הרי בשמים/ב/לה
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד קושייתך בביצה י"ד: במשנה משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין ואעפ"י שי"ב כלאים והן לצורך המועד כו' ושם בגמ' בשלמא תפורין חזו למלבוש שאין תפורין נמי חזו לכסויי אלא כלאים למאי חזי וכ"ת חזו למימך תותי' והתניא לא יעלה עליך אבל אתה יכול להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו כו' אלא בקשין והקשית לפי"ד הרשב"א ביבמות קי"ד שכ' וז"ל ומיהו משמע לי דבאיסורין של דבריהם מותר לומר לו לאכול בפירוש דהא למ"ד בשל תורה בי"ד מצווין להפרישו ושל דבריהם אין בי"ד מצווין להפרישו כמתרצינין הכא הב"ע בעציץ שא"נ מדרבנן ואמרי נמי בדמאי הקלו וכיון שכן כיון דקיי"ל דאף בשל תורה אין ב"ד מצווין להפרישו בשל דבריהם מתירין בו דרגא אחת יותר ומתירין בו אפי' לומר לו לאכול ע"כ וא"כ כיון דהצעת כלאים אינו אסור רק מדרבנן ל"ל לאוקמי בקשין הלא הו"מ לאוקמי ברכים וחזיא לקטנים למימך תותייהו כיון דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן בידים לד' הרשב"א עכ"ק:
הן אמת דמצינו בכ"ד דאפי' מידי דלא חזי לדידי' כל דחזי לאחריני תורת כלי עליו ומותר בטלטול עפירש"י סוכה מ"ב. בהא דתנן התם מקבלת אשה מיד בנה כו' פריך בגמ' פשיטא ומשני מ"ד הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל ופירש"י כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל וע' שבת קכ"ז: מפנין תרומה טהורה כו' פשיטא ל"צ דמנחא ביד ישראל מ"ד כיון דלא חזיא לי' אסור קמ"ל כיון דחזי' לכהן שפיר דמי וכ' בתוס' וז"ל אע"ג דא' בשלהי כירה דבגדי עניים לעשירים לא הכא לכ"ע חזיא אלא איסורא הוא דרביע עלי' כו' וא"כ ה"נ קשה שפיר כיון דלכ"ע חזי' אלא לגדולים לא חזיא מחמת איסור כלאים דרביע עלי' מ"מ מותר לטלטלו כיון דחזיא לקטנים דאיסורא דרבנן ספינין לי' בידים. וע' ברשב"א ביבמות שם שכ' דהיכי דמצ"ע לא חזי כגון טבל ל"מ מה דחזי לקטנים וע' בריטב"א שם ובשעה"מ פ"ז מה' לולב הכ"ה האריך בפרט זה במידי דלא חזי לדידי' אלא לאחריני אי שרי בטלטול. והנלפענ"ד בישוב קושייתך עפמ"ש המפורשים בטעמא דהרשב"א ז"ל שכתב דאיסור דרבנן ספינין לקטן בידים עפמ"ש הב"י בא"ח סי' שמ"ג דהא דאסור למיספי לקטן איסור בידים אינו רק מדרבנן ע' פמ"ג שם ובתשו' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ה לכך באיסור דרבנן הו"ל גזלג"ז דל"ג. וא"כ הרי כ' הרמב"ם בפ"י מה' כלאים הל"א והוא מהתוספתא דבכלאים עובר גם המלביש וע' בכ"מ שם משום דקרי בי' לא תלביש. וא"כ הרי קיי"ל כר"ה בנזיר נ"ז: דהמקיף את הקטן חייב וכ"פ הרמב"ם פי"ב מה' ע"ז וי"ל דבכלאים גם רב אדא ב"א יודה דהמלביש את הקטן חייב דכל טעמו דראב"א אינו אלא משום דאיתקש מקיף לניקף כל היכי דניקף חייב מקיף נמי חייב וההוא קטן הואיל והוא גופי' לא מיחייב מקיף נמי לא מיחייב ובכלאים הא אדרבא אינו חייב המלביש רק היכי דהלובש אינו חייב כגון שהוא שוגג כמבואר ברמב"ם שם א"כ בודאי לכ"ע חייב המלביש כלאים לקטן ועפמ"ג א"ח בפתיחה כוללת ח"ב אות ג' שכ' דקטנים בני מצות הויין רק לפי דלאו בני דיעה נינהו מיקרי אין מחויבים בדבר ע"ש וכיון דבכלאים דאוריי' אסור להלביש את הקטן מה"ת ממילא אסור בכלאים דרבנן מדרבנן ומיושב שפיר קושייתך:
וע"ד פלפול קצת נלפענ"ד בישוב הקושיא דהנה הב"י בא"ח סי' שמ"ג הקשה עמ"ש בטיו"ד סי' שע"ג דכהן קטן הבא לטמא א"ע למת צריכין להפרישו מה"ת דדרשי' אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים משמע שצריך להזהירם מלטמאם והקשה דהרי בר"פ חרש מותיב למ"ד קטן א"נ אב"ד מצווין להפרישו מדתניא אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים מאי לאו דאמרינן להו לא תטמאו לא דלא לטמו להו בידים ומאחר שהטור פוסק כמ"ד דאפי' בדאוריי' אב"ד מצווין להפריש א"כ ע"כ כי תניא אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים דלא לטמו להו בידים אבל להפרישם לא הוזהרו ותי' דטעמי' דהטור הוא משום דבגמ' שם מותיב נמי מדתניא גבי שקצים כתיב לא תאכלום להזהיר גדולים על הקטנים. גם מדם דתניא כל נפש מכם לא תאכל דם להזהיר גדולים על הקטנים מאי לאו דאמרי' להו לא תיכלו לא דלא ליספו להו בידים וסובר הטור דנהי דמעיקרא כי אותבי' מכל חד מהני דהוזהרו גדולים על הקטנים הוי ס"ד דילפי' מינייהו לשאר איסורים ומש"ה הוי צריך למימר שאין זאת האזהרה אלא דלא ליספו להו בידים אבל להפרישם לא הוזהרו אבל לבתר דאשכחן בהני תלת הוזהרו גדולים על הקטנים הו"ל ג' כתובים הב"כ ולכ"ע אין מלמדין ואי בהני תלת דוכתי לא הוזהרו אלא דלא ליספו להו בידים א"כ הו"א דבשאר איסורין שרי למיספי להו בידים והא ליכא מאן דסבר הכי דהא לא קא' אלא דקטן א"נ אבדמ"ל אבל למיספי להו בידים לא וע"כ נ"ל דהני אזהרות היינו להפרישם ובשאר איסורין אין מצווין להפרישם ומ"ש גבי טומאה דהוא חד מהני תלת שפיר כ' הטור שהוזהרו להפרישם והקשה תו הב"י דהרי בגמ' מצריך להני תלת קראי דלא מצינן למילף חד מחברי' א"כ לא חשיבי אלא כחד קרא והו"ל למילף מינייהו לשאר איסורין וכ' בשם הר"א מזרחי ז"ל דהוי מצי למכתב טומאה ודם ולייתי שרצים מינייהו דכי פרכת מה לכהנים שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות איכא למימר דם יוכיח וכי פרכת מה לדם שכן כרת י"ל טומאה תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן באזהרה והוזהרו גדולים על הקטנים אף שרצים כו' ע"ש וא"כ הו"ל עכ"פ כב' כתובים דאין מלמדין ולכך בשאר איסורים אין בי"ד מצווין להפרישו. והנה בתוס' יבמות ד"ד. סד"ה דכתיב הקשו מ"פ הש"ס הכא כלאים למאי חזיא הרי למ"ד נשים פטורות מציצית הו"ל למפטרינהו נמי מכלאים מטעם כל שישנו בגדילים תעשה לך כו' וא"כ חזי' כלאים לנשים אמנם באמת י"ל דהרי לעיל מיני' הקשו התוס' שם איפכא דהו"ל לחייב נשים בציצית מטעם כל שישנו בל"ת שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך ותי' דהא דנשים פטורות מציצית היא משום דבקידושין ל"ה. יליף לה ראב"י דמ"ע שהז"ג ושם פטורות דהוקשה מכ"ת לתפילין והיקשא עדיף מסמוכין ולמ"ד דתפילין לאו מעשהז"ג נינהו לדידי' נשים חייבות בציצית מסמוכין וא"כ לפי"ז י"ל דהא דפריך כלאים למאי חזיא קאי לר' יהוד' דס"ל שם תפילין ל"ה מעשהז"ג וא"כ לדידי' נשים חייבות בציצית וה"ה דחייבות בכלאים וא"כ מיושב ממילא לפי"ז קושייתך דהרי טעמי' דהרשב"א דאיסור דרבנן ספינין לקטן בידים הוא משום דבדאוריי' אבדמ"ל בדרבנן נחתינן חד דרוא ומספינן לי' בידים אמנם הכא הא ע"כ קאי לר"י ור"י הא ס"ל בקידושין שם ובסנהדרין ס"ז. דשני כתובים הב"כ מלמדין א"כ לדידי' ילפי' שפיר מהני תלת דבי"ד מצווין להפרישו מדאוריי' כיון דל"ה רק ב"כ כמ"ש הב"י הנ"ל וא"כ בדרבנן נחתינן חד דרגא דא"ח להפריש אבל לא למיספי לי' בידים ושפיר פריך כלאים למאי חזיא כיון דאפי' כלאים דרבנן אסור למיספי לי' לקטן בידים. יותר לא ירשני הזמן להאריך וה' שנותיך יאריך ויאמץ כחך וחילך לתורתו ועבודתו ית"ש כנפש אביך הדור"ש באהבה צופה לגדולתך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |