הרי בשמים/ב/מה
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי מחכם אחד בשוחט שהתחיל לשחוט עגל ומיד בהתחלת חיתוך העור התחיל העגל לפרפר ומיהר השוחט והגביה הסכין ושחט למטה ממנו ואחר השחיטה בדק מעבר השני וראה שלא נחתך העור כולו רק שבמקום הזה נתאדם העור כולו מעל"ע:
הנה כבר העלה הש"ך בסי' כ"ג ס"ק כ"א דאם לא חתך רק מקצת העור אפי' יצא דם להקל בהפ"מ שלא כמשמעות דברי הרמ"א שם והסכים על ידו בתבו"ש סק"ך ובפמ"ג שם ומכ"ש דבנידן שאלתינו הרי לא יצא דם רק שנתאדם העור י"ל דגם הרמ"א יודה להכשיר בזה דהרי בט"ז שם סק"ז לענין תלישת ניצות דמחמירין ביצא דם כ' שם דאין להחמיר רק באם יצא טיפת דם בענין שיש לו דמיון למסמס קועי' דמא אבל אם לא יצא טיפת דם אלא שנראה אדמומית אין להחמיר כלל ע"ש והנה אף דמצינו בחולין מ"ו. גבי מראה אדומה בריאה דלס"ד דלא ידע מהא דאדומה כשירה מדר"נ הו"א דטריפה דמדמינין לה לשמנה שרצים דתניא נצרר הדם אעפ"י שלא יצא ופירש"י וז"ל וקרי לי' התם חבורה שאינה חוזרת דכיון שהאדים העור מבחוץ בידוע שנקרע העור מבפנים וסופו לנקוב ולצאת ט"ש בכ"ז ס"ל להט"ז להכשיר בזה כיון דאינו רק חומרא בעלמא אמרינן דזהו רק לענין חובל בשבת אמרינן דבמידי דאית לי' עור נצרר הדם אעפ"י שלא יצא הו"ל חבורה שאינה חוזרת ע' שבת ק"ז: משא"כ לענין טריפות במידי דהוא רק חומרא מדמינין לה להא דא' התם ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהן דם ופרש"י אעפ"י שנצרר הדם והאדים עורו מבחוץ אין זה לקותא דמתוך שהעור רך ממהר להאדים ע"ש וה"ה די"ל הכי לענין חתך מקצת העור כיון דרבו המכשירין ואף דמשמעות דברי הרמ"א להחמיר י"ל דזהו דוקא ביצאו טיפות דם ולא כשנתאדם העור כנ"ל והרי טעם המחמירין ין ביצא דם הוא משום שזה מורה שנחתך כל העור נקב דק שאינו ניכר ופגע בושט דאל"ה דם זה מציץ דבעור אין דם עד שיחתוך כל העור וא"כ בכה"ג שלא נטף דם רק שנתאדם העור י"ל להיפך דזהו לאות שלא נחתך כל העור רק מכח החבורה שהתחיל לחתוך בהעור והגיע קרוב לסופו עי"ז נתאדם דאלו הי' נחתך העור מעל"ע הי' דם יוצא והרי דעת הש"ך שם להכשיר אפי' בחתך כל העור ולא יצא דם כשאומר ברי לי שלא נגעתי בושט ופוסק כוותי' בתשו' עבוה"ג סי' ט"ז ע"ש ונהי דדעת הב"ח להחמיר דל"מ ברי לי אמנם כשבודקין העור מעבר השני ורואין שלא נחתך מעל"ע רק שנתאדם בכה"ג כ"ע מודו דמהני עכ"פ בצירוף אמירת ברי לי ובפרט לפי מנהג שוחטים שלנו בשחיטת הבהמות שבשעת השחיטה תופסים העור ומגביהים אותו למעלה רחוק מהסימנים וא"כ כיון דכל החשש הוא שמא חתך משהו בושט והוי שהיי' במיעוט קמא דושט והלא באמת אין הושט סמוך לעור שהושט הוא בין קנה למפרקת בין עובי הצואר ואין הדרך לפגוע בושט תחלה עפירש"י חולין ל"ב: ד"ה אבל ובשמ"ח סי' ב' ס"ה אפס כשתופס הסימנים לשוחטם אפשר שע"י נדנוד נתדלדל ונתפרד וקדם הושט להקנה א"כ בדרך שחיטה דידן שמגביהים העור למעלה מהסימנים חששא רחוקה היא לומר שמא פגע בושט אפי' בחתך העור כולו. אכן בחתך העור כולו לא מלאני לבי להקל אבל בחתך מקצת העור אפי' יצא דם יודו הפוסקים המחמירים להכשיר בכה"ג אחרי הבדיקה שרואין שלא נחתך מעל"ע כדעת הרש"ל. וכן ראיתי להגאון הקדוש בס' פרי תאר שם סק"ה שכתב להדיא דהיכי דהגביה העור והרחיקו דאז ליכא חשש קריבת חוד הסכין לושט וכשר אפי' ביצא דם ע"ש ומכ"ש בנ"ד שלא יצא דם רק שנתאדם העור הדבר ברור לפענ"ד דכשר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |