הרי בשמים/ב/מג
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ג' י"ב מנ"א תרנ"ג לפ"ק סטרי
- ברכתי תעלה לראש כבוד ידידי הרב החריף המופלג בתו"י כש"מ חיים יעקב קרויזהאר נ"י דומ"ץ דק"ק דאלינא יצ"ו.
מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בענין סירכא שלכ"ס שנתלש בכח ע"י איש אחד בשוגג ונבדק בנפיחה ע"י רוק ולא בצבץ אם הוא כשר בדיעבד:
הנה בט"ז סי' ל"ט ס"ק י"ז מביא בשם הרש"ל שכ' וז"ל וראיתי עוד לאיזה בודקים אינם נזהרים למעך בנחת וסומכים על נפיחת הריאה והם מאכילים טריפות דודאי בכל סירכא גמורה אינו מועיל ניפוח עכ"ל ובסק"ו ביאר הדברים דבאמת הא דאנו סומכין על בדיקתינו ששמין רוק על מקום הסירכא וסומכין ע"ז להכשיר אף שאין אנו בקיאין בבדיקה דהיינו כיון שכבר עברה הסירכא ע"י משמוש ממילא ל"ה כאן סירכא כלל ולהחמיר אנו סומכין על בדיקתינו שעל כן אנו מצריכין מיעוך ומשמוש ול"מ שיחתוך בסכין הסירכא ויראה אחר הבצבוץ דאין אנו סומכין על בדיקתינו להקל והכי מבואר בשמ"ח סי' ל"ט סל"ח דצריך למעך בנחת ולא בכח ולא יאמר מה בכך הרי אני עתיד לבדוק בפושרין שזה טעות גמור דאין סומכין בבדיקה זו רק להחמיר ולא להקל ע"ש. אמנם נלפענ"ד דזהו דוקא כשמתחיל למעך בנחת וא"י להסיר הסירכא עי"ז אז ל"מ תלישה בכח לסמוך על בדיקתינו להקל אבל היכי שלא בחן מקודם אם תוכל הסירכא לעבור על ידי מיעוך בנחת ונתלש בכח בשוגג תלינן דגם ע"י מיעוך בנחת היתה עוברת אחרי שבודקה ברוק ואינו מבצבץ דעכ"פ מהניא הבדיקה לעשותו ספק השקול ולומר נשחטה הותרה דהרי בש"ך יו"ד סי' נ' סק"ג העלה דבספק השקול מכשרינן בהפ"מ אפי' בריעותא מחיים ואף דבפמ"ג שם כ' דאין לזוז מד' הרמ"א להחמיר הנה בפר"ת סי' כ"ט מיקל בזה ובס' טור האבן מביא בשם הגר"א סי' נ' שפוסק ג"כ להקל ובס' כנפ"י סי' ל"א כ' דעכ"פ כשלא נודע הריעותא מחיים עד לאח"ש יש להקל ע"ש ובנ"ד גם הפמ"ג יודה ועש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"ב לענין הכחשת העדים בסירכא דאפי' המחמירין בנאבדה הריאה מודו בזה דכשר מאחר שהריאה נבדקה עכ"פ ונתקיימה תקנ"ח ובט"ז שם ס"ק כ"ב מבואר דהיכי דספק במקום א' בריאה מוקמינין בחזקת היתר דנהי דריאה אינה עלולה ליטרף אבל במקום זה הא אינו שכיח לאיסור יותר והא דכ' בש"ע סעי' י"ד בודק שהוציא ידו ואמר טריפה ואח"כ הכניס אחר ידו ולא מצא טריפות הראשון נאמן וכ' בד"מ הובא בש"ך שם דאפי' לדידן דנוהגין במיעוך מ"מ טריפה שמא העביר בכח י"ל דהפי' הוא כך דשמא הראשון כשהכניס ידו התחיל למעך ולמשמש בנחת וראה שא"י להסירה ע"י מיעוך בנחת ולכך אמר טריפה והב' הכניס ידו בחוזק ובכה"ג שפיר טריפה כיון שנתברר להראשון שלא הלכה ע"י מיעוך בנחת או איפשר דהראשון העבירה בחוזק אחרי שהתחיל למעך בנחת ולא הלכה ונתקה בחוזק ולכך אמר טריפה והשני לא מצא סירכא כלל גם הלא התם מיירי כשהעביר הסירכא בחוזק בשעת בדיקת פנים ואין אנו יודעין מקומו אי' וכיון שלא ניכר המקום הלז הלא איפשר שיש איזה נקב כ"ש ואינו נראה לעינינו והוי כלא נבדקה הריאה כלל ואי נכשיר בזה הא מיעקרא תקנ"ח משא"כ היכי דידוע באיזה מקום הרי נוכל לבדוק המקום ההוא אם אינו מבצבץ ואף שנתקה בחוזק מ"מ הא איכא לספוקי דילמא היתה הולכת גם ע"י מיעוך בנחת ותלינין להקל ולא מיעקרא תקנ"ח בכך וע' בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' י"ד אות ז' וסי' י"ז אות א' שכ' דהיכי דהספק הוא בסירכא שלכ"ס אם עברה בכח או בנחת לא מיקרי אתחזק איסורא ע"ש ומ"ש הב"ח בסי' ל"ז דסירכא שלא כסדרן בחזקת איסור עומדת התם מיירי שאחרי המיעוך נמצא הנקב במקום הסירכא או סמוך לה באופן שא"א לבודקה ע"י נפיחה בזה שפיר כ' דאין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע של"ה שם נקב ובפמ"ג במשב"ז סי' ל"ז סק"ז הסביר דבריו דלכך לא תלינין הנקב ביד הטבח דהטעם דתלינין דהוי ס' השקול משא"כ כאן יותר יש לתלות בסירכא שהיא מעידה על נקב והיכי שלא נמצא נקב רק שנאבדה ולא נבדקה בנפיחה באמת דעת הפמ"ג שם ובשפ"ד סי' ל"ט ס"ק ל"ד להקל דלא כהשמ"ח ומ"ש שם הפמ"ג וז"ל והנך רואה עכ"פ אם סירכא שלכ"ס ובא א' ונתק הסירכא בכח בענין שא"א תו לבדוק אם עובר ע"י מיעוך טריפה דסירכא זו בחזקת טריפה כ"ז שלא נבדקה ע"י משמוש ואף שהוא דבר שלא ניתן ליכתב לרוב פשיטותי' מ"מ הוצרכתי לכתוב מפני שראיתי רבים אומרים דאם נקרע באונס כשירה שמא היתה עוברת ע"י משמוש ואוקי בהמה אחזקתה ואני אומר ח"ו להרהר כן עכ"ל הנה המעיין בצדק יראה דהפמ"ג שם קאי באופן שנקרע ונעשה נקב וא"י לבודקה ע"י בדיקת רוק אבל אם אחר התלישה בכח בדקו במקום זה ע"י בדיקת רוק ולא בצבץ עכ"פ עושהו מה שאינו מבצבץ לס' השקול דנימא נשחטה בחזקת היתר עומדת ותולין שגם אם היו ממעכין בנחת ג"כ היתה הולכת דהרי גם אחרי ניתוק בחוזק כשאינו מבצבץ הוא עד מוכיח קצת עכ"פ להכשיר וראי' לזה מד' התבו"ש סי' ל"ט ס"ק מ"ה שכ' ע"ד הט"ז שכ' להצריך בדיקה גם בסירכא תלוי' וז"ל גם א"ל כונתו שיסיר התלוי' בחוזק בסכין ואח"כ יבדוק קרוב הדבר לקלקל ולהפסיד בידים עכ"ל הרי דלא חשש רק שמא ע"י הנתיקה בחוזק יעשה נקב ויטריף בכדי הא אי לא"ה הו"א דהבדיקה שכ' הט"ז הוא אחר העברת הסירכא בחוזק בסכין וע"כ דאם אינו מבצבץ אחר הנתיקה בחוזק הוי בדיקה קצת עכ"פ וא"כ לא רחוקה היא לומר שיהי' עי"ז ספק השקול עכ"פ ולומר נשחטה הותרה וכן מפורש יוצא מדברי תשו' שבות יעקב ח"ב סי' ס' וח"ג סי' ק"ה שמביא מנהג מקומות ובק"ק פראג שנוהגין למעך בחוזק קנה עד שהסירכא נקלפת מהריאה וסומכין עיקר על הנפיחה והניח להם מנהגם שמסתמא קיבלו כן מרבותיהם שוחטים מומחים אכן כ' שם דאם אחרי המיעוך בחוזק נאבדה או נקרעה באונס באופן שא"א לבודקה ע"י בדיקת רוק בזה אין לתלות להקל ולומר נשחטה הותרה משום דאין להקל תרי קולי דסתרי אהדדי דמתחלה אתה רוצה להקל ע"י מיעוך בחוזק אתה אומר שהנפיחה עיקר ואח"כ תרצה להקל בנאבדה או נקרעה בלי נפיחה א"כ הוי שני קולות דסתרי אהדדי ע"ש ועכ"פ יוצא לנו מדברי השבו"י דהיכי דאחר המיעוך בחוזק נבדקה ע"י בדיקת רוק ואינו מבצבץ נוכל לסמוך להכשיר לכתחלה וא"כ בנ"ד שנתלש בחוזק באונס ונבדק ע"י רוק ולא בצבץ אין לספק שיש לתלות שגם ע"י מיעוך בנחת היתה הולכת דנשחטה הותרה והלא עיניך הרואות דגם השבו"י אינו מחשיב לסירכא שלכ"ס אתחזק איסורא והסברא נותנת כן באמת דהרי להצד המכשיר שהיתה עוברת גם ע"י מיעוך בנחת הא ל"ה כאן איסור מעולם כיון דאיגלאי למפרע של"ה רק הפשטת ליחה דומה לזה כ' הרשב"א בחולין מ"ז לענין סירכא תלוי' שמכשירין בלא בדיקה ועכ"מ פי"א מה' שחיטה ה"ז. וכי"ב כ' בתשובות מיימוני לה' אישות סי' ג' דלא מיקרי אתחזק איסורא אלא היכי דגם לדברי העד הבא להתיר את האיסור מכאן ולהבא מודה דמעיקרא אסור הי' כעין ההוא דרפ"ק דגיטין גבי בפ"נ ובפ"נ דאתחזק איסור דא"א אף לדברי השליח משא"כ היכי דלדברי המכשיר ל"ה כאן איסור מעולם ל"ח אתחז"א ע"ש ומצינו דמיון לזה גם להיפוך בתוס' כתובות כ"ב שכ' לענין שנים אומרים על א' שהוא עבד וב' מכחישין שאינו עבד ל"ש לומר אוקי גברא אחזקה כיון דלפי"ד השנים שהוא עבד הא לא הי' לו חזקת כשרות מעולם ע"ש וע' באס"ז ספ"ק דכתובות שכ' דהיכי דהוא ספק אם הוא נכרי או ישראל ליכא חזקת ממון כיון דנכרי אין לו חז"מ וכיון שהוא ס' ישראל ס' נכרי הו"ל ספק בחזקה גופה ולא מיקרי חזקה ע"ש וע' בהה"מ פט"ו מא"ב הכ"ג ובהגהמ"ר דקידושין ר"פ האומר ובש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ב וא"כ הה"נ בנ"ד לא חשיב אתחזק איסורא ע"י הסירכא ותלינן שפיר להקל דגם ע"י מיעוך בנחת היתה הסירכא עוברת ואדרבא הדבר ניכר של"ה מכח חוזק הנתיקה דוקא אלא שהיתה סירכא רפוי' שאילו היתה סירכא חזקה הי' נשאר דלדול או שהי' מבצבץ:
ועוד והוא העיקר בעיני דבשלמא אם מנתקה בחוזק בכונה הרי נזהר לחתוך בנחת שלא יעשה נקב ויש לחוש שנשאר תחתית הסירכא וסותמת הנקב ואין ראי' ממה שאינו מבצבץ והיינו כשקורעה בכח ביד או בסכין בכונה משא"כ בשנתקה בכח שלא בכונה ולא נשאר שום דלדול בודאי אמרינן דל"ה סירכא כלל וסמכינן אבדיקתינו להכשיר אם אינו מבצבץ וכ"כ בלבושי שרד סי' ל"ט סק"כ לענין נטלה עכו"ם ע"ש ולהכי נמי מצינו בש"ס חולין מ"ח. אנן אדרבא מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי רב נחמי' בר"י דר"י בדיק לה בפשורי מתקיף לה רב אשי האי מאי בשלמא הכא תלינן בדופן וכשירה אבל התם אי האי נקיב טריפה ואי האי נקיב טריפה והיינו משום דהתם בגמ' מבואר דהבדיקה בפושרין הוא דמייתינן סכינא דחליש פומי' ומפרקינן לה ובכה"ג שפיר יוכל לכוין ולחתוך באופן שתשאר הריאה שלימה שתחתית הסירכא תסתום הנקב ובכה"ג בודאי ל"מ הבדיקת פושרין אבל אם נתלש בכח בשוגג שפיר נוכל לסמוך אבדיקתינו להכשיר אם אינו מבצבץ ע' דמש"א בחולין שם והוא מילתא דמסתבר. וכן לפמ"ש בנובי"ק חיו"ד סי' י"ב ובספר יהושע סי' כ"א בטעם המיעוך שאנו סומכין ע"ד התוס' דיש סירכא בלא נקב ועיקר טריפות הוא משום דסופה להתפרק וכיון שאנו רואין שהסירכא נקלפת מעל הריאה ואינה קורעת הקרום הלא חזינן שאין סופה של הריאה להתפרק מסירכא זו ע"ש וא"כ מכ"ש כשאירע שנתלש בכח ולא נקרע קרום הריאה א"כ הוא עד מוכיח שאפי' הי' מחיים נמשך בכח טפי ג"כ ל"ה מתפרק ע' ברא"פ ס"ק קמ"ו ובפרט לפ"מ שאנו נוהגין להקל במיעוך מכח קרום ריינוס כמ"ש בשם הגאון ר"ס סטנאב ז"ל בפר"ת סי' ל"ט ס"ק קנ"ג ובחת"ס חיו"ד סי' ל"ה א"כ אע"ג דגם בקרום ריינוס צריך קליפה בנחת כמשמעות דברי הפוסקים הרי מבואר בס' לבושי שרד בהשו"ת שבסוסי' ל"ט אות י"ד בטעמא דמילתא משום דהכי קים להו דכשנעשה הלבוש בלי נקב דרכו ליקלף בנחת ואם אינו נקלף בנחת הוי שינוי ומורה על נקב ע"ש וזהו רק כשהתחיל לקלוף בנחת ולא הי' יכול להתקלף בנחת משא"כ כשלא ניסה כלל אם יוכל לקלפה בנחת ואירע שנתלש בכח בשוגג בודאי יש להכשיר. ומ"ש מעלתו מד' הש"ע סי' ל"ט ס"ג שכ' ואם נתפרקה שום סירכא כשמכניס הבודק ידו מוציא הריאה לחוץ ובודקה אם היא סירכא ימצא ראשה בריאה או בדופן הרי להדיא דאם נמצא בדופן ואם נתפרקה עם הריאה טריפה עכ"ל מעלתו תמה אני עליו איך שכח שהמחבר אוסר מיעוך הסירכות אפי' בנחת כמבואר בסעי' י'. ומ"ש מד' התבו"ש סל"ד דאם נמצא ראשו בדופן טריפה ג"כ תמוה דהתב"ש קאי התם בסירכא שנפסק מחמת יד הבודק וקא' דאם נמצא ראש א' בריאה או בדופן אין לסמוך דל"ה רק ריר בעלמא להכשירה בלי מיעוך וצריכה מיעוך כדין סירכא ומה ענין זה לכאן ומ"ש מעלתו בזה"ל ועוד ראי' דהתב"ש בסעי' נ"ב כ' דמכה בדופן ונסרך שם סירכא מגב אונא לדופן אפי' ניתקת ע"י מיעוך נהגו להטריף דכיון שיש מכה בדופן מחלחלת את הסירכא וניתקת בקל הרי דאפי' במכה בדופן דמדינא דס"ס עדיף טפי אעפ"כ לא התירו משום ס' שמא הי' אזלא ע"י מיעוך עכ"ל הנה גם מזה אין שום ראי' כלל דהתם הוי כאלו אין כאן בדיקה כלל כיון דקיי"ל חלחולי מחלחלא וליכא הוכחה כלל מהך דאינו מבצבץ אחר העברת הסירכא דאיפשר דהעור הנשאר הוא ג"כ מהסירכא רק שע"י המכה נתרכבה ונתנתקה ומכ"ש במיעוך דידן שהוא קליפה ומכשירין מכח חדום ריינוס בודאי לא מזיק לן מה שניתקה הסירכא בכח בשוגג מטעמי דאמרן. וע' בס' דעת קדושים סי' ל"ט ס"ק נ"ט. ובכ"ז אין דעתי להקל בזה כ"א במקום הפ"מ ובכה"ג שהתלישה בכח הי' בשוגג. אבל חלילה להשו"ב להקל לתלוש בכח לכתחלה ח"ו לא תהא כזאת בישראל. דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |