הרי בשמים/ב/רכ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב רכ

סימן רכ

לק"ק מאסט גדול.

בעזה"י יום א' ז' כסלו תרנ"ו לפ"ק סטרי.

שלום רב לכבוד ש"ב ידידי הרב החריף המפולפל ברק השנון זית רענן כש"מ אברהם ארי' ליב רוזין נ"י:

מכתבו הגיעני עד"ש בענין מי שחלק את ביתו לשנים ובחדר הא' פתח פתוח לרה"ר שם בית מזיגה מלא מבנ"א כל היום וכל הלילה וכמעט רוב המסחרים שבעיר נעשים שמה ולהלן יש חדר הנקרא מאגאזין מובדל במחיצה החולקת ומחזיקים שמה כלים גדולים עם יי"ש שמריקים מהם כפעם בפעם לכלים קטנים ומכניסים אותם לבית המזיגה דרך הפתח שבמחיצה החולקת ויש עוד פתח מהמאגאזין להפארהויז אבל אין נכנסין ויוצאין דרך הפתח ההוא רק פעם א' בשני שבועות כשמביאים יי"ש מהגראלניא בחביתין גדולים אז פותחין אותו הדלת שהוא רחב כדי להכניסן דרך שם להמאגאזין ועלה ונסתפק כ"ת בענין קביעות המזוזה בהפתח של המחיצה החולקת אם לחשוב ימין ביאה מהמאגאזין להבית המזיגה או מהבית המזיגה להמאגאזין עכ"ש:

הנה לימוד ערוך הוא בידינו במנחות ל"ג. דבמזוזה הלך אחר היכר ציר וכ"פ בש"ע יו"ד סי' רפ"ט ס"ג אפס דבש"ך שם מובא בשם הלבוש לענין פתח שנכנסין מן הבית לבית החורף דכיון דעיקר תשמיש שלנו הוא בבתי החורף שלנו לא משגחינן בהו בהיכר ציר כלל דבין הציר הוא מבחוץ בין הוא מבפנים עושין המזוזה בימין הכניסה לבית החורף ובט"ז שם מובא בשם תשו' מהרי"ל דגם בזה הולכין בתר היכר הציר ולא משגחינן היכן הוא עיקר התשמיש. והנה באמת מד' הש"ס הנ"ל מוכח כהמהרי"ל דהרי מפרשינין לה התם כגון פיתחא דבין תרי בתי בין בי גברי לבי נשי ופירש"י אדם שחולק את ביתו חציו להילוך אנשים המחזירין בביתו וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל בית לרה"ר כו' א"כ נראה דאף דהחצי שהוא לתשמיש אנשים המחזירין בביתו הרי הו"ל שם עיקר התשמיש והחצי השני הוא רק בשביל אשתו בלבד שתעשה שם מלאכתה בהצנע אפ"ה אזלינן בתר היכר ציר והכי מוכח ג"כ מד' רש"י במנחות שם עמוד ב' ת"ר בית שער הפתוח לגינה ולקיטונית ר' יוסי אומר נידון כקיטונית וחכ"א נדון כבית שער רו"ש דאמרי תרווייהו מגינה לבית כ"ע ל"פ דחייב מ"ט ביאה דבית הוא כי פליגי מבית לגינה מ"ס קיטונית עיקר ומ"ס גינה עיקר רבה ור"י דאמרי תרווייהו מבית לגינה כ"ע ל"פ דפטור כו' ופירש"י בל"א ועיקר הוא מגינה לבית אם כשהוא פותח פתח מגינה לבית דהיכר ציר הוי בבית הרי דלרב ושמואל אליבא דחכמים ולרבה ור"י אליבא דכ"ע אמרי' דכשההיכר ציר הוא בגינה הוא פטור ממזוזה משום דחשבינן המקום ששם הוא ההיכר ציר כאלו שם הוא עיקר הבית ולשמו נעשה הפתח אף דעיקר התשמיש אינו שם והנה הא דאמרי חכמים נדון כבית שער לכאורה הוא תמוה דהרי קא' לעיל מיני' התם דבית שער חייב במזוזה ומבואר בתוס' שם דאף דביומא י"א. ממעטינין בית שער מקרא דפטור ממזוזה מדרבנן חייב וא"כ למה קאמרי חכמים נדון כבית שער ופטור ובפירש"י שם נדחק לפרש כבית שער באויר ועפירש"י עירובין ט"ו. ד"ה משום דהוי דירה שתמישה לאויר ולולא דברי קדשו ז"ל הי' נלפענ"ד לפרש דברי הש"ס עפ"מ דבש"ע יו"ד סי' רפ"ו ס"ז מובא בט"ז וש"ך שם דלהי"א דהתם מחויב גינה במזוזה מדרבנן [ולכאורה יל"ע מהא דמצינו בעירובין כ"ד לענין איסור טלטול בשבת דזרעים מבטלין דירה ול"מ היקף דירה בזרעים א"כ הלא מזוזה תליא בדירה אמנם הלא שי' ר"ח בתוס' שם דדוקא בקרפף יותר מסאתים אמרינן זרעים מבטלין דירה אבל בית סאתים אפי' נזרע כולו לא בטיל דירתו וכ' דאפשר דבדיר וסוהר ומוקצה לפי שתשמישו רב אין מתבטל הדירה משום הזרעים אפי' ביתר מסאתים ועיין תוס' שם כ"ג. ד"ה ובלבד א"כ לפמ"ש הרמ"א בסי' שנ"ח דהקרפיפות והגינות שלנו שהם אחורי הבתים הויין מוקפין לדירה א"כ אפי' נזרע כולו אין הדירה מתבטל וע' ברא"ש בעירובין שם שכ' וז"ל ואפי' ביותר מסאתים מסתבר שאין הזרעים מבטלין אלא לקרפף ולא לרחבה וחצר עכ"ל ונהי דבש"ע סי' שנ"ח פוסק דאסור לטלטל בחצר שנזרע רובו ואפי' בפחות מסאתים מ"מ בלא נזרע רובו בודאי לא בטיל הדירה ומלבד זה הרי כ' בתשו' נוב"י מהד"ת חא"ח סי' מ"ז דאין שבת שוה למזוזה דהרי הוקף ולבסוף ישב לא מיקרי הוקף לדירה ובמזוזה חייב ע"ש ובעיקר הדין שמתוכח הנוב"י שם עם הא"ח צ"ע שלא הביא דברי רש"י בעירובין י"ט: ד"ה דיר שכ' וז"ל דיר מוקף לדירה שהרועה דר שם בלילה הרי דדיר ל"ח דירה רק מטעם שי"ב דירת אדם] והנה בהשגות הראב"ד על הרמב"ם ה' מזוזה פ"ו ה"ז כ' עמ"ש הרמב"ם שם דשער הגינה פטור ממזוזה מפני שאינו עשוי לדירה ותמה הראב"ד דמאי צ"ל דפטור הרי אף בית שאינו מקורה פטור ממזוזה וכ' דאולי אשמעינן דאף שיש בהגן שומירה לשמור הגן אפ"ה שער הגן הוא פטור לפי שאינו קבוע כדי שיתחייב הבית שער שלו במזוזה. והנה אף דמצינו דגם בית שער של בית דירה שעשוי לשומר ג"כ חייב במזוזה דהרי ביומא י"א. פריך דבית שער דמחוזא יתחייב במזוזה משום שדרך אותו שער נכנסין לאקרא דכובי שיש שם בית דירה לשומר בית האסורין ומשני משום סכנה משמע דאל"ה הי' חייב ובכ"ז בבית שער לגן שי"ב שומירה אף דגוף הגן מחויב במזוזה מדרבנן כנ"ל מ"מ הבית שער שלו הוא פטור ויש לדמות זה למאי דא' בסוכה ח': דב' סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה ופריך ותיהוי חיצונה כבית שער הפנימית ותתחייב במזוזה ומשני משום דלא קביע הרי דאף דבפנימית דר בו היוצר ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם הוא והיא בעצמה חייבת במזוזה אפ"ה אינה חשובה שתהי' חיצונה לה כבית שער שתהי' גם היא חייבת במזוזה ולפי"ז נראה למאי דכ' בתוס' שאנץ דעירובין כ"ד. דשומירה בגינה הוי' בית דירה גרוע א"כ י"ל בבית שער של הגינה דאף דבהגינה איכא שומירה והיא בעצמה חייבת במזוזה מדרבנן אפ"ה הבית שער שלה אינו מחויב במזוזה ולפי"ז י"ל דבהכי פליגי ר"י וחכמים בשההיכר ציר הוא בגינה דר"י ס"ל דאפ"ה אין הבית שער נגרר אחר הגינה דנימא שהבית שער הוא בשביל הגינה ויפטור ממזוזה אלא דהוא בשביל הקיטונית משום שעיקר התשמיש היא הקיטונית וחייב במזוזה וחכמים ס"ל דכיון דהיכר הציר הוא בגינה נידן כבית שער לגינה דפטור ממזוזה והא דמצינו ביומא י"א. כל השערים שהיו שם ל"ה להן מזוזה חוץ משער נקנור שלפנים ממנו ללשכת פרהדרין ומוקמי' לה התם גם כר' יהוד' ע"ש והלא מבואר ברמב"ם דהחיוב הוא משום דהו"ל השער נקנור כבית שער ללשכת פרהדרין והרי לשכת פרהדרין הוי' דירה בע"כ דלר"י ל"ש דירה ורק דרבנן תקנו לחייבו במזוזה שלא יאמרו כ"ג חבוש בבית האסורין וא"כ איך יתחייב השער נקנור במזוזה מתורת בית שער ללשכת פרהדרין אמנם באמת ל"ד להדדי דהרי בירושלמי פ"ק דיומא ה"ב אריב"ב משמי' דריב"ל בכל יום כ"ג מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר כו' ובא ולן בלשכת פלהדרין א"כ בכל השנה בשעה שעבד עבודה בא ולן בלשכת פרהדרין והו"ל שפיר דירת קבע לענין שיחשב הבית שער שלה או י"ל דבלשכה שהיא קדושה חיבת הקודש עושה אותה קבע משא"כ סוכת שומרים וכן סוכת יוצרים ל"ה עלייהו שם דירת קבע למיהוי להו בית שער לענין חיוב מזוזה]:

ובדרך הפלפול נראה לפרש עפי"ז ד' הירושלמי בספ"ד דמגילה פתח שהוא פתוח לגג ולגינה הרי הוא כפתוח לחיל דברי ר"י בי ר' יהוד' וחכ"א הרי הוא כפתוח לשוק ופי' במפרש שם וז"ל ה"ה כפתוח לחיל וחייב במזוזה אע"ג דהיכר ציר הוא לגג או לגינה דהבית עיקר. ה"ה כפתוח לשוק כאלו פתח הגינה פתוח לשוק דפטור ממזוזה דבית בעינין והכא אינו אלא אויר הגג או הגינה והלשון דקא' כפתוח לשוק דחוק דמשמע כאלו הבית פתוח לשוק ועל כן נלפענ"ד לפרש ד' הירושלמי להיפוך עפ"מ דבתלמודן יומא י'. ס"ל לר' יהוד' גבי לשכת פרהדרין דא"ח מדאוריי' במזוזה משום דדירה בע"כ ל"ש דירה ומדרבנן הוא דתקינו לה שלא יאמרו כ"ג חבוש בבה"א. והנה בסנהדרין פ"ח: קא' דהסנהדרין היו יושבין בשבתות וי"ט בחיל כדי שלא יהיו נראין כיושבין בדין שבלשכת הגזית היו דנין עפי"ת שם והו"ל דירה בע"כ וא"ח במזוזה לר' יהוד' רק מדרבנן ולפי"ז י"ל דה"ק ר' יהוד' בירושלמי דפתח שהוא פתוח לגינה היינו שההיכר ציר הוא בגינה הו"ל כפתוח לחיל כמו דהתם א"ח רק מדרבנן כנ"ל הה"נ אין בו רק חיוב דרבנן במזוזה משום הגינה וחכמים ס"ל דה"ה כפתוח הבית לשוק דאז בודאי אין חילוק היכן הוא ההיכר ציר אם בחוץ או בפנים וחייב מדאוריי' במזוזה וס"ל לחכמים דירושלמי כר' יוסי דתלמודן דבזה לא אזלינן בתר היכר ציר דל"א בתר היכר ציר רק בתרי בתי כפירש"י במנחות שם. והצעה הזאת תהי' לנו לעינים בביאור דברי התוס' יומא י"א: שהקשו דבברייתא דהתם משמע דבהכנ"ס וביהמ"ד שאין בו בית דירה ל"ב מזוזה ובמנחות ל"ג. א' דפיתחא דעייל בי' ר"ה לבי מדרשא הו"ל מזוזה וליכא למימר דהתם איירי בדאית בי' בית דירה דא"כ ע"פ מינה התם לפיתחא דהוי עייל בי' רבי לבי מדרשא לא הו"ל מזוזה לישני דההוא דרבי ל"ה בי' בית דירה ודר"ה באית בי' בית דירה ותי' דהתם מיירי בפתח הבית שהי' נכנס ויוצא בו לביהמ"ד והקשו תו מירושלמי דפ"ג דמגילה דמשמע דבי מדרשא דר' חנינא ממש הו"ל מזוזה גבי מזוזה שניתנה בשליש העליון כו' בי מדרשא דר"ח עביד הכי ולכאורה אמאי לא תי' התוס' דמיירי שהיו נכנסין בפתח זה מביתם לביהמ"ד ולכך הי' מתחייב במזוזה משום שהרי היו נכנסין גם מבהמ"ד לביתם בפתח זה וכ"כ באמת בס' האשכול ה' מזוזה סוסי' כ"ד דבי מדרשא דר' ודר"ה ודר"ח כולם היו כן שפתח אחד הי' לחדרם ולהביהמ"ד ולהאמור י"ל בד' התוס' דבשלמא בעובדא דר' ודר"ה כיון דקא' בהו בפיתחא דעיילי בי' לבי מדרשא יש לתרץ שפיר דמשמע דהפתח הי' משתמש גם לחדרם היינו שתהיכר ציר היו בחדרם ורק דעיילי בי' לבי מדרשא ולהכי שפיר חייב במזוזה משא"כ בביהמ"ד דר"ח דקא' פיתחא דבי מדרשא דר"ח ממש הלא משמע שעכ"פ ההיכר ציר הי' בבהמ"ד א"כ אף שהי' נכנס בו גם לחדרו מ"מ כיון שההיכר ציר הי' במקום פטור פטור כמו בשההיכר ציר הוא בגן דפטור הבית שער ממזוזה ולכך הוכרחו התוס' ע"כ לתרץ דהוי ביהמ"ד שלהם ולהכי הי' חייב במזוזה:

עכ"פ אף שלפי האמור לעולם תליא בהיכר ציר גם כשהא' הוא עיקר תשמיש בכ"ז בנ"ד כיון שעיקר הכניסה להמאגיזאן הוא דרך הבית המזיגה ורק פעמים בחודש נכנסין לתוכו דרך הפתח השני נראה דכ"ע יודו דבכה"ג צריך לקבוע המזוזה בהמחיצה החולקת מימין הכניסה מהחדר הגדול להמאגיזאן אף שההיכר הציר הוא בהחדר הגדול שהוא בית המזיגה דהרי לבתר דכייל לן התם ר"י משמי' דשמואל דבמזוזה הלך אחר היכר ציר אומר ג"כ התם משמי' דרב הכלל דבמזוזה הלך אחר הרגיל ופרש"י באותו פתח שרגיל לצאת ולבא יותר יניח המזוזה ולפי שיטה זו הפתח שאין נכנסין ויוצאין בו כ"א לפרקים חשיב כסתום וא"ח במזוזה כלל ולכך פיתחא דבי מדרשא דר' ל"ה לו מזוזה משום דלא עייל בי' רק ר' לבדו וכן פי' בנימוק"י שם והכי מבואר באמת בירושלמי דמגילה הנ"ל דפתח שיש לו ב' פתחים נותן ברגיל. והנה אף דברמב"ם פי' דבפיתחא דבימ"ד דרבי גם הוא ל"ה נכנס רק באקראי ולכך ל"ה לו מזוזה וכ"כ בס' האשכול הנ"ל ודחה פרש"י והנימוק"י משום דא' במנחות ל"ד. אינדרונא אע"ג דאית לה ד' פיתחי כל פתח חייב במזוזה ופריך פשיטא ומשני ל"צ אע"ג דרגיל בחד כלומר דיותר רגילים ליכנס בפתח א' מ"מ כיון שמתחלה נעשו כולם לתשמיש והשתא נמי לפעמים עוברים בהם חייבים וכ"ש שחייב אם אדם א' יוצא ונכנס תדיר ועמ"ש בפירש"י מנחות הנ"ל בשם תשובות הגאונים ובב"י סוסי' רפ"ו בשם המרדכי. אמנם בנ"ד כיון שדרך הילוך בנ"א אין נכנסין דרך פתח המאגאזין היוצא להפארהויז בשום פעם רק כשנחוץ להכניס שם כלים גדולים עם יי"ש פעמים בחודש פותחין אותו להכניסם דרך שם בודאי אין זה חשיב דרך ביאתך לענין דנחשוב ימין הכניסה דרך ביאת אותו הפתח אף שההיכר ציר הוא בהחדר הגדול שהוא בית המזיגה ובודאי צריך לקבוע המזוזה לימין הכניסה מבית המזיגה להמאגיזאן אף שההיכר ציר הוא בבית המזיגה וכ"נ באמת מד' תשו' המהרי"ל הנ"ל סי' צ"ד להמעיין בדבריו ואף דלענין מה שהוא עיקר תשמיש כגון הך דבית החורף לא ס"ל שיהי' זה מבטל הכלל דהיכר ציר דלא כהלבוש אבל עכ"פ בזה מודה דהרגילות של הכניסה והיציאה מבטל הכלל דהיכר ציר ולא משגחינין בי' כל עיקר וכ"נ להדיא מד' המרדכי שהובא בב"י יו"ד סי' רפ"ט ע"ש. והנה ראיתי בס' עצי לבונה על יו"ד בסי' הנ"ל שהביא ד' בעל שו"ת גא"י שכ' דבבנין של עצים שנוהגים במדינתינו לעשות הדלת שיהי' נפתח לחוץ ועושין כן משום נוי לכך הוי ההיכר ציר להיפך שאותו החדר שהציר בתוכו הוא טפל שאינו עיקר אצלו רק אותו החדר שאין הציר בתוכו הוא לחבוב ועיקר והולכין אחרי ימין הכניסה לתוכו ולפענ"ד הדבר זר לומר כן שיהי' בזה הכלל להיפך ונהי דנימא דאין להשגיח בזה על היכר הציר מ"מ אנו הולכין בזה בתר עיקר תשמיש הכניסה והיציאה ואם שניהם שוין איפשר דקובעין ב' מזוזות מספק ע' שאילת יעב"ץ ח"א סי' ע' וצ"ע בזה אכן בנידן שאלתינו הדבר ברור לפענ"ד כמ"ש. ובזה הנני ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף