הרי בשמים/ב/עו
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ד' ג' אדר"ש שנת תרמ"ט סטרי.
- רב שלום לכבוד תלמידי ידידי הרב החריף ברק השנון זך השכל כש"מ יחיאל מיכל הלוי נ"י אבד"ק זארשין יצ"ו.
מכתבך הגיעני היום וחשתי כיום לתת לך מענה כמבוקשך בדבר המשפט שבא לפניך וגופא דעובדא הכי הוי שזה ערך שנה ומחצה שדרים זוג יחד בשלום וריעות ופתאום נקעה נפש האיש מעל אשתו ותהי מריבה בינותם והגישו עצומותיהם לפניך הבעל טוען שא"י לדור עמה מחמת שהיא חולנית שאין דרך נשים לה ככל נשי דעלמא שימי טהרתה אחר טבילתה המה מעט מזעיר לערך שלשה ימים או יותר מעט ולפעמים פחות וגם קרה לו פ"א מקרה בלתי טהור שאחרי היותו עמה כדרך כל הארץ בבוקר מצאה סדיני' מלוכלכים בדם עד שמצא מקום להסתפק שהיתה הראיי' בשעת תשמיש וגם היא בעצמה הודית לפניו כשלשה ימים אחר החתונה שגם לפני הנישואין היתה עוסקת ברפואה בענינים אלו אצל דאקטאר שעשה לה אפעראציע ופקד עלי' לנסוע לאיזה מרחץ חמין ומחמת זה רוצה לגרשה בלא כתובה כי מקחו הי' מקח טעות ואמו הוסיפה עוד לטעון שאינה מתנהגת כדרך הנשים הצנועות שלערך ששה פעמים מצאה על חלוקה שפשטה בימי טהרתה כתמים עד שבפעם א' מצאה ביום א' על חלוקה שפשטה מעלי' ביום ו' איזה כתם והי' סמוך להטבילה כי הטבילה היתה בליל ה' והיא היתה בליל ש"ק עם בעלה והאשה טוענת כי שקר בימינם שלא הודית מעולם שהיתה חולה קודם החתונה וגם כעת אינה חולה וסדר וסתה אינה משונה כ"כ משאר נשים כי ימי טהרתה הם שמנה ימים אחר הטבילה והמקרה הנ"ל הי' בשמנה ימים אחר טבילתה ובזה היא חפה מפשע שבדקה עצמה בתחלת הלילה כמנהגה בכל לילי טוהר שלה ומצאה א"ע טהורה וכאשר קרב אלי' היתה משוקעת בשינה וכששאלה אם היא טהורה השיבה הן שסמכה על הבדיקה של תחלת הלילה ומה שנתהו' אח"כ לא תוכל לדעת בבירור שלא היתה ערה כ"כ שתוכל להבחין אם הי' הדם בשעת מעשה או אח"כ ועל דברת חמותה שמצאה אחרי' כתמים תענה כחשה בפני' כי לא הי' רק פ"א והמראה הי' מראה גע"ל וג"ז נעשה אחר הפשטת החלוק שהי' מונח אצל התנור בית החורף מיום ו' עד יום א' וקוטרא הוא דעייל בי' ואינה רוצית להתגרש בשום אופן שאומרת שהיתה דרה עם בעלה באהבה וחיבה רק חמי' וחמותה הניאו את לב בעלה שיגרשה ואבי הבעל הגיד בפני הבי"ד שאם יתברר שעפ"י דתוה"ק הוא רשאי לדור עמה אזי יתן מקום לשלום זהו תוכן טענותיהם:
הנה לפענ"ד אין אני רואה בזה שום צד שתהא מחויבת האשה לקבל גט ושיהא בזה שום נדנוד איסור ח"ו והנה בדבר שאומרת החמות שמצאה איזה פעמים כתמים על חלוקה שפשטה. מלבד שגם לפי דברי' לא מצאה הכתמים תיכף אחר ההפשטה באופן דאיכא למיתלי בד"א הלא היא אינה נאמנת לאוסרה על בעלה בשביל זה שהיא מהנשים הפסולות להעיד לה השנויין במשנה יבמות קי"ז. ואף אם הבעל מאמין לה והוי כהא דקידושין ס"ו. אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה. הנה באמת מבואר בשו"ת הרשב"א סי' אלף רל"ז דבמכחישתו אף דמהימן לי' וסומך דעתו עליו אינו חייב להוציאה דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכ"כ במהרי"ק שורש פ"ב ובב"י סי' קט"ו ואף דבתשו' רעק"א סי' צ"ט דייק מדברי הרמ"א דבע"א מעיד שזינתה ומהימן לי' אסורה במכחישתו בכ"ז הא כ' שם דבע"א בכיעור בכה"ג בודאי ל"מ. וגדולה מזו כ' שם לצדד דאף בהודית להעד י"ל דלא מיתסרא דנאמנת שהי' רק כיעור ולא טמאה במגו דהיתה מכחשת ולא היתה אסורה וא"כ בנ"ד אפי' כשהיתה מודית על הכתמים רק שאומרת שלא שימשה עם בעלה אח"כ וכדומה היתה נאמנת במגו כנ"ל ומכ"ש כשהיא מכחשת ובפרט בעניני נדות דהתורה נתנה לה נאמנות כבי תרי אין ע"א נאמן כנגדה להכחישה דהרי הרמב"ן בריש גיטין כ' לתרץ מה שנתקשו גם התוס' שם דנילף מוספרה לה דעא"נ אף באתחזק איסורא ותי' הרמב"ן משום דאי אפשר בע"א ע"ש עכ"פ התורה האמינתה כשנים וכבר כ' הנימוק"י ביבמות ר"פ האשה רבה דכל שהאמינתו תורה כשנים אין עא"נ נגדו והאריך בזה הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד ע"ש גם הרי דעת המרדכי הובא ברמ"א סי' קע"ח ס"ט דבאומר שמאמין להעד שזינתה עכשיו אחר חר"ג אינו נאמן דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת וכופין אותו ומשמש עמה וענובי"ת חאה"ע סי' ח' וי"ב. ומכ"ש היכי דגם לפי"ד העד אינו בודאי שעשתה איסור כהא דנ"ד שאומרת שמצאה כתמים על חלוקה שרובן טהורים נינהו א"כ בודאי אין שום סברא שיהי' איסור בזה ולענין דנימא דהוי מום מה שימי טוהר שלה המה מעטים לפוטרו עי"ז מהכתובה בודאי אינו שלא שמענו מעולם גבול לימי טהרה של אשה כמה יהי' ואפי' אם נתפוס שיהי' זה מום הנה אפי' אי נימא דגם בבא עלי' ל"מ בזה דבשאר מומין אמרינן חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקו אבל במום כזה הא א"א לבודקה קודם הבעילה דזה ל"ה יכול לדעת רק לאחר שדר עמה קצת כמובן וכעין זה כ' בתוס' כתובות ע"ו. ד"ה ואמאי בכ"ז הא כבר דר עמה שנה ומחצה ול"ש בזה חזקה א"א מתפייס במומין דמה ששהא עמה אחר שנודע לו מהמום חזינין דבר פיוס הוא ובב"ש סי' קי"ז ס"ק י"ח מובא בזה פלוגתת הכ"מ והה"מ שלדעת הכ"מ סגי בבא עלי' לחוד ולד' הה"מ בעינן ג"כ שהא. וסברת הה"מ הוא דבהבעילה לחוד לא סגי מטעם חזקה א"א שותה בכוס כו' כיון דאיכא כנגד זה חזקה דא"א מיפייס במומין ושע"כ ניחא הא דכ' הה"מ פט"ו מה' מכירה ה"ג גבי נמצא מום במקח שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' לאחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום ה"ז מחל וא"י להחזיר וכ' הה"מ שם שזה יצא לו ממה שאמרו כן במקדש את האשה ובא עלי' ונמצאו בה מומין דאמרינן א"א שותה בכוס אא"כ בודקו וחייב בכתובתה כמ"ש בפכ"ד מה"א וכ"ה דיני מו"מ שוה לאשה בדינים אלו עכ"ל ולכאורה מ"ש דבמו"מ בנשתמש לחוד אחר שידע המום סגי והאשה בע"י שהה דוקא כמ"ש הוא בעצמו הרי כיון שידע מהמום קודם שבעל ובעל ודאי נתפייס ולהאמור י"ל דבאיש כיון דאיכא חזקה דא"א מתפייס במומין לכך מהבעילה לחוד ל"א דנתפייס אא"כ שהה ולא טען דעי"ז אתרע החזקה דא"א מתפייס דמדשהא ולא טען חזינן דבר פיוס הוא משא"כ במקח ל"ש לומר אין אדם מתפייס במומין דכיון דלמלאכה קבעי לי' הא אין המום רק פחת ממון דאתיהיב למחילה ובמה שנשתמש במקח הא איכא הוכחה דמחל וא"י לחזור ושעפיז"נ מ"ש באס"ז כתובות ע"ה בשם רש"י ותלמידי ר"י דר"מ פליג במשנה שם אף אמומין שבגלוי. ולכאורה תקשי לדידהו קושי' התוס' שם ד"ה וחכ"א דאי איתא דר"מ ס"ל דאף במומין שבגלוי יכול לטעון א"כ משכחת לה סימפון בעבדים ולדברינו אין ראי' דבאיש על אשתו באמת י"ל דיכול לטעון אף על מומין שבגלוי דאף על מום נגלה א"נ לומר שלא ראהו כמ"ש בסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ט"ז דאנן סהדי דמשקר בכ"ז י"ל דר"מ לית לי' ראה וניפייס משום חזקה דא"א מתפייס במומין משא"כ בעבד שפיר אמרינן בכתובות נ"ז סימפון בעבדים ליכא כיון דלמלאכה קבעי ליה הא אינו רק פחת אא דאתיהיב למחילה וכיון דהוא מום דאבראי דחזי לי' שפיר אמרינן דראה ומחל ועתוס' גיטין פ"ו. ד"ה עד טצהר. עכ"פ בנ"ד כיון דשהה ודר עמה שנה ומחצה הא חזינן דבר פיוס הוא ומחל ורק גבי אשה מצינו בכתובות ע"ז דיכולה לומר כסבורה הייתי שאוכל לקבל ועכשיו א"י לקבל ולא באיש כמ"ש בהג"א שם בשם רבינו ירוחם ובאמת הדבר מוכרח בסוג' שם דקא' משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקו והאי ראה וניפייס הוא. ולכאורה הא עדיין יוכל לטעון דשפיר בדק וראה וכסבור הי' שיכול לקבל ועכשיו א"י לקבל א"ו דבאיש ל"ש טענה זו וענימוק"י פ"ב דב"ב לענין אין חזקה לניזקין ובתוס' שם כ"ג. ובפרט להפסידה כתובתה בודאי א"נ על כך וע' בטור סי' קי"ז שמביא בשם אביו הרא"ש בתשו' הטוען על אשתו שא"ר לאיש כו' דבר זה יבדוק ע"י נשים הגונות וכשרות אם הן אומרות כך שא"ר לאיש אין לה עליו לא כתובה כו' והעתיקו המחבר בס"ב שם ומשמע דאם לא נבדקה עפ"י נשים רק הבעל בעצמו טוען עלי' כך א"נ להפסידה כתובתה. והנה כשתרצה האשה להתגרש מחויב ליתן הכתובה ות"כ חוץ מהטעמים הנ"ל דהר' כ' הר"ן הובא בח"מ סי' קי"ז סק"י ובב"ש סי' קט"ז סק"ג דהטעם דבנמצאו בה מומין אפי' ת"כ אין לה דכיון שהיא יודעת ממומין שבה עלה רמיא לגלויי ע"ש וכ"כ בב"ש סי' ס"ז סק"ד דה"ט דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל משום דהי"ל להודיעו וכיון שעשתה שלא כהוגן אין לה כתובה כלל ע"ש ושעפיז"נ הא דא' בכתובות י"ב. בכנסה ראשון לשום נישואין ויש לה עדים שלא נסתרה א"נ נסתרה ולא שהתה כדי ביאה אין השני יכול לטעון ט"ב שהרי כנסה ראשון וא' רבה ז"א כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וקאר"א בעלמא לעולם אימא לך לית לה כלל ושא"ה שהרי כנסה ראשון והק' בתוס' דמה בכך שכנסה ראשון הרי עדים מעידים שלא נבעלה ע' אס"ז ולהאמור נכון דהרי הטעם הוא שהי"ל להודיעו וכיון שכנסה ראשון הרי כל כניסה היא בחזקת בעולה ול"ש שוב הי"ל להודיעו שסמכה ע"ז שבודאי כונסה בחזקת בעולה מכניסה הראשונה] וא"כ זהו שייך במום שהכל יודעין שהוא מום משא"כ זה שימי טוהר מעטים בתולה אשר איש לא ידעה איך תוכל לדעת זה שהוא מום. ונידן הטענה מהמקרה לא טהור שאירע לו הנה לא מידה היתה זאת לו שאנסתה שינה וגם איפשר שלא הי' בשעת מעשה עכ"פ היא לא הכשילתו ומה חטאה בזה ולאשר הדברים פשוטים ומבוארים אכ"מ לקבל ארוך ואסיים ואו"ש דברי מורך ידידך דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |