הפלאה/כתובות/ב/א
| עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יסודי מסכת כתובות. אשאלה ממנו מענה לשון. שפת פרח שושן. בפרק ראשון
מתניתין בתולה נשאת וכו' ואלמנה וכו'. הנה הרמב"ם וטוש"ע באה"ע בסימן ס"ד סעיף ג' שינו לשון המתניתין וכתבו והבעולה ליום ה' נראה דכוונתם דאלמנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה היא בכלל בתולה דאע"ג דאמרינן לקמן במתניתין דף י"א דכתובתה מנה ואין לה טענת בתולים ולכל מילי דינה כבעולה. מ"מ כיון דאמרינן לקמן דף י"ב וניחוש שמא תחתיו זינתה וכו' הרי דיש לה טענת בתולים לענין איסור לבעלה. א"כ שייך בה טעמא דמתניתין שאם היה לו טענת בתולים וכו' דהוא מחשש איסור לבעלה. וכה"ג דייק הב"ח וב"ש שם סעיף ב' מלשון הרמב"ם שכתב הנושא את הבעולה צריך לשמוח עמה שלשה ימים דלהכי נקט לשון הבעולה ולא נקט לשון אלמנה כדאיתא בברייתא דקמ"ל דכשהיא אלמנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה צריך לשמוח עמה שבעה ימים. (ומדברי הח"מ שם לא משמע כן). מיהו היה אפשר לומר דאפילו אלמנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ניסת ביום ה' כמשמעות לשון המשנה דלא נקט לשון והבעולה. והטעם דלא חששו כל כך משום טענת בתולים באלמנה כיון דכתבו התוס' דתקנו בכל הנשים משום אשת כהן וקידשה פחות מג' שנים יש לומר דמשום אשת כהן לחוד לא היו מתקנין בכל הנשים אלא משום דלא חילקו בין מתקדשת פחות מג' שנים או אחר ג' שנים א"כ באלמנה מן הנשואין דלא שייך בה קידשה פחות מג' שנים דאין חופה פחות מג' שנים לדעת רוב הפוסקים ועיין במשנה למלך פ"ג מהלכות אישות. ותו דאחר הנשואין שוב אין לאביה רשות בה לקדשה מדאורייתא דהוי ליה כיתומה בחיי האב וגם אין מתקדשת למיאון כדאיתא בגיטין דף ס"ה עד שתגיע למדת צרור וזרקו וכו' יש לומר דלא תקנו בה משום אשת כהן לחודא. עוד אפשר לומר דלפי מה שכתבנו לקמן דף ה' דהא דאמרינן דאלמנה נשאת בחמישי היינו יחוד גמור הראוי לביאה דזה הוא חופה דידה כמ"ש הרא"ש בשמעתין והתוס' ביומא דף י"ג והוא מן הירושלמי הלין דכנסין ארמלין וכו'. ולא דמי לחופת בתולה דאינה אלא חופת הינומא ולא יחוד גמור. וכן דעת רוב הפוסקים ונראה מסתימת הפוסקים דאפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה כיון דלכל מילי דינה כבעולה דחופה ונשואין דידה הוא יחוד גמור הראוי לביאה. ולפ"ז יש לומר לפי הטעם שכתבו התוס' ד"ה וליום הרביעי וכו' ולא בליל חמישי דאיכא למיחש שיטרוד בנשואין ולא יבעול דזהו בבתולה דנשואין דידה היינו על ידי חופת הינומא. אבל באלמנה דנשואין דידה היינו יחוד גמור א"כ מסתמא תבעל מיד. תדע דהא קיש לומר בסוף סימן ס"ח דכיון שנתייחדה עמו שעה אחת שוב אינו יכול לטעון אחר כך טענת בתולים וכן כתבו התוס' לקמן דף ט' ע"ב ד"ה מאי לאו וכו'. כיון דמתייחד עמה ודאי בא עליה. א"כ עדיפא טפי שתנשא בליל ה' או ביום ה' לפי מה שיבואר לקמן דיכול לבא לפני הב"ד כל היום משתנשא ביום ד' דכל שיש לקרב הזמן שלא יתקרר דעתו עדיף טפי. ובהא הוי אתי שפיר טפי הא דתני מתניתין שפעמיים בשבת וכו' בתר ואלמנה ליום ה' משום דגם באלמנה ליום ה' איכא האי טעמא היכא דנכנסת לחופה ולא נבעלה. ומה שאמר ליום ה' כולל גם כן ליל ה' כמו שכתב הב"י בא"ח סימן ע' דיום רביעי ויום חמישי כולל גם הלילות ובין בליל ה' ובין ביום ה' יכול לבא לפני ב"ד. שוב ראיתי בירושלמי ריש כתובות וז"ל בתולה מן הנשואין אימתי נשאת וכו' נשמיעניה מן הדא. אם יש עדים שיצאה בהינומא וכו' ולא אדכר רביעי. הדא אמרה דלית רביעי כלום נראה פירושו דמדלא אמר אם יש עדים שנשאת ברביעי כתובתה מאתים משום דאין ראיה ממה שנשאת ברביעי דשמא היתה אלמנה מן הנשואין שלא נבעלה. ונראה דמזה נפקא ליה להרמב"ם והטור וש"ע. ואפשר דזה הוא כוונת רש"י שכתב שפעמיים בשבת אבתולה קאי. דלכאורה הוא מלתא דפשיטא ולפמ"ש אתי שפיר משום דהמ"ל דקאי גם על אלמנה כנ"ל. ודוק:
תוס' ד"ה בתולה וכו' ומיהו גבי איש וכו'. ובריש קידושין כתבו ז"ל דלא אשכחנא בשום דוכתא בתולה בקרא מפורש גבי נשואין עכ"ל. אע"ג דמצינו בקרא בתולה מעמיו יקח אשה. ומצינו נמי גבי נשואי רבקה והנערה בתולה וגו'. וצ"ל דכוונתם דמ"מ גבי עיקר דין נשואין לא מצינו ולולי דבריהם היה נראה דיש לומר דאדרבא בהכי מיושב דלא נקט הבתולה כמו גבי איש ואשה משום דאתא למטעי דאקרא קאי לפמ"ש תוס' לקמן ד"ה שאם היה וכו' דעיקר התקנה משום אשת כהן או קידשה פחות מג' שנים. והוא אמינה דומיא דהנך קראי דמיירי בכהן. ורבקה היתה פחותה משלשה שנים כשקידשה אליעזר כפירש"י דנשאת ליצחק כשהיתה בת שלש שנים. להכי נקט בתולה דלאו אקרא קאי. וק"ל:
בתוס' ד"ה שאם היה לו טענת בתולים וכו' וקשה לפירושו וכו'. נלענ"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל. דהנה פירש"י לקמן דף ט' בהא דאמר ר' אליעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן. וטענת דמים אין לו כגון שהיא ממשפחת דורקטי. או שנאבידה המפה. וצריך להבין דלא מפרש כמ"ש הרמב"ם ז"ל שמצא דם. ואפ"ה כיון שמצא פירי פירות ע"כ שכבר זינתה. ואפ"ה יש לה דם כמו דאמרינן נותנין לה ד' לילות דתלינן בדם בתולים. עיין חלקת מחוקק וט"ז שתמהו על זה. ונראה דלא קשה מידי. דהא אמרינן בר"פ התינוקת מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך י"ב חודש הרי דלאחר י"ב חודש ליכא למיתלי תו בדם בתולים א"כ קשה למה ליה לשנויי שקידשה פחות מג' ' שם ואמאי הא בקידשה י"ב חדש קודם הנשואין סגי. דע"כ תחתיו נבעלה דמדמצא דם דאם לא היתה תחתיו משתהה הדם יותר מי"ב חודש כנ"ל ובהכי הוה אתי שפיר טפי דקאמר ר' אליעזר סתמא משום דסתם נשואין הוא לאחר י"ב חודש משקידשה. דהא נותנין לבתולה שנים עשר חודש. אלא ודאי דלא מיירי בהכי ולפ"ז נלענ"ד דמתורץ מה שהקשו התוס' דף ט' ע"ב דמאי ס"ד דאביי לאוקמי דוקא בטענת פתח פתוח ולפמ"ש יש לומר דבאמת אביי הוי קשיא ליה קושיות התוס' וכי משום אשת כהן וקידשה פחות מג' שנים תקנו בכל הנשים ולא הוי ניחא ליה לדחוקי משום שיצא הקול ויבואו עדים להכי הוי ס"ד לאוקמי בפתח פתוח ומצא דם כמ"ש לעיל דבזה סגי כשהיא ארוסה י"ב חודש. וכיון דזהו זמן שנותנין לבתולה שפיר תקנו בכל הנשים. ומשני לא בטענת דמים וצריך לומר משום שיצא הקול. ועמ"ש בסמוך בסוגיא. וממילא מתורץ קושיות התוס' הכא דמה שפירש"י הכא היינו לפי מאי דמשני שם. ועמ"ש בקונטרס אחרון:
עוד נלענ"ד דהא דמקשי הש"ס לקמן והא ספק ספיקא הוא. ומשני באשת כהן או קידשה פחות מג' שנים היינו משום דהתם קאי לר' אליעזר דס"ל לקמן דף ע"ה ע"ב תברא מי ששנה זו לא שנה זו כו' )( אבל לרבא דמשני שם כאן נמצא כאן היה והכי קי"ל בסימן קי"ז וכן כתב בית שמואל בסימן ס"ח. וכן הוא בש"ע א"ח סימן תס"ז לענין איסור אפילו לקולא וכמו שיבואר באורך בקונטרס אחרון בס"ד נמצא ביש שהות אחר החופה אמרינן כאן נמצא כאן היה ובכל הנשים אסורה. נמצא אין להקשות על אביי דלאביי לאו משום קול הוא אלא משום זנות שאחר החופה. כדמשמע לקמן דף ע"ה דאביי הקשה לרבא ומשמע שם דקיבל דברי רבא תדע דבסנהדרין דף ח' סבירא ליה לרבא דכ"ע ללעז לא חיישינן. ופירש"י אין חוששין כשיבואו לב"ד יצא הקול וישמעו עדים ויבואו ויעידו וכו' ' קושיא שהקשו בסמוך דקאמר שם זנות לא שכיחא ותירצו דטפי יש לחוש לשמא תזנה מלשמא זינתה ופירשו שם המפרשים דהכא תקנו הנשואין ביום ד' משום שמא תזנה אחר החופה. ולפמ"ש הוא מוכרח לרבא. ומה שפירש"י כאן משום שיצא הקול הוא אליבא דר' אלעזר דלית ליה כאן נמצא כאן היה. ואין לדחוק דהא דס"ל לרבא שם ללעז לא חיישינן. היינו משום דהתם בעינן שיבואו עדים ויאמרו שהתרו בה. ולפמ"ש התוס' ' עדים והתראה. זה אינו חדא דלשון לא חיישינן ללעז לא משמע הכי אלא דלא חיישינן כלל ליציאת הקול. ותו דהא דאמר בגיטין זנות לא שכיחא היינו לריש לקיש. אבל לר' יוחנן חיישינן משום שמא יחפה על בת אחותו ורבא ס"ל בריש פרק החולץ דהלכה בכל מקום כר' יוחנן לגבי ריש לקיש בר מתלת. אלא ודאי כמ"ש. ועיין בסמוך ודוק: מיהו יש לומר דהתוס' ס"ל דלא שכיח שתזנה אחר הנשואין קודם שנבעלה כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה בגיטין דף י"ח דאין שהות שתזנה בין יום ללילה. והכי נמי הא כל טענת בתולים אינו אלא ביחוד הראשון כדאיתא ביבמות דף קי"ב. ולא שכיח שתזנה בזמן מועט. אך לפמ"ש הרא"ש לקמן דף ע"ה ע"ש והובא בחלקת מחוקק וב"ש סימן קי"ז להלכתא דבגרה הוי לה כבר כנשואה ואמרינן כאן נמצא וכאן היה תחת הבעל. אין קושיא דרוב הפעמים בגרה קודם הנשואין כמו שיבואר בסוגיא ומה טוב ומה נעים לתרץ בזה קושיות התוס' דמאי ס"ד דאביי לאוקמי מתניתין דוקא בפתח פתוח. דאתא שפיר לפי' ר"ח דס"ל דבבוגרת ליכא טענת דמים אלא טענת פתח פתוח. א" "כ הא בבוגרת ליכא אלא טענת פירי פירות אך לפירש"י דבבוגרת ליכא טענת פתח פתוח. ע"כ צריך לומר משום זנות אחר הנשואין ועמ"ש לקמן בסוגיא ועיין קונטרס אחרון ודוק:
בא"ד תימא דהכא משמע וכו'. נראה בסמיכות דבריהם דהא פשיטא דיש לומר דזנות בעדים לא שכיחא משום דסוטה אורחא בסתירה. אבל לפי' רש"י דחיישינן שיצא הקול ויבואו עדים. ע"כ הוצרכו לומר דבהתראה לא שכיחא. אלא דלפ"ז יש ' מפני מה אמרו וכו' וכתבו התוס' אין שואל הטעם וכו'. ולולי דבריהם נלע"ד לפרש דשואל הטעם. והוא לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה שאם היה וכו' דהא דמהדר אביי לקמן לאוקמי מתניתין בפתח פתוח. היינו דבזה אין צריך לומר שמא יצא הקול. אלא שמא ימצא דם ויטעון פתח פתוח דאז בודאי היא תחתיו בסתם נשים דיש בין אירוסין לנשואין י"ב חודש. ולפ"ז יש לומר דהיינו דקאמר מפני מה וכו' ר"ל מה טעם דתקנו דהא הוי ליה ספק ספיקא בכל הנשים ועל זה קאמר לפי ששנינו וכו' לכך שנינו בתולה וכו'. רצה לומר דמתניתין דהכא קאי אמתניתין דהתם. א"כ מיירי מתניתין שהיתה ארוסה שנים עשר חודש ושפיר איכא למיחש שימצא פתח פתוח ויהיה דם דע"כ תחתיו זינתה כמ"ש לעיל דאין לתלות בדם בתולים יותר מי"ג חודש. וע"ז השיב רב יוסף דלא שייך למתלי מתניתין זו דמפרש טעמא במתניתין דהתם ודוק היטב:
ובזה נלע"ד לתרץ מה דמקשים לפמ"ש מהרש"א ז"ל בסמוך דמשום טענת בתולים הוי ליה תקנתא דבעל וחייב במזונות. א"כ למה בתחלה ס"ד דמשום טענת בתולים פטור ממזונות. ולפמ"ש יש לומר דבאמת לפמ"ש הרא"ש לקמן דאם לא בא לב"ד מיד ביום חמישי שוב אינו נאמן. א"כ הוא תקנתא דידה גם כן לענין כתובה. דאם לא היתה ניסת ביום ד' ויתרחק הזמן יש לחוש שמא יתחדש לו איזה שנאה עד יום חמישי. כמ"ש הרא"ש. מה שאין כן כשיש ב"ד מיד דלא שכיחא שנאה בזמן מועט. ואחר כך לא יהיה נאמן להפסיד כתובתה כיון שלא בא לב"ד מיד. אך לפי המסקנא דמוקי לקמן דף ט' דמתניתין בטענת דמים. יש לומר דטענת פתח פתוח לא שכיחא בין למה שפירש"י לקמן במשפחת דורקטי. או שאבידה המפה. או לפי' הרמב"ם שמצא דם ואפ"ה יטעון פירי פירות. ועיקר התקנה משום טענת דמים שהוא טענה ברורה וליכא תקנתא דידה. אבל לפי הס"ד דכל עיקר התקנה הוא רק משום פתח פתוח א"כ הוי ליה נמי תקנתא דידה ושפיר פטור ממזונות ודוק:
עוד נלע"ד דיש לומר עפ"י מ"ש דלרבא דס" "ל כרבא כדאיתא לקמן דף ע"ו ע"ב למסקנא ואף דלא שכיחא היינו משום דבבגרה קודם הנשואין שייך כאן נמצא כאן היה והוא מילתא דשכיחא. דהא קי"ל דאסור לקדש את בתו כשהיא קטנה וכיון דנותנין י"ב חודש ממילא בגרה דהא אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים והיינו דקאמר מפני מה משום דקאי אמתניתין דנותנין וכנ"ל ודוק היטב:
בגמרא שקדו חכמים וכו'. כתב מהרש"א ז"ל דהא דקאמר שקדו שלשה ימים. ולא סגי בשקדו יום א' ואח"כ איכא משום טענת בתולים דנפקא מיניה אם הגיע זמן ביום ב' או ביום ג' דאי משום טענת בתולים הוי תקנתא דידיה. ולכאורה יש לדקדק דהוי ליה למימר אפילו אם הגיע זמן ביום א' נהי דביום א' פטור דהוא תקנתא דידה. מ"מ יתחייב ביום ב' כיון דכבר ליכא תקנתא דידה אי הוי סגי ביום א'. וצריך לומר דסבירא ליה למהרש"א ז"ל כיון דהוא היה יכול לישא ביום א' דליכא תקנתא דידיה דיוכל לבא לב"ד ביום ב' ונתעכב משום שקדו דהוא תקנתא דידה כבר פטור ממזונות אפילו אח"כ ביום ב' או ג' אע"ג דאח"כ העכוב מחמתו עכ"פ גרמא דידה הוא. דמצדו היה נושא ביום א' ועיין בסמוך:
שם פירסה נדה מאי. הקשה הר"ן ז"ל לדעת הפוסקים דחופת נדה קונה ולא בעינן יחוד הראויה לביאה מאי עיכובא איכא במה שפירסה נדה. ותירץ בדוחק. ולענ"ד נראה ליישב דהא מסתמא מיירי הכא בבתולה דהתחיל לומר מפני מה אמרו בתולה וכו'. ותו דבאלמנה בעינן ודאי חופה ראוי לביאה כמ"ש הרא"ש בשם ירושלמי הלין דכנסין ארמלין וכו'. א"כ יש לומר דמיירי בענין שיגיע זמן טבילתה שלא ביום ד'. נמצא נהי דמצד שהיא נדה יכולה להנשא. מ"מ יש חשש כשיבא עליה לאחר טהרתה שלא יוכל לבא לב"ד. ואיכא משום חשש טענת בתולים. דהא ודאי אין לתקן שתצטרך שימור שלא יתייחדו עד יום ד'. דאם לא כן למה תקנו שתנשא ביום ד'. תנשא באיזה מהימים ויהיה להם שימור עד יום ד'. אלא דאין לחז"ל לתקן כן. ואף דתקנת טענת בתולים הוא תקנתא דידיה כמ"ש מהרש"א ז"ל. מ"מ כבר הוכחנו מדבריו דכל שהוא מחמת גרמא דידה פטור. נמצא אי נימא דפירסה נדה הוא גרמא דידה הוא פטור ממזונות. ובזה נלע"ד ליישב לפמ"ש הרמב"ם לפסוק בכל מקום היכא דקאמר הש"ס אם תמצא לומר להלכה כן. משמע דהא דפשיט מאי לאו דאתניס כהאי גווני קאי אבעיא אחרונה היכא דפירסה נדה. דבחלה הוא או היא סבירא ליה דלא שייך לישנא דלא נישאו דמשמע גרמא דידה קצת. ומסיים וקתני אוכלת משלו ואוכלת בתרומה. ומלבד דהאי ואוכלת בתרומה כאן הוא יתור לשון הוא סתירא גם כן דאיך שייך בפירסה נדה אוכלת בתרומה כיון שהיא נדה. ולפמ"ש דמיירי במעוכבת לאחר הטבילה עד יום ד' משום טענת בתולים אתי שפיר דלאחר הטבילה אוכלת בתרומה. ולפ"ז יש לומר דהיינו דמסיק ואוכלת בתרומה משום דהוי מצי למימר דמיירי שאין חשש משום טענת בתולים כגון בזבה שהיא צריכה לספור ז' נקיים וידוע עתה שחל טבילתה בליל ה' וליכא עיכובא בנשואין כלל מחמתה דיכול לישא כשהיא נדה. שהרי יכול לבא עליה בליל טבילה רק דהוא אינו רוצה לישא ולהרחיק ביאה מן הנשואין וקמ"ל דאע"ג דעיכוב הביאה הוא ממנה. מ"מ כיון דאין עיכוב ממנה בנשואין חייב במזונות כקושיות הר"ן. אבל בכה"ג דמיבעי ליה דאינו יכול לישא עתה משום שיגיע הטבילה שלא בליל ה'. כיון דגורמת היא עיכוב הנשואין יש לומר דפטור לכך קאמר וקתני אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ולא שייך זה אלא כשהטבילה קודם ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |