הרי בשמים/א/פז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א פז

סימן פז

לק"ק סאקאלוב:

בעזה"י יום ג' וישלח תרמ"א לפ"ק סטריא:

שלום וברכה וכט"ס לכבוד האברך החריף המופלג מחודד ומפולפל זך הרעיון כש"מ מאיר הכהן נ"י:

מכתבך הגיעני והנני למלאות שאלתך ובקשתך להחיש תשובתי אליך בדבר אשר נפלאת על מה שהובא בב"י יו"ד סי' ס"ד בשם מהר"י בן חביב וז"ל חלב האלי' מותר אפשר שיטעה איש ההמוני בזה ויחשוב שגם חלב שלצד פנים מותר רחמנא ליצלן מהאי דעתא כי אין הכונה אלא על האלי' גופי' וכ"כ הרי"ף והרמב"ם ואמרינן בש"ס דחלב האלי' מיקרי חלב סתמא לא איקרי וע"ז תמהת הרי בש"ס חולין קי"ז ע"א נדחה זה:

הנה כבר הקשה זה בלח"מ פ"ז מה' מ"א הלכה ה' ע"ד הרמב"ם שכ' וז"ל אבל האלי' מותרת באכילה לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד וכ' הה"מ דהכונה דשם כתיב חלבו האלי' ור"ל טובו אבל לא חלב סתמא ותמה הלח"מ דא"כ קשה עליו מה שהקשה בגמ' שם דא"כ לא ימעלו בו כיון דלא מיקרי חלב סתמא אלא חלבו האלי' ע"ש וכן הקשה הפמ"ג במש"ז סי' ס"ד סק"ו וכן הביא מעלתו בשם המעדני מלך שתמה ע"ד התוס' ז"ל בחולין צ"ג ריש ע"א שדוחים דברי הר"א ממיץ ז"ל שכ' דשומן שעל יותרת הכבד אסור אף לאחר שיטול הקרום מעליו מדתניא בת"כ כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו' אין לי אלא חלב תמימים שהם כשרים ליקרב כו' חלב חולין מנין ת"ל כי כל לומר לך חלב שכמוהו כשר ליקרב אמרתי לך חלב דפנות שא"ר להקרבה לא אמרתי לך משמע שהייתי אוסר חלב הדפנות אי לאו משום דאינו קרב וא"כ חלב היותרת שהוא קרב עם היותרת אסור והקשו התוס' עליו דלפי"ז הי"ל לאסור לובן הכוליא שהוא קרב עם הכוליא והתם בגמ' שרינן לי' ומיהו איכא למימר שאני לובן הכוליא שממעט לי' קרא שעל הכליות ולא שבתוך הכליות ומ"מ קשה דלפי"ז ליתסר שומן האלי' שקרב עם האלי' ואע"ג דא' בפכ"ה דחלב האלי' מיקרי חלב סתמא לא מיקרי מכל מקום ליתסר מטעם שקרב ע"כ ותמה המע"מ ע"ד דהא טעם זה דחי לה בגמ'. וליישב כ"ז נציע דברי הש"ס שם קי"ז ע"א דקא' בגמ' שם מנה"מ דחלב י"ב מעילה א"ר ינאי דא"ק כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משוח מה פר כהן משוח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים י"ב מעילה א"ל ר"ח כעורה זו ששנה רבי כל חלב לד' לרבות אמורי קדשים קלים למעילה אמר אביי אצטריך דאי כ"ר כל חלב הו"א חלב אין יותרת ושתי כליות לא כ"ר כאשר יורם ואי כ"ר כאשר יורם הו"א אלי' דליתא בשור לא כ"ר כל חלב א"ל רב מרי לרב זביד אי אלי' איקרי חלב תיתסר באכילה א"ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכבש ועז דבר השוה בשור וכבש ועז רב אשי אמר חלבו האלי' איקרי חלב סתמא לא איקרי אלא מעתה לא ימעלו בה אלא מחוורתא כדרב זביד ע"כ והנה התוס' שם ד"ה א"ר ינאי כו' כתבו וז"ל בפ' איזהו מקומן מוקמינין לה לדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש דיותרת ושתי הכליות ילפינן בשעיר ע"ז מפר העלם דבר של צבור ופר העלם מפר כהן משיח ואייתר כאשר יורם בפר כהן משיח לאוקמי בפר העלם דבר למיהוי כמאן דכתב בגופי' דלא ליהוי שעיר ע"ז למד מן הלמד ור' ינאי דהכא ס"ל כמאן דיליף בפ' ב"ש יותרת ושתי הכליות בשעיר ע"א מועשה לפר כו' ע"כ והנה בזבחים מ"ט ע"ב יליף רבינא דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מקרא דכתיב ושחט את הכבש במקום אשר ישחטו את החטאת ואת העולה במקום הקודש ל"ל לאקשויי לחטאת ולעולה לומר לך דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש ורבא יליף מדכתיב כאשר יורם משור זבח השלמים למאי הלכתא אי ליותרת הכבד ושתי הכליות בגופי' כתיב אר"פ משום דבעי אגמורי יותרת הכבד ושתי הכליות מפר העלם דבר של ציבור לשעירי עכו"ם ובגופי' לא כתיב ומפר כהן משוח הוא דגמר להכי אצטריך כאשר יורם דניהוי כמאן דכתב בגופי' ולא ניהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ע"ש ולכאורה צריך להבין ל"ל הני שתי מקראות על דבר הלמד בהיקש שא"ח ומלמד בהיקש דלרבא קשה ל"ל קרא דרבינא ולרבינא ל"ל קרא דרבא ונראה לבאר זה דהנה הרמב"ם בפ"ה מה' מעה"ק ה' ג' כ' וז"ל ומנין שאין שוחטין קדשי קדשים אלא בצפון שהרי נאמר בעולה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ובחטאת הוא נא' במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וכשם שהחטאת נקראת קדש קדשים כך העולה נקראת קדש קדשים והקשה מרן הכ"מ שם דהא בזבחים נ"ה ע"א מקשה על ראי' זו וכי חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אלא מדתני רב מרי על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדש קדשים אף זבחי שלמי צבור קדש קדשים מה עולה בצפון אף זבחי ש"צ בצפון ולפי"ז יש לתמוה למה הניח רבינו הפסוק שהוקשו לעולה והביא הפסוק שהוקשה לחטאת דדחינן לי' בגמ' ותי' וז"ל דלפום מאי דאסיק אדעתי' דחטאת למדה מעולה בהיקש אתיב לי' אלא כדתני רב מרי אבל לפי האמת לא למדה מהיקש אלא כאלו כתיב בחטאת גופי' בהדיא הוא דהא מפורש דבר הכתוב במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת והוי כאלו כתיב תשחט החטאת בצפון עכ"ל ולכאורה יש להבין דברי הכ"מ ז"ל שכ' דלא אתיב אלא לפי הס"ד דלמד מעולה בהיקש דהא לא נמצא בגמ' שם מסקנא דיהי' חוזר מס"ד זה ונראה דהנה אחרי דקא' התם דילפינין מדתני רב מרי פריך אלא היקשא קמא למאי אתא וקאמר כי חטאת מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף זבחי שלמי צבור לזכרי כהונה א"ל אביי א"ה גבי איל נזיר כו' קשיא ולפי"ז י"ל דאחרי דאסיק בקשיא ונשאר הפירכא דא"כ היקשא קמא למאי אתא י"ל דרבא גופי' דפריך לי' הא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש חזר בי' מה"ט וס"ל דזהו לאו היקש הוא כיון דמפורש בקרא כמ"ש הכ"מ הנ"ל ואף דקא' התם ואבע"א גמ' גופה קאמר לי' ולא רבא (ועפי"ז תצדק הגי' שם אמר רבינא שאם גילח כו' כמו שנכתב בגליון הש"ס) וא"ש דברי הכ"מ הנ"ל ולפי"ז י"ל דזהו פלוגתת רבינא ורבא הנ"ל דרבא ס"ל דבמקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לאו היקש הוא אלא כתיבא בגופי' מיקרי וכאלו כתוב להדיא תשחט החטאת בצפון וכמ"ש הכ"מ הנ"ל דאליבא דמסקנא ס"ל הכי ותדע שכן הוא דאלת"ה אלא דרבא ס"ל דבמקום אשר תשחט וגו' היקשא הוא א"כ איך יליף מכאשר יורם באא"ע לפר כהן משוח תנהו ענין לפר העלם דבר וכאלו כתיב כאשר יורם בפר העלם דבר כי היכי דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש כו' הרי אף אם נאמר כאשר יורם בפר העלם ג"כ הוי היקש ואדרבא מסתבר דיהי' היקש מהקרא דבמקום אשר תשחט העולה וגו' דשחיטה נאמר בה להדיא ונזכר במקום הוא בודאי צפון המרומז ומכאשר יורם אנו למדין כל תורת אימורין יותרת ושתי הכליות ושטעונין הקטרה אע"כ מדקא' דקרא דכאשר יורם מזבח השלמים הוי כאלו מפורש הרמת אימורין בפר העלם ול"ה היקשא לזבח שלמים פשיטא דלדידי' גם הקרא דבמקום אשר תשחט כו' הוי כתיבא בגופי' ולא היקשא וא"כ בזה פליגי רבינא ורבא דרבינא ס"ל במקום אשר תשחט היקשא הוא וא"כ כאשר יורם ג"כ היקשא הוא ולית לן למילף מכאשר יורם לדבר הלמד בהיקש שא"ח ומלמד בהיקש וע"כ יליף לה מדאקשי' קרא אשם לחטאת ולעולה דהא לדידי' במקום אשר תשחט היקשא הוא ורבא ס"ל דבמקום אשר תשחט לאו היקשא הוא אלא ככתוב בפירוש הוא ולא נוכל למילף מדאקשי' לחטאת ולעולה לדבר הלמד בהיקש כו' אלא מאחר דבמקום אשר תשחט לאו היקשא הוא שפיר נלמוד מכאשר יורם לדבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש ולפי"ז נוכל לומר דזהו דקאמר רב זביד לרב מרי בחולין קי"ז שם על הא דהקשה רב מרי אי אלי' איקרי חלב תיתסר באכילה וא"ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכבש ועז דבר השוה בשור וכבש ועז דלכאורה אינו מובן הלשון דקא' עליך א"ק ולהאמור יובן דקא"ל לרב מרי לשיטתי' בזבחים שם דיליף שחיטה בצפון מקרא דעל עולותיכם ועל זבחי שלמיכם וע"כ דס"ל דלא נוכל למילף מבמקום אשר תשחט העולה כו' משום דדבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בהיקש וא"כ ע"כ ס"ל כרבינא דאע"ג דמפורש בקרא הוי היקשא וא"כ לא נוכל לומר דכאשר יורם מורה לדבר הלמד בהיקש כו' כרבא כנ"ל וע"כ דכאשר יורם מורה להא דדריש ר' ינאי בחולין לענין מעילה וממילא שמעינן דבאלי' מועלין דאי כאשר יורם מידרש על מעילה הא כל חלב מיותר וע"כ דרשינין לי' דמועלין באלי' כר' ינאי וא"כ לא נוכל לומר כרב אשי דקא' חלבו האלי' איקרי חלב סתמא לא איקרי דתקשי פירכת הש"ס שם אלא מעתה לא ימעלו בה דהא מקרא מוכח ע"כ דמועלין באלי' ולכך קא' דלרב מרי ע"כ דרשינן לי' מקרא דכל חלב שור וכבש ועז משא"כ הרמב"ם ז"ל לשיטת' בה' מעה"ק הנ"ל שכ' דיליף שחיטה בצפון מבמקום אשר תשחט כו' וע"כ ס"ל דהיכי דכתיב מפורש לאו היקש הוא כמ"ש הר"מ הנ"ל וא"כ שפיר נוכל למידרש קרא דכאשר יורם לדבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש כרבא וא"כ שפיר כ' דחלב האלי' מותר משום דלא איקרי חלב סתמא כרב אשי ואי דא"כ לא ימעלו בה ז"א דהא לדידי' נוכל לומר דבאמת אין מועלין באלי' כיון דקרא כאשר יורם מורה על דבר הלמד בהיקש כו' וא"כ אינו מיותר דנהי' מוכרחין למידרש דמועלין באלי' וא"כ י"ל דבאמת אין מועלין באלי' ושפיר קאמר דלכך חלב האלי' מותר דלא איקרי חלב סתמא וזהו ג"כ דעת התוס' בחולין צ"ג וכן המהר"י בן חביב הנ"ל דפוסקים ג"כ כד' הרמב"ם הנ"ל דפוסק כרבא משום דר"פ קאי בשיטתי' בזבחים וכן רב אשי בחולין שם ועפי"ז י"ל דבזה מחולקים התרי לישני בש"ס כריתות ד' ע"א דללישנא קמא שם קא' דרבנן דרשי כל חלב שור וכבש ועז למעוטי חי' וללישנא בתרא קא' דלמישרי אלי' דחולין הוא דאתא ולכאורה לל"ק היכי הוי ידעינן דאלי' שרי (וע' במש"ז סי' ס"ד סק"ו שהביא בשם תה"א שכ' דלמעט חי' וטמאה ממעטינין מחלב דכתיב בקרבנות דלא מיירי אלא בראוי להקרבה וע"כ שור וכבש ועז אייתר למעט אלי' וצ"ע מדברי הש"ס כריתות הנ"ל דזה תלוי אי ילפינן לאו מכרת ע"ש) ולהאמור יהי' נכון דהני תרי לישני פליגי בפלוגתא דרבא ורבינא דל"ק ס"ל כרבא דהיכי דכתיב מפורש ל"ה היקש וא"כ כאשר יורם מורה על דבר הלמד בהיקש כו' וא"כ נוכל לומר שפיר דאין מועלין באלי' וא"כ שפיר קא' דשור וכבש ועז מורה למעט חי' ואי דמנא ידעינן דחלב האלי' שרי ז"א דהא לפי"ז ידעינן שפיר מדלא איקרי חלב סתמא ואי דא"כ לא ימעלו בה הרי באמת לההוא לישנא אין מועלין באלי' כנ"ל והלשון השני ס"ל כרבינא דאע"ג דמפורש הוי היקש וא"כ ע"כ כאשר יורם מורה לענין מעילה כנ"ל וע"כ דמועלין באלי' כר' ינאי וא"כ לא נוכל לומר דחלב האלי' מותר מדלא איקרי חלב סתם דתקשי פירכת הש"ס דא"כ לא ימעלו בה וע"כ קא' דממעטינן אלי' משור וכבש ועז ומיושב הכל ע"נ הדק היטב בעזה"י:

אמנם הא קשיא לכאורה ל"ל קרא דאלי' אינה אסורה משום חלב תיפוק לי' דדרשינן בפסחים צ"ו ע"ב מאם כבש לרבות האלי' וע' רש"י מנחות פ"ג ע"ב ד"ה לרבות פסח לאלי' שכ' וז"ל דמשום דמשמע שיהי' שלם שיהא עמו האלי' הוצרך הכתוב זה לרבותו דאלו שאר אימורים נפקי מאך בכור שור או בכור כבש ואמרינן דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונים מתן דמים ואימורין אבל אלי' אצטריך קרא אחרינא כבש לרבותו משום דפסח בעינן שיהא שלם ואלו הוי שקיל לאלי' לא הוי הפסח שלם ולהכי אצטריך האי קרא לרבותו דגבי כבש כתיב אלי' עכ"ל וא"כ אי איתא דאלי' אסורה משום חלב היכי הו"א דצולין אותו עם הפסח שלם הא הפסח יאסר בשעת צלייתו ובשלמא לשי' הראבי"ה הובא ביו"ד סי' ק"ה דאפי' שמן אינו אוסר בצלי מדינא כי אם כדי קליפה י"ל דקולפין אותו לאחר הצליי' משא"כ להפוסקים דשמן אוסר מדינא בס' קשיא ודוחק לומר דיש ס' נגד חלבו ובפרט למ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת אמנם י"ל דפרכת הש"ס אלא מעתה חלב האלי' תיתסר אזיל למ"ד בתמורה י"ח ע"ב דדריש אם כבש לדרשא אחרינא וע' בתוס' שם:

ומה שהקשית על הא דמבואר באה"ע סוסי' ה' בשם התה"ד לענין סירוס דאם אין הכותי הקונה מסרסם בעצמו רק נותנו לכותי אחר לסרס לכ"ע שרי וכ' בב"ש בשם התה"ד הטעם דאז הוי לפני דלפני ומותר ואפי' אם נתן לשלוחו אין שליחות לעכו"ם והקשית הא בלא"ה שרי מטעם אשלד"ע דגם בגוי שייך אשלד"ע ושרי אפי' להמ"ד דס"ל עכו"ם לעכו"ם יש שליחות הנה כאשר תעיין בגוף תשו' תה"ד סי' רצ"ט תחזינה עיניך משרים דכ' שם הטעם משום אשלד"ע רק שכתב דנוכל לומר דכ"ש הוא בנ"ד דהא קיי"ל בעלמא אין שליחות לעכו"ם ע"ש אך הב"ש תפס לעיקר הטעם דאין שליחות לעכו"ם משום דדעת הרמ"א בח"מ סי' שפ"ט סט"ו דבהוחזק בכך יש שלד"ע ובתשו' שבו"י ח"א סי' שס"ד העלה כן להלכה לענין מי ששלח עכו"ם להלבין פני חבירו ברבים ע"ש וע' ברשב"א בחי' לב"ק נ"א ע"א דפריך גבי בור של שני שותפין אי דשוו שליח כו' אשלד"ע והקשה הרשב"א הא משכחת בור של ב' שותפין בשוו שליח לעכו"ם דל"ש אשלד"ע ותי' דאין שליחות לעכו"ם ע"ש אך התוס' בשבועות ג' ע"א ד"ה ועל הזקן כ' דאף דאין שליח לעכו"ם מ"מ אמרינן בי' יש שלד"ע ומחויב המשלח ע"ש ולכאורה תקשי להתוס' קושי' הרשב"א הנ"ל אולם י"ל דהתוס' ס"ל דקושי' הגמ' בב"ק קאי לרב סמא ור"ס ס"ל דתליא רק באי בעי עביד ואפי' אם השליח לאו בר חיובא א"כ גם בשליח לעכו"ם אשלד"ע והתוס' שכ' דבשליח עכו"ם יש שלד"ע לשיטתייהו אזלי דס"ל דהלכה כרבינא דתליא בבר חיובא ול"ש בעכו"ם אשלד"ע אולם במ"ל פ"ה מה' מלוה ולוה ה' י"ד כ' דאף לרב סמא דס"ל דגם בשליח שאינו בר חיובא אמרינן אשלד"ע מ"מ בשליח נכרי מודה דיש שלד"ע כיון דלא ידע כלל שיש איסור להמשלח ע"ש וע' באס"ז ב"מ י' ע"ב שהקשה שם לימא דאיכא בין רבינא לר"ס בישראל שאמר לגוי צא וגנוב כליו של פלוני משמע מדבריו דלרב סמא אמרינן גם בגוי אשלד"ע ובאמת הוא מקושי הבנה דלדעת התוס' קידושין מ"ב ע"ב ובב"ק ע"ט ע"א וכמה מן הראשונים ז"ל דבשוגג יש שלד"ע א"כ עכו"ם לא גרע משוגג ובמח"א ה' שלוחין סוס"י י"ד ה"ר דבב"נ יש שלד"ע מדברי הש"ס ע"ז נ"ג דקא' דכי עבדי ישראל את העגל גלי אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו גוים שליחותייהו דישראל קעבדי וקשה נימא אשלד"ע א"ו דבגוים ל"א אשלד"ע כדא' במדרש עכ"ל ובמ"ש כדא' במדרש כונתו למה שהביא בפ"ד בשם ב"ר סי' ל"ד על פסוק שופך דם האדם באדם כו' דבב"נ יש שלד"ע וחייב בהרגו ע"י אחר וכ"כ בש"ר פ"ו סי' י"ז על פסוק ויאמר בילדכן את העבריות למה צוה להרוג אותן ע"י המילדות כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהן ע"ש שהקשה ממ"ש בסנהדרין אין טוענין למסית ויליף מנחש הקדמוני מה היל"ל דברי הרב ודה"ת דברי מי שומעין ואיירי בב"נ ואפ"ה קא' דה"ר ודה"ת דברי מי שומעין ובתומים סי' ל"ב ס"ק י"ג עמד בקושיא זו ותי' משום דחטא אדם הי' באכילה והנאה דכתיב נחמד למראה והרי אמרינן בפ"ב דקידושין הכל מודים בנהנה בחלבים ובעריות דאשלד"ע דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ע"ש וכיון שכן שפיר כ' הב"ש עיקר הטעם משום אין שליחות לעכו"ם והחליט דגם עכו"ם לעכו"ם אין שליחות דלא כמ"ב וכ"כ המג"א בסי' תמ"ח. יותר לא ירשני הזמן לטייל אתך בארוכה ואתה בני צלח ורכב ע"ד אמת זו תורה וד' ירם קרנך למעלה לתתך לשם ולתהלה ויאר פניו אתך סלה כנפשך ונפש הדור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף