הרי בשמים/א/פח
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' פ' ראה תר"מ לפ"ק סטריא
- רב שלום וברכה לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי כש"מ שמחה גינצבורג נ"י אבד"ק סטראזיניץ יצ"ו:
מכתבו הגיעני והנני ממהר להשיבו על' אתר בדבר השאלה שבאה לפניו פרה שנשכה נחש או לאסיצע ונפח בטנה ושחטוה ונמצא בה בן ט' חי ובשר הבהמה גופה אסור משום סכנה ומה שהוא מסתפק לענין הולד לפמ"ש בטו"ז יו"ד סי' ע"ט בשם הגר"פ ז"ל שהניח בצ"ע אי נדרסה האם אי מזיק טיפת הדריסה לולד והה"נ לענין סכנה יש להסתפק בזה עכ"ש:
הנה לענין הדין הגר"פ הנ"ל בנדרסה האם אי מזיק לולד ראיתי בסוף שו"ת גאונים בתראי מובא בשם הגרמ"צ מייזלש ז"ל שה"ר דאינו מזיק לולד מתוס' חולין כ"ח שהקשה ה"ר אלחנן בהא דפריך בגמ' שם י"א ור"מ היכי אכיל בישרא נימא דאכל ע"י בדיקה וכ' התוס' וז"ל ונ"ל שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ ודקדק המהרש"א וז"ל לא ידענא ל"ל למימר הכי שיש שום חולי כו' הא למיעוטא דרוסה גופה איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ גם לפריב"א ע"כ והנה בתוס' בדף י"א ד"ה אתיא הקשו דנוקמה אחזקה שאינה טריפה ותי' דהוי חזקה שלא נתבררה שעה א' ולכאורה נימא דנתבררה דנולדה כשירה ועכצ"ל דחיישי' שמא נולדה טריפה מן הבטן וא"כ ל"ק קושי' המהרש"א דניחוש למיעוטא דרוסה גופה הוי יכול למיפרך משום דנגד דרוסה איכא חזקה שנתבררה דהא לא נולדה דרוסה וע"כ כתבו התוס' דחיישי' שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ונולדה כך וא"כ כל זה אי אמרינן דנדרסה האם אין מזיק לולד משא"כ אי נימא דמזיק לולד א"כ גם גבי דרוסה הוי חזקה שלא נתבררה דשמא נדרסה האם בשעה שהיתה מעוברת ונולדה כך דרוסה וע"כ דאין טיפת הדריסה מזיק לולד עכ"פ וכן העיר בזה הפמ"ג בספרו ראש יוסף בחי' בתוס' שם. ואנכי שמעתי ולא אבין דהא כבר כ' הקדמונים [ע' בחי' הרמב"ן נדה י"ח ע"ב ובריטב"א עירובין ל"ו. ובמל"מ סוף ה' ט"מ בשם ריטב"א קידושין וע' תשו' הרא"ם סי' כ"א ובתשו' נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"א] דלעולם יש להעמיד על החזקה אותו דבר שנסתבב ממנו הספק אף שאין אנו דנין עליו והאחר שבא מכחו אינו מעלה ומוריד אם יש בו חזקה להיפוך כיון דממילא נגרר אחר הבא מכחו וא"כ סיבת הספק בא מן האם שאנו מסופקין עליו דילמא נדרסה והאם שפיר אית לן להעמיד על החזקה דע"כ האם לא נולדה דרוסה דא"כ לא היתה יולדת דהא קיי"ל טריפה אינה יולדת וכיון דהאם ע"כ הי' לה חזקת כשרות שוב ממילא לא נוכל לספוקי גם על הולד ובאמת עיקר קושי' המהרש"א ז"ל אינה קושיא כ"כ משום דנוכל לומר דס"ל להתוס' דלמיעוטא דדרוסה ל"ה פסיקא לי' להש"ס למיפרך על ר"מ כיון די"ל דהא קיי"ל רוב סימנין קשין הן אצל דרוסה כמ"ש רש"י ז"ל בחולין נ"ג ע"ב וע' תבו"ש סי' ל"ג א"כ איכא תרי רובי והוי מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ כדא' ביבמות קי"ט ע"ב ועפי"ז אמרתי ליישב מה דקשה לי לכאורה בהא דקיי"ל ביו"ד סי' נ"ז דבספק דרוסה מהני שהיית י"ב חודש הרי קיי"ל כרב בחולין נ"ד דבדיק מכיפא דמוחא ועד אטמא וצריך לבדוק גם בסימנין וא"כ הא כתב הרש"ל דאף דטריפה אינה חיי' היינו רוב טריפות אינן חיין אבל מיעוטא חיין וא"כ הרי קיי"ל בכל ספק בשחיטה איכא חזקת איסור שאינו זבוח וא"כ איך כשירה ספק דרוסה אם חי י"ב חודש נימא סמוך מיעוטא דטריפות חיין לחזקת איסור שאינו זבוח דהא אין לושט בדיקה מבחוץ אף לפריב"ם וע' בכו"פ סי' נ"ז ובפמ"ג סי' ל"ב ולהאמור ניחא כיון דאיכא נמי הך רובא דעפ"י הרוב אין הארס שולט בסימנים וא"כ כנגד תרי רובי ל"מ מה דנסמוך המיעוט להחזקה. ובלא"ה י"ל דל"ק קושי' המהרש"א הנ"ל דהרי בספק דרוסה בספק עאל איכא ס"ס כמ"ש הש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל"ב והיכי דהוי ס"ס הא גם לר"מ שרי דס"ס עדיף מרוב וע' במשנה למלך פ"ד מה' בכורות ה' א' שכ' דהיכי דאיכא ס"ס הוי מיעוטא דמיעוטא עיין שם ואם כן לא הי' יכול למיפרך מספק דרוסה ואין מקום לקושי' המהרש"א ז"ל:
והנה האחרונים מביאין עוד ראי' דנדרסה האם אין מזיק לולד מש"ס זבחים ע"ד ע"ב דקא' התם אמשנה דכל הזבחים שנתערבו ברובע ונרבע כו' בכלאים ובטריפה כו' ירעו עד שיסתאבו בשלמא כולהו לא ידיע אלא האי טריפה ה"ד אי ידיע לי' ליתי ולישקלי' אי לא ידע לה מנא ידע דאיערב כו' ר' ירמי' אמר כגון דאיערב בולד טריפה ור"א הוא דאמר ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח וקא' דכולהו כר' ירמי' לא אמרי כר"א לא מוקמי ואי איתא דאם נדרסה האם מזיק טיפת הדריסה גם לולד א"כ לוקמי בולד דרוסה וככ"ע. והנה לא מיבעיא לדעת הש"ך ביו"ד סי' נ"ז ס"ק ל"ו שכתב להוכיח מסוגיא זו דבדיקה דדרוסה היא רק מבחוץ ואם לא ניכר מבחוץ מקום הדריסה לא בעי בדיקה כלל מבפנים א"כ י"ל דגם לענין הולד הוי כמו דרוסה גופה שאם אינו ניכר מבחוץ מקום הדריסה הוא כשר ואי ידוע ליתי ולשקלה אלא אפי' להפוסקים שחולקין עליו וס"ל כדעת התוס' והרא"ש ז"ל דאפי' לא ניכר מקום הדריסה מבחוץ עדיין צריך בדיקה מבפנים וקושי' הש"ך בהא דלא מוקי ר' ינאי שם דנתערב דרוסה שאינו ניכר מבחוץ ול"ה צריך לאוקמי דאיערב נקיבת הקוץ בדריסת הזאב כ' הברה"ז והצ"ק דלק"מ דאפשר לומר דמש"ה לא מוקי ר' ינאי כשנתערב דרוסה שאין מקומה ניכר כיון דקתני במתניתין שנתערב בטריפה ומשמע טריפה ודאית שאין לה תקנה בבדיקה דומיא דרובע ונרבע אבל נתערב בס' טריפה שיש לה תקנה בבדיקה לאחר שחיטה ל"א ירעו אלא יקרבו ויבדקו לאח"ש ולא ס"ל כר"ל שם דמוקי דאיערב בנפילה ואסור לשוחטה ולבודקה אח"כ משום הקריבהו נא לפחתך ע' בדבריהם וא"כ לפי"ז לק"מ גם הקושיא הנ"ל דנוכל לומר דלהכי לא אוקמי בולד דרוסה דהא עכ"פ ל"ה אלא ספק דרוסה כמבואר בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' נ"ד דחיישינן שמא פגע הארס בולד עצמו ע"ש ומתניתין דקתני ירעו הא מיירי לדידי' לשי' הפוסקים הנ"ל בטריפה ודאית דומיא דרובע ונרבע כמ"ש הברה"ז והצ"ק הנ"ל:
וע"ד הפלפול הנה מקום אתי ליישב קושי' האחרונים הנ"ל דהנה באמת הקשו המפורשים על הא דמוקי ר"ל בנפילה דא"כ איך קתני ירעו דמשמע דל"ל תקנה אלא ברעיי' הרי מיירי בכל הזבחים ואיכא נמי קרבנות שא"צ להיות דוקא בני שנה א"כ נמתין י"ב חודש ויכשרו דהרי טריפה אינה חי' י"ב חודש וביותר הקשו דהרי מבואר ביומא ס"ו ע"א דהיכי דיש אופן שיוכשר בזמן מה להקרבה ל"א רועה דחיישינן לתקלה ע"ש דקא' הך דבת הקרבה היא טריד בה וא"כ ה"נ יוכל להיות שיוכשר להקרבה לאחר י"ב חודש ולא אסחי דעתי' מיני' וחיישינן לתקלה ואיך קתני ירעו. אמנם י"ל דר"ל מוקי לה למתניתין כר' יהודא דס"ל בע"ח נדחין וכדמוקי רבא לעיל ע"ג ע"ב משנה זו דאתיא כמ"ד בע"ח נדחין וא"כ כיון דקודם י"ב חודש נדחו מהקרבה תו אין חוזרין ונראין לאחר י"ב חודש וא"כ לא יהי' נראין לעולם להקרבה ולא חיישינן לתקלה ולפי"ז התינח בנפילה דאחזי ואדחי תו לא הדר אחזי משא"כ אי הוי מוקמינין בולד דרוסה הא עכ"פ אינו אלא ספק דרוסה כמבואר בשבו"י הנ"ל וא"כ תיהדר קושיא לדוכתה הא יוכל להיות שיוכשר להקרבה לאחר י"ב חודש ואמאי קתני ירעו ואי דיהי' פסול גם אחר י"ב חודש מטעם דיחוי ז"א דאי חל עלי' ספק דרוסה במעי אמו א"כ לא אחזי מעולם והוי דיחוי מעיקרו וקיי"ל דדיחוי מעיקרו ל"ש דיחוי. והנה יש לה"ר לכאורה דטיפת הדריסה אינו מזיק לולד מדברי התוס' ביבמות ל' ע"ב שהקשו שם בספק דרוסה נימא נשחטה הותרה וכן הקשו בחולין וכתב התבו"ש בסי' כ"ט דכונת התוס' הוא בס"ד דהוי חזקה שנתבררה דבודאי לא נולדה דרוסה משא"כ במים בראש ל"ש לאוקמי אחזקת היתר משום דהוי חזקה שלא נתבררה כמ"ש התוס' גבי גבינות ע"ש וא"כ אי איתא דנדרסה האם מזיק גם לולד א"כ גם בס"ד ל"ה חזקה שנתבררה דדילמא נולדה דרוסה שנדרסה האם. א"ו דאינו מזיק לולד אמנם לפי מה שכתבנו למעלה לדחות ראיית הגרמ"צ מייזלש זצ"ל גם ראי' זו נדחית כמובן והנה לדינא נלפענ"ד כיון שהאחרונים מחולקין בדין זה נלפענ"ד להכריע דאי ידעינן בבירור שהדריסה באם הי' כנגד חלל הגוף אז חיישינן גם לולד אבל בלא"ה הוי לגבי הולד כספק עאל דשרי וראי' לזה נראה מדברי הש"ס ב"ק מ"ט ע"א ראב"י אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון ואר"פ לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכי דסליק בי' שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל דלא ופירש"י שם כנגד כל החלל כולו ע"ש וא"כ אי ידעינן בודאי שנדרסה הבהמה כנגד החלל אז מגיע חמימות הדריסה גם לולד משא"כ בלא"ה הוי כספק עאל דשרי וכל זה הוא לענין דרוסה אמנם בנידן שאלתינו הרי באמת מבואר ביו"ד סי' ס' ס"ג ברמ"א לענין בהמה או חי' שנפסקו רגלי' דלדידן דל"ח לגילוי מים הואיל ואין נחשים מצויין בינינו לכן אין לחוש לנחש ואם הוא בדרך שלא נעשתה טריפה מותר בלא בדיקה רק הש"ך ז"ל בסק"ו שם כתב דשאני גילוי דלא אתיליד ריעותא כ"כ ואין יכולין לעמוד עלי' מש"ה אין חוששין משא"כ בבהמה שנפסקו רגלי' כיון דאיכא ריעותא גדולה לפנינו ואיכא לברורי הלכך חוששין וצריך בדיקה ע"ש וזהו לענין גוף הבהמה דחזינן בה ריעותא משא"כ בולד הא ליכא ריעותא וא"צ לחוש לנשיכת נחש כנלפענ"ד והנה טרם אכלה לדבר לא אמנע מלרשום במה שראיתי בדרך העברה בס' ראש יוסף בחולין י"א שכ' על התוס' ד"ה אתיא מפרה אדומה שכ' וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמינן אחזקה שאינה טריפה למ"ד טריפה אינה חי' ומיהו כאן י"ל דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו אבל לקמן דיליף מעדים זוממין קשה והקשה הראש יוסף אמאי לא הקשו התוס' בהא דיליף משעיר המשתלח דכתיב שעירים וקיי"ל שעיר בן שתים כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מעה"ק ה' י"ד. ותי' דלגי' הכ"מ דשעיר הוא בן שנה א"ש ולכאורה עדיין קשה דהרי בר"ה ו' אמרינן דבכור תם מונין לו שנה משעה שנראה להרצאה ע"ש א"כ יוכל להיות שכבר עברו י"ב חודש ומ"מ לא עברה שנתה דהשנה מונין משעה שנעשה שמנה ימים וא"כ איכא שפיר חזקה שלא נטרפה קודם שנעשה ח' ימים. אולם באמת לק"מ עפי"ד התוס' ערכין ח"י ע"ב ד"ה שנתו כו' שכתבו דהא דמונין משעה שנראה להרצאה הוא דוקא לענין בל תאחר אבל לענין מנין שניו לא אזלינן אלא בתר שעת הלידה דהא אפי' שעות פוסלות בקדשים ע"ש אך לפי"ז קשה לי לכאורה בדברי התוס' ב"מ ס"ה ע"א ד"ה שכירות כו' שהקשו שם בהא דדייק דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף מקרא דשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה האחרת והקשו מהא דא' בבכורות גבי בכור תאכלנו שנה בשנה איזהו שנה הנכנסת בחברתה הוי אומר זו שנה של בכור דלא מנינין לשנת עולם שאם נולד בכסליו שנת עולם מסיימת בתשרי יאכל עד כסליו והשתא הו"ל למידרש שלא יהא נאכל עד שנה אחרת ולא בתוך שנתו ותי' משום דמוכח קרא דנאכל בתוך שנתו דכתיב ביום השמיני תתנו לי ע"ש והשתא האיך מוכח מקרא דביום השמיני דנאכל בתוך שנתו הרי משכחת שאם נולד זיין ימים לפני ר"ה ויום השמיני הוא ר"ה א"כ היא השנה השני' לשנת מנין עולם דהא השתא דנדרוש דבכור אינו נאכל אלא בשנה האחרת כקושי' התוס' הוי אזלינן בתר שנת עולם ואי דמונין משנה שנראה להרצאה הרי לדברי התוס' הנ"ל ז"א רק לענין בל תאחר ולא למנין שני' ויש ליישב ואין רצוני להאריך בדברים שאינם נוגעים לההלכה שאנו עסוקין בה ובזה הנני הדור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |