הפלאה שבערכין/נאלא-א
|
< הקודם · הבא > |
אות נאלא א' בכורות דף מ"ד: קצרית באה עליו גמרא מאי ניהו נאלא. פירוש רוח שטות מערך ידוע נואלו שרי צוען עכ"ל. לפנינו איתא רוח קצרית באה עליו מאי ניהו תנא רוח בן נפלים באה עליו. וז"ל רש"י נאלא רוח שטות ע"י שד שמו בן נפלים נויי"טון בלע"ז עכ"ל. וראיתי בפירוש הרמב"ם בזה הלשון ורוח קצרית מקרה מחמת מרה השחורה שגברה עליו המרה השחורה כל כך עד שנפסדו פעולות הגוף וכוחותיו עכ"ל. וכ"כ הרב מברטנורה שרוחו קצרה מחמת מרה שחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגשה עכ"ל. ולכאורה צ"ע שלא פירשו כדאיתא בגמרא רוח בן נפלים וכפירוש רש"י. אכן בלאו הכי יש לדקדק דקאמר מאי ניהו תנא רוח בן נפלים וכו' ואין זה מדרכי הש"ס אלא הכי הוה לי' לומר רוח קצרית באה עליו תנה רוח בן נפלים וכו' כי כך דרך הש"ס בכל המקומות [וכן הכא בסוגיא זו המאושבן ובעל גבר תנא משובן בביצים וכו'] לכך נראה בעליל דחסר לפנינו וכך צריך להיות מאי ניהו נאלא [כמו שגורס רבינו ופירשו רוח שטות] והיינו מרה שחורה כפירוש הרמב"ם והרב. ובזה תבין ג"כ מה שציין רש"י נאלח וצ"ל נאלא על זה פירש"י רוח שטות [והיינו כפירוש רבינו מלשון נאלו שרי צוען] ואח"כ מתחיל הדבור בן נפלים זהו ע"י שד נוייט"ון. ומאן דמתרגם פירש"י זו בלתי הגה"ה כהלכה מה' ישא ברכה. [ועיין רש"י סנהדרין דף נ"ט ד"ה יארוד נאלא תנין שוטה]: