הפלאה/כתובות/סו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א פני יהושע הפלאה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במתניתין רשב"ג וכו' כתב הרא"ש דרשב"ג קאי אף ארישא בהוספת השתובה נראה דדיוקא דידיה הוא דאי אסיפא לחוד דא אמר רב אשי לא נאמר דברים הללו אלא בירושלים ולא שייך הכל כמנהג המדינה אלא ע"כ דקאי אף ארישא.
תוס' ד"ה וכשחתן וכו' פיר"ח כשהחתן מייחד וכו' ונראה פירושו שמוסף לה כלים של כסף וכותב לה דמי שווי' ולא הכלים עצמן וכיון שדרך הנועדים להעלות השומא א"כ למה יתחייב את עצמו ביותר משווי' לכך תקנו שיפחות חומש בכתיבתן בתוך הכתובה ולטעם דפחת כיון דהיא עצמה משתמשת בהם וניחא לה לאשה. וכלות כלים כדאמר בירושלמי א"כ למה יתחייב אחר כך לשלם כפי שווין דהשתא והיא בעצמה תפחות הכלים ואפשר הא דאין נוהגין לכתוב הכלים בעצמן שהוסיף לה כדי שיתחייב באחריותן ושניהם רוצין בכך כדי שתניח אותו גם כן להשתמש בהם ולא תחוש שמא יאבדו כמ"ש התוס' דף נ"ו ע"ב ובספר פ"י הבין להיפך שמתחייב עצמו בסך מעות ומייחד כלים על זה והקשה על לשון התוס' שסיימו לפי שהוא משתמשת הא אם הוא משתמש מכ"ש דחייב ופשט דברי התוס' נראה כמ"ש דלפירושו קשה למה כתבו התוס' שמייחד לה על התוספת הל"ל שמייחד לה לעיקר כתובה אפילו לר' יוסי דס"ל לעיל דף נ"ו דאין עושין כתובת אשה מטלטלין לפי שהן קצובין ופוחתין מ"מ הכא משמע שמקבל אחריות דאל"כ למה כותבין שווין וכיון שמקבל אחריות ומקבל הפחת מותר לייחד אף לר' יוסי ולפי שטתו. צ"ל דמיירי שלא קיבל אחריות ובאמת אינו כותב השומא בכתובתה רק הכלים ולכך הוצרכו לאוקמי בתוספת דבעיקר כתובה אין עושין כתובת אשה ממטלטלין בלא אחריות אף לת"ק דר' יוסי לעיל ולפ"ז יש ליישב מה שלא פירשו התוס' שהוא ישתמש בהם כקושיות הפ"י דהא כיון שלא קיבל אחריות אין דרך שתתן לו להשתמש פן יאבדו כמ"ש התוס' לעיל דף נ"ו ע"ב. וק"ל:
תוס' ד"ה תנא שומא רבא וכו'. ולא איצטריך למתני שומא רבא ושומא זוטא בשומא דידיה וכו'. לולי דבריהם ז"ל היה נראה דיש לומר דנהי דבשומא דידה איכא תרי טעמי כנ"ל משום עלוי השומא ומשום פחת השימוש כפירש"י לעיל היינו דוקא באשה שמכוונין הנועדים שם להעלות השומא כדי לחבבה על בעלה אבל בכלים שהוא מייחד ליכא רק טעמא דפחתי וכיון שכתבו התוס' לעיל דלטעמא דפחתי אין לחלק בין שומא רבא לשומא זוטא ועמ"ש לקמן אלא דהתוס' לשיטתם שכתבו דגם בחתן שייך עלוי וק"ל:
פירש"י ד"ה שפסקו לה חכמים שמת בעלה ולפ"ז צריך לומר דרב ס"ל דפוסקין קישוט בשמים לאלמנה וצ"ל דהא דאמר לעיל דף מ"א אבל תכשיט לא היינו דוקא במי שהלך למדינת הים וצ"ע לחלק וכבר כתבתי לעיל ס"פ אע"פ דהגירסא בתוס' דף מ"ח דפוסקין קישוטין לאשה היינו בפני בעלה כוונתם על סוגיא זו וכתבו דהיינו בפני בעלה משמע דלא כפירש"י כאן ודוחק לחלק בין קשוטי בשמים דשם ובין בשמים דהכא שפירש"י לתמרוקי הנשים מיהו לפירש"י צ"ל דענו אחריה אמן אפילו באלמנה ולא ענו אמן בההיא דס"פ אע"פ דף ס"ה משום שהיתה שומרת יבם וניזונת משל יבם ובזה א"ש מה שדקדקנו לעיל על פירש"י במהדורא קמא והביאו בספר ש"מ שהיתה ניזונת משל יבם ולא פי' בג"ח הראשונים משל בעלה כמ"ש לעיל שם ולפמ"ש הוא נכון.
תוס' ד"ה ליום ראשון וכו'. אלא כדי קשוטה ליום וצ"ע וכי ידע כמה חיי'. וא"ל דנותן לפי כבודה הא כתבו התוס' דאחר שיכלה אותה ממון נמי מחויב ליתן לפי כבודה ואפשר דס"ל דאינו נותן אלא לפי כבודה רק הא דמקבל עשרה למאה היינו שאם ימות או יגרשה קודם שיכלה זה הממון מנכה מה שנתן לה כל ימי היותה תחתיו והמותר צריך לשלם לה ויותר נראה מפירש"י גבי בתו של נקדימן שפי' ד"ה שפסקו לה חכמים וכו' שמת בעלה. משמע דס"ל שכל זה הסך שמקבל עליו היינו לאחר מותו ולפ"ז יש לומר דהחשבון הוא לפי ערך כ"ה שנים שגובה כתובתה כדאיתא ס"פ הנושא דדרך אשה לתבוע כתובתה בזה הזמן ובאמת בחיי בעלה נותנין לפי כבודה ולפ"ז יש לומר הא דפסקו ד' מאות זוז הוא לפי החשבון אלף אלפים דינרי זהב שהיה כתוב בכתובתה כדאיתא בסמוך והיינו אי אמרינן במנה הנישום וע"כ דהי' חומש יותר נמצא לפי ערך עשרה למנה הגיע לה מאה אלפים דינרי שהב ועם חומש היותר הוא קכ"ה אלפים ובהחלק דינר זהב שהוא כ"ה זהובים כדאיתא בר"פ שור שנגח ד' וה' ובכמה דוכתי לכ"ה שנים מגיע על כל שנה קכ"ה אלפים זהובים ובהחשב כל שנה לנ"ב שבועות כשנות החמה כדי להספיק לשנה המעוברת מגיע לכל שבוע כ"ד מאות זהובים דהיינו ד' מאות זהובים ליום אחד דבשבת היה אסור להתקשט בתמרוקי הנשים דפוקסת וכוחלת אסורה בשבת. ולפ"ז היה נפשט האיבעיא דלעיל דהפסיקה הוא לכל יום ויום דהרי לא נתנו לה אלא ליום אחד וצ"ל דהבעיא הוא דוקא את"ל מנה המתקבל דאז אין החשבון מכוון ליום אחד וע"כ צ"ל דנתנו לה לפי המצטרך לה וכמ"ש התוס' וממילא מתורץ מה שהקשו התוס' ד"ה ואת"ל במנה המתקבל וכו' וה"ה וכו'. ודוק:
שם בגמרא לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר. יש לומר הרמז בזה דכשכותבין ממון חסר ו' וממלאין מלוי האותיות דהיינו מ"ם מ"ם נו"ן אזי המלוי הוא אותיות ממון לרמז כשמחסר הממון ונותן צדקה. אז ממלאין לו הממון כמלוי האותיות. ויש עוד רמז כי ו" מלאה עולה י"ג והוא שיעור המעשר מן האותיות ממן חסר שעולה ק"ל וכמנין עני שעולה ק"ל לרמז כי הנותן מעשר עני במלואו ממלאין לו ממון כמלוי האותיות. והוא שאמר בספרי פרשת ראה בפסוק עשר תעשר עשר ואל תתחסר. ועיין בתי"ט בדמאי פ"ג משנה ב':
שם ושל בית חמיך וכו' לכאורה צ"ל דהיה יודע לו שבית חמיה נתנו צדקה כדבעי למיעבד ולא מפני כבוד. ויותר נראה משום דמשמע לעיל שבשעה שמת בעלה הניח עושר רב מדפסקו לה כ"כ לקופה של בשמים א"כ נהי דעונש מי שאינו נותן צדקה הוא בזרעו. כמו שאמרו או בנו או בן בנו בא לידי מדה זו. אבל של בית חמיה אין שייך שהיא תענש בשביל חמיה דאטו המקבל מתנה יענש אם הנותן לו לא נתן צדקה כראוי והיינו דמקשה הש"ס ונקדימון בן גוריון לא עביד צדקה ולא קאמר דהיא בעצמה לא נתנה צדקה כראוי אלא דא"כ תקשה למה שאל על בית חמוה יותר משל אביה:
שם ביד בהמתן. כתב מהרש"א וביאור דבריו ז"ל דהטעם הוא שהשי"ת בחר לעם סגולתו שלא יהיו תחת שום מזל כדכתיב כי חלק ה' עמו וגו' והמזלות הם אשר חלק ה' לכל העמים אמנם בעוונותינו שגלינו מעל שלחן אבינו נשתעבדנו תחת האומות שתחת המזלות כאמור ואתה למדת אותם עליך אלופינו לראש וכל זה הוא רחמי אבינו שבשמים כי אם היינו מקבלים מאת השי"ת עצמו לא היינו יכולים לסבול העונש כדכתיב וסביביו נשערה מאוד וחובתינו הוא טובתינו לינק מתמצית השפע הבא דרך המזלות לכל העמים. וזה הוא הגורם שהוא מן הנמנע למהר גאולתינו כמ"ש בפסוק אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו עבדים משלו בנו פורק אין מידם. כי אבותינו חטאו ואינם ר"ל שלא היו יכולים לסבול אפילו כשחטאו חטא קל. ונענשו עד כי תמו כאמור ורשעים עוד אינם. ואנחנו יכולים לסבול אפילו עוונותיהם שבידנו כאמור פוקד עון אבות כשאוחזים מעשה אבותיהם ואין זה כי אם מטעם שעבדים מושלים בנו שאנו מקבלין תמצית השפע מן האומות שהיו עבדים לנו שקבלו תמצית מאתנו. ולכך בהכרח אין פורק מידם. וזהו שאמר הכתוב על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים וגו' כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב ר"ל שאני בוכה בכיה כפולה בכיה על בכיה מפני כי רחק ממני להשיב נפשי וכשאני בוכה לתת לנו מחיה בעבדותינו בהכרח לקבל דרך צנור השר שאנו משועבדים תחת אותה האומה. ועל ידי זה אנו שוממים כי גבר אויב. ועכ"ז אנו חייבים לברך על הרעה בשמחה וגילה ברעדה כי בזה נדע רב טובו לבית ישראל כמו שאמר דוד המלך ע"ה נתת שמחה בליבי מעת דגנם ותירושם רבו. שמזה ניכר גודל אהבת אבינו שבשמים שמשפיע לאומות שפע רב כדי שיגיע לנו תמציתו ומה יהיה כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני. כשיקוים הן עם לבדד ישכון כפירש"י. כשנקבל השפע בעצמינו ובתוקף הגלות ובעת הזעם. הירידה עד עפר להיות נזון מתמציתם למטה מבחינת בהמתן כמו שיבואר בסמוך ועד"ז יש לפרש מה שאמר דוד המלך ע"ה צדקתך כהררי אל כשאתה משפיע צדקתך אלינו אנו עולים למעלה בהר ה' כהררי אל בחינת אבינו יעקב שנקרא אל וחקוקה צורתו בשמים ממעל. אבל בעת משפטיך נאמר השליך שמים ארץ תפארת ישראל ויורדים עד בחינת עפר למטה מבחינת בהמה ועכ"ז אנו מחויבים להודות לה' שמגודל אהבתו ורחמנותו אלינו אדם ובהמה תושיע ה' כדי שיגיע תמציתן אלינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |