הרי בשמים/ב/עז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב עז

סימן עז

בעזה"י יום ה' מ' למב"י תרמ"ז לפ"ק סטרי.

שלום לכבוד ש"ב ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי בנש"ק כש"מ יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק קאנטשוגא יצ"ו.

מכתבו הגיעני עד"ש באיש א' שנשא אשה בק' ואח"כ נודע שהי"ל אשה במק"א וברח משם וכעת שב לביתו ומענה בפיו שגירש את אשתו הראשונה שהי"ל במק"א ורצונו לדור עם השני' שנשא ב"ק ונסתפק כ"ת באשר שראה בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קכ"ג שהורה הלכה למעשה שמחויב לגרש גם השני' ואח"כ מותר לישא אותה והבליעל הזה אינו רוצה לגרשה והאשה רצונה כעת לדור עמו ויש לה בת ממנו ויש חשש שאם לא תדור עמו ירחיק נדוד ותהי' עגונה עכ"ש:

הנה שותי' דמר הגאון מהרי"ש ז"ל לא ידענא דאיך יעלה על הדעת לומר שגם אחרי גירושי הראשונה מוכרח לגרש גם השני' נגד מ"ש בש"ע אה"ע סי' א' דכופין לגרש רק א' מהן ומובא בח"מ וב"ש בשם רש"ל דהשני' נדחה מפני הראשונה שהיא באה בגבולה אם לא שהראשונה מקבלת גט ברצון ומבואר דאם הראשונה מקבלת גט אינו מחויב לגרש השני' והרי בכנה"ג שם מובא דעת הרבה מגדולי הראשונים ז"ל שכתבו דחרגמ"ה ל"ה רק שלא ישא אשה על אשתו ובעבר ונשא אין כופין לגרש כלל ובשו"ת בית יוסף סי' י"ד כ' וז"ל ואפי' ר"ג עצמו בזמנו ובמקומו לא תקן אלא שלא ישא אשה על אשתו אבל אם נשא שיגרשנה זו לא שמענו ולא עלה על לב אדרבא מאחר שנשאה אם יגרש עובר על חר"ג שתקן שלא יגרשנה בע"כ ובתשו' המבי"ט שהובאה שם להסכי על פסקו של הב"י כ' וז"ל דלא חמירא תקנת רגמ"ה מאיסורי דרבנן דאיכא כמה גווני דלא תנשא ואם ניסת לא תצא ע"ש ויש לדמות זה למאי דמצינו בש"ע יו"ד סי' ר"ח ס"ה נשבע שלא ישא אשה תוך ג' שנים ועבר ונשא אם אמר לשון שמשמעו שלא יעשה נישואין עמה הו"ל כנשבע על הככר ואכלה דנשאל ומתירין לו ומזה הוכיח בשו"ת עבוה"ג סי' ב' בענין שהטילו הקהל חרם שלא לקבל בעירם רב שיש לו קרובים שם ועברו וקיבלו רב כזה שיש לו קרובים בעירם דמותרין להחזיקו אצלם דכיון של"ה החרם שלא להחזיק שום רב שיש לו קרובים בעיר רק שלא לקבלו ועכשיו שכבר עברו וקיבלוהו מה שעברו עברו ומותרין להחזיקו אצלם ע"ש וכן י"ל לגבי תקנת רגמ"ה ז"ל דכיון שלא החרים רק שלא לישא אשה על אשתו הסברא נותנת דאם עבר ונשא רשאי לדור עמה אפס הלא כבר הסכימו הפוסקים ז"ל לכוף בחרמות ונידויים לגרש אם נשא אשה על אשתו למען לא יחרוך רמי' צידו והיינו כשהראשונה אינה רוצית להתגרש מחויב לגרש השני' מאחר שנשאה באיסור ולכאורה יש להביא סמוכין לזה דהיכי שנשא אשה באיסור חרם או שבועה מחויב לגרשה והוא מהמעשה דחולדה ובור שהובא בפירש"י ותוס' תענית ח'. שמבואר שם שכתב גט להשני' והלך ונשא הבתולה שנשבע לה ולכאורה למה הי' מגרש זו שנשאה באיסור הרי אז ל"ה עדיין איסור חר"ג ואיפשר פשר שתסכים הבתולה עתה שתהי' גם זאת אשתו וע"כ דכיון שנשאה באיסור שבועה הי' מחויב לגרשה אמנם מלבד שאין למדין הלכה מפי אגדה אין מהתם ראי' כלל די"ל דכיון שראה שנענש על שעבר על שבועתו והוא נשבע להבתולה שישאנה ולא ישא אחרת א"כ כשרצה עתה לקיים שבועתו הי' מההכרח שבשעה שישאנה לא יהי' לו אשה אחרת דבלא"ה הא ל"ה מקיים השבועה] אבל עכ"פ אם הראשונה נתגרשה מרצונה בודאי מותר לו לדור עם השני'. דהרי אנן לא קנסינין לי' רק שלא יועילו מעשיו שעשה באיסור שנשא אחרת ואסור לו לדור עמה כ"ז שיש לו הראשונה והרי הוא כאלו עדיין לא נשאה אבל מהיכי תיתי יגרע עכשיו ממה שהי' מקודם דהרי קודם נישואי' אם הי' מגרש הראשונה הי' רשאי לישא אחרת ה"ה עכשיו כשגירש הראשונה שרי לי' לדור עמה. דמיון לזה מצינו בבכורות ל"ד הכא במאי דעביד קנסוהו במאי איכוין למישריי' בההוא מומא קנסוה רבנן דבההוא מומא לא מישתרי לי' ע"ש והה"נ במאי דעביד קנסוהו רבנן במאי איכוין בהני נישואין למישריי' לי' לדור עם האשה הזאת מבלי שיצטרך לגרש הראשונה מרצונה קנסוה רבנן דלא יועילו לו הני נישואין ויצרך גם עתה להמתין עד שתתרצה הראשונה להתגרש ורובצים עדיין עליו כל החיובים שיש לה עליו אבל אחרי שנתרצה הראשונה וגירשה בודאי רשאי לו לדור עם השניי':

והנה עיינתי בס' שו"מ הנ"ל וראיתי דאתי עלה מדמחמרינין ביו"ד סי' ל"ט בנאבדה הריאה דכיון דהצריכו חז"ל בדיקה אסרו אפי' בדיעבד כשלא נבדקה משום דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דכ"א ישליך הריאה בלא בדיקה כמ"ש בש"ך שם בשם הב"ח א"כ ה"נ אי נימא דהועילו מעשיו כ"א יעבור על חר"ג וידור עם אשתו. הנה אחרי המחילה רבה מכת"ה ל"ד כי עוכלא לדנא חדא דהתם אי נימא דכשר בלא בדיקה הא יועילו מעשיו משא"כ בנ"ד הרי לא יועילו מעשיו דלשיעבור וישא אשה על אשתו הא יכפוהו לגרשה דלעולם השניי' נדחית מפני הראשונה ורק כשהראשונה מקבלת גט ברצון מותר לו לדור עם השניי' ומה יעשה אם הראשונה לא תרצה להתגרש. ועוד דהתם ל"ה רק תקנתא שתקנו חכז"ל לבדוק הריאה דמדינא הא נשחטה הותרה וכל ספק לאחר שחיטה תלינין לקולא ושפיר חיישינן כיון דמדינא כשרה בלא בדיקה ורק לכתחלה צריך בדיקה כ"א יורה היתר לעצמו להשליך הריאה ולסמוך על חזקת היתר משא"כ בנ"ד שיש חרגמ"ה מהיכי תיתי שכ"א יפקיר עצמו לעבור על איסור החרם וכי"ב כ' בט"ז א"ח סי' תקכ"ד לחלק בין הא דפסקינין שם בהני שהן משום שבות אם עבר ועשה מה שעשה עשוי ובין הא דא' כ' האשה שנפלו כל דאמור רבנן לא ליזבון או זבין ל"ה זביני' זבינא וכ' דבהאשה שנפלו עבוד רבנן תקנתא דלא ליזבין הנכסים בשביל טובת האשה ואת"ל שאם מכר מועיל מה הועילו בתקנתן ודאי כ"א ימכור שהרי אין עליו עבירה אלא שחכמים תקנו כן ליפות כח האשה בנכסים משא"כ במידי שהיא עבירה ודאי מועיל תקנ"ח דכל אדם יזהר מלעשות איסור דרבנן אלא דאם עבר א' קולר העבירה תלוי בראשו ומעשיו קיימין ע"ש והה"נ י"ל כך דבשלמא גבי בדיקת הריאה כיון שמדינא אין איסור אלא בהוא תקנתא דרבנן לבדוק הריאה א"כ אי נימא דבנאבדה כשרה בלא בדיקה מיעקרא תקנ"ח דכ"א יעשה כן משא"כ באיסור דב' נשים הלא ש איסור חר"ג אפי' אי נימא דהועילו מעשיו ל"ש לחוש דכ"א יעשה כן כיון דעכ"פ יעבור על החרם ועוד הרי מבואר בפר"ח ביו"ד שם דלמאי דקיי"ל שאם איבד במזיד אסור הא ליכא למיחש למידי דע"כ אין חשש רק אם יהי' בדרך הערמה שיאבד את הריאה ויאמר שלא איבדה במזיד א"כ התם בודאי מיעקרא תקנ"ח דכ"א יערים ויאמר שממילא נאבדה משא"כ בנ"ד הרי אין מקום שיתנצל ויאמר אחרי שישא אשה על אשתו ששגגה הוא לו שהרי יראו הכל שבזדון ובשאט נפש עבר על חרגמ"ה וא"כ לא מיעקרא בהכי תקנת רגמ"ה במאי דנימא שאינו מחויב לגרש אחר שכבר עבר ודומה לזה אשכחן בש"ס ביצה י"ז: בהא דמיבעיא לן התם עבר ואפה בלא ע"ת מי"ט לשבת מאי ובעי למיפשט מהא דקתני ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור וקא' רב אשי הערמה קאמרת שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד ופרש"י וז"ל לעולם עבר ואפה מותר והערמה אינה ראי' לכאן דשאני הערמה ממזיד דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד דאלו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים ואין אחרים למדין הימנו והוא עצמו משים אל לבו ושב הלכך לא מיעקרא תקנת עירוב אבל מערים סבור לעשות בהיתר הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו ואחרים למדין הימנו ומיעקרא תקנת עירוב הלכך קנסוה רבנן עכ"ל הרי מפורש להדיא כסברא הנ"ל ועב"ש סי' קי"ט ס"ק י"א מפורש ג"כ סברא זו לענין חדר"ג עכ"פ אחרי שהסכימו הפוסקים ז"ל לכוף לגרש א' מהן ואחרי שהראשונה קבלה גט מרצונה אינו מחויב לגרש גם השני':

והנה ראיתי בתשו' ש"ב הגאון שו"מ הנ"ל שהק' על הפוסקים דגם בעבר ונשא חל החרם שלא ידור עמה מירושלמי סנהדרין דקא' על יריחו מאחר שהיא נבנית מותר לישב בה הרי דהתם אף שהי' חרם יהושע אפ"ה כל שעבר ובנה מותר לישב בה וה"ה כאן היל"ל דכל שעבר ונשא רשאי לו לדור עמה. ואנא גברא רבא קחזינא ותיובתא לא קא חזינא דהתם שאני שהשביע יהושע לאמר ארור האיש אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו א"כ חיאל בית האלי שבנה את ירחו מעל בחרם ונענש שבאבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתי' כדכתיב במלכים י"ו. ואיהו גופי' אפשר שהי' אסור לו לדור שם אבל שאר האנשים שלא עשו איסור מהיכי תיתי לאסור עליהן ואף דכתיב בקרא יהושע ו'. והיתה העיר חרם א"כ נאסרה ישיבת העיר בחרם בכ"ז הר"ז דומה לאומר קונם בית זה שאני נכנס ונפל ובנאו אפי' במקומו וכמדתו הראשונה מותר כמבואר בר"ן נדרים מ"ז. בשם הירושלמי וע"ש דף מ"ב: ובש"ע יו"ד סי' דט"ז. וא"כ ה"נ לאחר שנפלה וחזר ובנאה שריא הישיבה כדכתיב והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה ומדכתיב היא הו"ל כבית זה דלא מיתסר בנפל ובנאו. אמנם י"ל כיון דא' בסנהדרין קי"ג. תניא לא יריחו ע"ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו א"כ א"א לומר כיון דנפל אזדא לי' דהרי חזינין דהיתה הקפידא גם בעיר אחרת ע"ש יריחו א"כ גם עיר אחרת ע"ש יריחו היתה בכלל והיתה העיר חרם. עכ"פ אין ראי' מהתם לנושא אשה על אשתו שהוא בעצמו עובר על החרם איפשר דקונסין אותו שלא יועילו מעשיו משא"כ ביריחו אנשים אשר התישבו שם שלא עסקו בבנינה הא ל"ע על החרם של הבנין ויש לפלפל בזה טובא אכ"מ. ובגוף הדין לפענ"ד אין לזוז מדברי רבותינו הפוסקים ז"ל שאין לגרש רק א' מהן ואחרי שהאיש שאנו דנין עליו כבר גירש את אשתו הראשונה מרצונה רשאי לדור עם השני'. דברי ש"ב ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף