הרי בשמים/א/קיא
< הקודם · הבא > |
סוכה כ"ג ע"ב הא דר' יהודא דחייש למיתה דתנ' הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מע"ר תשעה מע"ש ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ ר' יהוד' ור' יוסי ור"ש אוסרין כו' פירש"י ד"ה אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' וכגון שהגיע לילי שבת ואין עמו כלים טהורים להפריש לתוכן תרומה ומעשר והאי דנקט כותים אשמעינן דגרועים הן מע"ה והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ולא דמאי ואף על התרומה נחשדו עכ"ל הנה מ"ש רש"י בתרתי לילי שבת ואין עמו כלים להפריש הוא תמוה וע' במהרש"א שהגיה או אין עמו כלים. גם סיום דברי רש"י שמסיים דכותים גרועים מע"ה דהלוקח מהן צריך לעשר ודאי ואף על התרומה נחשדו הוא משולל הבנה דמאי בעי רש"י בזה וגם מאי קישור וחיבור יש לזה עם דבריו הקודמים. ונלפענד"ל דהנה הפנ"י בחי' לגיטין כ"ה ע"א הקשה דהא ר' יוסי ור"ש ס"ל במנחות דכותים גירי אריות הן והו"ל כשל נכרים א"כ אמאי מחייבי כלל להפריש בלוקח יין מבין הכותים דהא משמע בבכורות י"א להדי' דהא דמחייבי מדרבנן בלוקח מנכרי היינו בלוקח קודם מירוח אבל לאחר שנתמרחו ביד נכרי פטור לגמרי וא"כ בלוקח יין דהוי כלאחר מירוח דמשירד לבור הוי גמר מלאכתו א"כ פטור מלהפריש כלל ותי' דמצינן למימר דמיירי שלקח הכותי מישראל הענבים במחובר לקרקע שעדיין לא הגיע לכלל חיוב ואח"כ קנאו הישראל ממנו ע"ש. והנה התוס' במנחות ס"ז ע"ב ד"ה כדי שתהא בהמתו אוכלת כו' כתבו שם דבכה"ג שהי' התבואה מקודם של ישראל ונתמרח ביד הנכרי וקנאו הישראל מיפטר מארעי ובקבע חייב ע"ש. ולפי"ז הרי קיי"ל בביצה ל"ד ע"ב דשבת קובעת למעשר דכתיב וקראת לשבת עונג וכיון דאקרי אכילה דידי' עונג קבעה שאין בה עוד שם ארעי אלא שם קבע [וע' ברי"ף פ' ע"פ שכ' וז"ל ואפי' ס' חשיכה ס' אין חשיכה אין מעשרין את הודאי ומאותה העת קבעתו שבת למעשר וכן העלה הר"ן שם דמספק חשיכה מתחיל הקביעות למעשר וסיים וכן בדין שהרי מה שהשבת קובעת למעשר משום דכתיב בה עונג ובודאי שעונג שבת קודם חשיכה היא כדתני' פ"ק דברכות משעה שבנ"א נכנסין לאכול פיתן בע"ש והיינו קודם צה"כ כדמוכח התם ע"ש]. והנה במגיה מ"ל פ"ה מה' מעשר הלכה כ"ב כ' דהיכי דבע"ש הי' מותר לאכול ארעי ורק ע"י שבת נקבע הוי טבילי האידנא ומותר להפריש בשבת. ולפי"ז יתכן שפיר הגירסא בדברי רש"י ואין לו כלים להפריש דהרי נהי דכ' הפנ"י הנ"ל דמיירי שהי' הענבים מקודם של ישראל עכ"ז הא עכ"פ מארעי מיפטר ויוכל לשתות מן היין הזה ארעי ורק כיון שהוא ליל שבת נקבע מטעם שהשבת קובעת למעשר וא"כ הוי טבילי האידנא ושפיר הי' מותר להפריש בשבת כד' המגיה מ"ל הנ"ל ול"ל לומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' וע"כ פירש"י דמיירי שאין לו כלים להפריש. אמנם אי נימא דכותים דינם כע"ה הא הע"ה מפרישין תרומה גדולה כדא' בסוטה מ"ה ע"א שיוחנן כ"ג גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא ת"ג בלבד וע' תוס' שבת י"ג ע"א ד"ה רבא אמר וא"כ אי הוי אמרינן גם בכותים דודאי תרמו ת"ג א"כ תו ל"ה צריך לפרש דמיירי שאין לו כלים להפריש דהא בלא"ה אסור להפריש משום שבת ואי דכיון דע"י שבת נקבע הוי טבילי האידנא ז"א דהא קיי"ל בביצה שם ל"ח ע"א דכי היכי דשבת קובעת למעשר ה"נ תרומה קובעת למעשר וא"כ אי נימא דהכותי תרם ת"ג הא כבר נקבע קודם שבת משום תרומת הכותי דתרומתו שפיר מועלת כדתנן הכותי והנכרי שתרם תרומתו תרומה ומבואר בתוס' ישנים יומא נ"ו ע"א ד"ה עשרה מע"ר דאפי' לר"ש דס"ל תרומת נכרי אינה מדמעת מ"מ בתרומת כותי מודה דמדמעת משום דגר הוא בידו לתקן עצמו מיד ובני ברית קרינן בי' ע"ש וא"כ אי הו"א דהכותי תרם ת"ג הא נקבע מקודם ע"י התרומה והוי טבילי מאתמול ואסור להפריש בשבת ול"ה צריך לומר דמיירי שאין לו כלים להפריש ולכך פירש"י דהכותים גרועים מע"ה ואף על התרומה נחשדו כדי לחזק פירושו דע"כ מיירי ג"כ שאין לו כלים להפריש. ובהא ניחא לי ליישב מה שהשיגו התוס' בסוגיין וביתר ביאור ביומא נ"ו ע"א ד"ה הלוקח יין כו' על פירש"י ז"ל שפי' ומיחל ושותה מיד היינו שמחלל מע"ש על המעות והקשו דהאיך הי' שותה בחילול בלא הפרשה דהא מדקא' שאני עתיד להפריש אלמא כולהי צריך סופו להפריש וליכא למימר דשאני עתיד להפריש לא קאי אלא אתרומה דאי הוי חיילא בלא הפרשה א"כ היתה מדמעת ואוסרת הכל א"כ מע"ר נמי כתיב בי' תרומת מעשר ול"ל דאתרומה ומע"ר קאי ולא אמע"ש דמאיזה טעם הול"ל הכי הא לא קתני אלא חדא זימנא שאני עתיד להפריש ואי קאי אתרי קאי אכולהי ועוד הקשו דהא מע"ש בעי קביעת מקום בצפונו או בדרומו ואיך אפשר לחלל הא לא קבע מקום דלא קתני אלא ט' מע"ש בלי קביעת מקום והט' דקביעות מקום הוי כמו הפרשה ובבה"ש איירי כדקתני בתוספתא וקדש עליו היום ובס' חשיכה מעשרין את הדמאי ולא את הודאי ולדברינו הנ"ל יתיישב הכל ע"נ דשפיר י"ל דהא דקתני י' מע"ר ט' מע"ש היינו דמפריש מיד דקא' י' בתוכו מע"ר ט' בתוכו מע"ש וא"כ הא ר"ש ס"ל במשנה דתרומות פ"ג הובאה בעירובין ל"ז ע"ב דהאו' תרומת הכרי הזה בתוכו קרא שם ומפרש התם דכי קא' בתוכו כאלו אמר באמצעיתו דקבע מקום וא"כ הוי שפיר קביעות מקום ואי דאסור להפריש בשבת ז"א דהא לדברינו הנ"ל הכא הוי טבילי האידנא ומותר להפריש בשבת והא דקא' בתרומה שאני עתיד להפריש ולא קא' בתוכו ל"ה מטעם שכ' התוס' הנ"ל דא"כ הי' מדמעת ואוסרת הכל דהרי באמת כ' התוס' בתמורה ל' ע"א ד"ה ואידך בשם הרמ"ר דהיכי דהאיסור נולד בתערובת סמכינן אברירה ע"ש [והתוס' בסוגיין וביומא ע"כ ס"ל כמ"ש הם בעצמם בסוטה י"ח מ"א ד"ה וחזר וחלקן להשיג על חילוק זה] ורק דלהכי ל"מ בתרומה שיאמר בתוכו דהנה באמת הקשה הרשב"א בחי' חולין י"ד אמאי מהני לר"מ ב' לוגין שאני עתיד להפריש הא בעי' ראשית שיהי' שירי' ניכרין [והא דפרש"י במכות י"ט סע"ב דההוא תנא דהלוקח יין פליג אהא דבעי' שירי' ניכרין ע"ש תלוי באוקימתות שבש"ס עירובין ל"ז ע"ב ע"ש] ותי' דכיון דקא' שאני עתיד להפריש ור"מ אית לי' ברירה וכשיפריש יהי' שירי' ניכרין ע"ש ולפי"ז התינח היכי דקא' שאני עתיד להפריש משא"כ אי הוי אמר בתוכו הא הוי עכשיו ההפרשה ע"י ברירה ועכשיו הא אין שירי' ניכרין וכן מפורש סברא זו בקצוה"ח סי' ס"א ע"ש (והא דקא' במעילה כ"ב ע"א אר"פ כיסין אלוגין רמא לי' דתניא הלוקח יין מבין הכותים כו' ופי' התוס' שם דמר"מ פריך ל"ל למימר שאני עתיד להפריש במ"ש כי ל"א נמי נתפס לה התרומה באחרונה כמו גבי כיסין שפרוטה של הקדש באחרונה ע"ש ולכאורה הא ע"כ מוכרח לומר שאני עתיד להפריש דאי ל"ה אמר רק ב' לוגין תרומה ל"ה שירי' ניכרין כנ"ל ע"כ קאי הסוגיא דמעילה למ"ד בעירובין שם דר"מ ל"ב שירי' ניכרין] משא"כ במעשרות שפיר מהני כשאומר בתוכו דהא כ' הר"ש בפ"ג דתרומות משנה ד' דבמעשרות כיון דלא כתיב בהו ראשית ל"ב שירי' ניכרין ע"ש וע' בתוס' חולין קל"ו ע"א ד"ה אף ראשית הגז ששירי' ניכרין [דלא כמשמעות ד' הרמב"ם פ"ד מה' מעשר והריטב"א מכות י"ט ע"ב] א"כ שפיר יוכל לומר בתוכו והוי קביעות מקום ויכול לחלל שפיר ועולה יפה פירש"י ז"ל שפי' ומחלל על המעות ושותה מיד:
אמנם הא קשיא לי בדברי התוס' חולין ל"ה ע"ב שכ' על המשנה שהובאה בגמ' שם רב יהוד' נאמנן ע"ה על טהרת יין לנסכים אבל על התרומה אין נאמנין אלא בשעת הגיתות והבדים עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית יין דתרומה לא יקבל הימנו ואם א"ל הפרשתי לתוך חבית זה רביעית קודש לנסכים נאמן על כולה ומקבלה כהן ושותה והקשו התוס' האיך יאכל כהן תרומה כיון דקודש מעורב בה ותי' ע"י ברירה שיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש והתם שפיר קשיא ל"ל לאוקמי בכה"ג שאמר הע"ה רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש הא שפיר מוקמי גם בכה"ג שאמר רביעית בתוכו יהי' קודש אמנם י"ל דהנה באמת קשה הרי בחגיגה כ"ה ע"א מוקמינן שם משנה זו כרבי דא' אהל זרוק ל"ש אהל ע"ש והלא בגיטין מ"ז גבי ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זב"ז ס"ל לרבי אין ברירה ולמאי דמוקי התם בסוריא ע"כ ס"ל גם בדרבנן אין ברירה ע"ש וא"כ איך מהני מה שאני עתיד להפריש ועו"ק דהרי באמת פריך הש"ס בב"ק ס"ט ע"ב על הא דאר"י האחין שחלקו לקיחות הן דל"ל ברירה והאר"י הלכה כסתם משנה ותקשי לדידי' סתמא דצנועין ומשני כסתמא דיחידאה ל"א והשתא תקשי לר"י סתמא דמשנה זו דמשמע דיש ברירה ועכצ"ל כמש"כ התוס' בחגיגה כ"ה ע"ב דיש חילוק לר"י דכשמברר דבריו בפירוש ס"ל י"ב וכן ראיתי בס' ט"א בחי חגיגה שתי' כן וממילא אזדא גם הקושי' הא' דגם לרבי י"ל חילוק זה דכשמברר דבריו ומתנה אית לי' ברירה. וא"כ לפי"ז ע"כ מיירי בשאמר שאני עתיד להפריש שמברר דבריו דאי הוי מיירי באמר סתם רביעית בתוכו יהי' קודש ל"ה מברר דבריו ותקשי קושיות הנ"ל אך עדיין קשה דהרי באמת אינו מובן קושי' התוס' שהקשו איך יאכל הכהן התרומה כיון דקודש מעורב בה הלא קיי"ל במנחות ר"פ המנחות והנסכים דעד שלא קדשו בכלי עדיין לא קדישי קדוה"ג אלא ק"ד ויש להם פדיון א"כ יוכל הכהן לאכול ע"י פדיי' וע"כ דקושי' התוס' הוא לר' אושעיא שם מנחות ק"א ע"א בלישנא קמא דס"ל טמאין נפדין טהורין אין נפדין וא"כ הא ר' אושעיא ס"ל בביצה ל"ח ע"א דאפי' במברר דבריו לעולם בדאוריי' אין ברירה ע"ש אמנם הדבר נכון לפמ"ש הפנ"י בביצה שם ובפ' כל הגט בשי' ר"א דקא' בדאוריי' א"ב ובדרבנן י"ב משום דספוקי מספקא לי' אי א"ב או י"ב ולכך בדאוריי' סד"א לחומרא וא"ב ובדרבנן סד"ר לקולא ואמרינן י"ב ולפי"ז יתיישב שפיר דהנה אם החבית הלז מחזיק מד"מ עשר רביעיות ואמר מקודם רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש ואח"כ הפריש ט' רביעיות לתרומה בכה"ג בודאי ל"מ דהא הרביעית הוא לנסכים וקיי"ל דאין מביאין נסכים מן הטבל וע"כ בשהפריש מקודם ט' רביעיות לתרומה ואח"כ א' רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש לנסכים א"כ בכה"ג מותר לשתות התרומה מכח ממ"נ דאי יש ברירה הרי הוברר שאלו הט' רביעיות הם תרומה ואי א"ב א"כ הוי הרביעית הלזה מדומע והא אמרי' בזבחים פ"ח ע"א דאין מביאין נסכים מן המדומע ופירש"י תרומה בחולין ואעפ"י שמותר לכהנים דבעי' מותר לכל ישראל שנא' ממשקה ישראל מן המותר לישראל ע"ש וא"כ הוא פסול לנסכים ולא חל שם קודש עלה כיון דכונתו הי'. רק אם יהי' כשר לנסכים וא"כ ממילא מותר לכהן לשתות התרומה כיון דליכא איסור קודש (ואף דהתוס' בזבחים שם מביאים בשם ר"ח דחולק על רש"י ז"ל הא הוא פי' משנה דחגיגה הנ"ל שלא הקדיש הרביעית רק יחדו לכך והתוס' דהכא דסברי דמיירי שהקדיש הרביעית י"ל דס"ל כשי' רש"י דהתם] אמנם עדיין קשה דהא כ' התוס' בסוגיין דגם לר' יוחנן אין ברירה אפי' במברר דבריו בפירוש מדס"ל בגיטין כ"ה אפי' אחרון אינו פוסל משום דא"ב אע"פ שמברר דבריו שאומר לאיזו שארצה אגרש אף דלר' יוחנן לא מטעם ס' אית לי' א"ב כמבואר במפרשים אמנם י"ל דלר"י איכא לשנויי דמיירי בשאמר לכשאפריש רביעית מהט' רביעיות יהי' הט' רביעיות תרומה והרביעית קודש ויהי' חלין כא' בשעת ההפרשה וא"כ בכה"ג א"צ לברירה דמתנה על שניהם כא' לכשיפרשו אמנם עדיין קשה דהא קיי"ל דבעי' שירי' ניכרין וא"כ אי נימא דבשעה שחלה התרומה חל נמי שם קודש על הרביעית ברגע א' א"כ ל"ה תרומה דכיון דהרביעית היא קודש אין שירי' ניכרין ע' פסחים ל"ג. אמנם י"ל דמיירי שמפריש ט' רביעיות הללו תרומה גם על חבית אחרת של חולין בכה"ג דמותר לתרום שלא מן המוקף כגון לצורך מצוה כמ"ש התוס' בכ"ד וא"כ הוי שירי' וניכרין כיון דהחבית האחרת שמיפטר ע"י תרומה זו הוי היתר והוי שירי' ניכרין אולם עדיין קשה דהא בעירובין ל"ז ע"ב הובאה שם המשנה דתרומות באמר תרומת הכרי הזה בתוכו דפליגי חכמים על ר"ש וס"ל דל"ה תרומה אע"ג דניכר מקצת שיריים דהיינו סביביו אפ"ה כיון דאינו ניכר כל השירים ל"מ לרבנן וא"כ ה"נ הא לא ניכר כל השירים ואין התרומה חלה. אך י"ל עפי"ד הש"ס יומא נ"ז ע"ב אר"פ אפי' למ"ד כוס א' עושה חבירו שיריים ה"מ היכי דאי בעי למיתב מצי יהיב אבל היכי דא"ב למיתב לא מצי יהיב לא ע"ש וא"כ הה"נ י"ל כיון דאיכא החבית של חולין שיחול עליו שם שירים מיקרי שירי' ניכרין ואף דבעי' שיהי' ניכר כל שירים לרבנן מ"מ י"ל כיון דאי בעי להפריש תרומה מהרביעית קודש א"י משום דאסור להביא תרומה לבית הפסול כיון דהכהן יהי' אסור לאוכלו ואף אי הי' אמרינן דחל שם קודש אטבל מ"מ אסור לעשותו תרומה משום דהכהן יאסר לאוכלו כדא' בב"ק קט"ו ע"ב ע"ש וא"כ כיון דא"ב להפריש ממנו תרומה א"י ל"ה עלה שם שירים והוי שפיר כל שירי' ניכרין אמנם עדיין קשה לפי"ד התוס' בכורות י"ב ע"ב ד"ה כיון דהיכי דלא מצי להפריש מגופה א"י להפריש גם ממק"א דהוי כמו מחיוב על פטור א"כ כיון דמגוף הרביעית א"א להפריש תרומה כנ"ל א"כ לא מיפטר ג"כ ע"י הפרשת הט' רביעיות דהוי מן חיוב על פטור והוי עדיין טבל ופסול לנסכים אולם כ"ז הוא ע"ד החידוד בעלמ' ובאמת הדבר נכון בפשיטות דאפשר לאוקמי כגון שאמר שעל הט' רביעיות יחול מקודם שם תרומה לאחר ההפרשה ואח"כ יחול שם קודש על הרביעית ולא אצטריך לברירה והתוס' שכ' ע"י ברירה היינו למ"ד בדאוריי' י"ב יש לאוקמי במילתא דפסיקא אבל מ"מ לר"י לא תקשי דאפשר לאוקמי כנ"ל:
עוד י"ל בביאור סיום דברי רש"י הנ"ל שנזהר בדבריו שפי' דכותים גרועים מע"ה ואף ת"ג אין מפרישין עפי"מ דלכאורה קשה מ"פ הש"ס הכא דר"מ אדר"מ דאמאי בעשה בהמה דופן לסוכה פוסל משום דחייש למיתה ובהלוקח יין מבין הכותים ל"ח לבקיעת הנוד נימא דלהכי חייש הכא לגבי מ"ע דסוכה שהיא מדאורי' משא"כ בהלוקח יין ל"ח לבקיעת הנוד משום דחיוב תרומה בלקוח אינו אלא מדרבנן דקיי"ל תבואת זרעך ולא לקוח אמנם הדבר נכון עפימ"ש המשנה למלך בפ"א מה' תרומות הי"א בשם מהרי"ט דלא פטור מה"ת לקוח אלא ממעשר ובשם התוס' בכורות י"א כ' דאף מתרומת מעשר פטור לקוח אבל בתרומה גדולה חייב מדאוריי' ע"ש ולפי"ז שפיר פירש"י ז"ל דכותים גרועים מע"ה דאפי' תרומה גדולה נמי לא מפרשי וא"כ איכא חששא דאורי' דבת"ג לא מיפטר לקוח ותלמודא דידן לא ס"ל כהירושלמי בפ"ב דמעשרות דשבת אינו קובע אלא מדרבנן אלא דנקבע מדאוריי' ע' ביצה ל"ה ע"א ובס' מחנה לוי בחי' שם והרמב"ם בפ"ב ממעשרות ה"ב כ' דמלקות ליכא אבל איסורא דאורי' איכא] וא"כ פריך שפיר דר"מ אדר"מ:
והנה התוס' בסוגיין בד"ה שני לוגין שאני עתיד להפריש כ' וז"ל בע"ש ביה"ש איירי כדקתני בתוספתא וקדש עליו היום כדקתני בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים בע"ש ושכח להפריש ולא ששכח עד שקדש היום דא"כ אפי' לקרות לו שם אסור כדמוכח בכ"ד דאין תקנה לטבל בשבת אלא באיסור כו' אלא ששכח עד ביה"ש איירי דאסור להפריש כדתנן בפ' ב"מ ס' חשיכה אין מעשרין את הודאי כו' (ודברי התוס' צ"ע דנראה מדבריהם דקדש היום ל"ה ביה"ש אלא ודאי חשיכה ובכמה מקומות מבואר היפוך זה ע' בספ"ק דביצה הי' יושב בביהמ"ד ותפילין בראשו וקדש עליו היום כו' וע' בברכות ב' ע"ב מאימתי מתחילין לקרות את שמע בערבין משעה שקדש היום בע"ש ופרש"י היינו ביה"ש ס' יום ס' לילה וגם התוס' ביומא הנ"ל ובכ"ד כ' דקדש עליו היום הוי ס' חשיכה] ולקרות שם כה"ג דאומר שאני עתיד להפריש מותר דכולי האי לא גזור ביה"ש אפי' בודאי כו' והקשו המפורשים לפי"מ דסוברין התוס' דהפרשה גמורה אסור אפי' בכה"ג בשבת ורק קריאת שם ביה"ש מותר אפי' בודאי א"כ איך שותה היין ומשייר כדי שיעור התרומה והמעשר דמסתימת דברי הש"ס משמע דלא משייר רק כדי שיעור ההפרשה והרי כ' הרא"ש בפ"ק דביצה דמה שאוכל ומשייר הוי בכלל א"מ תרומ"ע. והנלפענ"ד לבאר זה עפי"מ שאמרתי לבאר ד' רש"י ז"ל בחולין י"ד ע"א שכ' בהא דהלוקח יין מבית הכותים ר"י ור"י ור"ש אוסרין וז"ל אלמא לית לי' לר"י ברירה וחייש שמא תרומה שתה ותמהו המפורשים דמשמע דעכ"פ תרומה הוא לכ"ע ובאמת קא' בגמ' שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע אלמא דלהתנאים דאוסרים הוא טבל והנלפענ"ד עפי"מ דאי' במנחות ע"ח ע"ב בתודה ששחטה על שמנים חלות קא"ר זירא דאמר ליקדשי ארבעים מתוך שמנים קדשו וכ' התוס' שם ד"ה ליקדשי אפי' לר"י דל"ל ברירה מכל מקום הכא קדשי כל היכא דאיתנהו ע"ש הרי דהקדושה נתפסת כל היכי דאיתה אע"פ שאינו מבורר וא"כ ה"נ אפי' למ"ד א"ב עכ"פ שם תרומה חלה אע"פ שאינו מבורר וי"ל דזהו כונת התוס' בעירובין ל"ז ע"ב ד"ה אלא מעתה בשם מהר"י ע"ש ויש להסביר זה עפי"ד א"ז בנתה"מ סי' ס"א והפוסקים הביאו כן בשם תשו' הרשב"א ח"ג סי' פ"ב דהיכי דעצם הדבר יוכל לחול גם מכאן ולהבא כשאומר מעכשיו חל ג"כ למפרע וא"צ לברירה ולא תליא בברירה רק היכי דאנו מוכרחין לומר שיחול למפרע כגון בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דא"א לתפיסת הקידושין בשעה שרוצה האב דאז כבר כלה ביאתו וכדומה בזה שייך פלוגתא דברירה ע"ש וא"כ לענין חלות התרומה הא אפשר שתחול גם מכאן ולהבא אי ל"ב שירי' ניכרין ולכך ממילא חל ג"כ למפרע וטעם האוסרין דעכ"פ לזרים אסור דלענין זה אין ברירה שמא תרומה שתה ולכך פירש"י שפיר שמא תרומה שתה והא דקא' שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבל למפרע ג"כ א"ש דאי לא בא כלל לידי הפרשה ממילא הוא טבל למפרע ומה מאד תתיישב בזה המשנה דדמאי הובאה בתמורה ד' ע"א הי' לפניו שני כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונ' מעושרת וע' פירש"י שם מעשר שאני חייב להפריש מכלכלה זו תהא בכלכלה מזו שנוטל אני זו לזו כו' ראשונה מעושרת אע"ג דלא הפריש לאלתר וכדא' גבי חבית יין שאני עתיד להפריש כו' וכ"ש הכא דמיחל ואוכל מיד וקשה הא קיי"ל בדאוריי' אין ברירה ותקשי מסתם משנה הלזו ולהאמור נכון דכיון דבאמת התרומה קדשה כל היכי דאיתא ורק אם הוא בחבית א' חיישינן שמא תרומה שתה משא"כ בשני כלכלות הא ל"ח לזה ומהני לכ"ע:
והנה אמרתי לפרש דברי הש"ס ביצה ט' ע"א דקא' אבוה דשמואל גלגל עיסה מעיו"ט אין מפריש ממנה חלתה ביו"ט לימא פליגא שמואל אדאבוה דא' שמואל חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש א"ר מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים והתוס' שם נדחקו דכיון דשם חלה עלה מיחזי כמתקן. ולפענד"נ לולא דברי התוס' ז"ל עפי"מ דהרמב"ם ז"ל בפכ"ג מה' שבת מביא ב' טעמים בהא דא"מ תרומ"ע בשבת הא' משום מתקן והב' משום מקדיש והנה מצינו כמה פעמים דהיכי דא"צ להתיקון ל"ה מתקן ע' שבת קל"ט ע"ב תרגמה זעירי בין הגיתות שנו ופירש"י שכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהן הלכך אין כאן תיקון דבלא"ה משתתי ע"ש והכי מפורש בגמ' גופה שבת ק"ט ע"א וע' סוכה ל"ג ע"ב ל"צ דאית לי' הושענא אחריתי ובפרש"י שם וע' ביצה י"ח וכ"כ התוס' בחגיגה ח' ע"א ד"ה משום סקרתא לענין מעשר בהמה דכיון דאפשר למיכל קודם שיעשר ל"ה מתקן ולפי"ז ה"ק נהי דאיסור מתקן ליכא בחלת ח"ל כיון דאפשר בלא מעשה ההפרשה שיהי' אוכל והולך ואח"כ מפריש מ"מ הרי אם קרא עלי' שם אסורה לזרים א"כ הא מקדישה ואיכא איסור מקדיש. והנה הה"מ בפ"ד מה' יו"ט ה' ח"י כ' לענין הא דכלי שנטמא בו"ה מטבילין אותו ביו"ט דבטומאה דרבנן ל"ח מתקן והקשה ע"ד הרשב"א דאוסר להטביל ביו"ט כלי תשמיש הנקחין מן העכו"ם הצריכין טבילה דהא זה ל"ה ג"כ רק מדרבנן ול"ח מתקן ותי' דבשלמא בנטמא בו"ה הא אפי' קודם טבילה הי' הכלי ראוי להשתמש בו בטומאה לטמא ולמי שאינו אוכל חוליו בטהרה ומש"ה ל"ח הטבילה תיקון אבל כלים הנקחים מעכו"ם דקודם טבילה לא חזו כלל ודאי טבילתן מיחזי כמתקן כלי ואסור להטביל ביו"ט ע"ש ולפי"ז י"ל דהתוס' כאן יסברו דלקוח פטור מדאודיי' גם מתרומה גדולה כדס"ל באמת להטור והב"י ביו"ד סי' של"א (והא דפריך דר"מ אדר"מ י"ל דלא ס"ל להש"ס לחלק בזה בין דרבנן לדאוריי' כיון דעיקרו דאוריי' ע' תוס' בכורות י"א) וא"כ א"ש דשותה ומשייר אע"ג דהוי כהפרשה משום דלא איכפת לן טעמא דמיחזי כמתקן כיון דל"ה דרבנן וגם מעיקרא הי' ראוי לכהנים כיון דלכ"ע עכ"פ שם תרומה חלה ורק לגבי זרים אנו צריכין לבא לברירה אבל לא לענין חלות התרומה כנ"ל וא"כ הי' ראוי לכהן לשתותו ובכה"ג ל"ה. מתקן בדרבנן כנ"ל ואיסור מקדיש ג"כ ליכא כיון דכבר קרא שם מע"ש עם חשיכה וא"ש דברי התוס' ז"ל:
והנה בדברי התוס' מנחות שהבאתי למעלה שכ' דהיכי דהיתה התבואה של ישראל ומירחו עכו"ם ואח"כ קנאו ישראל לא מיפטר אלא מארעי הקשו התוס' שם מ"ש ממירוח הקדש דפטר לגמרי ותנן נמי בפ"ק דמס' פאה המקדיש והפודה חייב במעשר עד שימרח הגזבר ותי' דהתם משום פסידא דהקדש אוקמו' רבנן אדאורי' ע"ש ועפ"י דבריהם נראה לבאר דברי הש"ס ב"ב פ"א ע"ב גבי הא דקאר"מ באילן א' ספוקי מספקא לי' ורבנן בב' אילנות ספוקי מספקא להו ופריך וליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה ומשני דמקדיש להו והא בעי מיכלינהו דפריק להו ודילמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה ומעשר דמפריש להו בשלמא ת"ג יהיב לה לכהן כו' אלא מע"ר דלוי הוא למאן יהיב לי' דיהיב לי' לכהן כראב"ע והקשו התוס' שם דאכתי קשה לר"מ דא' באילן א' מביא ואינו קורא דלדידי' לא אפשר למימר כראב"ע דאיהו בהדיא פליג עלי' ביבמות פ"ו ונראה דהנה לכאורה יש להקשות ממשנה ערוכה במס' פאה פ"ד משנה ח' כי"ב המקדיש פירותיו כו' הקדישן עד שלא נגמרו וגמרו הגזבר ואח"כ פדאן פטורין שבשעת חובתן הי' פטורין ע"כ ולפי"ז הא בכורים חיילי במחובר לקרקע כדתנן בפ"ג דבכורים כיצד מפרישין בכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים וא"כ י"ל דאז מקדיש להו על הספק שאם אינן בכורים יהי' הקדש לצורך קרבנות וא"כ כשפריק להו אחר שהניחם לפני המזבח והניף אותם שוב א"ח בתרומ"ע כיון שנתמרחו ביד הגזבר ופטרן מירוח הקדש כנ"ל אמנם לדברי התוס' הנ"ל ניחא דבאמת הי' לנו לומר דבכה"ג היכי שהי' מקודם של הדיוט לא יפטר מקבע כמו במירוח הגוי ורק משום פסידא דהקדש אוקמו' רבנן אדאורייתא כד' התוס' הנ"ל והיינו דאם נימא דיתחייב הלוקח להפריש תרומ"ע לא יתן הפודה כ"כ דמים כיון שיודע שיהי' מחויב להפריש מזה תרומ"ע ויהי' עי"ז פסידא להקדש וא"כ התינח בהקדש דעלמא משא"כ הכא בבכורים הא ע"כ מוכרחים הבעלים לפדותן כדי לקיים מצות בכורים וא"כ לא יהי' פסידא להקדש דע"כ יפרוק אותן וא"כ שפיר אינו פוטר מירוח ההקדש רק מארעי ומעתה כ"ז ניחא לרבנן דר"מ במנחות שם דסברי מירוח גוי פוטר רק מדרבנן חייב אם היתה של ישראל ומירחה הגוי וקשה קושי' התוס' מ"ש ממירוח הקדש ועכצ"ל כנ"ל אכן לר"מ דס"ל במנחות שם במירוח גוי אינו פוטר ורק מירוח הקדש פוטר וי"ל שפיר לדידי' דמירוח הקדש פוטר לגמרי אף אם היתה מקודם של הדיוט והקדישה ומרחה הגזבר בלא טעם פסידא דהקדש וא"כ ממילא ל"ק קושי' התוס' הנ"ל לר"מ מא"ל דהא לר"מ ל"ק כלל קושי' הגמ' והא קמפקע להו מתרומ"ע דלר"מ באמת פטורין מתרומ"ע כנ"ל והא דקא' לקמן מכדי פסוקי בעלמא נינהו ליקרי ומשני דילמא אתי לאפקעינהו מתרומ"ע לא יתכן רק אליבא דרבנן ולר"מ ע"כ אנו צריכין לשינויא דרב אשי שם משום דמיחזי כשיקרא. אמנם הא קשיא לכאורה בש"ס ב"ב הנ"ל ממשנה דמע"ש הובאה בש"ס זבחים ע"ו ע"א אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שממעט באכילתה והביאו התוס' שם ד"ה אין בשם הקונטרס דממעט באכילתה דמעיקרא שריא לאונן והשתא אסירא דמעשר אסור לאונן וגם בעי חומה ותרומה ל"ב חומה וא"כ איך יפריש כאן תרומה הא בכורים ג"כ אסורים לאונן ובעו חומה וכיון דמיעוט אכילה הוי כמו שמביאה לבית הפסול ומבואר בב"ק קט"ו ע"ב דאסור להפריש תרומה בענין שמפסידה אמנם באמת ל"ק דהא ע"כ צריך לתקנינהו וא"א בע"א לכך מותר להפריש וכמבואר בגמ' זבחים שם דהיכא דל"ל תקנתא אחריתא מותר ע"ש ועוד דבאמת התם עיקר מיעוט אכילה הוא משום מעשר דמעיקרא הי' מותר לזרים והשתא אסורה לזרים כמ"ש התוס' שם וכמבואר מתוך המשנה דלשם:
והנה בש"ס עירובין בסוגי' הנ"ל רבא אמר שא"ה דבעינן ששירי' ניכרין א"ל אביי אלא מעתה הי' לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה ע"ז ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה ע"ז ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום וכ"ת ה"נ והתנן תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו ותרומ"מ זה בתוכו ר"ש אומר קרא השם והקשה רש"י ז"ל דה"ל למיפרך בהדיא מהא דתנן תרומה הכרי כו' ול"ל לומר אלא מעתה כו'. ונלפענ"ד לתרץ דמהמשנה לא הו"מ למיפרך מפי"מ דקיי"ל בכ"ד כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכמה פוסקים ס"ל דאפי' היכי שהדבר בעצם ראוי רק איסור שבת היא דרביע עלי' מיקרי ג"כ א"ר לבילה ע' בטו"ז א"ח סי' ל"ב ס"ק י"ט וע' בתשו' שא"ר סי' ו' וע' ב"ב קמ"ב ע"ב בפומבדיתא מתנו הכי אמר מר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מ"ט יכיר אמר רחמנא ופרשב"ם וז"ל וכיון דנולד בחייו אפי' לא ראהו אביו ולא הכירו מימיו הואיל וראוי להיכרא אין היכרא מעכבת בו כדר' זירא דכל הראוי לבילה כו' ולפי"ז י"ל דרבא דאמר דהטעם דמ"ד דאוסרין בהלוקח יין מבין הכותים לומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' משום דאין שירי' ניכרין היינו כיון דמבואר בתוספתא הנ"ל דמיירי בקידש עליו היום וא"י להפריש משום איסור שבת א"כ כיון דאינו ראוי להכיר השירים ההכרה מעכבת בו משא"כ בהמשנה דתרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו אף שאין השירים ניכרין עתה כיון שאפשר להפריש וראוי להכרה אין ההכרה מעכבת בו וא"כ לא הו"מ להקשות מהמשנה ולכך התחיל אביי לומר אלא מעתה הי' לפניו ב' רמונים של טבל כו' ה"נ דאין בדבריו כלום כלומר שמסתפק בדבר אם ס"ל דגם היכי דראוי להכרה ל"ה תרומה אם אין עתה שירי' נכרין כיון דגם במשנה דהלוקח יין הוא ראוי להכרה ורק מצד איסור שבת דרביע עלי' י"ל דהוי ראוי וכמו שהוא באמת דעת הב"ח הובא בט"ז הנ"ל וע"כ קא' ה"נ דגם בראוי להכרה ל"מ תקשי לי' מתניתין דתרומת הכרי הכרי כו':
והנה בתוס' שם ד"ה אלא מעתה כו' כתבו וז"ל וא"ת ולפרוך הכי נמי אי הוי טעמא משום דאין ברירה כו' ומהר"י מפרש דאי טעמא דר"ש משום דא"ב א"ש דודאי היתה א' מהן תרומה ומותר הכהן לאוכלו ואע"ג דא"ב דחד מינייהו ודאי תרומה אבל אטעמא דראשית פריך שפיר ה"נ דל"ה כלל תרומה ויהי' כהן אסור לאוכלו וכן בההיא דתרומת הכרי בתוכו קרא שם וכהן מצי אכיל לכל מה שבתוך הכרי אע"ג דא"ב ע"כ וקשה לפימ"ש הה"מ הובא במ"א ה' שבת סי' שכ"ג דהטעם דכלי שנטמא בו"ה מותר לטבול בשויו"ט וכלים הנקחין מעכו"ם אסור להטבילן ביו"ט דבשלמא ו"ה כיון שהוא רק דרבנן וגם מעיקרא הי' חזי להשתמש בו חולין למי שאינו אוכל חולין בטהרה לכך ל"ה מתקן משא"כ כלים הנקחין מעכו"ם אע"ג דגם הם רק מדרבנן מ"ע כיון דל"ה חזי מעיקרא לשום אדם אסור להטבילן בשויו"ט דהוי מתקן ולפי"ז הרי כ' הר"ן בפ' כל הגט דטעמא דבדאורי' א"ב משום דסד"א לחומרא והנה הרמב"ם סוף ה' כלאים ובפ"ט מה' ט"מ כ' דסד"א רק מדרבנן לחומרא וידוע מ"ש המהרי"ט בתשו' דתלי בפלוגתא אם בעי' באשם תלוי חתיכה מב' חתיכות או לא דלמ"ד דבעי' חתיכה מב"ח דוקא באיקבע איסורא מדאוריי' לחומרא ע' בכרו"פ בקונטרס בית הספק ולפי"ז הא מבואר בכריתות כ"ב ע"ב וכ"ג ע"א דר"ש בעי חתיכה מב' חתיכות ע"ש א"כ ע"כ ס"ל סד"א מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא וא"כ אמאי אוסר ר"ש בהלוקח יין מבין הכותים הא שפיר יוכל להפריש בשבת אם אמר מקודם ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' דהרי לפי"ד הר"י הנ"ל שם תרומה חל אף אי אין ברירה ורק שהזר אסור לשתותו כ"ז שלא הופרש מטעם א"ב וא"כ הא טעמא דא"ב הוא משום דסד"א לחומרא ולדידי' רק מדרבנן לחומרא וא"כ רק מדרבנן אסור הזר לשתותו וא"כ הא איסור דהגבהת תרומ"ע בשבת הוא משום מקדיש או משום מתקן וא"כ שפיר יוכל להפריש בשבת דמשום איסור מקדיש ליכא כיון דכבר חל עליו שם תרומה ואיסור מתקן נמי ליכא כיון דדמיא. לכלי שנטמא בו"ה דכיון שהוא מדרבנן ליכא איסור מתקן וה"נ הא חזי מקודם לכהנים לשתי' והיכי שאינו אסור מקודם לכ"ע ליכא איסור מתקן בדרבנן ולא עוד אלא אפי' לכהן יהי' מותר ליתנן לפי"מ דקא"ר יוסי בביצה י"ב ע"ב לא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות שמוליכין לא נחלקו אלא על התרומה שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין והכי ס"ל לר"ש התם ע' בצל"ח שם וא"כ גם לכהן מותר ליתן התרומה וצע"כ ואין פנאי כעת להאריך יותר:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |