הרי בשמים/ב/עה
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' ז' דחנוכה תרנ"ד לפ"ק סטרי.
- יצו ה' את הברכה שמורה וערוכה בהלין יומי דחנוכה ימי אורה ושמחה לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי ירו"ש כש"מ שלום סופר נ"י אבד"ק ברעזנא יצ"ו במדינת אונגארן.
מכתבו הגיעני והנני לתשובתו בדבר אשר העיר כ"ת ע"ד המקנה בק"א לה' קידושין סי' כ"ו שכ' דלאו דלא תהי' קדשה אינו עובר רק בגמר ביאה איך נעלם ממנו ד' התוס' בגיטין מ"א. שהקשו שם גבי חציו עבד וחציו ב"ח לישא שפחה א"י כו' ליתי עשה דפו"ר ולידחי לאו דלא יהי' קדש ותי' דל"ה בעידנא דעשה אינו מקיים רק בגמר ביאה ועל הל"ת עובר משעת העראה הרי להדיא דעובר על לא יהי' קדש משעת העראה עכ"ק:
הנה דברי המקנה שם סובבים הולכים ליישב שי' הרמב"ם פ"א מה' אישות שכ' דכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מה"ת משום לאו דלא תהי' קדשה מהשגת הראב"ד שהקשה עליו דא"כ איך משכחת מפותה דמשלם קנס הרי אין לוקה ומשלם ותי' דס"ל להרמב"ם דל"ת קדשה א"ח רק בגמר ביאה והיינו למ"ש הרמב"ם פ"ב מה' נערה בתולה בטעם לאו זה משום דגורם שתמלא הארץ זימה ונמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא וא"כ ע"כ לפי"ז א"ח רק בגמר ביאה שראוי' להריון משא"כ התוס' אזיל בשי' התרגום אונקלוס שפי' לא יהי' קדש ולא תהי' קדשה דלא ישא עבד בת ישראל ולא ישא ישראל שפחה והוי כמו שאר חייבי לאוין דעובר עליהם משעת העראה וכ"ע באמת מד' התוס' גיטין ו': ד"ה זבוב שהקשו בפשיטות מנלן דההוא ותזנה עליו פילגשו ל"ה זנות חמש וכן בתוס' גיטין י"ז. ד"ה משום ב"א כ' דל"א אוקמ' בחזקת א"א דאדרבא אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא אשת איש נראה מזה דפשיטא להו להתוס' דבזנות פנוי' ליכא איסור דלא יהי' קדש ולא נגרע חזקת כשרותה כשזינתה בהיותה פנוי' וע"כ דס"ל כד' התרגום דל"י קדש קאי על עבד ושפחה ושפיר עובר משעת העראה וראי' לזה עוד נראה דהרי בסנהדרין נ"ד: קא' ר' ישמעאל דאזהרה לנשכב במשכב זכור הוא מלא יהי' קדש והרי א' ביבמות נ"ד ובסהדרין נ"ה. דהמערה בזכר חייב משכבי אשה כתיב בי' וע"כ דגם בהעראה עובר משום ל"י קדש וכן ראיתי להגאון בעל פמ"ג בס' שושנת העמקים כלל ד' שכ' דלד' האונקלוס דל"י קדש קאי על עבד ושפחה ודאי עובר גם בהעראה. ומה שהעיר שם ע"ד בעל צדה לדרך שהובא במ"ל פ"ג מה' עבדים שכ' דהא דאמרה תורה שימסור האדון שכ' לע"ע הוא משום המ"ע דוהתנחלתם ומש"ש על המ"ל שתמה עליו וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך מד' התוס' בשבת ד"ד. שכ' דהיכי דלא פשע אמרינן חטא כדי שיזכה חברך לפענ"ד עדיין יש להקשות דהתינח על הע"ע שייך שפיר לומר חטא כדי שיזכה האדון במ"ע דוהתנחלתם אבל על השפחה הא ל"ש לומר חטא כו' כיון דמאי דאמרינן חטא כו' הלא הוא מטעם ערבות ובעבדים ושפחות הא ל"ש ערבות דלא נתערבו בשביל ישראל והא דמצינו גבי ח"ע וחב"ח דאומרים להאדון חטא בלעולם בהם תעבודו כדי שיזכה הח"ע במ"ע דפו"ר הוא משום שיזכה הצד חירות שבו בפו"ר דשייך בי' שפיר ערבות וכבר דברתי מזה בספרי שו"ת הר"ב סי' ל"ח ע"ש וי"ל דיהי' מזה ראי' למ"ש בצל"ח ברכות כ"ב. לחדש דדוקא הישראל מוזהר על השפחה אבל השפחה אינה מוזהרת עליו דהא דא' ביבמות כ"ד: כל היכי דאיהו מוזהר איהי מוזהרת הוא רק בבנ"י דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אבל השפחה הלא אינה בכלל ישראלית אלא דילפי' בגז"ש דלה לה מאשה דהשפחה מוזהרת בכל המצות שהנשים מוזהרות ובדבר זה ל"ש גז"ש זו דאשה אינה מוזהרת רק על העבד ושפחה ודאי אינה מוזהרת על העבד ע"ש ומיושב עפי"ז מה דקשה לכאורה בקידושין כ"ב: דקא' אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה ופירש"י דהא אגבהה לי' וקשה הרי איכא בזה איסור לא יהי' קדש והוי מקח שנעשה באיסור דל"מ וכבר הרגיש בזה המקנה שם ולהאמור י"ל עפמ"ש בשו"ת פמ"א ח"א סי' מ"א דל"א במקח שנעשה באיסור אעל"מ כי אם היכי דהמוכר והלוקח שניהם עושים איסור אבל אם רק א' מהם עושה איסור ל"א אעל"מ. וא"כ הכא נהי דהאדון עובר בלא יהי' קדש אבל השפחה הא אינה מוזהרת עליו ונימא דיחול קנין ההגבהה. אמנם מד' התוס' פסחים פ"ח. ד"ה לישא שפחה יש סתירה לד' הצל"ח הנ"ל' עש"ה] האיך דחי העשה דוהתנחלתם ללאו דל"י קדש הא ל"ה בעידנא דל"י קדש עובר משעת העראה והעשה דוהתנחלתם ל"ש רק בגמר ביאה שראוי להריון הנה בעיקר ד' התוס' הנ"ל שכתבו לחד שינויא דזה ל"ה בעידנא כבר אקהי עלה אקהייתי בס' טורי אבן ריש חגיגה דמשמע מכ"ד דכיון דהגמר ביאה א"י להיות בלתי ההעראה הקודמת חשיב בעידנא ע"ש לבר מן דין הרי כיון דא' בקידושין כ"א: דחידוש הוא שחידשה תורה בע"ע שהאדון מוסר לו שפחה בע"כ וכיון דא"א בע"א הא ל"ב בעידנא כמ"ש בפסקי תוס' זבחים צ"ז:
והנה ראיתי בס' שושנת העמקים שם שהעיר במאי דס"ל לר"ע בכריתות י"א. דשפחה חרופה היא ח"ש וחב"ח המאורסת לע"ע דמנ"ל דמאורסת לע"ע דוקא דילמא מאורסת לב"ח דהרי ח"ש וחב"ח קידושין תופסין בה במקצת וכ' דר"ע לשי' דס"ל בסנהדרין נ"ד דאזהרה לנשכב זכור מלא תשכב ואייתר לי' לא יהי' קדש לאיסור שפחה א"כ הא ר"ע ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ול"ה בה תפיסת קידושין ולכך ס"ל מאורסת לע"ע דוקא דע"ע רבו מוסר לו ש"כ בע"כ [אמנם דא צריכא עיונא לכאורה דא"כ תקשי הא דקיי"ל בבועל שפחה חרופה דרק היא לוקה ולא הוא מדכתיב בקורת תהי' והרי כיון דר"ע ס"ל דבח"ש וחב"ח איכא לא יהי' קדש א"כ חייב מלקות משום הלאו דל"י קדש ובשפחה חרופה הא קיי"ל דא"ח רק בגמר ביאה מדכתיב שכבת זרע שראוי' להזריע וזו חומר בשפחה חרופה מכל עריות דעשה בהן מערה כגומר ובגמר ביאה הא בודאי איכא מלקות דל"י קדש לכ"ע ואיפשר לומר דס"ל לר"ע דלא יהי' קדש כולל כל הני דאין בהן צד תפיסת קידושין וכן ח"ש וחב"ח אף דהי' בה תפוסת קידושין אי לאו ל"י קדש וכן בבא על הפנוי' לשם זנות בלא קידושין. ומיושב בזה קושי' התוס' קידושין ע"ה: ר"ה ור"י שהקשו וז"ל וא"ת היכי אשכחן דקסבר ר"ע נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר לא אשכחן בשום דוכתא אלא משום דאמר יש ממזר מחייבי לאוין בשלמא עבד אית בי' לאו דל"י קדש אלא נכרי היכן מצינו לאו בביאתו אדרבא ב"ד של שם גזרו עליו כדכתיב הוציאוה ותשרף כו' ולהאמור י"ל דבכלל אותן שאין בהן צד תפיסת קידושין הוי ג"כ נכרי ואיכא בי' ג"כ הלאו דל"י קדש והא דשקיל וטרי הגמ' בע"ז ל"ו. גבי בנותיהן זנות נמי ב"ד של שם גזרו כו' אף דבביאת נכרי הא איכא לאו דל"י קדש לר"ע י"ל דבסוגי' דהתם קאזיל אליבא דר"י בסנהדרין שם דס"ל דל"י קדש קאי על נשכב זכור אבל לר"ע שפיר י"ל דכולל כל הני וכיון שכן הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו] וארווחנא ליישב בהא ע"ד החידוד והפלפול קושי' התוס' בגיטין פ"ג: ד"ה רבא כו' ינאי משום זקן א' ס"ל שהקשו דע"כ ר' יוסי דקא' התם רואה אני את דברי ראב"ע מדברי כולן ואית לי' הני פירכי סבר נמי כר' ינאי משום זקן אחד א"כ תקשי ר' יוחנן דפליג על ר' ינאי דלא כמאן. ונלפענ"ד לתרץ דהנה לכאורה צריך להבין מנ"ל לרבא למיפרך על ר"ע איסור כהונה שאני דילמא ר"ע קאי בשיטת ר' יוחנן דר"א יליף מואשה גרושה מאישה ולק"מ כיון דר"א נמי מאיסור כהונה קא מייתי לי' ואמינא ליישב זה עפ"מ שנבין מקודם פלוגתא דר' ינאי ור' יוחנן דר' ינאי קא' טעמי' דר"א בה"א מגורשת חוץ מפלוני דמהני משום דא"ק ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא היתה אלא לאיש אחר ה"ז מגורשת ורבנן האי איש לכל איש ואיש ור' יוחנן ס"ל טעמי' דר"א מדא"ק ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפי' לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה ורבנן ס"ל איסור כהונה שאני וצריך להבין דאמאי לר' ינאי בעי רבנן ילפותא מקרא דל"ה גיטא ולר' יוחנן לית להו לרבנן קרא ע"ז רק דדחי טעמי' דר"א דלא מוכח מקרא דמהני. והנראה בזה דהנה להלן בסוגי' שם קא' אביי את"ל אית' לדר' אבא בא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מ"ט קידושי דראובן אהני קידושי דשמעון לא אהני ואלא אשת ב' מתים היכי משכחת לה כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם דקידושי דראובן אהני למיסרא אעלמא וקידושי דשמעון אהני למיסרא אראובן ומוכיחים התוס' מזה דס"ל להש"ס בסוגיא זו דאשת שני מתים דאוריי' ולפי"ז י"ל דס"ל לר' ינאי דבעי' לרבנן קרא ע"ז דל"ה גיטא כיון דמסברא הו"א דמהני בגירשה חוץ מפ' כיון דבקידושין ע"כ מהני דאל"ה ל"ה משכחת אשת ב' מתים וממילא מהני נמי בגירושין מטעם ויצאה והיתה ולכך מצרכי קרא והיתה לאיש לכל איש ואיש יהא דלר"א הוי פשיטא לי' דל"מ אי לאו ההוא קרא דמוכיח מיני' דאפי' לא התירה אלא לאיש אחר ותקשי לדידי' היכי משכחת אשת ב' מתים י"ל עפ"מ דא' בגיטין מ"ג. חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת ב' מתים ממ"נ א' קידושי דראובן קידושין קידושי דשמעון לאו קידושין ואי קידושי דשמעון קידושין קידושי דראובן לאו קידושין והקשה הפנ"י דאכתי משכחת אשת ב' מתים בשחזרה ונתקדשה לשמעון קודם שיחרור דקידושי שמעון נמי תפסי בה כיון שאין חייבין על קידושי ראובן רק אשם ל"ה אפי' בחייבי לאוין דעלמא וקידושין תופסין בה. אמנם י"ל דבאמת בכה"ג שנתקדשה לשמעון קודם השיחרור הוי אשת ב' מתים והא דלא קתני לה בריש יבמות משום דאי עבר ונסב לא קתני כדקא' ביבמות ד"י. ולפי"ז י"ל דר"א ס"ל דלא יהי' קדש בעינין על נשכב זכור כר' ישמעאל וא"כ ליכא בשפחה האיסור דלא יהי' קדש ושפיר משכחת אשת ב' מתים מדאוריי' בח"ש וחב"ח אפי' אי נימא אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דזה גרע מחייבי לאוין כנ"ל משא"כ רבנן ס"ל כהלכתא דבשפחה איכא לאו דלא יהי' קדש וא"כ לא משכחת אשת ב' מתים בח"ש וחב"ח ולכך בעי' קרא דל"ה גיטא דמסברא החיצונה הו"א דמועיל הגט משום דבקידושין ע"כ מהני דאל"ה ל"ה משכחת אשת ב' מתים ומועיל בגירושין מטעם ויצאה והיתה ולכך בעי קרא דבגירושין ל"מ משא"כ ר' יוחנן י"ל דס"ל באמת להלכה דבעבד ושפחה ליכא איסור דל"י קדש וא"כ א"צ קרא לרבנן דל"ה גיטא דמסברא ג"כ ידעינין דל"ה גט משום דל"ה כריתות ואי דהא בקידושין ע"כ מהני דאל"כ ל"ה משכחת אשת ב' מתים ומועיל נמי בגירושין מכח ויצאה והיתה ז"א דהרי משכחת אשת ב' מתים בח"ש וחב"ח כיון דלדידי' ליכא לאו דל"י קדש בשפחה וא"כ לפי"ז לר"ע כיון דס"ל להלכה דאיכא בח"ש וחב"ח משום ל"י קדש כנ"ל א"כ ע"כ לא קאי בשיטת ר' יוחנן וע"כ דס"ל כר' ינאי ושפיר פריך עלי' רבא איסור כהונה שאני וממילא אזדא נמי קושי' התוס' הנ"ל שהקשו דר' יוחנן דלא כמאן. ולהאמור הלא פירכת רבא הוא רק על ר"ע משום דע"כ איהו קאי בשיטת ר' ינאי אבל רבא גופי' באמת י"ל דס"ל כר' יוחנן וגם שארי הפירכות על הני דפרכי על ר"א באמת קאי לשי' ר' יוחנן דליכא בעבד ושפחה לאו דל"י קדש ואתיא כר' ישמעאל דס"ל דל"י קדש קאי על נשכב זכור ולכך קא' באמת על פירכא דריה"ג ובמאי אילימא בע"מ הרי הותרה אצלו בזנות והרי בזנות איכא איסור דל"י קדש לד' הרמב"ם וע"כ דאתיא אליבא דר"י דל"י קדש קאי על נשכב זכר וליכא לא בעבד ושפחה ולא בפנוי' המזנה משום ל"י קדש ומיושב הכל ע"נ ודו"ק. [ויל"ע למאי דא' במגילה ג'. תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר"א ור"י וא"כ מדמתרגם ל"י קדש על עבד ושפחה ע"כ ס"ל לר"א דבשפחה לישראל איכא משום ל"י קדש]:
והנה בעיקר קושי' הראב"ד הנ"ל דאיך משכחת קנס במפותה הא איכא מלקות דל"י קדש ואין לוקה ומשלם שמכח זה העלה המקנה דל"י קדש א"ע רק בגמר ביאה לפענ"ד יש להתבונן דלכאורה האיך יצוייר מלקות בלאו זה הרי הוי התראת ספק דילמא הוא בועל אותה במחשבתו לשם קידושין ולא לשם זנות דהרי קיי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה דאין אדם עושה בב"ז דנהי דקידושין לא הוי כיון דאין העדים יודעין מהקידושין והוי מקדש בלא עדים אכתי הרי בכ"מ פ"א מה' אישות שם מביא ד' הרמב"ן שסובר בד' הרמב"ם דפילגש מותרת ואינו אסור אלא בבועל לשם זנות א"כ דילמא בועל לשם פילגשות והתר"ס ל"ש התראה. אכן י"ל דכיון דהתרו בו העדים וקיבל עליו ההתראה ואמר אעפ"י כן גלי אדעתי' שבועל לשם זנות ולפיכך לוקה עפנ"י בק"א כתובות כ"ב ובגיטין י"ז. אמנם הרי בתומים סי' ל"ח העלה בד' הרמב"ם דדוקא בד"נ בעינין שיתיר עצמו למיתה אבל במלקות ל"ב שיתיר עצמו למלקות ובמק"א העירותי מד' התוס' תמורה ז' ד"ה אלא ורש"י סנהדרין פ"א: אכ"מ] א"כ הדק"ל וי"ל שזהו שדקדק הרמב"ם בלשונו שם וכ' לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מה"ת לפי שבעל קדשה ולא כ' סתם חייב מלקות והיינו משום דבסתמא באמת לא מלקינין לי' כיון דל"ב שיתיר עצמו למלקות והו"ל התר"ס דדילמא לא כיון לשם זנות אפס דיש בו חיוב מלקות מה"ת היכי שאירע שהתיר עצמו למלקות אז לוקה וא"כ אזדא ממילא קושי' הראב"ד הנ"ל דשפיר משלם קנס במפותה כיון דבאמת ל"ב שיתיר עצמו למלקות והו"ל התר"ס ודעת לנבון נקל לבאר בזה מ"ש בכ"מ פט"ו מה' א"ב ה"ב וז"ל כ' עוד הר"א בנו של רבינו שהוקשה לו עמ"ש בפ"א מה' נ"ב היתה בתולה זו אסורה על האונס כו' או שהיתה מחייבי לאוין אם התרו בו ה"ז לוקה ואינו משלם קנס כו' והלכה זו לדבריו קשיא שזו הבתולה שהיא מחייבי לאוין אם אינה מקודשת לו בין התרו בו בין לא התרו בו אינו לוקה עלי' ואם מקודשת היא בין התרו בו בין לא התרו בו אינה בת קנס דליכא לא פיתוי ולא אונס ואני מתרץ בה דלעולם בלא קידושין הוא ואם התרו בו משום קדשה לוקה משום קדשה כו' והוא משולל הבנה דהרי מבואר בד' הרמב"ם חייבי לאוין שהם חייבי לאוין דעריות ואי משום קדשה למה הוצרך לכתוב חייבי לאוין ודברי הכ"מ שם בזה דחוקים הם מאד. ולהאמור י"ל עפמ"ש בתוס' זבחים ע"ח. דהיכי דממ"נ הוא לוקה אע"ג שאין העדים יודעין על איזה מהלאוין הוא לוקה ל"ה התר"ס ע"ש וא"כ י"ל דמיירי שהתרו בו משום עריות ומשום קדשה דמשום קדשה לחוד הא ל"ה לוקה דהוי התר"ס כנ"ל משא"כ בשהתרו בו משום שניהם לוקה ממ"נ דאי מכוין לזנות הא לוקה משום קדשה ואי לא מתכוין לזנות הא לוקה משום הלאו דעריות ובכה"ג ל"ה התר"ס כנ"ל ודו"ק. דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |