הרי בשמים/ב/מד
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ד' לחודש אלול שנת תרנ"ג לפ"ק סטרי.
- חיים ושלום וברכת כוח"ט לכבוד ידידי ש"ב הרב הגדול המופלג חריף ושנון חוטר מגזע תרשישים כש"מ. מרדכי יאליש נ"י אבד"ק פוסטין יצ"ו.
מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש היות שבא לפניו השו"ב בשאלת הריאה וסיפר לו איך שבדרך בדיקתו כשבא למקום א' מהריאה מצא קרום נפוח שקורין בלאז והגידו לו הטבחים שהוא בודאי נגלד והשו"ב הי' כמסתפק בזה לאשר ידוע שבנגלד לא יעשה הנפוח מאליו רק ע"י שממעך בהעור ועי"ז יתנפח הקרום התחתון של הריאה וכבוא השו"ב בבדיקתו למטה ממקום הנפוח מצא קרום פרוס שקורין שייליכטץ וקלף הקרום בנחת עד שבא למקום הנפוח ונקלף ג"כ ונמשך גם להלאה עד כלות הקרום ובכל שטח הקליפה מצא עור הריאה שלם ויפה רק אותו מקום של הנפוח הי' נראה לו כנמוך מעט מהריאה ואחר שמשמש בידו ראה שהעור שלם ויפה כשאר מקומות הריאה בלי שום ריעותא וכשהביא השו"ב הריאה לפניו בדק גם הוא וראה ומשמש בו ומצאו שלם ויפה כתיקונו ואח"כ צוה עליו מעלתו לבדוק בפושרין ליתר שאת והגיד לו השו"ב שכעת לא יעלה בדיקת פושרין יפה אחרי שמשמש הרבה ובעת שמצא הנפוח ולא ידע מהקרום הפרוש בדק שם בבדיקת פושרין אמנם כעת אחרי רוב המשמוש בדק שנית ע"י פושרין ובצבץ ודעת מורה א' להטריף שחושש לחשש נגלד שנסתפק השו"ב והוי קרום פרוש על נגלד ומעכב בדיקת פושרין אף בדיעבד וכ"ת מכשיר ושואל ממני חות דעתי העניה בזה:
הנה לא מיבעיא אם באמת כדברי כן הוא של"ה שום נגלד והריאה היתה שלימה ויפה בודאי אין כאן שום בית מיחוש מצד השלחופית שקורין בלאז שנמצא דמלבד דכ' בפר"ח סי' ל"א גבי שלחופית במוח דהוא דבר טבעי שע"י רובי הליחות יתהו' שלחופית ומכ"ש בריאה גם הט"ז שם יודה שיש לתלות שמרובי הליחות נתהו' השלחופית וא"כ אין שום סברא לחוש בנ"ד מכח סירכא שעולה בנפיחה דהא דקיי"ל סירכא שעולה בנפיחה טריפה היינו אם קודם הנפיחה מונחת על הריאה וע"י שנופחין הריאה הוא עולה למעלה אז מוכח שניקבה הריאה אבל בנ"ד הרי כמו שנמצא הבלאז עתה כן הי' גם מעיקרא בודאי תולין ברובי הליחיות וכ"כ בס' עצי לבונה סוסי' ל"ה דהאבעבועות שקורין בלעזליך שנמצאים על הריאה שקודם הנפיחה ולאחרי' שוים המה אין לחוש כלל דהוא בא ע"י הפשטת ליחה ע"ש. גם הלא ידוע לבודקים הבקיאים שאם יש קרום רחב פרוש על הריאה לפעמים ע"י הגבהת הבודק את העור הריאה וממעך בה יכנס הרוח בין הקרום הזר לקרומי הריאה ויגבה הקרום הזר למעלה מקרומי הריאה ונעשה נפוח שקורין בלאז וכן הגיד לי השו"ב המומחה המופלג מוה' סענדר נ"י מפה"ק וע' בס' דעת קדושים סי' ל"ט ס"ק ל"ח שכ' דאפי' בסירכא תלוי' העולה בנפיחה אם יכולין לתלות במשמוש ידא דטבחא תלינן להקל מכ"ש בקרום פרוש דהכי רביתי'. ואם לחשך אדם לומר שיש לחוש להבלאז שנקלף מכח בועה נקלפת שכ' הפמ"ג במש"ז סי' ל"ז סק"ח בשם הכנה"ג ובל"י להטריף אף שהריאה תחתי' שלם ויפה וכ"כ בלבו"ש סק"ב בשם שער המים הנה כבר כ' בבית אפרים שם ס"ק. י"ד דאין להטריף בועה הנקלפת רק במליא מוגלא אבל בועה במ"ז הנקלפת כשר דתלינן דלאו מגוף הריאה קאתי וא"כ מכ"ש בבועה מליאה רוח דדעת הב"ח והש"ך בסק"ח דל"ה בכלל בועה כלל וכן נוטה דעת הפמ"ג שם ואף לד' התבו"ש דמחמיר התם לענין תרי בועי דסמיכי אבל עכ"פ הא לא גרע מבועה במ"ז. ובפרט בעובדא דידן שהיתה האבעבוע הזאת על הקרום הפרוס ונקלפה עמו הלא נראה בעליל דלאו מגוף הריאה היא וכי"ב כ' בתבו"ש סי' ל"ה ס"ק נ"ח לענין קרום ריינוס דאם מקרום זה יוצא עוד סירכא ודבוק לדופן או למק"א יש להכשיר אף בלי מיעוך כיון שאין הסירכא מהריאה עצמה ע' לבו"ש שם וכ"כ בשמ"ח סי' ל"ח סי"ח לענין קליפות כמו נתק דאפי' יש סירכות מקליפה לקליפה כשר כיון שאינן סירכות הריאה וה"ה בנ"ד אפי' אי הי' בועה ממש כיון שהיתה על הקרום הזר לא איכפת לן מה שנקלפת עמו כיון דלאו מקרומי הריאה הוא וא"כ כיון שהריאה הי' תחתיו שלם ויפה בודאי כשר:
אמנם לו יהא כדברי הטבחים שהי' נגלד ולכאורה הוי תרתי לריעותא כמ"ש בשמ"ח סי' ל"ו ס"ד דנגלד פורתא הוי ריעותא ועמש"ז סי' צ"ז סק"ח וסי' ל"ט ס"ק י"ח. אולם הרי כ' בבית אפרים להתיר במקום הפסד בסירכא תלוי' על נגלד עפי"ד הרשב"א והעיטור הובא בב"י סי' ל"ט דבסירכא תלוי' אמרינן דנתהוה מחמת נקיבת קרום העליון לבד וא"כ חדא ריעותא הוי וכן כ' בלבו"ש סי' ל"ט ס"ק ק"נ ע"ש שכ' דרק בסירכא שלכ"ס שעברה ע"י מיעוך אין להתיר בזה דהוא קולא גדולה ובעלילה כ"ד מבטלינן לה אבל בסירכא תלוי' כשר. והנה אף דכ' בשמ"ח סי' ל"ט סכ"ט דקרום רחב שנקלף מהריאה יש לו דין סירכא מינה ובה מלבד דהלבו"ש שם חולק עליו בזה וכ' דדינו כדין סירכא תלוי' אמנם אף להשמ"ח נראה כיון דאנו תופסין דסירכא תלוי' דאזלא ע"י מיעוך ל"ה ריעותא כלל ה"ה במינה ובה לדידן דקיי"ל כהב"י ורמ"א וש"ך דדינה כדין סירכא תלוי' אם עברה ע"י מיעוך לא חשיבא ריעותא כלל וכ"כ בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' י"ב לענין סירכא מינה ובה על קמט וז"ל ועכ"פ מוכח מד' הט"ז דסירכא תלוי' העוברת ע"י מיעוך לא מיקרי ריעותא כלל אלא שהט"ז מחמיר בסירכא שיוצאת מאותה אונא לאותו מקום באותה אונא עצמה ולטעמי' אזיל דס"ל בס"ק י"ד כד' המהרש"ל אבל אנן דקיי"ל כשי' הב"י והרמ"א והש"ך דזה מיקרי סירכא תלוי' ממש והטעם שאלו היתה מחמת נקב היתה נדבקת למקום אחר אלא שהיא הפשטת ליחה וא"כ דינה כתלוי' ממש ואם עוברת ע"י מעו"מ לא מיקרי ריעותא ואינו מצטרף לריעותא דקמט להטריף עכ"ל ועפמ"ג בדיני תר"ל שמצדד להקל גם בסירכא מינה ובה מבועה ע"ש חוץ לזה הרי בראש אפרים סי' ל"ה ס"ק קכ"ד כ' דהא דכ' השמ"ח דדנין על הקרום הפרוש חומרת מינה ובה הוא דוקא כשנקלף קצת ונשאר קצתו תלוי ודבוק בחוזק אבל כשנקלף כולו אין לו דין מינה ובה והרי בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ט"ו מצדד להקל גם במינה ובה על נגלד שלפמ"ש התבו"ש טעם המקילין משום דגם לשי' רש"י דאין סירכא בלא נקב מ"מ כיון שהסירכא נאחזת בשני צדדי האונא היא מגינה וסותמת ולא קפדינן אגילוי וא"כ יש לדין בו דין סירכא כסדרן מתוך נגלד פורתא שכ' בפרי תבואה ס"ט להקל ולשי' התוס' דסתימה ל"מ והסירכא שלא מחמת נקב אלא שסופו להתפרק ובכה"ג אין סופו להתפרק וא"כ יש מקום לומר לכאורה דמחמת ריעותא דנגלד י"ל שיש כאן נקב בכ"ז כיון דקצת פוסקים כ' דגם מחמת נקיבת קרום העליון בלחוד מתהו' סירכא א"כ אף אי נתלה הסירכא מחמת הנגלד אין להחזיק ריעותא שניקבו ב' העורות רק מחמת הנגלד של הקרום העליון נתהו' סירכא זו שממקום למקום וכשירה ואין כאן תר"ל כלל ואף שהוא ז"ל לא סמך ע"ז להכשיר כ"א אחר שכבר הורה המורה היינו משום ששם הי' המעשה שהי' ג"כ מכה בדופן וגם שלא נקלף הקרום כולו ונשאר מקצתו תלוי אבל בנ"ד יש להכשיר בהפ"מ גם לכתחלה. וא"כ כיון שאחרי הבדיקה בראיי' ומשמוש הי' הריאה שלם ויפה הרי באמת דעת הש"ך בסי' ל"ו סק"ב דנגלד פורתא א"צ אפי' בדיקת נפיחה ואפי' השמ"ח דמחמיר להצריך בדיקת נפיחה הרי מבואר שם דבדיעבד כשר ע"י ראיי' ומשמוש גם בלא נפיחה ובלבו"ש שם כ' דמשמע מהתבו"ש דגם בראיי' בלא משמוש כשר בדיעבד ועפמ"ג סוסי' ל"ח מ"ש בשם הרשד"ם וא"כ כיון דבנ"ד אחר הראיי' ומשמוש נמצא שעכ"פ הקרום התחתון שלם ויפה רק שהקרום העליון נגלד אף שאח"כ ע"י בדיקת רוק בצבץ תלינן שנעשה במשמוש ידא דטבחא דנשחטה הותרה דלא מחזקינן ריעותא מעור לעור כמ"ש בתבו"ש סי' ל"ו סק"א וכ"כ בסי' ל"ג לענין עורות הושט ע"ש ובפרט שמעלתו אומר של"ה נגלד כלל והוי כנגד המורה המערער עד נגד עד ובאמת נעלם ממני הענין מה שהשו"ב הי' מסתפק אם הוא נגלד אחרי שניכר היטב לכל יודע ומבין תמונת הנגלד שהדרך להיות שפה סביב הנקב וכדומה וע"כ יפה אמר כ"מ להכשיר כדת של תורה. ובזה הנני או"ש לו וברכת כוח"ט לראשית השנה הבעל"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |