הרי בשמים/א/קיב
|
< הקודם · הבא > |
לק"ק סטאווישטש מחוז קיעוו ארץ רוסיא.
בעזה"י יום ה' כ"א טבת תרמ"א לפ"ק סטריא.
- שלום וברכה וכט"ס לה"ה החריף המופלג ושנון. כש"מ מאיר מעהרזאהן נ"י:
אדמהו אכנהו ולא ידעתיו והנה הגיעני מכתבו ונעתרתי לבקשתו להשיב לו ע"ד חדו"ת מה שהקשה ע"ד הפרישה והב"ח בטיו"ד סי' רל"ד שתי' לקושי' הב"י במ"ש הטור שם אם אמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו כו' והקשה הב"י דאיפכא הול"ל קונם תשמיש כל העולם עלי דהא לשון קונם תשמישי כו' ל"מ כיון שמשועבדת לו ותי' הב"ח והפרישה דבלשון זה ג"כ חל בכולל דמיגו דחל על כל העולם חל נמי על הבעל והקשה מעלתו דהא התוס' בנדרים צ' ע"ש במשנה דנטולה אני מן היסורים הקשו האיך חל הנדר על כל העולם הא אין איסור נדר חל על איסור אשת איש ותי' דחל בכולל מיגו דחל על בעלה חל נמי על אחרים ולדברי הב"ח והפרישה הא אינו חל על בעלה כ"א מפאת שחל על אחרים וא"כ ליכא כולל הנה בקושיא זו כבר קדמו בספר ברוך טעם שער הכולל ע"ש שדחה דבריהם עי"ז והנלפענ"ד בישוב דבריהם ז"ל ע"ד הפלפול דהנה לדברי הטור ל"ק קושי' התוס' דאיך חל על אחרים דהא אין אחע"ה דהתוס' מקשין רק לשיטתם דס"ל בשבועות כ' ע"ב ד"ה דכי לא נדר דנדר אינו חל על האיסורין כגון שלא אוכל נבילות משא"כ הטור לשיטתי' דפוסק ביו"ד סי' רט"ו דנדר חל לקיים האיסור וכמו שהרגיש ג"כ מעלתו אמנם הקושי' הוא על התוס' דכתבו דעל אחרים חל מטעם כולל והרי משמעות המשנה הוא בשאמרה תשמישי על כל העולם וא"כ לגבי בעל ג"כ אינו חל רק מטעם כולל כיון דמשעבדה לי'. והנלפענד"ל דהנה התוס' בכתובות נ"ט ע"ב ד"ה קונמות קאמרת כו' כ' שם דהא דאמרי' דאלמוה לשעבודי' דבעל דלא יפקיע קונם שעבודו הוא דוקא היכי שלא נאסר רק על הבעל אבל היכי דנאסר לכל העולם אלים כהקדש ומפקיע מידי שעבוד ע"ש שמביאים ראי' מיבמות גבי אצטלא דפרסוה אמיתנא ולפי"ז ה"נ כיון שאסרה תשמישה על כל העולם דחל אפי' באמרה לשון קונם תשמישי על היהודים משום דקונם כה"ג מפקיע מידי שעבוד ובלא"ה ל"ק קושי' הב"י לכאורה אולם באמת עדיין יש לה מקום דהא אמרי' בפ"ב דנדרים דנדר תשמיש ל"ה רק מדרבנן כיון דהוי דבר שא"ב ממש וא"כ ל"ש לומר דקונם מפקיע מידי שעבוד דלא אתי נדר דרבנן ומפקיע מידי שעבוד עונה דאוריי' וכ"כ באמת במשנה למלך פי"ב מה"א הכ"ב בשם יש מ"ש [ושעפי"ז י"ל קושי' התוס' בכתובות ע' ע"א ר"פ המדיר שכ' וז"ל משמע מתוך פירושו שיש בלשון זה איסור הנאת תשמיש וקשה דפריך בגמ' וכיון דמשתעבד לה היכי מצי מדיר לה והתנן קונם שאני עושה לפיך כו' מגופא דמתניתין למיפרך דלא מצי אסר עלי' תשמיש משום דמשתעבד לה דאם הי' נאסר יוציא ויתן כתובה לב"ש בשתי שבתות ולב"ה בשבת אחת ולהאמור י"ל דמזה לא הו"מ למיפרך דיכילנא לומר דרק בתשמיש כיון דאינו חל הנדר רק מדרבנן לכך לא אתי נדר דרבנן ומפקיע שעבוד דאוריי' משא"כ במזונות שפיר הנדר דאוריי' ומפקיע מי"ש דאוריי' ולהכי פריך מקונם שאני עושה לפיך כו'] אמנם נלפענ"ד דהא דאמרינן דנדר של תשמיש אינו חל רק מדרבנן כיון דהוי שא"ב ממש היי"ד היכי שלא דררה רק מתשמיש בלבד אבל היכי דנכלל בנדר זה גם שאר דברים שחל הנדר עליהן מדאוריי' חל ג"כ על תשמיש מדאוריי' דומיא דמובא בש"ע ח"מ סי' ר"ג וסי' ר"ט ס"ד בהג"ה בשם המרדכי בהקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל מיגו דחל הקנין על הדבר שבא לעולם חל נמי על הדשלב"ל וכן לענין הקנה בק"ס קרקעות ומטלטלין ומעות בב"א י"א דאמרינן מיגו דחל הק"ס על הקרקעות והמטלטלין חל נמי על המעות ע"ש וע' בתשו' רמ"א סי' י"ח ובת"ה שהובא בב"י יו"ד סי' רנ"ח ובתשו' מהר"ם פדואה סי' נ' שנראה מדבריהם דגם בהקדש שייך פלוגתא זו וה"ה. בנדר וה"נ אמרינן מיגו דחל הנדר על שאר דברים שי"ב ממש מדאוריי' חל נמי על תשמיש מדאוריי'. וא"כ לפי"ז הא הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש בנדרים במשנה דנטולה אני מן היהודים פי' שאסרה הנאת עצמה על כל היהודים ויהי' מודרין הנאה ממנה וכ"ה בחבורו הגדול פי"ב מנדרים ה' ח' וכן באמת לשון נטולה אני מן היהודים אינו סובל שיהי' משמעותו רק הנאת תשמיש בלחוד וא"כ שפיר אמרינן מיגו דחל הנדר על שאר דברים מדאוריי' חל נמי על התשמיש מדאוריי' וא"כ לא קשיא דהא משעבדה לי' משום דאמרי' קונם מפקיע מידי שעבוד כיון שהוא נדר דאוריי' והוא על כל העולם והוי כהקדש שמפקיע מידי שעבוד כנ"ל וא"כ לא אצטריך לתי' הב"ח והפרישה הנ"ל דליהוי חל לגבי בעלה רק ע"י כולל ושפיר כ' התוס' דעל אחרים חל בכולל מיגו דחל על בעלה כו' משא"כ בלשון הטור שכ' דינו כשאמרה בפירוש קונם הנאת תשמישי כו' וא"כ בשלא אמרה רק הנאת תשמיש הא ל"ה רק נדר דרבנן ול"ש לומר דמפקיע מידי שעבוד ולכך הוכרחו הב"ח והפרישה לתרץ מטעם כולל מיגו דחל על אחרים חל נמי על בעלה:
ועל קוטב זה אמרתי לתרץ עוד הפעם הקושיא על הב"ח והפרישה הנ"ל בסגנון אחר ויתיישב נמי קושי' הגאון בעל אבני מלואים בתשו' סי' י"ב שהקשה ע"ד התוס' דנדרים הנ"ל לפי"מ דס"ל לר"ל בשבועות כ"ד ריש ע"א כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא מחמת עצמו א"כ לדידי' תיהדר קושי' התוס' לדוכתה הא אין אחע"א ואי מטעם כולל הא באיסור הבא מעצמו ל"א כולל ואי משום דכ' התוס' שם ד"ה באיסור הבא מעצמו דדוקא באיסור הבא מחמת עצמו ע"ע ל"א כולל אבל באיסור שהוא על כל העולם כגון מוקדשין אמרינן וא"כ בנטולה מן היהודים הוי איסור לכל העולם ואמרינן כולל ז"א לפימ"ש הב"י הנ"ל דע"כ מיירי שאמרה תשמיש כל העולם עלי דאל"ה אין הבעל צריך להפר דמשעבדה לי' וא"כ הוי איסור הבא מעצמו ע"ע ואינו חל אפי' בכולל לר"ל עכ"ק. ונלפענ"ד ליישב דברי הב"י ז"ל דהנה באמת צריך להבין הרי קיי"ל בידו"ד סי' רל"ד ובאה"ע סי' פ"א בקונם שאני עושה לפיך כר' יוחנן בן נורי דאמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור וא"כ ה"נ נוכל לומר דמיירי שפיר שאמרה תשמישי על היהודים ואי דא"כ אמאי הבעל צריך להפר חלקו הא משעבדה לי' הרי צריך להפר שמא יגרשנה. אולם הא באמת יש לחלק דבשלמא בקונם שאני עושה לפיך חל הנדר לאחר שתתגרש אע"ג דמי איכא מידי דמהשתא לא חייל ולקמי' חייל כדמסיק הש"ס בכתובות נ"ט ונדרים פ"ו דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ומהשתא לא חייל משום דאלמוה לשעבודי' דבעל וכ' הר"ן בנדרים שם דלפום ההוא שינויא ל"ק מא"מ כו' כיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוה רבנן לשיעבודי' וכי אלמוה הנ"מ דכל כמה דקיימא קמי' לא ליחול אבל נתגרשה כאלו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול ע"ש משא"כ הכא לענין תשמיש לא נוכל לומר יפר שמא יגרשנה דמא"מ דמהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל ואי כיון דמדינא ראוי לחול אלא דאלמוה לשעבודי' כסברת הר"ן ז"א דבאמרה תשמישי על העולם לגבי בעלה גם מדינא אינו ראוי לחול כמ"ש למעלה כיון דקונם תשמיש הוי דבר שא"ב ממש ואינו חל רק מדרבנן ונדר דרבנן אינו מפקיע מיד שיעבוד עונה דאוריי' וע"כ שפיר כ' הב"י ז"ל דע"כ מיירי שאמרה קונם תשמיש העולם עלי ולפי"ז התינח בדברי הטור שם משא"כ במשנה דנטולה אני מן היהודים הא כולל ג"כ שאר דברים וא"כ חל הנדר מאוריי' כנ"ל וא"כ מדינא מפקיע מידי שעבוד אלא דאלמוה לשעבודי' ודמיא שפיר לקונם שאני עושה לפיך דיפר שמא יגרשנה וא"כ ר"ל נוכל לומר דמוקי המשנה כריב"נ ואי דאכתי ל"ד לקונם שאני עושה לפיך דבשלמא התם ליכא למפרך מא"מ כו' כדא' הש"ס בכתובות ונדרים דדמי לאומר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תיקדש ואי כדדחי שם מי דמי התם בידו לפדותה הכא אין בידה לגרש עצמה ז"א דהא גם בקונם שאני עושה לפיך בידה לומר איני ניזונת ואיני עושה וכמ"ש באמת התוס' בכתובות נ"ט ע"א ד"ה הכא דלדידן יכול לשנויי הכי וא"כ בתשמיש הא ליכא סברא זו וא"כ אפשר דמודה ריב"נ דל"א יפר שמא יגרשנה משום מאמ כו' ז"א דהתינח לר"ה אמר רב דס"ל יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת וא"ע משא"כ אנן הא לר"ל קיימינן ור"ל הא פליג שם וס"ל דא"י לומר אנו"ע וא"כ ע"כ מוכרח לבא למסקנת רב אשי משום דמדינא קונמות מפקיעין עי"ש אלא דאלמוה לשעבודי' וכמו שהסביר הר"ן הנ"ל וא"כ גבי נטולה אני מן היהודים שפיר איכא למימר שאסרה הנאתה על היהודים ואפ"ה יפר הבעל חלקו שמא יגרשנה ול"ש מא"מ כו' כיון דמדינא חל גם מהשתא אלא דאלמוה לשעבודי' דלר"ל לשיטתי' ע"כ אנו מוכרחין לבא לתי' זה כנ"ל וא"כ שפיר ניחא המשנה גם אליבא דר"ל דחל על היהודים מטעם כולל ובאיסור הבא מעצמו על אחרים שפיר אית לי' כולל וכנ"ל וממילא אזדא ג"כ הקושיא על הב"ח והפרישה הנ"ל כיון דבהמשנה דנטולה אני מן היהודים איכא למימר שפיר שאסרה א"ע על היהודים ולא אצטריך לחול מטעם כולל רק דיפר שמא יגרשנה וכמובן:
ובהכי ניחא לן ליישב מה דקשה לכאורה בנדרים פ"א ע"ב אמר מר ושלא אשמש מיטתי יפר משום דברים שבינו לבינה ה"ד אי לימא דאמרה הנאת תשמישי עליך ל"ל הפרה הא משעבדה ליה אלא באומרת הנאת תשמישי עליך וכדר"כ כו' וקשה דהא ההוא דשלא אשמש מיטתי ע"כ לכ"ע קאמרה מדלא קא' ושלא אשמש לך מטתי כמו דקתני שלא אציע לך מטתך וכמו שדייק הט"ז ביו"ד סי' רל"ד ס"ק נ"ט ע"ש וא"כ היכי דקאסרה אכ"ע הא ל"א אלמוה לשעבודי' כמ"ש למעלה בשם התוס' כתובות וא"כ מ"פ ל"ל הפרה הא משעבדה לי' הרי קונמות מפקיעין מידי שעבוד משא"כ בסיפא דשלא אציע לך מטתך כיון דלא אסרה רק על בעלה א"צ להפר משום דאלמוה לשעבודי' אולם להאמור יהי' נכון דעד כאן לא כתבו התוס' דבאוסרת הנאתה אכ"ע לא אלמוה ומפקיע מידי שעבוד אלא היכי דאם היתה אוסרת על בעלה בלבד הוי חל מדינא משום דקונמות מפקיעין מידי שעבוד רק דאלמוה משום דאל"ה כל אשה תפקיע שעבוד בעלה ע"י קונם לכך באוסרת הנאתה על כל העולם דליכא למיחש להכי כיון דאיהי נמי מפסדת בהכי לא אלמוה משא"כ אי גם על בעלה בלחוד נמי לא הי' חל מדינא מאי אהני לן הא דאסרה אכ"ע דליפקע מידי שעבוד ולפי"ז ה"נ הא בנדרה הנאת תשמיש אילו היתה אוסרת על בעלה בלבד הא גם מדינא לא הי' מפקיע מידי שעבוד כיון דנדר תשמיש הוי דבר שא"ב ממש ואינו רק מדרבנן ולא אתי נדר דרבנן ומפקיע מידי חיוב עונה דאוריית' וא"כ גם באסרה אכ"ע לא תוכל להפקיע שעבודו ושפיר פריך הש"ס ל"ל הפרה הא משעבדה לי':
והנה בדברי הרמב"ם פי"ב מנדרים ה' ח' שהבאתי למעלה כ' וז"ל וכן אם אסרה הנאתה על אומה כולה כגון כל היהודים או ישמעאלים ה"ז יפר כו' וכ' הכ"מ יל"ד באוסרת עצמה על כל היהודים מאי איכפת לי' לבעל שלא יהנו היהודים ממנה כו' ועוי"ל באוסרת הנאתה על כל האומה לא ניחא לי' דמשיאתו ש"ר וכדא' פ' המדיר גבי נדרה שלא תשאל ושלא תשאיל ומש"ה יפר עכ"ל. ולכאורה קשה מש"ס נדרים פ"ד ע"א איתיבי' רבא לר"ל ובעל לאו בכלל בריות הוא והתנן ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות הוא נדרי ע"כ הן ויפר לה לעולם שא"ה דמוכחא מילתא דעל היתרא קאסרה נפשה ע"כ ולהכ"מ ע"פ הא הוי נדר בינו לבינה דמשיאתו ש"ר ועו"ק לדברי הרמב"ם ז"ל דמפרש נטולה אני מן היהודים קאי על שאר הנאות א"כ מאי משני שא"ה דמוכחא מילתא דעל היתרא' קאסרה נפשה ולכך ע"כ בעל ג"כ בכלל בריות הרי כיון דמיירי משאר הנאות לכ"ע ג"כ היתרא הוי ולמה אנו מוכרחין לומר דיהי' הבעל ג"כ בכלל הבריות. ונראה דהנה הר"ן גורס שם וא"א בעל לאו בכלל בריות הוא ל"ל הפרה דהא איהו ל"ה בכלל איסור. ולכאורה קשה לריב"נ דאמר יפר שמא יגרשנה א"כ ה"נ הא לכי יגרשה הדר יהי' הבעל בכלל בריות ויתסר וא"כ צריך להפר דכיון דחל על שאר היהודים מעילא גם עליו חל שמא יגרשנה ויהי' גם הוא בכלל שאר היהודים. [וביותר יש להקשות אפילו לת"ק דריב"נ דאמר התם א"צ להפר הרי מבואר בשטמ"ק כתובות נ"ט דפליגי הת"ק וריב"נ בפלוגתא דר"מ ורבנן אי יש מעילה בקונמות דריב"נ ס"ל אין מעילה בקונמות ולכך הוי דינו כקדוה"ג וחל על דשלב"ל היינו על אחר הגירושין אבל הת"ק ס"ל דיש מעילה בקונמות ונפקי לחולין ואינו חל על דשלב"ל ולכך א"צ להפר ע"ש. ולפי"ז הא כ' במשנה למלך פ"ד מה' מעילה ה' ט' דהא דיש מעילה בקונמות ה"ד באוסר פירותיו ע"ע או על חבירו הוי דינו כהקדש דהרי יכול להקדיש פירותיו ולכך איכא מעילה משא"כ באוסר פירות חבירו ע"ע אף דאסור ליהנות כהקדש אבל מעילה ליכא כיון שא"י להקדיש פירות חבירו ע"ש. ולפי זה הא כ' הב"ח והפרישה הנ"ל דהמשנה ע"כ מיירי דאמרה תשמיש כל העולם עלי א"כ הוי כאוסר פירות חבירו ע"ע דליכא מעילה א"כ גם הת"ק דריב"נ מודה דחל על אחר הגירושין כיון דבכה"ג אין מעילה ולא נפקי לחולין וא"כ גם אי ל"ה בעל בכלל בריות צריך להפר שמא יגרשנה אמנם הדבר נכון דהנה באמת הקשו התוס' הנ"ל האיך חל הנדר אכ"ע הא אין אחע"א ותי' דחל בכולל מיגו דחל על בעלה חל נמי על אחרים וא"כ לפי"ז י"ל דבס"ד הוי ס"ל לרבא בהמשנה דנטולה אני מן היהודים מיירי לענין תשמיש וע"כ פריך שפיר א' בעל לאו בכלל בריות הוא א"כ ליכא כולל ול"ל הפרה דכיון דאינו חל על שאר היהודים משום דאאחע"א וממילא אינו חל גם על בעלה אפי' לאחר גירושין ול"ל הפרה ומשני שא"ה דמוכחא מילתא דעל היתרא קאסרה נפשה רק משאר הנאות של היתר ולא מתשמיש דבתשמיש בלא"ה אסורה על כל העולם וכיון דאסרה שאר הנאות על כל היהודים הוי בינו ובינה דמשיאתו ש"ר ולכך יפר. ובדרך היותר פשוט נלפענ"ד לתרץ הקושי' הנ"ל על פירכת הש"ס דאי בעל לאו בכלל בריות ל"ל הפרה הרי צריך להפר שמא יגרשנה לריב"נ ונראה דהנה הר"ן וכן בשיטה מקובצת כתובות הקשו דאיך קאריב"נ יפר הרי לר' נתן בנדרים צ' ע"א אין הבעל מיפר אא"כ חל הנדר ותי' דהא באמת מדינא חייל מהשתא דקונמות מפקיעין עי"ש רק דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל וכי אלמוה היינו לזכותו אבל לא לחובתו שלא יוכל להפר ע"ש. ולפי"ז התינח התם משא"כ הכא אי נימא דבעל ל"ה בכלל בריות א"כ מדינא אינו חל בעוד שהוא אשתו וא"כ לא יוכל להפר לה קודם חלות הנדר וכן איכא למימר לפי"ד הר"ן בנדרים פ"ו ע"ב שהבאתי למעלה דלהכי ל"א לריב"נ למסקנא מא"מ דמהשתא לא חייל כו' משום דמדינא חל מהשתא כו' וא"כ אי בעל ל"ה בכלל בריות מדינא אינו חל מהשתא וא"כ שוב י"ל מי איכא מידי כו':
והנה בטו"ז סי' רל"ד ס"ק נ"ט הקשה ע"ד הב"ח והפרישה הנ"ל מש"ס נדרים פ"א ע"ב הנ"ל דפריך שלא אשמש מטתי יפר ה"ד אי לימא דאמרה הנאת תשמישי עליך ל"ל הפרה הא משעבדה לי' ולדבריהם מ"פ דהא משמע שאסרה תשמישה על כל העולם מדל"א שלא אשמש לך מטתי א"כ חל בכולל מיגו דחל על אחרים חל נמי על בעלה. ונלעפנ"ד ליישב בדרך נכון דהנה בשעה"מ פי"ב מנדרים מביא בשם ס' קול יעקב שנסתפק מי שהי' לפניו ב' בהמות ואמר הרי אלו עולות ונמצאת א' מהן בע"מ או טמאה מי אמרינן כיון דעל אותה בהמה לא חל הנדר אף על האחרת לא חל דהו"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו א"ד ע"כ ל"א נדר שהותר מקצתו כו' אלא כשחל הנדר מעיקרו ושוב הותר מקצתו ע"י פתח אבל אי מעיקרא אין מקום לחול על מקצתו כלל בכה"ג אפשר דקרינן בי' ככל היוצא מפיו יעשה [וע' בירושלמי שבועות פ"ה ה' ג' אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה ופת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר ע"ש הרי דאמרי' גם בכה"ג נדר שבטל מקצתו בטל כולו וע' בשו"ת הר"ן מש"ש גבי נשבע לשלם קרן וריבית דאף שעל הריבית אינו חל מ"מ על הקרן חל ויש לחלק] וכתב לדקדק ממ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לנדרים ט"ו ע"ב ד"ה וא"ר כהנה לענין אם אסרה הנאת תשמישה על כל העולם דאע"ג דאינו חל איסור' על הבעל אכ"ע חייל ודחה זה דהתם שאני דמדינא חייל נדרא כיון דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבוד דבעל אבל היכא דמדינא לא חל הנדר על מקצתו לא חל אכולו ע"ש והנה הבריית' הנ"ל ע"כ אתיא כת"ק דריב"נ דאמר בקונם שאני עושה לפיך א"צ להפר דאלו לריב"נ דאמר צריך להפר שמא יגרשנה א"כ אמאי קתני בסיפא שלא אציע לך מטתך כו' א"צ להפר היל"ל דיפר שמא יגרשה וא"כ הא כ' הר"ן בכתובות ר"פ המדיר וכן בשטמ"ק כתובות נ"ט דטעמא דת"ק דריב"נ משום דס"ל מדינא אין קונמות מפקיעין מי"ש ע"ש. וא"כ לפי"ז איך נוכל לומר דבשלא אשמש מטתי חל בכולל מיגו דחל אכ"ע כו' דהא לגבי הבעל אינו חל מדינא משום דלדידי' הא מדינא אין קונמות מפקיעין מידי שעבוד וא"כ הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו וממיל' אינו חל ג"כ על שאר היהודים וא"כ ליכא כולל. יותר לא ירשני הזמן להאריך דברי הדור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |