הרי בשמים/א/קי
|
< הקודם · הבא > |
לק' באלעחוב.
בעזהש"י יום ב' תענית אסתר תרל"ח לפ"ק סטריא.
- שלום רב לכבוד מח' יד"נ הרב הגדול חריף ושנון מופלג בתו"י כש"מ יוסף לנדא נ"י:
מכתבו הגיעני ואם אמנם טרדות עצומות כשטף מים רבים אלי יגיעו בכל זאת למען כבודו ולמען אהבתי אליו פניתי להשיב לו אך בקיצור נמרץ:
בדבר אשר העיר בבכורות נ"ח ע"א דקא' שם בהא דקתני דגורן דמעשר בהמה בפרוס החג הוא בכ"ט באלול ולא בא' בתשרי מפני שהוא יו"ט וא"א לעשר ביו"ט וקא' בגמ' הטעם משום סקרתא שצובעין העשירי והקשה כ"ת מדברי התוס' חגיגה ח' ע"א דקא' שם בגמ' דמש"ה אמרינן דשאר ימות הפסח אדם יוצא י"ח שלמי חגיגה במעשר בהמה חוץ אכילה ראשונה אבל ביו"ט לא נפיק משום דילמא אתי לעשורי ביו"ט וא"א לעשר ביו"ט משו' סקרת' וכ' התוס' שם וז"ל ול"ד להגבה' תרומ"ע דאסור משום מתקן דהכא לא מתקן הוא דבלא"ה שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו עכ"ל והתינח ביו"ט של פסח שהוא לאחר זמן הגורן ומותר לאכול בלי מעשר עד פרוס עצרת שפיר ל"ה מתקן משא"כ התם בבכורות שפיר קשה לימא דלכך אסור משום מתקן דהא התם קאי אי הי' פרוס החג בא' בתשרי א"כ בזמן הגורן הא הוו טבילן מדרבנן ושפיר הי' יכול לומר הטעם דאסור משום מתקן ואי דהא בפירי דטבילי האידנא מותר להפריש ביו"ט כדא' בביצה ל"ז ז"א דהתם בפירי דטבילי האידנא הא לא הי' יכול להפריש קודם שטבלו אבל הכא במעשר בהמה נהי דאינו מחויב לפני זמן הגורן אבל הי' יכול להפריש קודם ויועיל גם על זמן הגורן שלא יהי' טבולין וא"כ שפיר קשה דאמאי ל"ק הטעם משום מתקן עכ"ק:
הנה נלפענ"ד בישוב הקושי' הלזו דהנה באמת הקשו התוס' בבכורות נ"ט ע"א ובגיטין ובחולין דאמאי א"מ תרומ"ע ביו"ט הא תנן בשבת פ' נוטל מעלין את המדומע בא' ומאה ופריך והא מתקן ומשני ראב"ש הוא דא' נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי ל"ח מתקן כיון דאפשר במחשבה וה"נ אפשר במחשבה ותי' דשאני מדומע שכבר נתקן אבל תאלה תיקונו של טבל לא שרינן מטעם דאפשר במחשבה ונדחקו המפורשים בהבנת סברת התוס' הלזו ע' בס' טיב גיטין והנלפענ"ד בהסבר דבריהם דהנה הרמב"ם ז"ל בפכ"ג מה' שבת מביא ב' טעמים על הא דא"מ תרומ"ע בשבת הא' משום מתקן והב' משום מקדיש וא"כ לפי"ז עולה יפה חילוק התוס' דבשלמא גבי מדומע שנפלה סאה של תרומה לק' של חולין הרי השתא כשמעלהו אמרינן סאה שעלתה היא סאה שנפלה א"כ היא קדושה מכבר וליכא משום מקדיש רק משום מתקן לכן אמרי' שפיר בגמ' דכיון דשרי ע"י נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה להכי ל"ח תיקון כשמעלהו כדמצינו בכ"ד דהיכי דל"צ למעשה התיקון ל"ח תיקון ע' שבת קל"ט ע"ב תרגמא זעירי בין הגיתות שנו ופרש"י שכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהן הלכך אין כאן תיקון דבלא"ה משתרי ע"ש וע' סוכה ל"ג ע"ב ל"צ דאית לי' הושענא אחריתי ובפרש"י שם וע' ביצה י"ח ופירש"י שם משא"כ תחלת תיקונו של טבל אף דאפשר במחשבה ולא חשוב מתקן אבל איסור מקדיש איכא כנ"ל ולהכי שפיר אין מגביהין תרומ"ע ביו"ט וזהו נמי כונת הש"ס ביצה ט' ע"א דקא' אבוה דשמואל גלגל עיסה מעיו"ט אין מפריש ממנה חלתה ביו"ט לימא פליגא שמואל אדאבוה דאמר שמואל חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים והתוס' שם נדחקו דכיון דשם חלה עלי' מיחזי כמתקן ולהאמור נכון דהכי קא' נהי דאיסור מתקן ליכא כיון דאפשר בלא הפרשה שיהי' אוכל והולך ואח"כ מפריש וכיון דא"צ למעשה התיקון ל"ח מתקן עכ"ז הא אם קרא עלי' שם היא אסורה לזרים וא"כ הוא מקדישה ואיכא איסור מקדיש ומיושב לפי"ז ד' הרמב"ם בפ"ג מה' יו"ט ה"ח שפסק דהלש עיסה מעיו"ט אין מפריש ממנה חלתה ביו"ט והשיג עליו הראב"ד ז"ל דכיון דקיי"ל כשמואל דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אין כאן משום מתקן טבלים ביו"ט. ולדברינו א"ש דנהי דאיסור מתקן ליכא אבל עכ"פ איסו' מקדיש איכא ומעתה יתיישב שפיר קושי' מעלתו דהא ר"י בר"י ס"ל בבכורות נ"ט ע"א דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה א"כ ל"ה מתקן כמו במדומע כיון דאפשר בלא מעשה התיקון והכא ל"ש לומר דאיסור מקדיש איכא דהא כ' התוס' בחגיגה ובבכורות הנ"ל דבמעשר בהמה ליכא איסו' מקדיש דקדוש ועומד כיון דחייב מה"ת לקדשו וא"כ ל"ד להגבהת תרומ"ע וא"ש דקא' הטעם משום סקרתא כדי שיתיישב אפי' לריב"י והא דכ' התוס' בחגיגה דל"ה מתקן משום דמותר לאכול בלי מעשר קושטא דמילת' נקטו דשלא בזמן הגורן הא שרי למיכל בלא מעשר וע' בתוס' חולין ו' ע"ב ד"ה והתיר ר' כו' שכ' בשם ר"ת דלא שני נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אלא בדמאי ולא בטבל ודאי ע"ש ולפי דבריו אמרתי לבאר דברי התוס' ביומא נ"ה ע"ב ד"ה הלוקח יין כו' וז"ל עוד יש חילוק אחר בין דמאי לודאי דבדמאי קתני שאני עתיד להפריש למחר ובודאי קתני למחר לפי שבע"ש איירי כו' ואע"ג דדמאי נמי אין מפרישין אותו בשבת אלא בס' חשיכה כו' הנ"מ היכא דקרא שם מבע"י אבל ודאי אפי' קרא לו שם מע"ש אסור להפרישו בשבת ע"כ ואינו מובן החילוק בזה בין דמאי לודאי טבל דבדמאי היכא דקרא שם מבע"י מותר להפריש בשבת ובודאי טבל לא ולהנ"ל יובן שפיר דהא היכי דקרא שם ליכא טעמא דמקדיש רק הטעם דמתקן וא"כ הא היכי דאפשר בלי מעשה התיקון ליכא איסור מתקן וא"כ בדמאי כיון דשרי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר לכך מותר ג"כ להפריש משא"כ בודאי טבל הא לא שרי נותן עיניו בצד זה כו' לשי' ר"ת הנ"ל וא"כ גם כי קרא שם מבע"י אסור להפריש בשבת דאכתי איכא טעמא דמתקן:
ובעיקר קושי' התוס' הנ"ל שהקשו אמאי ל"ק הטעם משום דא"מ תרומ"ע ביו"ט י"ל עפי"ד התוס' פסחים ס"ט ע"א שהקשו על הא דקא' שם ר"א כי אגמרי' דהזאה שבות וא"ד את השבת הזאה דתרומה אגמרי' דתרומה גופה לא דחי' שבת והקשו דהפרשת תרומה נילף דתדחי שבת מכל הנהו ותי' משום דיכול לקיים מצות אכילת תרומה אחר השבת ע"ש. ולפי"ז הא שם קאי לענין שיצא בהמעשר ידי שלמי שמחה וא"כ בזה ל"ש תי' התוס' דאפשר למחר כיון דרוצה לצאת היום ידי שלמי שמחה וא"כ שפיר דוחה יו"ט כקושי' התוס' פסחים הנ"ל:
אמנם הא יש לתמוה בתוס' בכורות הנ"ל נ"ח ע"א שכ' לתרץ קושייתם ל"ל משום סקרתא תיפוק לי' משום דאין מקדישין ביו"ט דאיסור מקדיש אינו אלא מדרבנן והוי גזלג"ז אבל איסור צביעה הוא דאוריי' והוא תמוה דאיך שייך התם גזירה דהא קאי שם אהא דאין מעשרין בא' בתשרי שהוא יו"ט והאיך שייך התם גזירה ואין מקום לתי' זה אלא בתוס' חגיגה הנ"ל וכ"כ בתוס' שם להדי' ע"ש אם לא שנימא דכונתם בבכורות דלכך קא' הטעם משום סקרתא דהוא עדיף שהצביעה היא מלאכה דאוריי' משא"כ מקדיש אינו אלא דרבנן ועדיף לן לומר טעם מפני שהוא איסו' דאוריית' ונצטריך למחוק ולהוסיף איזו תיבות בתוס' שם. אולם עכ"פ קשי' לי דהרי כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' שבת הי"ג דשיעור מלאכת צביעה היא כדי לצבוע חוט שארכו ד' טפחים וע' בס' מים חיים מהפר"ח על הרמב"ם ה' שבת פ"ח שמתרץ ד' הרמב"ם שכ' החיוב בשוחט בשבת משום נטילת נשמה ולא כ' משום צובע כיון דלהטעם דצובע צריך שיצא דם כדי לצבוע ממנו חוט ממנו ד"ט ולהטעם דנ"נ במשהו חייב ע"ש [ולפי"ז הא כ' א"ז הח"צ בתשו' סי' פ"ו דהא דח"ש אסור מה"ת הוא רק באיסורי אכילה דאיכא קרא דכל חלב אבל בשאר איסורים אין ח"ש אסור רק מדרבנן דטעמ' דחזי לאצטרופי לחוד ל"מ ע"ש וע' בפנ"י בחי' ביצה ז' ובפמ"ג א"ה בפת"כ וכן בדגמ"ר סי' תמ"ב כ' ג"כ דבדבר שאינו אי' אכילה אין ח"ש אסור מה"ת וע' במנחות י"ב ע"ב במשנה לאכול כחצי זית ולהקטיר כח"ז כשר ולכאורה הא מאי דבפיגול בעינן כזית הוא משום דאיתקש אכילת מזבח לאכילת אדם והא קיי"ל ח"ש אסור מה"ת א"ו כיון דהאיסור אינו איסו' אכילה ל"א בי' ח"ש אסור מה"ת וע' בהגהת מ"ל פח"י מה' שבת ה"א. וא"כ גם כדקא' הטעם משום סקרתא אין בו איסור תורה דהא אפשר לצבוע העשירי בפחות מהשיעור כדי לצבוע חוט שארכו ד"ט ובאיסורים שאינם איסו' אכילה הא אין אסור ח"ש רק מדרבנן ואפשר דס"ל להתוס' כרש"י שבת ע"ד ע"א וההג"א ס"פ כלל גדול דגם במלאכות שבת ח"ש אסור מה"ת. אמנם בלא"ה י"ל דחשש סקרתא לאו משום צובע הוא אלא משום רושם דהיינו כותב וכן כ' בס' מרכבת המשנה על הרמב"ם ז"ל ובהכי אזדא מה שראיתי מקשין אמאי חיישינן משום סקרתא לפי"מ דס"ל לרב בשבת ע"ה דסוחט בשבת חייב משום צובע א"כ ליכא איסור כלל בצביעה ביו"ט מטעם מתוך שהותרה לצורך א"נ דהיינו שחיטה הותרה נמי שלא לצורך והמצוה דמ"ב הוי צורך קצת ולפי"ד דלאו משום צובע הוא רק משום רושם דהוא תולדה דכותב לק"מ. דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |