תעשה ולא מן העשוי א"כ לכאורה כיון שקובע המזוזה בעת הפטור הו"ל תולמ"ה אמנם ז"א דרק בחתך והניח ולבסוף העמיד פסלינין במנחות ל"ג: משום תולמ"ה כיון דכ"ז שלא העמיד הסיפא בבנין ליכא חיוב מזוזה בעולם ולכך הוי שפיר תולמ"ה משא"כ בנ"ד הא חל על הבית הזה חיוב מזוזה לכל מי שקובע דירתו בתוכו אפס דהאי גברא עדיין לא קבע דירתו וכי"ב א' בר"ה כ"ח, שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם עה"ש ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עה"ש ל"י ופריך מ"ש התם דבע"י כולה תקיעה בחיובא וליכא כו' ומשני הכי השתא התם לילה לאו זמן חיובא הוא כלל הכא בור מקום חיובא לאותן העומדים בבור ע"ש ובפרט דענין פסול דתולמ"ה הא ל"ש כ"א היכי שהוא מחוסר מעשה להכשרו אבל היכי שאינו אלא מחוסר זמן כדא' בפסחים צ': שמשא ממילא ערבא וכ"כ בפמ"ג א"ח במשב"ז סי' י"ח סק"א דאם עשה ציצית בלילה אף דלילה לאו זמן ציצית ל"ה תולמ"ה כיון דזמן ממילא קאתי ול"ד לבעלת ג' שאינה חייבת כלל וא"ר כלל לציצית. וגדולה מזו כ' שם דאם ייחד כסות ללילה ועשה בו ציצית דפטורה אז ואח"כ נמלך וייחדה לכסות יום ל"ה תולמ"ה אף דבעת שעשאן היתה פטורה מ"מ כיון דלאו מחוסר מעשה ל"ה תולמ"ה ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד דהרי בפירש"י במנחות ל"ג מבואר דתולמ"ה דמזוזה מציצית ילפינן לה ע"ש ומ"ש בפר"ח א"ח סי' תרכ"ו דבקבע מזוזה בסוכת החג בחג דפטורה ממזוזה צריך לחזור ולקובעה אחר החג משום תולמ"ה באמת חלקו עליו האחרונים ולענין הברכה בשוכר סתם אין לברך מחשש ברכה לבטלה אף דבתוס' חולין ק"י. כתבו דהמברך על טלית שאולה לא הפסיד בכ"ז לכתחלה אין לברך כמ"ש בתוס' שם דל"ד לנשים ולסומא דמברכין משום דאדם אחר שאינו סומא או שאינה אשה חייב אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו ע"ש ובינמוק"י ה' ציצית מבואר דהמברך על טלית שאולה הוי ברכה לבטלה ע"ש. והנה ראיתי בס' ברכ"י מהגאון חיד"א ז"ל בא"ח סי' י"ט שכ' וז"ל לפמ"ש הרב תורת חסד סי' ג"ן דאין לברך בקובע מזוזה תוך ל' נראה דמכ"ש שלא יקבע מזוזה קודם שיבא לדור בבית אלא תיכף שבא לדור אח"כ ומאחר שכן הוא דומה לציצית דמברך בעטיפה ומדברי הרב מג"א נראה קצת דפשיטא לי' דיכול לברך כשקובעה אף אם עדיין לא בא לדור בבית וצריך להתיישב בדבר עכ"ל ולדעתי הקלושה נראה דאם א' בנה או קנה בית ורוצה לדור בתוכו משהניח לשם כליו בודאי יכול לקבוע מזוזה עוד קודם שנכנס לדור בו ולברך עלי' כיון דקובע בשביל זמן החיוב ודעתו לכנוס ולדור בו ובשלמא בשוכר סתם דא"י אם ידור לאחר ל' שם בודאי א"י לברך תוך ל' כיון דספק הוא לו אם יבא כלל לכלל חיוב דאפשר שהמשכיר יוציאנו מהבית ול"ש לומר שקובע בשביל זמן החיוב משא"כ בבית שלו זהו מה שנלפענ"ד בזה והי' שלום כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף