הרי בשמים/א/כג
|
< הקודם · הבא > |
בעזהש"י יום ג' י"ט כסליו שנת תרל"ד לפ"ק סערעט.
- הנני נוטה כנהר שלום לכבוד ש"ב ידיד"נ הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי בחדר"ת חכם ושלם אבגינס בן אבגינס כש"ת מוה' יהושע הורוויץ נ"י בעהמח"ס עמק הלכה כעת הרב הגאון החסיד המפורסים. אבד"ק דזיקאב יצו.
תמול שלשום כבואי מדרך נחני ה' מצאתי את שאהבה נפשי קונטרסו היקר וערבה לי מנחתו הטהורה מנחת מרחשת אשר רחשו רעיוניו הטהורים ולי מה יקרו אמרותיו הנחמדים על אדני השכל והתבונה מיוסדים יהי ה' עמו ויעל עד מלאות מקום אבותיו הגאונים הקדושים בתורה וביראת ה' ולא אחשך פי מלהודיעהו את אשר עלה במצודת עיוני חל"י מרי שוטטו עיני בדבריו היקרים. וזה דברי בעזר צורי:
פתח דבריו יעיד בקושי' הגאון קצוה"ח בס' ש"ש שמעתא ו' פכ"ג שחקר אי ע"א מהימן בס"ט ברה"י ודעתו דאינו נאמן מטעם דכיון דחזקת ל"מ בס"ט ברה"י וע"א גרע מחזקה דהא א"נ במקום חזקה והקשה ע"ז מש"ס חולין ד"ג ע"ב דפריך וכולן ששחטו אהי כו' ואלא אטמא במוקדשין בברי לי סגי דליתי' קמן דנישיילי' והקשו התוס' דהא עזרה רה"ר הוא וכל ס"ט ברה"ר ספיקו טהור ותי' דמיירי בבמה וא"כ לפי"ז האיך מהימן לומר ברי לי הא בבמה הוי ס"ט ברה"י ואין ע"א נאמן ומה שתי' שם מטעם בידו האריך כ"ת דהכא ל"ש הסבר' דבידו והרחיב הדיבור בישוב קושיא זו ולפענד"נ דבפשיטות לק"מ עפי"מ דאנהר לן הריטב"א בעירובין ל"ו ע"א בהא דקא' שם אדם זה בחזקת טמא עומד כו' והקשה למה לא מוקמינן הטהרות אחזקתן וכ' דל"ש לאוקמי אחזקה רק דבר המסופק ולא דבר המסתבב ע"ש וכ"כ בתשובת הר"א מזרחי סי' כ"א וא"כ הכא הלא מספקינן על הבהמה ועל אמירת העד ברי שלא נגע א"כ שפיר אית לן לאוקמי הבהמה אחזקתה שלא נטמאה וגם באמירת העד ברי לי מוקמינן לי' אחזקה דכשרות שלא יעבור בשאט נפש להאכיל קדשים טמאים. והוי דומי' דאמרינן בעירובין שם התם תרי חזקי כו' והרי נודע מ"ש הריב"ש בתשו' הובא בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג דתרי חזקות עדיפי מרוב וא"כ כיון דרוב הא מהני בס"ט ברה"י ומכ"ש ב' חזקות וא"ש וארווח לן ליישב בזה מה שהקשה רש"י ז"ל בסוגיין על הא דקא' בגמ' האי טמא דאיטמי במאי אילימא דאיטמי במת בחלל חרב א"ר חרב ה"ה כחלל אב הטומאה הוא ליטמיי' לסכין כו' והקשה רש"י ז"ל ל"ל להגמ' לומר חרב ה"ה כחלל דבלא"ה אם הוי האי סכין ראשון הוי הבשר שני. ונלפענ"ד ליישב דהנה הת"ח הקשה מ"פ הגמ' דילמא ההוא תנא ס"ל מפרכסת ה"ה כחי' ואין חשש רק אלאחר פירכוס כמ"ש התוס' בסוגי' וא"כ אז אינו אוחז הסכין בידו וע"כ נראה דהנה באמת קשה האיך מהימן העד לומר ברי לי לאידך תירוצא דתוס' דרוב פעמים א"י ליזהר מליגע א"כ האיך מהימן ע"א נגד הרוב ואי דהוי בידו מלבד מה שהאריך כ"ת מילתא בטעמא דהכא ל"ש הסברא דבידו חוץ לזה הא כ' הראב"ד בפי"ט מה' פסוהמ"ק דהלכה כאביי דבעינן שיהי' עכשיו בידו ול"מ מה שהי' מקודם בידו ועכצ"ל כסברתינו הנ"ל דאיכא תרי חזקות חזקת כשרות של העד וחזקת הבהמה ולכך מהני אמירת ברי לי והנה הרדב"ז בתשו' כ' ומובא במשנה למלך פ"י מגירושין דאם בא עלי' בנדתה ל"ש החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמדלא חש לאיסור נדה אינו חושש נמי לבעילת זנות ולפ"ז פריך הש"ס הכי א"ה היא ליטמיי' לסכין ואזיל סכין וטמיתי' לבשר ואי דדילמא ס"ל מפרכסת ה"ה כחי' ואינו מטמא הבשר בשעת שחיטה עכ"ז הלא הסכין נטמא והרי קיי"ל בסוף עירובין דהמכניס כלי טמא למקדש חייב וא"כ עבר משום מכניס כלי טמא למקדש דע"כ מיירי בידע שהוא טמא דאל"ה לא מהימן לומר ברי לי משום כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' וא"כ ל"ש לאוקמי אחזקת כשרות כסברת הרדב"ז הנ"ל וא"כ שוב לא מהימן לומר ברי לי כנ"ל וא"ש פירכת הש"ס וא"כ התינח כשנעשה הסכין אב הטומאה דאז חייב המכניסו למקדש משא"כ בראשון לטומאה הרי ליכא רק איסור דרבנן כמבואר ברמב"ם פ"ג מביאת מקדש דלא כרש"י ז"ל סוף עירובין וע' במ"ל שם. וא"כ שפיר שייך לאוקמי להעד אחזקת כשרות דמשום דעבר על איסור דרבנן לא מפקינן לי' מחזקתו שיעבור על איסור דאורייתא וא"כ לא הוי פריך הש"ס מידי ושפיר אצטריך להביא ההוא דחרב ה"ה כחלל שאז נעשה הסכין א"ה וחייב המכניסו למקדש ומיושב קושי' רש"י ז"ל ע"כ. ועפי"ז אמינא ליישב הקושיא שהביא רומ"ע בקונטרסו ע"ד הצל"ח שרצה לחדש בסוגי' דרחסגה"כ דכלי שרת מקבל טומאה אף מראשון ושני א"כ מאי אהני הש"ס במאי דמשני שנטמא בשרץ דהרי כ"ש מקבל טומאה אף מראשון. ולדברינו נכון מאד דאי מיירי בנטמא בשרץ א"כ ליכא למיפרך מידי דאיכא למימר דס"ל מפרכסת ה"ה כחי' ואינה מקבלת טומאה בשעת שחיטה ואי דלא מהימן לומר ברי לי משום דהוא נגד הרוב וליכא לאוקמי אחזקת כשרות משום דעבר על איסור מכניס כלי טמא למקדש ז"א דהתינח כשנעשה הסכין א"ה דאז איכא איסור דאוריית' וכיון שעבר על איסור דאוריית' שוב ליכא לאוקמי' אחזקת כשרות לענין שלא יעבור על איסור מאכיל קדשים טמאים וכסברת הרדבז"ל משא"כ בנטמא בשרץ דהוי הסכין שני וליכא רק איסור דרבנן כנ"ל א"כ שפיר מוקמינין לי' אחזקת כשרות שלא יעבור על איסור דאורייתא להאכיל קדשים טמאים משום דמבואר בנימוקי יוסף בסנהדרין פ' זה בורר דמדרבנן לדאוריית' ל"א מיגו דחשיד כו' וע' בהה"מ פ"א מאישות ה"ד ורק מדרבנן לדרבנן לא מוקמינין לי' אחזקת כשרות דהיכי דעבר על איסור דרבנן חשדינין לי' שיעבור גם על האיסור האחר שהוא מדרבנן וכדמצינו בתוס' יבמות ל"ו ע"ב ד"ה ולא קתני יפריש לענין מי שקידש מינקת חבירו שכ' הר"י דאורליינש שלא להצריך גט אלא הפרשה בעלמא דלא חיישינן שמא יבא עלי' משום דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ודחו התוס' דבריו דמאי חומרא דכלה בלא ברכה ממינקת חבירו דהא תרווייהו דרבנן וכיון דעבר על איסור מינקת חבירו יעבור נמי על כלה בלא ברכה וברא"ש שם כ' מה לי חד איסור דרבנן או תרי איסורי דרבנן [וגם בזה צ"ע מש"ס תמורה כ"ז ע"א דמשמע שם דאפי' בשני איסורין שוין ל"א הכי ע"ש] אבל מדרבנן לדאוריית' שפיר מוקמינן אחזקת כשרות ושפיר מהימן לומר ברי לי שלא נגעתי [דהלא בלא"ה ע"כ עבר על איסור דרבנן דא"א לשחוט בסכין ארוכה כ"כ מהר הבית עד עזרת ישראל וכ' התוס' בזבחים ל"א בשם הר"א דמיירי בשחט דרך גגין ועליות דלא נתקדשו ע"ש והלא גם בדרך גגין ועליות עכ"פ איסור דרבנן איכא כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' ביאת מקדש אע"כ דמשום איסור דרבנן לא איתרע חז"כ דידי' לענין דאוריית'] וז"ב ונכון ע"ד הפלפול בס"ד:
ומה שכתב כת"ר לתרץ קושי' הש"ש הנ"ל דנוכל לאוקמי ההיא בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הן ובעלים נאמנין על שלהן. ולפי זה קשיא לי' על המתניתין דכל הפסולין דקתני שם אפי' בקדשי קדשים והרי בקדשי קדשים שוב ל"ה ממון בעלים ואיך השחיטה כשירה בדיעבד באומר ברי לי. הנה לכאורה נראה דעל המשנה דזבחים ליכא קושיא כל עיקר דהא קתני סתמא ובלבד שלא יגע בבשר ונוכל לומר דאין הכונה על פי אמירת ברי לי רק שאחרים רואין שלא נגע ועיקר קושי' הש"ש אינו רק על רבב"ע דנקט להדי' ואם אמר ברי לי כו'. אמנם אפשר לתקן דבריו דמדפריך הש"כ מעיקר' טמא במוקדשין מהכא נפקא מהתם נפקא כו' ומשני הכא איידי כו' או התם איידי כו' והלא נוכל לומר דאצטריך הכא לאשמעינן דמהני אמירת ברי לי דהמשנה דזבחים איכא לאוקמי באחרים רואין אותו. ועכצ"ל דפשיט' לי' להש"ס דגם במתניתין דכל הפסולין מיירי ע"י אמירת ברי לי ולפי"ז עולין דבריו כהוגן. והשת' דאתינא להכי אמינ' ליישב סוגי' הש"ס שם במה שדקדקו המפורשים דאמאי נטר הש"ס בהך פירכא האי טמא דאיטמי במאי כו' עד לאחר שהביא המשנה דכל הפסולין ולא פריך מיד על רבב"ע דמוקי מתניתין בטמא במוקדשין ליפרוך האי טמא דאיטמי במאי כו' ונראה דהנה כבר הבאתי מה שהקשה הת"ח דילמ' ההיא תנא ס"ל מפרכסת ה"ה כחי' ולא חיישינן רק שיגע אחר פירכוס ואז אינו אוחז הסכין בידו אולם באמת נוכל לומר עפי"מ שהקשו התוס' ל"ל ברי לי הרי עזרה רה"ר וס"ט ברה"ר ספיקו טהור ותי' דרוב פעמים א"י ליזהר וליגע. ולפי"ז התינח אם החשש שמא נגע בשעת שחיטה אז נוכל לומר דבעבידתי' טרוד וא"א להזהר מליגע משא"כ אחר שחיטה הלא בודאי איפשר לו ליזהר מליגע וא"כ הדק"ל ל"ל ברי לי הא ס"ט ברה"ר ספיקו טהור אמנם אכתי הא נוכל לאוקמי בבמה כאידך תירוצא של התוס' אולם התינח אוקימת' דרבב"ע שפיר נוכל לאוקמי בבמה משא"כ המשנה דכל הפסולין הלא א"א לאוקמי בבמה דא"כ קשה למה נקט שם שהשחיטה כשרה בזרים הלא בבמה כל העבודות כשרים בזרים. דאין כיהון בבמה וא"כ דבעזרה מיירי וא"כ הדרק"ל הא ס"ט ברה"ר ספקו טהור. וע"כ מוכרחין אנו לבא להך תירוצא דרוב פעמים א"י ליזהר מליגע א"כ ע"כ ההוא תנא ס"ל דמפרכסת אינה כחי' לענין ט"א והחשש הוא שלא יגע בשעת שחיטה דאז בעבידתי' טרוד ורוב פעמים א"א לו להזהר מליגע דאי ס"ל מפרכסת ה"ה כחי' והחשש הוא על לאחר שחיטה א"כ הדרק"ל ל"ל ברי לי הא ס"ט ברה"ר ספיקו טהור ואי דרוב פעמים א"י ליזהר מליגע ז"א דלאחר שחיטה ל"ש זה כנ"ל ולפי"ז שפיר נטר הש"ס בההוא פירכא עד לאחר שהביא מתניתין דכל הפסולין דא"א לאוקמי בבמה משא"כ על רבב"ע לא הוי מקשה הש"ס מידי דיכילנא לשנויי דס"ל מפרכסת ה"ה כחי' לענין ט"א כקושי' הת"ח הנ"ל ואי דתקשי ל"ל ברי לי הא ס"ט ברה"ר ספקו טהור דלאחר שחיטה הא ל"ש ההיא דרוב פעמים א"י ליזהר מליגע ז"א דשפיר נוכל לאוקמי בבמה ולכן מקשה רק על המשנה דזבחים דא"א לן לאוקמי בבמה וא"ש ע"כ בס"ד:
עוד אמינא ליישב הדקדוק של המפורשים הנ"ל בסגנון זה באופן אחר עפי"מ שהקשה מעכ"ת בקונטרסו וג"א הייתי בר מזלו בקושי' זו מדברי התוס' בפסחים ע"ט ע"א שהקשו שישחוט ע"י שיאחז בפשוטי כלי עץ ותי' דאין פנאי לעשות כן לכל הפסחים והכא בסוגיין שפיר קשה מ"פ ליטמיי' לסכין כו' דילמ' מיירי שאוחז ע"י פשוטי כ"ע אמנם הדבר נכון דהנה התוס' ביומ' נ"ח ע"א הקשו בהא דקיי"ל מין בשאינו מינו חוצץ והא בפ' לולב הגזול מסקינין דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה ותי' בשם ריצב"א דגבי כלי שרת הוי חציצה משום דכתי' ולקח הכהן וכי איכא חציצה לא מיקרי בעצמו של כהן ע"ש ולפי"ז ע"כ קושי' התוס' בפסחים שם אזיל אי נימא דלשחיטת קדשים לא בעי כלי שרת משא"כ פירכת הש"ס בסוגיין קאי אי נימא דגם בשחיטה בעי כ"ש וא"כ א"א לאוקמי כשאוחז ע"י פשוטי כ"ע דגבי כ"ש הוי חציצה כדברי הריצב"א הנ"ל אמנם אכתי קשה דהא באמת הקשו התוס' ל"ל ברי לי הא ס"ט ברה"ר ס' טהור ועזרה הוי רה"ר ותי' דמיירי בבמה וא"כ הא מבואר בזבחים קי"ג דאין כ"ש בבמה וא"כ אכתי קשה דילמ' מיירי שאחז ע"י פשוטי כ"ע ואי משום דבכ"ש מבשא"מ חוצץ כסברת הריצב"א הנ"ל ז"א דילמ' מיירי בבמה ואין כ"ש בבמה. אמנם פירכת הש"ס היא על המשנה דכל הפסולין דע"כ מיירי בעזרה דאי בבמה ל"ל למיתני שהשחיטה כשירה בזרים הלא בבמה כל העבודות כשרות בזרים. וכיון דמיירי בעזרה הא בעי כ"ש א"כ מבשא"מ חוצץ וליכ' לשנויי שאחז ע"י פשוטי כ"ע ולפי"ז שפיר המתין הש"ס בפירכא זו עד לאחר שהביא המשנה דכל הפסולין [אמנם הא קשי' לי מ"פ הש"ס ליטמיי' לסכין ואזיל סכין וטמיתי' לבשר הלא יכול לשחוט ע"י שיכרוך ידו במטלניות שאין בהם ג' על ג' דלא מקבלי טומאה וחוצצין בפני הטומאה ואי דא"כ הוי חציצה לגבי עבודה אי בעי כ"ש ז"א דהא מבואר בראב"ד פ"ו מה' כלי המקדש דפחות מג' על ג' אינו חוצץ אולם י"ל מיגו דהוי חציצה לגבי טומאה הוי נמי חציצה לגבי כ"ש ויל"ע בזה]:
והנה במה שרצה כ"ת לחדש דכל עוד שבידו ליתשל על ההקדש מיקרי בעלים דהוי גורם לממון דבר זה יש לו סתירה מב"ק פ' מרובה ומכיד בש"ס דמבואר דאליב' דר"ש רק קדשים שחייב באחריותן מיקרי גל"מ לענין תשלומי דו"ה וכדומה ולסברתו הלא גם בקדשים שא"ח באחריותן כ"ז דיכול למיתשל מיקרי בעלים. ובלא"ה הא יכילנא לאוקמי מתניתין דכל הפסולין דקתני בקדשי קדשים בקדשים שחייב באחריותן ואליב' דר"ש דגם לדברי כ"ת לא מיתוקמא רק אליב' דר"ש ורק בקרבנות יחיד דמועיל בהו שאלה ולכן במחילה מכ"ת אין להדברים האלה שורש ועיקר:
וע"ד קושי' האחרונים שהקשו להך שיטה דחיבת הקודש מכשיר אינו רק מדרבנן איך יפרנס הא דרבב"ע דמאי חילוק יש בין טמא במוקדשין לחולין שנעשו עטה"ק דשניהם אינן רק מדרבנן. כבר כתבתי בזה וכעת נלפענ"ד ליישב מד"ז דהנה התוס' בד"ה שמא יגע בבשר הקשו דאמאי לא קאמר דלא ישחוט משום דילמ' אתי לימשך בפנים דאפי' טהור גמור לבן זומא דאמר הנכנס למקדש טעון טבילה ואסור לשחוט בסכין ארוכה דילמ' אתי לימשך ותי' בתי' הב' דלכך נקט הכא שמא יגע בבשר משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי והנה אמרי' בסנהדרין י"ט ע"א גבי הא דקתני שם במשנה כ"ג שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ויוצ' עמהן עד פתח שער העיר וקאמר דהיינו טעמ' דלא חיישינן דילמ' אתי למינגע ליטמא דכיון דאית לי' היכרא זכור הוא ולא אתי למינגע ע"ש ור"י שם לא פליג אלא משום דאגב מררי' דילמ' מיקרי ואתי ליגע וכן אשכחן בביצה י"ח ע"א גבי נדה מערמת וטובלת בבגדים ופריך ליגזר דילמא אתי לאטבולי בעינייהו ומשני מתוך שלא התרת לו אלא ע"י קיטוף זכור הוא וע' ר"ן נדרים ל"ט ע"א בהא דקא' ואבע"א כדר"ש בן אליקים גזירה שמא ישהא בעמידה ה"נ גזירה שמא ישהה בישיבה וכ' הר"ן וז"ל אבל בעמידה לא גזרי' שמא ישהא דכיון שאתה מצריכו לעמוד אית לי' היכרא כו' ע"ש ומצינו כאלה רבות בש"ס דהיכי דלא הותר לו אלא ע"י שינוי ל"ש למיגזר ולפי"ז ה"נ י"ל דבחולין שנעשו עטה"ק ל"ש למיגזר היכי ששוחט בסכין ארוכה דילמ' אתי ליגע בבשר דמתוך שלא הותרה לו אלא ע"י סכין ארוכה זכור הוא ולא יגע בבשר והתינח בחולין שנעשו עטה"ק משא"כ במוקדשין הא אליב' דבן זומא גם טהור הנכנס למקדש טעון טבילה ומיבעי' לן שם ביומא אי מהני סכין ארוכה אבל עכ"פ בלא סכין ארוכה לא סגי לי' וא"כ גבי קדשים אין הסכין ארוכה היכר לגבי' שהוא טמא ושפיר חיישינן לכתחלה שמא יגע בבשר. (מיהא להך תירוצא דתוס' בסוגיין דמיירי בבמה ע"כ ס"ל חיבה"ק מכשיר מדאוריית'] ונכון הוא ע"ד החידוד:
והנה ראיתי בקונטרסו שהביא קושי' בשם גדול א' שהקשה מ"פ הש"ס ואלא אטמא במוקדשין בברי לי סגי דילמ' מיירי שלא ידע שהוא טמא ולא מהימן לומר ברי לי היכי דטרוד בעבידתי' משום דכ"מ דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' לפענד"נ בישוב קושי' זו עפי"ד התוס' שהקשו הא מפרכסת ה"ה כחי' ואמאי חיישינן שמא יגע בבשר וע"כ כוונת התוס' בקושייתם דהא דמפרכסת מטמא ט"א אינו רק מדרבנן. ובדרבנן ל"ח שמא יגע בבשר כמו בחולין שנעשו עטה"ק ותי' דחיישינן שמא יגע אחר פירכוס דאז הוי' מדאוריית' ולפי"ז יתיישב שפיר דהא כ' המבי"ט הובא בפמ"ג יו"ד סי' צ"ד בשפ"ד ס"ק כ"ח דבדרבנן ל"א כ"מ דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' [ועפ"י דבריו אזדא קושי' הט"ז ביו"ד סי' ק"צ סק"מ ע"ש] ולפי"ז שפיר פריך הש"ס דבברי לי סגי דממ"נ אי חיישינן לשמא נגע בשעת פירכוס הלא אז אינו רק מדרבנן ול"א כ"מ דלא דמיא כו' ואי דחיישינן לשמא נגע אחר פירכוס שהוא מדאוריית' הלא אז לאו בעבידתי' טרוד ול"ש ג"כ כ"מ דלא רמיא כו' וע' פמ"ג יו"ד בשפ"ד סי' י"ח סק"ח. ויש לי לפלפל הרבה בדבריו היקרים אך לא ירשני הזמן ועוד חזון למועד. וכעת אסתגר בזה ואדברה נא שלום בו ידידו ש"ב הדור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |