הרי בשמים/א/קט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א קט

סימן קט

בעזה"י יום א' ך"ה תשרי תרמ"ג לפ"ק סטריא.

רב ברכות. ושובע שמחות. לכבוד ש"ב ומח' יד"נ הרב האברך החריף ושנון המופלג הותיק מלא עתיק. בנש"ק כש"ת מו"ה מנשה אייכענשטיין נ"י חתן ש"ב הרב הגאון הצדיק המפורסם אבד"ק דזיקאב יצ"ו:

מעשה ידי אצבעותיך אשר כוננת אלי הגיעני בימים אשר אין לאדם בהם חפץ בפלפולים היותו מפשפש במעשיו וחשב עם קונהו. כי כל פועל אדם למענהו ית"ש וכעבור ימי הנוראים הקיפו עלי יחד טרדות החג ובאו ימי שביתה אשר מלאכה עצורה היא לנו והיום עברו לפני כבני מרון המון המכתבים אשר נקבצו באו בימים שלא ניתנו לחשבון ונתתי למכתבך משפט הבכורה. ותהי ראשית מלאכתי מלאכת סופרים לתת לך מענה למען חביבותך גבן אולם לא אבא בארוכה וישפוק לא לך הקיצור:

ראש דברך אמרת עם הספר לתרץ קושי' האחרונים בר"ה כ"ב ע"א במשנה אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זע"ז כו' א"ר יוסי מעשה בטובי' הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים או"ב ופסלו את עבדו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו. והקשו דהכהנים האיך הכשירו או"ב וכן הב"ד איך הכשירו אותו ואת עבדו הא קיי"ל נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה דע כי קושיא זו כבר הקשה בתוספת רי"ד ב"ב קי"ג ע"ב והוכיח מזה דאינו מבטל את העדות עד שיעיד הקרוב בב"ד ע"ש והנה העלית לתרץ עפימ"ש הרי"ף הובא ברא"ש פ"ק דמכות דבעינן שהכשר יכיר בקורבתו או בפסולו של הקא"פ וא"כ כיון דמעיקרא בשעת ראיית העדות לא ידעו אם בנו או עבדו פסול לעדות קידוש החודש עד שהורו הכהנים והב"ד וא"כ הוי כלא הכיר בקורבתו או בפסולו ובכה"ג ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה עכ"ד. הנה מלבד שזהו רק שיטת הרי"ף ז"ל והרא"ש והרמב"ם ז"ל ודעימייהו חולקים עליו בהא ע' בח"מ סוס"י ל"ו ב' דיעות בזה וע' במהרי"ט בחי' לקידושין מ"ג. גם הרי אף הרי"ף ז"ל לא כ' זה רק לרבי דס"ל במשנה מכות ו' ע"א דבעינן בקא"פ שיכוונו להעיד ובעינן שיצטרפו זע"ז אז אם לא הכיר בפסולו הרי לא נצטרף עמו משא"כ לר' יוסי שם דאפי' לא נתכוין להעיד ג"כ מבטל הקא"פ את העדות ול"ב שיצטרפו יחד ע' תוס' סנהדרין ט' ע"א בודאי ל"ב שיכיר הכשר בקורבתו או בפסולו וכן האריך בזה בתומים סי' ל"ו סק"ח דשי' הרי"ף ז"ל הוא רק לרבי ולא לר' יוסי ע"ש ומכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שכ' שהוכחת הרי"ף ז"ל הוא מהתוספתא דתניא רבי אומר אף בדיני ממונות והוא לא ידע שיש קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר ומזה הוכיח הרי"ף דבלא הכיר בקורבתו או בפסולו ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה ע"ש א"כ מבואר מזה שהוא רק לדברי רבי וא"כ במשנה דר"ה הא ר' יוסי קאמר לה לההיא מעשה והוא בשיטתו כדקא' בגמ' שם ר' יוסי ומעשה ואת אמרת הלכתא כר"ש א"כ לר' יוסי הא ל"ב הכיר והדרק"ל. והנה לכאורה עלה בדעתי לומר כיון דר' יוסי הא מחלק במשנה מכות שם דרק בד"נ אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטילה ופירש"י שם משום ושפטו העדה והצילו העדה אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר א"כ עדות החודש שוה ג"כ לד"מ דל"א בי' נמצא קא"פ עדותן בטלה. אך עדיין יש להתבונן דהנה על הכהנים שקיבלו או"ב ופסלו את עבדו י"ל דליכא קושיא דיבטל עדות העבד את כל העדות מטעם נמצא קא"פ עפימ"ש התומים בסי' ל"ו דאשה כיון שאינה ראוי' להעיד כלל אינה בגדר עד ואין עדותה מבטלת עדות הכשרים מדין נמצא קא"פ וא"ז הגאון בנתה"מ שם כ' דה"ה קטן ע"ש ולפי"ז הלא בב"ק פ"ח ע"א ילפינן שם דעבד פסול לעדות בק"ו מאשה א"כ כיון דאשה אינה פוסלת בצירופה עדות הכשרים ה"ה עבד ובמשנתינו אף דמיירי בעבד משוחרר מ"מ לפי"ד הטו"ז ביו"ד סי' א' סק"ב דעבד משוח צריך ריבויא כמו אשה בפרט בעדות החודש דגלי רחמנא דבעינן מיוחסים י"ל דאינו בגדר עד דבשלמא פסול מחמת עבירה הא אפשר שיהי' עד כשיעשה תשובה וכן קרוב אפשר שיהי' עד עם עד שאינו קרוב לו לגבי עדות זה הלכך אמרינן דעדותן בטילה כיון דהם בגדר עד משא"כ עבד אפי' משוחרר לגבי עדות קה"ח שא"א שיהי' כשר לעולם לעדות זה י"ל דלא חשיב בגדר עד ואינו פוסל עדות הכשרים בצירופו. וע"כ דהקושיא היא רק על הב"ד שקבלו את עבדו ופסלו את בנו נימא כיון דבנו פסול מצד קרוב יבטל את כל העדות משום נמצא קא"פ. והנה הפנ"י בחי' לר"ה כ"ה ע"ב בדיבור הגמ' שם ואימא ה"נ כו' העלה דהא דקריא רחמנא לעדות החודש משפט כדכתיב משפט לאלקי יעקב אי האי משפט הוא ד"נ או ד"מ תליא בפלוגתא דתנאי אי בעדות החודש פסול קרובים או לא דבאמת י"ל דאיתקש לד"מ מדחזינן דהוי בשלשה דאי לד"נ מדמית לה ליבעי כ"ג וזהו רק למ"ד דעדות החודש כשר בקרובים דדריש מה שנא' למשה ולאהרן החודש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם ואע"פ שהם אחים א"כ לענין דיינין שפיר הוי מצינן למימר דליבעי כ"ג אי איתא דאתקוש לד"נ וע"כ דלדידי' לד"מ מדמינן לה אבל למ"ד עדות החודש פסול בקרובים ודריש החודש הזה לכם עדות זו תהא מסורה בכם וקאי על הדיינין שמומחין יקבלו את העדות ויקדשו החודש א"כ ע"כ גלי קרא דלא בעינן כ"ג א"כ שפיר אמרינן דמשפט דעדות החודש הוא דאתקוש לד"נ ואי דליבעי כ"ג ז"א דלענין זה גלי קרא דל"ד לד"נ ול"ב כ"ג ע"ש וע' בתשו' בית אפרים חא"ח סי' י"ז שהביא כן מהירושלמי ע"ש ולפי"ז כיון דהב"ד פסלו את בנו וס"ל דעדות החודש פסול בקרובים א"כ ס"ל דמשפט החודש איתקש לד"נ א"כ שפיר אמרינן בי' נמצא קא"פ עדותן בטלה אפי' לר"י והדק"ל. והנה עפ"י האמור אמרתי לבאר דברי הש"ס כתובות כ"א ע"ב יתיב ר"א וקאמר לה להא שמעתא דעד נעשה דיין איתיבי' רב ספרא לר"א ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש החודש מקודש שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ואיס"ד דעד נעשה דיין ל"ל כולי האי ליתבו בדוכתייהו וליקדשי והקשה בחי' מהר"ם ברבי אמאי קמותיב רב ספרא מסיפא לותיב מרישא דמתניתין בר"ה שם דקתני ראוהו ב"ד בלבד יעמדו שנים ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש ופריך בגמ' ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיי' ומשני כגון שראוהו בלילה וכ' הרשב"ם ב"ב פ' יש נוחלין דלכך אם ראוהו בלילה לא מצי למיעבד דינא למחר על מה שראוהו בלילה משום דראיית לילה כיון דלא מצו למיעבד דינא נעשו עדים ואין עד נעשה דיין וא"כ ליפרוך מרישא אי עד נעשה דיין ל"ל עדות כלל דאף שראוהו בלילה ליקדשי למחר על ראיית לילה דהא עד נעשה דיין. ולהנ"ל י"ל דהנה התוס' בכתובות שם בד"ה הנח לעדות החודש דאוריי' כ' בטעמא דאין עד נעשה דיין מפרש רשב"ם משום דכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינין וי"מ משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינין עדות שאאילה"ז הוא שלא יקבלו הזמה על עצמן. והנה לכאורה מאי מקשה רב ספרא לר"א מקידוש החודש דילמא בעדות קה"ח שפיר אמרינן אין עד נעשה דיין משום דמשפט דכתיב גבי קידוש החודש הוא דאיתקש לד"נ ובד"נ בעינן עדות שאילה"ז משא"כ בד"מ דילמא ס"ל לר"א דד"מ א"צ דרישה וחקירה וממילא ל"ב עדות שאילה"ז ע' ש"ך ח"מ סי' ל"ג וכיון דל"ב עשאילה"ז לכך קא' שפיר דעד נעשה דיין. אמנם י"ל דהכי פריך דהרי בגמ' ר"ה שם פריך אמאי ה"נ נימא לא תהא שמיעה גדולה מראיי' וכ"ת ה"נ כגון שראוהו בלילה היינו הך ומשני סיפא אצטריך לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו דסד"א הואיל ותניא ד"מ בשלשה ואם הי' מומחה לרבים דן אפי' ביחיד ה"נ ניקדשי' ביחידי קמ"ל ואימא ה"נ אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו וקא"ל הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך וא"כ לפי"ז כיון דע"כ סיפא איצטריך לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו דנפקא לן מדא"ל הקב"ה למשה עד דאיכא אהרן בהדך דהו"א כיון דבד"מ מומחה דן יחידי ה"ה בקידוש החודש א"כ ע"כ ס"ל לההוא תנא דמשפט דכתיב בקידוש החודש איתקש לד"מ דאל"ה היכי הוי סלקא אדעתן דניקדשי' ביחידי וא"כ כיון דאתקש לד"מ א"כ ל"ב עשאילה"ז וע"כ דהטעם דאין עד נעשה דיין כפי' הרשב"ם מקרא דועמדו כנ"ל וא"כ שפיר פריך אר' אבא מקידוש החודש ולפי"ז אזדא ממילא קושי' המהר"ם ברבי הנ"ל דמרישא לא הו"מ לאקשויי דהו"א דהטעם דאין עד נעשה דיין בקה"ח משום דהוי עשאאילה"ז ומשפט דכתיב בקידוש החודש איתקש לד"נ ולא קשה כלל כנ"ל ולכך פריך דוקא מסיפא דמשם מוכח ע"כ דמשפט דכתיב בקה"ח איתקש לד"מ א"כ ע"כ הטעם כפירשב"ם ושפיר קשה פירכת רב ספרא:

נחזור לדידן דלפי"ד הפנ"י שבה הקושיא על מקומה דאיך קבלו הב"ד אותו ואת עבדו ופסלו את בנו תבטל העדות מטעם נמצא א' מהן קא"פ והנה לכאורה אמרתי ליישב דהנה יש להסביר מה שפירש"י במשנה מכות הנ"ל הטעם דבד"נ נמצא קא"פ עדותן בטילה משום ושפטו העדה והצילו העדה והוא משולל הבנה ולכאורה אפשר לומר עפימ"ש הפרישה בח"מ סי' ל"ח די"ל בטעמא דנמצא קא"פ עדותן בטילה עפי"ד רש"י ז"ל בסנהדרין ר"פ הי' בודקין דלכך באחד אומר א"י עדותן בטלה משום דקיי"ל אין עדים נעשין זוממין עד שיוזמו כולן וא"כ כיון דבהך שאומר א"י ליכא לקיומי מצות הזמה שוב הוי עדות שאאילה"ז ולכך ה"ה בנמצא קא"פ כיון דבהפסול ליכא לקיומי דין הזמה שוב הוי עשאאילה"ז עש"ה וא"כ י"ל דלכך מחלק ר"י בין ד"נ לד"מ דאיהו ס"ל דד"מ א"צ דו"ח ול"ב עשאילה"ז משא"כ בד"נ בעי עשאילה"ז משום ושפטו העדה והצילו העדה ולכך אמרינן בי' נמצא קא"פ עדותן בטלה וא"ש פירש"י ולפי"ז י"ל בעדות החודש ל"ב עדות שאילה"ז (דלא כהי"מ בתוס' כתובות הנ"ל) עפימ"ש התוס' ריש מכות דהיכי דל"ש דין הזמה ל"ב עשאילה"ז וא"כ בעדות החודש הא לא משכחת תורת הזמה כיון דהוי לעולם כאשר עשה וגם הא א"א לקיומי דין הזמה דאף במלקות א"א להתקיים דהא משום לא תענה אין לוקין אפי' למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו כיון דלא תענה ברעך עד שוא כתיב והכא לא העידו על שום אדם וגם משום והצדיקו את הצדיק וגו' א"א להלקותן דזה ל"ש אלא היכי דהרשיעו שום אדם והכא לא הרשיעו כלום בעדותן וא"כ כיון דא"א לקיים תורת הזמה ל"ב משאילה"ו וא"כ כיון דל"ב עשאילה"ז ממילא גם נמצא קא"פ איו מבטל את העדות:

והנה יש מקום להקשות לפי"ז בש"ס ב"ק ע"א ע"א בגנב וטבח בשבת ר"מ מחייב דו"ה ומוקי שם בגמ' בטובח ע"י אחר וקשה דהא באמת פריך בש"ס מכות הנ"ל הרוג ורובע יצילו ומשני יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר וא"כ קשה נימא דהשליח שטבח בשבת הא הוי רשע ופסול לעדות איהו יציל מטעם נמצא קא"פ והשליח ל"ה בכלל עושי דבר כיון דהגנב הא חייב בדו"ה והשליח הוא בגדר עד דשליח נעשה עד ואי דס"ל כר' יוסי דבד"מ ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה ז"א דלפי האמור דהטעם דבד"מ ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה משום דבממון ל"ב עשאילה"ז א"כ בקנס הא לכ"ע בעינן דרישה וחקירה ובעי' עשאילה"ז א"כ הא חיוב דו"ה הוי קנסא והיל"ל דלכ"ע נמצא קא"פ עדותן בטלה אמנם באמת אפי' אי נימא שלא כדברינו הנ"ל דנמצא קא"פ תלי' אי בעי' עשאילה"ז בכ"ז א"א לומר דר"מ יסבור כר' יוסי כיון דסתם מתניתין בשבועות ל"ה ע"א סוברת דגם בד"מ אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטלה לפי"ד התוס' שם ד"ה או שהי' כו' וסתם מתניתין הוא ר"מ א"כ סובר ר"מ כרבי דגם בד"מ אמרי' נמצא קא"פ עדותן בטלה וא"כ קשה כנ"ל. והנה לכאורה י"ל דמיירי כגון שהשוחט לא ראה את העדים והעדים לא ראו אותו בשעת שחיטה כגון שהי' שוחט בסכין ארוכה והי' הוא בחדר א' והבהמה בחדר אחר וכיון שלא ראו כא' אין עדותן מצטרפת לענין שיהי' בטל העדות אמנם עדיין קשה לפמ"ש הריטב"א בפ"ק דמכות בשם הראב"ד דבד"מ כיון דעדות מיוחדת כשרה אמרינן גם בעדות מיוחדת נמצא קא"פ עדותן בטלה וכ"כ הב"ח בסי' ל"ו א"כ הדרק"ל אמנם נלפענ"ד דהנה באמת צריך להבין סברת הראב"ד ז"ל היכי שייך לומר דד"מ יהי' חמור מד"נ דבד"נ לא יתבטל העדות ובד"מ יתבטל העדות וע"כ כיון דבד"מ כתיב קרא מיוחד שנים או שלשה עדים ומקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה אף שלשה כו' וכיון דבד"מ עדות מיוחדת מצטרפת ה"ה דמבטל משא"כ בד"נ כיון דאין עדות מיוחדת הוי כאלו המה עדים נפרדים ולא נצטרפו יחד ממילא אינו פוסל בשלמא אי לא הי' קרא מיוחד על ד"מ והוי ילפינן מד"מ הי' שייך למימר דיו לבא מן הדין להיות כנדון משא"כ השתא דאיכא תרי קראי אמרינן הא כי דיני' והא כי דיני' והנה בסנהדרין כ"ג פליגי שם ר"מ ורבנן דר"מ סבר צריך לברר ורבנן סברי א"צ לברר ע"ש וא"כ לכאורה היכי ילפינן בד"מ משנים או שלשה עדים מקיש שלשה לשנים כו' הרי אצטריך שלשה לענין דצריך לברר ולהביא כמה עדים שאמר ואפי' שלשה ואפי' מאה וע"כ משום דקיי"ל כרבנן דאמרי א"צ לברר א"כ לפי"ז לר"מ מנ"ל דבד"מ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה וע"כ דיליף ממשפט א' יהי' לכם דילפינן ד"מ מד"נ כמו שהקשו באמת בתוס' מכות שם וא"כ כיון דלר"מ ילפינן ד"מ מד"נ א"כ שפיר אמרינן כמו דבד"נ בשלא ראו כא' אינו מבטל הקא"פ כל העדות ה"ה בד"מ וא"כ משכחת שפיר בשלא ראו השוחט והעדים זא"ז ואינו מבטל את העדות ועוי"ל דהא דפריך הש"ס נרבע יציל הא הוא רק לר' יוסי דס"ל דל"ב כונה לבטל את העדות כנ"ל משא"כ לרבי דס"ל דרק בזמן שהתרו בהן ליכא קושיא א"כ י"ל דר"מ ס"ל בהא כרבי א"כ ל"ק בלא"ה דהא השוחט אינו מתכוין להעיד עכ"פ לד' הפרישה הנ"ל י"ל דל"ק ממשנה דר"ה הנ"ל די"ל דכיון דבקה"ח ל"ב עשאילה"ז ממילא ל"א ג"כ נמצא קא"פ עדותן בטלה כאמור אמנם באמת טעם הפרישה הנ"ל דנמצא א' מהן קא"פ הוא משום עשאאילה"ז א"א לומר רק לפירש"י במכות שם דר"ע לא פליג אדר"ש בזה דבעינן בעדים זוממין שיוזמו כולם אולם לפי"ד התוס' בסנהדרין ט' ע"א שכ' דר"ע חולק אר"ש בזה וס"ל דל"ב שיוזמו כולן א"א לומר כטעם הפרישה. לכן נראה ליישב גם לד' התוס' דהנה התוס' במכות שם כתבו שם הטעם של ר' יוסי דמחלק בין ד"נ לד"מ דהוא משום דבד"מ ל"ש להקיש ג' לב' כיון דגם בב' לא נתבטל העדות לגמרי כיון שעכ"פ מועיל לשבועה וכ' המפורשים דלאו דוקא משום דמועיל לשבועה דא"כ בדברים שאין נשבעין עליהן מאי איכא למימר אלא הכונה דדוקא בד"נ דבעינן שיראו שניהם כאחד ועדות מיוחדת פסול א"כ בב' עדים אם א' מהן פסול שוב אין שום תועלת בעדות העד הכשר כיון שא"א לו להצטרף עם אחר דעדות מיוחדת פסול בד"נ משא"כ בד"מ דכשר עדות מיוחדת א"כ עדיין יש תועלת בעדות העד הכשר להצטרף עם אחר ולא נתבטל לגמרי א"כ ל"ש להקיש ג' לב' שגם בב' לא נתבטל לגמרי ולכך ס"ל לר"י דבד"מ תתקיים העדות בשאר וא"כ לפי"ז הא בעדות קידוש החודש ג"כ לא נתבטל לגמרי דל"ב שיראו הלבנה במקום א' א"כ ל"ש להקיש ג' לב' ול"א נמצא קא"פ עדותן בטלה. עוי"ל דהנה כבר ביארנו דע"כ הקושיא הנ"ל אינה סובבת רק על הא דהב"ד הכשירו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו הא נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה. והנה לכאורה יש להבין מקרא קודש שנאמר למשה ולאהרן באמ"צ בחודש הזה לכם למה כלל במאמר זה שניהם היל"ל למשה החודש הזה לך בשלמא למאן דמכשיר קרובים בעדות החודש הא קא' בגמ' דבא הכתוב להכשיר קרובים שפיר נאמר לשניהם בכדי להודיענו דכשר בקרובים אלא למאן דפוסל קרובים וס"ל דקאי אדיינין ובא הכתוב לומר החודש הזה לכם תהי' מסורה לכם היינו לראש הדור א"כ היל"ל החודש הזה לך והיינו ג"כ יודעין זה דמסורה לראש הדור ועכצ"ל מפימ"ש בכנה"ג סי' ז' וסי' ל"ו בשם תשו' מהרש"ך דכי היכי דבעדים נמצא א' מהן קא"פ כל העדות בטלה ה"ה בדיינים אם נמצא א' מהן קא"פ בטל כל הוועד ע"ש וע' בהגהת משנה למלך פט"ז מה' עדות ולפי"ז ולפי"ז י"ל דהקרא משמיענו דנמצא קא"פ אינו מבטל ולכך צירף הקב"ה אהרן עם משה ללמדנו דבקידוש החודש אינו מבטל פסול את הכשר וה"ה דבעדים אינו מבטל הקא"פ את עדות הכשרים וא"כ לפי"ז מיושב ע"נ קושי' התוס' רי"ד הנ"ל כיון דהקושיא ע"כ קאי על הב"ד שקבלו או"ע ופסלו את בנו א"כ ס"ל דקרובים פסולין ולמ"ד זה ע"כ מוכח דקא"פ אינו מבטל את העדות כאמור:

עוד הנה מקום אתי ליישב קושי' התוספת רי"ד דהנה הפנ"י ספ"ק דר"ה הקשה אמאי פסלינן קרוב בד"מ מדכתיב משפט אחד יהי' לכם ואמאי לא ילפינן מקידוש החודש דכשרין דהא אקרי נמי משפט ונדחק לתרץ ולפענד"נ דהנה הרמב"ם בה' קידוש החודש כתב דהב"ד מחשבין כדרך שהאצטגנינן מחשבין ואם נראה להם בחשבון שא"א שתראה הלבנה ביום ל' אעפ"י שהעידו העדים אין סומכין עליהם רק שאם עפ"י החשבון הוא ביום ל' מהני ג"כ סהדותייהו דעדים והוא משום דקיי"ל דמצוה לקדש החודש על הראיי' ע' ר"ה כ' ולכך בעי עידי ראי' כמו שדרשו שם החודש הזה לכם כזה ראה וקדש ובמפרש שם כ' דלעולם אין אנו סומכין אלא על שניהם כאחד החשבון וגם עידי ראי' ע"ש. וע' ברמב"ן בספר המצות מצוה קנ"ג כ' שם דאין קידוש ב"ד מעכב אלא הוא מצוה והראי' דראב"ש סובר דאין מקדשין כלל אלא הב"ד עושים החשבון והסכמתם אם זה יום ר"ח או יום מחר ובפנ"י בר"ה כי ביאר יותר וכ' דכיון שידעו ב"ד עפ"י חשבון שראוי לקדש עפ"י ראי' לא מעכבי עידי ראי' דידיעה הוי כראי' בכ"מ וקרינן בי' כזה ראה וקדש והעידי ראי' הוא רק למצוה מן המובחר ע"ש [ויל"ע דא"כ לפי"ז איך מחללינן שבתא עלייהו לפי"ד הש"ס מנחות ע"ב ע"א ואיס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת ופי' בתוס' שם דכיון דדיעבד כשר ל"ד שבת וא"כ ה"נ כיון דדיעבד כשר בלא עידי ראי' אמאי אמרינן התם דמחללין שבת עלייהו ויש ליישב] וא"כ לפי"ז י"ל דליכא ראי' מעדות החודש דכשר בקרובים לד"מ כיון דבעדות החודש הא כבר יודעין הב"ד בחשבון שכן הוא והעדות אינו רק לגילוי מילתא בעלמא ויש לדמות להא שנסתפק הרא"ה בכתובות כ"ח הובא בקצוה"ח סי' ל' סק"א ול"ה סק"ג בעדים שהעידו בב"ד ונחקרה עדותן אם נאמנים קרובים להעיד עליהם כך וכך העידו פו"פ בב"ד פ' דכיון דהוא רק גלוי מילתא אפשר דכשר בקרובים [וע' בהג"א ספ"ב דכתובות שנסתפק דכיון דקיום שטרות דרבנן י"ל דכשר בקרובים אולם בתוס' כתובות צ"ב ע"ב ד"ה דינא הוא מבואר דעידי קיום פסולין בקרובים ע"ש] וא"כ ה"נ בקה"ח ל"ה אלא גילוי מילתא בעלמא כנ"ל ואפשר לומר דכשר בקרובים וליכא למילף ד"מ מיכי' דבעי' עדות גמורה והנה בתוס' סוטה ל"א ע"ב ד"ה הא כתבו בשם הירושלמי דבעידי טומאה ל"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפני שרגלים לדבר ע"ש וא"כ מכ"ש בקה"ח כיון שכבר נודע לב"ד בחשבון אין לך רגל"ד גדול מזה ול"א עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וה"ה דל"א נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה:

ובדרך אגב ראיתי בספר נזיר השם מש"ב הגאון הקדוש ר' שמעלקא מניקלשפורג זצוקללה"ה בחי' אה"ע סי' מ"ב שהקשה ל"ל ההיקש שלשה לשנים דנמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה תיפוק לי' דהא כתיב אל תשת ידך עם רשע וזהו אזהרה לכשר שלא יצטרף עם הפסול וא"כ אם א' מהם פסול להפוסקים דבעי' נצטרפו להעיד הא כולן פסולים שעברו על לאו דאל תשת ידך עם רשע ולפי המבואר ברמ"א סי' ל"ד ס"ה דמי שבאו עדים שעבר על שבועתו א"י לומר שוגג או אנוס הייתי א"כ כל העדים בלא"ה פסולים והוכיח מכח זה דנאמנים העדים לומר לא ידענו מפסולים ושוגגים היינו וכ' דזהו טעם הרי"ף שכ' דעדים החתומים על השטר ונמצא א' מהן קא"פ אם לא ידעו העדים בפסולו חוזרים ומעידים הכשרים בע"פ ואם ידעו א"י להעיד בע"פ והוא מטעם דאם ידעו הרי נפסלו שעברו על לאו דאל תשת ידך עם רשע וגו' עכ"ד. והנה באמת בגמ' שבועות ל' מייתי דבר זה דאסור להצטרף להעיד עם רשע מקרא דמדבר שקר תרחק ולפי"ז לא נפסל כיון דהוא רק עשה וע' בנתה"מ סי' ל"ד סק"א שכ' דאם ביטל מ"ע מוכח מכמה דוכתי דאין נפסל לעדות אך ברמב"ם פ"י מה' עדות וכן בש"ע ת"מ סי' ל"ד מייתי מקרא דאל תשת ידך עם רשע וגו' וא"כ כיון דקיי"ל ספ"ק דעירובין דלוקין על לאו שבאל א"כ ה"נ איכא חיוב מלקות ואף דלאו שאב"מ הוא מ"מ למ"ד עקימת שפתיו הוי מעשה הוי לאו שיב"מ ועוד דהא רשע דחמס פסול אף שאין בו מלקות והכא הא התורה קראו עד חמס וכמ"ש הסמ"ע שם ברס"י ל"ד הטעם מפני שזה הרשע הוא כאלו אינו שפסול לעדות והדיינים א"י מרשעו ונמצא שעפ"י הכשר לבדו נגמר הדין ויהי' זה הכשר עד חמס שהוא גורם שהדיינים יפסקו עפ"י ע"א כמו שפוסקין עפ"י ב' עדים ע"ש א"כ שפיר יש מקום להקשות כנ"ל אולם תם אני ולא אדע מאי קושיא היא זו דל"ל להקיש ג' לשנים הרי שפיר אצטריך לענין קרוב או פסול שלא מחמת עבירה דליכא לאו דאל תשת ידך וגו' וגם בלא"ה איני רואה קושיא בזה דהרי הש"ך שם בסי' ל"ד סק"ג תמה באמת על דין זה שהוא רחוק מסברא שאע"ג שיודע שהענין אמת לא יעיד בשביל שהשני פסול וכ' וז"ל ויש לקרב הדין אל הסברא דכיון דקיי"ל דשלשה עדים שהעידו ונמצא א' מהן קא"פ בטלה כל העדות כולה ואף שנשארו ב' עדים כשרים מ"מ גזה"כ הוא כשיש ע"א פסול בטלה כל העדות א"כ ה"נ אעפ"י שהענין אמת גזה"כ הוא דכיון שיש ע"א פסול כל העדות בטלה ואסור להעיד עמו עכ"ד וא"כ לא ידענו דין זה דאסור להעיד עם פסול רק אחר שידענו מההיקש ג' לב' דנמצא א' קא"פ בטל כל העדות משא"כ אי ל"ה ידעינן זה למה לא יצטרף עם הפסול כקושי' הש"ך הנ"ל:

וע"ד הפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בסוכה ס"ג שכ' וז"ל ערלה ותרומה טומאה הם מכלל הדברים הטעונים שריפה כמו שנתבאר בזרעים ולפיכך הוא פסול למאמר הש"י פרי דאלו אינם ראוים לאכילה בשום פנים עכ"ל ותמה הכפו"ת עליו בתרתי א' בגמ' ל"ה ע"א פליגי באתרוג של ערלה ה"א לפי שא"ב היתר אכילה וח"א לפי שא"ב דין ממון ופירש"י וח"א לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו. והרמב"ם ז"ל פתח בהטעם שטעונים שריפה וכתותי ע"ש ומסיים משום שא"ר לאכילה ול"ה לכם ב' דאמאי שינה הרמב"ם ז"ל את הטעם דלכם ונקט הטעם דלא מיקרי פרי. הנה כבר הארכתי בחי' בישוב דברי הרמב"ם בכמה אנפין וכעת אביא אומר הבא מן החדש בעזה"י:

והנה קושיא הראשונה אפשר ליישב בפשיטות דהנה התוס' בסוגיין ד"ה לפי נסתפקו אי ערלה בעי מדאוריית' שריפה דילפי' מכלאי הכרם דכתיב בה פן תקדש ודרשינן פן תוקד אש או הוי רק מדרבנן [וע' שבת כ"ה ע"א בתד"ה כך שנסתפקו שם ג"כ אי תרו"ט בשריפה רק מדרבנן משום דדמיא לקודש או מדאוריית' משום דאקרי קודש] והנה ביבמות ק"ג ע"ב פריך שם הש"ס גבי בגד מנוגע מטלית שיש בה שלש על שלש כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתו והא כיון דלשריפה קאי כתותי מ"ש ואין כאן גע"ג ומשני שא"ה דאמר קרא ושרף את הבגד אפי' בשעת שריפה קרוי בגד וא"כ לפי זה לכאורה צריך להבין האיך אמרינן באתרוג של ערלה דכיון דבעי שריפה ל"ה פרי הרי מצינו בקרא וערלתם ערלתו את פריו הרי שהתורה קראתו פרי אפי' בשעת ערלה ודמיא שפיר להא דא' בש"ס יבמות הנ"ל גבי בגד מנוגע דל"א כמ"ש כיון דאפי' בשעת שריפה קרוי בגד אמנם התינח אי מדאוריית' בעי שריפה שפיר הוי ראי' מדקראה התורה פרי אבל אי נימא דהא דערלה טעונה שריפה אינו רק מדרבנן א"כ אין ראי' ממה שקראה התורה פרי כיון דמה"ת ל"ב שריפה ונוכל לומר דלאחר שאמרו חכמים דטעונה שריפה באמת ל"ה פרי [ואפי' היכי דל"ה רק מדרבנן בשריפה שייך כתותי מ"ש מדא' בתרו"ט כמ"ש אף דלחד תי' בתוס' שבת הנ"ל ל"ה רק מדרבנן] וא"כ יש לומר דלהרמב"ם ז"ל נמי הי' ספק אי מה"ת טעון שריפה או לא כמו שהתוס' מסתפקים וז"ש הרמב"ם ז"ל דממ"נ אי ל"ב שריפה רק מדרבנן הוא פסול למאמר הש"י פרי ואי בעי מדאוריית' שריפה א"כ נוכל לומר דיוצא מטעם שהתורה קראתו פרי כנ"ל עז"א דעכ"פ הא א"ר לאכילה בשום פנים. אמנם הא אכתי אינו מובן מה שחידש הרמב"ם ז"ל הטעם דלא מיקרי פרי ול"א מטעם כמ"ש או משום לכם כמ"ש רש"י ותוס' ונלפענ"ד ליישב ע"ד הפלפול דהנה בתשו' הרשב"א הובא בשעה"מ פ"ט מה' חו"מ הקשה אמאי אתרוג של תרו"ט פסול נימא הואיל א"ב מיתשל עלה והוי לכם כמו דאמרי' בדמאי הואיל א"ב מפקיר לנכסי' כו' ותי' דאי נימא מיתשל עלה הוי טבל וא"י באתרוג של טבל משום דא"ב היתר אכילה ויי דיפריש עלה ממק"א הא אין מגביהין תרומ"ע ביו"ט ע"ש אמנם אכתי קשה דהרי עכ"פ יוכל להיות לאתרוג זה היתר אכילה ואף שיהי' באיסור מ"מ הרי השאלה ביו"ט ג"כ הוא באיסור לפי"ד המהרש"א בעירובין ל' דרק לצורך שבת נשאלין ולא לצורך מצוה אחרת ע"ש וכן בדמאי דאמרי' הואיל א"ב מפקיר לנכסי' כו' והרי לכמה פוסקים אסור נמי להפקיר ביו"ט וע"כ דאף שהוא באיסור מ"מ יוכל להיות היתר לאתרוג זה והוי לכם וא"כ ה"ה לענין ההפרשה ביו"ט:

אמנם נלפענ"ד דהנה באמת הקשה רש"י ז"ל בביצה ל"א ע"ב אמאי אמרי' טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן וכן המעשר בשבת בשוגג יאכל נימא מיגו דאתקצי לביה"ש אתקצי לכולי יומא ותי' דבמוקצה מחמת אי' דרבנן ל"א מיגו דאתקצי כו' ע"ש בתוס' וע' בתוס' שבת מ"ג ומ"ש הרמב"ן במלחמות שם. ולפי זה הא הטעם דבמוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א מיגו דאתקצאי כו' מבואר במפורשים דהוא מטעם כל דבר שהוא משום שבות ל"ג עליו ביה"ש וא"כ הא נודע מ"ש הרע"ב בעירובין במשנה דנתנו למגדל כו' דעל ב' שבותים גזרו בין השמשות ע"ש וא"כ ה"נ איכא שבות דשאלה ושבות דהפרשה וגזרו אף ביה"ש וא"כ שייך שפיר מיגו דאתקצאי לביה"ש כו' ויהי' לאחר ההפרשה איסור מוקצה עלה והנה אמרינן בפסחים ל"ב בהפריש תרומת חמץ ד"ה אינה קדושה דבעינן ראשית שיהי' שירי' ניכרין והיכי דאף לאחר ההפרשה אסור באכילה ל"ה שירי' ניכרין ע"ש ומשמע דאף אם לאחר זמן יהי' שירי' ניכרין דהא לר"ש חמץ לאח"ז מותר מה"ת באכילה אפ"ה כיון דבשעת ההפרשה אין שירי' ניכרין ל"ה ההפרשה וכ"מ מש"ס עירובין ל"ז ע"ב ע"ש ולפי זה ה"נ אפי' אי יפריש עלה ממק"א הרי יהי' האתרוג אסור באכילה מטעם מיגו דאתקצאי כו' כנ"ל א"כ ל"ה שירי' ניכרין וא"כ לא יועיל ההפרשה וא"כ לא יוכל להיות להאתרוג הלז היתר אכילה ולכך א"י באתרוג של תרו"ט אמנם עדיין קשה דהא שפיר יהי' שירי' ניכרין לאחר ההפרשה כיון דקודם ההפרשה הי' אסור משום טבל מדאוריית' ולאחר ההפרשה לא יהי' אסור רק משום מוקצה דרבנן ומשום איסור מוקצה ל"ש לומר לפי שא"ב היתר אכילה כיון דמבואר בפסחים מ"ח ע"א דבמוקצה דרבה הוי איסור ד"א גרם לו ולא איסור גופו ע"ש ובלא"ה כ' בשו"ת שיבת ציון סי' ט"ז להוכיח דאתרוג שאסור משום מוקצה לא מיקרי א"ב היתר אכילה שיפסול משום לכם דכיון שעתיד להיות לו היתר אכילה מיקרי לכם ע"ש] אולם באמת הדבר נכון דהא עיקר תרומת פירות אינו רק מדרבנן ול"ה רק טבל דרבנן א"כ שוב ל"ה שירי' ניכרין וא"כ לא יוכל להיות לאתרוג זה היתר אכילה ופסול משום לכם [ואי דהא קתני סתם של תרו"ט ומשמע אפי' נטמא ביו"ט וא"כ בזה שייך שפיר הואיל א"ב מיתשל ול"ש מיגו דאתקצי לביה"ש כו' כיון דביה"ש הי' תרומה טהורה ול"ה מוקצה משום דחזיא לכהן ז"א דבזה ל"ש א"ב מיתשל דכיון דנטמא ביו"ט א"כ נראה ונדחה ושוב אינו חוזר ונראה ואי דבידו ליתשל וכל שבידו ל"ה דיחוי ז"א לפי"ד התוס' זבחים י"ב ע"ב דכל שבידו ל"מ רק בדיחוי מעיקרו ולא בנראה ונדחה] ולפי זה יתיישב נמי קושי' התוס' שהקשו בהא דא' לב"ה באתרוג של דמאי דכשר הואיל וא"ב מפקיר לנכסי' והוי עני וחזי לי' ל"ל להאי טעמא לימא משום די"ב היתר אכילה לעני כמו ישראל דנפיק בשל תרומה הואיל דחזי' לכהן ולהאמור י"ל דה"ט דישראל נפיק בשל תרומה משום הואיל א"ב מיתשל ומפריש ממק"א ובתרומה טהורה הא ליכא משום מוקצה כדא' בשבת פ' מפנין דתרומה ל"ה מוקצה משום דחזי' לכהן. ומעתה נחזור למה שאמרנו דתינח כל זה לשי' רש"י ותוס' דס"ל בכ"ד דתרומת פירות אינו רק מדרבנן משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל ברפ"ב מה' תרומות דתרומת פירות מדאוריי' א"כ הדרק"ל דהא הוי בתרומה טמאה לכם משום הואיל א"ב מיתשל כו' כנ"ל ולכך לא כתב הרמב"ם הטעם דלכם וכן כתותי מ"ש כיון דלשיטתי' הא שפיר נוכל לומר הואיל א"ב מיתשל וע"כ כ' דאפ"ה פסול למאמר הש"י פרי דהאתרוג כמו שהוא הא עומד לשריפה ול"ה פרי. אמנם באמת בעיקר קושי' הרשב"א הנ"ל דא"א להפריש ממק"א משום דא"מ תרומ"ע ביו"ט נראה לפמ"ש במגיה מ"ל פ"ה מה' מעשר דשרי לעשר בשבת דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר דהא קודם שבת הי' פטור ואימת נתחייב בשבת משום דשבת קובע למעשר א"כ הו' כפירי דטבילי האידנא דשרי לעשר בשויו"ט בביצה ל"ז ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל דהא דא"י בטבל וכדמשמע ממתניתין דרק גבי אתרוג של דמאי ב"ה מכשירין אבל לא טבל משום דאין בידו להפריש ממק"א דא"מ תרומ"ע ביו"ט [דלא כשיטת הרמב"ן שהובא בר"ן] משא"כ באתרוג של תר"ו כשישאל עלה היום א"כ לא נעשה טבל עד היום והוי פירי דטבילי האידנא דמותר להפריש ביו"ט וכן לענין השאלה ביו"ט הא מבואר בפמ"ג א"ח סי' שמ"א בשם התוספת שם דגם לצורך דבר מצוה אחרת נשאלין בשבת כיון דעיקר האיסור של התרת נדרים בשבת הוא משום ממצוא חפציך ודבר דבר והא קיי"ל חפצי שמים מותר בשבת דלא כמהרש"א הנ"ל וממילא אזדא נמי לפ"ז קושי' השעה"מ שהקשה ע"ד התוס' בפסחים מ"ו ע"ב שהקשו במצה של מע"ש דאי' לר"מ דאמר מע"ש ממון גבוה נימא הואיל וא"ב מיתשל והקשה דהא יהדר לטבלי' ואי דיפריש ממק"א הא א"מ תרומ"ע ביו"ט ולדברינו ניחא דהרי בכה"ג הוי פרי דטבילי האידנא דמותר להפריש כנ"ל יותר אין בכחי להאריך ה' יאמץ כחך וחילך לתורתו ועבודתו ית"ש וירכיבך על במתי המעלה לשם ולתהלה כנפשך היקרה ונפש ש"ב ומח' דור"ש באהבה כה"י:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף