הרי בשמים/א/פו
|
< הקודם · הבא > |
פסחים ה' ע"ב אמר מר יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא, האמרת רישא שלך א"א רואה אבל א"ר של אחרים ושל גבוה, ל"ק הא דקביל עליה אחריות הא דלא קביל עלי' אחריות, כי הא דא"ל רבא לבני מחוזא כו', הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי כו'. ופירש"י וז"ל (ד"ה למאן) הניחא למ"ד כו' ר"ש קא"ל בב"ק כו', ודקדקו המפורשים מאי רימז לן רש"י ז"ל במ"ש דר"ש קא"ל. ב' העירו בדברי הגמ' גופה בהא דפריך האמרת רישא שלך א"א רואה אבל א"ר ש"א ושל גבוה ל"ל להביא הסיום ושל גבוה כיון דלא קאי רק אפקדונות של נכרים. ג' למה באמת קא' לענין איסורא בקביל עלי' אחריות רק בפקדונות של נכרים ואמאי לא יהי' אסור גם בקיבל מגזבר פקדון של הקדש וקיבל עליו אחריות.
והנלפענ"ד ליישב כ"ז בשנקדים מה שהקשה אותי ידידי הרב החריף מו' מאיר דרוקער נ"י מפה"ק סטריא לפי דברי הר"ן בריש מכילתין שכתב דמה שהחמירה לעבור בחמץ בב"י הוא משום דלא בדילי' מיני' כולה שתא וחששה שלא יבא לאוכלו וא"כ אמאי אצטריך קרא דאתה רואה של גבוה הרי אמרינן לקמן ו' ע"א המוצא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו את הכלי ואם של הקדש הוא א"צ מ"ט מיבדל בדילי' מיני' וא"כ כיון דבהקדש בדילי מיני' ממילא ליכא ב"י לדעת הר"ן הנ"ל ולכאורה יפה העיר אמנם נוכל לומר דל"ש בדיל מיני' רק כשהי' ההקדש כבר ביד גזבר משא"כ כשהקדיש הוא ככר ועדיין הוא בידו שלא מסרו ליד גזבר ל"ש לומר בדיל מיני' כיון שהוא ככר שלו ועדיין בידו למיתשל עלי' ולהוציאו לחולין לא בדיל מיני' וא"כ אצטריך הקרא דא"ר של גבוה בכה"ג שהקדיש הוא ככר שלו ועדיין הוא בידו דבכה"ג לא בדיל ואצטריך קרא דאפ"ה אתה רואה של גבוה ומה מאד יתכנו לפי"ז דברי רש"י ז"ל בשמעתין שפי' על הא דא"ר של גבוה וז"ל ושל גבוה אם הקדישו לבדק הבית ע"כ ולכאורה הוא תמוה מי דחקי לרש"י ז"ל לפרש דוקא חמץ כזה שקדיש הוא עצמו לבדה"ב להאמור נכון דע"כ אצטריך הקרא בכה"ג שהקדיש הוא עצמו ועודנו בידו דאל"ה רק שהקדיש אחר הא א"י למיתשל והוא בדיל מיני' ולא הוי אצטריך קרא דאתה רואה של גבוה ועפי"ז יובן פירכת הש"ס במה דמביא הסיום והאמרת רישא אבל א"ר ש"א ושל גבוה דבאמת צריך להבין מאי פריך הש"ס דילמא הא דקממעט דלא יקבל פקדונות מן הנכרים היינו שאסור לו להביאם לרשותו והא דקא' אבל אתה רואה של אחרים היינו היכי שהוא ברשות אחרים ולכך מביא ג"כ ושל גבוה דזה ע"כ מיירי שהוא ברשותו שעדיין לא הביאו ליד גזבר ולא בדיל מיני' דאל"ה לא הוי צריך קרא כנ"ל וא"כ ממילא גם הא דשל אחרים מיירי ג"כ שהוא ברשותו כיון דכיילינהו כחדא ושפיר פריך הש"ס דקא סתרי אהדדי. ומעתה מיושב ממילא דאמאי ל"ק הש"ס גם בשל גבוה דאסור בקביל אחריות כיון דאם הי' כבר ביד גזבר ומסרו לידו לשם פקדון הא שוב א"א למיחש עלי' וא"כ בדיל מיני' וא"ע בב"י כד' הר"ן הנ"ל ואחר כל החזון הזה יאירו לנגד עינינו דברי רש"י ז"ל במ"ש דר"ש קאמר לה עפימ"ש בהגהות משנה למלך פ"ג מה' חמץ ומצה ה' ח' דהא דא' ואם של הקדש הוא א"צ מיבדל בדילי מיני' אתיא דוקא כמ"ד לקמן כ"ט האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ע"ש וא"כ הא מבואר בסוגיא שם דמ"ד מעל אתיא דוקא לר"ש דס"ל חמץ לאחר הפסח מותר ואפסדי' להקדש ע"ש בפירש"י ד"ה מעל וא"כ לפי"ז הי' קשה לי' לרש"י ז"ל הכא במאי דקא' הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי ולדידי' מי ניחא דא"כ אמאי לא יהי' עובר בב"י גם בהקדש בקביל עליו אחריות וע"כ משום דבדיל מיני' כנ"ל וע"כ דאתיא כמ"ד האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וע"כ פירש"י שפיר דר"ש קאמר לה כיון דרק לדידי' מעל כאמור. ועפ"י הצעה זו נבא ליישב מה דקשה לכאורה בסוגיא דלקמן כ"ט באוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל מאן י"א רנבה"ק כו' והקשה הצל"ח בחידושיו שם הא התם תיקו קושי' הש"ס בכתובות ל' נימא מדאגבי' קניא מתחייב בנפשו ל"ה עד דאכיל לי' וליכא למימר שתחב לו חבירו לתוך פיו דא"כ חבירו מעל ונפקא לחולין ותי' דמיירי שתחב לו חבירו ובכה"ג שהי' חבירו מזיד דליכא בי' מעילה אמנם קשה לפי"ז הא כיון דהגביהו חבירו עבר עליו בב"י ונאסר בהנאה וא"כ לאו בר דמים הוא ואיך מעל הוא באכילתו ולהאמור יתיישב שפיר דהנה המפורשים הקשו איך חל איסור חמץ על איסור הקדש הלא קיי"ל אין איסור חל על איסור ולמאי דפירש"י שם דאתיא כר"ש הא אפי' בכולל אינו חל ותי' דחמץ הוי איסור מוסיף משום ב"י וב"י ולכאורה קשה האיך איכא בהקדש ב"י וב"י הא מיבדל בדיל מיני' ולא קאי עלי' לאו דב"י וע"כ דמיירי בכה"ג שהיא בעל ההקדש ועדיין לא הביאו ליד גזבר דל"ש בדיל מיני' כנ"ל וא"כ התינח האוכל שהוא בעל ההקדש בדידי' איכא שפיר ב"י משום דבידו לישאל על ההקדש ולא בדיל מיני' כנ"ל משא"כ לגבי חבירו המאכיל שאינו בעל ההקדש אע"ג דאגבהה אינו עובר בב"י כיון דלגבי דידי' שפיר שייך הסברא דמיבדל בדיל מיני' וא"ע בב"י כשי' הר"ן הנ"ל וכ"ז הוא רק לחדודי ובאמת גוף הקושיא הנ"ל י"ל דל"ק כיון דליכא קרא מיוחד על של גבוה ומחד לך ממעטינן של אחרים ושל גבוה וא"כ ל"ש להקשות ל"ל קרא על של גבוה כיון דאכתי אצטריך לי' למעט של נכרי וע' בתוס' ד"ה אבל כו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |