הרי בשמים/א/כה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א כה

סימן כה

בעזהש"י יום ה' ד' לירח אד"ר תרל"ח לפ"ק סערעט:

ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ושנון זית רענן חכם ושלום כש"מ שמחה גינצבורג נ"י אבד"ק סטראזיניטץ יצ"ו.

מכתבו הגיעני בעת אשר תלאות וטרדות רבות אפפוני מסביב. ועתה כאשר הרחיב ה' לי מעט. אמרתי להשיב לו על שאלתו בעובד' דאתא לקמי' באיש א' שמו מ' אברהם דוב בן מו"ה ישראל הכהן נשא אשה שמה הענא וזה כשתי שנים ומחצה נשתטית ויצאה מדעתה ר"ל והיתה בבית החולים בקרית וויען ועתה היא בבית החולים בעיר לבוב וכל הרופאים יענו ויאמרו שא"א למצוא לה תרופה והאיש אסור בחבלי עבותות העיגון והולך ערירי ודופק על פתחי כ"ת יום יום לנתק מעליו מוסרות חדרגמ"ה ז"ל ולהתיר לו לישא אשה אחרת עפ"י דתוה"ק עכ"ש:

הנה הלכה פסוקה היא בש"ע אה"ע סי' א' ס"י בהג"ה דבמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת ובב"ש שם כ' בשם הב"ח דצריך ליקח התרה ממאה רבנים מג' ארצות וישליש הכתובה ונדוני' ות"כ ובעד מזונות ביד הב"ד ויתן הגט ביד שליח הולכה שיהי' בידו עד שתשתפה ויתננו לה וחייב לייחד לה בית לשמור אותה ממנהג הפקר. והנה לייחד לה בית בנ"ד נראה דכיון שהיא בבית החולים היא ממיל' משומרת עפ"י הממונים מטעם המלך קיר"ה וע' בט"ז אה"ע סי' קי"ט ס"ק י"ב מ"ש בשם תשו' מהרי"ו ומה שחולק עליו דל"ש לא פליג היכי דליכ' חשש גרירה ע"ש. ובנ"ד גם המהרי"ו יודה דזה הוי ממש כייחד לה בית:

ולענין מסירת הגט ביד שליח הולכה לתת בידה לכשתשתפה. הנה האחרונים ז"ל קיהו בזה מהא דא' ביבמות נ"ב ע"ב האומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמ' לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט ומבואר ברמב"ם פ"ג מגירושין וכן ברשב"א בחידושיו שם ובגיטין ב"ו דהטעם משום שאינה בת גירושין ממנו בשעת כתיבה ונמצ' שנכתב הגט שלא לשמה וא"כ מאי מועיל האי גיטא שימסור השליח בידה לאחר שיפוי' הא כיון דבשעת כתיבה לא היתה ראוי' להתגרש נמצא שנכתב שלא לשמה. ולפענד"נ בישוב זה דהרי באמת ברמ"א הנ"ל כלל הדין דנשתטית עם היכי שהוא מן הדין לגרשה דבכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל כלל וא"כ הוא מותר לישא אשה אחרת עלי' בלא גט כלל אך י"ל דזהו רק היכי דנשתטית בכה"ג שמדאוריית' אינה בת גירושין כגון שא"י לשמור את גיטה אבל היכי שיכולה לשמור את גיטה רק שא"י לשמור א"ע. דד"ת שוטה כי האי מתגרשת ורק מדרבנן אינה מתגרשת משום גרירה כדאי' ביבמות קי"ג ע"ב בכה"ג בודאי צריך ליתן לה גט כיון דמדאוריית' יכולה להתגרש ובזה נתקנה הך תקנה שיתן הגט ביד שליח הולכה למוסרו לה לכשתשתפה אמנם כיון דבההיא שיעור' דא"י לשמור את גיטה יש פלוגת' בין הראשונים כמ"ש בתשו' רש"ל סי' ס"ה והובא בח"מ סי' קי"ט סק"ג ע"ש ואנן לא בקאינין בההיא שיעור' לכן תיקנו בכל ענין. והנה דעת הרמב"ם והראב"ד בפ"י מגירושין וסייעתייהו דבשוטה דרבנן אם עבר וגירש מהני וכ"פ המחבר בסי' קי"ט ס"ו וזה תלי' בחילופי גירסאות שבירושלמי הובא בתוס' יבמות קי"ג ע"ב ע"ש בב"ש ולפי"ז לא קשיא על תקנת הב"ח הנ"ל מדברי הרמב"ם והרשב"א שכתבו הטעם באומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דל"ה גט משום של"ש וא"כ ה"נ הוי של"ש ולהאמור נכון דעד כאן ל"א התם דכיון דל"ה בת גירושין ממנו הוי של"ש אלא כיון דבשעת כתיבה אינה כלל בסוג גירושין ממנו וכן הי' שייך לומר בשוטה דאוריית' שא"י לשמור את גיטה דאפי' בדיעבד אינה מגורשת שפיר י"ל דהוי של"ש כיון דל"ה בת גירושין כלל משא"כ בשוטה דרבנן הא לד' הרמב"ם הנ"ל ודעימי' בדיעבד מגורשת א"כ שפיר מיקרי בת גירושין ע' רש"י חולין דף ע"ב דכיון דבדיעבד מותר מיקרי בר דמים וע' בתוס' קידושין ס"ד ע"ב בהג"ה מתוס' ישנים שם ע"ש וא"כ לפי"ז כח התקנה הלזו במסירת הגט ביד שליח ליתן לה לכשתשתפה יפה אפי' אליבא דהרמב"ם והרשב"א הנ"ל ממ"נ אם הגיעה לשיעורא דא"י לשמור את גיטה ואינה בת גירושין מדאורית' הא א"צ כלל לגרשה שלא גזר רגמ"ה בכה"ג כנ"ל ואי עדיין לא הגיעה לשיעור זה דא"י לשמור את גיטה א"כ מהני שפיר מה שמוסר הגט ביד שליח להולכה ליתן לה לכשתתרפא דהא בכה"ג רק מדרבנן א"י לגרשה ומהני בעבר וגירש א"כ הא הוא בת גירושין וחשיב שפיר לשמה כנ"ל ובהכי אזדא נמי מה שחששו בזה חכמי קוש"ט הובא בהגהות מ"ל פ"ו מגירושין ובפנ"י בחי' גיטין ע' ע"ב מטעם הא דאמרי' בפ"ב דנזיר כ"מ דל"מ עביד השתא ל"מ משוי שליח ע"ש ולהנ"ל יהי' נכון עפימ"ש המ"ל בפ"ב מה' ביאת מקדש דהיכי דרק מדרבנן לא מצי עביד ל"ש כלל זה וסמוכין לדבריו נראה מהא דאי' בפסחים צ' ע"ב מדאוריית' מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי בי' ויש להסביר שם מטעם כ"מ דלמ"ע כו' ולכך כשאינו רק מדרבנן שוחטין וזורקין עליו דשוב ל"ש הא דכל מילתא דלמ"ע כו' כיון דמדאוריית' מחזי חזי כו' ויש להאריך בזה בסוגי' שם ואכ"מ. א"כ בנ"ד מהני ממ"נ אי הויא שוטה מדאוריית' הא א"צ גט ואי ל"ה רק מדרבנן הא שפיר מצי משוי שליח. אמנם האי קושיא בלא"ה ליתא עפי"ד המח"א בה' שלוחין שכ' דהא דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח ז"א אלא היכי דהדבר בעצם לא יוכל לעשותו כמו בנזיר י"ב בעושה שליח להפריש חלה בעודו קמח דא"י להפריש בעצמו כיון דבקמח ל"ש חלה וכן שם בעושה שליח לקדש אשה שיש לה עדיין בעל דאין בידו לעשות בעצמו עצם הקידושין אבל היכי דגם הוא מצי עביד תכלית הענין ורק איסורא הוא דרביע עלי' שפיר מצי משוי שליח ע"ש ולפענ"ד יש להוכיח זה מדא' בש"ס הטעם דדשלד"ע משום דברי הרב ודה"ת דברי מי שומעין וקשה תיפוק לי' משום כ"מ דלמ"ע לא מצי משוי שליח ונרויח בזה דאפי' אם יהי' השליח שוגג לא תועיל השליחות א"ו דהיכי דרק איסורא הוא דרביע עלי' ל"ש לומר כ"מ דלמ"ע כו'. ודומה לזה מצינו בתוס' פסחים דף פ' ע"א לענין כל דלא חזי בראשון לא חזי בשני דזה לא שייך אלא בטמא וחיגר דלא חזי בגופו בראשון לא חזי בשני אבל היכי שהוא בדרך רחוקה שא"י לבא לעזרה מחמת איסור דחוץ לתחום עי"ז לא מיקרי לא חזי דשפיר חזי רק איסורא הוא דרביע עלי' ע"ש וע' בתוס' חגיגה דף ב' ע"א ד"ה איזהו קטן שכ' שם לענין קטן שהגיע לחינוך דקרבן ראי' שלו אינו רק בתורת נדבה וא"ק ביו"ט למ"ד נדונ"ד א"ק ביו"ט ולא קרב עד למחר ואפ"ה לא מיקרי לא חזי בראשון כיון דגופו חזי אלא שאין היום ראוי עכשיו ע"ש ושם י"ז ע"א ד"ה יום טבוח. וע' בפסחים ס"ט ע"ב גבי ט"מ שחל ז' שלו להיות שע"פ דהאי מיחזי חזי ותקוני הוא דלא מיתקן והכוונה כיון דאלו עבר ועשה הזאה שפיר מיתקן וחזי לאכילה לכן שפיר מיקרי ראוי כיון דרק איסור הזאה דשבת רביע עלי' וע' עירובין ע"ח ע"ב עשאו לאשירה סולם מהו כו' א"ד אפי' לרבנן פיתחא הויא וארי' דרביע עלי' ע"ש ודוגמא לזה מצינו בטו"ז א"ח סי' ל"ב ס"ק י"ט שכ' בשם הב"ח דהיכי דעצם הדבר ראוי ורק איסור שבת רכיב עלה מיקרי ראוי לבילה ע"ש וע' בתשו' שאגת ארי' סי' ו' שהאריך בזה [ובחי' אמרתי לבאר בזה דברי התוס' בחגיגה ד' ע"א ד"ה אלא שכ' שם על הא דפריך התם במאי דממעט טומטום מראיי' וכי אצטריך קרא למעוטי ספיקא והיינו דכיון דנשים פטורות והאי אימא אשה הוא ממיל' הוי פטרינן לי' כי היכי דלא ליתי חולין לעזרה והקשו דלייתי ע"ת ואם אשה היא ליהוי נדבה ותי' דמבטל לי' מסמיכה כו' ול"ד לערל וטמא משלחין קרבנותיהם וגם לקמן ממעטינן לי' משום דכל שישנו בביאה ישנו בהבאה ולא משום סמיכה דהתם גברא בר חיובא היא וארי' הוא דרביע עלי' שא"י לסמוך אבל האי לאו בר חיובא הוי דאימא איתת' הוא ע"כ ואמרתי בכונתם עפי"מ שהקשו ביבמות ק"ד ע"ב ובכ"ד היכי ערל וטמא משלחין קרבנותיהם הא כיון דא"ר לסמיכה כל שא"ר לבילה בילה מעכבת ולכך כ' התוס' הכא דכיון דגבר' בר חיוב' הוא וארי' הוא דרביע עלי' הוי שפיר ראוי לבילה כד' הב"ת הנ"ל משא"כ הכא דדילמ' אשה הוא והוי א"ר לבילה וכה"ג מצינו בב"ב פ"א ע"ב גבי הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו מביא בכורים ואינו קורא משום דספק הוא אי קנה קרקע או לא ופריך שם והא כל שא"ר לבילה בילה מעכבת ע"ש הרי דחשיב א"ר לבילה מטעם ספק דילמ' לא קנה קרקע ולאו בכורים נינהו וא"ר לקריי' וה"נ הטומטום הוי א"ר לבילה דילמ' אשה היא' וז"פ וברור] וע' תוס' פסחים צ"ד ע"ב ד"ה ואין ולפי"ז ה"נ איהו שפיר מצי לגרש ורק האשה ידה הוא דכאיב לה דומי' דא' ביבמות ס"ו ע"א והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין התם פומייהו כאיב להו ע"ש וע' בתוס' יבמות מ"ד ע"א שהקשו בהא דכל העולה ליבום כו' והרי חרש וחרשת שאינם עולין לחליצה ועולים ליבום ותי' דבני חליצה נינהו אלא פומייהו הוא דכאיב להו ע"ש וה"נ בנשתטית י"ל דבת כריתות הוא רק ידה הוא דכאיב לה והוי ד"א גרם לו ולא מיקרי לא מצי עביד ושפיר מצי משוי שליח. [ברם הא איכ' לעיוני מדברי הש"ס ב"מ ק"ב ע"א והשת' דאר"י א"ר אסור לזכות בביצה כ"ז שהאם רובצת עליהם כו' אפ"ת דנפלה לה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי חצרו נמי זכיא לי' וכל היכי דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכיא לי' והשת' לפי סברא הנ"ל הא חצר הוא מתורת שליחות ואם בכה"ג דתכלית הענין יש כח בידו לעשותו ורק איסור' רכיב עלי' מצי משוי שליח ה"ה דהיל"ל דחצרו נמי יזכה לו וע' באס"ז שם שכ' חצרו נמי לא זכי' לי' פי' אפי' מדעתו ורצונו ובגניבה בלחוד הוא דרבי רחמנ' שיתחייב כפל ע"י חצרו מדכתי' אם המצא תמצ' ע"ש. ואפשר לומר דהתם אזיל אליב' דמ"ד חצר משום יד אתרבאי וצל"ע]:

והנה לכאורה תקשי לפי"ד תמח"א הנ"ל מש"ס ב"ק ק"י ע"א אר"ש אם הי' כהן טמא בקרבן צבור נותנה לכל מי שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ה"ד אי דאיכ' טהורים טמאים מי מצי עבדי כו' ופירש"י וכיון דלא מצי עבדי שליח היכי משוי ולהנ"ל קשה דהא אפי' למ"ד טומאה דחוי' בצבור והיכי דאיכ' טהורים טמאים לא מצי עבדי היינו לכתחלה אבל היכי שכבר קרב מרצה א"כ שפיר מיקרי מצי עביד דרק לכתחלה איסורי הוא דרכיב עלי' ובכה"ג לא מיקרי לא מצי עביד כו'. אמנם נלפענ"ד דהדבר נכון עפי"מ שמבואר בתוס' יומא ד"ז ע"א ד"ה דם שנטמ' דלמ"ד טומאה דחוי' בצבור אין הבשר נאכל אם הקריבוהו טמאים גם היכי דלא נטמא הבשר ע"ש והסביר דבריהם בספר טה"ק בחי' לזבחים ט"ז ע"ב משום דמאחר שהי' ראוי שהקרבן יהי' מחולל לגמרי ע"י עבודת הטמא רק שנדחית מפני מצות קרבן צבור ודי במה שניתר מה שצריך לרצות בצורך התקרבה אבל לא לאכילת הבשר משא"כ למ"ד הותרה א"כ אין כאן משום חילול עבודה כלל ולכן היכי דלא ניטמא הבשר מותר היא באכילה ע"ש ולפ"ז שפיר מקשי הש"ס היכי מכשרינן הקרבן אפי' לאכילה הא איהו לא מצי להקריבו בענין שיהי' נאכל כיון דהתם אזיל למ"ד טומאה דחוי' בצבור כמבואר בתוס' שם ולמ"ד דחוי' אין הבשר נאכל אם הקריבו הטמא אפי' לא נטמ' הבשר כנ"ל וא"כ לענין זה לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח וכן מפורש יוצא מדברי השיטה מקובצת שם ד"ה תנינ' בשם הרא"ש וז"ל וי"ל דאתא לאשמעינן אעפ"י שכל בני המשמר טמאין ואיזה מהן שעבד יפסל בשר הזבח לאכילה מחמת הטומאה וע"י הכהן שאינו מן המשמר שנעשה שליח לעבודה הוא שהוכשר הבשר לאכילה הלכך יהא הבשר שלו כיון שא"א לו להיות ראוי לאכילה אלא ע"י קמ"ל עכ"ל הרי דס"ל דאם הי' נעשה ע"י הטמאין אף שהי' אפשר בענין שלא יטמא הבשר כיון דהפשט וניתוח כשר בזר ע' תוס' פסחים ע"ט ובמהרש"א שם. עכ"ז כפסל הבשר לאכילה ושינוי' דהש"ס דנאכל לבע"מ טהורין מובן לאשורו דבשלמא לענין שהכהנים כשרים יאכלו שפיר הי' מקשה כיון דאכילה זו הוא עבודה דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וע"ז לא הי' מהני השליחות שיוכשר לאכילת עבודה כיון דהם ל"מ עבדי באופן זה ל"מ משוי שליח משא"כ לענין אכילת בע"מ טהורין שאינו דרך עבודה שפיר מצי אכיל כיון דלזה ל"ב שליחות דמהיכי תיתי דלא יוכשר הבשר לאכילה כיון שנקרב ע"י כהנים טהורים. אמנם אכתי קשה לכאורה לפי המובן מדברי הרא"ש הנ"ל דמיירי התם באיכ' כהן טהור במשמר אחר הא התם קאי למ"ד דחוי בצבור וצריך לאהדורי אטהרה א"כ אכתי הקושי' במק"ע טמאין מי מצי עבדי והאיך יכול לעשות שליח. וע"כ מוכרחין אנו לומר דהרא"ש קאי בשיטה זו דאף למ"ד ט"ד א"צ לאהדורי אכהן טהור שבמשמר אחר רק אטהורין שבבית אב אחר וכמו שהובא בספר מפה"י בב"ק שם בשם מהדורא בתרא דלא כד' הרמב"ם בפ"ז מב"מ וא"כ יכול גם הטמא להקריב ושפיר משוי שליח. אך עדיין יש להקשות מהא דאר"נ ביומא ז' ע"א מודינא היכי דאיכ' שירים לאכילה אע"ג דמדינא ק"צ קרב בטומאה מ"מ במנחה דנקמצת מהדרינן לעשות בטהרה שיהיו שירים נאכלין וא"כ ה"נ אף דמדינא היכי דליכ' כהן טהור במשמר זה א"צ לאהדורי אטהרה מ"מ היכי דאיכ' אכילה הא צריך לאהדורי אטהרה משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול וא"כ ה"ה הכא נהי דלענין ההקרבה מצי עבדי גם אנשי משמר הטמאין מ"מ הא הכא איכא אכילה כדקתני עבודתה ועורה לא"מ וא"כ הא איכ' איסור דהפסד קדשים. ולד' המח"א הנ"ל ניחא דכיון דגוף ההקרבה מצי עבדי מדינא וא"צ לאהדורי אטהרה אע"ג דבדאיכ' אכילה איכא איסור דהפסד קדשים מ"מ הא זה אקרקפת' דגברא מנח וארי' הוא דרביע עלי' וזה מיקרי מצי עביד ושפיר מצי משוי שליח והנה אפי' אי נימא דבנ"ד מיקרי לא מצי עביד בעצם משום שאינה בת גירושין מכ"ז אפשר לומר עפי"ד הש"ס פסחים מ"ח ע"א וא"א איסור מוקצה דאוריית' מה לי איסור גופו מה לי איסור ד"א ע"ש יוצא מזה דהיכי שהוא דאוריית' מיקרי איסור גופו אף שהוא רק ע"י ד"א אפס היכי שהוא רק דרבנן מיקרי איסור ד"א. והכי אפשר לומר דכונת הש"ס פסחים ס"ט ע"ב שהבאתי למעלה דכיון דמדאוריית' מיחזי חזי ויכול ליטהר ע"י הזאה דאיסור הזאה בשבת אינו אלא מדרבנן שמא יעבירנו ד"א ברה"ר כדא' שם א"כ ל"ה רק איסור ד"א ולכך הוי שפיר לאוכליו וע' עירובין ל"ח ע"ב ע"כ לא פליגי רבנן על ריב"נ אלא בישן דלא מצי אמר אבל בניעור דא"ב למימר מצי אמר אע"ג דל"א כמאן דאמר דמי וקשה דהא גם ניעור לא מצי אמר דהא תחלת היום לא מצי מכוין כדקא' שם ובסוף היום הא אסור לי' למימר מטעם הכנה וע"כ דכיון דהוא רק איסור דרבנן מיקרי מצי אמר דהוי איסור ד"א גרם לו והתם ליכא רק אי' דרבנן דאף דאזיל שם לרבה דס"ל הכנה דאוריית' מ"מ הא באמת תחלת היום קונה עירוב וליכ' רק האיסור דאמירה שאומר מבע"י זה ל"ה רק מדרבנן ומיקרי מצי אמר וה"נ לענין מצי עביד דהיכי דרק איסור דרבנן רביע עלי' שפיר מיקרי מצי עביד וגם לפי"ז שפיר מיושבת התקנה של הב"ח הנ"ל למסור הגט ביד שליח הולכה שיתן לה לכשתשתפה דממ"נ אי הגיע לכלל א"י לשמור את גיטה והוי' שוטה דאוריית' הא ל"ב גט כלל כנ"ל ואי אינה רק שוטה דרבנן משום גרירה א"כ הא הוי איסור ד"א גרם לו ול"ש ההוא כללא דכ"מ דלמ"ע כו' ושפיר מצי משוי שליח:

והנה הפוסקים הקשו ע"ד רמב"ם ורשב"א הנ"ל שכ' הטעם באומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמ' לכשאכנסנה אגרשנה דל"מ מטעם דהוי שלא לשמה מיבמות צ"ג ע"ב דרבא מוקי קרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו בלוקח עבד ע"מ לשחררו וה"ד דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. היכי מועיל הא שטר שיחרור עבד בע' ג"כ לשמה א"כ בכה"ג הא בשעת כתיבת הג"ש אינו בר שיחרור ממנו והוי של"ש וראיתי בספר אבני מלואים סי' ל"ה ס"ק י"ג שכ' לתרץ וז"ל ונראה דהתם בכותב לכשאקחך הרי את קנוי לך מעכשיו לאו להתירו בב"ח קא' אלא להקנאת גופו דבזה א"צ לשמה דמה לי מכרו לאחר או מכרו לו לעצמו והא דצריך לשמה אינו אלא להתירו בב"ח דילפינן לה לה מאשה אבל למיקני גופי' לא גרע משאר שטרי קנין וכיון דקנה לעצמו קרינן בי' ל"ת עבד אל אדוניו עכ"ל וניחא לי בהא לבאר מה שהקשו התוס' ע"ז בקידושין ס"ג ע"א דכיון דרבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ל"ל לומר מעכשיו דהא במילת' דר"מ גבי לאחר שאתגייר כו' דאר"מ דמקודשת ול"ב מעכשיו כו' לכך אר"י דל"ד דלגבי קידושין ה"ט דל"ב למימר מעכשיו משום דסתם קידושין בכסף וקנין מעות לא מתבטל כדא' בא אחר וקדשה מקודשת ואע"ג דנתאכלו המעות אבל גבי עבד כיון דהקנין בשטר והו"א אם נתקרע השטר בתוך הזמן לא יהא העבד משוחרר להכי נקט לישנא דמהני בכ"ע ואפי' נקרע השטר והיינו כשא"ל מעכשיו ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' שם ותמהו המפורשים דלמה לא נקט ג"כ גבי קידושין שם לישנ' דמעכשיו שיהי' מועיל אפי' בקידושי שטר ונקרע השטר ונ"ל דלא איירי התם בקידושי שטר. ולהנ"ל יתיישב היטב עפי"מ דקיי"ל בקידושין ט' ע"ב דשטר אירוסין שכתבו שלא לשמה לא מהני משום דמקשינן הויי ליציאה מה יציאה בעי' לשמה אף הוי' בעי' לשמה. וא"כ הא התם קתני נמי ה"א מקודשת לי לאחר שימות בעליך וא"כ כ"ז שבעלה חי הא ל"ה בת קידושין וא"כ א"א לומר דמיירי בקידושי שטר דא"כ ל"מ משום דהוי שלא לשמה כמו בגט לכשאכנסנה אגרשנה דבשלמ' בעבד מועיל מטעם מכירה כנ"ל משא"כ בקידושין הא לא אפשר בזה בקידושי שטר וע"כ דמיירי בקידושי כסף ולכך לא נקט בי' מעכשיו והבן:

והנה הפנ"י בקידושין שם הקשה מנ"ל לר"נ דסבר רבי אדם מקנה דשלב"ל דילמ' לעולם אימא לך דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל והתם גבי עבד ה"ט משום שברגע שהוא לוקחו מיד העבד זוכה בעצמו כמו שמיט ואכיל דמהני לכ"ע. ולכאורה הי' נראה לומר דא"א למימר דהוא מטעם שהעבד תופס בעצמו דא"כ לא הי' מועיל השחרור דכיון דהקנין מהאדון אינו מועיל משום דהוי דשלב"ל ורק מפאת שהוא תופס בעצמו הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע שאינו בא מכח האדון והוי דומי' דחצרה הבאה לאחר מכאן בגיטין כ"א ע"א ע' פירש"י שם אמנם באמת בעבד מהני טלי גיטך מע"ג קרקע כמבואר בפוסקים. אך בלא"ה י"ל דאין כאן קושי' דהא האי סברא דהעבד מוחזק בעצמו נובע מדברי התוס' בגיטין י"ז ע"א שכ' דלהכי תיקנו זמן בג"ש דאי ל"ה בי' זמן פעמים שאדם מוכר עבדו ואח"כ כותב לו ג"ש בלא זמן והי' אומר העבד לרבו ב' אייתי ראי' ששטר מכר שלך קדם לשחרור שהעבד מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו השעבוד ע"ש וכבר כ' בקצוה"ח סי' רמ"א סק"ג דזהו דוקא התם כיון דלדברי העבד כבר יצא מרשות רבו ע"י שיחרור וחזקת מ"ק ל"ש גבי' כיון שכבר יצא מרשות רבו ראשון ממ"נ ע"י השיחרור או ע"י מכירה לשני וא"כ כיון שהעבד מוחזק ואומר דכבר יצא מרבו א' קודם המכירה ודאי לא ישתעבד להב' מספק אבל היכי דליכ' ספיקא בכה"ג האיך שייך לומר דהעבד מוחזק בעצמו והרי הוא אצל אדונו כשורו וחמורו ע"ש וא"כ ה"נ הא לא חל השחרור אלא לאחר חלות הקנין וא"כ אחר שנקנה לאדונו הרי הוא כשורו וחמורו ואי מדינא לא חל השחרור מטעם דשלב"ל ל"מ מטעם תפיסה כיון דלאחר שכבר הוא משועבד לאדונו ל"מ מה שתופס גופו כיון דאין לו יד לתפוס א"ע ולא דמי נמי להא דמבואר בב"י יו"ד סי' רס"ז דיציאת העבד בראשי אברים דנין בזה"ז אע"פ שהוא קנס ואין דנין דיני קנסות בזה"ז מ"מ כיון דתפס לא מפקינן מיני' ועבד הוא תופס א"ע ע"ש היינו משום דמד"ת יוצא העבד לחפשי בראשי אברים א"כ אין לו לאדון עליו שעבוד ורק שהב"ד בזה"ז אין נזקקין לדיני קנסות ע"ז אמרינן שפיר כיון דמד"ת הוא משוחרר מיד הוא תופס א"ע משא"כ הכא האיך יתפוס העבד בגופו אם הוא משועבד ע"י הקנין והשחרור אינו מועיל מטעם דשלב"ל וע"כ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל:

אמנם לכאורה קשה לפימ"ש הרמ"א סי' ר"ט דבכתב לי' שטר ומסר לי' השטר כמאן דתפס דמיא וא"כ מנ"ל דסובר רבי אדם מקנה דשלב"ל דילמ' לעולם ס"ל אא"מ דשלב"ל והכא הא קא' דכתב לי' דילמ' מיירי דמסר לי' השטר ולכך מהני. אולם הדבר נכון דהא באמת הקשו התוס' הנ"ל ל"ל מעכשיו ותי' דבעי מעכשיו לענין אם נקרע השטר וא"כ הא מבואר בטו"ז שם דצריך שיהי' השטר קיים בשעה שבא לעולם וא"כ האיך מהני אם נקרע השטר וע"כ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וניחא לי בזה לבאר דברי הש"ס גיטין מ"ה ע"א גבי ר"ח דערק לי' עבדא לבי כותאי שלח להו הדרוה ניהלי שלחו לי' ל"ת עבד אל אדוניו שלח להו ההוא בעבד שברח מח"ל וכדר"א ב"ר יאשיי ומ"ש דשלח להו כדראב"י ופירש"י דאמאי לא שלח להו כד' ע"ש וקשה נימא דמש"ה לא שלח להו כר' משום דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל והא דר' ע"כ מיתוקמא כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל ולהאמור ניחא דהא באמת גם לדידן אם השטר שיחרור קיים בשעה שבא לעולם ג"כ מהני דהוי כתפס רק דדייק מדנקט לישנ' דמעכשיו וע"כ לענין נקרע השטר כד' התוס' וא"כ לא נוכל לומר דהשטר הוי כתפס דא"כ בעינין שיהי' השטר קיים בשעה שבא לעולם ולא הי' מועיל נקרע השטר וא"כ שפיר פריך למה לא שלח להו כרבי ובלא מעכשיו והשטר קיים אחר שקנאו דאז מהני גם לדידן דהוי כתפס. ובעיקר הקושי' הנ"ל שהקשו בההוא דלכשאקחך הרי עצמך קנוי לך הא לד' הרמב"ם והרשב"א הוי של"ש נלפענ"ד דלא קשי' עפימ"ש הפוסקים דבגט שיחרור מהני טלי גיטך מע"ג קרקע וכדמוכח באמת מסוגי' דגיטין ט' מדלא חשיב דשוו בהא לגיטי נשים ע"ש ואנכי הוספתי להביא ראי' מהא דהתעצמו בעלי התוס' בקידושין בקושי' הנ"ל דאמאי צריך לומר מעכשיו הא בלא מעכשיו מהני ג"כ כמו בקידושין לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל ואמאי לא תי' עפימ"ש בכתובות פ"ו ע"ב בהא דאיבעי' שם בהר"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום וכ' התוס' שם דמיירי במעכשיו וכ' הרדב"ז בתשו' סי' תצ"ג משום דקשי' להו אי לא אמר מעכשיו הא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דאינה מגורשת ע"ש שהאריך מאד וע' באס"ז שם. וא"כ אמאי לא כתבו דלהכי בעי בג"ש שיאמר מעכשיו כי היכי דלא ליהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע משא"כ בקידושין הא מהני טלי קידושיך מע"ג קרקע ע' בב"ש סי' ך"ז ובמפורשים ובסי' ל' סק"א וע' בתשו' א"ז הח"צ שבספר רב משולם מבנו הגאון זצ"ל סי' ה' בשם הראנ"ח. אע"כ דפשיט' להו להתוס' ז"ל דבג"ש ג"כ מהני טלי גיטך מע"ג קרקע. וא"כ לפי"ז בשלמ' בגט אשה דכתי' וכתב לה ודרשינין לשמה אצל הכתיבה א"כ כשכותב הגט קודם שנושאה ל"מ משא"כ בג"ש הא דרשינן מדכתיב או חופשה לא ניתן לה לשמה והא לא דרשינן דבעי לשמה רק אצל הנתינה ולא על הכתיבה וא"כ מאי איכפת לן דכתב לי' הג"ש קודם שלקחו הא עכ"פ כיון שהג"ש בידו לאחר שקנאו יוצא בזה לחירות [וע' תוס' סוטה ד"כ ד"ה אבל תורה כו'] ואי דהא נמסר לידו קודם שלקחו והוי אח"כ טלי גיטך מע"ג קרקע הא כבר הוכחנו דבג"ש אינו פסול טלי גיטך מע"ג קרקע וא"ש.

והנה ראיתי מובא בשם שו"ת פמ"א ח"א סי' ד' שכ' בשם רב גדול אשכנזי א' דבנשתטית יש לזכות לה גט ע"י אחר עפ"י דתוה"ק שתהי' נידונית כפנוי' לא כא"א ובזה נוח לו לזכות לה גט דוקא כי אין אפטרופס לעריות והרבה יש לחוש לקלקולא ובפרט שהיא מבולבלת בדעתה א"י לשמור א"ע והפמ"א דחה דבריו שאדרבא אי נימא שהיא מתגרשת זו היא חובתה שכ"ז שאגידה בבעלה לא ינהגו בה מנהג הפקר כדאית' בר"פ חרש ותהי להיפך דזכות היא לה שלא תהא מגורשת. ולכאורה בלא"ה א"א לזכות לה גט דהרי קיי"ל דזכיי' היא מטעם שליחות כדא' בתוס' ב"מ ע"א ע"ב ד"ה בשלמ' ובתוס' כתובות י"א ע"א ד"ה מטבילין וברש"י גיטין ט' ד"ה יחזיר וקיי"ל דשוטה לאו בר שליחות הוא כדפרכינן בגיטין ובכ"ד על חש"ו והא לאו בני שליחות נינהו וע' בתוס' גיטין ס"ד ע"ב ונדרים ל"ו וסנהדרין ס"ח ואף דבקטן אע"ג דל"ל שליחות אית לי' זכיי' מדרבנן כדא' ב"ב קנ"ו זכין לקטן מ"מ בשוטה י"ל דל"מ בי' זכיי' דהא אמרי' בב"מ ע"ב ע"א דלהכי זכין לקטן כיון דאתי לכלל שליחות אבל שוטה ל"ה אתי לכלל שליחות דלא סמיא בידן כדא' בגיטין ע' ע"ב משא"כ בקטן זמן ממיל' קאתי [ורק לחד תי' בתוס' גיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו בני דיעה נינהו כ' דחרש מיקרי בר כריתות הואיל לכשיתפקח ע"ש וע' בנוב"י מהד"ק חאה"ע סי' ס"ג] ואף דכ' הרמב"ם בפ"ד מה' זכיי' הובא להלכה בח"מ סי' רמ"ג סט"ז דהמזכה לשוטה ע"י בן דעת זכה ע' במח"א ה' זכיי' סי' ל"ב מ"ש בשם הרא"ש דל"מ רק בעתים חלים ואפי' לד' הרמב"ם כ' שם הטעם כמ"ש הראשונים דבמתנה הוי שלוחו של בעל הממון ולכך יכול לזכות לו מתנה. משא"כ לענין לזכות לה גט שתהי' מגורשת מיד בקבלת השליח את הגט ע"כ דנחשבי' שיהי' כאלו הוא שלוחו של האשה לקבלה א"כ הא אין שליח לשוטה וע' בס' קהלת יעקב בקונטרס תוספות דרבנן אות ז' שהאריך בזה והביא ד' הירושלמי בקידושין דיש פלוגתא בזה אם יש זכיי' לחרש ושוטה ע"ש וע' ב"מ ח' ע"א בשלמא חרש קנה דקא מגבה לה בן דעת כו' וע' בתשו' נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ס"ח ובאמת נלפענ"ד להבי' ראי' דמהני זכי' לחרש ושוטה מש"ס סוטה כ"ה ע"א דמיבעי' לן שם בעוברת ע"ד ורצה בעל לקיימה מקיימה או אין מקיימה וקא' ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה כ' ואי' אמרת רצה בעל לקיימה מקיימה עבדינן ב"ד מידי דדילמ' לא ניחא לבעל ופירש"י והאיך אנו נעשים שלוחים לו בדבר שהוא חוב לו שאינו חפץ בו וקיי"ל דאין חבין לאדם שלב"פ ומשני סתמ' דמילת' כיון דעוברת ע"ד היא מינח ניחא לי' ומשמע דכיון דמינח ניחא לי' זכות היא לו ומקנין לו מטעם זכיי' דזכין לאדם שלב"פ הרי דמהני זכיי' לחרש ושוטה. וגם בלא"ה י"ל דיפה כח הזיכוי דהא טעם מסירת הגט ביד שליח מבואר בפוסקים דהוא כדי לכשתתרפ' יהי' מוכן ליתן לה מיד ולא יחול עליו חדרג"ה וא"כ זיכוי הגט מועיל שפיר דלכשתתרפ' לא יחול עליו אפי' רגע א' איסור חדר"ג דהא לבסוף לכשתשתפה אגמ"ל דהויא עתידה להתרפאות וא"כ הויא אתיא לכלל שליחות א"כ שפיר הי' מועיל הזיכוי כמו בקטן דהשיפוי ממיל' קאתי כמו בקטן דזמן גדולתו ממיל' קאתי וע' בסנהדרין מ"ז ע"א גבי אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה וצריכ' דאי אשמעינן קמיית' משום דאיהו דחה נפשי' בידים אבל האי דממיל' קא דחי אימא כישן דמי וכ' התוס' וז"ל כלומר כישן דמי דאפי' דל"ה חזי אין ראוי להיות דחוי משום דממיל' מיתער והא נמי ממיל' משתפי ע"ש וה"נ י"ל לענין דחשיב אתי לכלל שליחות דלכשתשתפה אגמ"ל דהי' עומד לכך דומה לזה מצינו בש"ס כריתות כ"ד ע"ב אבל ההיא אין עומד ליזרק ע' פירש"י שם וכן בתוס' חגיגה ד' ע"א ופסחים י"ג ע"ב ובכ"ד וא"כ ממ"נ לא יתלה קולר חר"ג בצוארו דאי לא תתרפ' לעולם הא ל"ג רגמ"ה ול"ב גיטא כלל ואי תתרפא הא אגמ"ל דהויא אתיא לכלל שליחות והי' מועיל הזיכוי כמו בקטן דמהני מטעם זה. אמנם בכל זאת הואיל והפוסקים האחרונים מיאנו בתקנת הזיכוי ובאמת יש בזה כמה עיקולי ופשורי לכן ימסור הגט ביד שליח הולכה וישליש כתובה ות"כ ונדיניא. ובעד מזונות הכל כמ"ש בב"ש ולצאת בזה מהחשש' שחששו חכמי קוש"ט הנ"ל מטעם כ"מ דלמ"ע כו' יעשה כמ"ש בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ג' ע"ש ואחר שיקיים כאמור הנני מסכים בשריות' דההוא גברא עפ"י התרה ממאה רבנים מג"א כאשר כבר התירו פרושים את הדבר וגם אנא מטינא שיבא בהדייהו דברי הדור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף