הרי בשמים/ב/עג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב עג

סימן עג

בעזה"י יום ד' י"ב חשון תרנ"ו לפ"ק סטרי.

ישפות ד' שלום וישע רב לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי כש"מ משה גינז ני' אבד"ק קערעסטור יצ"ו במדינת אונגארן.

מכתבו הגיעני והנני בזה לתשובתו ע"ד האשה ליבא בת זאב שלפי דברי' נתגרשה מבעלה דוד בן יעקב מקהלתו והרב שהי' מלפנים שמה והוא כעת רב בניגרעשט הי' מסדר הגט ונשתדכה עם איש א' באוהעלי וכשרצה לישא אותה לא רצה הרב לתת רשיון לסדר קידושין יען שאין לה כתב מעשה בי"ד שנתגרשה ובא הארוס למעלתו לחקור אחר הדבר וכתב להרב הנ"ל אודת זה והשיב שהרבה מהגיטין נאבדו בעת טלטלו מעיר לעיר ובתוך הנשארים לא נמצא גט כזה ואח"ז באה גם האשה אליו עם דודתה וספרו לו איך שלפני חמשה שנים אחר חג הסוכות נתגרשה שם ומסרה לו אותות וסימנים להזכיר את הרב המסדר הנ"ל משכר הגט וכדומה אבל הרב לא נזכר מאומה ובמשך הזמן נתבטל השידוך מאוהעל ונשתדכה עם איש א' מקהלתו ורצה לישא אותה תיכף אך כ"ת עצר בעדו והזהירו לבל ימהרנה לו לאשה טרם יצא משפטה אורה אם היא גרושה מאישה ובכ"ז אינשי דלא מעלי פתו את האיש הזה ויפת ויקדש אותה בסתר ובו בלילה נודע הדבר לכבודו ויצו עליהם במפגיע ע"י השמש לבל ידורו יחד כי עדיין רובץ האיסור עליהם כבתחלה עדי יבורר הדבר בהיתר עפ"י דתוה"ק וביום שאחריו השביעו שלא יכנוס לביתה לא ביום ולא בלילה אפי' עם שומרים עד חקור דבר ויתברר ההיתר כדת של תורה והנה כבוד מעלתו חקר אצל הסופר ושאר אנשים שרגילים להיות אצל גט ואינם זוכרים כלום אפס שבא מכתב מהשו"ב מכפר הסמוך למקום האשה ועוד מאיש א' משם שהוחזקה האשה הזאת כל הני שני בחזקת גרושה ולא איתרע חזקתה גם יש עדות של ב' אנשים וג' נשים ואחת מהן דודתה שמעידין איך שבאה האשה הזאת עם בעלה לקערעסטור להתגרש ויש ע"א בכתב ועוד אשה א' ודודתה ששמעו אז מפי האשה שנתגרשה ושמחה ע"ז גם יש ע"א ושתי נשים ששמעו מפי הבעל אז אחר הגט שגירש את אשתו. והבעל הזה כבר נשא אשה ואבי הבעל העיד בפני הרב דמיהאלאוויץ איך שבנו הגיד לו אז שגירש את אשתו זת"ש:

בראשונה אחזה אשית לבי לדון בדבר העדות בכתב שמעידין איך שהוחזקה האשה במקום דירתה בגרושה הנה בגיטין דף ע"א. קא' בהא דדריש מפיהם ולא מפי כתבם. מיתיבי כשם שבודקין אותו לגירושין כך בודקין אותו למו"מ ולעדיות ולירושות קתני מיהת לעדיות אר"י בר מניומי אר"ש בעדות אשה דאקילו בה רבנן וברי"ף שם כ' וז"ל בעדות אשה דאקילו בה רבנן משום עגונה אבל עדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ולכאורה י"ל לפי"ז דה"ה בגרושה היכי שאבד ממנה המעשה בי"ד ואין הבי"ד זוכרים הגירושין יכולין לסמוך בזה על עדות בכתב משום עגונה ואף דבתוס' יבמות קכ"ב. ד"ה דחזו מובא בשם ירושלמי דאיכא פלוגתא אם מועיל כשנמצא כתוב בשטר פ' מת הלא בש"ע אה"ע סי' י"ז פסקינן דמהני ובב"ש שם ס"ק כ"ז כ' דרק בנמצא כתוב לזכרון דברים פליגי בירושלמי אבל כשמעיד עפ"י כתב לכ"ע מועיל בעדות אשה והכי מבואר באמת בהגהות מרדכי פ"ב דיבמות סי' צ"ט ובאור זרוע הגדול ח"ב סי' תשמ"ה ע"ש וע"כ מוכרח לומר הכי דבירושלמי פליגי רק בשנמצא כתוב לזכרון דברים דאל"ה תקשי לד' ר"ת שמובא בתוס' בכ"ד דרק באלם ל"מ עדות בכתב אבל באדם שאינו אלם כיון שיכול לדבר אמרינן כל הראוי לבילה כו' ומהני עדות בכתב א"כ מ"ט דמ"ד בירושלמ' דל"מ עדות בכתב וע"כ דמיירי בשטר זכרון והכי מבואר בר"ן פ"ב דכתובות בהא דכותב אדם עדותו בשטר ורק לענין קיום מובא בח"מ וב"ש שם פלוגתא בזה וכ' שם דבמקום עיגון סגי בזה בלי קיום. ובנובי"ק סי' ל"ג האריך בזה והעלה דהעיקר כמ"ד דא"צ קיום ובפרט היכי ששאלוהו ע"י הבי דואר והשיב הרי כ' בתשו' חת"ס סי' מ"ג ועוד בכמה תשובות דכל שנשלח על הדואר לבעלים ידועים ומגיע תשובה מהם על הדואר אין לספק בזה לחוש לזיוף וא"צ שום קיום ע"ש:

והנה עפי"ד הרי"ף הנ"ל דעיקר הטעם הוא משום עיגונא אמינא לבאר דברי הש"ס גיטין דף ד': תנן המביא גט ממדה"י ואינו יכול לומר בפנ"כ ובפנ"ח אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו והוינן בה מאי וא"י לומר אילימא חרש חרש בר איתויי גיטא הוא והתנן הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחש"ו ואר"י הב"ע כגון שנתנו לה כשהוא פיקח ולא הספיק לומר בפנ"כ ובפנ"ח עד שנתחרש לרבא ניחא לרבה קשיא וכ' בתוס' שם דלהכי לא מוקי באלם דא"כ הול"ל ולא אמר וכ' המהרש"א דבזה מיושב מה שהקשה בחי' הרשב"א שם דלמה אצטריך לאתויי הך דוהוינן בה ודמוקי לה בפיקח ונתחרש הרי מיד הו"מ לאקשויי לרבה אמאי סגי בקיום חותמיו וכ' דאי לאו האוקימתא בפיקח ונתחרש הוי ניחא דהוי מוקמינין באלם כיון דהוא בר דעת גם אם לא יאמר דנכתב לשמה יכול לכתוב בכתב דנכתב לשמה אבל משום קיום כיון דקיום שטרות עדות מיקרי ל"מ בכתב משום מפיהם ולא מפי כתבם אבל השתא דע"כ לא מיתוקם אלא בחרש לא עדיף כתיבתו שנכתב לשמה מאמירתו כיון שאינו בר דעת עכ"ד ולכאורה הוא תמוה לפמ"ש בחי' מהר"ם שם בכונת התוס' שכ' דהול"ל ולא אמר משום דאינו יכול לומר משמע דעתה בשעה שנותנים הגט א"י לומר ואלם הא משעה ראשונה ל"ה בעל אמירה ולהכי מוקי דוקא בפיקח ונתחרש דעד השתא הי' ראוי לומר רק עתה בשעת נתינת הגט א"י לומר ובתחלה כשאומר אילימא חרש כו' הו"מ באמת למיפרך א"כ ולא אמר מיבעי לי' אלא דעדיפא מינה פריך דחרש אינו בר איתויי גט כלל ולפי"ז עדיין קשה מ"פ לרבה הלא הו"מ שפיר לאוקמי באלם ורק שנעשה עתה אלם שנשתתק בשעת נתינת הגט ושפיר שייך הלשון ואינו יכול לומר וניחא לרבה דיכול שפיר לכתוב שנעשה לשמה ובפנ"ח ל"מ בכתב משום מפיהם ולא מפי כתבם ולהכי בעינין קיום חותמיו. ולהאמור יתיישב ע"נ עפ"מ דלכאורה קשה כיון דבעדות אשה מהני מפי כתבם אמאי לא יועיל גם לענין קיום הגט מפי כתבם אמנם י"ל כיון דכ' הרי"ף הנ"ל דמשום עיגונא הקילו י"ל דזהו רק בעד מיתה כיון שיוכל להיות של"ה במיתת הבעל רק האלם לחוד ואי נימא דל"מ עדותו תשאר האשה עגונה דא"א לתקן הדבר אבל בגט הא איפשר לשלחו ע"י אדם שאינו אלם ולכך לא הקילו בזה להכשיר מפי כתב וכי"ב כ' בתוס' גיטין ג'. ד"ה האי קולא ע"ש אמנם התינח כשהוא אלם מעיקרו משא"כ בנשלח גט על ידו ממדה"י כשהי' פיקח ונשתתק הא איפשר שהבעל הלך לדרכו ועקבותיו לא נודעו עתוס' גיטין ס"ד. ד"ה בעל ובכה"ג הלא שייך שפיר משום עיגונא ומועיל גם על הקיום עדות מפי כתב וא"כ פריך הש"ס שפיר דע"כ לא הו"מ לאוקמי בכה"ג שנשתתק עתה דא"כ הי' מועיל העדות של בפני נחתם בכתב ול"ל הקיום בחותמיו אמנם בר"ן שם בגיטין פ' מי שאחזו משמע דרק בעד מיתה הקילו להכשיר מפי כתב שכ' שם וז"ל ול"ד לגט דבעי' בפנ"כ ובפנ"ח דהכא איתתא דייקא טפי ומינסבא ומילתא דעבידא לגלויי ע"ש ומשמע דבגירושין לא הקילו אפי' במקום עיגונא דל"ש מדעל"ג כדא' בכתובות כ"ב: גירושין יכולה מכחישתו והלכך פוסק הרמב"ם בפ"ז מגירושין ה' י"ח נתנו לה ולא הספיק לומר בפנ"כ ובפנ"ח עד שנשתתק ה"ז יתקיים בחותמיו משמע דאפי' בכה"ג דאיכא משום עיגונא שהבעל הלך לדרכו וא"א לתקן לשלוח גט אחר אפ"ה א"י להעיד בפנ"ח ע"י כתב והוא מטעם הנ"ל:

והנה מעלתו שלח לי מכתב תשו' הרב הג' מוה' עמרם נ"י אבד"ק איפאלא מה שהשיב לו על הנידן שלפנינו וראיתי שכתב דמאי דפליגי בירושלמי הנ"ל בשנמצא כתוב בשטר מת פ' אי מהני מפי כתבם הוא משום דבכה"ג שנמצא בשוק וא"י מת"י שום אדם בעי קיום מה"ת דל"ש לא חציף אינש לזיופא כמ"ש באב"מ סי' מ"ב ולכך ס"ל לחד מ"ד דפסול מפי כתבם כיון דקיום צריך להיות בפני בי"ד ובי"ד אין רשאין לקבל עדות מפי כתבם אבל ביוצא מת"י אדם דל"ב קיום מה"ת רק מדרבנן וכיון דל"ב בי"ד ל"ש בזה מפי כתבם כמו שהבין התומים בסי' כ"ח עכ"ד. והנה מ"ש דבכה"ג שנמצא בשוק וא"י מת"י אדם ל"ש לא חציף אינש לזיופא ובעי' קיום מה"ת הכי מבואר בש"ך ח"מ סי' מ"ו סק"ט ע"ש שמביא הירושלמי הנ"ל דמצאו כתוב מת פ' והרמ"א שבאה"ע סי' מ"ב דמצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ע"ש אפס יו"ש דכיון דל"ב קיום רק מדרבנן ל"ב בי"ד הוא תמוה דהרי גם למאי דקיי"ל קיום שטרות דרבנן פסקינין ג"כ בכתובות כ"א: דקיום שטר בעי בי"ד של שלשה. וגם במ"ש דעד מיתה ל"ב בי"ד תמה אני דהלא בסוף יבמות דפליגי ר"ט ור"ע אי עידי נשים דמי לד"מ או לד"נ לדברי שניהם הא בעינין שתתקבל העדות בבי"ד כד"מ או כד"נ. ומה שהביא מלשון רש"י יבמות פ"ז: שכ' ניסת שלא ברשות בי"ד שבאו ב' עדים ואמרו מת בעליך וניסת מעצמה שהרי לא היתה צריכה להיתר בי"ד היינו כיון דשמעה קבלת העדות בהי"ד שאמרו מת בעלה היתה רשאה לינשא ול"ה צריך להיות ההיתר עפ"י בי"ד אבל הגדת העדות בודאי בעי' בבי"ד והכי מבואר בש"ע סי' י"ז סל"ט ובב"ש שם ס"ק קכ"ד דגם קבלת עד מיתה צריך בי"ד של ג' ועט"ז ומגיה שם. וגוף הטעם שכ' דלכך בעד מיתה כשר מפי כתבם משום דל"ב בי"ד הוא תמוה דהרי מבואר בש"ס גיטין וברי"ף גיטין הנ"ל דבעדות אשה הקילו להכשיר מפי כתבם משום עגונה. אמנם עיקר הסברא מ"ש דרק היכי דבעי' בי"ד פסול מפ"כ ולא היכי דא"צ בי"ד הוא מוכרע מד' המהרש"א הנ"ל דהרי כ' דעל לשמה מהני עדות אלם בכתב כיון דלאו עדות הוא ולכאורה הרי אמרי' התם בגיטין בריש מכילתין ב': ולרבה דאמר לפי שא"ב לשמה ליבעי תרי מידי דהוי אכל עדיות שבתורה הרי דקרי גם לבפנ"כ עדות וע"כ דלא מיקרי עדות לענין לפסול מפ"כ רק היכי דבעי' בי"ד וא"כ בפני נחתם כיון דבעינן בי"ד של ג' לכך שפיר פסול מפי כתבם משא"כ בפני נכתב הא ל"ב בי"ד כדא' בגיטין ה': דמשום הך טעמא דאין בקיאין לשמה הוי סגי למוסרו לה בפני שנים רק כיון דמסקינין דרבה אית לי' דרבא בעינין שלשה ולמ"ד בפני שנים הוא משום דבדרבנן עד נעשה דיין ע"ש וא"כ כיון דעדות דבפני נכתב ל"ב בי"ד של שלשה שפיר כשר מפי כתבם ועחי' מהר"ם שיף שם:

והנה ראיתי בדברי הרה"ג ר' עמרם הנ"ל שכ' לדחות דברי תשו' חתם סופר ח"ו סי' ס"ט שכ' דעדות ה' נשים ל"מ כבעובדא דנשאל קדמוהי שנמצא אגרת בידי אם הבעל שהיא חמותה שנתגרשה משום דחשודה לזייף כדי לקלקלה ועז"כ הרה"ג הנ"ל דהיכי דהנאמנות הוא מה"ת גם ה' נשים נאמנות שהרי משנה שלימה שנינו סוטה ל"א. ד"ה נשים נאמנות לומר שנטמאת שלא תשתה עכ"ד אנכי אשמע ולא אבין דהרי מבואר בדברי החת"ס שם דבכה"ג חיישינן לזיוף מה"ת והרי אפי' בשטר בע"א כשר מובא ברמ"א ח"מ סי' מ"ו דל"א כמי שנחקרה עדותו בבי"ד ואף דבב"ש סי' י"ז ס"ק כ"ח כ' דבעד מיתה מהני בכ"ז בנוב"י סי' ל"ג מסתפק בזה מכ"ש באגרת שנכתב מפסול לעדות בודאי חיישינן לזיוף מה"ת. וגוף הסברא שכ' דהיכי דמה"ת נאמן ע"א גם ה' נשים נאמנות הוא תמוה דהרי ד' הרמב"ם ז"ל דע"א במיתה נאמן מה"ת ובפנ"י בריש גיטין מייתי מהספרי דדריש ר"י לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא לעדות אשה ובנוב"י שם פלפל בזה באורך ואפ"ה ה' נשים אין נאמנות לומר מת בעלה לכ"ע. והרי בגיטין כ"ג: דתנן אף ה' נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה קתני הטעם מפני שהכתב מוכיח ואל"ה אין נאמנות אף דמדאוריי' ל"ב עדות כדא' בריש גיטין ורבנן הוא דאצרוך ועמ"ל פי"ב מגירושין הי"ז שכ' שם להסתפק בנטבע במשאל"ס כיון דיצאה מאיסור תורה וליכא רק איסור דרבנן אם החמש נשים נאמנות ע"ש עכ"פ שפתי הגאון חת"ס ז"ל ברור מללו ומ"ש הגר"ע נ"י מהמשנה דסוטה הנ"ל תמה אני הלא מבואר הטעם ברמב"ם פ"א מסוטה הט"ו משום דעל הקינוי וסתירה איכא עדים כשרים וכיון דקינא לה ונסתרה רגל"ד דקושטא קאמרה ולהכי ה' נשים נאמנות בזה:

עוד ראיתי להרה"ג הנ"ל שפלפל בענין הדין של הרא"ש שהובא בש"ע אה"ע סי' י"ז ס"ב דאם ניסת לאחר שלב"פ בעלה אעפ"י שכשבא בעלה אומרת לו בפניו גירשתני אינה נאמנת דכיון שכבר נשאת מעיזה ומעיזה שלא תעשה עצמה זונה וכ' שע"כ אין זה ברור שתהי' מעיזה מטעם זה דאיפשר שאף שיודעת שתעשה זונה בכ"ז אינה יכולה להעיז בפני בעלה ולכך קא' רק דאינה נאמנת היינו לענין שתהא מותרת לשני בלא גט מהראשון אבל גם כשמוציאה השני בעיא גט ממנו ול"א דל"ה הקידושין תופסין ובס' בית מאיר שם כ' לצדד בזה ולפענ"ד יש להוכיח שכן הוא מדברי הש"ס כתובות כ"ב: רבא אמר לעולם תרי ותרי נינהו וראה ר' יוחנן דבריו של רמב"י בגירושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה אי' מכחשתו גירושין יכולה מכחשתו ומי חציפה כולי האי והא"ר המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה וכ' באס"ז שם בשם הרא"ש והריטב"א דאף דשלא בפניו מעיזה מ"מ כיון דבפניו מעיזה דלכתחלה תנשא מהראוי דנימא דשלא בפניו אהני דעכ"פ אם ניסת לא תצא ולד' הרא"ש הנ"ל קשה דנימא דמעיזה ומעיזה כדי שלא תעשה זונה וע"כ דספק הוא ופריך דהיל"ל דאם נשאת לא תצא ואמינא ליישב עפי"ז מה שראיתי מקשין בסנהדרין מ"א. אר"ח עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו והא אתרו בה ומקשין לפי"ד הפנ"י בחי' גיטין י"ז. שהקשו בהא דאר"י התם דתקון רבנן זמן בגיטין שמא יחפה על ב"א הרי כמה אמוראי סברי דהך דרב המנונא הוא אפי' שלא בפניו שייך חזקה דא"א מעיזה א"כ אף דזינתה קודם שאמרה בפניו מ"מ שייך חזקה דא"א מעיזה א"כ בלא"ה לא קטלינן לה שיכולה לומר גרושה אני ותי' דכיון דאתרו בה וקיבלה התראה ולא אמרה גרושה אני שוב אינה נאמנת וא"כ מ"פ והא אתרו בה דהרי ע"כ היו צריכין להתרות בה דבלא"ה לא היתה נאסרת על בעלה שהיתה אומרת גירשתני ולד' הרד"ע שהובא במ"ל פ"ד מאישות שכ' דבארוסה ל"ש החזקה דאין אשה מעיזה בלא"ה ל"ק דהתם קאי על נערה המאורסה ובמק"א כתבתי לבאר בזה הא דלא פריך בגמ' התם מ"ש מאורסה דנקט אפי' נשואה נמי עד לבסוף אכ"מ] ולהנ"ל יהי' נכון דהרי לכאורה לד' הרא"ש הנ"ל אין מקום לקושי' הפנ"י דהרי י"ל בכדי שלא תעשה זונה מעיזה ואינה נאמנת ולהכי קטלינן לה אמנם להאמור לזה ל"ה רק ספק הא מספיקא לא קטלינן לה וא"כ התינח לענין מיתה א"א להורגה מספק משא"כ לאוסרה על בעלה בודאי היתה נאסרת אע"ג דל"ה רק ספק ומיושב ממילא לפי"ז מה דקשה לכאורה לד' הפנ"י הנ"ל בהא דכ' התוס' בגיטין י"ח. דבזה"ז איכא חיפוי שירצה להחזירה ויכתוב לה גט בלא זמן ותאמר שזינתה אחר גירושין וגרושה שזינתה מותרת לחזור ולכאורה הא בלא"ה תהי' מותרת שתאמר גרושה אני דבזה"ז דליכא התראה הא נאמנת לומר גירשתני ולהנ"ל נכון דלענין איסור הרי שפיר תיאסר עליו דאיפשר כדי שלא תעשה זונה מעיזה ומעיזה ואסורה עליו משום ספק סוטה ושייך שפיר חיפוי בזה"ז:

עכ"פ לפי"ד הריטב"א והרא"ש הנ"ל יש לנו לדון להיתרא בהך איתתא שאנו דנין עלי' אחרי שכבר נשאת דהרי כ' דבאומר גירשני שלב"פ בעלה עכ"פ מהני לענין שאם ניסת לא תצא וכן מוכח מדברי התוס' בכתובות שם כ"ג. ד"ה אית לי' דרב המנונא ע"ש:

והנה ראיתי לש"ב הגאון בעל ספר יהושע ז"ל בפו"כ סי' מ"ז שכ' להתיר בכי"ב באומרת נתגרשתי בבי"ד פ' דבודאי לא משקרה מטעם דמירתתה שתהא מוכחשת מהבי"ד ואף דברמ"א יו"ד סי' קי"ט כ' דבחשוד באיסור דאוריי' אינו נאמן אפי' בדין דאומר מאיש פ' קניתי דל"א סברא דמירתת רק באיסור דרבנן הנה יש מבוכה בזה בין הפוסקים ואפי' למ"ד דאינו נאמן הוא דוקא בחשוד אבל אשה אינה חשודה ולכן אף דאינה נאמנת לומר שלא בפניו גירשני היינו רק כנגד הבעל שהוא אחד יכולה מכחשתו ולא מירתתה משא"כ נגד בי"ד יפה בודאי לא תעיז להכחישם עכ"ד והנה באמת מצינו בקידושין ס"ג: בקידשתי את בתי וא"י למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קידשתי' קא' רב אסי דנאמן אף לכנוס ופירש"י דלא חציף למימר לפני האב שקיבל הקידושין אני הוא דמירתת דילמא מכחיש לי' ואמר ידענא דלאו את יהבת לי קידושין הרי דסמכינן אסברא דמירתת גם לענין דבר שבערוה ואף דהתם ל"ה אתחזק איסורא כמ"ש הר"ן שם דל"ה רק כמברר המיעוט מתוך הרוב ע"ש הנה גם בנ"ד י"ל דאיתרע חזקת א"א שלה מלבד עדות בכתב של העדים הנ"ל שמעידין שהיא מוחזקת בגרושה דהלא בעלה כבר נשא אשה וא"כ כמו דא' בגיטין פ"ט דא"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר הו"ל כאומרת גירשתני ה"ה בבעל אחר חדר"ג דיש פוסקים דהוי דאוריי' כשקידש אשה אחרת הו"ל כאומר גירשתיך וא"כ הרי קיי"ל כמ"ד ב"ב קלה. בבעל שאמר גירשתי' חוש לה דהו"ל ספק מגורשת וא"כ איתרע חזקת א"א שלה ושפיר יש לסמוך אסברא דמירתת. ועפ"י סברתינו זאת יש לבאר דברי הש"ס גיטין ס"ד בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד א"ר יוחנן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואמאי וליהמני' לשליש מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' דליהמני' וליהמני' לבעל דאמר רחב"א א"ר יוחנן בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן והקשה בחי' הרשב"א שם הרי בעל שאמר גירשתי את אשתי אינו נאמן להיתרא אלא לחוש לה ולהנ"ל נכון דהרי ידוע ד' הר"ן ומהרי"ק דבדבר שבערוה בעינן ג"כ אתחזק איסורא ואי לא אתחז"א מהימן ע"א גם בדשב"ע ולפי"ז הכי פריך דכיון דבעל שאמר גירשתי את אשתי עושה אותה עכ"פ ספק גרושה וליכא חזקת א"א א"כ להמני' לשליש אף דאין השלישית בידו ולא קא מהימן מתורת שליש אבל מ"מ ניהמני' מתורת ע"א דכיון דליכא חזקת א"א הא גם ע"א מהימן אפי' בדבר שבערוה:

והנה עוד הקשה הרשב"א שם מ"פ וליהמני' לשליש הרי ר"ה רבי' דר"ח הוא ואיהו הא קא' דהשליש אינו נאמן. [וחוץ לדרכנו זה איפשר לומר בישוב קושי' הרשב"א הלזו דהנה לכאורה יש להעיר בהא דאר"ה דבעל נאמן דאם איתא דלגירושין יהבי' ניהלי' לדידה הוי יהיב לה לפ"מ דא' בקידושין ס"ג: בקדשתי את בתי וא"י למי קדשתיה ובא א' ואמר אני קדשתיה אמר רב נאמן ליתן גט משום חזקה אין אדם חוטא ולא לו וא"כ ליהמני' לשליש דכנגד הסברא דאם איתא דלגירושין כו' הלא איכא חזקה דא"א חוטא ולא לו אמנם י"ל עפי"ד הרשב"א והריטב"א ביבמות ק"ו. שהקשו בהא דקא' התם אין חולצין אא"כ מכירין מ"ש מהא דקדשתי את בתי כו' דנאמן ליתן גט משום חזקה א"א חוטא ולא לו ותי' דביבם חיישינן שמא עיניו נתן בה וחולץ לה כדי שיהי' בידה מעשה בי"ד שנחלצה וישאנה במק"א ואינו חושש שיבא היבם ויוציאנה דמימר אמרינן זהו היבם שנחלצה ממנו ורחוק הוא שיביא עדים שהוא היבם ולא קיבלה חליצה ממנו אבל התם ליכא למיחש שילך וישאנה במק"א שחושש שיבוא מי שקידשה ויברר שהיא מקודשת לו ותצא מזה לגמרי ע"ש ולפי"ז י"ל דהכא גבי שליש ל"ש חזקה דא"א חוטא ולא לו דאיפשר שעיניו נתן בה שרוצה לישא אותה אולם באמת ז"א דהרי קיי"ל בש"ע אה"ע סי' י"ב דשליח המביא גט שצריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח אסור לישא אותה ולד' הרשב"א שם אפי' אם כנס מוציא א"כ הא ל"ש שמא עיניו נתן בה אמנם הלא באמת מבואר בפירש"י שם דמיירי שהשליש אומר שעשאתו שליח קבלה וא"כ א"צ לומר בפנ"כ ורשאי לישא אותה א"כ הדר שייך שפיר שמא עיניו נתן בה אולם בהך דבעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין כו' הא ע"כ מיירי בשליח הולכה דהרי היא אומרת נתן לי ואבד א"כ כיון דצ"ל בפ"נ הא אסור לישא אותה וא"כ שייך שפיר החזקה א"א חוטא ולא לו ונהי דהתם בקדשתי את בתי הא באמת ליכא חז"א כמ"ש בר"ן שם אבל במקום חז"א הלא אין עא"נ אף דאיכא גבי' חזקה א"א חוטא ולא לו והוא משום דא' בקידושין ס"ד: גבי פלוגתא דרבי ור' נתן באמר בשעת קידושין יש לי בנים כו' בהך חזקה דא"א חוטא ולא לו דלא אתי ועקרה חזקה לגמרי עפירש"י שם וערמב"ם פ"ב ממעשר הי"ז אבל הכא הא איתרע החזקת א"א משום דחזקה שע"ש אפס דא' התם הנ"מ לחומרא אבל לקולא לא אבל עכ"פ החזקת א"א איתרע וא"כ הי"ל להאמינו לשליש משום החזקה דא"א חוטא ולא לו וא"ש הפירכא וליהמני' לשליש לכ"ע ול"ק קושי' הרשב"א] ונלפענ"ד לתרץ עפ"מ שנראה בטעמא דר"ה דס"ל דהבעל נאמן כשאומר לפיקדון ולא נראה לו הסברא דהימני' כדין שליש דעלמא דכ"ז שהשלישות בידו הוא נאמן וי"ל דהוא מטעם דרוב אנשים אין מגרשין נשותיהן כמ"ש בתוס' גיטין ל"ג ד"ה ואפקעינהו לחד תירוצא וי"ל דבהא פליגי ר"ה ור"ח ואף דאכתי איכא הסברא דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' כדא' בגיטין י"ח. כנגד זה הא י"ל אם איתא דלגירושין יהבי' ניהלי' לדידה הוי יהיב לה ניהלה וא"כ התינח בבעל אומר לפקדון משא"כ הכא שהבעל ג"כ אומר לגירושין הא ליכא הסברא דרוב אנשים אין מגרשין נשותיהן דהרי הבעל יכול לומר קים לי בנפשאי שאני מן המיעוט כמ"ש בתוס' ב"ק כ"ז. וא"כ שפיר פריך ליהמני' לשליש אפי' לר"ה דבזה גם ר"ה מודה דהשליש נאמן:

וע"ד החידוד והפלפול י"ל בישוב קושי' הרשב"א הנ"ל עפ"מ שנלפענ"ד בטעמא דלית לי' לר"ה הסברא דהימני' עפ"מ שהקשו המפורשים אהך סברא דהימני' דלפי פירוש התוס' והרשב"א והר"ן הסברא הוא דכיון דהי"ל להבעל לחוש שימסור הגט להאשה ותנשא בו ע"כ הי' כונתו מתחלה על תנאי זה שאם השליש ישקר ויאמר לגירושין יהי' נאמן והקשו דהרי הו"ל כהרני בועליך ע"מ שירצה אבא דקיי"ל דאין ברירה. אמנם י"ל דרב חסדא לשי' בסנהדרין קי"ב. דקא' עיסה חציה של עיר הנדחת וחצי' של עיר אחרת מותרת דכמאן דפליגא דמיא ומוכח מהתם דס"ל לר"ח יש ברירה דהא ע"כ מיירי התם דבשעה שנגמר הדין עדיין לא נחלקה העיסה דאל"כ אף בהמה לישתרי וא"כ אמאי מותרת החצי' של העיר האחרת הרי בדאוריי' אין ברירה וע"כ דס"ל יש ברירה וכ"כ בשו"ת שאגת ארי' סי' פ"ט. וי"ל דלהכי פליג ר"ה ולא ס"ל הימני' משום דסובר בדאוריי' אין ברירה. והנה ראיתי להגאון רי"מ מווארשוי זצ"ל בחי' הרי"מ ר"פ האשה שלום שכ' דלר"ה ור"י דס"ל ברי ושמא ברי עדיף גם בדבר שבערוה יש לנו להאמין לדידה באומרת גרשני בעלי שלב"פ מטעם ברי עדיף דכיון דהא דאין דשב"ע פחות משנים הוא משום דילפינן דבר דבר מממון א"כ הלא בממון גופי' מהני ברי להוציא מחזקה כמו כן היל"ל דמהני הברי להוציא מחזקת א"א דלא עדיף מממון וע"כ הא דלא מהימנה לומר גרושה אני באמת ל"ה רק מדרבנן לדעתם כמו באומרת טמאה אני לך למ"א שתיקנו שלא להפקיע מבעלה שלא תהי' עיניה נותנת באחר. משא"כ לדידן דקיי"ל כר"נ ור"י דל"א ברי עדיף מה"ת לא מהימנה בטענת ברי גם בדשב"ע אבל במקום דליכא חזקת א"א אף דלד' התוס' בדשב"ע גם בלא אתחזק בעינין שנים בכ"ז כיון דגם בממון היכי שאין שום א' מוחזק בממון לכ"ע קיי"ל ברי עדיף כמ"ש בתוס' בכ"ד א"כ גם בדשב"ע בליכא חז"א מהני ברי דידה ורק ע"א ל"מ דל"ש שיהי' נאמן מטעם ברי כמבואר בג"ב קל"ד. וברשב"ם שם דברי של אחר ל"מ רק ברי דבע"ד וא"כ ברי של האשה שפיר מהני ורק מדרבנן אינה נאמנת באומרת גרושה אני כנ"ל אדפח"ח ולפי"ז יתיישב לנכון קושי' הרשב"א הנ"ל דהתם הלא באמת פרכינין דנימא חזקה שליח עושה שליחותו ומשני דלקולא להתירה עי"ז ל"א אבל עכ"פ הא חזקת א"א איתרע בשביל זה וא"כ לכאורה היל"ל דיועיל ברי דידה שאמרה נתגרשתי גם בלאו דרב המנונא מטעם בו"ש ברי עדיף דהא היכי דליכא חזקה קיי"ל ברי עדיף וע"כ דאינו רק מדרבנן ובדרבנן הא קיי"ל דיש ברירה [ובלעדי סברת הגרי"מ הנ"ל י"ל בפשיטות דהרי ע"כ הא דלקולא ל"א חזקה שע"ש ל"ה רק מדרבנן דמדאוריי' אין לחלק בין לקולא או לחומרא כמ"ש בתוס' בכ"ד ובדרבנן הא יש ברירה. והנה אף דקאזיל התם לר' יוחנן ומשמע בביצה ל"ח. בהא דאר"י וכבר בא חכם דס"ל דגם בדרבנן אין ברירה אמנם הלא מבואר במפורשים שם דאינו מוכרח דאפשר דקאי בתחומין די"ב מיל דהוא דאוריי'] וא"כ מהני גם לר"ה הסברא דהימני' דכיון דליכא חזקת א"א הא מועיל מדאוריי' ברי שלה וליכא רק איסור דרבנן ובדרבנן הא קיי"ל יש ברירה ושפיר פריך ליהמני' לשליש לכ"ע:

אמנם אחר העיון עדיין יש להתבונן בזה עפמ"ש בר"ש פ"ה דמע"ש וכ"ה בתולדות אדם להרמב"ן סי' פ"ב וביתר ביאור במהרי"ט חח"מ סי' כ"ג דל"ש ברירה רק במה שצריכין לומר הוברר הדבר למפרע כגון ב' לוגין שאני עתיד להפריש דשותה מיד ועכצ"ל דב' לוגין שיפריש אח"כ יהי' כאלו הפרישן עכשיו דאל"ה הא שותה טבל משא"כ כשאין אנו צריכין לומר שיחול למפרע ואיפשר שיחול בשעה שיבורר הענין בזה כ"ע מודו דמהני אע"ג דעתה בשעת הדיבור אינו מבורר ע"ש ולפי"ז הרי התם הלא יוכל לחול הגט משעה שיאמר השליש לגירושין וא"כ אין אנו צריכין לברירה כלל ול"א בכה"ג אין ברירה ובשלמא בפלוגתא דר"ה ור"ח דמיירי בשליח קבלה כפירש"י א"כ ע"כ אנו צריכין שיחול למפרע דאי נימא דחל משעה שיאמר השליש לגירושין א"כ הו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ כיון דמתחלה בתורת פיקדון בא לידו והו"ל כהא דכ' בתוס' ב"מ ז' גבי גט בידה ומשיחה בידו ביכול לנתקו ולהביאו אצלו כיון דבשעת נתינה ל"ה כרות גיטא ל"מ מה שקפצה ידה אח"כ דהו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע ע"ש ועב"ש סי' ק"מ סק"ה ומ"ש בס' אב"מ סי' קל"ו סק"ה. משא"כ בשליח הולכה הלא דעת כמה מרבוותא ז"ל דיכול לעשות שליח הולכה ולשלחו לו ע"י שליח נכרי משום דהנכרי לא עביד רק מעשה קוף ולא פסול משום טלי גיטך מע"ג קרקע שהוא במקום הבעל קאי דשלוחו כמותו וכמו שאם הבעל נוטל הגט מע"ג קרקע ונותנו להאשה מהני לא גרע כח השליח מכח הבעל וכ"כ בספר מכתב מאליהו דיני שליחות סי' י"ג וע' בס' טיב גיטין בחי' גיטין כ"ג ובתשו' חת"ס אה"ע סי' קצ"ט בהשמטות. ואם כנים אנחנו בזה יתיישב עפ"י הצעה זאת קושי' התוספת רי"ד שהקשה על פירש"י הנ"ל דפי' בפלוגתא דר"ה ור"ח בבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין בשליח קבלה והקשה דאמאי לא פי' בשליח הולכה ואי דא"כ האיך קא"ר חסדא דשליח נאמן הרי בשליח הולכה יכול לבטלו ואין לך ביטול גדול מזה כשאומר לפקדון נתתיו לך ז"א דזה ל"ה ביטול גמור אלא גלויי דעתא וקיי"ל כאביי דג"ד בגיטא לאו מלתא הוא עד שיבטל בפירוש ויאמר לו אי איפשי בשליחותך והכא לא בטלו בפירוש אלא אמר בפקדון נתתיו לך לא בטיל והשליח נאמן ואם יתננו להאשה הא מגורשת. ולהאמור יתיישב שפיר דבשליח הולכה לא הוי פליג ר"ה כיון דאפשר לחול מכאן ולהבא וא"צ לבא לברירה וגם ר"ה יודה דאמרינן סברא דהימני' וממילא לא אזדא לפי"ז קושי' התוס' שם שהקשו לר"ה מה הועילו חכמים בתקנתן דתקון לומר בפ"נ ובפ"נ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינין בי' אכתי יערער ויאמר לפקדון נתתי ולדברינו נכון דבשליח הולכה הא מודה ר"ה דאמרינן סברא דהימני' דאם אומר השליח בפני הבי"ד דלגירושין יהבי' ניהלי' הוא מהימן משום סברא דהימני' כיון דבשליח הולכה הא מצי הגט לחול משעה זו וא"צ לברירה וי"ל דמה"ט שליח קבלה א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ כיון דאינו מועיל לן כלל דאכתי יערער ויאמר לפקדון נתתי דבש"ק הא ל"ש סברא דהימני' אליבא דר"ה כנ"ל ויש לבנות ולסתור עפי"ז טובא בסוגי' שם אכ"מ:

הנה משכא לן שמעתתא קצת בדרך הפלפול עתה נשובה ונחקורה לענין דינא שעכ"פ לפ"ד הג' רי"מ הנ"ל יש לנו עוד סניף להתירא בנ"ד מחמת הטענת ברי של האשה כיון דהחזקת א"א שלה איתרע ע"י נישואי בעלה כנ"ל ובמקום דלא אתחז"א הא מהני טענת ברי של האשה מדאוריי' וליכא רק איסור דרבנן ובדרבנן הלא מהני מירתת אפי' בחשוד מכ"ש באשה שאינה חשודה כיון שאמרה נתגרשתי בבי"ד פ' בודאי מהימנה דמירתתה דילמא הבי"ד יכחישוה ויתברר שקרה והרי אמרינן ביבמות ע"ז. שא"ה דשמואל ובית דינו קיים ופירש"י שם מילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה והנה אף דלכאורה יש לפקפק ע"ד הס' יהושע הנ"ל מדברי הש"ס בכורות ל"ז. אר"י א"ר נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט כ"מ דעל"ג לא משקרי בה אינשי אר"א אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובע"מ הוא [ עב"ש סי' ק"כ סק"ה מה שהביא מזה לענין גט ומ"ש בב"ש סי' ד' סק"ס דבמדעל"ג. ע"א חשיב כשנים] ולכאורה מאי סייעתא איכא מזה לרב דילמא התם מיירי כשאמר שהתירו לו את הבכור ג' בני הכנסת ולכך מתירא שלא יתפס בשקרו ע"י הג' שיכחישוהו משא"כ כשאומר שישראל נתנו לו במומו ל"ה על"ג דאפי' הישראל יכחישנו הא אינו רק חד לגבי חד ויאמר שהישראל אומר שקר. אמנם באמת ל"ק חדא דהרי קתני סתם הראיתי בכור זה ואיפשר שאומר שהתירו יחיד מומחה ועוד הלא אינו מזכיר מי שהתירו משא"כ כשמזכיר בי"ד פ' וכנ"ד שאמרה האשה שתברר הגירושין שלה ע"י הבי"ד דקערעסטור שנתגרשה בפניהם הו"ל כהא דא' בקידושין ס"ו. דבע"מ פסולו ביחיד דבתא ואחוי לך נאמן ע"א אפי' באתחזק איסורא ויש מקום לומר דגם בד"מ אף דמבואר ברמ"א ח"מ סוסי' ל' דבממון ל"מ מדעל"ג אבל שלח ואחוי איפשר דנאמן גם בממון וה"ה בדבר שבערוה דילפינין דבר דבר מממון וכן ראיתי בספר פתחי תשובה אה"ע סי' קמ"ב שמביא בשם תשו' מנחת עני דהיכי דאמרה נתגרשתי בבי"ד פ' נאמנת:

והנה לכאורה יש לדון בכחא דהיתרא בנ"ד עפ"י אותן שאמרו שביום שבאו האשה ובעלה לקערעסטור להתגרש נשמע אח"כ מבנ"א שנתגרשו וא"ל מז"ט ומבואר בגיטין פ"ט. דבכזה הוי קול לענין קידושין שנרות דולקות כו' ובנ"א נכנסין ויוצאין ואומרים פ' נתקדשה היום ובצירוף הרגלים לדבר דאיכא מה שהבעל נשא אשה ועוד כמה אומדנות והרי כ' בנוב"י חאה"ע סי' נ"ד נ"ה דגם בדשב"ע ואתחז"א נאמן ע"א היכי שיש רגלים לדבר כמו גבי סוטה אחר קינוי וסתירה וכמ"ש רש"י ר"פ ואלו נאמרין דנאמן שרגל"ד ומקראי ילפינן לה ועא"נ להתיר יותר מלאיסור כמ"ש בתוס' יבמות פ"ח. ד"ה מ"ד אטבל ע"ש והנה אף שבדברי הנוב"י יש לפקפק דהרי כ' במ"ל פ"ג מסוטה הכ"ג דמה שנאסרה בע"א בטומאה אחר קו"ס לא מפני העד הוא אלא דגזה"כ הוא שלא תשתה כל שיש ע"א לטומאה והו"ל דומיא דנשים שאינן ראיות לשתות מגזה"כ ע"ש בכ"ז כתבתי במק"א לחזק דבריו לעיקר הדין ולצרפו לסניף דכיון דהא דבעי' בדבר שבערוה שנים היא משום דילפינן דבר דבר מממון והרי מבואר בתשב"ץ ח"א סי' ע"ז דע"א עם רגל"ד מהני להוציא ממון וממילא דמהני גם בדשב"ע וכיון שכן הרי מבואר בתוס' ב"ב ל"ב. ד"ה והאמר ובכ"ד דקול עדיף מע"א וא"כ בודאי מהני בצירוף רגל"ד. אמנם באמת אין לבנות יסוד ע"ז לסמוך בנ"ד על הקול הזה כיון דמבואר בב"ש סי' מ"ו סק"ב דהשני עדים המעידים על הקול שראו נרות דולקות כו' צריכין להיות כשרים וא"כ בנ"ד הלא העידו ע"ז נשים וקרובים אמנם העדות שהעידו השו"ב ועוד א' בכתב שהוחזקה בגרושה עכ"פ יש לצרף לענין זה כיון דעדות בכתב עדיף מע"א דהרי לר"ת סומכין על עדות בכתב אפי' במקום דבע"י ב' עדים כשהעדים ראוים להגיד בע"פ ובסמ"ע סי' כ"ח ס"ק מ"ב פוסק הכי בעד ת"ח וא"כ עכ"פ מהני זה בצירוף רגל"ד:

והנה ראיתי בתשובת הרה"ג ר"ע הנ"ל שכתב שהאשה תסע עתה למקום הבעל ותאמר בפניו גירשתני עפ"מ שהעלה דאף היכי שאמרה מקודם שלב"פ בעלה מ"מ כיון דידעה מקודם שתצטרך לומר בפני בעלה שגירשה מהני הנה אף שכסברתו כ' במהרי"ק שורש ע"ב אמנם בנ"ד לפענ"ד לא הועיל כלום בזה דמלבד דהלא יש ע"א וב' נשים שאמרו ששמעו מפי הבעל שגירשה ומבואר בסי' י"ז דהיכי דאיכא אפי' ע"א דמסייע לה מעיזה וכמו שהרגיש בזה בעצמו חוץ לזה הרי מבואר ביבמות קט"ז: דהיכי דהי' קטטה ביניהם אינה נאמנת לומר גירשתני ובנ"ד כיון שהבעל כבר עזבה ונשא אחרת הרי אין לך קטטה גדולה מזו. ולבר מן דין הרי לפמ"ש בר"ן נדרים צ"א. לחלק בין היכי דאיהי בעיא לאפוקי נפשה מבעלה וטוענת גירשתני איכא העזה טובא ואי לאו דקושטא קאמרה ל"ה מעיזה אבל היכי דהבעל בא להוציאה היא מעיזה ומעיזה אפי' במילתא דידע בי' בעל ע"ש וא"כ הה"נ בנ"ד כיון שהבעל כבר נשא אחרת הרי הו"ל כבא הוא להוציאה ושפיר מעיזה:

ובמה שהביא הרב הנ"ל דברי הד"מ סי' ד' אות ז' מ"ש בשם הא"ז והוא באור זרוע הגדול ה' יבום וקידושין סי' תרנ"ז באשה נשואה ואח"כ היתה בחזקת מגורשת מבעלה ול"ה עדים מעידים על הגירושין רק קול הברה בעלמא שהיא גרושה יצא הדבר בהיתר והתירוה הנה לענין הספק במה שהעדות על שהוחזקה בגרושה הי' בכתב אמת מצינו באה"ע סוסי' קס"ט דמהני שנים המעידים בכתב שחלצה אף שהוא להוציא מחזקה ולכמה פוסקים יבמה לשוק מיקרי דבר שבערוה והוא עוד חמור מעדות גרושה כיון דליכא חומר בסופה דלהכי כ' בב"ש שם דצריך התם קיום לכ"ע וכ"ה בפת"ש סי' סי' קמ"ב סק"ז בשם תשו' הרדב"ז לסמוך על ב' עדים שהעידו בכתב שהיא בחזקת מגורשת. אולם דא עקא דהרי במרדכי יבמות פמ"ח אות נ"ח מביא בשם ר"ת דאשה שהוחזקה בשכנותיה שהיא גדולה א"צ בדיקה וחולצת וכ' שרבינו יואל חולק עליו דחזקה ל"ה כ"א ע"י מעשה כהך דקידושין פ'. וגם הא דהוחזקה נדה בשכנותיה שלבשה בגדי נדות אבל חזקה שע"י קול ל"ה חזקה. והנה לכאורה בנ"ד י"ל דהוי' חזקה ע"י מעשה מאחר שהבעל נשא אחרת ועי"ז הוחזקה היא שנתגרשה ממנו אמנם הלא מבואר בדברי המרדכי שם באיש שהוחזק גדול ע"י מעשה שהתפלל לפני התיבה והשלים למנין בביהכנ"ס אין בכך כלום דשמא עפ"י האב עשו דנאמן לנדרים ולהקדשות ע"ש הרי דאפי' חזקה שע"י מעשה ל"מ כשהי' עפ"י האב והכי פסקינן באמת בש"ע אה"ע סי' קס"ט סי"א וא"כ בנ"ד כיון שהי' ע"י הבעל ובעל שאמר גירשתי את אשתי הא לא מהימן להתירה:

איברא דיש להתבונן בזה דהרי ביבמות ל"ט: באשתמודענא כ' הרי"ף דמהני אפי' קרוב ואפי' אשה משום דלאו אמילתא דאיסורא ולא אממונא קמסהדי. ואף שבתשו'. הריב"ש כ' דזהו רק כשההכרה דהוא אחוה דמיתנא אינו בשעת מעשה והוי גילוי מילתא בעלמא אבל כשההכרה הוא בשעה שאנו דנין על החליצה א"נ ע"א בכה"ג ובאמת נראה כדבריו מהא דא' בנדה מ"ח: דאין אשה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן גדולה היא שתחלוץ ופירש"י שאין נשים כדאי לסמוך עליהן להתיר ספיקות על פיהן ולומר גדולה היא שתחלוץ ולכאורה קשה הא הוי רק גילוי מילתא כיון שאינה מעידה רק על השנים וע"כ דכיון דמעידה בשעת מעשה כדקא' גדולה היא שתחלוץ להכי ל"מ. ושעפי"ז אמינא ליישב קושי' התוס' דכתובות ק"ז. שהקשו בהא דקא' בב"מ ל"ח: גבי שבוי שנשבה רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו ושמואל אמר מורידין כששמעו בו שמת כ"ע ל"פ ומשמע דששמעו בו שמת היינו עפ"י ע"א וקשה מהא דא' ביבמות קט"ז: באשה שאמרה מת בעלי אין האחין נכנסין לנחלה על פיה ומדהיא לא מהימנה ע"א נמי לא מהימן ולהריב"ש י"ל דבהך ששמעו בו שמת עפ"י ע"א שמורידין קרוב לנכסיו מיירי שבשעה שהגיד העד ל"ה מסתפקין עוד לענין ממון ול"ה הגדתו בתורת עדות לכך יכולין שפיר להוריד קרוב לנכסיו עי"ז כיון שכבר הוחזק שמת אבל כשבא ע"א להאשה שמת בעלה בודאי אף דמהני עדות לענין היתר האשה משום עגונה אבל ל"מ לענין שיהיו האחין נכנסין לנחלה על פיו. אמנם כן הלא בב"י אה"ע סי' קנ"ו כתב שרוב הפוסקים חולקין על הריב"ש בזה אולם בנובי"ק סי' צ"ג הסביר הענין דמש"ה מהני אפי' בשעת מעשה משום שזה אינו מעיד רק שזהו אחיו של המת ועי"ז אינה ניתרת עוד רק ע"י החליצה היא ניתרת ולכן ל"ה רק גילוי מילתא ע"ש אבל היכי שע"י אמירתו בלבד נגמר ההיתר וא"צ עוד שום מעשה ל"מ אפי' במקום דל"ה רק גילוי מילתא ואפי' אם האמירה אינו בשעת מעשה שאנו דנין על ההיתר בכ"ז ל"מ ולכך אינו נאמן האב לומר על בנו שהוא בן י"ג שנים למכות ולעונשין אף שאינו מעיד לא על איסור ולא על ממון רק על השנים והבן ממילא לוקה ונענש ורק דכתב בנוב"י שם דבעינן שתהי' האמירה אחר שעבר הבן העבירה שחייב עלי' העונש הזה דאל"ה כיון שכבר הוחזק לגדול מענשינין לי' אחר שעובר העבירה דסוקלין ושורפין על החזקות ולכך פוסק הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דאיסור שהוחזק בע"א לוקין עליו משא"כ אחר שכבר עבר העבירה אף דהאב אינו מעיד על העבירה רק על השנים בכ"ז ל"מ ומוכח דאפי' הוחזק ל' יום מקודם שבאנו לדון לענוש אותו אפ"ה ל"מ כיון דהגדת האב הי' אחר שעבר הבן העבירה הו"ל כמו שהעונש נעשה עפ"י עדות האב והרי בחי' מהרי"ט קידושין ס"ג: הקשה באמת דמאי אשמעינן שאין האב נאמן למכות ולעונשין תיפוק לי' דאין בן נהרג עפ"י האב ותי' דכיון דאין האב מעיד רק על השנים הו"א דמהני ולכאורה אכתי היל"ל דנאמן האב למכות ולעונשין בכה"ג שהוחזק מקודם לגדול על פיו וע"כ דכיון דהחזקה נעשה על פי האב לא חשיבא חזקה להעניש על ידה. וא"כ מכ"ש דל"מ כשחזקת גרושה נעשה עפ"י עצמה. אמנם בכ"ז בנ"ד הלא לא היתה האשה ידועה במקום שהוחזקה בגרושה לא"א בעדות ברורה כ"א על פיה ובכה"ג בודאי מהני קול הברה בעלמא וכדא' בגיטין פ"ט. יצא שמה מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת מ"ט קול ושוברו עמו. ומה שחידשו האחרונים דאשה הבאה לבושה בגדי נשואה הוי' עי"ז מוחזקת בא"א כהא דהוחזקה נדה בשכנותיה ע"י שלבשה בגדי נדות קהו בה טובא דהתם שפיר אמרינן דהלבשת בגדי נדות הוי' חזקה שהיא נדה לענין שבעלה לוקה עלי' משום נדה או שלא תועיל אמתלא כיון דמעשה זו מורה שהיא נדה בשעה זו אבל הלבשת בגדי נשואה הלא אינו מורה שאז היא א"א רק שהיתה א"א ובאותה שעה אפשר שהיא כבר גרושה או אלמנה. וגם יש לצרף בנ"ד מה שנודע לכל אלו הקרובים עכ"פ בידיעה בלא ראיי' שנתגרשה הו"ל קלא ולפמ"ש ברשב"ם ותוס' ב"ב קל"ד. דלהכי אין הבעל נאמן לומר שגירשה משום דאם איתא דאיגרשה קלא אית למילתא וא"כ בנ"ד הלא איכא קלא וכי"ב י"ל בש"ס כתובות כ"ב הנ"ל בהא דאמר רבא לעולם תרי ותרי כו' ומי חציפה כולי האי והא"ר המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת כו' והוא תמוה דהרי בנדרים צ"א. פליג רבא על רב המנונא בזה וקא' דזימנין דתקיף לה מן גברא מעיזה ומעיזה ולהאמור י"ל דסברת רבא דפליג על רה"מ הוא מכח אם איתא דאיגרשה קלא אית לי' והתם הלא כיון דב' אומרים נתגרשה הרי הו"ל קול כמ"ש בתוס' כתובות ט"ז: ד"ה וזו דבשנים חשיב קול ע"ש ולפי"ז י"ל דבנ"ד כיון דאיכא קלא יש לסמוך על אמירת הבעל שגירשה ואף דלא סמכינן בש"ס ב"ב הנ"ל על סברא זו רק מכח דבידו לגרשה ועכשיו הלא יש חר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ ל"ה בידו אמנם ז"א דבנ"ד כיון שהבעל כבר נשא אחרת א"כ אי חשדת לי' במשקר הא ע"כ לא איכפת לי' באיסור חר"ג והוי שפיר בידו ועתשו' מייימוני ה' אישות סי' ג'. שעל כן מכל הלין סניפי היתר שכתבנו הנני מסכים בשריותא דההיא איתתא ליבא בת זאב שתדוד עם בעלה בלי שום בית מיחוש והש"י יצילנו משגיאות. ואביטה מתורתו נפלאות. הכ"ד ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף