הרי בשמים/א/כד
|
< הקודם · הבא > |
- להרב הגאון הנ"ל.
נידן מה שהקשה עמ"ש הרא"ם בסמ"ג ה' חנוכה בענין הנס דחנוכה דאע"ג שהיו עדיין טמאי מתים י"ל שהדליקו את המנורה ע"י פשוטי כלי עץ והקשה לפימ"ש הצל"ח בשי' רחסגה"כ אות קל"ב בתחלה דכלי שרת מקבל טומאה אף מראשון כיון דאתרבי מוהבשר לרבות עצים ולבונה דהוי אוכל וכי גרע מנוש עץ וא"כ הלא המדה שהיו מדליקין בה את המנורה הי' כ"ש א"כ אף פשוטי כ"ע מקבל טומאה כיון דהוי כאוכל מטעם חיבת הקודש ואי דחיבה"ק אינו רק מדרבנן הלא כיון דכ"ש לדורות עבודתן מחנכתן א"כ בא קדושת הכ"ש עם הטומאה כאחד ובכה"ג הלא כ' הצל"ח דהוי דאוריית':
הנה איני רואה בזה התחלת קושי' דאטו קושיית המזרחי קאי על המדה שמודדין בה חצי לוג לכל נר הלא זה לשונו שם וא"ת האיך הדליקו המנורה באותן ח' ימים שעדיין היו ט"מ הרי טמאו את השמן בהדלקתן ומה הפרש יש בין השמן של אותו פך שנמצ' מונח בחותמו של כ"ג ובין שאר השמנים הטמאים. וע"כ הוא דכיון שהנרות היו קבועין במנורה ואסור להדליק בנר אחר משום ביזוי' מצוה רק שהי' מושך הפתילה עד שמדליקה בחברתה ומחזירה כמבואר בשבת כ"ב ע"ב וברמב"ם פ"ג מה' תו"מ וא"כ אם היו ט"מ לא היו יכולין להדליקה דמשמשך הפתילה נטמאה וכן הנר מערבי אם הי' מדליק. ובזה שפיר מתרץ שמשך הפתילות והחזירן ע"י פשוטי כ"ע משא"כ על המדה לא הי' יכול לשנויי ע"י פשוט' כ"ע כיון שהי' מדה הלא נעשה כלי ושפיר מקבל טומאה וע"כ שהיתה של כ"ח שאינו מטמא מגבו. ובעיקר הדבר שרצה כ"ת לומר שהי' כ"ש ואפי' למ"ד אין עושין כ"ש של עץ הלא לא הי' אפשר בע"א ונתקדש בשעת הדלקה כיון דלדורות עבודתן מחנכתן הנה בחידושי כתיב אצלי מכבר דהא דאמרינן כ"ש לדורות עבודתן מחנכתן היינו היכי שכלי זו מיוחדת לעבודה זו ותשאר בתשמיש עבודה זו אבל היכי דרק דרך' מקרה נעשה בה עבודה זו מפני שלא הי' אפשר באחרת בכה"ג ל"ש עבודתן מחנכתן ותקעתי מסמרות בסברא זו. וא"כ ה"נ הא לכתחלה אין עושין כלי שרת של עץ ורק מפני שלא הי' אפשר בע"א הוכרחו לעשות של עץ לפי שעה א"כ כיון שלא תשאר בעבודתה לעולם ל"ש עבודתן מחנכתן וז"ב. ומה שהביא כ"ת בשם הגאון מהר"ש ז"ל בן הצל"ח ז"ל שכ' דהאי והבשר לרבות עצים ולבונה ל"ש אלא בהני שעולים ע"ז מזבח. הנה דבר זה מפורש יוצא מדברי התוס' במנחות כ"א ע"א שהקשו שם בהא דא' בגמ' דתני' ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר מה הפרט מפורש דבר שמקבל טומאה ועולה לאישים כו' יצאו עצים שאין מקבלים טומאה כו' והקשו דהא דרשינן והבשר לרבות עצים ולבונה ותי' דהא דקא' יצאו עצים שאין מקבלים טומאה היינו בעצים דעלמ' ולא בעצי המערכה ע"ש ודומה לזה כ' בפנ"י בחי' לב"ק דף ע"ז ע"א דאין שייך לומר דאפר פרה מקבל ט"א משום דחיבת הקודש מכשירתו דחיבה"ק ה"ד כעין מידי דהקרבה ובפרה גופה מ"מ שייך הזאה ושאר עבודה משא"כ באפר ע"ש ועיי' בתשו' הרשב"א סי' ל"א וע' בספר טורי אבן בחי' חגיגה כ"ג:
והנה בדבר הקושי' שהביא כ"ת בשם הגאון בעל ספר מנחת חינוך שהקשה עמ"ש הצל"ח הנ"ל דכ"ש של עץ מקבל טומאה אף מראשון ושני מש"ס חגיגה כ"ו ע"ב דפריך התם על הא דתני שם דאומרים לכהני ע"ה הזהרו שלא תגעו בשלחן ותיפוק לי' דכ"ע העשוי לנחת הוא ולא מקבל טומאה ומ"פ והלא בכ"ש מקבל טומאה כמו אוכל מחמת חיבת הקודש ולפענ"ד דעד כאן ל"ש סברת הצל"ח דע"י חיבה"ק נימא דכ"ש יקבל טומאה אף מראשון ושני אלא מפני שגם אם הי' כלי של חול הי' מיטמ' אם נגע בו א"ה ורק התורה מיעטה מדכתי' כל אשר בתוכו יטמא וסמיך לי' מכל האוכל אשר יאכל וגו' אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כ"ח ואין כלי מיטמ' מאויר כ"ח לפי שאינו נעשה א"ה לעולם. אמנם אם הוא כלי של קודש עושהו חיבת הקודש שיקבל טומאה אף מראשון כאלו נגע בו א"ה כמו דעושה חיבה"ק לעצים ולבונה הקרבים ע"ג המזבח שיהי' כמו הבשר לכן בכל כ"ש אף שאין בו אכילת מזבח ול"ש לומר שיהי' כאוכל מ"מ כיון שאם הי' א"ה הי' מקבל טומאה עושהו חיבה"ק כאלו נגע בטומאה חמורה משא"כ התם בחגיגה בשלחן של מקדש שהוא כ"ע העשוי לנחת שאינו מקבל שום טומאה בזה בודאי לא מהני חיבת הקודש:
ובדבר מה שמסתפק כ"ת בענין הא דקיי"ל דהכלי מצרף מה שבתוכו לקודש היכי שיש בא' כביצה ובא' פחות מכביצה אי מצרפם הכלי לענין שיקבל גם הפחות מכשיעור טומאה א"ד דעד כאן לא מועיל צירוף כלי רק היכי שגם בלי הצירוף כלי יכול הטומאה לחול על כ"א משתיהן כגון שיש בכ"א כשיעור ורק שאנו דנין אם נטמא השני בנגיעה הא' אז מהני צירוף הכלי אבל היכי דליכ' כשיעור בא' לא מהני צירוף הכלי כיון דאנו באין לדון על חלות הטומאה והאריך בזה כ"ת. הנה בתחלה עלה במחשבה לפני לבאר עפי"ז דברי התוס' בחולין כ"ד ע"ב ד"ה התורה העידה על כ"ח ואפי' מלא חרדל שכ' שם לפי"מ שמפרש ר"ת דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ל"ד נקט חרדל אלא כלומר ואפי' מלא ביצים כו' והקשה רבינו אפרים מנ"ל דהיינו מטעם אויר דילמ' הוי מטעם שכ"ח מצטרף כשכולן נוגעין זה בזה ונוגעין בכלי אבל נתלין באויר לא. וכ"ת א"כ צירוף דכתי' גבי קדשים ל"ל כו' ולכאורה אינו מובן המשך דברי התוס' דלמה הקדימו לפרש כלומר ואפי' מלא ביצים קודם קושי' הרבינו אפרים דמשמע שעי"ז תתחזק הקושי' אמנם אי נימא דבכה"ג דליכ' שיעור טומאה אין הכלי מצרף יהי' נכון דאי הוי מפרשינן כפשוטו ואפי' מלא חרדל וכפירש"י שם שכ' ואי אתה יכול לומר שזה מטמ' את זה שהרי אין כביצה בכ"א א"כ לא הוי קשה דילמ' מטעם צירוף דלענין זה הא לא מהני צירוף להחשיבם חתיכה א' ולכך הקדימו דע"כ מוכרח לומר ואפי' כמלא ביצים דאל"ה אין מקבל טומאה וא"כ בזה שפיר הקשו דילמ' הטעם משום צירוף כלי:
אמנם נלפענ"ד ראי' דגם בכה"ג מהני צירוף כלי מדברי התוס' בחולין ל"ו ע"א שהקשו בהא דבעי ר"ל שם אי צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני או לא והקשו דיצטרף כלי לענין הכשר כאלו הוכשר כולו כמו שמצרף לענין טומאה מדכתי' כף א' עשה הכתוב לכל מה שבכף א' דמנחה נבללת בכ"ש ע"ש ולכאורה קשה דהא לשי' התוס' בפסחים ובחגיגה כ"ד ע"א דהא דדרשינן והבשר לרבות עצים ולבונה מהני נמי לענין שיטמ' אוכל אפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל א"כ חזינן דיש לעצים ולבונה ע"י חיבה"ק עדיפות מאוכל א"כ מהני נמי חיבה"ק לענין זה דאפי' פחות מכביצה יקבל טומאה ודלא כמו שהעלה השעה"מ פ"ו מה' ברכות דזה אינו עולה רק לשי' ה"ר אלחנן שם וכמו שהאריך בזה כ"ת בדברים נכונים וא"כ לפי"ז מאי הקשו התוס' דיהי' כאלו הוכשרו הצרידים של מנחות מטעם צירוף כלי הלא נ"מ אם אין בהקרטין כשיעור קבלת הכשר דאפי' למ"ד אוכל מקבל בפחות מכביצה מ"מ הכשר אינו מקבל בפחות מכביצה כמבואר בתוס' פסחים ל"ג ע"ב וא"כ מטעם חיבה"ק מהני דע"י חיבת הקודש יש לו עדיפות משאר אוכל כנ"ל משא"כ מטעם צירוף אינו מועיל היכי שאין בהצרידין כשיעור אע"כ דפשיטא לי' להתוס' דגם מכח צירוף מועיל אפי' היכי שאין באחד מהן כשיעור ובאמת הכי מסתבר דגם בכה"ג מועיל צירוף דומיא דמצינו הסל מצרף לחלה דהוי הצירוף לענין שיעור חלה ע' פסחים מ"ח ע"ב ורק לענין אא שמקפיד על תעלתו מחלק בתה"ד סי' קפ"ט לענין צירוף סל בין דבר שאין בכ"א כשיעור לבין היכי שיש בתרווייהו שיעור חלה ע"ש. והנה בענין מה שמסתפק השעה"מ בפ"ו מה' ברכות אם אוכל קודש פחות מכביצה מקבל טומאה אי מהני בזה חיבה"ק לפענ"ד יש להביא ראי' דחיבת הקודש ל"מ להשלים לכביצה מדברי התוס' ב"ק ק"א ע"א שהובא שם בשם הקונטרס שהקשה על הא דקא' פרה מטמא ט"א הואיל והיתה לה שעת הכושר ל"ל קבלת טומאה תיפוק לי' דהיא גופה מטמאה אדם ובגדים ותי' דבכה"ג מפרש בפ' דם שחיטה כגון בשר שחיפהו בפחות מכביצה בצק כו' וכ' שם בא"ד וז"ל ואי גרסינין מיטמא צ"ל כמו שתי' רש"י כשצירפה לפחות מכביצה בצק שא"א לפרה לטמא בצק שאין מועיל מה שסופו לטמא טומאה חמורה אלא דהוי כנוגע בשרץ ואלו נגעה בשרץ לא היתה מטמאה את הבצק כיון שבשר פרה היא פחות מכביצה לכך צריך קבלת טומאה ממק"א כדי שיטמא הבצק וקשה דלמאי נ"מ במה שמצטרף לפחות מכביצה הלא בלא"ה אוכל מקבל טומאה בכל שהו ואי לענין קבלת טומאה דאוריית' לשרוף עליו את הקדשים הניחא אי חיבה"ק דפרה דאוריית' אעפ"י שאין בה קידוש כלי אבל אם מדרבנן ע"כ לא מקבלי טומאה הני אוכלין אלא מדרבנן דמדאוריית' כשרוף דמי ועפרא בעלמא נינהו ע"כ וקשה דמשמע דניחא אי חיבת הקודש דפרה דאורייתא והלא אי חיבה"ק דפרה דאורייתא הדרק"ל ל"ל הטעם דהיתה לו שעת הכושר הרי בל"ז מטמאה משום דסופה לטמא טומאה חמורה ואי משום דמה שסופה לטמא טומאה חמורה אינו מועיל אלא דהוי כנוגע בשרץ והך בשר פרה גם אי היתה נוגעת בשרץ ג"כ לא היתה טמאה משום דהוי' פחות מכביצה וכדברי התוס' הנ"ל ז"א דהא השתא אי ס"ל דחיבה"ק דפרה דאוריית' גם בפחות מכביצה מקבלת טומאה משום חיבת הקודש א"ו דחיבת הקודש ל"מ להשלים לכביצה עוד נלפענ"ד להביא ראי' לזה מש"ס פסחים ל"ד ע"ב דמיבעי' לי' שם לאביי אי בקדושת פה עבוד רבנן מעלה ובעי למיפשט מהא דאר"א א"ר יוחנן ענבים שנטמאו דרכן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ דרכן טמאין והא ענבים דקדושת פה נינהו ואפ"ה עבוד רבנן מעלה. ולכאורה קשה לפימ"ש התוס' במנחות ק"א ע"א ד"ה אע"ג דגם בלי קדושת כלי אמרינן חיבת הקודש מדרבנן [שעפי"ז ביארתי דברי התוס' פסחים דף כ' ע"א ד"ה אלא שהקשו אי חיבת הקודש מהניא למימני בי' ראשון ושני מאי נפקא מינה דהוי משקין בית מטבחיא דכן ואין מכשירין ולכאורה הא שפיר נ"מ בהאי דמשקי בי מטבחייא דכן כשעדיין לא נתקדשו בכלי רק קדושת פה דאז ל"ש חיבה"ק ודכן הם מטעם משקי בי מטבחייא ולדברי התוס' הנ"ל ניחא דגם בקדושת פה אמרינן חיבה"ק מדרבנן] ואמאי לא מיפשט לי' לאביי ממעלה דחיבת הקודש דהא התוס' במנחות שם כתבו זה אליבא דאביי ע"ש ועכצ"ל דאין ראי' ממעלה דחיבת הקודש דכיון דמשנקדש בכלי אז מכשיר מדאורייתא בכה"ג הוסיפו רבנן מעלה גם בלי קדושת כלי אבל היכי דליכא מעלה דאוריית' שפיר מיבעי' לי' אי אמרינן דלא עשו מעלה רק בקדושת כלי ולא בקדושת פה דגם לפי פי' התוס' שם בד"ה ונתן קס"ד דאין זריעה להקדש היא רק מעלה דרבנן. ורק רבא הוא דבא לאתויי בתר הכי דאין השקה להקדש מה"ת ולפ"ה גם אליבא דמסקנא הוא רק מדרבנן וכן מבואר בתוס' זבחים ע"ח ע"ב ד"ה דלי לענין מי חטאת וז"ל דל"מ להו השקה לטהרם כמ"ש בקונטרס וא"נ חומרא בעלמא משום דאין זריעה להקדש כדאי' בפ' כ"ש ע"כ ולפי"ז קשה דמנ"ל למימר דלכך הקדישן ואח"כ דרכן טמאים משום דעבוד רבנן מעלה בקדשים דמיטמא משקה עם האוכל ול"א בהו משקין מיפקד פקודי דילמא הטעם דהקדישן ואח"כ דרכן טמאים משום דהא מבואר בסמוך דצריך לדורכן פחות פחות מכביצה דאי יותר הא איטמו משקין בכביצה מיציאת טיפה הראשונה ט"א והרי יש בה כשיעור וא"כ ע"כ מיירי בשדורכן פחות פחות מכביצה א"כ אם אינן הקדש בשעת דריכה טהורין לפי שפחות מכביצה לא מיטמא ט"א משא"כ בהקדישן ואח"כ דרכן אפי' פחות מכביצה מיטמא משום חיבת הקודש מכשיר ומיטמא אפי' פחות מכביצה אבל אין הטעם משום מעלה ולמה הוכרח הש"ס שם לאוקמי בענבים של תרומה אע"כ דמחמת חיבת הקודש אינו מועיל בפחות מכביצה שיהי' כאלו הי' בו כשיעור:
והנה במסקנא דשמעתא בפסחים שם דקא' רבא אף אנן נמי תנינא כו' מבואר דגם בקדושת פה עבוד רבנן מעלה וכ"כ בכ"מ פי"ב מה' תרומות ה' י"א ע"ש ועפי"ז ביארתי דברי הש"ס בנדה ה' ע"ב גופא אמר זעירי מעל"ע שבנדה עושה משכב ומושב לטמא בגדים כו' אמר רבא ותסברא ק"ו היא ומה כ"ח המוקף צמיד פתיל הניצול באהל המת אינו ניצול במעל"ע שבנדה משכבות ומושבות שאין ניצולין באהל המת אינו דין שאינן ניצולין במעל"ע שבנדה וקשה דהא אמרינן לקמן בשמעתא שם דמעל"ע שבנדה לקדשים אבל לא לתרומה א"כ לפי"ז הא קיי"ל אוכלין של קודש אין ניצולין בצ"פ וא"כ ל"ה ק"ו כיון דבמאי דמעל"ע שבנדה אינו ניצול היינו קדשים גם באהל המת אינו ניצול כיון דקדשים אינן ניצולין בצ"פ וכבר נתקשו בזה בתוס' חגיגה כ"ה ע"א ותירוצם שם הוא משולל הבנה ע"ש. ולפענד"נ ליישב דהנה שמעתי קושיא ממחו' הגאון המובהק מוה' שניאור זלמן נ"י אבד"ק לובלין על הא דא' בשבת פ' במה מדליקין בנס דחנוכה שכשנכנסו היונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל ובדקו אח"כ ולא מצאו אלא פך א' של שמן שהי' מונח בחותמו של כ"ג ולא הי' בו אלא להדליק יום א' נעשה נס והדליקו ממנו ח' ימים והקשה דהרי הכניסו ע"ז ותקרובת ע"ז להיכל א"כ נטמא גם הפך הזה לריב"ב דס"ל תקרובת ע"ז מטמא באהל ואי שהי' מוקף צ"פ ז"א דהא משקין של קודש אין ניצולין בצ"פ ואמרתי בישוב הקושיא הלזו ע"ד הפלפול בדרכים שונים ובפשיטות נראה לתרץ דהנה באמת צריך להבין מנ"ל דאוכלין ומשקין של קודש אין ניצולין בצ"פ הלא עיקר דבר זה נשנה במשנה גבי חטאת שהמים המקודשין אין ניצולין בצ"פ והתם יליף לה מדכתיב והניחו במקום טהור אבל בשאר קדשים מנ"ל דברמב"ם פי"ד דפרה ובכ"מ שם משמע שהוא ג"כ דאוריית' וע"כ דילפינן שאר קדשים מחטאת ולפי"ז י"ל דבעינין דומיא דחטאת דהיינו כמו במי חטאת בעינין שיהיו קדושין קדוה"ג שנתנו האפר עליהן אבל קודם זה ניצולין בצ"פ כן בשאר משקין של קודש בעינין עכ"פ שיהיו קדושין בכלי שרת ויהיו קדושין קדוה"ג אבל בעוד שלא ניתנו בכ"ש אף שכבר נתקדשו קדושת פה בודאי ניצולין בצ"פ ולפי"ז ל"ק הקושיא הנ"ל דהא כ"ז שלא ניתן השמן במנורה שהוא הכ"ש שלו לא נתקדש עדיין קדוה"ג ושפיר ניצול הפך הזה בצמיד פתיל והשתא תתיישב נמי קושי' התוס' הנ"ל דהא בש"ס פסחים הנ"ל מסקינין דעביד רבנן מעלה אפי' בקדושת פה וא"כ הא דעביד רבנן מעלה בקדשים במעל"ע שבנדה היינו אפי' בקדושת פה וא"כ איכא שפיר ק"ו ומה כ"ח המוקף צ"פ שניצול באהל המת אף בקדשים אם לא נקדש עדיין רק קדושת פה כנ"ל אינו ניצול במעל"ע שבנדה כיון דעביד רבנן מעלה אפי' בקדושת פה כנ"ל משכבות ומושבות שאין ניצולין באהל המת אינו דין שאינן ניצולין במעל"ע שבנדה והבן. ובזה הנני ש"ב ידידו הדו"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |