הרי בשמים/ב/עב
|
< הקודם · הבא > |
הן בא לפנינו הרבני האומלל מוה' ברוך ב"ר דוב ושפך שיחו לפנינו על אודת התלאה אשר מצאתהו עם אשתו מ' פב"פ שזה כמה דעתה מטורפת ר"ל ונודע הדבר שגם בהיותה בתולה וכמעט רוב ימיה היא מטורפת ורק לעתים מועטות היא שפויה בדעתה וכפי הנראה ידע הבעל קודם הנישואין שדעתה קלושה אבל לא שהיא בגדר שוטה ולאחר הנשואין כראותו עניני שגעון ממנה נחמו אותו חותנו וב"ב באמרם אליו שהרופאים הגידו שלאחר שתלד תתרפא משגעונה והוא נתן אמון לדבריהם ודר עמה ותהר ותלד בת אמנם לא עלתה לה ארוכה אדרבא חולי השגעון מתגבר עלי' כפעם בפעם וכל היום היא מדברת אל לבה דברי שגעון בדמיונות כוזבות בלי הפסק קורעת בגדיה מעליה ומשברת כלים מחבקת אשפתות ולוקטת ואוכלת מה שמוצאה בין האשפתות גם היא משתנת ומטלת רעי כשהיא שוכבת במטה וכן בשעה שהיא עומדת והולכת בביתה ואינה מרגשת כלל ואשתקד נתנו אותה בבית החולים המשוגעים בוויען ובלבוב ולא מצאו הרופאים מזור ותרופה למכתה וכולם כאחד החלטו כי לא תוכל להרפא עוד והנה כעת הבעל בוכה ומבכה על איבוד ימיו ושנותיו ועל ביטול פו"ר ושבת והרהורי עבירה קשים ומתחנן ודופק על פתחינו להוציא ממסגר נפשו למצוא לו עזר כנגדו להתירו מכבלי העיגון שא"א לו לדור עמה והוא רך בשנים ושרוי בלא אשה ביגון וצער וגם ידו מטה ולרש אין כל ליתן לה מזונות ולהילדה הקטנה שיש לו ממנה והנהו הולך קודר כל היום בלחץ לבבו מתנודד על כנפי התנועה במצור ובמצוק בחוסר כל ואין לו מקום מנוח כי הוא גר בארץ נכריה וההכרח יאלצהו לשוטט על פני תבל ולקדר בערים אולי ימצא מרגוע לנפשו לשבת בית ולא יכולתי לראות בצרת נפש העני האומלל הלזה בהתחננו אלי לישרי לי מר ומצאתי א"ע כמחויב בדבר להזדקק לו ולעיין בדיני':
הנה לכאורה יש לנו לדון בנ"ד על גוף הקידושין כיון דרוב ימיה דעתה קלושה ובשוטה הא לא תפסי קידושין כלל כדקיי"ל ביבמות ס"ט ובכ"ד דחשו"ק שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטירות מן החליצה ומן היבום ומצינו בכי"ב דאזלינין בתר רוב ימי השנה כהא דפסחים ז'. מעות שנמצא בהר הבית לעולם חולין אפי' בימות הרגל דאזלינן בתר רוב ימי השנה וע' נדה נ"ז: אם רוב ימי' טמאין טמאה אמנם באמת כד מעיינין שפיר אינו מועיל לנו בזה הרוב לענין ביטול הקידושין כיון דבמיעוט ימי' הוא שפויה לגמרי ואפי' בשעה שדעתה קלושה כשלא הגיעה לכלל א"י לשמור את גיטה וקידוש' אף שא"י לשמור את עצמה חלו שפיר הקידושין ואפי' אם היינו יודעין בבירור שגם בעת הקידושין היתה שוטה גמורה בכ"ז הרי היתה שפוי' בינתים ושמא בעיל לשם קידושין כמ"ש בב"ש סי' קכ"א סק"ט בשם הב"י לענין אם הבעל שוטה כשהי' שוטה בשעת הקידושין ונשתפה וחזר ונשתטה אפשר כשהי' שפוי בעל לשם קידושין ע"ש ונהי דכשלא הי' ידוע לנו שהיתה שפו' לפרקים איפשר דלא הוי לנו למיחש שמא נשתפה בינתים כדמצינו ביבמות פ' לענין סריס חמה כיון דתחלתו וסופו לקוי ל"ח שמא הבריא בינתים ובפרט כשלא נתיחד עמה לפני עדים אלא דר עמה כדרך איש ואשתו הלא כ' הב"ש שם דאיכא בזה פלוגתת הפוסקים ואינו רק חשש קידושין ובכה"ג הי' מקום לומר דהוי ס"ס בצירוף חזקת פנוי'. אמנם בעובדא דידן הלא זאת ידוע לנו בודאי שהיו זמנים שהיתה שפוי' ושפיר איכא גם חשש הנ"ל:
והנה יש מקום להסתפק להיפוך אם נוכל להתיר לו החדר"ג כלל דהנה בהנך דכופין להוציא פליגי ר"מ ורבנן במשנה כתובות ע"ז דר"מ ס"ל דאף בהתנה עמה כופין אותו להוציא שיכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו אין אני יכול לקבל וחכמים ס"ל מקבלת היא על כורחה ואנן קיי"ל כחכמים והובא בטוש"ע אה"ע סי' קנ"ד דעת הרמ"ה דלאו דוקא בהתנה בפירוש אפס גם בידעה מקודם אין כופין אותו דכיון דידעה סברה וקבילת. וא"כ לכאורה י"ל גם בנ"ד כיון שידע גם מקודם שדעתה קלושה אדעתא דהכי קידשה וסבור וקיבל וע' אהע"ז סוסי' קי"ז ובח"מ שם. אמנם באמת ז"א דזה הי' שייך אם היינו רוצים להתיר לו החר"ג בלי התרת ק"ר מטעם שכ' הפוסקים ז"ל דלא תקן רגמ"ה שתהא האשה עדיפא מהאיש ושע"כ בהני מומין גדולים שכופין האיש להוציא מתירין חר"ג לגרשה בע"כ כגון בנכפית כמבואר בסוסי' קי"ז וה"ה לענין נשתטית כיון דשוטה הוא מהמומין הגדולים שאף באיש אם הי' באפשרי שיגרש אותה הי' כופין להוציא וע"כ גם בנשתטית הי' מקום להתיר דבכה"ג ל"ג רגמ"ה כלל ואז הי' שייך שפיר לומר דהנ"נ כיון דידע מזה סבור וקיבל ואין מתירין חר"ג בכה"ג וזהו תינח רק לענין חר"ג שלא לגרש בע"כ או לד' הפוסקים שהובא בב"ש סי' א' שכ' שגם לישא אחרת ל"ב היתר מאה רבנים דר"ג ז"ל ל"ג בכה"ג וע"כ כיון דהך מילתא הי' תליא באם הי' כן באיש אם הי' כופין להוציא ושלא העדיף ר"ג כח האשה מהאיש. ובכה"ג שידעה מקודם הא אמרינן דסברה וקבילת וה"ה דאמרינן כן לגבי האיש. אמנם למה שמקובל בידינו להלכה פסקי רבותינו האחרונים ז"ל שא"א להתיר החדר"ג דב' נשים בנשתטית רק ע"י התרת ק"ר שיראו טעם מבורר להתיר כמ"ש בב"ח א"כ מה מועיל לן הך דסבור וקיבל כיון דלא תליא כלל באם הי' כופין להוציא בהאיש אפס כמו שהסבירו הענין האחרונים ז"ל שרגמ"ה בעת שעשה התקנה שלא לישא אשה על אשתו לנעול דלת בפני הפריצים לבל יעוללו ברשותיהן ואולי לפעמים מצוה לישא אחרת כגון בנשתטית דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' ע' תוס' יבמות קי"ב: ד"ה דאין שכתבו דגם ביודעת לשמור את גיטה רק שא"י לשמור א"ע דהיא שוטה דרבנן נמי שייך הך דאין אדם דר כו'] לזה עשה תנאי בהתקנה שאם יראו ק"ר מג"א שא"א לו לדור עם אשתו זאת יתירו לו החכם דכן נתיסד מעיקרא ונמסר הדבר לחכמי הדור ולפי"ז מאי אהני לן הא דידע מעיקרא וסבור וקיבל אם בכ"ז רואין שא"א לו עתה לדור עמה בודאי יוכלו ק"ר להתיר לו לישא אחרת. ועוד נלפענ"ד דהך סברא דסבור וקיבל ל"ש רק במום כזה שהוא תמיד במצב ומדרגה אחת משא"כ בחולי השוטה שמשתנה מעת אל עת א"כ איפשר שבאותו מעמד שראה קודם הנישואין סבור וקיבל והשגעונות שנולדו בה אח"כ א"א לו לסובלן ול"ש בזה לומר דסבור וקיבל וחוץ לזה נראה דבנשתטית גם לדידן דלא קיי"ל כר"מ שייך האי סברא דכסבור הייתי שאוכל לקבל ועכשיו א"י לקבל כיון דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' וע' תוס' ב"ב כ"ג. בהא דאין חזקה לניזקין כ' בשם ר"ת דאפי' הי' בקנין יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא דסבור הי' שיכול לקבל ועכשיו א"י לקבל ע"ש ומכ"ש בנשתטית. ובפרט בהך עובדא שלפנינו שלא ידע קודם הנישואין רק שאיננה בעלת שכל בריא אבל לא מענין שוטה גמורה. ובלא"ה הלא באמת גם בנכפית כ' בב"ש סי' קי"ז ס"ק כ"א דאם הי' בה המום קודם הנישואין וידע ממנו דאף דלענין הכתובה חייב ליתן כיון דידע ומחיל אבל מ"מ יכול לגרשה בע"כ ע"ש וא"כ מכ"ש בנשתטית שנוכל להתיר לו לישא אחרת ע"י התרת ק"ר בפרט בעובדא דידן שיש ספק בהקידושין שמא אינה אשתו כלל כנ"ל דיש סברא לומר דאפי' אי נימא כהפוסקים ש"כ דס' חר"ג להחמיר היי"ד היכי שמעיקרא בודאי הי' רובץ עליו חר"ג רק שמסופקין אם נפקע ממנו חר"ג אם לא י"ל דמספקא לא מפקינן לי' מחדר"ג משא"כ בכנ"ד דהספק הוא אם נחית על האיש הזה חר"ג בזה איפשר דכ"ע יודו דמספיקא לא מחתינן עלי' חר"ג וע' כעין זה בעירובין ל"ו. מספקא לא נחתא עלי' קדושה מ"ס לא פקעה ממנו קדושה וכן בנדה ג' מספקא לא מחתינן לי' לטומאה מספקא לא מפקינן לי' מטומאה. עכ"פ בהא אין לפקפק שבודאי יש להתירו להנ"ל לישא אחרת עפ"י התרת ק"ר והנה לכאורה יש לעיין בנ"ד בענין השלשת הגט שמובא בב"ח שהוא כדי שיגרשה מיד כשתשתפה ולא יעבור על חר"ג ענובי"ת חאה"ע סי' צ'. ובנ"ד הרי לא נועיל בזה לכאורה דגם לכשתשתפה לא יוכל לגרשה דהוי' כעתים חלומה ועתים שוטה דקיי"ל בסי' קי"ט דא"י לגרשה גם בעת חלימותה והנה כה הראני ידידי הרה"ג מוה' זאב האמער נ"י אבד"ק באלשוועץ שהוא ראב"ד ומו"ץ דפה"ק מ"ש הג' מהרש"ק ז"ל בהגהותיו לאה"ע הנקרא חכמת שלמה בהשמטה לסי' קי"ט שיצא לדון בדבר החדש לענין עתים חלומה וע"ש דהיכי דבשעת הנשואין היתה כבר ע"ח וע"ש לכ"ע מותר לגרשה דבשלמא היכי שנשאה כשהיתה בריאה ותחתיו נעשה עתים שוטה אז י"ל נסתחפה שדהו ומזלו גרם לכך אסור לגרשה שלא תבא לידי זנות והפקר אבל אם כבר היתה עתים שוטה קודם שנשאה א"כ גם בלעדי מעשה הקדושין שלו היתה כהפקר א"כ מה"ת נכוף אותו לחוש על תקנתה יותר מכל העולם וע"כ בכה"ג לכ"ע לא עשו בזה תקנה ומותר לגרשה עכ"ד ובאמת דברי הגאון מהרש"ק ז"ל בזה אינם מוכרחים דהרי בקידושין מ"ג: בתוס' ד"ה וכל כ' שם דהא דקא' בירושלמי דקטנה שיש לה אב לשמור את גיטה יכולה להתגרש דל"ש משלחה וחוזרת דאבי' משמרה שאינה חוזרת וכ' וז"ל אע"ג דקא' התם דמשום גרירה אסור הנ"מ בגדולה והיא שוטה לפי שיש לה תאוה ובנ"א להוטים אחרי' דנהי נמי שאינה חוזרת מ"מ איכא למיחש משום גרירה אבל בקטנה דלאו בת תאוה ליכא למיחש כלל ומתגרשת עכ"ל הרי דאי הי' שייך גם בקטנה גרירה הוי אמרינן דקטנה א"י להתגרש משום גרירה אף דגם קודם נישואין היתה קטנה ול"א נסתחפה שדהו ובאמת מבואר בתשו' פמ"א ח"א סי' ד' דטעמא דגרירה הוא משום דכל זמן שהיא א"א פרשי אינשי מינה גם בלעדי שמירת הבעל משא"כ לאחר גירושין שנעשית פנוי' נגררין אחרי' בנ"א ונעשית הפקר לזנות ע"ש ומסתבר דהכי הוא הטעם דאף דמשום לתא דידה אין לנו לחוש כ"כ דבכ"מ שוטה דינו כקטן וקטן אוכל נבילות אין בי"ד מצווין להפרישו בכ"ז מצווין אנחנו להרים מכשול מדרך עם ה' כהא דמצינו בגיטין ל"ח מעשה באשה א' שחצי' שפחה וחצי' ב"ח כו' וארנב"י מנהג הפקר נהגו בה. הרי דאמרינן לי' להאדון שיעבור בעשה דלעולם בהם תעבודו כדי שלא יכשלו בה בנ"א. וביבמות קי"ב: אמרינן דתקנו רבנן נישואין לקטנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובע"כ א"א לנו לומר בטעמא דגרירה כמ"ש הג' מהרש"ק משום דקודם גירושין הבעל משמרה ולאחר גירושין אין מי שישמרנה דהרי כ' התוס' הנ"ל דאף לד' ר"ת דקטנה שיש לה אב יכולה להתגרש דוקא קטנה שאינה בת תאוה אבל בגדולה שהיא בת תאוה ל"מ שמירת האב א"כ ה"ה דל"מ לה שמירת הבעל וכיון שכן אפי' היתה גם קודם הנישואין ע"ח וע"ש בכ"ז גזרו שלא תתגרש שלא יופקע מעלי' איסור א"א ותהי' הפקר. ובלא"ה הרי מובא בד"מ ובט"ז סי' קי"ט בשם תשו' הרי"ו לענין גרירה מחמרינן אפי' במקום דל"ש הטעם דגרירה משום לא פלוג ע"ש וא"כ לכאורה בנ"ד גם אחר השיפוי לא יוכל לגרשה בגט המושלש דהוי ע"ח וע"ש כנ"ל אמנם באמת מלבד מ"ש הט"ז בסי' קי"ט דהא דע"ח וע"ש אינה מתגרשת הוא רק היכי דאתחזקה לוסת בזמנים שוים אבל כל שלא הוחזקה בזמנים שוים בת גירושין היא וכן העלה שם להקל לענין חשש גרירה בזה"ז שלא לעגן האיש ע"ש וע' תשו' ב"ח הישנות סי' צ"ג לבר מן כל דין הרי עכ"פ מועיל לנו השלשת הגט גם בנ"ד באופן שאחר חלימותה יאמרו הרופאים ששבה לאיתנה ולא תחזור לשטותה עוד דאז שפיר יוכל לגרשה ובודאי מהני לענין זה אומדן דעת הרופאים וע' גיטין ע"ב. במשנה אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת כו' ומכ"ש בחשש גרירה דרבנן בודאי סמכינין אאומדנות הרופאים ועתשו' חת"ס חיו"ד סי' קנ"ח. וע"כ מחויב הבעל להשליש גט ליתן לה לכשתשתפה כמבואר באה"ע סי' א' וקי"ט. ועיש"ש יבמות פ' חרש:
אמנם לענין חיוב המזונות שפיר נוכל לפוטרו דאף דקיי"ל כד' הראב"ד ודעמי' דנשתטית חייב לזונה הוא מטעם דנסתחפה שדהו אבל היכי שהיתה שוטה קודם הנישואין הא ל"ש זה ואפי' הי' רק ספק שמא הי' קודם הנישואין ג"כ אין לחייבו כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל מ"ב בשם הר"י לענין נכפית דהיכי דיש להסתפק שמא היתה נכפית קודם הנישואין אין מגיע לה כתובה ע"ש ואף דכ' בב"ש סי' ע' סק"ט דאם הי' שוטה בשעת הנישואין וכתב לה כתובה חייב בכל תנאי כתובה זהו דוקא כשידע הבעל אבל בנ"ד שלא ידע שהיא שוטה גמורה בודאי לא נוכל לחייבו ממון מספק ונהי דלענין איסורא מחמרינן אבל לא נוכל לאפוקי ממונא מספק וע' כתובות ע"ג: גבי קידשה סתם וכנסה סתם תנא ספוקי מספקא לי' גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא. והר"ז דומה להא דתנינין ב"ב כ"ד. לענין ספק אם העיר קדמה אם אילן קדם קוצץ אינו נותן דמים ומפרש בגמ' הטעם משום דאפי' אי בודאי האילן קדם נמי למיקץ קאי ולכך בספק נמי אמרינן לי' קוץ ואי משום דמי אמרינן לי' לבעל האילן אייתי ראי' דאת קדם ושקול ע"ש והה"נ הרי אפי' אי נולד בה חולי השטות אחר הנישואין נמי שרי לי' לישא אחרת ע"י התרת ק"ר ולכך בספק אנן שליחותא דקמאי עבדינין ומתירין לו ואי משום חיובי ממון שיש לה עליו אמרינן לה אייתי ראי' של"ה ביך חולי השטות קודם הנישואין ושקול:
והנה בענין מ"ש הפוסקים בהתרת הנשתטית שצריך הבעל להשליש לה ג"כ הכתובה והאיש הלזה הוא עני ואביון וא"א לו בשום אופן להשליש הכתובה אף לא למכור בט"ה כמ"ש הצ"צ שאין הקרובים רוצים לטפל בה נראה דאפי' בלעדי הספק הנ"ל שמא לא נתחייב בכתובה כלל ואין מוציאין ממון מספק כנ"ל חוץ לזה הרי אפי' אי הי' חיוב הכתובה ודאי בכ"ז אחרי שהוא עני ואין בכחו לסלק לה הכתובה אין דבר זה מעכב ההיתר דהרי כ' בתשו' הרא"ש שהובא בסוסי' קי"ז [ע' בב"ש שם ובח"מ סי' קי"ט סק"ה] לענין נכפית דבכה"ג ל"ג רגמ"ה ז"ל דהוי מום גדול ויוכל לגרשה בע"כ והכתובה חוב עליו אם אין לו לשלם כפריעת שאר חוב עד אשר תשיג ידו ע"ש וא"כ ה"ה בנשתטית אילו הי' לה יד לקבל גט הי' יכול לגרשה בע"כ אף שאינו נותן לה הכתובה כיון דהוא מום גדול וה"ה כשמתירין לו ע"י היתר ק"ר ואין לו לשלם הכתובה בכ"ז מתירין לו והכתובה נשאר חוב עליו וכ"כ בתשו' עבוה"ג סי' ל"ו לענין עוברת על דת אף היכי דלא הפסידה כתובתה אין פירעון הכתובה מעכב הגירושין ויכול לישא אחרת ואין בזה חדר"ג ע"ש ולפענד"נ לה"ר לזה מש"ס גיטין מ"ט: וכ"ת כי היכי דכי מפיק לה איהו תקינו לה רבנן כתובה מיני' כי נפקא איהי נמי ליתקני לי' רבנן כתובה מינה ת"ש אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגיטא ואי נימא דהכתובה מעכב ההיתר דההשלשת הגט בנשתטית הא שייך גבי דידה נמי דמשהי לי' בגיטא ובודאי ל"ה תקנת רגמ"ה ע"ז. והנה ביש לו לשלם כתובתה בודאי אין מתירין לו עד שישליש הכתובה ות"כ דאף דלענין מלוה קיי"ל דאם אין הלוה מבזבז נכסיו אעפ"י שרואין שמתמוטט מידו יום יום ולא יוכל לשלם לזמנו אפ"ה א"י המלוה לעכב תוך הזמן כמ"ש בש"ך ח"מ סי' ע"ג ס"ק ל"ב בשם היש"ש ועשבו"י ח"ג סי' קנ"א וא"כ בנשתטית שאינו מגרשה עדיין הא הוי לכאורה כחוב תוך זמנו בכ"ז מלבד די"ל דבנשתטית מעיקרא היתה כן התקנה שלא יתירו לו רק אחר שישליש הכתובה כשיש לו חוץ לזה הרי כ' בחמ"ח סי' קי"ט ס"ק י"ד הטעם דצריך להשליש לה גט וכתובה דמשום חומרא דתקנת ר"ג באיסור ב' נשים צריך לייחד לה גט ע"י שליח ע"כ צריך שגם הכתובה תהי' מוכנת דהוי כמו גירושין ע"ש וכיון דהוי כמו גירושין א"כ ביש לו הא חל לכ"ע זמן פירעון הכתובה בעת נתינת הגט כמ"ש בב"ש סי' ק' ס"ק כ"ד והוי כהגיע השתא זמן פירעון הכתובה לכך בודאי כשיש לו אין מתירין לו עד שישליש הכתובה אבל אם הוא עני ואין יכולת בידו להשליש הכתובה אין ההיתר מעוכב בשביל זה. וכבר הורה זקן הגאון רח"כ ז"ל בתשובותיו חאה"ע סי' ג' בא' שנשתטית אשתו ולא היתה ידו משגת להשליש הכתובה במזומנים שדי שיתן שט"ח על דמי הכתובה וא"צ יותר וכעת נדפס תשו' רעק"א מהד"ת סי' מ"ד פוסק ג"כ הלכה למעשה בנשתטית שאם הבעל עני ואין לו לשלם הכתובה מתירין לו גם בלא השלשת הכתובה באופן שיתן וועכסעל שבאם בהמשך הזמן תשיג ידו לשלם ויתבעוהו קרובי האשה או הבי"ד צריך אז לסלק ליד השליש כפי אשר תשיג ידו כולו או מקצתו וגם ח"כ על סך מרובה שלא יחול זמן הפירעון עד שתשתפה שיהא לבטחון שמחויב ליתן לה אז גט ע"ש שהאריך לחלוק על הצ"צ שמחמיר בזה וגם ש"ב הרב הגאון מלבוב ז"ל בס' שו"מ מהד"ק ח"א סי' ק"ס פוסק להקל בזה ומכ"ש בנ"ד שיש ספק בהקידושין כנ"ל בודאי אין לנו להחמיר בזה. כי על כן אחרי שלפי ראות עינינו האיש הזה מ' ברוך הוא עני מדוכא ובביתו אין לחם ואין שמלה וא"א לו לשבת עם ז' פה עמדה לשמרה ומוכרח לעזוב מקומו לשוטט ע"פ חוצות אולי ימצא מנוח והדבר גלוי בעליל שהוא תקנת האשה שכאשר יזמין לו הש"י עזר כנגדו שיוכל לבא אל המנוחה ואל הנחלה אז יוכל לתת לה די מחסורה וגם להחזיק הילדה שע"כ נראה שישליש גט ביד שליח הולכה למסור לה לכשתשתפה וגם ישליש נאטאריאטסאקט על סכום מסוים שיעלה על דמי כתובתה ותנאי' שיוכלו קרובי האשה או הבי"ד לתבוע ממנו סך הלז כאשר ירחיב ד' גבולו וכן ישליש וועכסעל על איזה סכום לבטחון שבאם יתקלקל הגט במשך הזמן קודם שיפויה ותשתפה שיתן אז גט אחר ע' בתשו' חת"ס אה"ע סוסי' י"א. ואחרי שיקיים כל זה ואחר שישיג התרה מק"ר מג"א אף ידי תכון עמהם ואז יהי' רשאי לישא אחרת עפ"י דתוה"ק ובלבד שלא יתנגד לחוקי הממשלה יר"ה ולראי' בעה"ח יום ה' י"ט סיון תרנ"א לפ"ק סטרי יע"א:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |